פרק ה', הלכות טומאת מת, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַמִּתְטַמְּאִין מֵחֲמַת הַמֵּת, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים – טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה. כֵּיצַד? אָדָם אוֹ כְּלִי שֶׁנָּגַע בִּדְבָרִים שֶׁמְּטַמְּאִין מִן הַמֵּת בְּמַגָּע, אוֹ שֶׁנִּטְמָא בְּאֹהֶל בְּאֶחָד מִדְּבָרִים שֶׁמְּטַמְּאִין בְּאֹהֶל, וְכֵן אָדָם שֶׁנָּשָׂא דְּבָרִים שֶׁמְּטַמְּאִין מִן הַמֵּת בְּמַשָּׂא – הַכֹּל טְמֵאִים טוּמְאַת שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים" (במדבר יט,יד).
א. כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל. משמע כל אדם. וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל. משמע כל הכלים.
ב. אָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת, וְכֵלִים שֶׁיִּגַּע בָּהֶן אָדָם זֶה – טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם" (במדבר לא,כד). אֲבָל אָדָם שֶׁיִּגַּע בְּאָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת, בֵּין שֶׁנָּגַע בּוֹ אַחַר שֶׁפֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו בֵּין שֶׁנָּגַע בּוֹ כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן נוֹגֵעַ בַּמֵּת – הֲרֵי זֶה הַשֵּׁנִי טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב" (שם יט,כב).
זֶה הוּא דִּין תּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת וְנָגַע בְּאָדָם אַחֵר וַעֲדַיִן הוּא מְחֻבָּר בַּמֵּת – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, וּכְאִלּוּ נָגַע זֶה הַשֵּׁנִי בַּמֵּת עַצְמוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לְעִנְיַן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. אֲבָל לַנָּזִיר וְלָעוֹשֶׂה פֶּסַח, בֵּין בִּשְׁעַת חִבּוּר בֵּין אַחַר שֶׁפֵּרֵשׁ – אֵינוֹ טָמֵא אֶלָּא טֻמְאַת עֶרֶב, כְּדִין תּוֹרָה.
ב. וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. נאמר על החוזרים ממלחמת מדיין שנטמאו במת. ומכאן נלמד שגם הבגדים שלבשו, טמאים טומאת שבעה. טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. טמא עד שיטבול ותשקע החמה אחר טבילתו (ראה הלכות שאר אבות הטומאות י,א). וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת. אדם שנגע בטמא מת.
מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. תקנת חז"ל. וּכְאִלּוּ נָגַע זֶה הַשֵּׁנִי בַּמֵּת עַצְמוֹ. מכיוון שהוא נוגע באדם המחובר למת. לְעִנְיַן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. שאסור באכילת תרומה וקדשים, ואם נגע בהם נטמאו. לַנָּזִיר. שאם נטמא במת סותר את ימי נזירותו וחייב לגלח שערו ולהביא קרבנות (הלכות נזירות ו,ג). וְלָעוֹשֶׂה פֶּסַח. שאם נטמא במת אין שוחטין עליו הפסח ונדחה לפסח שני (הלכות קרבן פסח ו,ב). אֵינוֹ טָמֵא אֶלָּא טֻמְאַת עֶרֶב. כאדם הנוגע באב הטומאה (ראה הלכות שאר אבות הטומאות שם).
ג. כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמֵת, בֵּין בְּמַגָּע בֵּין בְּאֹהֶל – הֲרֵי הֵן לַנּוֹגֵעַ בָּהֶן כְּנוֹגֵעַ בַּמֵּת עַצְמוֹ: מָה הַמֵּת מְטַמֵּא הַנּוֹגֵעַ בּוֹ בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, אַף כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמֵת, הֵם וְהַכֵּלִים אוֹ הָאָדָם שֶׁיִּגַּע בָּהֶם טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת" (במדבר יט,טז) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַחֶרֶב כַּמֵּת, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר כֵּלִים, בֵּין כְּלֵי מַתָּכוֹת בֵּין כְּלֵי שֶׁטֶף וּבְגָדִים.
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל" (במדבר לא,יט) – וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁזֶּה יָרָה חֵץ וְהָרַג, זָרַק אֶבֶן וְהָרַג, נִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים? אֶלָּא הוֹרֵג נֶפֶשׁ בְּחֶרֶב וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁנִּטְמָא בִּנְגִיעָתוֹ בַּכְּלִי שֶׁהָרַג בּוֹ, שֶׁהֲרֵי נָגַע הַכְּלִי בַּמֵּת.
וּמִנַּיִן שֶׁאַף הַכֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּאָדָם שֶׁנָּגַע בְּכֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמֵת טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה? שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם" (במדבר לא,כד), הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל אָדָם הַטָּמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה מְטַמֵּא בְּגָדִים טֻמְאַת שִׁבְעָה.
ג. בֵּין בְּמַגָּע בֵּין בְּאֹהֶל. אך לא במשא, שאין כלים נטמאים על ידי משא (לעיל א,ט). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חז"ל. שֶׁהַחֶרֶב כַּמֵּת. שהנוגע בה כנוגע במת עצמו. כְּלֵי שֶׁטֶף. שאר כלים שיש להם טהרה במקווה (למעט כלי חרס).
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר. במלחמת מדיין. הוֹרֵג נֶפֶשׁ בְּחֶרֶב וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. שאז האדם נוגע בכלי הנוגע במת.
וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. שהרי בגדים אלו נגעו באדם שנטמא על ידי החרב שנגעה במת.
ד. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: אָדָם שֶׁנָּגַע בְּמֵת, וְאָדָם בְּאָדָם אַחֵר – הָרִאשׁוֹן טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהַשֵּׁנִי טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וְכֵלִים בְּכֵלִים – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה; הַשְּׁלִישִׁי, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים – טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וְאָדָם בַּכֵּלִים, וְכֵלִים בְּאָדָם – שְׁלָשְׁתָּן טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה; הָרְבִיעִי, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים – טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.
ד. שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הכלים הראשונים והכלים השניים. הַשְּׁלִישִׁי. הנוגע בכלים השניים. הָרְבִיעִי. הנוגע בכלים אלו שנגעו באדם.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לְעִנְיַן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. אֲבָל לְחַיֵּב כָּרֵת עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ אוֹ עַל אֲכִילַת הַקֳּדָשִׁים – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא הַשְּׁנַיִם בִּלְבַד, הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּגַע בַּמֵּת וְהַשֵּׁנִי שֶׁנָּגַע בּוֹ, כְּדִין תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא" (במדבר יט,כב). אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּכֵלִים שֶׁנָּגְעוּ בְּאָדָם, אוֹ הַנּוֹגֵעַ בְּאָדָם שֶׁנָּגַע בְּכֵלִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת – פָּטוּר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת מִקְדָּשׁ. שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם דִּבְרֵי קַבָּלָה, אֵינָן דִּין תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְפָּרְשׁוּ בַּתּוֹרָה אֶלָּא זֶה שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת, שֶׁהוּא אָב, וְהַשֵּׁנִי הַנּוֹגֵעַ בּוֹ, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים.
ה. אֲבָל לְחַיֵּב כָּרֵת עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ אוֹ עַל אֲכִילַת הַקֳּדָשִׁים. טמא הנכנס למקדש או אכל קדשים במזיד חייב כרת (הלכות ביאת מקדש ג,יב, הלכות פסולי המוקדשין יח,יג). כְּדִין תּוֹרָה. ראה לעיל ה"ב. שֶׁנֶּאֱמַר וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא. מכאן שמן התורה גם הנוגע בטמא מת נקרא טמא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת מִקְדָּשׁ. ג,טו (וראה הלכות נזירות ז,ח דין נזיר שנטמא בכלים שנגעו במת). דִּבְרֵי קַבָּלָה. מסורת חכמים. שֶׁהוּא אָב. הטומאה. וְהַשֵּׁנִי הַנּוֹגֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא רִאשׁוֹן. שהנוגע באב הטומאה נקרא ראשון לטומאה (לקמן ה"ח).
ו. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנָּגַע בְּמֵת אוֹ שֶׁהָיָה עִמּוֹ בָּאֹהֶל – טָמֵא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כְּלִי חֶרֶשׂ אַחֵר וְלֹא שְׁאָר כֵּלִים, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ נַעֲשֶׂה אַב הַטֻּמְאָה לְעוֹלָם, לֹא בְּמֵת וְלֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְזֶה דִּין תּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קַבָּלָה.
ו. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנָּגַע בְּמֵת. כגון שנכנסה טומאת מת לתוכו, ולא שנגעה בו מבחוץ שאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו (לקמן ו,ג). אוֹ שֶׁהָיָה עִמּוֹ בָּאֹהֶל טָמֵא. שהטומאה שבאוהל נכנסת אליו דרך פתחו (שם). שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ נַעֲשֶׂה אַב הַטֻּמְאָה לְעוֹלָם. אלא ראשון לטומאה בלבד (ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות י,ח). וְזֶה דִּין תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קַבָּלָה. שאינו מפורש בכתוב אלא מקובל במסורת.
ז. זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּטֻּמְאוֹת: כָּל אַב טֻמְאָה – מְטַמֵּא אָדָם וּמְטַמֵּא בְּגָדִים וְכֵלִים, בֵּין כְּלֵי מַתָּכוֹת בֵּין כְּלֵי שֶׁטֶף בֵּין כְּלֵי חֶרֶשׂ. וְכָל הַמְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בִּנְגִיעָה – הֲרֵי זֶה אַב טֻמְאָה. וְכָל וְלַד הַטֻּמְאוֹת מְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים, לֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ וְלֹא שְׁאָר כֵּלִים וּבְגָדִים.
ז. כָּל אַב טֻמְאָה. לרשימת אבות הטומאות ראה פה"מ בהקדמה לסדר טהרות. וְלַד הַטֻּמְאוֹת. ראשון לטומאה ומטה.
ח. כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּאָב – הוּא הַנִּקְרָא רִאשׁוֹן, וְהַנּוֹגֵעַ בָּרִאשׁוֹן – נִקְרָא שֵׁנִי, וְהַנּוֹגֵעַ בַּשֵּׁנִי – נִקְרָא שְׁלִישִׁי, וְהַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁלִישִׁי – נִקְרָא רְבִיעִי. וְהָרִאשׁוֹן וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ – כֻּלָּן נִקְרָאִין וְלַד הַטֻּמְאָה.
ח. וְהַנּוֹגֵעַ בַּשֵּׁנִי נִקְרָא שְׁלִישִׁי. וזה רק בתרומה ובקודש, אך בחולין אין שני לטומאה עושה שלישי (ראה הלכות שאר אבות הטומאות יא,א-ד). וְהַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁלִישִׁי נִקְרָא רְבִיעִי. וזהו בקודש בלבד אך לא בתרומה ובחולין (שם). כֻּלָּן נִקְרָאִין וְלַד הַטֻּמְאָה. לפי שהן תולדות של אב הטומאה (פה"מ פסחים א,ו).
ט. כָּל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת הַמֵּת טֻמְאַת שִׁבְעָה, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים – הוּא הַנִּקְרָא טְמֵא מֵת, וְהוּא אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת לְעִנְיַן טֻמְאַת תְּרוּמָה וְטֻמְאַת קָדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, כְּדֵי לִמְנוֹת מִמֶּנּוּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, וּכְדֵי לְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע כִּשְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא.
ט. בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים. אך לא אוכלים ומשקים שאינם נעשים אב הטומאה לעולם (הלכות שאר אבות הטומאות י,ט). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' ד-ה.
י. כָּל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת הַמֵּת טֻמְאַת עֶרֶב – הוּא וְלַד טֻמְאָה, וְהוּא הָרִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הָרְבִיעִי מִן הַמֵּת רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּיאַרְנוּ, לְעִנְיַן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים.
י. וְהוּא הָרִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. שהרי נגע באב הטומאה. כְּמוֹ שֶׁבֵּיאַרְנוּ. לעיל הל' ד–ה.
יא. אָדָם אוֹ כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַגַּע אֶרֶץ הָעַמִּים וּבֵית הַפְּרָס אוֹ בְּמַשָּׂאָן, אוֹ בְּמַגַּע דַּם תְּבוּסָה וְגוֹלֵל וְדוֹפֵק אוֹ בְּאָהֳלָן, וְכֵן אָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמַשָּׂא דַּם תְּבוּסָה – הֲרֵי אֵלּוּ כֻּלָּן וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן אֲבוֹת טֻמְאוֹת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְכֵן בְּגָדִים הַמִּתְטַמְּאִין מֵחֲמַת אֵלּוּ טֻמְאַת שִׁבְעָה – כּוּלָּן אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים.
יא. אֶרֶץ הָעַמִּים וּבֵית הַפְּרָס. ראה לעיל ב,טז. אוֹ בְּמַשָּׂאָן. אך לא באוהל, שאינם מטמאים באוהל. דַּם תְּבוּסָה. שם הי"ג. וְגוֹלֵל וְדוֹפֵק. שם הט"ו. אוֹ בְּאָהֳלָן. אך לא במשא, שאינם מטמאים במשא. וְכֵן בְּגָדִים הַמִּתְטַמְּאִין מֵחֲמַת אֵלּוּ טֻמְאַת שִׁבְעָה. הבגדים הנטמאים מחמת אדם זה, שהרי כל אדם הטמא טומאת שבעה מטמא בגדים טומאת שבעה (לעיל ה"ג).
יב. הָאֹהֶל עַצְמוֹ הַמַּאֲהִיל עַל הַטֻּמְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגְעָה בּוֹ טֻמְאָה – הֲרֵי הוּא טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה מִן הַתּוֹרָה, וַהֲרֵי הוּא כִּבְגָדִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל" (במדבר יט,יח). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הָאֹהֶל בֶּגֶד אוֹ שַׂק אוֹ כְּלִי עֵץ אוֹ עוֹר, אֶחָד עוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה, בֵּין הַמֻּתָּרִין לַאֲכִילָה בֵּין הָאֲסוּרִין לַאֲכִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ,יט) – אֵין קָרוּי אֹהֶל אֶלָּא אָרִיג וְעוֹר, כַּמִּשְׁכָּן.
אֲבָל אִם הָיָה הָאֹהֶל נְסָרִים שֶׁל עֵץ, כְּגוֹן הַתִּקְרָה אוֹ הַמַּחֲצֶלֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אוֹ שֶׁהָיָה עֶצֶם אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה בִּנְיָן שֶׁהוּא טָהוֹר. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֹּאמַר 'הַבַּיִת טָמֵא' – כְּלוֹמַר אָדָם וְכֵלִים שֶׁבְּכָל הַבַּיִת. וְאֵין לְךָ יוֹצֵא מִן הָעֵץ שֶׁהוּא מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִין אֶלָּא הַפִּשְׁתָּן בִּלְבַד.
יב. שֶׁנֶּאֱמַר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל. ומכאן שהאוהל נטמא במת שהרי הוא טעון הזאת מי חטאת לטהרו. אוֹ שַׂק. שהוא ארוג משער של בהמות (ראה הלכות כלים א,יב). אוֹ כְּלִי עֵץ. כלומר היוצא מן העץ שהוא הפשתן בלבד כפי שמבאר לקמן (כס"מ). אֵין קָרוּי אֹהֶל אֶלָּא אָרִיג וְעוֹר כַּמִּשְׁכָּן. שיריעות המשכן היו עשויות מאריג, ומכסהו היה עשוי מעור.
וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. דברים העשויים מעץ שאינם כלים. אוֹ שֶׁהָיָה עֶצֶם אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת. וכגון שהם אינם כלים ואינם מקבלים טומאה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה בִּנְיָן. שהוא מחובר לקרקע ועשוי מאבנים שאינם מקבלים טומאה אפילו בתור כלים (הלכות כלים א,ו). אֶלָּא הַפִּשְׁתָּן בִּלְבַד. שהוא החומר היחיד שיוצא מן העץ הקרוי אוהל הואיל והמשכן היה ארוג ממנו (פה"מ שבת ג,ב).
יג. בְּגָדִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם כַּמֵּת לְטַמֵּא אֲחֵרִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן טֻמְאַת שִׁבְעָה – אֵינָן כַּמֵּת לְטַמֵּא בְּאֹהֶל וּבְמַשָּׂא, שֶׁהַמַּשָּׂא לַמֵּת עַצְמוֹ אֵינוֹ מְפֹרָשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּבְטֻמְאַת אֹהֶל הוּא אוֹמֵר: "אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר יט,יד). לְפִיכָךְ, הַנּוֹשֵׂא בְּגָדִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת וְלֹא נָגַע בָּהֶן, וְכֵן הַמַּאֲהִיל עֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁהֶאֱהִילוּ עָלָיו אוֹ שֶׁהָיוּ עִמּוֹ בָּאֹהֶל – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן אָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהֶאֱהִיל עַל הַכֵּלִים – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, שֶׁאֵין טְמֵא מֵת מְטַמֵּא אֶלָּא בְּמַגָּע בִּלְבַד.
יג. אַף עַל פִּי שֶׁהֵם כַּמֵּת לְטַמֵּא אֲחֵרִים וכו' כדלעיל ה"ג. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ב. אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל. משמע דווקא אדם ולא דברים אחרים.
יד. הַמֵּת אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו וְלֹא מַדָּף מֵעַל גַּבָּיו, אֶלָּא אֶחָד כְּלִי שֶׁיִּגַּע בַּמֵּת מִצִּדּוֹ אוֹ שֶׁיִּהְיֶה תַּחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו.
כֵּיצַד? עֲשָׂרָה בְּגָדִים זֶה עַל גַּב זֶה וְהַמֵּת לְמַעְלָה, וַעֲשָׂרָה בְּגָדִים אֲחֵרִים עַל גַּבּוֹ מִלְּמַעְלָה: בֶּגֶד הַנּוֹגֵעַ בּוֹ, וְהַבֶּגֶד הַשֵּׁנִי שֶׁנָּגַע בַּבֶּגֶד שֶׁנָּגַע בּוֹ – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה; וְהַשְּׁלִישִׁי – טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב, בֵּין שֶׁלְּמַעְלָה בֵּין שֶׁלְּמַטָּה; וְהָרְבִיעִי, וּמִן הָרְבִיעִי וּלְמַטָּה וּמִן הָרְבִיעִי וּלְמַעְלָה – כֻּלָּן טְהוֹרִין. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּמְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכָּל הַבְּגָדִים אוֹ הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו וְשֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ טְהוֹרִין? בְּשֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם טֻמְאָה רְצוּצָה וְלֹא טֻמְאַת אֹהֶל, אוֹ שֶׁהָיָה מַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַכֵּלִים אֶבֶן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
יד. אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו. אינו מטמא טומאת מדרס כזב וכיוצא בו (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב פרקים ו-ז). וְלֹא מַדָּף מֵעַל גַּבָּיו. אינו מטמא כלים שנמצאים מעליו ואינם נוגעים בו (בניגוד לזב וכיוצא בו שמטמאים מדף, ראה שם ו,ג). אֶחָד כְּלִי וכו'. הדין שווה בכל המקרים, שרק הנוגע ישירות במת ומה שנגע בו טמאים שבעה, כמבואר בסמוך.
בֶּגֶד הַנּוֹגֵעַ בּוֹ וְהַבֶּגֶד הַשֵּׁנִי שֶׁנָּגַע בַּבֶּגֶד שֶׁנָּגַע בּוֹ שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. כדלעיל ה"ד. וְהָרְבִיעִי וּמִן הָרְבִיעִי וּלְמַטָּה וּמִן הָרְבִיעִי וּלְמַעְלָה כֻּלָּן טְהוֹרִין. שאין הבגד השלישי מטמא אותם כיוון שהוא ולד הטומאה ואינו מטמא בגדים (לעיל ה"ז). מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּמְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. שהם הזב והזבה הנידה והיולדת. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ג, ו,ה.
בְּשֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם טֻמְאָה רְצוּצָה. שכאשר הטומאה רצוצה היא מטמאת את כל מה שמעליה ומתחתיה אפילו כאשר אינה נוגעת בו (להגדרת מושג זה ראה לקמן ז,ה, יב,א). ומדובר כאן בכגון שהבגד או הכלי הנוגע במת הוא ארוך, ושאר הבגדים או הכלים מונחים מעליו או מתחתיו שלא כנגד המת כך שאין הטומאה עוברת אליהם אלא על ידי מגע (משנ"א זבים ד,ו). וְלֹא טֻמְאַת אֹהֶל. שאין שם אוהל המאהיל על המת ועל הבגדים או הכלים המביא עליהם את הטומאה. אוֹ שֶׁהָיָה מַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַכֵּלִים אֶבֶן. שהמת מונח על האבן, והבגדים מקופלים תחתיו בגובה טפח מעל הארץ, כך שהאבן שעל גבם נעשית אוהל עליהם וחוצצת בפני הטומאה (ראה לקמן טז,ז, יז,ד). ובמקרה זה אף אחד מהבגדים לא נטמא, ואילו הזב וכיוצא בו מטמאים אפילו במקרה זה (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ה; וראה חס"ד קונטרס תורת האוהל סעי' יח). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. דין טומאה רצוצה וחציצת אוהל לקמן יב,א ואילך.

תקציר הפרק 

פרק ה' הלכות טומאת מת

דרגות הטומאה

פרק חשוב מאד בהבנת דרגות הטומאה. מומלץ ללמוד בנחת ולשנן…
הלכה ז פותחת במילים: "זה כלל גדול בטומאות"-אולי כדאי להתחיל ממנה את הפרק ואז לחזור להתחלה.
בגדול: רמת הטומאה ואופניה נעשים קלים יותר ככל שמדובר במגע בשלב שני והלאה. מלבד כלים שנגעו במת, שמטמאים אדם באב הטומאה (הדרגה הגבוהה ביותר), וכן ההיפך (כמפורט בפרק).
כלומר:

כל הנוגע באב הטומאה, הוא הנקרא ראשון; והנוגע בראשון, נקרא שני; והנוגע בשני, נקרא שלישי; והנוגע בשלישי, נקרא רביעי. והראשון ושלמטה ממנו, כולן נקראים ולד הטומאה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אחז בחברו שאוחז במת-האם טמא שבעה?

2.חמורים כלים מאדם שנגע בטמא מת שנטמאו לשבעה?

3.החומרה באב הטומאה שמטמא אדם וכלים?

תשובות
1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן