פרק ה', הלכות מחוסרי כפרה, ספר קרבנות
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵי זֶה הוּא תְּנוּךְ אֹזֶן? זֶה גָּדֵר הָאֶמְצָעִי. נָתַן עַל צִדֵּי הַבּוֹהֲנוֹת – כָּשֵׁר. נָתַן עַל צִדֵּי צִדֵּיהֶן – פָּסוּל. בֵּין שֶׁנָּתַן הַשֶּׁמֶן עַל דַּם הָאָשָׁם עַצְמוֹ מִלְּמַעְלָה בֵּין שֶׁנָּתַן בְּצַד הַדָּם, אֲפִלּוּ נִתְקַנֵּח הַדָּם קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַשֶּׁמֶן – נוֹתֵן הַשֶּׁמֶן עַל הַבּוֹהֲנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם" (ויקרא יד,כח).
אֵין לוֹ בֹּהֶן יָד יְמָנִית אוֹ בֹּהֶן רֶגֶל יְמָנִית, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֹזֶן יְמָנִית – אֵין לוֹ טָהֳרָה עוֹלָמִית.
א. אֵי זֶה הוּא תְּנוּךְ אֹזֶן. האמור בכפרת המצורע (ויקרא יד,יד, לעיל ד,ב). זֶה גָּדֵר הָאֶמְצָעִי. הסחוס הבולט הנמצא ליד נקב האוזן (פה"מ נגעים יד,ט), ואינו החלק המכונה תנוך בימינו. צִדֵּי הַבּוֹהֲנוֹת. ולא על גב הבוהן במקום הציפורן. צִדֵּי צִדֵּיהֶן. החלק הפנימי של הבוהן. עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם. משמע על המקום שבו ניתן דם האשם, אף על פי שדם האשם עצמו כבר לא שם.
ב. אֲשַׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן מִדָּמוֹ עַל גַּבֵּי בּוֹהֲנוֹת – הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לַמִּזְבֵּחַ, וְטָעוּן נְסָכִים כְּנִסְכֵּי אֲשַׁם מְצֹרָע, וְצָרִיךְ הַמְּצֹרָע אָשָׁם אַחֵר לְהַכְשִׁירוֹ.
ב. שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. לא לשם קרבן אשם. וְטָעוּן נְסָכִים כְּנִסְכֵּי אֲשַׁם מְצֹרָע. שעם כל אשם מצורע מביאים נסכים (לפירוטם ראה הלכות מעשה הקרבנות ב,ו), והוא הדין במקרים אלו (ולטעם הדבר ראה הלכות פסולי המוקדשין טו,יז). וְצָרִיךְ הַמְּצֹרָע אָשָׁם אַחֵר לְהַכְשִׁירוֹ. שאף על פי שהקרבן כשר וקרב עם נסכיו ככל אשם מצורע אין הוא מכשיר את המצורע לאכול בקדשים עד שייעשה לשמו וכהלכתו.
ג. הִקְדִּים חַטָּאתוֹ לַאֲשָׁמוֹ – לֹא יִהְיֶה אַחֵר מְמָרֵס בְּדָמָהּ, אֶלָּא תַּעֲבֹר צוּרָתָהּ וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.
ג. הִקְדִּים חַטָּאתוֹ לַאֲשָׁמוֹ. שחט את החטאת לפני האשם שלא כסדר, שאשם מצורע קודם לחטאתו (לעיל ד,ב, הלכות תמידין ומוספין ט,ח). לֹא יִהְיֶה אַחֵר מְמָרֵס בְּדָמָהּ. אין תועלת לחטאת זו אפילו בכך שכהן אחר יערבב את דמה בינתיים (שלא יקרש) עד לאחר הקרבת האשם, על מנת להקריבה כסדר (אף שבמקרים דומים ניתן לעשות כך, ראה הלכות תמידין ומוספין ט,ב-ד, הלכות קרבן פסח א,ד). תַּעֲבֹר צוּרָתָהּ וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. ימתינו עד שתתקלקל ואז ישרפוה במקום שבו היו שורפים את הקדשים שנפסלו.
ד. יֵשׁ לָאָדָם לְהָבִיא אֲשָׁמוֹ הַיּוֹם וְלֻגּוֹ אַחַר עֲשָׂרָה יָמִים. וְאִם רָצָה לְשַׁנּוֹת הַלֹּג לַאֲשַׁם מְצֹרָע אַחֵר – מְשַׁנֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁקִּדֵּשׁ בַּכְּלִי. חָסַר הַלֹּג עַד שֶׁלֹּא יָצַק – יְמַלְּאֶנּוּ. חָסַר מֵאַחַר שֶׁיָּצַק – יָבִיא אַחֵר כַּתְּחִלָּה.
ד. יֵשׁ לָאָדָם. רשאי הוא. וְלֻגּוֹ. לוג השמן שלו. אַחַר עֲשָׂרָה יָמִים. כשם שניתן להביא נסכים זמן רב לאחר שהובא קרבנם (הלכות מעשה הקרבנות ב,יב). וְאִם רָצָה לְשַׁנּוֹת הַלֹּג לַאֲשַׁם מְצֹרָע אַחֵר מְשַׁנֶּה אַף עַל פִּי שֶׁקִּדֵּשׁ בַּכְּלִי. מותר להשתמש בלוג השמן שיוחד לאשם מצורע זה לצורך אשם מצורע אחר אף לאחר שהונח בכלי שרת. עַד שֶׁלֹּא יָצַק. הכהן על כפו (כדלעיל ד,ב). יְמַלְּאֶנּוּ. יביא שמן מביתו וימלא את הלוג שחסר, בדומה למנחה שחסרה קודם קמיצה (הלכות פסולי המוקדשין יא,טז).
ה. יָצַק מִן הַשֶּׁמֶן לְכַפּוֹ, וְהִתְחִיל לְהַזּוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלֹּג: אִם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע נִשְׁפַּךְ הַלֹּג – יָבִיא אַחֵר, וְיַתְחִיל בְּמַתַּן שֶׁבַע; גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע וְנִשְׁפַּךְ הַלֹּג – יָבִיא אַחֵר, וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבּוֹהֲנוֹת. הִתְחִיל בַּבּוֹהֲנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלֹּג קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר – יָבִיא אַחֵר, וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבּוֹהֲנוֹת. גָּמַר הַבּוֹהֲנוֹת, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁפַּךְ הַלֹּג קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן שְׁאָר הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא לֹג אַחֵר, שֶׁמַּתְּנַת הָרֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן" (ויקרא יד,יח), "וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן" (שם יד,יז).
ה. וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבּוֹהֲנוֹת. מכיוון שכבר גמר מתן שבע יכול הוא להתחיל ישר מן הבהונות, הואיל והן שתי פעולות נפרדות (רש"י יומא סא,א; בדומה למתנות דם הפר והשעיר ביום הכיפורים, הלכות עבודת יום הכיפורים ה,ה-ח). שֶׁנֶּאֱמַר וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן וכו'. משמע שמתנת הראש מעכבת רק במקרה שנותר משהו מן השמן (כדלעיל ד,ב), אך במקרה שלא נותר כגון שהשמן נשפך או נגמר אינה מעכבת (ריק"ו, ועיין שם שהביא פירושים נוספים).
ו. הִקְדִּים מַתַּן שֶׁמֶן לְמַתַּן הַדָּם – יְמַלֵּא הַלֹּג שֶׁמֶן, וְיַחֲזֹר וְיִתֵּן הַשֶּׁמֶן אַחַר הַדָּם. הִקְדִּים מַתַּן הַשֶּׁמֶן עַל הַבּוֹהֲנוֹת לְמַתַּן שֶׁבַע – יְמַלֵּא הַלֹּג, וְיַחֲזֹר וְיִתֵּן עַל הַבּוֹהֲנוֹת אַחַר מַתַּן שֶׁבַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד,ב) – שֶׁתִּהְיֶה כָּל תּוֹרָתוֹ עַל הַסֵּדֶר.
ו. יְמַלֵּא הַלֹּג שֶׁמֶן. את מה שחיסר במתנות, ואין צריך להביא שמן אחר כבתחילה (ואף שלעיל ה"ד נאמר שכאשר השמן חסר אחר יציקה צריך להביא חדש, אין זה אלא כשחסר השמן מן הלוג ולא כשחסר מכפו של הכהן – ר"ש נגעים יד,י מובא בריק"ו).
ז. נָתַן שֶׁבַע מַתָּנוֹת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – לֹא הֻרְצָה, וְהֻכְשַׁר הַמְּצֹרָע.
ז. לֹא הֻרְצָה וְהֻכְשַׁר הַמְּצֹרָע. אף על פי שהמתנות לא הורצו, המצורע הוכשר לאכול בקדשים. ונחלקו האחרונים במשמעות שיש לכך שהמתנות לא הורצו (ראה אבן האזל ה"ה, מנ"ח קעו,ב, ערוה"ש רלז,ו).
ח. מְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגַּע אַחַר שֶׁהֵבִיא אֲשָׁמוֹ – צָרִיךְ קָרְבָּן אַחֵר לְצָרַעַת שְׁנִיָּה. וְכֵן אִם הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְנִתְנַגַּע, הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְנִתְנַגַּע, הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְנִתְנַגַּע – צָרִיךְ קָרְבָּן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲבָל אִם נִתְנַגַּע וְנִרְפָּא וְהֵבִיא צִפֳּרָיו, וְחָזַר וְנִתְנַגַּע וְנִרְפָּא וְהֵבִיא צִפֳּרָיו – קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן.
ח. מְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגַּע אַחַר שֶׁהֵבִיא אֲשָׁמוֹ. אפילו לא הספיק עדיין להביא את שאר קרבנותיו. צָרִיךְ קָרְבָּן אַחֵר לְצָרַעַת שְׁנִיָּה. שמשעה שהביא אשמו יצא מכלל הצרעת הראשונה, ואינו יוצא ידי חובה בקרבן אחד. וְהֵבִיא צִפֳּרָיו. עם שאר המינים שמביא לטהרתו לאחר שנרפא מן הצרעת (לעיל ד,א). קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן. שאף על פי שנרפא בינתיים כיוון שלא הספיק להביא אשמו הרי זה נחשב כצרעת אחת ארוכה, ולפיכך יוצא בקרבן אחד (רש"י כריתות ט,ב).
ט. מְצֹרָע שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָאָשָׁם: הָיָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטַת הָאָשָׁם עָשִׁיר – יַשְׁלִים קָרְבַּן עָשִׁיר; וְאִם הָיָה עָנִי – יַשְׁלִים קָרְבַּן עָנִי.
ט. קָרְבַּן עָנִי. מצורע עני מביא כבש לאשם ושני עופות אחד לחטאת ואחד לעולה, במקום שלושה כבשים שמביא העשיר (לעיל א,ג).
י. שְׁנֵי מְצֹרָעִין שֶׁנִּתְעָרְבוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶם וְנִזְרַק דַּם אַחַת מִשְּׁתֵּי הַחַטָּאוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מִן הַמְּצֹרָעִין – כֵּיצַד עוֹשֶׂה זֶה הַמְּצֹרָע הַחַי? לְהָבִיא חַטַּאת בְּהֵמָה אֵינוֹ יָכוֹל, שֶׁמָּא זוֹ שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ חַטָּאתוֹ הִיא, וְאֵין מְבִיאִין חַטַּאת בְּהֵמָה עַל הַסָּפֵק, וּלְהָבִיא חַטַּאת הָעוֹף אֵינוֹ יָכוֹל, שֶׁעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה? יִכְתֹּב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר, וְנִמְצָא עָנִי, וְיָבִיא חַטַּאת הָעוֹף מִסָּפֵק, וְלֹא תֵּאָכֵל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְנִמְצָא אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים.
י. וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מִן הַמְּצֹרָעִין. וכעת לא ניתן לזרוק את דם החטאת השנייה, שמא הוא שייך למצורע שמת וחטאת שמתו בעליה עומדת למיתה ואינה עולה למזבח (הלכות פסולי המוקדשין ד,א). שֶׁמָּא זוֹ שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ חַטָּאתוֹ הִיא. ומאחר שחטאתו נקרבה אינו יכול להביא עוד חטאת. וְאֵין מְבִיאִין חַטַּאת בְּהֵמָה עַל הַסָּפֵק. שם ז,י. שֶׁעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא. וכיוון שחטאת העוף היא קרבן עני, אפילו בתורת ספק אין העשיר יכול להביאה (ראה שם). יִכְתֹּב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר וְנִמְצָא עָנִי. יכתוב שטר מתנה על כל נכסיו לאדם אחר ועל ידי כך הוא נעשה עני. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ו-ז.
יא. עָשִׁיר שֶׁאָמַר: 'קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלַי', וְהָיָה הַמְּצֹרָע עָנִי – הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר, שֶׁהֲרֵי יַד הַנּוֹדֵר מַשֶּׂגֶת. וְעָנִי שֶׁאָמַר: 'קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלַי', וְהָיָה הַמְּצֹרָע עָשִׁיר – הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר, שֶׁהֲרֵי זֶה הַנִּדָּר חַיָּב בְּקָרְבְּנוֹת עָשִׁיר.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
יא. שֶׁהֲרֵי יַד הַנּוֹדֵר מַשֶּׂגֶת. שהנודר הוא עשיר. שֶׁהֲרֵי זֶה הַנִּדָּר חַיָּב בְּקָרְבְּנוֹת עָשִׁיר. ואין הוא יוצא בקרבן עני (לעיל ה"י; וראה גם הלכות מעשה הקרבנות יד,ט ובביאור שם).

תקציר הפרק 

פרק ה' הלכות מחוסרי כפרה
פרק אחרון בנושא זה💪🏻

הדם והשמן של המצורע

הדם -הכהן נותן בחלק הקשה של האוזן, ובצד הציפורן בבוהן. ואם לא נתן במקומות אלו, יביא אשם נוסף.
השמן -המצורע יכול להביאו בנפרד מהאשם, ויתנו לאחר הדם, ויזהר שלא יישפך.
נצטרע שוב – מביא עוד קרבן.

מְצֹרָע שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי, וְהִעְשִׁיר, אוֹ עָשִׁיר וְהִעְנִי, קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו-הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָאָשָׁם: אִם הָיָה בְּשָׁעַת שְׁחִיטַת הָאָשָׁם עָשִׁיר, יַשְׁלִים קָרְבַּן עָשִׁיר; וְאִם הָיָה עָנִי, יַשְׁלִים קָרְבַּן עָנִי.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מחוסרי כפרה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מצורע שאין לו בהן ימנית יכול להטהר?

2.הקדים מתן שמן למתן הדם-יכול לתקן?

3.חזר ונתנגע אחר שקרב אשמו-האם מביא קרבן נוסף?

תשובות
1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן