פרק ה', הלכות מכירה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַמִּטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה. כֵּיצַד? הֶחֱלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר אוֹ יַיִן בְּשֶׁמֶן, אַף עַל פִּי שֶׁמַּקְפִּידִין עַל הַדָּמִים וְשִׁעֲרוּ כַּמָּה שָׁוֶה זֶה וְכַמָּה שָׁוֶה זֶה וְאַחַר כָּךְ הֶחֱלִיפוּ – כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ הָאֶחָד אוֹ הִגְבִּיהַּ, קָנָה הַשֵּׁנִי הַמִּטַּלְטְלִין הָאֲחֵרוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן וְנַעֲשׂוּ בִּרְשׁוּתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא מְשָׁכָן.
א. אַף עַל פִּי שֶׁמַּקְפִּידִין עַל הַדָּמִים וכו'. אף שהחליפו על סמך הערכת השווי הכספי שלהם, אינם נחשבים ככסף שאינו קונה מיטלטלין. כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ הָאֶחָד אוֹ הִגְבִּיהַּ קָנָה הַשֵּׁנִי הַמִּטַּלְטְלִין הָאֲחֵרוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן. שהקניין נעשה בדרך של החלפת דבר אחד תמורת דבר אחר, וכאשר קונה הראשון את אחד מהם נקנה הדבר השני לאדם השני (דרך זו של קניין מכונה 'חליפין' או 'החלפה' – ראה לקמן ו,ב, יג,ב, וראה עוד לקמן ה"ה).
ב. הֶחֱלִיף חֲמוֹר בְּפָרָה וְטָלֶה, וּמָשַׁךְ אֶת הַפָּרָה וַעֲדַיִן לֹא מָשַׁךְ אֶת הַטָּלֶה – לֹא קָנָה, שֶׁאֵין כָּאן מְשִׁיכָה גְּמוּרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. הֶחֱלִיף חֲמוֹר בְּפָרָה וְטָלֶה. חמורו של ראובן תמורת פרה וטלה של שמעון, שכאשר ימשוך ראובן את הפרה והטלה ויזכה בהם, שמעון יזכה בחמור. לֹא קָנָה. לא את הטלה ואף לא את הפרה שמשך (מאירי בבא מציעא מז,א), ושמעון לא קנה את החמור.
ג. דָּמִים שֶׁאֵין מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן – הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר מִטַּלְטְלִין, וְקוֹנִין. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁחָפַן מָעוֹת בְּלֹא מִשְׁקָל וְלֹא מִנְיָן אֶלָּא נְטָלָן אַכְסְרָה, וְאָמַר לוֹ: 'מְכֹר לִי פָּרָתְךָ' אוֹ 'יַיִן זֶה' 'בָּאֵלּוּ', וְנָתַן לוֹ אֶת הַדָּמִים – קָנָה, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, שֶׁזֶּה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא, וְלֹא הִצְרִיכוּ בּוֹ מְשִׁיכָה.
ג. שֶׁחָפַן. לקח בחופניו. אַכְסְרָה. באומד. קָנָה. בקניין חליפין, אך אם יש הפרש בין מחיר החפץ בשוק לכסף שנתן, יש להחזירו (לקמן יג,ב). שֶׁזֶּה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא. מכירה באופן זה אינה מצויה, ולכן חכמים לא הצריכו בה משיכת המיטלטלין, אלא כאשר האחד מקבל לידיו את המעות זוכה חברו במיטלטלין בכל מקום שהם.
ד. וְכֵן רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר מִטַּלְטְלִין לְשִׁמְעוֹן בַּחֲמִשִּׁים זוּז, וְקָנָה שִׁמְעוֹן הַמִּטַּלְטְלִין וְנִתְחַיֵּב בַּדָּמִים, וְאַחַר שֶׁנִּתְחַיֵּב שִׁמְעוֹן בַּחֲמִשִּׁים זוּז אֵלּוּ הָיָה לוֹ יַיִן אוֹ בְּהֵמָה וְעֶבֶד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין וְהָיָה רוֹצֶה לְמָכְרָן, וְאָמַר לוֹ רְאוּבֵן: 'מְכֹר אוֹתָן לִי בַּחֲמִשִּׁים זוּז שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ דְּמֵי הַמֶּכֶר', וְאָמַר לוֹ: 'הִין' – קָנָה רְאוּבֵן הַמִּטַּלְטְלִין בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ וְלֹא הִגְבִּיהַּ, שֶׁגַּם זֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא, וְלֹא הִצְרִיכוּ בּוֹ מְשִׁיכָה.
אֲבָל אִם הָיָה לוֹ חוֹב עָלָיו שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמֶּכֶר, וְאָמַר לוֹ: 'מְכֹר לִי מִטַּלְטְלִין בַּחוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי אֶצְלְךָ', וְרָצוּ שְׁנֵיהֶם – לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אוֹ יִמְשֹׁךְ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַגְבִּיהַּ אוֹ יִקְנֶה בְּאֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁהַמִּטַּלְטְלִין נִקְנִין בָּהּ.
ד. וְקָנָה שִׁמְעוֹן הַמִּטַּלְטְלִין. במשיכה או בהגבהה. קָנָה רְאוּבֵן הַמִּטַּלְטְלִין בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן. שמחילת ראובן על החמישים זוז נחשבת כנתינת דמים (ראה לקמן ז,ד; וראה אבן האזל כאן).
לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אוֹ יִמְשֹׁךְ. שמכירה כזו מצויה, ולכן מחילת החוב (שנחשבת כנתינת דמים) אינה גומרת את הקניין.
ה. הַקַּרְקָעוֹת וְהָעֲבָדִים וְהַבְּהֵמָה וּשְׁאָר כָּל הַמִּטַּלְטְלִין – כָּל אֶחָד מֵהֶן נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין, וְהוּא הַנִּקְרָא קִנְיָן. וְעִקַּר הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, שֶׁיִּתֵּן הַקּוֹנֶה לַמַּקְנֶה כְּלִי כָּל שֶׁהוּא וְיֹאמַר לוֹ: 'קְנֵה כְּלִי זֶה חֵלֶף הֶחָצֵר' אוֹ 'הַיַּיִן' אוֹ 'הַבְּהֵמָה' אוֹ 'הָעֶבֶד' 'שֶׁמָּכַרְתָּ לִי בְּכָךְ וְכָךְ'; כֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ הַמּוֹכֵר אֶת הַכְּלִי וְקָנָהוּ – קָנָה הַלּוֹקֵחַ אוֹתָהּ הַקַּרְקַע אוֹ אוֹתָן הַמִּטַּלְטְלִין, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא מְשָׁכָן וְלֹא נָתַן אֶת הַדָּמִים, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
ה. וְהָעֲבָדִים. כנעניים (ראה גם הלכות עבדים ה,א). וּשְׁאָר כָּל הַמִּטַּלְטְלִין. אבל מטבע אינו נקנה בחליפין (לקמן ו,א). נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין וְהוּא הַנִּקְרָא קִנְיָן וכו'. למושג 'חליפין' יש שתי משמעויות: משמעות אחת החלפת דברים בעלי ערך שווה (כמבואר בהלכות הקודמות). משמעות נוספת, הנקראת בכל מקום 'קניין' סתם, מתבססת על רעיון ההחלפה, אך בניגוד למשמעות הראשונה מדובר על קנייה רגילה תמורת כסף, אלא שהדבר הנקנה אינו נמצא לפני מבצעי העסקה והם מעוניינים להשלים את העסקה. לשם כך נותן הקונה למוכר דבר סמלי (כמפורט בהלכה הבאה), וכאשר המוכר מגביהו – זוכה הקונה בדבר שרוצה לקנות. בדרך כלל המוכר מחזיר לקונה את אותו דבר סמלי, שכן נתינתו הייתה רק לצורך הקנאה (ראה לקמן ה"ז). קניין זה שהרמב"ם מכנה אותו 'קניין' סתם, מכונה אצל הראשונים 'קניין סודר' (ראה למשל רש"י קידושין ג,א ד"ה חליפין) לפי שרגילים לעשותו באמצעות הגבהת סודר (בגד). למקרים שונים שבהם משתמשים בקניין סודר ראה לקמן הל' יא-יג ובביאור שם.
ו. אֵין קוֹנִין אֶלָּא בִּכְלִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה. וְאֵין קוֹנִין בְּדָבָר שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה, וְלֹא בְּפֵרוֹת, וְלֹא בְּמַטְבֵּעַ, וְאֵין קוֹנִין בְּכִלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר אֶלָּא בִּכְלִי הַלּוֹקֵחַ.
ו. בִּכְלִי. בחפץ שנועד לשימוש מסוים. בְּדָבָר שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה. כגון כלי של עבודה זרה (הלכות עבודה זרה ז,ב). וְלֹא בְּפֵרוֹת. מפני שאינם מתקיימים ככלי. וְלֹא בְּמַטְבֵּעַ. מכיוון שנהוג להתייחס למטבע על פי הערך הנקוב בו בהחלטת השלטון המקומי, ולא על פי ערכו העצמי כמתכת, וקניין חליפין נעשה רק באמצעות דבר בעל ערך עצמי (ראה בבלי בבא מציעא מה,ב וראשונים שם, ופה"מ קידושין א,ו). אֶלָּא בִּכְלִי הַלּוֹקֵחַ. שהקניין נעשה על ידי שהמוכר קונה את הכלי, ובכך הוא מקנה את הדבר שמוכר.
ז. הִקְנָה אֶחָד כְּלִי לַמּוֹכֵר כְּדֵי שֶׁיִּקְנֶה הַלּוֹקֵחַ אוֹתוֹ הַמִּמְכָּר – זָכָה לַלּוֹקֵחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִקְנָה לוֹ הַכְּלִי עַל מְנַת לְהַחֲזִירוֹ, נִקְנָה הַמֶּקַח וְזָכָה בּוֹ הַלּוֹקֵחַ, שֶׁמַּתָּנָה עַל מְנַת לְהַחֲזִיר שְׁמָהּ מַתָּנָה.
אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תָּפַס הַמּוֹכֵר כָּל הַכְּלִי שֶׁקָּנָהוּ חֵלֶף מִמְכָּרוֹ, אֶלָּא אָחַז מִקְצָתוֹ וְאָחַז הַמַּקְנֶה לוֹ מִקְצָתוֹ – קָנָה הַלּוֹקֵחַ. וְהוּא שֶׁיֶּאֱחֹז מִמֶּנּוּ כְּדֵי שִׁעוּר כְּלִי אוֹ יֹאחֲזֶנּוּ אֲחִיזָה שֶׁהוּא יָכוֹל לִנְתֹּק אֶת כָּל הַכְּלִי מִיַּד הַמַּקְנֶה לוֹ.
לְפִיכָךְ, אִם הִקְנָה לוֹ בְּמִקְצָת הַבֶּגֶד – צָרִיךְ שֶׁיֶּאֱחֹז מִן הַבֶּגֶד כְּדֵי שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, שֶׁאִם יִפָּסֵק מִמָּקוֹם שֶׁאָחַז הֲרֵי הוּא כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מִן הַבֶּגֶד קָרוּי כְּלִי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן טֻמְאַת בְּגָדִים. וְכֵן אִם אָחַז פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ וְהָיָה יָכוֹל לִנְתֹּק כָּל הַכְּלִי – הֲרֵי זֶה קָנָה.

ז. זָכָה לַלּוֹקֵחַ. בשביל הלוקח. שֶׁמַּתָּנָה עַל מְנַת לְהַחֲזִיר שְׁמָהּ מַתָּנָה. מתנה שניתנה על תנאי שתוחזר נחשבת מתנה (ראה הלכות זכייה ומתנה ג,ט), ולכן היא מועילה לקניין חליפין.

כְּדֵי שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. פיסת בגד ברוחב שלוש אצבעות על שלוש אצבעות. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן טֻמְאַת בְּגָדִים. הלכות כלים כב,א; ושם התבאר שחתיכת בד שנקרעה מן הבגד נטמאת בשיעור זה.

ח. זֶה שֶׁכּוֹתְבִין בַּשְּׁטָרוֹת 'וְקָנִינוּ מִפְּלוֹנִי בִּכְלִי הַכָּשֵׁר לִקְנוֹת בּוֹ': 'בִּכְלִי' – לְהוֹצִיא הַפֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן; 'הַכָּשֵׁר' – לְהוֹצִיא אִסּוּרֵי הֲנָיָה; 'לִקְנוֹת בּוֹ' – לְהוֹצִיא כִּלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר.
ח. לְהוֹצִיא כִּלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר. ש'לקנות בו' משמע שהמוכר קונה את הכלי.
ט. זֶה הַקִּנְיָן אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּפְנֵי עֵדִים, אֶלָּא אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ – קָנָה, שֶׁלֹּא הִצְרִיכָה תּוֹרָה עֵדִים בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אֶלָּא לַכּוֹפֵר, אֲבָל הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן אוֹ הַשּׂוֹכֵר אוֹ הַמַּשְׁאִיל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינוֹ צָרִיךְ עֵדִים, וְכֵיוָן שֶׁקָּנָה הַקּוֹנֶה בְּדֶרֶךְ מִן הַדְּרָכִים שֶׁקּוֹנִין בָּהֶן, בֵּין בְּהַגְבָּהָה בֵּין בִּמְשִׁיכָה וּמְסִירָה בֵּין בְּקִנְיָן אוֹ בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר אוֹ בַּחֲזָקָה – קָנָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם עֵדִים.
ט. אֶלָּא לַכּוֹפֵר. כאשר אחד מן הצדדים מכחיש, וצריך לברר עם מי הצדק. אֲבָל הַמּוֹכֵר… אֵינוֹ צָרִיךְ עֵדִים. כדלעיל א,ב (וראה הלכות זכייה ומתנה ג,ד לגבי הנותן, והלכות שכירות ב,ח לגבי השוכר או המשאיל).
י. הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ – יֵשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶן לַחֲזֹר בּוֹ כָּל זְמַן שֶׁעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַקִּנְיָן בִּפְנֵי עֵדִים. הִפְסִיק הָעִנְיָן – אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן עֵדִים. וּכְשֵׁם שֶׁחוֹזֵר הַמּוֹכֵר וְהַנּוֹתֵן, כָּךְ חוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ וְהַמְקַבֵּל כָּל זְמַן שֶׁעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר דַּרְכֵי הַהַקְנָיָה.
י. שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ. שנתנו לו סודר להגביה על מנת שיקנה דבר מסוים. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר דַּרְכֵי הַהַקְנָיָה. בשאר אופני הקניין הצדדים אינם רשאים לחזור בהם לאחר הקניין אפילו אם עסוקים עדיין באותו עניין, מכיוון ששאר הקניינים נעשים בגוף הדבר הנקנה, וממילא במעשה הקניין יש גמירות דעת של שני הצדדים. אבל בקניין סודר אין העברה ממשית של דבר מאדם לחברו, ולעתים הוא נעשה במהלך המשא ומתן לפני שסיכמו סופית את כל הפרטים, ומשום כך אין גמירות דעת של הצדדים ויכולים לחזור בהם עד שיסיימו לעסוק בעניין (ראה רשב"ם בבא בתרא קיד א, נמוק"י שם נב,ב מדפי הרי"ף).
יא. יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁאֵין צְרִיכִין קִנְיָן וְאֵין לַקִּנְיָן בָּהֶן טַעַם, כְּגוֹן הַמְשַׁחְרֵר עַבְדּוֹ אוֹ הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אוֹ הָעוֹשֶׂה שָׁלִיחַ אוֹ הַמּוֹסֵר מוֹדָעָא אוֹ הַמְבַטֵּל מוֹדָעָא אוֹ הַמּוֹחֵל לַחֲבֵרוֹ חוֹב אוֹ פִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדוֹ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.
יא. שֶׁאֵין צְרִיכִין קִנְיָן וְאֵין לַקִּנְיָן בָּהֶן טַעַם. שבדברים אלו אין הקנאה של רכוש מסוים כמו במכירה, ולכן אין צורך בקניין כדי שמעשים אלו יחולו. הָעוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. ממנה שליח שיעשה בשבילו פעולה קניינית, שהמינוי יכול להיכנס לתוקף בדיבור בלבד (הלכות שלוחין ושותפין א,א). הַמּוֹסֵר מוֹדָעָא אוֹ הַמְבַטֵּל מוֹדָעָא. מצהיר בפני עדים שפעולה קניינית שעומד לעשות (כגון מכירה או נתינת גט), נעשית בניגוד לרצונו ועל כן לא יהיה לה תוקף (לקמן י,א). או שמודיע שכל המודעות שמסר בטלות (לקמן י,ח, וראה גם הלכות גירושין ו,יט-כ). הַמּוֹחֵל לַחֲבֵרוֹ. ראה גם הלכות אישות יז,יט.
יב. נָהֲגוּ רֹב הַמְּקוֹמוֹת לְהַקְנוֹת לְמִקְצָת אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְאוֹמְרִים: 'וְקָנִינוּ מִפְּלוֹנִי שֶׁעָשָׂה פְּלוֹנִי שָׁלִיחַ' אוֹ 'שֶׁמָּחַל לִפְלוֹנִי חוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְלוֹ' אוֹ 'שֶׁבִּטֵּל הַמּוֹדָעָא שֶׁמָּסַר עַל גֵּט זֶה' וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ.
יב. נָהֲגוּ רֹב הַמְּקוֹמוֹת לְהַקְנוֹת לְמִקְצָת אֵלּוּ הַדְּבָרִים. על מנת לתת תוקף לדברים, נהגו שהעושה אותם מגביה סודר, ובכך מאשרר את המעשה שעשה. וְקָנִינוּ מִפְּלוֹנִי שֶׁעָשָׂה פְּלוֹנִי שָׁלִיחַ. שהמשלח הגביה סודר, ובכך הקנה לשליח את הסמכות לבצע עבורו את השליחות.
יג. קִנְיָן זֶה שֶׁנָּהֲגוּ לְהַקְנוֹת בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵינוֹ מוֹעִיל אֶלָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר דְּבָרִים אֵלּוּ כִּמְשַׂחֵק וּמְהַתֵּל, אֶלָּא שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ וְאַחַר כָּךְ אָמַר. לְפִיכָךְ, אִם אָמַר: 'בְּלֵב שָׁלֵם אֲנִי אוֹמֵר וְגָמַרְתִּי לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה' – אֵינוֹ צָרִיךְ דָּבָר אַחֵר כְּלָל.
יג. קִנְיָן זֶה שֶׁנָּהֲגוּ לְהַקְנוֹת בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵינוֹ מוֹעִיל אֶלָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר דְּבָרִים אֵלּוּ כִּמְשַׂחֵק וּמְהַתֵּל. המדובר במעשים כגון אלו שנזכרו לעיל הי"א, החלים ללא צורך בפעולת קניין שתיתן להם תוקף, ועניינו של הקניין בהם הוא כדי לבטא את רצינות האדם לגבי המעשה. אכן יש התחייבויות משפטיות בענייני ממון, החלות ומחייבות את האדם רק אם קנו מידו עליהן בקניין סודר (ראה למשל הלכות שכנים יא,ד, יד,ב, הלכות שכירות ב,א, הלכות סנהדרין ז,ב-ה, ועוד רבים).
יד. הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ – אֵין הַקִּנְיָן מוֹעִיל בָּהֶן כְּלוּם. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁכָּתוּב בַּשְּׁטָר: 'קָנִינוּ מִפְּלוֹנִי שֶׁיֵּלֵךְ בִּסְחוֹרָה עִם פְּלוֹנִי' אוֹ 'שֶׁיַּחְלְקוּ הֶחָצֵר שֶׁבֵּינֵיהֶן' אוֹ 'שֶׁיִּשְׁתַּתְּפוּ שְׁנֵיהֶם בְּאֻמָּנוּת' וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ כֻּלָּן – הֲרֵי זֶה קִנְיַן דְּבָרִים וְאֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְנָה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר מְסֻיָּם וְיָדוּעַ, לֹא עִקָּר וְלֹא פֵּרוֹת עִקָּר הַיָּדוּעַ.
יד. הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ אֵין הַקִּנְיָן מוֹעִיל בָּהֶן כְּלוּם. בדוגמאות שנזכרו בהלכות הקודמות דובר על דברים שבהם למעשה או להתחייבות עצמם יש תוקף משפטי, והקניין נעשה על מנת לתת להם תוקף נוסף. אולם בדוגמאות הנזכרות כאן אין כלל תוקף משפטי להתחייבות, וממילא גם הקניין בהם אינו כלום. שֶׁיַּחְלְקוּ הֶחָצֵר שֶׁבֵּינֵיהֶן. המשותפת להם (ראה הלכות שכנים ב,י; אמנם ראה שם שאם הגדירו את גבולות החצר שיקבל כל אחד ועשו על כך קניין, חל הקניין ואינם יכולים לחזור בהם). שֶׁיִּשְׁתַּתְּפוּ שְׁנֵיהֶם בְּאֻמָּנוּת. שיחלקו ביניהם ברווחים שירוויחו ממלאכת אומנותם (ראה הלכות שלוחין ושותפין ד,ב). הֲרֵי זֶה קִנְיַן דְּבָרִים וְאֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם. מכיוון שמדובר בדיבורים שאין להם תוקף, הרי שגם לקניין עליהם אין תועלת. לֹא הִקְנָה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר מְסֻיָּם וְיָדוּעַ לֹא עִקָּר וְלֹא פֵּרוֹת עִקָּר הַיָּדוּעַ. לא הקנה לו דבר מוגדר, לא באופן שמקנה את הדבר עצמו ('עיקר'), ואף לא באופן שמקנה אותו לעניין אכילת פירותיו או השימוש בו ('פירות עיקר הידוע', ראה לקמן כג,א-ב).

תקציר הפרק 

🤔 כמה עולה חתול בשק?
הייתם מוכנים למכור את הרכב שלכם לאדם זר תמורת צ'ק שהסכום שנכתב בו מוסתר? רובנו היינו מסרבים כי זה "חתול בשק", רק הפעם הכסף שהוא שבשק ולא החתול… אבל ההלכה קובעת שאם אדם אחד "חפן מעות בלא משקל ולא מניין" והציע לקנות תמורתם חפץ מאדם אחר שהסכים לדבר, המכירה נעשתה ואין הם יכולים לחזור בהם, וזאת על אף שלא נעשתה משיכה של החפץ (שכן הכסף נחשב מטלטלין והקניין הוא קניין חליפין. הלכה ג). חתול בשק? יותר בכיוון של חתול בצ'ק… 🐈

🤷‍ כך תקנו רכב באמצעות חליפה
קניין חליפין הוא אולי צורת הקניין העתיקה ביותר: אני אתן לך כבש, אתה תיתן לי שק תאנים. הרכוש מחליף ידיים, וזהו, אפשר כבר להדליק את המנגל… אכן, ההלכה מציינת שיש עוד סוג של קניין חליפין שבאמצעותו ניתן לקנות רכוש גם אם הוא לא לפנינו: הקונה נותן למוכר כלי השייך לו וכאשר המוכר מגביה אותו וזוכה בו, זוכה הקונה ברכוש שביקש לקנות (הלכות ה-ו). בעבר היה נהוג לעשות קניין זה באמצעות בגד ולכן הוא מכונה גם "קניין סודר". אז בפעם הבאה שאתם רוצים לסגור עם חבר עסקה על רכב שבדיוק נמצא בטיפול מוסך, פשוט תורידו את החליפה ותנו אותה למוכר… 🚘

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קניין לשליחות וגט נעשה להראות שהמעשה נעשה בלב שלם?

2.האם יש תוקף לקניין הנעשה ללא עדים?

3.אחד משך את החמור וחבירו לא משך את הפרה – יכולים לחזור?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן