פרק ה', הלכות ממרים, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמְקַלֵּל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ – נִסְקָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ" (ויקרא כ,ט). וְאֶחָד הַמְקַלֵּל אוֹתָם בְּחַיֵּיהֶם אוֹ לְאַחַר מוֹתָם – הֲרֵי זֶה נִסְקָל. וְצָרִיךְ עֵדִים וְהַתְרָאָה כִּשְׁאָר כָּל מְחֻיְּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין. וְאֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה, וְכֵן הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרָגִינָס, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלִים שֶׁהִגִּיעוּ לִכְלַל הָעֳנָשִׁים.
א. נִסְקָל שֶׁנֶּאֱמַר… דָּמָיו בּוֹ. ולמדו חכמים שבכל מקום שכתובה לשון זו בתורה הכוונה לסקילה (ספרא קדושים פ"ט הי"ד, וראה גם בבלי סנהדרין סו,ב). הַטֻּמְטוּם. מי שאיברי המין שלו מכוסים ומינו אינו ברור. [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד מילה זו: טֻומְטוֹם.] וְהָאַנְדְּרָגִינָס. שיש לו איברי זכרות ואיברי נקבות. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלִים שֶׁהִגִּיעוּ לִכְלַל הָעֳנָשִׁים. שרק כאשר מוגדרים כגדולים חייבים בעונשים (לגדרי ההגעה לגדלות ראה הלכות אישות פרק ב).
ב. אֵינוֹ חַיָּב סְקִילָה עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בְּשֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַמְיֻחָדִין. אֲבָל אִם קִלְּלָם בְּכִנּוּי – פָּטוּר מִן הַסְּקִילָה, וְלוֹקֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁלּוֹקֶה עַל קִלְלַת כָּל אָדָם כָּשֵׁר מִיִּשְׂרָאֵל.
ב. בְּשֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַמְיֻחָדִין. אחד משבעת השמות שאינם נמחקים (ראה הלכות יסודי התורה ו,ב). בְּכִנּוּי. אחד מכינויי השם כגון 'רחום' ו'חנון' (שם ה"ה). וְלוֹקֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁלּוֹקֶה עַל קִלְלַת כָּל אָדָם כָּשֵׁר מִיִּשְׂרָאֵל. שהמקלל אדם מישראל שאינו אביו או אמו חייב מלקות אפילו כשקיללו בכינוי (הלכות סנהדרין כו,ג; ודווקא המקלל אדם כשר, אבל המקלל את הרשע פטור – ראה בבלי סנהדרין פה,א ואו"ש שם, וראה לקמן הי"ב).
ג. וְכֵן הַמְקַלֵּל אֲבִי אָבִיו וַאֲבִי אִמּוֹ – הֲרֵי זֶה כִּמְקַלֵּל אֶחָד מִשְּׁאָר הַקָּהָל.
ד. אַזְהָרָה שֶׁל מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מִנַּיִן? עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ בְּפֵרוּשׁ, אֲבָל הָאַזְהָרָה הֲרֵי הִיא בִּכְלַל "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" (ויקרא יט,יד); הוֹאִיל וְהוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְקַלֵּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, הֲרֵי אָבִיו בִּכְלַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
ד. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ בְּפֵרוּשׁ. ראה לעיל ה"א. אֲבָל הָאַזְהָרָה הֲרֵי הִיא בִּכְלַל לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וכו'. שמפסוק זה לומדים שאסור לקלל כל אדם מישראל ולא רק חרש (הלכות סנהדרין כו,א).
ה. הַמַּכֶּה אָבִיו אוֹ אִמּוֹ – מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא,טו, ושם: וּמַכֵּה). וְצָרִיךְ עֵדִים וְהַתְרָאָה כִּשְׁאָר כָּל מְחֻיְּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין. וְאֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה, וְכֵן הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרָגִינָס, וְהוּא שֶׁיַּגִּיעוּ לִכְלַל עֳנָשִׁים. אֵינוֹ חַיָּב חֶנֶק עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן חַבּוּרָה. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה חַבּוּרָה – הֲרֵי זֶה כְּמַכֶּה אֶחָד מִשְּׁאָר יִשְׂרָאֵל. וְהַמַּכֶּה אוֹתָם לְאַחַר מִיתָה – פָּטוּר.
ה. מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק שֶׁנֶּאֱמַר… מוֹת יוּמָת. וסתם 'מיתה' האמורה בתורה היא בחנק (הלכות סנהדרין יד,א). חַבּוּרָה. מכה שמוציאה דם. הֲרֵי זֶה כְּמַכֶּה אֶחָד מִשְּׁאָר יִשְׂרָאֵל. שאינו חייב מיתה אלא עובר בלא תעשה (הלכות חובל ה,א), וחייב לשלם את חמשת התשלומים שהחובל בחברו משלם (שם ד,ז).
ו. וּמִי שֶׁהִכָּה אֶת אָבִיו עַל אָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ – חַיָּב וְנֶהֱרָג, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֵּעָשֶׂה חֵרֵשׁ בְּלֹא חַבּוּרָה, אֲפִלּוּ טִפַּת דָּם יָצָאת בִּפְנִים בָּאֹזֶן וְנִתְחָרֵשׁ.
ו. אֲפִלּוּ טִפַּת דָּם יָצָאת בִּפְנִים בָּאֹזֶן וְנִתְחָרֵשׁ. אף שלא רואים כלל שנעשתה חבורה, די בכך שטיפת דם אחת בלבד יצאה בפנים וגרמה לכך שנתחרש, כדי שהמכה תיחשב כחבורה שחייבים עליה מיתה.
ז. הַמַּקִּיז דָּם לְאָבִיו, אוֹ שֶׁהָיָה רוֹפֵא וְחָתַךְ לוֹ בָּשָׂר אוֹ אֵבֶר – פָּטוּר. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּטוּר, לְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲשֶׂה. אֲפִלּוּ לְהוֹצִיא סִלּוֹן מִבְּשַׂר אָבִיו אוֹ אִמּוֹ לֹא יוֹצִיא, שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה חַבּוּרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם אַחֵר לַעֲשׂוֹת. אֲבָל אִם אֵין שָׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶלָּא הוּא, וַהֲרֵי הֵם מִצְטָעֲרִין – הֲרֵי זֶה מַקִּיז וְחוֹתֵךְ כְּפִי מַה שֶּׁיַּרְשׁוּהוּ לַעֲשׂוֹת.
ז. וְחָתַךְ לוֹ בָּשָׂר אוֹ אֵבֶר. לצורך רפואתו. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּטוּר לְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲשֶׂה. שמא יחבול בהם יותר מכדי הצורך לרפואתם (כס"מ). סִלּוֹן. קוץ.
ח. אַזְהָרָה שֶׁל מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מִנַּיִן? עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ – הוֹאִיל וְהוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, הֲרֵי אָבִיו וְאִמּוֹ בִּכְלָל.
ח. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ. ראה לעיל ה"ה. הוֹאִיל וְהוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. הלכות חובל ה,א, הלכות סנהדרין טז,יב.
ט. שְׁתוּקִי – חַיָּב עַל אִמּוֹ וְאֵינוֹ חַיָּב עַל אָבִיו. אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְדְּקָה אִמּוֹ וְאָמְרָה: 'בֶּן פְּלוֹנִי הוּא' – אֵין זֶה נִסְקָל אוֹ נֶחֱנָק עַל פִּיהָ. אֲבָל בְּנוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית – אֵינוֹ חַיָּב לֹא עַל אָבִיו וְלֹא עַל אִמּוֹ. וְכֵן גֵּר שֶׁהוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בִּקְדֻשָּׁה – אֵינוֹ חַיָּב עַל מַכַּת אָבִיו וְעַל קִלְלָתוֹ,
ט. שְׁתוּקִי. אדם שאין ידוע בוודאות מיהו אביו (הלכות איסורי ביאה טו,יב). חַיָּב עַל אִמּוֹ. אם קילל או הכה אותה. אֲבָל בְּנוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית אֵינוֹ חַיָּב לֹא עַל אָבִיו וְלֹא עַל אִמּוֹ. שאינו נחשב כבנו אלא הולך אחר האם ודינו כעבד או גוי, ולאחר שמשתחרר או מתגייר נחשב כקטן שנולד ואינו מתייחס אחר הוריו. גֵּר שֶׁהוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בִּקְדֻשָּׁה אֵינוֹ חַיָּב עַל מַכַּת אָבִיו וְעַל קִלְלָתוֹ. שמאחר שאמו הייתה גויה בשעה שהתעברה, אף על פי שהתגיירה קודם הלידה, ונמצא שבנה הוא ישראל ואינו טעון גיור, מכל מקום אינו חייב על אביו משום שאינו מתייחס אחריו.
י. וּכְשֵׁם שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַל אָבִיו, כָּךְ אֵינוֹ חַיָּב עַל אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ" (שמות כא,יז): אֶת שֶׁהוּא חַיָּב עַל אָבִיו – חַיָּב עַל אִמּוֹ; וְזֶה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַל אָבִיו – אֵינוֹ חַיָּב עַל אִמּוֹ.
יא. הַגֵּר אָסוּר לְקַלֵּל אָבִיו הַגּוֹי וּלְהַכּוֹתוֹ וְלֹא יְבַזֵּהוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: בָּאוּ מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה, שֶׁהֲרֵי זֶה מְבַזֶּה אָבִיו. וְנוֹהֵג בּוֹ מִקְצָת כָּבוֹד. אֲבָל הָעֶבֶד – אֵין לוֹ יִחוּס, אֶלָּא הֲרֵי אָבִיו כְּמִי שֶׁאֵינוֹ אָבִיו לְכָל דָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ.
יא. כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בָּאוּ מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה. אף שהגויים אינם מצווים על כיבוד הורים, מאחר שהם נוהגים כך בנימוסיהם, אסרו על הגר לבזות את אביו, כדי שלא ייראה כאילו הגיור גורם להתיר איסורים (פרי מגדים איגרת ג אות כ, מובא ברע"א; לדוגמה נוספת ראה הלכות איסורי ביאה יד,יב). אֲבָל הָעֶבֶד אֵין לוֹ יִחוּס וכו'. שהעבד אינו מתייחס אחר אביו כלל, ואינו נוהג בו כבוד אפילו בעודו עבד, ולפיכך אף לאחר שנשתחרר אינו חייב בכבודו כלל.
יב. מִי שֶׁהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ רְשָׁעִים גְּמוּרִים וְעוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת, אֲפִלּוּ נִגְמַר דִּינָם לַהֲרִיגָה וְהָיוּ יוֹצְאִין לֵהָרֵג – אָסוּר לוֹ לְהַכּוֹתָן וּלְקַלְּלָן, וְאִם קִלֵּל אוֹ חָבַל בָּהֶן – פָּטוּר. וְאִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה – הֲרֵי זֶה חַיָּב, וְנֶהֱרָג עֲלֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי הֵן יוֹצְאִין לְמִיתָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּבְנוֹ. אֲבָל אַחֵר שֶׁבָּא וְהִכָּהוּ אוֹ קִלְּלוֹ אַחַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, הוֹאִיל וְהוּא הוֹלֵךְ לְמִיתָה. וְאִם בִּיְּשׁוֹ – חַיָּב בִּקְנָס הַמְבַיֵּשׁ.
יב. וְאִם קִלֵּל אוֹ חָבַל בָּהֶן פָּטוּר. שאין חייבים אלא על אדם כשר (בבלי סנהדרין פה,א, וראה לעיל ה"ב). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּבְנוֹ וכו'. חכמים למדו שחיוב המקלל הוא רק באדם שעומד להתקיים ולחיות ולא באדם שנגמר דינו למיתה, ומן המקלל למדו שהוא הדין גם למכה (ראה בבלי סנהדרין פה,א). אמנם מאחר שהמקלל את הוריו חייב גם לאחר מותם (לעיל ה"א), נמצא שגם לאחר שנגמר דינם למיתה חייב על קללתם, וממילא הוא הדין שחייב גם על הכאתם (בנין שלמה סנהדרין פה,ב, וראה הסבר נוסף ברש"י שם). וְאִם בִּיְּשׁוֹ חַיָּב בִּקְנָס הַמְבַיֵּשׁ. שגם כאשר נגמר דינו למיתה חייב בתשלומי בושת כדין כל המבייש את חברו.
יג. עָבַר אָבִיו אוֹ אִמּוֹ עַל עֲבֵרָה שֶׁלּוֹקִין עָלֶיהָ, וְהָיָה הוּא חַזָּן לִפְנֵי הַדַּיָּנִין – לֹא יַכֶּה אוֹתָם. וְכֵן אִם נִתְחַיְּבוּ נִדּוּי – לֹא יִהְיֶה שָׁלִיחַ לְנַדּוֹתָן, וְלֹא יִדְחֹף אוֹתָן וְלֹא יְבַזֶּה אוֹתָן בִּשְׁלִיחוּת בֵּית דִּין, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְכָךְ וְלֹא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה.
יג. וְהָיָה הוּא חַזָּן לִפְנֵי הַדַּיָּנִין. שתפקידו להלקות את החייבים מלקות (הלכות סנהדרין טז,ח).
יד. לַכֹּל אֵין הַבֵּן נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְאָבִיו לְהַכּוֹתוֹ וּלְקַלְּלוֹ, חוּץ מִמֵּסִית, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: "לֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה" (דברים יג,ט, ושם: וְלֹא תַחְמֹל).
יד. חוּץ מִמֵּסִית. שאם אביו הסית, הבן יכול להיות שליח בית דין אפילו להכותו או לקללו.
טו. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁבוּעָה לִבְנוֹ – כָּךְ רָאִינוּ בּוֹ תָּמִיד, שֶׁאֵינוֹ מַשְׁבִּיעוֹ בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה, שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא לְקִלְלַת אָבִיו, אֶלָּא מַשְׁבִּיעוֹ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין בָּהּ אָלָה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהָאָב שֶׁהָרַג אֶת בְּנוֹ, אֵין אֶחָד מֵאֶחָיו שֶׁל נֶהֱרָג נַעֲשֶׂה גּוֹאֵל הַדָּם. וְלֹא עַל הַכָּיָה וְעַל הַקְּלָלָה בִּלְבַד הִקְפִּידָה תּוֹרָה, אֶלָּא אַף עַל הַבִּזָּיוֹן, שֶׁכָּל הַמְבַזֶּה אָבִיו אוֹ אִמּוֹ אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים, אֲפִלּוּ בִּרְמִיזָה – הֲרֵי זֶה בִּכְלַל אָרוּר מִפִּי הַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ" (דברים כז,טז), וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבֻז לִיקְּהַת אֵם" (משלי ל,יז), וְיֵשׁ לְבֵית דִּין לְהַכּוֹתוֹ עַל זֶה מַכַּת מַרְדּוּת, וְלַעֲנֹשׁ כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ.
טו. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁבוּעָה לִבְנוֹ. שתבעו בנו ממון בבית הדין וחייבוהו הדיינים שבועה על טענתו. שֶׁאֵינוֹ מַשְׁבִּיעוֹ בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא לְקִלְלַת אָבִיו. המתחייב בשבועה בבית דין יכול להישבע שבועה רגילה, ויכול להישבע שבועת אלה שהיא שבועה שכוללת בתוכה קללה כלפי הנשבע במקרה שהוא משקר (ראה הלכות שבועות יא,ח). והתובע את אביו בבית דין ומחייבו שבועה, משביעו שבועה שאין בה אלה כדי שלא יבוא לידי קללת אביו אם יתברר ששיקר. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות רוצח א,ג. אֵין אֶחָד מֵאֶחָיו שֶׁל נֶהֱרָג נַעֲשֶׂה גּוֹאֵל הַדָּם. אף שמוטלת עליו מצווה להיות גואל הדם (שם ה"ב), אסור לו להרוג את אביו. בִּדְבָרִים. בדיבור. מַקְלֶה. מזלזל. וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר עַיִן תִּלְעַג לְאָב וכו'. מפסוק זה ניתן ללמוד שאפילו קריצת עין ברמיזה בלבד יכולה ללעוג לאב ולבזות ולפגוע במשמעת כלפי האם (ראה מפרשים שם). מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים. וְלַעֲנֹשׁ כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ. ראה גם הלכות סנהדרין כו,ה.

תקציר הפרק 

🤔 איזה ביזיון! פשוט לא ייאמן! לפעמים צריך לגעת גם בנקודות לא-קלות, אחת מהן היא איסור קללת אב ואם, הכאתם וביזיונם. לכולנו זה ברור שאסור להרים יד על מי שנותן לנו הכול, לא? לעשות כזה דבר? בחיים לא! ולקלל אותם? אין סיכוי! ומה עם לבזות אותם, ככה בקטנה? נניח לקרוא להם "זקנים" מאחורי הגב או לרכל עם החברים על ההורים שלנו ש"לא מבינים כלום"? – מתברר שגם זה אסור, כי התורה אסרה לא רק את קללת ההורים רח"ל, אלא גם את הביזוי שלהם, ובזה קל יותר ליפול. כי לקלל או להכות ברור לכולם שאסור, אבל לבזות אותם, זה כבר שטח אפור יותר… אלא שכל המבזה את הוריו, אפילו בדיבור ואפילו ברמיזה בלבד, נקרא "ארור", כנאמר בפרקנו: "ולא על הכָּיָה ועל הקללה בלבד הקפידה תורה, אלא אף על הביזיון, שכל המבזה אביו ואימו, אפילו בדברים, אפילו ברמיזה – הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה" (הלכה טו) ❗

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות ממרים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן