פרק ה', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ג, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ב, הלכות אישות, ספר נשים
כ״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"א, הלכות אישות, ספר נשים
כ׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ', הלכות אישות, ספר נשים
י״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ט, הלכות אישות, ספר נשים
י״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ח, הלכות אישות, ספר נשים
י״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות אישות, ספר נשים
י״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות אישות, ספר נשים
י״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות אישות, ספר נשים
י״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות אישות, ספר נשים
י״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות אישות, ספר נשים
י׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות אישות, ספר נשים
ט׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות אישות, ספר נשים
ח׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות אישות, ספר נשים
ז׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות אישות, ספר נשים
ו׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות אישות, ספר נשים
ה׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות אישות, ספר נשים
ד׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות אישות, ספר נשים
ג׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות אישות, ספר נשים
ב׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות אישות, ספר נשים
א׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות אישות, ספר נשים
כ״ט במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ח במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ז במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ו במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ה במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תעניות, ספר זמנים
כ״ד במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תעניות, ספר זמנים
כ״ג במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תעניות, ספר זמנים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר" (דברים יב,כג, ושם: וְלֹא) – לֶאֱסֹר אֵבֶר שֶׁנֶּחְתַּךְ מִן הַחַי. וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי נֶאֱמַר לְנֹחַ: "אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" (בראשית ט,ד). וְאִסּוּר אֵבֶר מִן הַחַי נוֹהֵג בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בַּטְּהוֹרִים, אֲבָל לֹא בַּטְּמֵאִים.
א. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ. במסורת חכמים. לֶאֱסֹר אֵבֶר שֶׁנֶּחְתַּךְ מִן הַחַי. מבעל חיים חי. וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי נֶאֱמַר לְנֹחַ וכו'. כלומר שזהו אחד מן האיסורים החלים על כל בני האדם, וגויים בכלל (ראה הלכות מלכים פרק ט).
ב. אֶחָד אֵבֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת כְּגוֹן הַיָּד וְהָרֶגֶל, וְאֶחָד אֵבֶר שֶׁאֵין בּוֹ עֶצֶם כְּגוֹן הַלָּשׁוֹן וְהַבֵּיצִים וְהַטְּחוֹל וְהַכְּלָיוֹת וְהַחֵלֶב, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֶלָּא שֶׁהָאֵבֶר שֶׁאֵין בּוֹ עֶצֶם, בֵּין שֶׁחָתַךְ כֻּלּוֹ בֵּין שֶׁחָתַךְ מִקְצָתוֹ – הֲרֵי זֶה אָסוּר מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הָחַי; וְהָאֵבֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶצֶם – אֵינוֹ חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי עַד שֶׁיִּפְרֹשׁ כִּבְרִיָּתוֹ, בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת. אֲבָל אִם פֵּרֵשׁ מִן הַחַי הַבָּשָׂר בִּלְבַד – חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם טְרֵפָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, לֹא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי.
ב. אֶחָד אֵבֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָּשָׂר… וְאֶחָד אֵבֶר שֶׁאֵין בּוֹ עֶצֶם. בכולם נוהג איסור אבר מן החי. שֶׁיִּפְרֹשׁ כִּבְרִיָּתוֹ. כפי שהוא בזמן חיבורו לבהמה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ד,י.
ג. הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִן אֵבֶר מִן הַחַי – לוֹקֶה. וַאֲפִלּוּ אָכַל אֵבֶר שָׁלֵם: אִם יֵשׁ בּוֹ כַּזַּיִת – חַיָּב; פָּחוֹת מִכַּזַּיִת – פָּטוּר. חָתַךְ מִן הָאֵבֶר כִּבְרִיָּתוֹ, בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, כַּזַּיִת, וַאֲכָלוֹ – לוֹקֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ בָּשָׂר אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא. אֲבָל אִם הִפְרִיד הָאֵבֶר אַחַר שֶׁתְּלָשׁוֹ מִן הַחַי, וְהִפְרִישׁ הַבָּשָׂר מִן הַגִּידִים וּמִן הָעֲצָמוֹת – אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת מִן הַבָּשָׂר לְבַדּוֹ, וְאֵין הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִין מִצְטָרְפִין בּוֹ לְכַזַּיִת, מֵאַחַר שֶׁשִּׁנָּה בְּרִיָּתוֹ.
ג. וַאֲפִלּוּ אָכַל אֵבֶר שָׁלֵם וכו'. אף על פי שהאיבר שלם, אין דינו כברייה שחייבים עליה גם בפחות מכזית (השווה לעיל ב,כא). וְהִפְרִישׁ. הבדיל והפריד.
ד. חִלְּקוֹ לְאֵבֶר זֶה וַאֲכָלוֹ מְעַט מְעַט: אִם יֵשׁ בְּמַה שֶּׁאָכַל כַּזַּיִת בָּשָׂר – חַיָּב; וְאִם לָאו – פָּטוּר. לָקַח מִן הָאֵבֶר כַּזַּיִת כִּבְרִיָּתוֹ, בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, וַאֲכָלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחֱלַק בְּפִיו בִּפְנִים קֹדֶם שֶׁיִּבְלָעֶנּוּ – חַיָּב.
ד. וְאִם לָאו פָּטוּר. מכיוון שהאיבר אינו כברייתו, אין הגידים והעצמות מצטרפים לבשר.
ה. תָּלַשׁ אֵבֶר מִן הַחַי, וְנִטְרְפָה בִּנְטִילָתוֹ, וַאֲכָלוֹ – חַיָּב שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי וּמִשּׁוּם טְרֵפָה, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת. וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ חֵלֶב מִן הַחַי וַאֲכָלוֹ – לוֹקֶה שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי וּמִשּׁוּם חֵלֶב. תָּלַשׁ חֵלֶב מִן הַטְּרֵפָה וַאֲכָלוֹ – לוֹקֶה שָׁלֹשׁ.
ה. וְנִטְרְפָה בִּנְטִילָתוֹ. שחסרון אותו איבר מגדירה כטרפה. חַיָּב שְׁתַּיִם… שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת. אף על פי שבדרך כלל אין איסור חל על איסור, כאשר שני האיסורים באים בבת אחת, שניהם חלים (הלכות איסורי ביאה יז,ח). הַתּוֹלֵשׁ חֵלֶב מִן הַחַי וַאֲכָלוֹ לוֹקֶה שְׁתַּיִם. שאיסור אבר מן החי נאסר גם לבני נח (לעיל ה"א) וחל על איסור חלב מפני שהוא 'איסור מוסיף' (להגדרתו ראה הלכות איסורי ביאה יז,ח).
ו. בָּשָׂר הַמְדֻלְדָּל בַּבְּהֵמָה וְאֵבֶר הַמְדֻלְדָּל בָּהּ: אִם אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִחְיוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אֶלָּא אַחַר שֶׁנִּשְׁחֲטָה – אָסוּר, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו; וְאִם מֵתָה הַבְּהֵמָה – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ נָפַל מֵחַיִּים, לְפִיכָךְ לוֹקִין עָלָיו מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי. אֲבָל הַיָּכוֹל לַחֲזֹר וְלִחְיוֹת, אִם נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
ו. הַמְדֻלְדָּל. שנקטע ברובו אך עדיין מחובר קצת. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִחְיוֹת. שלא ייתכן שיתאחה ויתרפא. שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אֶלָּא אַחַר שֶׁנִּשְׁחֲטָה אָסוּר. שהתנתק לגמרי מן הגוף רק אחרי השחיטה, לא הותר בשחיטה. כְּאִלּוּ נָפַל מֵחַיִּים. כאילו נותק מן הבהמה בחייה.
ז. שָׁמַט אֵבֶר אוֹ מְעָכוֹ אוֹ דָּכוֹ, כְּגוֹן הַבֵּיצִים שֶׁמָּעַךְ אוֹתָן אוֹ נִתְּקָן – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת חַיִּים וּלְפִיכָךְ אֵין מַסְרִיחַ. וְאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְאָכְלוֹ מִמִּנְהָג שֶׁנָּהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִקֹּדֶם, שֶׁהֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לְאֵבֶר מִן הַחַי.
ז. שָׁמַט. משך לנתקו מן הגוף. הַבֵּיצִים. אשכים. שֶׁמָּעַךְ אוֹתָן אוֹ נִתְּקָן. בלא להפרידן מן הגוף. וּלְפִיכָךְ אֵין מַסְרִיחַ. האבר לא נרקב, ומכך מוכח שיש בו עדיין חיות. שֶׁנָּהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִקֹּדֶם. עוד מזמנים קדומים.
ח. עֶצֶם שֶׁנִּשְׁבַּר: אִם הָיָה הַבָּשָׂר אוֹ הָעוֹר חוֹפֶה רֹב עָבְיוֹ שֶׁל עֶצֶם הַנִּשְׁבָּר וְרֹב הֶקֵּף הַשֶּׁבֶר – הֲרֵי זֶה מֻתָּר; וְאִם יָצָא הָעֶצֶם לַחוּץ – הֲרֵי הָאֵבֶר אָסוּר. וּכְשֶׁיִּשְׁחֹט הַבְּהֵמָה אוֹ הָעוֹף, יַחְתֹּךְ מִמְּקוֹם הַשֶּׁבֶר וְיַשְׁלִיכוֹ, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר.
נִשְׁבַּר הָעֶצֶם וְהָיָה הַבָּשָׂר חוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ, אֲבָל הָיָה אוֹתוֹ בָּשָׂר מְרֻסָּס, אוֹ נִתְאַכֵּל כַּבָּשָׂר שֶׁהָרוֹפֵא גּוֹרְדוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה מִתְלַקֵּט הָרֹב מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, אוֹ שֶׁהָיָה הַבָּשָׂר שֶׁעָלָיו נְקָבִים נְקָבִים, אוֹ שֶׁנִּסְדַּק הַבָּשָׂר, אוֹ שֶׁנִּקְדַּר כְּמִין טַבַּעַת, אוֹ שֶׁנִּגְרַד הַבָּשָׂר מִלְּמַעְלָה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר מִן הַבָּשָׂר אֶלָּא כִּקְלִפָּה, אוֹ שֶׁנִּתְאַכֵּל הַבָּשָׂר מִלְּמַטָּה מֵעַל הָעֶצֶם שֶׁנִּשְׁבַּר עַד שֶׁנִּמְצָא הַבָּשָׂר הַחוֹפֶה אֵינוֹ נוֹגֵעַ בָּעֶצֶם – בְּכָל אֵלּוּ מוֹרִין לְאִסּוּר עַד שֶׁיִּתְרַפֵּא הַבָּשָׂר. וְאִם אָכַל מִכָּל אֵלּוּ – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ח. חוֹפֶה. מכסה. יָצָא הָעֶצֶם לַחוּץ. שאין הבשר והעור מכסים אותו.
מְרֻסָּס. מרוסק לרסיסים. אוֹ נִתְאַכֵּל כַּבָּשָׂר שֶׁהָרוֹפֵא גּוֹרְדוֹ. בשר רקוב, שמסירים אותו כדי שיכול המקום להירפא. מִתְלַקֵּט הָרֹב מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה. שמחובר מחלקים קטנים, שלבסוף משלימים לרוב עוביו והיקפו. שֶׁנִּקְדַּר. נחתך סביב. שֶׁנִּגְרַד הַבָּשָׂר מִלְּמַעְלָה וכו'. הוסרה ממנו השכבה העליונה.
ט. הַמּוֹשִׁיט יָדוֹ לִמְעֵי הַבְּהֵמָה וְחָתַךְ מִן הַטְּחוֹל וּמִן הַכְּלָיוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְהִנִּיחַ הַחֲתִיכוֹת בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ – הֲרֵי אוֹתָן הַחֲתִיכוֹת אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ. אֲבָל אִם חָתַךְ מִן הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ וְלֹא הוֹצִיאוֹ, וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ – הֲרֵי חֲתִיכוֹת הָעֻבָּר אוֹ אֶבְרוֹ מֻתָּר, הוֹאִיל וְלֹא יָצָא.
עֻבָּר שֶׁהוֹצִיא יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ – נֶאֱסַר אוֹתוֹ אֵבֶר לְעוֹלָם, בֵּין שֶׁחֲתָכוֹ קֹדֶם שֶׁתִּשָּׁחֵט אִמּוֹ בֵּין שֶׁחֲתָכוֹ אַחַר שֶׁנִּשְׁחֲטָה אִמּוֹ. וַאֲפִלּוּ הֶחֱזִיר אוֹתוֹ אֵבֶר לִמְעֵי אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁחֲטָה, אוֹ נוֹלַד הַוָּלָד וְחָיָה כַּמָּה שָׁנִים – הֲרֵי אוֹתוֹ הָאֵבֶר אָסוּר מִשּׁוּם טְרֵפָה, שֶׁכָּל בָּשָׂר שֶׁיָּצָא חוּץ לִמְחִצָּתוֹ נֶאֱסַר כְּבָשָׂר שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַחַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה" (שמות כב,ל) – כֵּיוָן שֶׁיָּצָא חוּץ, לְמָקוֹם שֶׁהוּא לוֹ כְּשָׂדֶה, נַעֲשָׂה טְרֵפָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ט. חֲתִיכוֹת הָעֻבָּר אוֹ אֶבְרוֹ מֻתָּר. שכל עוד לא יצא, ניתר בשחיטת האם (לקמן הל' יג-יד).
עֻבָּר שֶׁהוֹצִיא יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ. מחוץ לרחם, ואחר כך נשחטה אמו. שֶׁכָּל בָּשָׂר שֶׁיָּצָא חוּץ לִמְחִצָּתוֹ. יצא מחוץ לתחום ההיתר שלו, הוא גוף הבהמה. נֶאֱסַר כְּבָשָׂר שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַחַי. שנחתך מגופה שאינו ניתר בשחיטתה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ד,י.
י. הוֹצִיא מִקְצָת הָאֵבֶר וְנִשְׁאַר מִקְצָתוֹ בִּפְנִים, אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר אֶלָּא מִעוּטוֹ – הַיּוֹצֵא אָסוּר, וְשֶׁבִּפְנִים מֻתָּר. וְאִם חָתַךְ הַיּוֹצֵא מִן הָאֵבֶר אַחַר שֶׁהֶחֱזִירוֹ, וְנִשְׁחֲטָה – חוֹתֵךְ אוֹתוֹ שֶׁיָּצָא בִּלְבַד, וּשְׁאָר הָאֵבֶר מֻתָּר. וְאִם לֹא הֶחֱזִירוֹ, וַחֲתָכוֹ וְהוּא בַּחוּץ, בֵּין שֶׁחֲתָכוֹ קֹדֶם שְׁחִיטָה אוֹ אַחַר שְׁחִיטָה – מְקוֹם הַחֲתָךְ אָסוּר, וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁכְּנֶגֶד הָאֲוִיר אַחַר שֶׁנֶּחְתַּךְ הַיּוֹצֵא, חוֹזֵר וְחוֹתֵךְ מְקוֹם הַחֲתָךְ.
י. אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר אֶלָּא מִעוּטוֹ הַיּוֹצֵא אָסוּר וְשֶׁבִּפְנִים מֻתָּר. רק החלק שיצא נאסר משום טרפה, ואין מיעוט האיבר נגרר אחר הרוב. חָתַךְ הַיּוֹצֵא מִן הָאֵבֶר. קטע את החלק שיצא. וַחֲתָכוֹ וְהוּא בַּחוּץ… מְקוֹם הַחֲתָךְ אָסוּר וכו'. חלק הגדם הפונה כלפי חוץ. חוֹזֵר וְחוֹתֵךְ. חלק נוסף מאותו האבר.
יא. אֲבָל אֵבֶר עֻבָּר שֶׁיָּצָא, וַחֲתָכוֹ קֹדֶם שְׁחִיטָה וְהוּא בַּחוּץ – הֲרֵי זֶה אֵבֶר מִן הַחַי וְלוֹקִין עָלָיו. וְאִם נֶחְתַּךְ אַחַר שְׁחִיטָה – הָאוֹכְלוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה, וַאֲפִלּוּ מֵת הָעֻבָּר קֹדֶם שְׁחִיטָה. וְאִם מֵתָה הַבְּהֵמָה וְאַחַר כָּךְ חֲתָכוֹ – הָאוֹכְלוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי.
יא. אֵבֶר מִן הַחַי. ולא איסור טרפה. וְאִם נֶחְתַּךְ אַחַר שְׁחִיטָה הָאוֹכְלוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. משום איבר מן החי. ואמנם אסור משום טרפה (לעיל ה"ט), אך אין לוקים על כך. וַאֲפִלּוּ מֵת הָעֻבָּר. שכל עוד לא יצא, נחשב כחי אגב אימו.
יב. עֻבָּר שֶׁהוֹצִיא אֵבֶר וְנֶאֱסַר הָאֵבֶר, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד וַהֲרֵי הִיא נְקֵבָה – הֶחָלָב שֶׁלָּהּ אָסוּר לִשְׁתּוֹתוֹ מִסָּפֵק, הוֹאִיל וְהוּא בָּא מִכְּלַל הָאֵבָרִין וְיֵשׁ בָּהּ אֵבֶר אֶחָד אָסוּר, וַהֲרֵי זֶה כַּחֲלֵב טְרֵפָה שֶׁנִּתְעָרֵב בַּחֲלֵב טְהוֹרָה.
יב. הוֹאִיל וְהוּא בָּא מִכְּלַל הָאֵבָרִין. החלב נוצר מגוף הבהמה כיחידה שלמה, ואף האיבר האסור בכלל זה. כַּחֲלֵב טְרֵפָה. שאסור כדין היוצא מן הטמא (לעיל ג,י).
יג. הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה מְעֻבֶּרֶת וּמָצָא בָּהּ שְׁלִיל, בֵּין חַי בֵּין מֵת – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה. וַאֲפִלּוּ שִׁלְיָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. וְשִׁלְיָה שֶׁיָּצָאת מִקְצָתָהּ וְשָׁחַט אֶת הַבְּהֵמָה: אִם הָיְתָה שִׁלְיָה זוֹ קְשׁוּרָה בַּוָּלָד – מַה שֶּׁיָּצָא מִמֶּנָּה אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר; וְאִם לֹא הָיְתָה קְשׁוּרָה בַּוָּלָד – כֻּלָּהּ אֲסוּרָה, שֶׁמָּא שִׁלְיָה זוֹ שֶׁיָּצָאת מִקְצָתָהּ, הָלַךְ וָלָד שֶׁהָיָה בָּהּ, וּוָלָד זֶה שֶׁנִּמְצָא בַּבֶּטֶן, הָלְכָה שִׁלְיָה שֶׁלּוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא נִמְצָא בַּבֶּטֶן וָלָד כְּלָל, שֶׁהַשִּׁלְיָה כֻּלָּהּ אֲסוּרָה.
יג. שְׁלִיל. עובר. וַאֲפִלּוּ שִׁלְיָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. שכשהותר העובר בשחיטת האם, הותרה עמו אף השליה. הָלַךְ וָלָד שֶׁהָיָה בָּהּ. שהיה בה עובר אחר ונתמוסס, ואם יצאה מקצתה ייתכן שהיה העובר באותו החלק, ונחשב שילדה אותו קודם השחיטה ולא הותרה השליה באכילה.
יד. מָצָא בָּהּ עֻבָּר חַי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֶּן תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים גְּמוּרִים וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה – אֵינוֹ צָרִיךְ שְׁחִיטָה, אֶלָּא שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ. וְאִם הִפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע – צָרִיךְ שְׁחִיטָה.
יד. שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ. מכשירה את בשרו. וְאִם הִפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע. עמד על פרסותיו והלך (ראה גם שאר אבות הטומאות ב,ז).
טו. קָרַע אֶת הַבְּהֵמָה אוֹ שָׁחַט בְּהֵמָה טְרֵפָה וְנִמְצָא בָּהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי – צָרִיךְ שְׁחִיטָה לְהַתִּירוֹ, וְאֵין שְׁחִיטַת אִמּוֹ מוֹעֶלֶת לוֹ. וְאִם לֹא גָּמְרוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַי בִּמְעֵי הַטְּרֵפָה – הֲרֵי זֶה אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּאֵבֶר מֵאִמּוֹ.
כָּל עֻבָּר שֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְהֶחֱזִירוֹ, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ – אֵין שְׁחִיטַת אִמּוֹ מוֹעֶלֶת לוֹ, וַהֲרֵי הוּא כְּיָלוּד, וְצָרִיךְ שְׁחִיטָה.
טו. קָרַע אֶת הַבְּהֵמָה. שלא בשחיטה כשרה. וְאֵין שְׁחִיטַת אִמּוֹ מוֹעֶלֶת לוֹ. כיוון שאין שחיטת אמו שחיטה כשרה. וְאִם לֹא גָּמְרוּ לוֹ חֳדָשָׁיו הֲרֵי זֶה אָסוּר. אם לא הושלמו חדשי העיבור, אסור אף אם יישחט הוולד עצמו.
כָּל עֻבָּר שֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְהֶחֱזִירוֹ וכו'. שהוצאת הראש נחשבת כלידה גמורה (ראה גם הלכות איסורי ביאה י,ו, הלכות ביכורים יא,טו).

תקציר הפרק 

פרק ה הלכות מאכלות אסורות

אבר מהחי

הכלל: אסור לאכול אבר שנתלש מן החי, או אבר שהתדלדל לפני שנשחטה הבהמה/חיה/עוף. התדלדל בחלקו, דינו נקבע לפי כמות ואיכות הדלדול (כמפורט בפרק)

עוּבּר: שחיטת אמו מטהרתו וכל עוד הוא לא התהלך על רגליו אינו דרוש שחיטה כשרה לפני אכילתו. אבר שיצא מעובר (אף כי חזר, כאבר מן החי נחשב ואסור)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מאכלות אסורות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עובר שנמצא בבהמה שחוטה-מותר לאכלו אף ללא שחיטה?

2.נשברה לה עצם – האם כל הבהמה נחשבת כשרה ורק אחד טרף?

3.דוגמא לאיסור כולל ומוסיף – תלש חלב מהטריפה?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן