א. הַיְבָמָה שֶׁנָּתַן לָהּ הַיָּבָם גֵּט כְּרִיתוּת – פְּסָלָהּ, וּפָסַל אֶת צָרוֹתֶיהָ עָלָיו וְעַל שְׁאָר הָאַחִין, שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁחָלַץ לָהּ. וְאֵין הַגֵּט מוֹעִיל בַּיְבָמָה אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם, הוֹאִיל וְהַגֵּט מְגָרֵשׁ אֵשֶׁת אִישׁ. וְכָל גֵּט שֶׁפּוֹסֵל אִשְׁתּוֹ מִן הַכְּהֻנָּה – פּוֹסֵל אֶת יְבִמְתּוֹ, וְאֵינָהּ מֻתֶּרֶת לְזָר עַד שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ.
א. שֶׁנָּתַן לָהּ הַיָּבָם גֵּט. לפני שייבמה. פְּסָלָהּ. נאסרת בכך להתייבם לו או לאחיו (לעיל א,יב). מִדִּבְרֵיהֶם הוֹאִיל וְהַגֵּט מְגָרֵשׁ אֵשֶׁת אִישׁ. משום שהוא מפקיע קשר אישות במקום אחר, תיקנו חכמים שיפעל כך גם בייבום, לחומרה. גֵּט שֶׁפּוֹסֵל אִשְׁתּוֹ מִן הַכְּהֻנָּה. אף אם הגט אינו גט גמור (ראה הלכות גירושין י,א).
ב. הַמַּאֲמָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה בַּיְבָמָה קִנְיָן גָּמוּר וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית בּוֹ אֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה – צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, וְאֵינָהּ נִתֶּרֶת לְזָר אֶלָּא בַּחֲלִיצָה.
ב. הַמַּאֲמָר. קידושי יבמה מתקנת חכמים (לעיל ב,א). צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט. כדי לבטל את הקשר שנוצר מחמת המאמר. וְאֵינָהּ נִתֶּרֶת לְזָר אֶלָּא בַּחֲלִיצָה. שעדיין היא זקוקה לחליצה כבתחילה.
ג. כֵּיצַד? הָעוֹשֶׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ וְלֹא רָצָה לִבְעֹל – צָרִיךְ לִכְתֹּב לָהּ גֵּט, שֶׁהֲרֵי נִתְקַדְּשָׁה לוֹ, וְצָרִיךְ לַחֲלֹץ לָהּ, כְּדֵי לְהַתִּירָהּ לַאֲחֵרִים, שֶׁאֵין הַיְבָמָה נִתֶּרֶת לְזָר אֶלָּא אַחַר בְּעִילַת הַיָּבָם אוֹ אַחַר חֲלִיצָה; אֲבָל הַגֵּט פּוֹסְלָהּ לְיִבּוּם וְאֵינוֹ מַתִּירָהּ לְזָר, וְהַמַּאֲמָר אֵינוֹ קוֹנֶה בָּהּ קִנְיָן גָּמוּר כַּבְּעִילָה.
ג. שֶׁאֵין הַיְבָמָה נִתֶּרֶת לְזָר וכו'. שרק ביאה או חליצה מפקיעות ממנה לגמרי את זיקת הייבום.
ד. נָתַן מַאֲמָר לִיבִמְתּוֹ, וְחָזַר וְנָתַן גֵּט לְמַאֲמָרוֹ – מַה שֶּׁעָשָׂה הֲרֵי בִּטְּלוֹ, וְהֻתְּרָה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁלֹּא הֻתְּרָה אֶלָּא לְאֶחָיו, אֲבָל זֶה שֶׁנָּתַן הַגֵּט – נֶאֶסְרָה עָלָיו.
ד. וְנָתַן גֵּט לְמַאֲמָרוֹ. פירש שהגט נועד לבטל את המאמר שעשה. וְהֻתְּרָה. להתייבם.
ה. נָתַן גֵּט לְזִקָּתוֹ וְלֹא לְמַאֲמָרוֹ – פְּסָלָהּ עָלָיו וְעַל שְׁאָר הָאַחִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּצְרִיכָה גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וַחֲלִיצָה לְהַתִּירָהּ לְזָר.
ה. לְזִקָּתוֹ. לביטול זיקת הייבום שביניהם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א.
ו. הַמַּאֲמָר שֶׁנִּתַּן לַיְבָמָה תְּחִלָּה וְלֹא קְדָמוֹ דָּבָר אַחֵר, וְלֹא נַעֲשָׂה אַחֲרָיו דָּבָר אַחֵר אֶלָּא אִם בָּעַל אוֹתָהּ זֶה שֶׁנָּתַן לָהּ הַמַּאֲמָר – הוּא הַנִּקְרָא מַאֲמָר כָּשֵׁר. וְאִם קְדָמוֹ גֵּט אוֹ חֲלִיצָה, בֵּין מִיָּבָם זֶה בֵּין מִיָּבָם אַחֵר, בֵּין בָּהּ בֵּין בְּצָרָתָהּ, וְכֵן אִם קְדָמַתּוּ בְּעִילָה בְּצָרָתָהּ, בֵּין מִמֶּנּוּ בֵּין מֵאָחִיו, אוֹ שֶׁנַּעֲשׂוּ אַחֲרָיו גֵּט אוֹ חֲלִיצָה, בֵּין בָּהּ בֵּין בְּצָרָתָהּ, בֵּין מִמֶּנּוּ בֵּין מֵאָחִיו, אוֹ שֶׁבָּעַל אוֹ נָתַן מַאֲמָר אַחֵר לְצָרָתָהּ, בֵּין הוּא בֵּין אָחִיו, אוֹ שֶׁנָּתַן לָהּ אָחִיו מַאֲמָר אַחֵר אוֹ בְּעָלָהּ – הֲרֵי זֶה נִקְרָא מַאֲמָר פָּסוּל, בֵּין הַמַּאֲמָר שֶׁקְּדָמוּהוּ הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ בֵּין הַמַּאֲמָר שֶׁנִּתְאַחֲרוּ אַחֲרָיו.
ו. אֶלָּא אִם בָּעַל. שנתן מאמר ובעל אחריו. מִיָּבָם אַחֵר. אחיו של זה. מַאֲמָר פָּסוּל. וצריכה גט להתיר את איסורו (לקמן הל' יא, יג). שֶׁנִּתְאַחֲרוּ אַחֲרָיו. שהמעשים המוזכרים נעשו אחרי המאמר.
ז. כֵּיצַד? נָתַן גֵּט אוֹ חָלַץ לִיבִמְתּוֹ, וְחָזַר וְנָתַן מַאֲמָר לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ בֵּין הוּא בֵּין אָחִיו, אוֹ שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ אוֹ שֶׁנָּתַן לָהּ מַאֲמָר, וְחָזַר וְנָתַן מַאֲמָר אַחֵר לְצָרָתָהּ, בֵּין הוּא בֵּין אָחִיו, אוֹ שֶׁנָּתַן מַאֲמָר לִיבִמְתּוֹ, וְחָזַר אָחִיו וְנָתַן לָהּ מַאֲמָר אַחֵר אוֹ בְּעָלָהּ – הֲרֵי זֶה מַאֲמָר פָּסוּל, בֵּין הַמַּאֲמָר הָרִאשׁוֹן בֵּין הַמַּאֲמָר הָאַחֲרוֹן.
ח. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַמַּאֲמָר, בֵּין שֶׁקְּדָמוֹ מַאֲמָר אַחֵר אוֹ גֵּט אוֹ חֲלִיצָה אוֹ בְּעִילָה, בֵּין שֶׁקָּדַם הַמַּאֲמָר לְאֶחָד מֵאֵלּוּ – הֲרֵי זֶה מַאֲמָר פָּסוּל, חוּץ מִן הַנּוֹתֵן מַאֲמָר וּבָעַל לְבַעֲלַת הַמַּאֲמָר, שֶׁזּוֹ הִיא כְּהִלְכָתָהּ.
ח. אוֹ בְּעִילָה. של הצרה.
ט. הַבְּעִילָה שֶׁבּוֹעֵל הַיָּבָם אֶת יְבִמְתּוֹ תְּחִלָּה אוֹ אַחַר מַאֲמָרוֹ בָּהּ, וְלֹא קְדָמָהּ דָּבָר אַחֵר – נִקְרֵאת בְּעִילָה כְּשֵׁרָה. וְאִם קְדָמָהּ מַאֲמָר מֵאָחִיו, אוֹ גֵּט בֵּין מִמֶּנּוּ בֵּין מֵאָחִיו, בֵּין בָּהּ בֵּין בְּצָרָתָהּ, אוֹ אִם קְדָמָהּ מַאֲמָר בְּצָרָתָהּ, בֵּין מִמֶּנּוּ בֵּין מֵאָחִיו – הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת בְּעִילָה פְּסוּלָה.
ט. בְּעִילָה פְּסוּלָה. וצריכה גט וחליצה (לקמן הי"א) כדי להתירה.
י. הַחֲלִיצָה שֶׁחוֹלֵץ הַיָּבָם לִיבִמְתּוֹ תְּחִלָּה: אִם לֹא קְדָמָהּ דָּבָר אַחֵר – נִקְרֵאת חֲלִיצָה מְעֻלָּה; וְאִם קְדָמָהּ גֵּט אוֹ מַאֲמָר, בֵּין מִיָּבָם זֶה בֵּין מֵאָחִיו, בֵּין בָּהּ בֵּין בְּצָרָתָהּ – הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת חֲלִיצָה פְּחוּתָה.
י. חֲלִיצָה פְּחוּתָה. המתירה רק את מי שנחלצה, ולא את צרותיה (לקמן הי"ב). מונח זה נתייחד לחליצה במקום שאסורה בייבום (ראה עוד לקמן ז,ט-י), להבדיל מחליצה פסולה – שנפסלה מחמת פגמים אחרים, שאינה מתירה אף את החלוצה עצמה להינשא (לעיל ד,כו).
יא. יְבָמוֹת רַבּוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד, כֵּיוָן שֶׁנִּבְעֲלָה אַחַת מֵהֶן בְּעִילָה כְּשֵׁרָה אוֹ נֶחְלְצָה חֲלִיצָה מְעֻלָּה – הֻתְּרוּ הַכֹּל, וְנִסְתַּלְּקָה זִקַּת הַיִּבּוּם מֵעֲלֵיהֶן. וְאִם נִבְעֲלָה אַחַת מֵהֶן בְּעִילָה פְּסוּלָה אוֹ נִתַּן לָהּ מַאֲמָר פָּסוּל – נֶאֶסְרוּ כֻּלָּן לְיִבּוּם, וּצְרִיכָה גֵּט זוֹ שֶׁנִּבְעֲלָה אוֹ שֶׁנִּתַּן לָהּ הַמַּאֲמָר, וּצְרִיכָה אַחַת מֵהֶן חֲלִיצָה לְהַתִּירָן לְזָר, שֶׁאֵין זִקַּת הַיִּבּוּם מִסְתַּלֶּקֶת בִּבְעִילָה פְּסוּלָה.
יא. הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד. אלמנותיו של אח אחד. וּצְרִיכָה אַחַת מֵהֶן חֲלִיצָה. אחת מן היבמות, ובחליצה זו יותרו כל הצרות. ואין חליצה זו נחשבת כחליצה פחותה שאינה מתירה את הצרות, משום שמדין התורה הפקיעה הביאה את זיקת הייבום (יד"פ).
יב. נֶחְלְצָה אַחַת מֵהֶן חֲלִיצָה פְּחוּתָה – הֻתְּרָה לְהִנָּשֵׂא לְזָר זוֹ שֶׁנֶּחְלְצָה, אֲבָל צָרָתָהּ אֲסוּרָה, עַד שֶׁתַּחֲלֹץ גַּם הִיא אוֹ עַד שֶׁיַּחְלְצוּ כָּל הָאַחִין לָרִאשׁוֹנָה שֶׁנֶּחְלְצָה הַחֲלִיצָה הַפְּחוּתָה, שֶׁאֵין חֲלִיצָה פְּחוּתָה מְסַלֶּקֶת זִקַּת הַיִּבּוּם מִבַּיִת זֶה עַד שֶׁתַּחֲזֹר עַל כָּל הָאַחִים אוֹ עַד שֶׁתַּחֲלֹץ כָּל אַחַת מֵהֶן.
יב. שֶׁתַּחֲזֹר עַל כָּל הָאַחִים. שיחלצו לה כולם. שֶׁאֵין חֲלִיצָה פְּחוּתָה מְסַלֶּקֶת זִקַּת הַיִּבּוּם מִבַּיִת זֶה וכו'. שתוקפה של החליצה נחלש מחמת הגט או המאמר שנעשו לפניה.
יג. כָּל יְבָמָה שֶׁנִּבְעֲלָה לִיבָמָהּ, בֵּין בְּעִילָה כְּשֵׁרָה בֵּין בְּעִילָה פְּסוּלָה, וַאֲפִלּוּ בְּעָלָהּ אַחַר שֶׁחָלַץ לָהּ, בֵּין הוּא בֵּין אָחִיו, בֵּין לְשֵׁם אִישׁוּת בֵּין לְשֵׁם יְבָמוּת, וַאֲפִלּוּ בָּעַל צָרָתָהּ אַחַר שֶׁבָּעַל בְּעִילָה כְּשֵׁרָה, בֵּין הוּא בֵּין אָחִיו – הֲרֵי זוֹ צְרִיכָה גֵּט, שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂת אֵשֶׁת אִישׁ בַּבְּעִילָה.
וְכֵן כָּל יְבָמָה שֶׁנִּתַּן לָהּ מַאֲמָר, בֵּין מַאֲמָר כָּשֵׁר בֵּין מַאֲמָר פָּסוּל – הֲרֵי זוֹ צְרִיכָה גֵּט מִפְּנֵי הַמַּאֲמָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאַחַר כָּךְ יָסוּר אִסּוּר הַמַּאֲמָר.
וְכֵן כָּל יְבָמָה שֶׁנִּתַּן לָהּ מַאֲמָר, בֵּין מַאֲמָר כָּשֵׁר בֵּין מַאֲמָר פָּסוּל – הֲרֵי זוֹ צְרִיכָה גֵּט מִפְּנֵי הַמַּאֲמָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאַחַר כָּךְ יָסוּר אִסּוּר הַמַּאֲמָר.
יג. לְשֵׁם אִישׁוּת. לשם קידושין. לְשֵׁם יְבָמוּת. לקיום מצוות ייבום.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' ב-ג.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' ב-ג.
יד. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַגֵּט אֵינוֹ דּוֹחֶה הַיְבָמָה דְּחִיָּה גְּמוּרָה, וְכֵן הַמַּאֲמָר אֵינוֹ קוֹנֶה בָּהּ קִנְיָן גָּמוּר. אֲבָל הַבְּעִילָה קוֹנָה קִנְיָן גָּמוּר, וְהַחֲלִיצָה דּוֹחָה אוֹתָהּ דְּחִיָּה גְּמוּרָה. לְפִיכָךְ, גֵּט אַחַר גֵּט בַּיְבָמָה, אוֹ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר – מוֹעִיל. אֲבָל בְּעִילָה אַחַר בְּעִילָה בָּהּ, וַחֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה – אֵין הָאַחֲרוֹנָה מוֹעֶלֶת כְּלוּם. וְכֵן גֵּט אוֹ חֲלִיצָה אַחַר הַבְּעִילָה – אֵינָהּ כְּלוּם.
יד. שֶׁהַגֵּט אֵינוֹ דּוֹחֶה הַיְבָמָה דְּחִיָּה גְּמוּרָה. שגט לא מתיר אותה להינשא לזר. מוֹעִיל. תקף – המאמר קונה והגט דוחה. בְּעִילָה אַחַר בְּעִילָה בָּהּ… אֵין הָאַחֲרוֹנָה מוֹעֶלֶת כְּלוּם. באותה האישה דווקא, אבל אם בא על צרתה, צריכה גט (לעיל הי"ג).
טו. כֵּיצַד? יָבָם שֶׁנָּתַן גֵּט לִיבִמְתּוֹ וְחָזַר וְנָתַן גֵּט לְצָרָתָהּ – הֲרֵי זֶה אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁתֵּיהֶן. וְכֵן שְׁנֵי יְבָמִין שֶׁנָּתְנוּ שְׁנֵי גִּטִּין לִיבָמָה אַחַת זֶה אַחַר זֶה – הֲרֵי זוֹ כִּגְרוּשָׁה לִשְׁנֵיהֶם, וּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְאֶחָד מֵהֶן חוֹלֵץ. וְכֵן אִם נָתַן גֵּט לִיבִמְתּוֹ וְנָתַן אָחִיו גֵּט לְצָרָתָהּ – כָּל אֶחָד אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת זוֹ שֶׁנָּתַן לָהּ הַגֵּט. וְכֵן אִם נָתְנוּ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
אֲבָל הַיָּבָם שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ, וְחָזַר וְחָלַץ לְצָרָתָהּ בֵּין הוּא בֵּין אָחִיו, וְכֵן שְׁנֵי יְבָמִין שֶׁחָלְצוּ זֶה אַחַר זֶה לִיבָמָה אַחַת – אֵין חֲלִיצָה אַחֲרוֹנָה כְּלוּם, וְאֵין הַחוֹלֵץ אוֹתָהּ אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, שֶׁזֶּה כְּחוֹלֵץ לִשְׁאָר הַנָּשִׁים, שֶׁאֵין לוֹ עֲלֵיהֶן זִקָּה.
אֲבָל הַיָּבָם שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ, וְחָזַר וְחָלַץ לְצָרָתָהּ בֵּין הוּא בֵּין אָחִיו, וְכֵן שְׁנֵי יְבָמִין שֶׁחָלְצוּ זֶה אַחַר זֶה לִיבָמָה אַחַת – אֵין חֲלִיצָה אַחֲרוֹנָה כְּלוּם, וְאֵין הַחוֹלֵץ אוֹתָהּ אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, שֶׁזֶּה כְּחוֹלֵץ לִשְׁאָר הַנָּשִׁים, שֶׁאֵין לוֹ עֲלֵיהֶן זִקָּה.
טו. שֶׁזֶּה כְּחוֹלֵץ לִשְׁאָר הַנָּשִׁים וכו'. כחליצה לנשים שאין בהם מצוות ייבום, שאין לה משמעות.
טז. וְכֵן הַבּוֹעֵל יְבִמְתּוֹ, וְחָזַר בֵּין הוּא בֵּין אָחִיו וְחָלַץ לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ – אֵין חֲלִיצָה זוֹ כְּלוּם. וְכֵן אִם חָזַר אָחִיו וְנָתַן גֵּט לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ – אֵינוֹ כְּלוּם. חָזַר אָחִיו וְנָתַן לָהּ מַאֲמָר אוֹ בָּעַל – לֹא עָשָׂה כְּלוּם; מֵאַחַר שֶׁבָּעַל אָחִיו תְּחִלָּה – קָנָה קִנְיָן גָּמוּר, וְאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּאֵשֶׁת אִישׁ. אֲבָל אִם נָתַן מַאֲמָר לְצָרָתָהּ אוֹ בָּעַל צָרָתָהּ – צְרִיכָה גֵּט, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
טז. וְאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּאֵשֶׁת אִישׁ. ככל הנשים האסורות באיסור ערווה (הלכות אישות ד,יב), ויבמה זו לאחר שנבעלה היא אשתו של אותו יבם לכל עניין (ראה לעיל א,א, טו). אוֹ בָּעַל צָרָתָהּ צְרִיכָה גֵּט כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ג.
יז. שְׁנֵי יְבָמִין שֶׁיִּבְּמוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד, וְלֹא נוֹדַע מִי יִבֵּם תְּחִלָּה – שְׁנֵיהֶם יוֹצִיאוּ בְּגֵט, וְיֻתְּרוּ לְזָרִים, וַאֲסוּרוֹת לַיְבָמִין. לְפִיכָךְ, רְאוּבֵן שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת בְּעַכּוֹ וְאַחַת בְּצֹר, וְשִׁמְעוֹן אָחִיו בְּעַכּוֹ וְלֵוִי אָחִיו בְּצֹר, וְשָׁמְעוּ שֶׁמֵּת רְאוּבֵן – הַדִּין נוֹתֵן שֶׁלֹּא יְיַבֵּם אֶחָד מֵהֶן עַד שֶׁיֵּדַע מֶה עָשָׂה אָחִיו, שֶׁמָּא קָדַם וְיִבֵּם. קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְיִבֵּם – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁאָחִיו יִבֵּם תְּחִלָּה. רָצָה הָאֶחָד לַחֲלֹץ קֹדֶם שֶׁיָּדַע מֶה עָשָׂה אָחִיו – אֵין מוֹנְעִין אוֹתוֹ.
יז. שְׁנֵיהֶם יוֹצִיאוּ בְּגֵט. שהרי כלפי אחת מן היבמות ישנו איסור, אחרי שצרתה התייבמה. אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע וכו'. אין מחייבים אותו לגרשה מן הספק, כל עוד לא ברור שהוא עובר על איסור.
יח. יָבָם קָטָן בֵּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד – בִּיאָתוֹ כְּמַאֲמָר מִן הַגָּדוֹל, שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה קִנְיָן גָּמוּר. וּמַאֲמַר בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד: אִם נְתָנוֹ תְּחִלָּה – מוֹעִיל, וַהֲרֵי הוּא פּוֹסֵל בּוֹ עַל הַגָּדוֹל; אֲבָל אִם נְתָנוֹ בַּסּוֹף – אֵינוֹ כְּלוּם. וְגִטּוֹ וַחֲלִיצָתוֹ אֵינָם כְּלוּם, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף.
יח. בֵּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. שביאתו ביאה (לעיל א,טו). בִּיאָתוֹ כְּמַאֲמָר מִן הַגָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה קִנְיָן גָּמוּר. לביאה של בן תשע יש דין של מאמר, שאינו קונה אלא רק פוסל את היבמה על שאר האחים (לקמן הי"ט). בַּתְּחִלָּה. שמאמרו קדם לכל מעשה אחר ביבמה זו. בַּסּוֹף. לאחר שכבר נעשה מעשה ביבמה. וַחֲלִיצָתוֹ אֵינָם כְּלוּם. כדלעיל ד,טז.
יט. כֵּיצַד? בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ אוֹ שֶׁנָּתַן לָהּ מַאֲמָר תְּחִלָּה – פְּסָלָהּ עַל שְׁאָר הָאַחִים. אֲבָל אִם עָשָׂה הַגָּדוֹל מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ, וְחָזַר בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְנָתַן לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ מַאֲמָר – לֹא עָשָׂה כְּלוּם וְלֹא פְּסָלָהּ עַל אָחִיו הַגָּדוֹל. חָזַר בֶּן תֵּשַׁע וּבָא עָלֶיהָ אוֹ עַל צָרָתָהּ אַחַר מַאֲמַר אָחִיו הַגָּדוֹל – פְּסָלָהּ עַל הַגָּדוֹל, כִּשְׁנֵי גְּדוֹלִים שֶׁעָשׂוּ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יט. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' יד-טו.
כ. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְחָזַר אָחִיו הַגָּדוֹל וּבָא עָלֶיהָ אוֹ חָלַץ אוֹ נָתַן גֵּט אוֹ בָּעַל לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה עַל הַקָּטָן. וְכֵן אִם חָזַר הַקָּטָן וּבָא עַל צָרָתָהּ, אוֹ בָּא אָחִיו הָאַחֵר שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עָלֶיהָ אוֹ עַל צָרָתָהּ – נִפְסְלָה עָלָיו, כְּדִין מַאֲמָר וּמַאֲמָר.
כ. כְּדִין מַאֲמָר וּמַאֲמָר. כדלעיל הט"ו.
כא. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ וְהִגְדִּיל, וְלֹא בָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁהִגְדִּיל – צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה: גֵּט – מִפְּנֵי בִּיאָתוֹ שֶׁהִיא כְּמַאֲמָר, וַחֲלִיצָה – לְהַתִּירָהּ לְזָר, שֶׁהֲרֵי לֹא נִבְעֲלָה בְּעִילָה שֶׁקּוֹנָה קִנְיָן גָּמוּר. וְאִם בָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁהִגְדִּיל – הֲרֵי זוֹ צְרִיכָה גֵּט בִּלְבַד.
כא. צְרִיכָה גֵּט בִּלְבַד. כדין כל אישה שהיה בה ייבום גמור.
כב. וְאֶחָד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְאֶחָד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְלֹא נוֹלְדוּ בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר.
כב. וְאֶחָד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְאֶחָד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וכו'. דינם שווה, ששניהם בגדר קטנים. וְלֹא נוֹלְדוּ בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס. שאם נולדו בו והוא סריס – אינו מחייב כלל בייבום וחליצה (לקמן ו,ב). בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר. הלכות אישות ב,יא.
כג. קְטַנָּה שֶׁרְאוּיָה לְמָאֵן, וְהַחֵרֶשֶׁת – אַף עַל פִּי שֶׁקִּדּוּשֵׁי שְׁתֵּיהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שְׁנֵי מִינֵי קִדּוּשִׁין הֵן: קְטַנָּה – יֵשׁ לָהּ קִדּוּשִׁין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהָגוּ בָּהּ מִנְהַג הֶפְקֵר, וְקִדּוּשֶׁיהָ תְּלוּיִין עַד שֶׁתַּגְדִּיל; וְחֵרֶשֶׁת – תִּקְּנוּ לָהּ נִשּׂוּאִין כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר פְּנוּיָה לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ, אִם הָיוּ כָּל הַיְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד קְטַנּוֹת אוֹ חֵרְשׁוֹת – בִּיאָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת אֶת כֻּלָּן.
כג. קְטַנָּה שֶׁרְאוּיָה לְמָאֵן. קטנה שמת אביה והשיאוה בני משפחתה, שהיא יכולה למאן בבעלה (בעודה בקטנותה), ויוצאת בלא גט (הלכות גירושין יא,א). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות אישות ד,ח-ט. וְקִדּוּשֶׁיהָ תְּלוּיִין עַד שֶׁתַּגְדִּיל. ואחרי שגדלה נעשית אשת איש גמורה (הלכות אישות ד,ח). וְחֵרֶשֶׁת תִּקְּנוּ לָהּ נִשּׂוּאִין כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר פְּנוּיָה לְעוֹלָם. שתוכל להינשא, על אף שאינה בת דעת. ולעולם יהיו נישואיה מדרבנן, בעוד שהקטנה משתגדל, ייעשו הנישואין של תורה. בִּיאָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת אֶת כֻּלָּן. מפני שהחיסרון בנישואי כולן שווה.
כד. הָיְתָה אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת קְטַנָּה – אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וְכֵיצַד תַּקָּנָתָן? מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן, וְכוֹנֵס אֶת הַחֵרֶשֶׁת. וְאִם רָצָה לְגָרְשָׁהּ – כּוֹתֵב לָהּ גֵּט אַחַר שֶׁיָּבֹא עָלֶיהָ, וְתֻתַּר לְזָר.
כד. וְכֵיצַד תַּקָּנָתָן. שאינן יכולות לחלוץ (לעיל ד,יג, טז). מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן. מורים לה שתמאן ביבם, ובכך היא עוקרת את הקשר שביניהם (הלכות גירושין יא,ג).
כה. הָיְתָה אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת – בִּיאַת הַפִּקַּחַת אוֹ חֲלִיצָתָהּ פּוֹטֶרֶת אֶת הַחֵרֶשֶׁת, וְאֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת פּוֹטֶרֶת אֶת הַפִּקַּחַת, שֶׁאֵין קִדּוּשֶׁיהָ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה – בִּיאַת הַגְּדוֹלָה אוֹ חֲלִיצָתָהּ פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה, וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה.
כה. שֶׁאֵין קִדּוּשֶׁיהָ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. לעומת קידושי הפיקחת שהם קידושין גמורים.
כו. הָיוּ שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת הָרְאוּיוֹת לְמָאֵן, וּבָא הַיָּבָם עַל אַחַת מֵהֶן, וְחָזַר וּבָא הוּא אוֹ אָחִיו עַל הַשְּׁנִיָּה – לֹא פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה; אֲבָל מְלַמְּדִין אֶת הַשְּׁנִיָּה שֶׁתְּמָאֵן, וִיקַיֵּם זֶה יְבִמְתּוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁנִּבְעֲלָה תְּחִלָּה.
כו. לֹא פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה. שאין ביאה אחרת פוסלת, אלא אם כן היא מעולה ממנה (לקמן הל' כז-כח), וכאן מעמד שתיהן שווה. מְלַמְּדִין אֶת הַשְּׁנִיָּה שֶׁתְּמָאֵן. ותפקיע את הקשר אל היבם, שבלא כן אסור לו לקיימה, כדין בעילה פסולה המצריכה גט (ראה לעיל הי"ג).
כז. וְכֵן הַדִּין בִּקְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת, שֶׁבָּא הַיָּבָם תְּחִלָּה עַל הַקְּטַנָּה וְחָזַר וּבָא הוּא אוֹ אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת – לֹא פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה, וְהַחֵרֶשֶׁת צְרִיכָה גֵּט, שֶׁבִּיאַת הַקְּטַנָּה מְעֻלָּה מִבִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת, שֶׁהַקְּטַנָּה רְאוּיָה לְאַחַר זְמַן, לְפִיכָךְ יְקַיֵּם הַקְּטַנָּה שֶׁנִּבְעֲלָה תְּחִלָּה.
כז. וְהַחֵרֶשֶׁת צְרִיכָה גֵּט. כדין בעילה פסולה (לעיל הי"ג).
כח. בָּא הַיָּבָם תְּחִלָּה עַל הַחֵרֶשֶׁת, וְחָזַר וּבָא הוּא אוֹ אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה – פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת, וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן, וְהַחֵרֶשֶׁת יוֹצְאָה בְּגֵט.
כח. פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת. שביאת הקטנה מעולה ממנה (לעיל הכ"ז). וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן. שתפקיע את הקשר שלה ליבם, כדי שלא תיפסל החרשת. וְהַחֵרֶשֶׁת יוֹצְאָה בְּגֵט. אם רצה לגרשה (יד"פ).
כט. הָיוּ אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת: בָּא הַיָּבָם עַל הַפִּקַּחַת וְחָזַר וּבָא הוּא אוֹ אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת – לֹא פָּסַל אֶת הַפִּקַּחַת, וְהַחֵרֶשֶׁת צְרִיכָה גֵּט; בָּא הַיָּבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת, וְחָזַר הוּא אוֹ אָחִיו וּבָא עַל הַפִּקַּחַת – פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת, וְהַחֵרֶשֶׁת יוֹצְאָה בְּגֵט, וְהַפִּקַּחַת בְּגֵט וַחֲלִיצָה.
כט. לֹא פָּסַל אֶת הַפִּקַּחַת. שביאת פיקחת דינה כנישואין גמורים. בְּגֵט וַחֲלִיצָה. גט, מפני שביאתה ביאה פסולה. וחליצה, מפני שביאת החרשת לא פטרה אותה מן הייבום (יד"פ).
ל. הָיוּ גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: בָּא עַל הַגְּדוֹלָה, וְחָזַר הוּא אוֹ אָחִיו וּבָא עַל הַקְּטַנָּה – לֹא פָּסַל אֶת הַגְּדוֹלָה, וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן; בָּא עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא הוּא אוֹ אָחִיו עַל הַגְּדוֹלָה – מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן, וִיקַיֵּם הַגְּדוֹלָה, שֶׁבְּעִילָתָהּ קוֹנָה קִנְיָן גָּמוּר.
ל. לֹא פָּסַל אֶת הַגְּדוֹלָה וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן. שביאתה של קטנה זו היא כבעילה פסולה. וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן. כדי שיוכל לקיים את הגדולה.