ד. אוֹ אַחַר סְפִירַת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּזוֹב. יולדת שראתה דם בימי זיבתה קודם הלידה שלא מחמת הוולד נקראת יולדת בזוב, וצריכה לספור שבעה ימים נקיים מדם ורק לאחר מכן יכולה לטבול ולהתחיל את ימי הטוהר שלה (ראה הלכות איסורי ביאה ז,א-ח). כְּטָמֵא שֶׁטָּבַל וַעֲדַיִן לֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ וכו'. כאדם שנטמא באב הטומאה וטבל, ועוד לא הגיע הערב אחר טבילתו, שהוא שני לטומאה (הלכות שאר אבות הטומאות י,א).

אֲבָל לְקָדָשִׁים הֲרֵי הִיא כְּרִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה שֶׁעֲדַיִן לֹא טָבַל. והיא מטמאת את הקדשים שנוגעת בהם ועושה אותם שני לטומאה (בניגוד לטבול יום שרק פוסל את הקדשים ועושה אותם רביעי לטומאה, ראה שם ה"ג). אֶלָּא כְּמִי שֶׁנָּגַע בְּנִדָּה אוֹ בִּטְמֵא מֵת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שהם אבות הטומאה והנוגע בהם נעשה ראשון.
אוֹכֶלֶת בַּמַּעֲשֵׂר. מותרת לאכול מעשר שני (הלכות מעשר שני ג,ד). וּפוֹסֶלֶת אֶת הַתְּרוּמָה כִּטְבוּל יוֹם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות שאר אבות הטומאות י,ג. וּמִדַּם טָהֳרָתָהּ. הדם שרואה בימים אלו, שהוא דם טוהר. שֶׁמַּשְׁקֵה טְבוּל יוֹם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. שם ה"ד, וראה גם ה"ו שם. וּמְטַמְּאָה אֶת הַקֳּדָשִׁים כִּוְלַד הַטֻּמְאוֹת עַד שֶׁתַּשְׁלִים יְמֵי טֹהַר וְתִהְיֶה טְהוֹרָה לַכֹּל וְיֵרָאֶה לִי… שֶׁהִיא צְרִיכָה טְבִילָה בַּסּוֹף וְאַחַר כָּךְ תִּגַּע בַּקֹּדֶשׁ. מן הלשון כאן נראה שהיולדת שנשלמו ימי הטוהר שלה אינה מטמאת את הקדשים במגע, אלא שהצריכו שתטבול לפני שנוגעת בקדשים מאחר שבימי הטוהר הייתה מטמאת אותם כראשון לטומאה. ואף שכל עוד לא הביאה קרבנה הרי היא מחוסרת כיפורים ואסורה באכילת קדשים, מכל מקום אינה מטמאתם במגע. וכך סבר הרמב"ם בתחילה, אבל לאחר מכן חזר בו משיטה זו וסבר שמחוסר כיפורים פוסל את הקדשים במגע כטבול יום (ראה הערת הר"י קאפח לפה"מ זבחים יב,א והלכות שאר אבות הטומאות י,ג ובביאור שם; ולפי זה נראה שהדברים כאן הם מנוסח מהדורה קמא של הרמב"ם). ויש שפירשו את ההלכה כאן לפי שיטת הרמב"ם לאחר שחזר בו, ופירשו שמדובר כאן ביולדת שהביאה קרבנה, ואף על פי כן הצריכוה טבילה קודם שתיגע בקודשים. ואף שחכמים הצריכו שמחוסרי כפרה יטבלו לאחר הבאת קרבנם להתירם באכילה קדשים, אך לא הצריכו טבילה לנגיעה (ראה הלכות שאר אבות הטומאות יב,טו), זהו בשאר מחוסרי כפרה אבל ביולדת החמירו יותר והצריכו טבילה גם לצורך נגיעה (ראה מרכה"מ).