פרק ה', הלכות טומאת אוכלין, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. יְדוֹת הָאֳכָלִים – הֵן הָעֵצִים הָרַכִּין הַסְּמוּכִין לָאֹכֶל שֶׁהָאֹכֶל נִתְלֶה בָּהֶן מִן הָאִילָן, כְּמוֹ עֻקְצֵי הַתְּאֵנִים וְהָאַגָּסִים וּקְצָת הָאֶשְׁכּוֹל, וְכֵן הַגַּרְעִינִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁהָאֹכֶל צָרִיךְ לָהֶן. וְשׁוֹמְרֵי הָאֳכָלִים – הֵן הַקְּלִפָּה שֶׁעַל הָאֹכֶל שֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהּ.
א. הָעֵצִים הָרַכִּין הַסְּמוּכִין לָאֹכֶל שֶׁהָאֹכֶל נִתְלֶה בָּהֶן מִן הָאִילָן. ענפים דקים שהאוכל תלוי בהם ומחובר באמצעותם לאילן. כְּמוֹ עֻקְצֵי הַתְּאֵנִים וְהָאַגָּסִים. שהתאנים והאגסים מחוברים לעץ באמצעות העוקץ שלהם, והוא נחשב כיד האוכל (וראה לקמן הי"ט שעוקצי התאנים נחשבים גם כשומר לאוכל). וּקְצָת הָאֶשְׁכּוֹל. קצה אשכול ענבים שמחוץ לפרי שאין עליו גרגרים, והוא מחבר את האשכול לעץ. וְכֵן הַגַּרְעִינִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁהָאֹכֶל צָרִיךְ לָהֶן. ראה לקמן הי"ג בפסקים ושיטות. שֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ. שיתקיים זמן מסוים (שם).
ב. כָּל שֶׁהוּא יָד וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר – מִתְטַמֵּא וּמְטַמֵּא וְלֹא מִצְטָרֵף; וְכָל שֶׁהוּא שׁוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָד – מְטַמֵּא וּמִתְטַמֵּא וּמִצְטָרֵף; וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא יָד – אֵינוֹ מִתְטַמֵּא וְלֹא מְטַמֵּא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מִצְטָרֵף.
כֵּיצַד מִתְטַמֵּא וּמְטַמֵּא וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף? שֶׁאִם נָגְעָה טֻמְאָה בַּיָּד – נִטְמָא הָאֹכֶל הַתָּלוּי בּוֹ; וְאִם נָגְעָה טֻמְאָה בָּאֹכֶל – נִטְמֵאת הַיָּד, וְאֵין הַיָּד מִצְטָרֶפֶת עִם הָאֹכֶל לְהַשְׁלִימוֹ לְכַבֵּיצָה אוֹ לַחֲצִי פְּרָס. אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹמֵר – הֲרֵי זֶה מִצְטָרֵף לְכַבֵּיצָה וְלַחֲצִי פְּרָס.
ב. וְאֵין הַיָּד מִצְטָרֶפֶת עִם הָאֹכֶל לְהַשְׁלִימוֹ לְכַבֵּיצָה אוֹ לַחֲצִי פְּרָס. שאין היד נחשבת כאוכל עצמו ולכן אינה מצטרפת אתו כשהוא טמא לשיעור כביצה לטמא אחרים או לשיעור חצי פרס לפסול את האדם האוכלו (כדלעיל ד,א).
ג. כְּשֵׁם שֶׁיָּד לַטֻּמְאָה, כָּךְ יֵשׁ יָד לַהֶכְשֵׁר, שֶׁאִם הֻכְשַׁר הַיָּד – הֻכְשַׁר כָּל הָאֹכֶל הַתָּלוּי בּוֹ. וְיֵשׁ יָד לְפָחוֹת מִכַּזַּיִת, וְיֵשׁ שׁוֹמֵר לְפָחוֹת מִכַּפּוֹל. וְשׁוֹמֵר שֶׁחִלְּקוֹ – אֵינוֹ מִצְטָרֵף עִם הָאֹכֶל.
ג. שֶׁאִם הֻכְשַׁר הַיָּד. נרטב על ידי אחד המשקים המכשירים את האוכלים לקבל טומאה (לעיל א,א-ב). וְיֵשׁ יָד לְפָחוֹת מִכַּזַּיִת. יש דין יד אף לדבר ששיעורו פחות מכזית. וְיֵשׁ שׁוֹמֵר לְפָחוֹת מִכַּפּוֹל. יש דין שומר אף לדבר ששיעורו הוא פחות מגרגר פול (מין קטנית והוא קטן מן הזית). וְשׁוֹמֵר שֶׁחִלְּקוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף עִם הָאֹכֶל. כיוון שהשומר מחולק לחלקים נפרדים אין הוא מגן יותר על האוכל ולפיכך אינו מצטרף אתו.
ד. וּמִנַּיִן לְשׁוֹמְרֵי אֳכָלִים שֶׁהֵן מִתְטַמְּאִין עִם הָאֳכָלִין כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בָּהֶן? שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ" (ויקרא יא,לז) – כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצִיאִין לַזֶּרַע: חִטִּין בְּשַׂעֲרֵיהֶן, וּשְׂעוֹרִים בִּקְלִפֵּיהֶן, וַעֲדָשִׁים בִּקְלִפֵּיהֶן, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַשּׁוֹמְרִין.
ד. כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצִיאִין לַזֶּרַע. שהאוכל מקבל טומאה כפי המצב שלו כשהוא נזרע על ידי האדם. חִטִּין בְּשַׂעֲרֵיהֶן. קליפת החיטים הדקה נקראת שער (מילון ר' תנחום הירושלמי ערך 'שער'; ובפה"מ הגרסה היא: 'חטין בקלפיהן' ע"פ הגרסה בבבלי חולין קיח,ב).
ה. וּמִנַּיִן לִידוֹת הָאֳכָלִים שֶׁהֵן מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין עִם הָאֳכָלִים? שֶׁנֶּאֱמַר: "טָמֵא הוּא לָכֶם" (ויקרא יא,לח) – לְכָל שֶׁבְּצָרְכֵיכֶם.
ה. וּמִנַּיִן לִידוֹת הָאֳכָלִים שֶׁהֵן מִתְטַמְּאוֹת… לְכָל שֶׁבְּצָרְכֵיכֶם. שכל הידות שיש בהן צורך וסיוע לאוכל כגון שאוחזים בהן בשעת האכילה וכדומה, מתטמאות ומטמאות כשהם מחוברים אליו (ראה פה"מ עוקצין א,א).
ו. הַבּוֹצֵר לַגַּת – אֵין לוֹ יָדוֹת, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ צֹרֶךְ בַּיָּד, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצֵץ אֶת הַמַּשְׁקֶה.
ו. הַבּוֹצֵר לַגַּת. בוצר ענבים לעשות מהם יין בגת. אֵין לוֹ יָדוֹת. הגבעולים המחברים את הענבים לאשכול אינם נחשבים כיד לענבים. מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצֵץ אֶת הַמַּשְׁקֶה. שהגבעולים הללו סופגים את היין ומפסידים אותו ולכן אין הוא רוצה בקיומם (רש"י סוכה יג,ב).
ז. הַקּוֹצֵר לְסִכּוּךְ – אֵין לוֹ יָדוֹת, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ צָרִיךְ לַיָּד.
ז. הַקּוֹצֵר לְסִכּוּךְ. קוצר ענפים שיש בהם פירות כדי לסכך בהם את ביתו (שפ"א סוכה יג,ב). שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ צָרִיךְ לַיָּד. מאחר שאינו משתמש בפירות לצורך אכילה אלא לצורך סכך העושה צל, אין הוא צריך לאחיזת היד בפירות ולפיכך אין לענפים דין יד לעניין טומאה (שם).
ח. כָּל יְדוֹת הָאֳכָלִים שֶׁבְּסָסָן בַּגֹּרֶן – טְהוֹרִים.
ח. שֶׁבְּסָסָן. דרס וריצץ אותן, וכבר אינן יכולות לשמש כיד.
ט. פְּסִיגָה שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנָהּ – טְהוֹרָה; וְאִם נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ גַּרְגֵּר אֶחָד – הֲרֵי זוֹ יָד לְאוֹתוֹ גַּרְגֵּר, וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְכֵן שַׁרְבִיט תְּמָרָה שֶׁרִקְּנוֹ – טָהוֹר; שִׁיֵּר בּוֹ תְּמָרָה אַחַת – טָמֵא. וְכֵן שַׁרְבִיט קִטְנִיּוֹת שֶׁרִקְּנוֹ – טָהוֹר; שִׁיֵּר בּוֹ גַּרְגֵּר אֶחָד – מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ט. פְּסִיגָה שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנָהּ. שריג דק היוצא מן האשכול שריקן אותו מהענבים התלויים בו. שַׁרְבִיט תְּמָרָה. הענף הדק שהתמרים דבוקות בו (לקמן ה"כ).
י. לְעוֹלָם אֵין שׁוֹמֵר עַל גַּבֵּי שׁוֹמֵר, אֶלָּא שׁוֹמֵר אֶחָד בִּלְבַד הַסָּמוּךְ לָאֹכֶל הוּא הַנֶּחֱשָׁב עִמּוֹ.
יא. שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת בַּבָּצָל: פְּנִימִית – בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין קְדוּדָה מִצְטָרֶפֶת; אֶמְצָעִית – שְׁלֵמָה מִצְטָרֶפֶת, קְדוּדָה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת; הַחִיצוֹנָה – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה.
יא. פְּנִימִית בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין קְדוּדָה מִצְטָרֶפֶת. הואיל והיא ראויה לאכילה היא נחשבת כאוכל עצמו ולפיכך מצטרפת לשיעור המטמא אפילו כשהיא קדודה, דהיינו חתוכה (רש"י חולין קיט,ב). אֶמְצָעִית שְׁלֵמָה מִצְטָרֶפֶת קְדוּדָה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת. שהאמצעית נחשבת כשומר, ולפיכך רק כשהיא שלמה היא מצטרפת לשיעור המטמא (ראה לעיל ה"ג). הַחִיצוֹנָה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה. שאין שומר על גבי שומר.
יב. כָּל הַקְּלִפִּין מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וּמִצְטָרְפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוֹמֵר. קְלִפֵּי פּוֹלִין וּקְלִפֵּי תֻּרְמוֹסִין: זְרָקָן – אֵינָן מִתְטַמְּאוֹת; כְּנָסָן לָאֳכָלִין – מִתְטַמְּאִין. וְאִם נִשְׁאַר בָּהֶן אֹכֶל – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִתְטַמְּאִין. קְלִפֵּי מְלָפְפוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מִתּוֹךְ הַמְּלָפְפוֹן – מִתְטַמְּאוֹת טֻמְאַת אֳכָלִין.
הַשְּׂעוֹרִים: בִּזְמַן שֶׁהֵן יְבֵשִׁים – קְלִפָּתָן מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶן; וּבִזְמַן שֶׁהֵן לַחִין – אֵין מִצְטָרֶפֶת. אֲבָל הַחִטָּה, בֵּין לַחָה בֵּין יְבֵשָׁה – קְלִפָּתָהּ מִצְטָרֶפֶת.
יב. זְרָקָן אֵינָן מִתְטַמְּאוֹת. שכבר אינן משמשות כשומר, ואינן נחשבות כאוכל שאין הדרך לאכלן. כְּנָסָן לָאֳכָלִין מִתְטַמְּאִין. שאם קיבצן לאכילה החשיב אותן כאוכל. וְאִם נִשְׁאַר בָּהֶן אֹכֶל. שנשאר מעט מן האוכל דבוק בקליפות. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מִתּוֹךְ הַמְּלָפְפוֹן מִתְטַמְּאוֹת טֻמְאַת אֳכָלִין. שקליפות המלפפון ראויות לאכילה לגמרי בפני עצמן, ואפילו זרקן מתטמאות.
הַשְּׂעוֹרִים בִּזְמַן שֶׁהֵן יְבֵשִׁים קְלִפָּתָן מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶן וּבִזְמַן שֶׁהֵן לַחִין אֵין מִצְטָרֶפֶת. שקליפות השעורים עבות והן ראויות לאכילה רק כשהן יבשות ולא כשהן לחות (ערוה"ש קסז,ז, וראה כס"מ שביאר בדרך אחרת). אֲבָל הַחִטָּה וכו'. שקליפת החיטה דקה ורכה וראויה לאכילה (רש"י מנחות ע,ב).
יג. כָּל הַגַּרְעִינִין מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וְלֹא מִצְטָרְפוֹת, חוּץ מִגַּרְעִינַת הָרֹטֶב. אֲבָל שֶׁל תְּמָרָה יְבֵשָׁה – אֵין מִצְטָרֶפֶת.
יג. כָּל הַגַּרְעִינִין מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וְלֹא מִצְטָרְפוֹת. שהם נחשבים כיד לפרי (ראה לעיל הל' א-ב). חוּץ מִגַּרְעִינַת הָרֹטֶב. הגרעין של תמר לח, שהוא נחשב כשומר ומצטרף כיוון שאם יינטל מן התמר, הוא יימאס וייפסד.
יד. הַחוֹתָל שֶׁעַל הַגַּרְעִינָה שֶׁל רֹטֶב אֵינוֹ מִצְטָרֵף, וְשֶׁעַל גַּרְעִינַת הַיְּבֵשָׁה מִצְטָרֵף; מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבוּק בָּאֹכֶל נֶחֱשָׁב כָּאֹכֶל.
יד. הַחוֹתָל שֶׁעַל הַגַּרְעִינָה שֶׁל רֹטֶב אֵינוֹ מִצְטָרֵף וכו'. החותל הוא העטיפה שעל גרעין התמר המבדילה בינו לבין הפרי, ובתמר לח החותל אינו שומר על הפרי וגם אינו דבוק אליו, מה שאין כן בתמר יבש.
טו. גַּרְעִינָה שֶׁל רֹטֶב שֶׁיָּצָאת מִקְצָתָהּ – כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הָאֹכֶל מִצְטָרֵף, וְהַיּוֹצֵא אֵינוֹ מִצְטָרֵף. וְכֵן עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר – כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר מִצְטָרֵף. הָיָה עָלָיו הַבָּשָׂר מִצַּד אֶחָד – אֵין מִצְטָרֵף מִמֶּנּוּ אֶלָּא הָעֶצֶם שֶׁתַּחַת הַבָּשָׂר, עַד חֲלַל הָעֶצֶם. וְאִם לֹא הָיָה לָעֶצֶם חָלָל – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא כָּעֳבִי הָאֵזוֹב, וּשְׁאָר הָעֶצֶם אֵין מִצְטָרֵף; שֶׁהָעֲצָמוֹת לַבָּשָׂר כְּמוֹ שׁוֹמֵר הֵן חֲשׁוּבִין.
טו. שֶׁיָּצָאת מִקְצָתָהּ. אל מחוץ לפרי. הָיָה עָלָיו הַבָּשָׂר מִצַּד אֶחָד. שהבשר לא מקיף את כל היקף העצם. רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא כָּעֳבִי הָאֵזוֹב. שרק חלק דק כעובי קנה האזוב מן העצם שהוא דבוק לבשר מצטרף (פה"מ עוקצין ב,ב). שֶׁהָעֲצָמוֹת לַבָּשָׂר כְּמוֹ שׁוֹמֵר הֵן חֲשׁוּבִין. ולפיכך הן מצטרפות לבשר כשם שהגרעין מצטרף לתמר (ומדובר במקרה שלא חשב עליהם לאכילה, שהרי אם חשב עליהם דינם כשאר האוכלים ומקבלות טומאה בפני עצמם, כדלעיל ג,ג).
טז. קֻלְיָה שֶׁהָיָה עָלֶיהָ בָּשָׂר, אֲפִלּוּ כַּפּוֹל – גּוֹרֵר אֶת כֻּלָּהּ לַטֻּמְאָה.
טז. קֻלְיָה. עצם סתומה ויש בתוכה מוח. אֲפִלּוּ כַּפּוֹל. אפילו אם הבשר שעליה בשיעור קטן כגרגר של פול. גּוֹרֵר אֶת כֻּלָּהּ לַטֻּמְאָה. וכל העצם מצטרפת לבשר (ח"ד עוקצין ב,ה). ובטעם הדבר יש שהסבירו שהמוח שבתוך הקוליה מצטרף למעט הבשר שעל גביה ולפיכך הוא גורר את כל העצם לטומאה (מרכה"מ).
יז. גַּרְעִינֵי זֵיתִים וְגַרְעִינֵי תְּמָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁלָקָן לָאֳכָלִים – אֵין מִתְטַמְּאִין.
יז. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁלָקָן לָאֳכָלִים. שבישל אותם לצורך אכילה. אֵין מִתְטַמְּאִין. כיוון שאינם ראויים לאכילה אפילו על ידי בישול הרבה (ח"ד עוקצין ב,י), ואפילו בתורת יד או שומר אינם מטמאים כיוון שהם בפני עצמם.
יח. גַּרְעִינֵי חָרוּבִין, אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָסָן לָאֳכָלִים – אֵין מִתְטַמְּאִין. שְׁלָקָן לָאֳכָלִים – מִתְטַמְּאִין.
יט. אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין: שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִים, וְהַפִּטְמָה שֶׁלָּהֶן בֵּין לַחָה בֵּין יְבֵשָׁה, וְהָעַמּוּד שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל, וְשָׁרְשֵׁי הַחַזְּרִים וְהַנָּפוּס, וְשֹׁרֶשׁ צְנוֹן גָּדוֹל מִצְטָרֵף וְהַסִּיב שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף, וְשָׁרְשֵׁי הַמִּנְתָּה וְהַפֵּגָם, וְשָׁרְשֵׁי יַרְקוֹת שָׂדֶה וְיַרְקוֹת גִּנָּה שֶׁעֲקָרָן לִשְׁתָלִים, וְהַשִּׁזְרָה שֶׁל שִׁבֹּלֶת וְהַלְּבוּשׁ שֶׁלָּהּ, וְעֻקְצֵי תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת וְהַכְּלִיסִין וְהֶחָרוּבִין.
יט. אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין. שהם נחשבים כשומר (ראה לעיל ה"ב). וְהַקַּפְלוֹטוֹת. מין כרישה הגדלה בארץ ישראל (פה"מ עוקצין א,ב). וְהַפִּטְמָה שֶׁלָּהֶן. העוקץ שבראשם המקבץ את כל השורשים. וְהָעַמּוּד שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל. החלק התחתון של עמוד התפרחת שהמאכל מקיף אותו (פירוש ספראי שם). הַחַזְּרִים. חזרת (חסה). וְהַנָּפוּס. זן של צנון (פה"מ כלאיים א,ה), ויש מזהים אותו עם כרוב הלפת (שמפיקים ממנו שמן קנולה). וְהַסִּיב שֶׁלּוֹ. החוטים של שורש הצנון. הַמִּנְתָּה. נענע. וְהַפֵּגָם. צמח בר שריחו חריף ופרחיו צהובים. יַרְקוֹת שָׂדֶה. הגדלים מאליהם בשדה. וְיַרְקוֹת גִּנָּה. שזורעים אותם בגינה. שֶׁעֲקָרָן לִשְׁתָלִים. עקר אותם לשתלם במקום אחר, כך שהוא רוצה בקיום השורשים. וְהַשִּׁזְרָה שֶׁל שִׁבֹּלֶת. חוט השדרה של שיבולת הדגן שעליו צומחים הגרגרים. וְהַלְּבוּשׁ שֶׁלָּהּ. הקליפה החיצונית של גרגרי הדגן (המוץ, אבל הקליפה הפנימית שהיא הסובין נחשבת כחלק מן האוכל, ראה רש"י חולין קיז,ב). וְהַכְּלִיסִין. הרמב"ם זיהה את הכליסין כסוג של תאנים קטנות (פה"מ שם א,ו), ויש שכתבו שאלו פירותיו של ינבוט השדה.
כ. וְאֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין: שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן יְבֵשִׁים, וְהָעַמּוּד שֶׁאֵינוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל, וּמְלָעִין שֶׁל שִׁבֳּלִים, וְהֵן הַשְּׂעָרוֹת הַשְּׁחֹרוֹת שֶׁבְּרֹאשׁ הַשִּׁבֹּלֶת שֶׁהֵן דּוֹמִין כְּמוֹ מַסָּר, וְעֻקְצֵי הָאַגָּסִין וְהַקְּרוּסְטְמֵלִין וְהַפְּרִישִׁין וְהָעוּזְרָרִין, וְעֹקֶץ דְּלַעַת טֶפַח הַסָּמוּךְ לָאֹכֶל, וְעֹקֶץ קֻנְדָּס טֶפַח.
וְכֵן יַד הַפַּרְכִּיל טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן, וְהַפַּרְכִּיל הוּא הַשָּׂרִיג שֶׁהָאֶשְׁכּוֹלוֹת תְּלוּיִין בּוֹ, וְיַד הָאֶשְׁכּוֹל כָּל שֶׁהוּא, וּזְנַב הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנוֹ, וְיַד הַמַּכְבֵּד שֶׁל תְּמָרָה אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְהַמַּכְבֵּד הוּא הָעֵץ הָאָדֹם שֶׁהַשַּׁרְבִיטִין תְּלוּיִין בּוֹ וְהַתְּמָרִים דְּבוּקוֹת בַּשַּׁרְבִיטִין, וְקָנֶה שֶׁל שִׁבֹּלֶת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְיַד כָּל הַנִּקְצָרִין שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְשֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִקָּצֵר יְדֵיהֶן וְשָׁרְשֵׁיהֶן כָּל שֶׁהֵן – כָּל אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן יְדוֹת אֳכָלִים.

כ. וְהָעַמּוּד שֶׁאֵינוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל. החלק העליון של עמוד התפרחת שיוצא מחוץ לאוכל. מַסָּר. מסור. הָאַגָּסִין וְהַקְּרוּסְטְמֵלִין. יש מזהים אותם כזנים שונים של אגס תרבותי, ויש מזהים אותם עם שזיף ומשמש. וְהַפְּרִישִׁין. חבושים. וְהָעוּזְרָרִין. פרי בהיר דומה לתפוח קטן, שגדל על שיח העוזרד הקוצני. קֻנְדָּס. קינרס, ארטישוק (וכך הגרסה בחלק מכה"י: 'קנרס').

טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן. טפח מן השריג מימין לאשכולות וטפח משמאלם. וּזְנַב הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנוֹ. החלק התחתון של האשכול שריקנו מהענבים שעליו. וְשֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִקָּצֵר. אלא עוקרים ותולשים אותם ביד.

כא. וְאֵלּוּ לֹא מִתְטַמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין: שְׁאָר כָּל הָעֳקָצִים, וְשָׁרְשֵׁי קֻלְסֵי אֶכְרוּב, וְחִלְפוֹת תְּרָדִין וְחִלְפוֹת הַלֶּפֶת, וְהֵן הָעִקָּרִין שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּקַּרְקַע כְּשֶׁלָּקְטוּ הַכְּרוּב וְהַלֶּפֶת וְחָזְרוּ וְהֶחֱלִיפוּ, וְכָל הַשָּׁרָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לְהִגָּזֵז שֶׁנֶּעֶקְרוּ עִם הָאֹכֶל.
הַפִּטְמָה שֶׁל רִמּוֹן מִצְטָרֶפֶת, וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
כא. וְשָׁרְשֵׁי קֻלְסֵי אֶכְרוּב. שורשי כרובים גדולים, שחותכים וזורקים אותם. וְחִלְפוֹת תְּרָדִין וְחִלְפוֹת הַלֶּפֶת וְהֵן הָעִקָּרִין שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּקַּרְקַע וכו'. חלקים מן התרד או הלפת שאינם נאכלים בדרך כלל ומשאירים אותם באדמה כדי שיחזרו ויצמחו, וחזרו והוציאו עלים חדשים.
הַפִּטְמָה שֶׁל רִמּוֹן. בליטה הנמצאת בבסיס הכתר שבראש הרימון והיא שומרת על הגרגרים שברימון. וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ. אבקנים צהובים המהווים כיסוי על גבי הפטמה (פה"מ עוקצין ב,ג), והם אינם שומרים על גרגרי הרימון.
כב. הָרִמּוֹן וְהָאֲבַטִּיחַ שֶׁנִּמּוֹק מִקְצָתוֹ – אֵין הַנִּשְׁאָר חִבּוּר לְאוֹתוֹ שֶׁנִּמּוֹק, וְאֵין הַנִּשְׁאָר מִן הַקְּלִפָּה מִצְטָרֵף, שֶׁהֲרֵי אֵין שְׁמִירָתוֹ מוֹעֶלֶת כְּלוּם. וְכֵן אִם הָיָה שָׁלֵם מִכָּאן וּמִכָּאן וְנִמּוֹק מִן הָאֶמְצַע – אֵין הַצְּדָדִין חִבּוּר זֶה לָזֶה, וְאֵין קְלִפָּתוֹ מִצְטָרֶפֶת. עֲלֵי יְרָקוֹת יְרֻקִּין מִצְטָרְפִין, וּלְבָנִים אֵינָם מִצְטָרְפִין, שֶׁהֲרֵי אֵינָן כְּלוּם.

כב. אֵין הַנִּשְׁאָר חִבּוּר לְאוֹתוֹ שֶׁנִּמּוֹק. החלק הרקוב אינו נחשב כיד או כשומר לשאר הפרי. וְאֵין הַנִּשְׁאָר מִן הַקְּלִפָּה מִצְטָרֵף וכו'. הקליפה שמעל החלק הרקוב אם היא קיימת אינה מצטרפת שהרי אין שמירתה מועלת.

תקציר הפרק 

פרק ה הלכות טומאת אוכלין

בספר מובאים תמונות עזר להבנת הדוגמאות שבפרק.
דין חלקי המאכל

רקע חשוב, פרק לא פשוט..:
שומר: חלק מהמאכל שמגן על עיקר המאכל כגון עור החיה – מצטרף לשיעור ומטמא.
יד: כל דבר המשמש לאחיזת המאכל – נטמא ומטמא, אך לא מצטרף לשיעור.

על בסיס הגדרות יד ושומר האמורים לעיל:
א) קליפה – נחשבת כחלק מהפרי לכל ענין. מלבד בקליפה חיצונית ומיותרת;
ב) גרעין – נחשב כאוכל, אך אינו מצטרף עם הפרי. מלבד גרעין לח מאד;
ג) ענף – נחשב כאוכל, אך אינו מצטרף עם הפרי. ובתנאי שזה ענף שהוא כעת לצורך הפרי.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ה' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.נגעה טומאה בתאנה, האם נטמא העוקץ?

2.גרעין חרוב אינם מקבלים טומאה?

3.יד = החלק שבו היד אוחזת את הפרי?

תשובות

1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן