פרק ה', הלכות חמץ ומצה, ספר זמנים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין אָסוּר מִשּׁוּם חָמֵץ בְּפֶסַח אֶלָּא חֲמֵשֶׁת מִינֵי הַדָּגָן בִּלְבַד, וְהֵן שְׁנֵי מִינֵי הַחִטִּים שֶׁהֵן הַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת, וּשְׁלֹשֶׁת מִינֵי הַשְּׂעוֹרִין שֶׁהֵן הַשְּׂעוֹרָה וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁיפוֹן. אֲבָל הַקִּטְנִיּוֹת, כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וּפוֹלִין וַעֲדָשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם חָמֵץ, אֶלָּא אֲפִלּוּ לָשׁ קֶמַח אֹרֶז וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּרוֹתְחִין וְכִסָּהוּ בִּבְגָדִים עַד שֶׁנִּתְפַּח כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁהֶחֱמִיץ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה, שֶׁאֵין זֶה חִמּוּץ אֶלָּא סִרְחוֹן.
א. בְּרוֹתְחִין. שממהרים את החימוץ (אלא אם כן רותחים ביותר, ראה לקמן ה"ג). שֶׁאֵין זֶה חִמּוּץ אֶלָּא סִרְחוֹן. ואין התפיחה נחשבת לתהליך חימוץ אסור.
ב. חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֵלּוּ, אִם לָשָׁן בְּמֵי פֵּרוֹת בִּלְבַד בְּלֹא שֵׁם מַיִם בָּעוֹלָם – אֵינָן בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחָן כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁנִּתְפַּח הַבָּצֵק – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה, שֶׁאֵין מֵי פֵּרוֹת מַחֲמִיצִין אֶלָּא מַסְרִיחִין. וּמֵי פֵּרוֹת הֵן כְּגוֹן יַיִן וְחָלָב וּדְבַשׁ וְזַיִת וּמֵי תַּפּוּחִים וּמֵי רִמּוֹנִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּמַשְׁקִין; וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב בָּהֶן שֵׁם מַיִם בָּעוֹלָם. וְאִם נִתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם כָּל שֶׁהוּא – הֲרֵי אֵלּוּ מַחֲמִיצִין.
ב. בְּמֵי פֵּרוֹת. מיץ שיוצא מהפירות. בְּלֹא שֵׁם מַיִם בָּעוֹלָם. בלי לערב בהם מים כלל. הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה. יש שגרסו במקום מילים אלו 'אין חייבין עליו כרת' (ראה מעשה רוקח בשם ר"א בן הרמב"ם), ולפי גרסה זו אם הניח את הבצק עד שתפח אין לאכול ממנו, אך אין חייבים על אכילתו כרת (וגם לפי גרסה זו, אם לא נראו בו סימני חימוץ מותר לאכלו לכתחילה כדלקמן ה"ד). וְזַיִת. שמן זית. הֲרֵי אֵלּוּ מַחֲמִיצִין. את העיסה וחייבים על אכילתה כרת.
ג. אֵין מְבַשְּׁלִין חִטִּים בְּמַיִם, כְּגוֹן רִיפוֹת, וְלֹא קֶמַח, כְּגוֹן לְבִיבוֹת. וְאִם בִּשֵּׁל – הֲרֵי זֶה חָמֵץ גָּמוּר, וְהוּא שֶׁיִּתְבַּקְּעוּ בַּתַּבְשִׁיל. אֵין קוֹלִין אֶת הַבָּצֵק בְּשֶׁמֶן עַל הַמַּחֲבַת, אֲבָל מְבַשְּׁלִין אֶת הַפַּת וְאֶת הַקֶּמַח הַקָּלוּי. וְאִם הִרְתִּיחַ הַמַּיִם הַרְבֵּה וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִיךְ לְתוֹכָן הַקֶּמַח – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׁל מִיָּד קֹדֶם שֶׁיַּחֲמִיץ. וּכְבָר נָהֲגוּ בְּשִׁנְעָר וּבִסְפָרַד וּבְכָל הַמַּעֲרָב לֶאֱסֹר דָּבָר זֶה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה יָפֶה.
ג. רִיפוֹת. דגן מבושל שיובש ונגרס (בורגול). כְּגוֹן לְבִיבוֹת. בצק המבושל בקדרה. וְהוּא שֶׁיִּתְבַּקְּעוּ בַּתַּבְשִׁיל. שהתבקעות החיטים היא סימן לחימוץ גמור מן התורה (לקמן ה"ח). אֵין קוֹלִין אֶת הַבָּצֵק. שנילוש במים ולא החמיץ. שקלייתו בשמן, שהוא מי פירות, בצירוף המים שנילוש בהם, יחמיצוהו. אֲבָל מְבַשְּׁלִין אֶת הַפַּת וְאֶת הַקֶּמַח הַקָּלוּי. שלאחר אפייה או קלייה אינם מחמיצים עוד. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׁל מִיָּד קֹדֶם שֶׁיַּחֲמִיץ. משום שהמים רותחים מאד (תהליך זה נקרא חליטה – ראה לקמן הי"ז). בְּשִׁנְעָר. בבל. וּבְכָל הַמַּעֲרָב. ארצות צפון אפריקה. גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה יָפֶה. והקמח יחמיץ.
ד. מֻתָּר לְבַשֵּׁל הַדָּגָן אוֹ הַקֶּמַח בְּמֵי פֵּרוֹת. וְכֵן בָּצֵק שֶׁלָּשׁוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת, אִם בִּשְּׁלוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת אוֹ קָלָהוּ עַל הַמַּחֲבַת בְּשֶׁמֶן – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁמֵּי פֵּרוֹת אֵינָן מַחֲמִיצִין.
ד. בְּמֵי פֵּרוֹת. ללא מים (כדלעיל ה"ב).
ה. כַּרְמֶל שֶׁמְּהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָּאוּר וְטוֹחֲנִין אוֹתוֹ – אֵין מְבַשְּׁלִים הַקֶּמַח שֶׁלּוֹ בְּמַיִם, שֶׁמָּא לֹא נִקְלָה בָּאוּר יָפֶה, וְנִמְצָא מַחֲמִיץ כְּשֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתוֹ. וְכֵן כְּשֶׁמּוֹלְלִין הַקְּדֵרוֹת הַחֲדָשׁוֹת – אֵין מְבַשְּׁלִין בָּהֶן אֶלָּא מַצָּה אֲפוּיָה שֶׁחָזְרוּ וְטָחֲנוּ אוֹתָהּ; אֲבָל קֶמַח קָלִי אָסוּר, שֶׁמָּא לֹא קָלוּהוּ יָפֶה וְיָבֹא לִידֵי חִמּוּץ.
ה. כַּרְמֶל שֶׁמְּהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָּאוּר. גרעיני דגן שלא הבשילו לגמרי שקולים אותם באש. כְּשֶׁמּוֹלְלִין הַקְּדֵרוֹת הַחֲדָשׁוֹת. היו נוהגים לבשל בקדרה חדשה קמח ומים כדי לחזקה.
#איור מס' 82. כותרת: ביב שאופים עליו חלות #
ו. אֵין בּוֹלְלִין אֶת הַשְּׂעוֹרִים בְּמַיִם בְּפֶסַח, מִפְּנֵי שֶׁהֵן רָפִין וּמַחֲמִיצִין בִּמְהֵרָה. וְאִם בָּלַל: אִם רָפוּ כְּדֵי שֶׁאִם הִנִּיחָן עַל פִּי הַבִּיב שֶׁאוֹפִין עָלָיו הַחַלּוֹת יִתְבַּקְּעוּ – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין; וְאִם לֹא הִגִּיעוּ לְרִפְיוֹן זֶה – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.
ו. בּוֹלְלִין. מערבבים. רָפִין. רכים. עַל פִּי הַבִּיב שֶׁאוֹפִין עָלָיו הַחַלּוֹת. כלי חרס הניתן על האש ומדביקים על גביו את הבצק ומקום האוויר בין הכלי לגחלים מוציא חום.
ז. הַחִטִּים – מֻתָּר לִבְלֹל אוֹתָם בְּמַיִם כְּדֵי לְהָסִיר סֻבָּן, וְטוֹחֲנִין אוֹתָן מִיָּד כְּדֶרֶךְ שֶׁטּוֹחֲנִין הַסֹּלֶת. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּשִׁנְעָר וּבְאֶרֶץ הַצְּבִי וּבִסְפָרַד וּבְעָרֵי הַמַּעֲרָב שֶׁלֹּא יִבְלְלוּ הַחִטִּים בְּמַיִם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁהוּ וְיַחֲמִיצוּ.
ז. הַחִטִּים מֻתָּר לִבְלֹל אוֹתָם בְּמַיִם כְּדֵי לְהָסִיר סֻבָּן. להסיר את קליפתן. ומשום שהחיטים קשות יותר מהשעורים, לא חששו לחימוצן. וּבְאֶרֶץ הַצְּבִי. ארץ ישראל. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁהוּ. שלא יזדרזו לטחון אותן וישהו במים ויחמיצו.
ח. תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל וְנִמְצְאוּ בּוֹ שְׂעוֹרִים אוֹ חִטִּים: אִם נִתְבַּקְּעוּ – הֲרֵי כָּל הַתַּבְשִׁיל אָסוּר, שֶׁהֲרֵי נִתְעָרֵב בּוֹ הֶחָמֵץ; וְאִם לֹא נִתְבַּקְּעוּ – מוֹצִיאִין אוֹתָן וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן, וְאוֹכְלִין שְׁאָר הַתַּבְשִׁיל, שֶׁאֵין הַדָּגָן שֶׁנִּבְלַל אוֹ נִתְבַּשֵּׁל וְלֹא נִתְבַּקַּע חָמֵץ גָּמוּר שֶׁל תּוֹרָה, וְאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים,
ח-ט. הֲרֵי כָּל הַתַּבְשִׁיל אָסוּר שֶׁהֲרֵי נִתְעָרֵב בּוֹ הֶחָמֵץ. והחמץ אוסר בכלשהו את כל התבשיל (לעיל א,ה). וְאִם לֹא נִתְבַּקְּעוּ מוֹצִיאִין אוֹתָן וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן וְאוֹכְלִין שְׁאָר הַתַּבְשִׁיל. למרות ששעורים שהתרככו אף אם לא התבקעו אסורים כדלעיל ה"ו, איסור זה הוא רק מדברי חכמים ואינו אוסר את התבשיל בכלשהו. וְאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת וכו'. ובשל דרשה זו אסרו חכמים חיטים ושעורים שלא נתבקעו למרות שאינם חמץ גמור, משום שיש בהם צד חימוץ (כך הפירוש לפי חלוקת ההלכות שנמצאת בכתבי היד, ולא כפי שהיא בדפוסים שבהם הפרידו בין הדרשה לדין הקודם והסמיכו אותה להלכה הבאה).
לְפִיכָךְ. כיוון שחכמים אסרו דגן שבא במגע עם מים משום שיש בו צד חימוץ (כמוסבר בפסקה הקודמת). כָּךְ אָסוּר לְקַיְּמוֹ. מדברי חכמים משום 'בל יראה ובל ימצא' (לעיל א,ב). אֶלָּא מוֹכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹדִיעוֹ. שדגן זה בא במגע עם מים ויש לאכלו קודם הפסח.
ט. מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות יב,יז), כְּלוֹמַר: הִזָּהֲרוּ בַּמַּצָּה וְשִׁמְרוּ אוֹתָהּ מִכָּל צַד חִמּוּץ.
לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בַּדָּגָן שֶׁאוֹכֵל מִמֶּנּוּ בְּפֶסַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא עָלָיו מַיִם אַחַר שֶׁנִּקְצַר, עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ שֵׁם חִמּוּץ. דָּגָן שֶׁטָּבַע בַּנָּהָר אוֹ שֶׁנָּפַל עָלָיו מַיִם – כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ, כָּךְ אָסוּר לְקַיְּמוֹ; אֶלָּא מוֹכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹדִיעוֹ, כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ קֹדֶם הַפֶּסַח. וְאִם מְכָרוֹ לַגּוֹיִם קֹדֶם הַפֶּסַח – מוֹכֵר מְעַט לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּכְלֶה קֹדֶם הַפֶּסַח, שֶׁמָּא יַחֲזֹר הַגּוֹי וְיִמְכְּרֶנּוּ לְיִשְׂרָאֵל.
י. דָּגָן שֶׁנָּפַל עָלָיו דֶּלֶף: כָּל זְמַן שֶׁהוּא טוֹרֵד טִפָּה אַחַר טִפָּה, אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ – אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ; אֲבָל כְּשֶׁפּוֹסֵק, אִם נִשְׁתַּהָה כַּשִּׁעוּר – הֲרֵי זֶה אָסוּר.
י. דֶּלֶף. מים מטפטפים. אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. משום שהדלף אינו מניחו להחמיץ. אִם נִשְׁתַּהָה כַּשִּׁעוּר. שיעור הילוך אדם מרחק מיל (לקמן הי"ג).
יא. אֵין לָשִׁין בְּפֶסַח עִסָּה גְּדוֹלָה, שֶׁמָּא תַּחֲמִיץ, אֶלָּא שִׁעוּר חַלָּה בִּלְבַד. וְאֵין לָשִׁין לֹא בְּחַמִּין וְלֹא בְּחַמֵּי חַמָּה וְלֹא בְּמַיִם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ בּוֹ בַּיּוֹם, אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ. וְאִם עָבַר וְלָשׁ בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ – הֲרֵי הַפַּת אֲסוּרָה.
יא. אֵין לָשִׁין בְּפֶסַח עִסָּה גְּדוֹלָה שֶׁמָּא תַּחֲמִיץ. משום שבעיסה גדולה, קשה לאדם להתעסק בכולה (ראה לקמן הי"ג), ויש חשש שתחמיץ. אֶלָּא שִׁעוּר חַלָּה בִּלְבַד. מבואר בהלכה הסמוכה. בְּחַמִּין. מים שחוממו על ידי האש. וְלֹא בְּחַמֵּי חַמָּה. מים שחוממו על ידי השמש. וְלֹא בְּמַיִם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ בּוֹ בַּיּוֹם. משום שהמים הנשאבים ביום התחממו על ידי השמש, והחשש בכל אלו הוא מפני שמים חמים ממהרים את חימוץ העיסה. אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ. שעבר עליהם לילה לאחר שנשאבו, כדי שיתקררו.
יב. לֹא תֵּשֵׁב אִשָּׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְתָלוּשׁ, וְלֹא תַּחַת הָרָקִיעַ בְּיוֹם הֶעָבִים אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בּוֹ, וְלֹא תַּנִּיחַ אֶת הָעִסָּה וְתִתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר. וְאִם הָיְתָה לָשָׁה וְאוֹפָה – צְרִיכָה שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁל מַיִם, אֶחָד שֶׁמְּקַטֶּפֶת בּוֹ וְאֶחָד שֶׁמְּצַנֶּנֶת בּוֹ יָדָהּ. וְאִם עָבְרָה וְלָשָׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹ שֶׁלֹּא צִנְּנָה יָדָהּ, אוֹ שֶׁעָשָׂת עִסָּה יָתֵר מִשִּׁעוּר חַלָּה – הַפַּת מֻתֶּרֶת. וְכַמָּה שִׁעוּר חַלָּה? כְּמוֹ שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה; כְּגוּף הַבֵּיצָה הַבֵּינוֹנִית, לֹא כְּמִשְׁקָלָהּ.
יב. לֹא תֵּשֵׁב אִשָּׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְתָלוּשׁ. שחום השמש מחמם את העיסה וממהרת להחמיץ. וְלֹא תַּחַת הָרָקִיעַ בְּיוֹם הֶעָבִים אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בּוֹ. שאור השמש מתפזר על ידי העננים ומצוי בכל הפינות והכיוונים. וְלֹא תַּנִּיחַ אֶת הָעִסָּה וְתִתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר. שאם תפסיק להתעסק בה היא עלולה להחמיץ (ראה הלכה הבאה). וְאִם הָיְתָה לָשָׁה וְאוֹפָה צְרִיכָה שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁל מַיִם. מכיוון שהיא אופה וידיה מתחממות בחום התנור, צריכה לצננן במים. ואם תצנן ידיה באותם מים שמקטפת בהם, יתחממו המים וימהרו את חימוץ העיסה. שֶׁמְּקַטֶּפֶת בּוֹ. מורחת את פני העיסה במים לפני נתינתה בתנור. כְּמוֹ שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה. לשיעור חלה במשקל ראה הלכות ביכורים ו,טו. כְּגוּף הַבֵּיצָה הַבֵּינוֹנִית. נפח ביצה בינונית.
יג. כָּל זְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּבָּצֵק, אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ – אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. וְאִם הִגְבִּיהַּ יָדוֹ וְהִנִּיחוֹ, וְשָׁהָה הַבָּצֵק עַד שֶׁהִגִּיעַ לְהַשְׁמִיעַ הַקּוֹל בִּזְמַן שֶׁאָדָם מַכֶּה בְּיָדוֹ עָלָיו – כְּבָר הֶחֱמִיץ, וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְאִם אֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע, אִם שָׁהָה כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִיל – כְּבָר הֶחֱמִיץ, וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְכֵן אִם הִכְסִיפוּ פָּנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו – הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
יג. וְאִם הִגְבִּיהַּ יָדוֹ וְהִנִּיחוֹ. אם סילק ידיו מן הבצק. וְכֵן אִם הִכְסִיפוּ פָּנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו. הלבינו פני הבצק, כאדם שמלבינים פניו מבהלה פתאומית. וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. שאין נחשב חמץ גמור אלא כשמשמיע קולו בהכאה, או כששהה מיל (משנה פסחים ג,ה ובפה"מ שם).
יד. הָיוּ שְׁתֵּי עִסּוֹת שֶׁהִגְבִּיהוּ הַיָּד מֵהֶן בְּעֵת אַחַת וְנִשְׁתָּהוּ, וְהָאַחַת מֵהֶן יֵשׁ לָהּ קוֹל וְהָאַחֶרֶת אֵין לָהּ קוֹל – שְׁתֵּיהֶן יִשָּׂרְפוּ, וַהֲרֵי הֵן חָמֵץ גָּמוּר.
יד. יֵשׁ לָהּ קוֹל. כשמכה על העיסה בידו כדלעיל. שְׁתֵּיהֶן יִשָּׂרְפוּ. גם אם לא שהו כדי הילוך מיל, שמכיוון שהאחת שמשמיעה קול ודאי החמיצה מניחים שגם השנייה החמיצה.
טו. אֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין הַמְצֻיָּרִין בְּפֶסַח, מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹהָה עֲלֵיהֶן, וּמִתְחַמְּצִין בְּעֵת עֲשִׂיָּתָן. לְפִיכָךְ הַנַּחְתּוֹמִין מֻתָּרִין לַעֲשׂוֹתָן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּקִיאִין בְּאֻמָּנוּתָן וּמְמַהֲרִין לַעֲשׂוֹתָן. אֲבָל בַּעֲלֵי בָּתִּים – אֲסוּרִין, וַאֲפִלּוּ צָרוּ אוֹתָם בִּדְפוּס, שֶׁמָּא יָבֹאוּ אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא בִּדְפוּס, וְיִשְׁהוּ בַּעֲשִׂיָּתָן וְיַחֲמִיצוּ.
טו. סְרִיקִין הַמְצֻיָּרִין. פת שמציירים עליה צורות. מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹהָה עֲלֵיהֶן. במשך זמן ציורם. וַאֲפִלּוּ צָרוּ אוֹתָם בִּדְפוּס. הכינו את הפת בתבנית בעלת צורה, ובאופן זה ההכנה אינה אורכת זמן.
טז. מַיִם שֶׁרוֹחֲצִין בּוֹ הַיָּדַיִם וְהָעֲרֵבָה אַחַר שֶׁלָּשִׁין, וְכֵן מַיִם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ בִּשְׁעַת לִישָׁה – הֲרֵי זֶה יִשָּׁפֵךְ בִּמְקוֹם מִדְרוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַבֵּץ בְּמָקוֹם אֶחָד וְיַחֲמִיץ.
טז. וְכֵן מַיִם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ בִּשְׁעַת לִישָׁה. לצורך צינון הידיים (כדלעיל הי"ב).
יז. אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמֻּרְסָן וּמַנִּיחִין לִפְנֵי הַתַּרְנְגֹלִין, שֶׁמָּא יַחֲמִיץ. אֲבָל חוֹלְטִין לָהֶן הַמֻּרְסָן בְּרוֹתְחִין וּמַנִּיחִין לִפְנֵיהֶן. וּכְבָר נָהֲגוּ רֹב הָעוֹלָם שֶׁלֹּא לַחֲלֹט, גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה.
יז. הַמֻּרְסָן. פסולת הקמח. אֲבָל חוֹלְטִין לָהֶן הַמֻּרְסָן בְּרוֹתְחִין. שהחליטה במים רותחים אינה מאפשרת חימוץ (ראה לעיל ה"ג).
יח. וּמֻתָּר לָלוּשׁ לַתַּרְנְגֹלִין מֻרְסָן אוֹ קֶמַח וּמַאֲכִילָן מִיָּד, אוֹ נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה לִפְנֵיהֶן כְּדֵי הִלּוּךְ מִיל. וְכָל זְמַן שֶׁהֵן מְנַקְּרִין בּוֹ אוֹ שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ בּוֹ בְּיָדוֹ – אֵינוֹ מַחֲמִיץ. וּכְשֶׁיִּפְסְקוּ מִלֶּאֱכֹל – יִשְׁטֹף הַכְּלִי בַּמַּיִם וְיִשְׁפֹּךְ בִּמְקוֹם מִדְרוֹן.
יח. וּמַאֲכִילָן מִיָּד. שבאופן זה אין חשש שיחמיצו. עַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה לִפְנֵיהֶן כְּדֵי הִלּוּךְ מִיל. שהוא שיעור החמצת העיסה הנילושה במים (לעיל הי"ג).
יט. לֹא תַּשְׁרֶה אִשָּׁה אֶת הַמֻּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ, אֲבָל שָׁפָה הִיא עַל בְּשָׂרָהּ יָבֵשׁ. וְלֹא יִלְעֹס אָדָם חִטִּים וְיִתֵּן עַל מַכָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחֲמִיצוֹת. אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחֲרֹסֶת, וְאִם נָתַן – יִשָּׂרֵף מִיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַהֵר לְהַחֲמִיץ. אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחַרְדָּל, וְאִם נָתַן – יֵאָכֵל מִיָּד.
יט. לֹא תַּשְׁרֶה אִשָּׁה אֶת הַמֻּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ. להשתמש בו לניקוי בשרה. אֲבָל שָׁפָה הִיא עַל בְּשָׂרָהּ יָבֵשׁ. משפשפת את המורסן כשהוא יבש, ואף אם גופה רטוב מן המים שרחצה בהם או שהוא מזיע מן המרחץ. וְיִתֵּן עַל מַכָּתוֹ. לצורך רפואה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחֲמִיצוֹת. שהרוק מחמיצן. לְתוֹךְ הַחֲרֹסֶת. תערובת פירות בחומץ או בתבלין הנאכלת בליל הסדר זכר לטיט (לקמן ז,יא), ומשום חריפותה ממהרת להחמיץ את הקמח. לְתוֹךְ הַחַרְדָּל וְאִם נָתַן יֵאָכֵל מִיָּד. משום שהחרדל אינו ממהר להחמיץ כחרוסת.
כ. מֻתָּר לָתֵת הַתְּבָלִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין וְהַקֶּצַח וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְתוֹךְ הַבָּצֵק, וְכֵן מֻתָּר לָלוּשׁ הָעִסָּה בְּמַיִם וְשֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ וְחָלָב, אוֹ לְקַטֵּף בָּהֶן. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אָסוּר לָלוּשׁ וּלְקַטֵּף אֶלָּא בְּמַיִם בִּלְבַד, לֹא מִשּׁוּם חָמֵץ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לֶחֶם עֹנִי. וּבָרִאשׁוֹן בִּלְבַד הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת זִכְרוֹן לֶחֶם עֹנִי.
כ. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אָסוּר לָלוּשׁ וּלְקַטֵּף אֶלָּא בְּמַיִם בִּלְבַד. את מצת המצווה הנאכלת בלילה הראשון (מ"מ, וראה לקמן ו,ה). ויש שביארו שיש איסור ללוש כל היום הראשון, שהוא יום ארבעה עשר, מחשש שיאכל מצה זו בלילה הראשון, שהוא ליל חמשה עשר (יד פשוטה, וראה אורה ושמחה שביאר באופן דומה). כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לֶחֶם עֹנִי. שנאמר: "שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני" (דברים טז,ג), ואין דרכו של עני לאכול עיסה הנילושה במי פירות (ונקראת 'מצה עשירה').
כא. כָּל כְּלֵי חֶרֶשׂ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּצוֹנֵן – מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מַצָּה בְּצוֹנֵן, חוּץ מִכְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הַשְּׂאֹר וּכְלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ חֲרֹסֶת, מִפְּנֵי שֶׁחִמּוּצָן קָשֶׁה. וְכֵן עֲרֵבוֹת שֶׁלָּשִׁין בָּהֶן הֶחָמֵץ וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם עַד שֶׁיַּחֲמִיץ – הֲרֵי הֵן כְּבֵית שְׂאֹר, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּפֶסַח.
כא. שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּצוֹנֵן מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מַצָּה בְּצוֹנֵן. שבשימוש צונן הכלי אינו בולע (ראה גם הלכות מאכלות אסורות יז,ג). מִפְּנֵי שֶׁחִמּוּצָן קָשֶׁה. ונבלע החמץ בכלי גם בשימוש קר. כְּבֵית שְׂאֹר. ככלי שמניחים בו את השאור.
כב. בִּיב שֶׁל חֶרֶשׂ שֶׁאוֹפִין עָלָיו חַלּוֹת חָמֵץ כָּל הַשָּׁנָה – אֵין אוֹפִין עָלָיו מַצָּה בְּפֶסַח. וְאִם מִלְּאוֹ גֶּחָלִים וְהִסִּיק מָקוֹם שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל בּוֹ הֶחָמֵץ – מֻתָּר לְבַשֵּׁל עָלָיו מַצָּה.
כב. בִּיב שֶׁל חֶרֶשׂ. כלי חרס הניתן על האש ומדביקים הבצק על גביו.
כג. כְּלֵי מַתָּכוֹת וּכְלֵי אֲבָנִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּרוֹתְחִין בִּכְלִי רִאשׁוֹן, כְּגוֹן קְדֵרוֹת וְאִלְפָסִין – נוֹתֵן אוֹתָן לְתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל, וּמְמַלֵּא עֲלֵיהֶן מַיִם וּמַרְתִּיחָן בְּתוֹכוֹ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה. וְכֵן הַסַּכִּינִין – מַרְתִּיחַ אֶת הַלַּהַב וְאֶת הַנִּצָּב בִּכְלִי רִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה.
כג. בִּכְלִי רִאשׁוֹן. כלי הבא במגע ישיר עם האש. קְדֵרוֹת וְאִלְפָסִין. סוגי סירים. וּמַרְתִּיחָן בְּתוֹכוֹ. ועל ידי הרתחה זו ('הגעלה') פולט הכלי את החמץ הבלוע בתוכו (ראה הלכות מאכלות אסורות יז,ד). וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתָן. על מנת להשלים את הכשרת הכלי וניקיונו (ראה פה"מ זבחים יא,ח). וְכֵן הַסַּכִּינִין מַרְתִּיחַ אֶת הַלַּהַב וְאֶת הַנִּצָּב בִּכְלִי רִאשׁוֹן. משום שהם באים במגע ישיר עם חמץ רותח. הַנִּצָּב. ידית הסכין.
כד. כְּלֵי מַתָּכוֹת וַאֲבָנִים וּכְלֵי עֵצִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בִּכְלִי שֵׁנִי, כְּגוֹן קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת – נוֹתֵן אוֹתָן לְתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל, וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶן מַיִם רוֹתְחִין, וּמַנִּיחָן בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּפְלֹטוּ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטְפָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה.
כד. בִּכְלִי שֵׁנִי. ששפך מכלי ראשון לתוכו. וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶן מַיִם רוֹתְחִין. ואין צורך להרתיחם בכלי ראשון, משום שבלעו חמץ רק על ידי שפיכתו לתוכם, ולכן פולטים את החמץ הבלוע בתוכם גם כן בצורה כזו.
כה. כָּל כְּלֵי חֶרֶשׂ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּחַמִּין, בֵּין כְּלִי רִאשׁוֹן כְּגוֹן קְדֵרוֹת, בֵּין כְּלִי שֵׁנִי כְּגוֹן קְעָרוֹת, בֵּין שֶׁהָיוּ מְשׁוּחִין וְשׁוּעִין בַּאֲבָר שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן כְּעֵין זְכוּכִית, בֵּין שֶׁהָיוּ חֶרֶשׂ כְּמָה שֶׁהֵן – אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּמַצָּה, אֶלָּא מַנִּיחָן לְאַחַר הַפֶּסַח וּמְבַשֵּׁל בָּהֶן.
כה. מְשׁוּחִין וְשׁוּעִין בַּאֲבָר. מוחלקים בציפוי עופרת.
כו. כְּלִי רִאשׁוֹן שֶׁרָצָה לְהַרְתִּיחוֹ, וְלֹא מָצָא כְּלִי אַחֵר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְהַרְתִּיחוֹ בְּתוֹכוֹ – הֲרֵי זֶה מַקִּיף לוֹ שָׂפָה שֶׁל טִיט עַל שְׂפָתוֹ מִבַּחוּץ, וּמְמַלְּאֵהוּ מַיִם עַד שֶׁיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל שְׂפָתוֹ, וּמַרְתִּיחַ הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ וְדַיּוֹ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּמַצָּה.
כו. שֶׁרָצָה לְהַרְתִּיחוֹ. כדי להכשירו לשימוש בפסח. מַקִּיף לוֹ שָׂפָה שֶׁל טִיט וכו'. מדביק טיט על שפת הכלי סביב כל היקפו מבחוץ, והמים הרותחים המשתהים מעט על שפת הטיט מכשירים את שפת הכלי ואת גדותיו שבלעו חמץ.

תקציר הפרק 

פרק ה הלכות חמץ ומצה

חימוץ בצק+הכשרת כלים

החמץ האסור בפסח הוא העשוי מחמשת מיני דגן (חיטה וכוסמת, שעורה שיבולת שועל ושיפון) המעורבים במים. קטניות אינם באים לידי חימוץ ואין בהם איסור חמץ. מיני דגן שלש אותם במי פירות (יין, חלב, דבש, מי תפוחים ורימונים, שמנים וכדו') ללא מים כלל, אינם מחמיצים , ומותרים באכילה.

למצת המצוה בליל הסדר יש להקפיד שלא יבואו עליו מים כלל אחר שנקצר.
הגבלות שונות נאמרו אודות לישת הבצק כמפורט בפרק.
מותר להוסיף תבלינים לתוך הבצק, או ללוש העיסה במים ושמן או דבש וחלב ('מצה עשירה') אך בלילה הראשון של פסח יש לאכול בצק שנילוש במים בלבד, משום זיכרון לחם עוני

דיני הכשרת כלים:
'כבולעו כך פולטו':
🍽כלי חרס שהשתמש בהם לחמץ בצונן – מותר להשתמש בפסח בצונן.
🍽כלי מתכות וכלי אבנים שהשתמש בהם לחמץ ברותחין בכלי ראשון, וכן סכינים – נותנם לכלי גדול, וממלאו מים ומרתיחם בתוכו, ואח"כ שוטף אותם.
🍽כלי מתכות וכלי אבנים וכלי עצים שהשתמש בהם לחמץ בכלי שני – נותנם לכלי גדול, ושופך עליהם מים רותחים, ושוטפם.
🍽כלי חרס שהשתמש בהם לחמץ בחמין, אפילו בכלי שני – אין משתמשים בהם בפסח.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם חלב מוגדר כמי פירות?

2.הגיעו אורחים בחול המועד ורוצה ללוש להם 3 ק"ג בצק – אפשרי?

3.מותר לאכול בחול המועד מצה שנילושה עם שומשום?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן