פרק ה', הלכות חובל ומזיק, ספר נזיקין
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָסוּר לָאָדָם לַחֲבֹל בֵּין בְּעַצְמוֹ בֵּין בַּחֲבֵרוֹ. וְלֹא הַחוֹבֵל בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַמַּכֶּה אָדָם כָּשֵׁר מִיִּשְׂרָאֵל, בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה, דֶּרֶךְ נִצָּיוֹן – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יֹסִיף… לְהַכֹּתוֹ" (דברים כה,ג); אִם הִזְהִירָה תּוֹרָה שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף בְּהַכָּאַת הַחוֹטֵא, קַל וָחֹמֶר לְמַכֶּה אֶת הַצַּדִּיק.
א. בֵּין בְּעַצְמוֹ בֵּין בַּחֲבֵרוֹ. ויש הבדל ביניהם, שהאיסור להכות את חברו מפורש בתורה (כמבואר בסמוך), ואילו האיסור להכות את עצמו אינו מפורש ונלמד מדרשת חכמים (ראה בבלי בבא קמא צא,ב; וראה הלכות שבועות ה,טז-יז ובביאור שם). וְלֹא הַחוֹבֵל בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַמַּכֶּה. החיוב אינו רק על עשיית חבלה, שהיא מכה שיצא ממנה דם, אלא על כל מכה חייב. דֶּרֶךְ נִצָּיוֹן. בדרך מריבה. עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. ראה גם הלכות סנהדרין טז,יב. שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ. כתוב זה נאמר בהכאת החוטאים החייבים מלקות.
ב. אֲפִלּוּ לְהַגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵרוֹ אָסוּר. וְכָל הַמַּגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ – נִקְרָא רָשָׁע.
ג. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ הַכָּאָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן תַּשְׁלוּמִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָאו זֶה נִתָּן לְתַשְׁלוּמִין. וַאֲפִלּוּ הִכָּה עֶבֶד חֲבֵרוֹ הַכָּאָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי יֶשְׁנוֹ בְּמִקְצָת מִצְווֹת. וְגוֹי שֶׁהִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל – חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי" וכו' (שמות ב,יב).
ג. שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן תַּשְׁלוּמִין וכו'. בדרך כלל, החובל פטור ממלקות משום שהוא משלם (כדלעיל ד,ט), ומכיוון שבמקרה זה אין חובת תשלום, הוא לוקה. וַאֲפִלּוּ הִכָּה עֶבֶד חֲבֵרוֹ. עבד כנעני, שהמכהו חייב לאדונו חמישה תשלומים (כדלעיל ד,י), במקרה שאין חובת תשלום, לוקה. וְגוֹי שֶׁהִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל חַיָּב מִיתָה. אפילו בהכאה שאין בה שווה פרוטה. אך אינו נהרג על ידי בית דין, אלא חייב מיתה בידי שמים (ראה הלכות מלכים י,ו).
ד. קְנָס קָנְסוּ חֲכָמִים לְאֵלּוּ הַשּׁוֹטִים בַּעֲלֵי זְרוֹעַ, שֶׁיִּהְיֶה הַנֶּחְבָּל נֶאֱמָן, וְנִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁזֶּה חָבַל בּוֹ חֵבֶל זֶה, וְנוֹטֵל מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שָׁם עֵדִים.
כֵּיצַד? הָיוּ שְׁנֵי עֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ יָדוֹ שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל, וְלֹא רָאוּהוּ בְּעֵת שֶׁחָבַל בּוֹ, וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא חָבַלְתִּי', וְהַלָּה אוֹמֵר לוֹ: 'אַתָּה חָבַלְתָּ בִּי' – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.
ד. בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. בעודו אוחז ספר תורה בידו (הלכות שבועות יא,ח). חֵבֶל זֶה. חבלה זו.
לְתוֹךְ יָדוֹ. לרשותו או למקומו. וְלֹא רָאוּהוּ בְּעֵת שֶׁחָבַל בּוֹ. אלא רק כשנכנס ויצא.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיְתָה הַמַּכָּה בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַכּוֹתָהּ לְעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה עִמָּהֶם שְׁלִישִׁי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁזֶּה הַנֶּחְבָּל אָמַר לוֹ לַחֲבֹל בּוֹ וּלְהִתְרַעֵם עַל אַחֵר. אֲבָל אִם אֵין עִמָּהֶם אַחֵר, וְהָיְתָה הַמַּכָּה בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ בְּעַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה נְשִׁיכָה בֵּין כְּתֵפָיו וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – הֲרֵי זֶה נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שעליו להישבע על מנת ליטול. בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַכּוֹתָהּ לְעַצְמוֹ. שיכול הנחבל לגרום חבלה זו לעצמו. שֶׁהָיָה עִמָּהֶם שְׁלִישִׁי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁזֶּה הַנֶּחְבָּל אָמַר לוֹ לַחֲבֹל בּוֹ וּלְהִתְרַעֵם עַל אַחֵר. מלבד הנחבל והנתבע היה אדם נוסף, ושמא הנחבל ביקשו לחבול בו על מנת לטפול את האשמה על הנתבע. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה. מכיוון שברור שאדם זה הכהו.
ו. הוֹדָה הַחוֹבֵל שֶׁהוּא חָבַל – מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, שֶׁהֲרֵי הָעֵדִים הָיוּ שָׁם שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ יָדוֹ שָׁלֵם בִּשְׁעַת הַמְּרִיבָה וְיָצָא חָבוּל. אֲבָל אִם לֹא הָיוּ שָׁם עֵדִים כְּלָל, וְהוּא אוֹמֵר: 'חָבַלְתָּ בִּי', וְהוֹדָה מֵעַצְמוֹ – פָּטוּר מִן הַנֶּזֶק וּמִן הַצַּעַר, וְחַיָּב בְּשֶׁבֶת וּבֹשֶׁת וְרִפּוּי עַל פִּי עַצְמוֹ. לְפִיכָךְ אִם כָּפַר וְאָמַר: 'לֹא חָבַלְתִּי' – נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הֶסֵּת.
ו. הוֹדָה הַחוֹבֵל שֶׁהוּא חָבַל מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁהֲרֵי הָעֵדִים הָיוּ שָׁם וכו'. אף שיש כאן הודאה, והיה צריך להיפטר מן הנזק ומן הצער כדין המודה בקנס (ראה הלכה הבאה), מכיוון שעיקר החיוב הוא על פי העדים, חייב בכול (ר"י מיגאש שבועות מו,ב). וְחַיָּב בְּשֶׁבֶת וּבֹשֶׁת וְרִפּוּי עַל פִּי עַצְמוֹ. שתשלומים אלו אינם קנס אלא ממון, כמבואר בהלכה הבאה. נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הֶסֵּת. כאשר הנתבע כופר בכול, אף שמן התורה אינו חייב להישבע, הטילו עליו חכמים חיוב שבועה (ראה הלכות טוען ונטען א,ב-ג). ואף שאין נשבעים שבועת היסת על דבר שהמודה בו נפטר מלשלם (שם הט"ו), במקרה זה נשבע מכיוון שמשלם שבת ובושת וריפוי על פי עצמו.
ז. וְלָמָּה מְשַׁלֵּם אָדָם שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ עַל פִּי עַצְמוֹ? שֶׁהַשֶּׁבֶת וְהָרִפּוּי מָמוֹן הוּא וְאֵינוֹ קְנָס, שֶׁאִם לֹא יִתֵּן לוֹ הֲרֵי חִסְּרוֹ מָמוֹן שֶׁהוּא מִתְרַפֵּא בּוֹ, וּבָטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ. וְהַבֹּשֶׁת לֹא הִגִּיעָה לוֹ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהוֹדָה בְּפָנֵינוּ שֶׁהוּא חָבַל בּוֹ, שֶׁהַנֶּחְבָּל שֶׁלֹּא חָבַל בּוֹ בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם אֵין לוֹ בֹּשֶׁת, וְהוֹדָאָתוֹ בְּבֵית דִּין הִיא שֶׁבִּיְּשָׁה אוֹתוֹ.
ז. וְהַבֹּשֶׁת. שחייב בה אף על פי שאינה מחסרת מממונו של הנחבל. וְהוֹדָאָתוֹ בְּבֵית דִּין הִיא שֶׁבִּיְּשָׁה אוֹתוֹ. ונמצא שאין כאן הודאה לגבי הבושת, אלא שהבושה עצמה נגרמת על ידי ההודאה ובית הדין הם העדים לכך.
ח. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בַּבֹּשֶׁת בֵּין בּוּשָׁה הַמַּגִּיעָה לוֹ אִם חָבַל בּוֹ בִּפְנֵי אֲחֵרִים וּבֵין בּוּשָׁה הַמַּגִּיעָה לוֹ בְּעֵת שֶׁהוֹדָה בִּפְנֵי אֲחֵרִים שֶׁחָבַל בּוֹ. לְפִיכָךְ מְשַׁלֵּם אָדָם בֹּשֶׁת עַל פִּי עַצְמוֹ.
ט. אֵינוֹ דּוֹמֶה מַזִּיק חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ לְמַזִּיק מָמוֹנוֹ, שֶׁהַמַּזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ, כֵּיוָן שֶׁשִּׁלֵּם מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם – נִתְכַּפֵּר לוֹ; אֲבָל חוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים – אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ, וַאֲפִלּוּ הִקְרִיב כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ, וְלֹא נִמְחָל עֲוֹנוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִן הַנֶּחְבָּל וְיִמְחֹל לוֹ.
ט. שֶׁהַמַּזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ כֵּיוָן שֶׁשִּׁלֵּם מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם נִתְכַּפֵּר לוֹ. מה שחטא כלפי חברו, אך צריך לעשות תשובה על כך ולהתוודות ולקבל על עצמו שלא לעשות כן לעולם (ראה הלכות תשובה א,א). חֲמִשָּׁה דְּבָרִים. חמשת סוגי התשלומים. אֵילֵי נְבָיוֹת. ביטוי לקרבנות מובחרים (ע"פ ישעיהו ס,ז). עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִן הַנֶּחְבָּל וְיִמְחֹל לוֹ. וראה הלכות תשובה ב,ט כיצד יעשה אם לא מחל לו.
י. וְאָסוּר לַנֶּחְבָּל לִהְיוֹת אַכְזָרִי וְלֹא יִמְחֹל לוֹ, וְאֵין זוֹ דֶּרֶךְ זֶרַע יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַחוֹבֵל וְנִתְחַנֵּן לוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, וְיָדַע שֶׁהוּא שָׁב מֵחֶטְאוֹ וְנִחַם עַל רָעָתוֹ – יִמְחֹל לוֹ. וְכָל הַמְמַהֵר לִמְחֹל הֲרֵי הוּא מְשֻׁבָּח, וְרוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
י. וְאָסוּר לַנֶּחְבָּל לִהְיוֹת אַכְזָרִי וכו'. ראה גם הלכות דעות ו,ו, הלכות תשובה ב,י.
יא. וְעוֹד יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין נִזְקֵי גּוּפוֹ לְנִזְקֵי מָמוֹנוֹ, שֶׁהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'סַמֵּא אֶת עֵינִי', 'קְטַע אֶת יָדִי' 'עַל מְנָת שֶׁאַתָּה פָּטוּר' – הֲרֵי זֶה חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין אָדָם רוֹצֶה בְּכָךְ.
אֲבָל הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'קְרַע אֶת כְּסוּתִי', 'שַׁבֵּר אֶת כַּדִּי' 'עַל מְנָת שֶׁאַתָּה פָּטוּר' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם לֹא אָמַר לוֹ 'עַל מְנָת שֶׁאַתָּה פָּטוּר' – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם, אַף עַל פִּי שֶׁהִרְשָׁהוּ לְהַשְׁחִית.
יא. הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁהִרְשָׁהוּ לְהַשְׁחִית. מכיוון שלא פטר אותו במפורש.
יב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁבָּאוּ הַכֵּלִים לְיָדוֹ תְּחִלָּה בְּתוֹרַת שְׁמִירָה, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שְׁאוּלִים אוֹ מֻפְקָדִין אֶצְלוֹ, וְאָמַר לוֹ 'שַׁבֵּר' וּ'קְרַע', וְעָשָׂה כֵּן – חַיָּב לְשַׁלֵּם, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ 'עַל מְנָת שֶׁאַתָּה פָּטוּר'. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'קַח כְּלִי זֶה וְשַׁבְּרוֹ', 'בֶּגֶד זֶה וְקָרְעוֹ', וְעָשָׂה כֵּן – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
יב. בְּשֶׁבָּאוּ הַכֵּלִים לְיָדוֹ תְּחִלָּה בְּתוֹרַת שְׁמִירָה… חַיָּב לְשַׁלֵּם. מכיוון שניתנו לו כדי לשמרם וזהו תפקידו, לא די בכך שבעל הכלים אמר לו לשברם.
יג. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'שַׁבֵּר כֵּלָיו שֶׁל פְּלוֹנִי עַל מְנָת שֶׁאַתָּה פָּטוּר', וְעָשָׂה – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם, וּכְאִלּוּ אָמַר לוֹ: 'סַמֵּא עֵינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עַל מְנָת שֶׁאַתָּה פָּטוּר'. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹשֶׂה כָּךְ הוּא הַחַיָּב לְשַׁלֵּם, הֲרֵי זֶה הָאוֹמֵר לוֹ שֻׁתָּפוֹ בֶּעָוֹן, וְרָשָׁע הוּא, שֶׁהֲרֵי הִכְשִׁיל עִוֵּר וְחִזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.

יג. הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. המשבר, ואין האומר ששלחו מתחייב. שֶׁהֲרֵי הִכְשִׁיל עִוֵּר וכו'. ועבר על הציווי "ולפני עור לא תתן מכשל" (ראה הלכות רוצח ושמירת נפש יב,יד).

תקציר הפרק 

🤔 הדרך הכי קלה להיות רשע
"כל המגביה ידו על חברו, אף על פי שלא הכהו – הרי זה רשע". זו, ככל הנראה ,הדרך הקלה ביותר להיקרא רשע, אבל אל תנסו את זה בבית, שכן האיסור לחבול אדם אחר, להכות אותו מכה שאינה גורמת חבלה ואפילו לאיים עליו באלימות פיזית הוא איסור גורף וחמור. ההיתר היחיד לאיסור הוא, כמובן, רק מקרים של הגנה עצמית מפני אדם אחר שנוקט באלימות או לשם הצלת רודף מיד רודפו, בשגרה או במלחמה 💂‍

🤷‍ מותר להכות את החבר מכה שגורמת נזק פחות משווה פרוטה?
מכירים את אלו שמחפשים פרצות בחוק ומנסים תמיד לגלות איך לעבור על החוק מבלי להיענש? – ספרו להם שגם אדם שהיכה אדם אחר וגרם לו נזק שהוא פחות משווה פרוטה – לא יצליח להתחמק מעונש, כי אולי מתשלומים הוא פטור, אבל מלקות הוא עדיין חייב… 😎

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות חובל ומזיק ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.יעקב נשבע שדוד חבל בו – ב"ד מיד יחייב את דוד?

2.חבל בחבירו בלי עדים אם הודה – פטור מלשלם את הנזק והצער?

3.הכה את חבירו ומיד ביקש סליחה ג' פעמים – האם הניזק חייב למחול?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן