א. כָּל הַכֵּלִים אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן. וּכְלֵי עֵץ, מֵאֵימָתַי הֵן מְקַבְּלִין טֻמְאָה? הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה – מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג. גָּמַר שֶׁלֹּא לָשׁוּף – הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
הַסַּלִּים שֶׁל עֵץ – מִשֶּׁיַּחֲסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת עֻקְצֵי הַשָּׂרִיגִים וְהָעֵצִים הַקְּטַנִּים הַיּוֹצְאִין עַל גַּב הַסַּל. הָיוּ הַסַּלִּים שֶׁל תְּמָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּרַת הַהוּצִים מִבִּפְנִים – מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין אוֹתָן.
הַכַּלְכָּלָה – מִשֶּׁיַּחֲסֹם פִּיהָ וְיִכְרֹת הַיּוֹצְאִים וְיִגְמֹר אֶת הַתְּלוּיוֹת. בֵּית הַכּוֹסוֹת וּבֵית הַלְּגִינִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּרַת מִבִּפְנִים – מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין אוֹתָן.
הַקְּנוֹנִים הַקְּטַנִּים וְהַקְּלָתוֹת – מִשֶּׁיַּחֲסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת הַהוּצִים הַיּוֹצְאִים. הַקְּנוֹנִים הַגְּדוֹלִים וְהַסּוּגִים הַגְּדוֹלִים – מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי דּוּרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. יָם נָפָה, וּכְבָרָה, וְכַף שֶׁל מֹאזְנַיִם – מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה דּוּר אֶחָד לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. הַקֻּפָּה – מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ; וְהָעֲרָק – מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ צְפִירָה אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּמַר גָּבְהָן – מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי נִרְאוּ לְמַה שֶּׁנַּעֲשׂוּ, וַהֲרֵי צוּרַת הַכְּלִי עֲלֵיהֶן. לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְבֶגֶד שֶׁנֶּאֱרַג מִקְצָתוֹ.
הַמַּחֲצֶלֶת – מִשֶּׁיִּכְרֹת הַהוּצִין, וְזֶה הוּא גְּמַר מְלַאכְתָּהּ. וְכָל כְּלֵי הַנְּסָרִים – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתְחַסְּמוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן.
גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ – מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִשֶּׁנַּעֲשָׂה הַכְּלִי בְּצוּרָתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָתִיד לְתָאֲרוֹ בַּשֶּׂרֶד אוֹ לְהַשְׁווֹתוֹ בַּמְּחוּגָה אוֹ לְיַפּוֹתוֹ בַּמַּעֲצָד וְכַיּוֹצֵא בְּמַעֲשִׂים אֵלּוּ, וַעֲדַיִן הוּא גֹּלֶם, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְחֻסַּר חֲקִיקָה וַהֲרֵי הִשְׁלִים חֲפִירָתוֹ – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכָל גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ מְקַבְּלִין טֻמְאָה, חוּץ מִשֶּׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ, שֶׁאֵין הַכְּלִי מִמֶּנּוּ חָשׁוּב כְּלִי עַד שֶׁיִּתְיַפֶּה. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁכְּלֵי עֶצֶם כִּכְלִי שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ, וְאֵין גָּלְמֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
כְּלִי עֵץ שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי, אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. אֲרֻכּוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁסּוֹדְרִין עֲלֵיהֶן הַחַלּוֹת כְּשֶׁהֵן בָּצֵק – מִתְטַמְּאוֹת, שֶׁהֲרֵי צוּרַת הַכְּלִי עֲלֵיהֶן; וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאִם צָבַע אוֹתָן בְּסִקְרָא אוֹ בְּכַרְכֹּם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מִתְטַמְּאוֹת, שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית לָהֶן צוּרַת כְּלִי.
סְרוּד שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ הַמַּיִם שֶׁמְּקַטְּפִין בּוֹ – טָמֵא; וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים – טָהוֹר. וְאִם גִּפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו – מִתְטַמֵּא. נִפְרַץ מֵרוּחַ אַחַת – טָהוֹר. וְהַלּוּחַ שֶׁעוֹרְכִין עָלָיו – מִתְטַמֵּא.
כְּלִי שֶׁל עֵץ שֶׁהַסַּלָּתִין מְרַקְּדִין עָלָיו אֶת הַסֹּלֶת – מִתְטַמֵּא; וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים – טָהוֹר. רַחַת הַגָּרוֹסוֹת – מִתְטַמֵּא; וְשֶׁל אוֹצָרוֹת – טְהוֹרָה. שֶׁל גִּתּוֹת – מִתְטַמְּאָה; וְשֶׁל גְּרָנוֹת – טְהוֹרָה. זֶה הַכְּלָל: הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה – מְקַבֵּל טֻמְאָה; וְהֶעָשׂוּי לְכַנֵּס בּוֹ – טָהוֹר.
ב. כָּל הַתְּלוּיִין – טְהוֹרִין, חוּץ מִתְּלוּי נָפָה שֶׁל סַלָּתִים וּתְלוּי כְּבָרָה שֶׁל גְּרָנוֹת וּתְלוּי מַגַּל יָד וּתְלוּי מַקֵּל הַבַּלָּשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּעִין בִּשְׁעַת מְלָאכָה. זֶה הַכְּלָל: הֶעָשׂוּי לְסַיֵּעַ בִּשְׁעַת מְלָאכָה – מִתְטַמֵּא; וְהֶעָשׂוּי לִתְלוֹת בּוֹ הַכְּלִי בִּלְבַד – טָהוֹר.
ג. נִבְלֵי הַמְשׁוֹרְרִים – מִתְטַמְּאִין. נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי שֶׁמְּזַמְּרִין בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ – טְהוֹרִים. הַבַּטְנוֹן וְהַנִּקְטְמוֹן וְהָאֵרוּס – מִתְטַמְּאִין.
ד. מְצוּדַת הַחֻלְדָּה – מִתְטַמְּאָה; וְשֶׁל עַכְבָּרִים – טְהוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן בֵּית קִבּוּל וְאֵין עָלֶיהָ צוּרַת כְּלִי.
ה. הוּצִין שֶׁאוֹרְגִין מֵהֶן כְּמוֹ קְפִיפָה שֶׁמַּנִּיחִין בָּהּ הַתְּאֵנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מִתְטַמְּאָה; וְשֶׁאוֹרְגִין מֵהֶן כְּתַבְנִית מְגוּרָה גְּדוֹלָה שֶׁאוֹצְרִין בָּהּ הַחִטִּים – טְהוֹרָה, שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ.
ו. עָלִים שֶׁמְּסָרְגִין אוֹתָן כְּמִין סְיָג סָבִיב לַפֵּרוֹת – טָהוֹר; וְאִם עָשׂוּ סְיָג שֶׁל נְסָרִים – מִתְטַמֵּא.
ז. חוֹתָל שֶׁל הוּצִין שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָרֹטֶב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ: אִם הוּא נוֹתֵן לְתוֹכוֹ וְנוֹטֵל מִתּוֹכוֹ – מִתְטַמֵּא; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִטֹּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּקְרָעֶנּוּ אוֹ יַתִּירֶנּוּ, אוֹ שֶׁחָשַׁב לֶאֱכֹל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וּלְזָרְקוֹ – טָהוֹר.
וְכֵן הַקֶּרֶן שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ וּמַשְׁלִיכָהּ – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם חָשַׁב עָלֶיהָ – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
ח. הַשּׁוֹפָר – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. חֲתָכוֹ לִהְיוֹת קֶרֶן תַּשְׁמִישׁ – מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ט. קְעָרָה שֶׁקְּבָעָהּ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל: אִם הִיא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה; וְאִם קְבָעָהּ בַּדֹּפֶן, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת עַד שֶׁמַּטִּים הַשִּׁדָּה עַל צִדָּהּ – הֲרֵי זוֹ מִכְּלַל הַשִּׁדָּה, וּטְהוֹרָה.
י. הָאֲקוּן וְהָרְטוֹב וְהַכְּלוּב שֶׁל עֵץ – טְהוֹרִים.
יא. הַמַּדָּף וְהַפַּלְצוּר וּמְצוּדַת סַכָּרִין – מִתְטַמְּאִין, שֶׁהֲרֵי צוּרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן.
יב. הַסַּפְסָלִים שֶׁבַּפֻּנְדְּקָיוֹת וְשֶׁל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נְקוּבִין וּמַכְנִיסִין בָּהֶן אֶת הָרַגְלַיִם – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. קָבַע בָּהֶן רַגְלַיִם בְּמַסְמֵר – מְקַבְּלִין טֻמְאָה. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁנִּטָּל וְאֵין רַגְלָיו נִטָּלוֹת עִמּוֹ – טָהוֹר; וְכָל שֶׁנִּטָּל וְרַגְלָיו נִטָּלוֹת עִמּוֹ: אִם הָיוּ כֻּלָּם שֶׁל עֵץ אוֹ עֶצֶם – מְקַבֵּל טֻמְאָה; הָיְתָה אַחַת מֵרַגְלָיו שֶׁל אֶבֶן – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.
מִשֶּׁיַּחֲסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן. שיגמור את שפת הסל ויקשור אותה שלא תתפרק. וְיִכְרֹת עֻקְצֵי הַשָּׂרִיגִים וְהָעֵצִים הַקְּטַנִּים הַיּוֹצְאִין עַל גַּב הַסַּל. אריגת הסלים נעשית באופן של שתי וערב, ובסוף האריגה קושרים את קצוות הסל, וחותכים את הענפים הקטנים הבולטים החוצה. הָיוּ הַסַּלִּים שֶׁל תְּמָרָה. עשויים מענפי דקל. הַהוּצִים. קצוות העלים. שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין אוֹתָן. שכך רגילים להשתמש בהם, והרי נגמרה מלאכתן.
הַכַּלְכָּלָה. סל. וְיִכְרֹת הַיּוֹצְאִים. הענפים הבולטים. וְיִגְמֹר אֶת הַתְּלוּיוֹת. יסיים להכין את ידיות האחיזה הנקראות 'תלויות'. בֵּית הַכּוֹסוֹת וּבֵית הַלְּגִינִים. סלים המיועדים לנשיאת כוסות או קנקנים.
הַקְּנוֹנִים הַקְּטַנִּים. מין סלים קלועים. וְהַקְּלָתוֹת. סלים דקים. וְהַסּוּגִים הַגְּדוֹלִים. סלים גדולים מאוד הקלועים בצפיפות ומשמשים לתבואה או לקמח. מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי דּוּרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. שיעשה להם שפה קלועה בגובה שתי שורות. יָם נָפָה וּכְבָרָה. כלי ששמים מתחת לנפה או לכברה כדי לאסוף בו את הקמח (לכברה חורים גדולים יותר מן הנפה – פה"מ כלים טו,ד). הַקֻּפָּה מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ. קופה היא סל גדול, וצפירה היא כריכה מסביב לרצפת הסל. וְהָעֲרָק מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ צְפִירָה אַחַת. ערק הוא כלי מנצרים בצורת מלבן ארוך וצר (שם טז,ג). מפני גודלם של הכלים הללו משתמשים בהם אף ללא בית קיבול של ממש, אלא בסיבוב אחד של המקלעת או בשני סיבובים, ואף על פי שבדעתו להוסיף עוד על המקלעת, כיוון שכבר עכשיו ראוי להשתמש בכלי בתכולה מועטת יותר, ואנשים משתמשים לעתים גם במצב זה – מקבל טומאה.
מִשֶּׁיִּכְרֹת הַהוּצִין. שיחתוך את קצות העלים היוצאים מהמחצלת. וְכָל כְּלֵי הַנְּסָרִים. כלים העשויים מנצרים כגון סלים (פה"מ כלים כ,ב).
גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ. שלא נגמרה מלאכתם וצריכים עוד שיוף או צביעה, אבל נגמרה מלאכת החקיקה ועשיית בית הקיבול שלהם והם ראויים לשימוש. לְתָאֲרוֹ בַּשֶּׂרֶד אוֹ לְהַשְׁווֹתוֹ בַּמְּחוּגָה. לחרוט בו באמצעות כלי ישר או מעוגל (ראה ישעיהו מד,יג ומפרשים שם). לְיַפּוֹתוֹ בַּמַּעֲצָד. לשייפו במקצוע. וַעֲדַיִן הוּא גֹּלֶם. שלא נגמרה עשייתו. הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְחֻסַּר חֲקִיקָה וַהֲרֵי הִשְׁלִים חֲפִירָתוֹ. אך אם תכנן לחקוק בו גודל מסוים ועדיין לא השלימו אינו מקבל טומאה (בבלי חולין כה,א). הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. ואין ההחלקה והייפוי מעכבים בהם מפני שסתם כלי עץ לא היו נעשים לכבוד והיו פשוטים וזולים (חולין כה,ב), ולכן נחשבו ככלים שראויים למכירה ולשימוש גם אם עיבודם לא הושלם (בניגוד לכלי מתכת – לקמן ח,א). חוּץ מִשֶּׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ. מין עץ חלק כבד וקשה בגוון בהיר (אשכרוע ארוך עלים), שהיה מבוקש מאוד לצורך התקנת כלים וגילוף. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁכְּלֵי עֶצֶם כִּכְלִי שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ וְאֵין גָּלְמֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שכלי עצם נמכרים ביוקר ועד שמשלימים אותם אינם ראויים למכירה ולא נגמרה מלאכתם (רש"י חולין כה,ב, וראה מער"ק).
כְּלִי עֵץ שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי. עץ שלא עבר עיבוד או שינוי שניכר ממנו שמדובר בחפץ שהותקן לשימוש מסוים. אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. שהשימוש בלבד אינו עושה אותו לכלי אם אין לו צורת כלי. אֲרֻכּוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁסּוֹדְרִין עֲלֵיהֶן הַחַלּוֹת כְּשֶׁהֵן בָּצֵק. לוחות עץ שהאופים שמים עליהם את החלות לפני ההכנסה לתנור. ואף על פי שהם פשוטי כלי עץ, הם מקבלים טומאה מדברי חכמים (פה"מ כלים טו,ב), שדינם כמשמשי אדם וכלים (תוספות חגיגה כד,ב). בְּסִקְרָא אוֹ בְּכַרְכֹּם. מיני צבע אדום.
סְרוּד שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ הַמַּיִם שֶׁמְּקַטְּפִין בּוֹ. נראה שמדובר בלוח עץ שמניחים עליו קערה עם מים שבה טובלים את הידיים בעת הלישה כדי לרחוץ אותן וכדי למרוח ולהחליק במים את פני הכיכר (ראה כס"מ, פה"מ כלים טו,ב ותפא"י ומשנה אחרונה שם). וְאִם גִּפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו מִתְטַמֵּא. אם הקיף אותו במחיצות מארבע צדדים מקבל טומאה, שיש לו בית קיבול. נִפְרַץ מֵרוּחַ אַחַת טָהוֹר. נפלה המחיצה מאחד הצדדים טהור שכבר אין לו בית קיבול. וְהַלּוּחַ שֶׁעוֹרְכִין עָלָיו. הלוח שמסדרים עליו את הלחם האפוי.
שֶׁהַסַּלָּתִין. עושי סולת למכירה. מְרַקְּדִין עָלָיו אֶת הַסֹּלֶת. מנפים את הסולת מעליו. רַחַת הַגָּרוֹסוֹת. מזרה, מעין כף גדולה מרובעת ושטוחה, שבה לוקחים פולים או קטניות אחרות שנטחנו עם קליפותיהם ומנערים אותם כדי להפרידם. וְשֶׁל אוֹצָרוֹת טְהוֹרָה. שגורפים בה את החיטים שבמחסן כדי לעשות מהן ערמה. שֶׁל גִּתּוֹת. מקום דריכת ענבים. וְשֶׁל גְּרָנוֹת. מקום איסוף התבואה. הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה. לקבל בתוכו. וְהֶעָשׂוּי לְכַנֵּס בּוֹ. שמכנסים באמצעותו דברים מפוזרים לערמה אחת אבל לא נושאים בתוכו.