א. אֵין הַמֶּלֶךְ נִלְחָם תְּחִלָּה אֶלָּא מִלְחֶמֶת מִצְוָה. וְאֵי זוֹ הִיא מִלְחֶמֶת מִצְוָה? זוֹ מִלְחֶמֶת שִׁבְעָה עֲמָמִין, וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מִצַּר שֶׁבָּא עֲלֵיהֶן. וְאַחַר כָּךְ נִלְחָם מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, וְהִיא הַמִּלְחָמָה שֶׁנִּלְחָם עִם שְׁאָר הָעַמִּים כְּדֵי לְהַרְחִיב גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וּלְהַרְבּוֹת בִּגְדֻלָּתוֹ וְשָׁמְעוֹ.
ב. מִלְחֶמֶת מִצְוָה – אֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל בָּהּ רְשׁוּת בֵּית דִּין, אֶלָּא יוֹצֵא מֵעַצְמוֹ בְּכָל עֵת, וְכוֹפֶה הָעָם לָצֵאת. אֲבָל מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת – אֵינוֹ מוֹצִיא הָעָם בָּהּ אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.
ג. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ, וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. וְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לָהּ שִׁעוּר, אֶלָּא כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ: אֵינוֹ מְעַקֵּם הַדְּרָכִים מִפְּנֵי כַּרְמוֹ שֶׁל זֶה אוֹ מִפְּנֵי שָׂדֵהוּ שֶׁל זֶה, אֶלָּא הוֹלֵךְ בְּשָׁוֶה וְעוֹשֶׂה מִלְחַמְתּוֹ.
ד. מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַחֲרִים שִׁבְעָה עֲמָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם" (דברים כ,יז). וְכָל שֶׁבָּא לְיָדוֹ אֶחָד מֵהֶן וְלֹא הֲרָגוֹ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (שם כ,טז). וּכְבָר אָבְדוּ וְאָבַד זִכְרָם.
ה. וְכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה לְאַבֵּד זֶרַע עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (דברים כה,יט). וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִזְכֹּר תָּמִיד מַעֲשָׂיו הָרָעִים וַאֲרִיבָתוֹ בַּדֶּרֶךְ, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵיבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" (שם כה,יז); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "זָכוֹר" – בַּפֶּה, "לֹא תִּשְׁכָּח" (שם כה,יט) – בַּלֵּב, שֶׁאָסוּר לִשְׁכֹּחַ אֵיבָתוֹ וְשִׂנְאָתוֹ.
ו. כָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁכּוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל בַּמֶּלֶךְ עַל פִּי בֵּית דִּין – הֲרֵי זֶה כִּבּוּשׁ רַבִּים, וַהֲרֵי הִיא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ לְכָל דָּבָר; וְהוּא שֶׁיִּכְבְּשׁוּ אוֹתָהּ אַחַר כִּבּוּשׁ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה.
ז. וּמֻתָּר לִשְׁכֹּן בְּכָל הָעוֹלָם, חוּץ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם: מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַמַּעֲרָבִי אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה כְּנֶגֶד אֶרֶץ כּוּשׁ וּכְנֶגֶד הַמִּדְבָּר – הַכֹּל אָסוּר לְהִתְיַשֵּׁב בָּהּ.
וּבִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה תּוֹרָה שֶׁלֹּא לָשׁוּב לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דברים יז,טז), "לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ" (שם כח,סח), "לֹא תוֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם" (שמות יד, יג). וַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא בִּכְלַל הָאִסּוּר.
ח. מֻתָּר לַחֲזֹר לְאֶרֶץ מִצְרַיִם לִסְחוֹרָה וְלִפְרַקְמַטְיָא וְלִכְבֹּשׁ אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, וְאֵין אָסוּר אֶלָּא לְהִשְׁתַּקֵּעַ שָׁם. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, שֶׁבְּעֵת הַכְּנִיסָה מֻתָּר הוּא, וְאִם יְחַשֵּׁב לֵישֵׁב וּלְהִשְׁתַּקֵּעַ – אֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.
וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאִם כָּבַשׁ אֶרֶץ מִצְרַיִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי בֵּית דִּין, שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת, וְלֹא הִזְהִירָה תּוֹרָה אֶלָּא לָשׁוּב לָהּ יְחִידִים אוֹ לִשְׁכֹּן בָּהּ וְהִיא בְּיַד גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מְקֻלְקָלִין יָתֵר מִכָּל הָאֲרָצוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם" וכו' (ויקרא יח,ג).
ט. אָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ לְעוֹלָם, אֶלָּא לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה אוֹ לְהַצִּיל מִיַּד הַגּוֹיִם וְיַחֲזֹר לָאָרֶץ, וְכֵן יוֹצֵא הוּא לִסְחוֹרָה. אֲבָל לִשְׁכֹּן בְּחוּצָה לָאָרֶץ – אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן חָזַק שָׁם הָרָעָב עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁוֶה דִּינָר חִטִּים בִּשְׁנֵי דִּינָרִים.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ הַמָּעוֹת מְצוּיוֹת וְהַפֵּרוֹת בְּיֹקֶר. אֲבָל אִם הָיוּ הַפֵּרוֹת בְּזוֹל וְלֹא יִמְצָא מָעוֹת וְלֹא בַּמֶּה יִשְׂתַּכֵּר וְאָבְדָה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס – יֵצֵא לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּמְצָא בּוֹ רֶוַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לָצֵאת – אֵינָהּ מִדַּת חֲסִידוּת, שֶׁהֲרֵי מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ, וּמִפְּנֵי צָרָה גְּדוֹלָה יָצְאוּ, וְנִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם.
י. גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מְנַשְּׁקִים עַל תְּחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמְנַשְּׁקִים אֲבָנֶיהָ וּמִתְגַּלְגְּלִים עַל עֲפָרָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (תהלים קב,טו).
יא. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַשּׁוֹכֵן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – עֲוֹנוֹתָיו מְחוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי, הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן" (ישעיהו לג,כד). אֲפִלּוּ הָלַךְ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת – זוֹכֶה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל הַקָּבוּר בָּהּ – נִתְכַּפֵּר לוֹ, וּכְאִלּוּ הַמָּקוֹם שֶׁהוּא בּוֹ מִזְבַּח כַּפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב,מג). וּבַפֻּרְעָנוּת הוּא אוֹמֵר: "עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת" (עמוס ז,יז). וְאֵינוֹ דּוֹמֶה קוֹלַטְתּוֹ מֵחַיִּים לְמִי שֶׁקְּלָטַתּוּ לְאַחַר מִיתָה, וְאַף עַל פִּי כֵן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מוֹלִיכִים אֶת מְתֵיהֶן לְשָׁם; צֵא וּלְמַד מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ וְיוֹסֵף הַצַּדִּיק.
יב. לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִם, וְאַל יָדוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַיּוֹצֵא לְחוּצָה לָאָרֶץ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יי לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמואל א כו,יט). וּבַפֻּרְעָנוּת הוּא אוֹמֵר: "וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ" (יחזקאל יג,ט).
כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לָצֵאת מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ, כָּךְ אָסוּר לָצֵאת מִבָּבֶל לִשְׁאָר אֲרָצוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ" (ירמיהו כז,כב).
