פרק ה', הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַכֵּלִים אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן. וּכְלֵי עֵץ, מֵאֵימָתַי הֵן מְקַבְּלִין טֻמְאָה? הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה – מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג. גָּמַר שֶׁלֹּא לָשׁוּף – הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
הַסַּלִּים שֶׁל עֵץ – מִשֶּׁיַּחֲסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת עֻקְצֵי הַשָּׂרִיגִים וְהָעֵצִים הַקְּטַנִּים הַיּוֹצְאִין עַל גַּב הַסַּל. הָיוּ הַסַּלִּים שֶׁל תְּמָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּרַת הַהוּצִים מִבִּפְנִים – מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין אוֹתָן.
הַכַּלְכָּלָה – מִשֶּׁיַּחֲסֹם פִּיהָ וְיִכְרֹת הַיּוֹצְאִים וְיִגְמֹר אֶת הַתְּלוּיוֹת. בֵּית הַכּוֹסוֹת וּבֵית הַלְּגִינִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּרַת מִבִּפְנִים – מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין אוֹתָן.
הַקְּנוֹנִים הַקְּטַנִּים וְהַקְּלָתוֹת – מִשֶּׁיַּחֲסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת הַהוּצִים הַיּוֹצְאִים. הַקְּנוֹנִים הַגְּדוֹלִים וְהַסּוּגִים הַגְּדוֹלִים – מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי דּוּרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. יָם נָפָה, וּכְבָרָה, וְכַף שֶׁל מֹאזְנַיִם – מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה דּוּר אֶחָד לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. הַקֻּפָּה – מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ; וְהָעֲרָק – מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ צְפִירָה אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּמַר גָּבְהָן – מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי נִרְאוּ לְמַה שֶּׁנַּעֲשׂוּ, וַהֲרֵי צוּרַת הַכְּלִי עֲלֵיהֶן. לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְבֶגֶד שֶׁנֶּאֱרַג מִקְצָתוֹ.
הַמַּחֲצֶלֶת – מִשֶּׁיִּכְרֹת הַהוּצִין, וְזֶה הוּא גְּמַר מְלַאכְתָּהּ. וְכָל כְּלֵי הַנְּסָרִים – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתְחַסְּמוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן.
גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ – מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִשֶּׁנַּעֲשָׂה הַכְּלִי בְּצוּרָתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָתִיד לְתָאֲרוֹ בַּשֶּׂרֶד אוֹ לְהַשְׁווֹתוֹ בַּמְּחוּגָה אוֹ לְיַפּוֹתוֹ בַּמַּעֲצָד וְכַיּוֹצֵא בְּמַעֲשִׂים אֵלּוּ, וַעֲדַיִן הוּא גֹּלֶם, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְחֻסַּר חֲקִיקָה וַהֲרֵי הִשְׁלִים חֲפִירָתוֹ – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכָל גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ מְקַבְּלִין טֻמְאָה, חוּץ מִשֶּׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ, שֶׁאֵין הַכְּלִי מִמֶּנּוּ חָשׁוּב כְּלִי עַד שֶׁיִּתְיַפֶּה. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁכְּלֵי עֶצֶם כִּכְלִי שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ, וְאֵין גָּלְמֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
כְּלִי עֵץ שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי, אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. אֲרֻכּוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁסּוֹדְרִין עֲלֵיהֶן הַחַלּוֹת כְּשֶׁהֵן בָּצֵק – מִתְטַמְּאוֹת, שֶׁהֲרֵי צוּרַת הַכְּלִי עֲלֵיהֶן; וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאִם צָבַע אוֹתָן בְּסִקְרָא אוֹ בְּכַרְכֹּם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מִתְטַמְּאוֹת, שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית לָהֶן צוּרַת כְּלִי.
סְרוּד שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ הַמַּיִם שֶׁמְּקַטְּפִין בּוֹ – טָמֵא; וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים – טָהוֹר. וְאִם גִּפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו – מִתְטַמֵּא. נִפְרַץ מֵרוּחַ אַחַת – טָהוֹר. וְהַלּוּחַ שֶׁעוֹרְכִין עָלָיו – מִתְטַמֵּא.
כְּלִי שֶׁל עֵץ שֶׁהַסַּלָּתִין מְרַקְּדִין עָלָיו אֶת הַסֹּלֶת – מִתְטַמֵּא; וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים – טָהוֹר. רַחַת הַגָּרוֹסוֹת – מִתְטַמֵּא; וְשֶׁל אוֹצָרוֹת – טְהוֹרָה. שֶׁל גִּתּוֹת – מִתְטַמְּאָה; וְשֶׁל גְּרָנוֹת – טְהוֹרָה. זֶה הַכְּלָל: הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה – מְקַבֵּל טֻמְאָה; וְהֶעָשׂוּי לְכַנֵּס בּוֹ – טָהוֹר.
א. מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג. שישפשף אותם בעור הדג על מנת להחליקם. גָּמַר שֶׁלֹּא לָשׁוּף. החליט שלא לשייף אלא להשתמש במיטה כמות שהיא.
מִשֶּׁיַּחֲסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן. שיגמור את שפת הסל ויקשור אותה שלא תתפרק. וְיִכְרֹת עֻקְצֵי הַשָּׂרִיגִים וְהָעֵצִים הַקְּטַנִּים הַיּוֹצְאִין עַל גַּב הַסַּל. אריגת הסלים נעשית באופן של שתי וערב, ובסוף האריגה קושרים את קצוות הסל, וחותכים את הענפים הקטנים הבולטים החוצה. הָיוּ הַסַּלִּים שֶׁל תְּמָרָה. עשויים מענפי דקל. הַהוּצִים. קצוות העלים. שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין אוֹתָן. שכך רגילים להשתמש בהם, והרי נגמרה מלאכתן.
הַכַּלְכָּלָה. סל. וְיִכְרֹת הַיּוֹצְאִים. הענפים הבולטים. וְיִגְמֹר אֶת הַתְּלוּיוֹת. יסיים להכין את ידיות האחיזה הנקראות 'תלויות'. בֵּית הַכּוֹסוֹת וּבֵית הַלְּגִינִים. סלים המיועדים לנשיאת כוסות או קנקנים.
הַקְּנוֹנִים הַקְּטַנִּים. מין סלים קלועים. וְהַקְּלָתוֹת. סלים דקים. וְהַסּוּגִים הַגְּדוֹלִים. סלים גדולים מאוד הקלועים בצפיפות ומשמשים לתבואה או לקמח. מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי דּוּרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. שיעשה להם שפה קלועה בגובה שתי שורות. יָם נָפָה וּכְבָרָה. כלי ששמים מתחת לנפה או לכברה כדי לאסוף בו את הקמח (לכברה חורים גדולים יותר מן הנפה – פה"מ כלים טו,ד). הַקֻּפָּה מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ. קופה היא סל גדול, וצפירה היא כריכה מסביב לרצפת הסל. וְהָעֲרָק מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ צְפִירָה אַחַת. ערק הוא כלי מנצרים בצורת מלבן ארוך וצר (שם טז,ג). מפני גודלם של הכלים הללו משתמשים בהם אף ללא בית קיבול של ממש, אלא בסיבוב אחד של המקלעת או בשני סיבובים, ואף על פי שבדעתו להוסיף עוד על המקלעת, כיוון שכבר עכשיו ראוי להשתמש בכלי בתכולה מועטת יותר, ואנשים משתמשים לעתים גם במצב זה – מקבל טומאה.
מִשֶּׁיִּכְרֹת הַהוּצִין. שיחתוך את קצות העלים היוצאים מהמחצלת. וְכָל כְּלֵי הַנְּסָרִים. כלים העשויים מנצרים כגון סלים (פה"מ כלים כ,ב).
גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ. שלא נגמרה מלאכתם וצריכים עוד שיוף או צביעה, אבל נגמרה מלאכת החקיקה ועשיית בית הקיבול שלהם והם ראויים לשימוש. לְתָאֲרוֹ בַּשֶּׂרֶד אוֹ לְהַשְׁווֹתוֹ בַּמְּחוּגָה. לחרוט בו באמצעות כלי ישר או מעוגל (ראה ישעיהו מד,יג ומפרשים שם). לְיַפּוֹתוֹ בַּמַּעֲצָד. לשייפו במקצוע. וַעֲדַיִן הוּא גֹּלֶם. שלא נגמרה עשייתו. הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְחֻסַּר חֲקִיקָה וַהֲרֵי הִשְׁלִים חֲפִירָתוֹ. אך אם תכנן לחקוק בו גודל מסוים ועדיין לא השלימו אינו מקבל טומאה (בבלי חולין כה,א). הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. ואין ההחלקה והייפוי מעכבים בהם מפני שסתם כלי עץ לא היו נעשים לכבוד והיו פשוטים וזולים (חולין כה,ב), ולכן נחשבו ככלים שראויים למכירה ולשימוש גם אם עיבודם לא הושלם (בניגוד לכלי מתכת – לקמן ח,א). חוּץ מִשֶּׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ. מין עץ חלק כבד וקשה בגוון בהיר (אשכרוע ארוך עלים), שהיה מבוקש מאוד לצורך התקנת כלים וגילוף. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁכְּלֵי עֶצֶם כִּכְלִי שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ וְאֵין גָּלְמֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שכלי עצם נמכרים ביוקר ועד שמשלימים אותם אינם ראויים למכירה ולא נגמרה מלאכתם (רש"י חולין כה,ב, וראה מער"ק).
כְּלִי עֵץ שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי. עץ שלא עבר עיבוד או שינוי שניכר ממנו שמדובר בחפץ שהותקן לשימוש מסוים. אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. שהשימוש בלבד אינו עושה אותו לכלי אם אין לו צורת כלי. אֲרֻכּוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁסּוֹדְרִין עֲלֵיהֶן הַחַלּוֹת כְּשֶׁהֵן בָּצֵק. לוחות עץ שהאופים שמים עליהם את החלות לפני ההכנסה לתנור. ואף על פי שהם פשוטי כלי עץ, הם מקבלים טומאה מדברי חכמים (פה"מ כלים טו,ב), שדינם כמשמשי אדם וכלים (תוספות חגיגה כד,ב). בְּסִקְרָא אוֹ בְּכַרְכֹּם. מיני צבע אדום.
סְרוּד שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ הַמַּיִם שֶׁמְּקַטְּפִין בּוֹ. נראה שמדובר בלוח עץ שמניחים עליו קערה עם מים שבה טובלים את הידיים בעת הלישה כדי לרחוץ אותן וכדי למרוח ולהחליק במים את פני הכיכר (ראה כס"מ, פה"מ כלים טו,ב ותפא"י ומשנה אחרונה שם). וְאִם גִּפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו מִתְטַמֵּא. אם הקיף אותו במחיצות מארבע צדדים מקבל טומאה, שיש לו בית קיבול. נִפְרַץ מֵרוּחַ אַחַת טָהוֹר. נפלה המחיצה מאחד הצדדים טהור שכבר אין לו בית קיבול. וְהַלּוּחַ שֶׁעוֹרְכִין עָלָיו. הלוח שמסדרים עליו את הלחם האפוי.
שֶׁהַסַּלָּתִין. עושי סולת למכירה. מְרַקְּדִין עָלָיו אֶת הַסֹּלֶת. מנפים את הסולת מעליו. רַחַת הַגָּרוֹסוֹת. מזרה, מעין כף גדולה מרובעת ושטוחה, שבה לוקחים פולים או קטניות אחרות שנטחנו עם קליפותיהם ומנערים אותם כדי להפרידם. וְשֶׁל אוֹצָרוֹת טְהוֹרָה. שגורפים בה את החיטים שבמחסן כדי לעשות מהן ערמה. שֶׁל גִּתּוֹת. מקום דריכת ענבים. וְשֶׁל גְּרָנוֹת. מקום איסוף התבואה. הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה. לקבל בתוכו. וְהֶעָשׂוּי לְכַנֵּס בּוֹ. שמכנסים באמצעותו דברים מפוזרים לערמה אחת אבל לא נושאים בתוכו.
ב. כָּל הַתְּלוּיִין – טְהוֹרִין, חוּץ מִתְּלוּי נָפָה שֶׁל סַלָּתִים וּתְלוּי כְּבָרָה שֶׁל גְּרָנוֹת וּתְלוּי מַגַּל יָד וּתְלוּי מַקֵּל הַבַּלָּשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּעִין בִּשְׁעַת מְלָאכָה. זֶה הַכְּלָל: הֶעָשׂוּי לְסַיֵּעַ בִּשְׁעַת מְלָאכָה – מִתְטַמֵּא; וְהֶעָשׂוּי לִתְלוֹת בּוֹ הַכְּלִי בִּלְבַד – טָהוֹר.
ב. כָּל הַתְּלוּיִין. ידיות הכלים שבהן תולים אותם. טְהוֹרִין. אינם מקבלים טומאה, שאינם נחשבים חלק מהכלי. מַקֵּל הַבַּלָּשִׁים. מקל המשמש לחיפוש ומישוש בתוך ערמת התבן שמא יש שם חיטים מוסתרות שחייבות במס (פה"מ כלים טו,ד). מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּעִין בִּשְׁעַת מְלָאכָה. שנעזרים בהם בשעת המלאכה כדי לאחוז טוב יותר בכלי.
ג. נִבְלֵי הַמְשׁוֹרְרִים – מִתְטַמְּאִין. נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי שֶׁמְּזַמְּרִין בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ – טְהוֹרִים. הַבַּטְנוֹן וְהַנִּקְטְמוֹן וְהָאֵרוּס – מִתְטַמְּאִין.
ג. נִבְלֵי הַמְשׁוֹרְרִים מִתְטַמְּאִין. נאדות השיר, כעין חמת חלילים (פה"מ כלים טו,ו). נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי שֶׁמְּזַמְּרִין בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ טְהוֹרִים. ראה פסקים ושיטות. הַבַּטְנוֹן. כלי מיתר שמשעינים על הבטן כגון גיטרה. וְהַנִּקְטְמוֹן. כלי הנגינה הנקרא עוּד ונקרא נקטימון מלשון קטוע רגל שצוואר הכלי נראה דומה לרגל מעץ (פה"מ כלים טו,ו). וְהָאֵרוּס. תוף העשוי מסגרת עץ עגולה ועליו מתוח עור, והוא משמש ככיסא למקוננות שמתופפות עליו בזמן ההספד (שם).
ד. מְצוּדַת הַחֻלְדָּה – מִתְטַמְּאָה; וְשֶׁל עַכְבָּרִים – טְהוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן בֵּית קִבּוּל וְאֵין עָלֶיהָ צוּרַת כְּלִי.
ד. מְצוּדַת הַחֻלְדָּה. מלכודת ללכידת חולדות.
ה. הוּצִין שֶׁאוֹרְגִין מֵהֶן כְּמוֹ קְפִיפָה שֶׁמַּנִּיחִין בָּהּ הַתְּאֵנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מִתְטַמְּאָה; וְשֶׁאוֹרְגִין מֵהֶן כְּתַבְנִית מְגוּרָה גְּדוֹלָה שֶׁאוֹצְרִין בָּהּ הַחִטִּים – טְהוֹרָה, שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ.
ה. קְפִיפָה. סל. כְּתַבְנִית מְגוּרָה גְּדוֹלָה. בצורת מחסן. שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ. שאין מטלטלים אותה (ראב"ד, מער"ק), או מפני שיש בה נקבים גדולים (מרכה"מ).
ו. עָלִים שֶׁמְּסָרְגִין אוֹתָן כְּמִין סְיָג סָבִיב לַפֵּרוֹת – טָהוֹר; וְאִם עָשׂוּ סְיָג שֶׁל נְסָרִים – מִתְטַמֵּא.
ו. עָלִים שֶׁמְּסָרְגִין אוֹתָן כְּמִין סְיָג סָבִיב לַפֵּרוֹת. שעושים כמין סל לשימוש ארעי לכסות בו את הפירות שקוטפים בשדה. וְאִם עָשׂוּ סְיָג שֶׁל נְסָרִים מִתְטַמֵּא. כשעושים אותו מנצרים הוא מתקיים ונחשב כלי.
ז. חוֹתָל שֶׁל הוּצִין שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָרֹטֶב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ: אִם הוּא נוֹתֵן לְתוֹכוֹ וְנוֹטֵל מִתּוֹכוֹ – מִתְטַמֵּא; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִטֹּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּקְרָעֶנּוּ אוֹ יַתִּירֶנּוּ, אוֹ שֶׁחָשַׁב לֶאֱכֹל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וּלְזָרְקוֹ – טָהוֹר.
וְכֵן הַקֶּרֶן שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ וּמַשְׁלִיכָהּ – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם חָשַׁב עָלֶיהָ – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
ז. חוֹתָל שֶׁל הוּצִין. עטיפה, כעין שקית או קופסא, שעשויה מעלי דקל. שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָרֹטֶב. פירות לחים (פה"מ כלים טז,ה, ערוה"ש קצב,יד). אִם הוּא נוֹתֵן לְתוֹכוֹ וְנוֹטֵל מִתּוֹכוֹ מִתְטַמֵּא. כיוון שמשתמש בו כדרך שמשתמשים בכלי. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִטֹּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וכו'. כיוון שמיועד לשימוש חד פעמי אינו נחשב ככלי.
וְאִם חָשַׁב עָלֶיהָ. להשתמש בה באופן קבוע. מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שדין כלי עצם ככלי עץ.
ח. הַשּׁוֹפָר – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. חֲתָכוֹ לִהְיוֹת קֶרֶן תַּשְׁמִישׁ – מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ט. קְעָרָה שֶׁקְּבָעָהּ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל: אִם הִיא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה; וְאִם קְבָעָהּ בַּדֹּפֶן, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת עַד שֶׁמַּטִּים הַשִּׁדָּה עַל צִדָּהּ – הֲרֵי זוֹ מִכְּלַל הַשִּׁדָּה, וּטְהוֹרָה.
ט. בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל. שאינם מקבלים טומאה (לעיל ג,ב). אִם הִיא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ. שקבע אותה בקרקעית התיבה, ופניה כלפי מעלה ויכולה לקבל דברים בתוכה. שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת עַד שֶׁמַּטִּים הַשִּׁדָּה עַל צִדָּהּ. שאינה יכולה לשמש לקבלה כאשר השידה עומדת. הֲרֵי זוֹ מִכְּלַל הַשִּׁדָּה וּטְהוֹרָה. נחשבת כחלק מהדופן ולא ככלי בפני עצמו.
י. הָאֲקוּן וְהָרְטוֹב וְהַכְּלוּב שֶׁל עֵץ – טְהוֹרִים.
י. הָאֲקוּן. סל לציד דגים. וְהָרְטוֹב. כלי לציד עופות. וְהַכְּלוּב שֶׁל עֵץ טְהוֹרִים. שיש בכלוב רווח בין הסורגים ובאקון והרטוב יש חורים גדולים ואינם כלי קיבול.
יא. הַמַּדָּף וְהַפַּלְצוּר וּמְצוּדַת סַכָּרִין – מִתְטַמְּאִין, שֶׁהֲרֵי צוּרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן.
יא. הַמַּדָּף. סוג של מלכודת המורכבת מלוח אבן או עץ הנשענים על מקל ומתחתם מונח פיתיון וכשהעוף או החיה באים לאכול נופל המקל והלוח נופל על הציד. וְהַפַּלְצוּר. מלכודת עץ לציד עופות. וּמְצוּדַת סַכָּרִין. היו עושים סכר במים כדי שיתקבצו שם דגים ואחר כך מוציאים את המים והדגים נשארים.
יב. הַסַּפְסָלִים שֶׁבַּפֻּנְדְּקָיוֹת וְשֶׁל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נְקוּבִין וּמַכְנִיסִין בָּהֶן אֶת הָרַגְלַיִם – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. קָבַע בָּהֶן רַגְלַיִם בְּמַסְמֵר – מְקַבְּלִין טֻמְאָה. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁנִּטָּל וְאֵין רַגְלָיו נִטָּלוֹת עִמּוֹ – טָהוֹר; וְכָל שֶׁנִּטָּל וְרַגְלָיו נִטָּלוֹת עִמּוֹ: אִם הָיוּ כֻּלָּם שֶׁל עֵץ אוֹ עֶצֶם – מְקַבֵּל טֻמְאָה; הָיְתָה אַחַת מֵרַגְלָיו שֶׁל אֶבֶן – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.
יב. הַסַּפְסָלִים שֶׁבַּפֻּנְדְּקָיוֹת וְשֶׁל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת. האכסנאים והמלמדים רוצים לחסוך במקום ולכן משתמשים בספסל מתפרק העשוי מרגליים ומלוח עץ עם חורים המשמש כמושב. בשעת הצורך תוקעים את הרגליים בתוך החורים שבמושב ואחר כך מפרקים אותם. עַל פִּי שֶׁהֵן נְקוּבִין וּמַכְנִיסִין בָּהֶן אֶת הָרַגְלַיִם הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. שאינם מחוברים חיבור של קבע ולכן אינם נחשבים לכלי. הָיְתָה אַחַת מֵרַגְלָיו שֶׁל אֶבֶן אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. מכיוון שאינו יכול לעמוד בלי האבן נחשב כל הספסל ככלי אבן שאינו מקבל טומאה.

תקציר הפרק 

פרק ה הלכות *כלים*

*​גמר מלאכת כלי עץ​ והגדרת כלי*
מלכודת של עכברים מקבלת טומאה ? עיינו בהלכה ד ותראו את התשובה

א) גמר מלאכה – בכדי שהכלי יקבל טומאה, צריך שתיגמר עיקר הכנתו, בכל כלי לפי עניינו.
ב) כלי שטוח מקבל טומאה אם יש לו צורת כלי​ גם ללא השיוף\צביעה וכד' הסופי המקובל בכלי עץ שטוחים​
ג) מתלה – אינו מקבל טומאה, מלבד כאשר מסייע למלאכת הכלי.

​מעניין 🗯
נבלים (כלי הנגינה) מקבלים טומאה אך נבלים של בית המקדש *אינם* מקבלים טומאה (הלכה ג)​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ה' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שופר המשמש כקופת צדקה יכול להטמא?

2.ריהוט עץ מקבל טומאה רק כשמשייפו?

3.האם גיטרה מקבלת טומאה?

תשובות

1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן