א. אֵין הַמֶּלֶךְ נִלְחָם תְּחִלָּה אֶלָּא מִלְחֶמֶת מִצְוָה. וְאֵי זוֹ הִיא מִלְחֶמֶת מִצְוָה? זוֹ מִלְחֶמֶת שִׁבְעָה עֲמָמִין, וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מִצַּר שֶׁבָּא עֲלֵיהֶן. וְאַחַר כָּךְ נִלְחָם מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, וְהִיא הַמִּלְחָמָה שֶׁנִּלְחָם עִם שְׁאָר הָעַמִּים כְּדֵי לְהַרְחִיב גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וּלְהַרְבּוֹת בִּגְדֻלָּתוֹ וְשָׁמְעוֹ.
א. מִלְחֶמֶת שִׁבְעָה עֲמָמִין. מלחמת כיבוש ארץ ישראל מיד שבעת עמי כנען שישבו בה. וְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מִצַּר שֶׁבָּא עֲלֵיהֶן. מלחמת הגנה מפני תוקפים.
ב. מִלְחֶמֶת מִצְוָה – אֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל בָּהּ רְשׁוּת בֵּית דִּין, אֶלָּא יוֹצֵא מֵעַצְמוֹ בְּכָל עֵת, וְכוֹפֶה הָעָם לָצֵאת. אֲבָל מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת – אֵינוֹ מוֹצִיא הָעָם בָּהּ אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.
ב. עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. בהסכמת הסנהדרין הגדולה (ראה גם הלכות סנהדרין ה,א).
ג. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ, וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. וְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לָהּ שִׁעוּר, אֶלָּא כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ: אֵינוֹ מְעַקֵּם הַדְּרָכִים מִפְּנֵי כַּרְמוֹ שֶׁל זֶה אוֹ מִפְּנֵי שָׂדֵהוּ שֶׁל זֶה, אֶלָּא הוֹלֵךְ בְּשָׁוֶה וְעוֹשֶׂה מִלְחַמְתּוֹ.
ג. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ. עושה דרך בתוך שטח פרטי כדי לעבור דרכו לצורך המלחמה.
ד. מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַחֲרִים שִׁבְעָה עֲמָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם" (דברים כ,יז). וְכָל שֶׁבָּא לְיָדוֹ אֶחָד מֵהֶן וְלֹא הֲרָגוֹ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (שם כ,טז). וּכְבָר אָבְדוּ וְאָבַד זִכְרָם.
ד. לְהַחֲרִים שִׁבְעָה עֲמָמִים. להרוג את יושבי הארץ הכנעניים (ראה לקמן ו,ד). וּכְבָר אָבְדוּ. רובם נכרתו על ידי ישראל בזמן דוד המלך, ונשארו מהם בודדים שהתפזרו והתערו באומות אחרות (סה"מ עשה קפז).
ה. וְכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה לְאַבֵּד זֶרַע עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (דברים כה,יט). וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִזְכֹּר תָּמִיד מַעֲשָׂיו הָרָעִים וַאֲרִיבָתוֹ בַּדֶּרֶךְ, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵיבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" (שם כה,יז); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "זָכוֹר" – בַּפֶּה, "לֹא תִּשְׁכָּח" (שם כה,יט) – בַּלֵּב, שֶׁאָסוּר לִשְׁכֹּחַ אֵיבָתוֹ וְשִׂנְאָתוֹ.
ה. מַעֲשָׂיו הָרָעִים. שבא להילחם עם ישראל בהיותם בדרך לאחר שיצאו ממצרים (שמות יז,ח, דברים כה,יח). וַאֲרִיבָתוֹ בַּדֶּרֶךְ. ששם להם מארב. כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵיבָתוֹ. שלא תיחלש השנאה כלפיו. זָכוֹר בַּפֶּה לֹא תִּשְׁכָּח בַּלֵּב. לגבי זכירת מעשה עמלק נאמר 'זכור' ונאמר 'לא תשכח', וכפילות זו מלמדת שלא די לזכור את מעשהו אלא יש להזכירו בדיבור.
ו. כָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁכּוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל בַּמֶּלֶךְ עַל פִּי בֵּית דִּין – הֲרֵי זֶה כִּבּוּשׁ רַבִּים, וַהֲרֵי הִיא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ לְכָל דָּבָר; וְהוּא שֶׁיִּכְבְּשׁוּ אוֹתָהּ אַחַר כִּבּוּשׁ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה.
ו. הָאֲרָצוֹת שֶׁכּוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל בַּמֶּלֶךְ עַל פִּי בֵּית דִּין. או על ידי שופט או נביא מדעת רוב ישראל (ראה הלכות תרומות א,ב). הֲרֵי זֶה כִּבּוּשׁ רַבִּים וַהֲרֵי הִיא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אבל מקום שכבשו משפחה או שבט לעצמם נקרא כיבוש יחיד ואינו נחשב כארץ ישראל (שם). וְהוּא שֶׁיִּכְבְּשׁוּ אוֹתָהּ אַחַר כִּבּוּשׁ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. השטח שכובשים בכיבוש רבים נחשב כארץ ישראל רק אם הכיבוש נעשה לאחר כיבוש ארץ שבעת עמי כנען (ראה במדבר לד,א-יב), ולכן הארצות שכבש דוד המלך לפני השלמת כיבוש הארץ אינן נחשבות כארץ ישראל לכל דבר (ראה הלכות תרומות א,ג).
ז. וּמֻתָּר לִשְׁכֹּן בְּכָל הָעוֹלָם, חוּץ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם: מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַמַּעֲרָבִי אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה כְּנֶגֶד אֶרֶץ כּוּשׁ וּכְנֶגֶד הַמִּדְבָּר – הַכֹּל אָסוּר לְהִתְיַשֵּׁב בָּהּ.
וּבִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה תּוֹרָה שֶׁלֹּא לָשׁוּב לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דברים יז,טז), "לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ" (שם כח,סח), "לֹא תוֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם" (שמות יד, יג). וַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא בִּכְלַל הָאִסּוּר.
ז. מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַמַּעֲרָבִי. הים התיכון הנמצא מצפון למצרים, ונקרא כך מכיוון שהוא משמש כגבול המערבי של ארץ ישראל. אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. כאלף ושש מאות קילומטר. כְּנֶגֶד אֶרֶץ כּוּשׁ. הנמצאת בדרומה של מצרים. וּכְנֶגֶד הַמִּדְבָּר. ממערב למצרים.
וּבִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה תּוֹרָה שֶׁלֹּא לָשׁוּב לְמִצְרַיִם. ואף שפסוקים אלו כתובים כסיפור דברים ולא כציווי, קיבלו חכמים במסורת שהם אזהרות (סה"מ לא תעשה מו) וַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא בִּכְלַל הָאִסּוּר. ומהים שבחופי אלכסנדריה מודדים ארבע מאות פרסה לאורך ולרוחב והוא השטח של ארץ מצרים האסור להתיישב בו (שם).
ח. מֻתָּר לַחֲזֹר לְאֶרֶץ מִצְרַיִם לִסְחוֹרָה וְלִפְרַקְמַטְיָא וְלִכְבֹּשׁ אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, וְאֵין אָסוּר אֶלָּא לְהִשְׁתַּקֵּעַ שָׁם. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, שֶׁבְּעֵת הַכְּנִיסָה מֻתָּר הוּא, וְאִם יְחַשֵּׁב לֵישֵׁב וּלְהִשְׁתַּקֵּעַ – אֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.
וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאִם כָּבַשׁ אֶרֶץ מִצְרַיִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי בֵּית דִּין, שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת, וְלֹא הִזְהִירָה תּוֹרָה אֶלָּא לָשׁוּב לָהּ יְחִידִים אוֹ לִשְׁכֹּן בָּהּ וְהִיא בְּיַד גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מְקֻלְקָלִין יָתֵר מִכָּל הָאֲרָצוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם" וכו' (ויקרא יח,ג).
ח. לִסְחוֹרָה וְלִפְרַקְמַטְיָא. מסחר וניהול עסקים. וְלִכְבֹּשׁ אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת. לעבור דרכה לצורך כיבוש ארצות אחרות. וְאֵין אָסוּר אֶלָּא לְהִשְׁתַּקֵּעַ שָׁם. לגור שם בקביעות. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה שֶׁבְּעֵת הַכְּנִיסָה מֻתָּר הוּא. שעדיין לא השתקע. וְאִם יְחַשֵּׁב לֵישֵׁב וּלְהִשְׁתַּקֵּעַ אֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. ואין לוקים אלא על לאו שיש בו מעשה (הלכות סנהדרין יח,א).
שֶׁנֶּאֱמַר כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם. התורה מגדירה את איסורי העריות והמעשים המתועבים כ'מעשה ארץ מצרים'.
ט. אָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ לְעוֹלָם, אֶלָּא לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה אוֹ לְהַצִּיל מִיַּד הַגּוֹיִם וְיַחֲזֹר לָאָרֶץ, וְכֵן יוֹצֵא הוּא לִסְחוֹרָה. אֲבָל לִשְׁכֹּן בְּחוּצָה לָאָרֶץ – אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן חָזַק שָׁם הָרָעָב עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁוֶה דִּינָר חִטִּים בִּשְׁנֵי דִּינָרִים.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ הַמָּעוֹת מְצוּיוֹת וְהַפֵּרוֹת בְּיֹקֶר. אֲבָל אִם הָיוּ הַפֵּרוֹת בְּזוֹל וְלֹא יִמְצָא מָעוֹת וְלֹא בַּמֶּה יִשְׂתַּכֵּר וְאָבְדָה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס – יֵצֵא לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּמְצָא בּוֹ רֶוַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לָצֵאת – אֵינָהּ מִדַּת חֲסִידוּת, שֶׁהֲרֵי מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ, וּמִפְּנֵי צָרָה גְּדוֹלָה יָצְאוּ, וְנִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם.
ט. לִלְמֹד תּוֹרָה. ואפילו אם יש לו אפשרות ללמוד בארץ אלא שמעדיף ללמוד אצל חכם הנמצא בחוץ לארץ (כס"מ, וראה הלכות אבל ג,יד). לְהַצִּיל מִיַּד הַגּוֹיִם. ממון, כגון שצריך להתדיין אתם (כס"מ). וְיַחֲזֹר לָאָרֶץ. גם כשיוצא באופן המותר צריכה יציאתו להיות לזמן מוגבל, ועליו לחזור כשמסיים. אֲבָל לִשְׁכֹּן בְּחוּצָה לָאָרֶץ. באופן קבוע. עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁוֶה דִּינָר חִטִּים בִּשְׁנֵי דִּינָרִים. מחיר התבואה נעשה כפול ממחירו הרגיל.
בְּשֶׁהָיוּ הַמָּעוֹת מְצוּיוֹת. היה ממה להרוויח כסף. אִם הָיוּ הַפֵּרוֹת בְּזוֹל וְלֹא יִמְצָא מָעוֹת וְלֹא בַּמֶּה יִשְׂתַּכֵּר. אף על פי שאין רעב, לא נמצא לו דבר שבו יוכל להתפרנס ולהרוויח. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לָצֵאת וכו'. יציאה קבועה בזמן רעב וכשאין כסף. מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן וכו'. בני אלימלך שירדו אתו לגור במואב מפני רעב שהיה בבית לחם ומתו שם (ראה רות א,א-ה).
י. גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מְנַשְּׁקִים עַל תְּחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמְנַשְּׁקִים אֲבָנֶיהָ וּמִתְגַּלְגְּלִים עַל עֲפָרָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (תהלים קב,טו).
י. מְנַשְּׁקִים עַל תְּחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כשהיו מגיעים מחוץ לארץ ונכנסים לתחום של ארץ ישראל.
יא. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַשּׁוֹכֵן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – עֲוֹנוֹתָיו מְחוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי, הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן" (ישעיהו לג,כד). אֲפִלּוּ הָלַךְ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת – זוֹכֶה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל הַקָּבוּר בָּהּ – נִתְכַּפֵּר לוֹ, וּכְאִלּוּ הַמָּקוֹם שֶׁהוּא בּוֹ מִזְבַּח כַּפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב,מג). וּבַפֻּרְעָנוּת הוּא אוֹמֵר: "עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת" (עמוס ז,יז). וְאֵינוֹ דּוֹמֶה קוֹלַטְתּוֹ מֵחַיִּים לְמִי שֶׁקְּלָטַתּוּ לְאַחַר מִיתָה, וְאַף עַל פִּי כֵן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מוֹלִיכִים אֶת מְתֵיהֶן לְשָׁם; צֵא וּלְמַד מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ וְיוֹסֵף הַצַּדִּיק.
יא. וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן. השוכן בארץ לא יצטער על תחלואיו כיוון שהקדוש ברוך הוא נושא עוונו ומוחל לו. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה קוֹלַטְתּוֹ מֵחַיִּים לְמִי שֶׁקְּלָטַתּוּ לְאַחַר מִיתָה. זכויותיו של המגיע לארץ בחיים גדולות מזכויותיו של הנפטר בחוץ לארץ ונקבר בארץ.
יב. לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִם, וְאַל יָדוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַיּוֹצֵא לְחוּצָה לָאָרֶץ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יי לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמואל א כו,יט). וּבַפֻּרְעָנוּת הוּא אוֹמֵר: "וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ" (יחזקאל יג,ט).
כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לָצֵאת מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ, כָּךְ אָסוּר לָצֵאת מִבָּבֶל לִשְׁאָר אֲרָצוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ" (ירמיהו כז,כב).
יב. כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יי לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. כך אמר דוד על הרדיפות שרדפו שאול שהן גורמות לו לצאת לחוץ לארץ.
כָּךְ אָסוּר לָצֵאת מִבָּבֶל לִשְׁאָר אֲרָצוֹת. מלבד ארץ ישראל שאליה מותר ללכת מבבל (ערוה"ש עד,יח, מכתם לדוד, אבן האזל). ויש מפרשים שאיסור זה כולל אף את ארץ ישראל, ואסור לצאת מבבל לשם (כס"מ).
