פרק ה', הלכות גניבה, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

ז. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל הַדָּמִים בֵּין שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ שָׁוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם וכו'. גם אם שילם לגנב פי שניים משווי הגנבה משלם לו הנגנב את מה ששילם ולא רק את שווי הגנבה, שאם ישלם לו פחות ממה ששילם גם כן יש חשש לפגיעה במסחר. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב.
א. אָסוּר לִקְנוֹת מִן הַגַּנָּב הַחֵפֶץ שֶׁגָּנַב, וְעָוֹן גָּדוֹל הוּא, שֶׁהֲרֵי מַחֲזִיק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וְגוֹרֵם לוֹ לִגְנֹב גְּנֵבוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁאִם לֹא יִמְצָא לוֹקֵחַ – אֵינוֹ גּוֹנֵב, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ" (משלי כט,כד).
א. וְעָוֹן גָּדוֹל הוּא וכו'. וגם אינו יכול לשוב בתשובה שלמה על כך, מכיוון שאינו יודע למי להשיב את החפץ הגנוב (הלכות תשובה ד,ג). לוֹקֵחַ. קונה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ. שמביא רעה על עצמו.
ב. הַגּוֹנֵב וּמָכַר וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב, וּבָאוּ עֵדִים וְהֵעִידוּ שֶׁ'זֶּה הַחֵפֶץ שֶׁמְּכָרוֹ פְּלוֹנִי זֶה, הוּא גְּנָבוֹ בְּפָנֵינוּ' – חוֹזֵר הַחֵפֶץ לִבְעָלָיו, וְהַבְּעָלִים נוֹתְנִין לַלּוֹקֵחַ דָּמִים שֶׁשָּׁקַל לַגַּנָּב, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשּׁוּק, וּבְעָלִים חוֹזְרִין וְעוֹשִׂין דִּין עִם הַגַּנָּב. וְאִם גַּנָּב מְפֻרְסָם הוּא – לֹא עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק, וְאֵין הַבְּעָלִים נוֹתְנִין לַלּוֹקֵחַ כְּלוּם, אֶלָּא חוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ וְעוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב, וּמוֹצִיא מִמֶּנּוּ דָּמִים שֶׁשָּׁקַל לוֹ.
ב. הַגּוֹנֵב וּמָכַר וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים… חוֹזֵר הַחֵפֶץ לִבְעָלָיו. מכיוון שהבעלים לא התייאשו, החפץ הגנוב עדיין שייך להם ויש להחזירו להם, שגנבה וגזלה נקנים רק בצירוף של ייאוש ושינוי רשות (ראה הלכה הבאה). וְהַבְּעָלִים נוֹתְנִין לַלּוֹקֵחַ דָּמִים שֶׁשָּׁקַל לַגַּנָּב מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשּׁוּק. אף על פי שמעיקר הדין הבעלים אינם צריכים לשלם ללוקח אלא הגנב צריך להחזיר לו את כספו, חכמים תיקנו שישלמו הבעלים לקונה כדי שבני אדם לא יימנעו מלקנות זה מזה מחשש שיתברר שהחפץ גנוב ויילקח מהם, וגם יפסידו את מה ששילמו. וּבְעָלִים חוֹזְרִין וְעוֹשִׂין דִּין עִם הַגַּנָּב. ומשלם להם מה ששילמו לקונה. וְאִם גַּנָּב מְפֻרְסָם הוּא לֹא עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק. שאין עניין להגן על מי שקונה ממנו.
ג. נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִן הַגְּנֵבָה, בֵּין שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ וְאַחַר כָּךְ מָכַר הַגַּנָּב בֵּין שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ אַחַר שֶׁמָּכַר הַגַּנָּב – קָנָה הַלּוֹקֵחַ בְּיֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת, וְאֵינוֹ מַחֲזִיר הַגְּנֵבָה עַצְמָהּ לִבְעָלֶיהָ, אֶלָּא נוֹתֵן לָהֶם הַדָּמִים אִם לָקַח מִגַּנָּב מְפֻרְסָם, אוֹ אֵינוֹ נוֹתֵן כְּלוּם, לֹא חֵפֶץ וְלֹא דָּמִים, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשּׁוּק, אִם לֹא הָיָה זֶה הַמּוֹכֵר גַּנָּב מְפֻרְסָם.
ג. קָנָה הַלּוֹקֵחַ בְּיֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת. על ידי ייאוש ושינוי הבעלים נקנה החפץ הגנוב ללוקח (ראה גם לעיל א,טז, הלכות גזלה ב,ג). אֶלָּא נוֹתֵן לָהֶם הַדָּמִים אִם לָקַח מִגַּנָּב מְפֻרְסָם. היות שהיה אמור להחזיר את הגנבה לבעלים ולגבות בעצמו מן הגנב מה ששילם, כשקנה אותה בייאוש ושינוי רשות אמנם נפטר מהשבת הגנבה עצמה, אך חייב לשלם את תמורתה לבעלים ולגבות את הכסף מהגנב.
ד. בִּזְמַן שֶׁהַלּוֹקֵחַ עוֹשֶׂה דִּין עִם בַּעַל הַבַּיִת, אִם אֵין עֵדִים בְּכַמָּה לָקַח – הֲרֵי הַתַּגָּר נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ בְּכַמָּה לָקַח, וְנוֹטֵל מִן הַבְּעָלִים. וְכָל הַנִּשְׁבָּע וְנוֹטֵל מִן הַבְּעָלִים – שְׁבוּעָתוֹ מִדִּבְרֵיהֶם, וְנִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
ד. בִּזְמַן שֶׁהַלּוֹקֵחַ עוֹשֶׂה דִּין עִם בַּעַל הַבַּיִת. כשקנה מגנב שאינו מפורסם ובעל הבית הנגנב משלם לקונה מה ששילם עבור הגנבה. הֲרֵי הַתַּגָּר נִשְׁבָּע… וְנוֹטֵל מִן הַבְּעָלִים. מכיוון שהקונה מוחזק בגנבה (ראה 'הלכה למשה'). הַתַּגָּר. הקונה מהגנב. נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. בעודו מחזיק ספר תורה (הלכות שבועות יא,ח, וראה שם הי"א). מִדִּבְרֵיהֶם. מתקנת חכמים ולא מהתורה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות טוען ונטען א,ב.
ה. בִּזְמַן שֶׁהַלּוֹקֵחַ עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב, וְהוּא אוֹמֵר: 'בְּכָךְ וְכָךְ לָקַחְתִּי מִמְּךָ', וְהַלָּה אוֹמֵר: 'לֹא מָכַרְתִּי לְךָ אֶלָּא בְּפָחוֹת מִזֶּה' – הַתַּגָּר נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְנוֹטֵל מִן הַגַּנָּב, שֶׁאֵין הַגַּנָּב יָכוֹל לִשָּׁבַע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה.
ה. בִּזְמַן שֶׁהַלּוֹקֵחַ עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב. כשקנה מגנב מפורסם והחזיר הגנבה לבעלים ללא תמורה. הַתַּגָּר נִשְׁבָּע. בכמה קנה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה. הגנב אמור להישבע על טענתו מכיוון שהוא המוחזק בכסף שבא הקונה להוציא ממנו, אך מכיוון שגנב חשוד להישבע לשקר השבועה עוברת לקונה והוא יישבע וייטול (ראה הלכות טוען ונטען ב,ד).
ו. גָּנַב וּפָרַע בְּחוֹבוֹ, גָּנַב וּפָרַע בְּהֶקֵּפוֹ – אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשּׁוּק, אֶלָּא הַבְּעָלִים נוֹטְלִין הַגְּנֵבָה בְּלֹא דָּמִים, וְיִשָּׁאֵר חוֹב אֵלּוּ עַל הַגַּנָּב כְּשֶׁהָיָה. מִשְׁכֵּן הַגְּנֵבָה, בֵּין שֶׁמִּשְׁכֵּן אוֹתָהּ בְּיָתֵר עַל דָּמֶיהָ אוֹ בְּפָחוֹת מִדָּמֶיהָ – הַבְּעָלִים נוֹתְנִין לְבַעַל הַמַּשְׁכּוֹן, וְחוֹזְרִין וְעוֹשִׂין דִּין עִם הַגַּנָּב, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה גַּנָּב מְפֻרְסָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ו. גָּנַב וּפָרַע בְּחוֹבוֹ גָּנַב וּפָרַע בְּהֶקֵּפוֹ. הגנב נתן את הגנבה למלווה כפירעון חוב או כתשלום על מה שקנה בהקפה. אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשּׁוּק. שאין חשש שיימנעו מלהלוות או למכור בהקפה, מכיוון שההלוואה או ההקפה לא הייתה על דעת שייתן לו דווקא את מה שגנב (בבלי בבא קמא קטו,א). מִשְׁכֵּן הַגְּנֵבָה וכו'. אם נתן את הגנבה למלווה כמשכון לצורך הבטחת הפירעון, שייך בכך תקנת השוק, מכיוון שהלווה לו עבור המשכון וזה דומה למכירה, ואפילו אם הלווה לו יותר ממה ששווה המשכון והמשכון לא יוכל להבטיח את מלוא הפירעון (ראה לבוש חו"מ שנו,ז). אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה גַּנָּב מְפֻרְסָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שאז מחזיר את הגנבה לבעלים ללא תמורה וחוזר וגובה את כספו מן הגנב (לעיל ה"ב).
ז. הַלּוֹקֵחַ מִגַּנָּב שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם, בֵּין שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ שָׁוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמֵאָה – הֲרֵי זֶה נוֹטֵל הַדָּמִים מִבַּעַל הַבַּיִת, וְאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר הַגְּנֵבָה, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשּׁוּק, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ח. הָיָה נוֹשֶׁה בַּגַּנָּב מֵאָה זוּז, וְגָנַב וְהֵבִיא לְבַעַל חוֹבוֹ, וְנָתַן לוֹ מֵאָה אַחֶרֶת – הֲרֵי הַגְּנֵבָה חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ, וְאוֹמְרִין לָזֶה: 'לֵךְ וּתְבַע הַגַּנָּב בְּמָאתַיִם, שֶׁלֹּא נָתַתָּה לוֹ הַמֵּאָה הָאַחֶרֶת מִפְּנֵי הַחֵפֶץ שֶׁהֵבִיא לְךָ בִּלְבַד; כְּשֵׁם שֶׁהֶאֱמַנְתּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה הֶאֱמַנְתּוֹ בָּאַחֲרוֹנָה'.
ח. הָיָה נוֹשֶׁה בַּגַּנָּב וכו'. הגנב היה חייב לאדם מאה זוז, וגנב ופרע את חובו, ואחר כך המלווה הלווה לו מאה זוז אחרים. וְאוֹמְרִין לָזֶה וכו'. בית דין אומרים למלווה שיחזיר את הגנבה לבעלים ללא תמורה ויתבע את הגנב בעצמו, שמכיוון שבתחילה הלווה לגנב ללא בטחונות גם ההלוואה השנייה לא הייתה רק בגלל שקיבל את הגנבה תמורת החוב הראשון, אלא מכיוון שסמך על הגנב שיפרע את חובו. ולכן דינו ככל פורע חוב בגנבה ולא כמי שהלווה וקיבל את הגנבה כמשכון.
ט. לָקַח מִגַּנָּב שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם בְּמֵאָה, וּמָכַר לְאַחֵר בְּמֵאָה וְעֶשְׂרִים, וְהֻכַּר הַגַּנָּב – בַּעַל הַגְּנֵבָה נוֹתֵן לְזֶה הָאַחֲרוֹן מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְנוֹטֵל גְּנֵבָתוֹ, וְחוֹזֵר הַבַּעַל וְנוֹטֵל עֶשְׂרִים שֶׁל שָׂכָר מִן הַמּוֹכֵר, וְנוֹטֵל הַמֵּאָה מִן הַגַּנָּב. וְאִם גַּנָּב מְפֻרְסָם הוּא – נוֹטֵל הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים מִן הַתַּגָּר שֶׁלָּקַח מִן הַגַּנָּב, וְהוֹלֵךְ הַתַּגָּר וְתוֹבֵעַ הַגַּנָּב בְּמֵאָה שֶׁל קֶרֶן. וְהוּא הַדִּין אִם מָכַר הַשֵּׁנִי לִשְׁלִישִׁי וְהַשְּׁלִישִׁי לִרְבִיעִי, אֲפִלּוּ מֵאָה, שֶׁהוּא נוֹטֵל מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁנִּשְׂכַּר, וְנוֹטֵל הַקֶּרֶן מִן הַגַּנָּב. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ט. לָקַח מִגַּנָּב שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם. שאז הנגנב משלם לקונה. בַּעַל הַגְּנֵבָה נוֹתֵן לְזֶה הָאַחֲרוֹן מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְנוֹטֵל גְּנֵבָתוֹ. כמבואר לעיל ה"ז שנותן לקונה את מה ששילם לגנב. וְחוֹזֵר הַבַּעַל וְנוֹטֵל עֶשְׂרִים וכו'. הנגנב נוטל מכל אחד מהמעורבים במכירה מה שהרוויח מהגנבה. וְאִם גַּנָּב מְפֻרְסָם הוּא. שאז הדין שהנגנב לוקח את הגנבה מהקונה והוא צריך לעשות דין עם הגנב (לעיל ה"ב, וכתב הדרישה שכן מפרש הראב"ד ברמב"ם; אך יש שפירשו ברמב"ם שהנגנב משלם לקונה מכיוון שהוא לא קנה מהגנב המפורסם, ראה מ"מ). נוֹטֵל הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים מִן הַתַּגָּר שֶׁלָּקַח מִן הַגַּנָּב. נוטל מהמוכר שקנה מהגנב את המאה ועשרים ששילם לו, והמוכר תובע מהגנב את המאה ששילם לו. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' ב-ג. שאם התייאש, הגנבה אינה חוזרת לנגנב, והגנב משלם לנגנב את שווייה.
י. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו, וְיָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָּעִיר, וְהִכִּיר כֵּלָיו וּסְפָרָיו בְּיַד אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁהָיָה עָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו, וְהָיוּ כֵּלִים אֵלּוּ שֶׁהִכִּיר מִכֵּלִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁזֶּה כֵּלָיו שֶׁל זֶה – יִשָּׁבַע זֶה שֶׁהֵן בְּיָדוֹ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ בְּכַמָּה לָקַח, וְיִטֹּל מִבַּעַל הַבַּיִת, וְיַחֲזִיר לוֹ כֵּלָיו.
י. וְיָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָּעִיר. התפרסם שנגנבו דברים מביתו. אוֹ שֶׁהָיָה עָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו מִכֵּלִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר וכו'. גם אם התובע עשוי למכור את כליו, אם אלו חפצים המיועדים להשכרה והשאלה, נאמן בעל הבית לטעון שנגנבו ממנו, מתוך שיכול לטעון שהשאיל או השכיר לו אותם. וכל זה בתנאי שיצא לו שם גנבה, שאם לא כן, מעמידים את החפץ בחזקת מי שמחזיק בו כעת (מ"מ על פי הלכות טוען ונטען ח,ה-ו וראה פסקים ושיטות). יִשָּׁבַע זֶה שֶׁהֵן בְּיָדוֹ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ בְּכַמָּה לָקַח. כדלעיל ה"ד.
יא. הָיָה בַּעַל הַבַּיִת עָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו, וְלֹא הָיוּ מִדְּבָרִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָּעִיר וְהֻכְּרוּ כֵּלָיו – אֵינוֹ מַחֲזִירָן מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת, שֶׁמָּא הוּא מְכָרָן לַאֲחֵרִים.
אֲבָל אִם בָּאוּ בְּנֵי אָדָם וְלָנוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְעָמַד וְזָעַק בַּלַּיְלָה וְאָמַר: 'גָּנְבוּ כֵּלַי וּסְפָרַי!', וּבָאוּ בְּנֵי אָדָם וּמָצְאוּ מַחְתֶּרֶת חֲתוּרָה וּבְנֵי אָדָם שֶׁלָּנוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יוֹצְאִין וּצְרוֹרוֹת שֶׁל כֵּלִים עַל כִּתְפֵיהֶן, וְהַכֹּל אוֹמְרִין: 'הַלָּלוּ כֵּלָיו וּסְפָרָיו שֶׁל פְּלוֹנִי' – הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וְיִשָּׁבַע זֶה שֶׁהַכֵּלִים בְּיָדוֹ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כַּמָּה הוֹצִיא, וְיִטֹּל מִבַּעַל הַגְּנֵבָה, וְיַחֲזִיר לוֹ כֵּלָיו.
יא. וְהֻכְּרוּ כֵּלָיו. יש עדים שזיהו את חפציו ביד הנתבע.
אֲבָל אִם בָּאוּ בְּנֵי אָדָם וְלָנוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ… הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. גם אם הנגנב הוא אדם שעשוי למכור את חפציו ואלו כלים שאינם עשויים להשאיל ולהשכיר, במקרה זה הנסיבות מלמדות שחפצים אלו נגנבו ממנו ולכן הוא נאמן. מַחְתֶּרֶת חֲתוּרָה. חפירה או פרצה שניתן לגנוב דרכה. וְהַכֹּל אוֹמְרִין. אלו שנכחו שם.
יב. גַּנָּב שֶׁהֻחְזַק וְנִתְפַּרְסֵם, שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ בֵּית חֲבֵרוֹ, וְעֵדִים מְעִידִין שֶׁיָּצָא וְכֵלִים טְמוּנִין לוֹ תַּחַת כְּנָפָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שָׁם בַּעַל הַבַּיִת, וְטָעַן וְאָמַר: 'לְקוּחִין הֵן בְּיָדִי', וּבַעַל הַבַּיִת אוֹמֵר: 'גְּנוּבִין הֵן', אִם הָיָה בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו, וְאוֹתָן כֵּלִים אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַטְמִינָן, וְאֵין דֶּרֶךְ אוֹתוֹ הַמֻּחְזָק לְהַצְנִיעַ כֵּלִים תַּחַת כְּנָפָיו – הֲרֵי בַּעַל הַבַּיִת נֶאֱמָן, וְנִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, וְנוֹטֵל כֵּלָיו.
וְאִם אֵין אָדָם זֶה מֻחְזָק בִּגְנֵבָה – אֵין בַּעַל הַבַּיִת נֶאֱמָן, אֶלָּא נִשְׁבָּע זֶה שֶׁהַכֵּלִים בְּיָדוֹ שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁהַכֵּלִים הָאֵלּוּ לְקוּחִין הֵן בְּיָדוֹ, וְהוֹלֵךְ.
יב. גַּנָּב שֶׁהֻחְזַק וְנִתְפַּרְסֵם. שידוע שכבר גנב מספר פעמים והתפרסם כגנב. טְמוּנִין לוֹ תַּחַת כְּנָפָיו. מוסתרים תחת כנפי בגדו. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שָׁם בַּעַל הַבַּיִת. אף שבעל הבית היה נוכח שם, וזו לכאורה ראיה שמוציא הכלים לא גנב ממנו אלא קנה ממנו, מכל מקום נאמן בעל הבית מאחר שהמוציא גם מוחזק כגנב וגם הוציא את הכלים כמו גנב (וראה הלכות גזלה ד,יב שאם נכנס לבית שלא בפני בעל הבית הרי הוא בחזקת גזלן, ובעל הבית נאמן לטעון שגנב ממנו ללא צורך בתנאי נוסף).
וְאִם אֵין אָדָם זֶה מֻחְזָק בִּגְנֵבָה אֵין בַּעַל הַבַּיִת נֶאֱמָן. לטעון שגנב ממנו, אבל אם טען שהשאילם לו, נאמן (הלכות טוען ונטען ט,ד). שְׁבוּעַת הֶסֵּת. שבועה מתקנת חכמי התלמוד המוטלת על מי שכופר בכל טענת חברו, ואין בה נקיטת חפץ (הלכות שבועות יא,ז, יא,יג, הלכות טוען ונטען א,ג).

תקציר הפרק 

הלכות גנבה
פרק ​ה *הקונה מהגנב​*​

גם אם הגנב העביר את הגניבה לאחר, היא חוזרת לבעליה. אלא שבקונה מהגנב תיקנו חכמים שהבעלים ישלם לו את עלות הקניה בהתאם לשבועתו.

​הרמב"ם מביא דברי מוסר תוך כדי הלימוד: ​
​ *אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב, ועוון גדול הוא: שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה, וגורם לו לגנוב גניבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב​*
​ ועל זה נאמר "חולק עם גנב, שונא נפשו" (משלי כט,כד).​​ (הלכה א בפרק)​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גניבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.תקנת השוק מגינה על הקונה רכוש גנוב שלא יפסיד כספו?

2.עני שגנב כדי לשלם חובותיו לא חלה עליו תקנת שוק?

3.קנה מכונית במשחטת רכב-האם חלה עליו תקנת השוק?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן