[א] כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁשְּׁחִיטַת הַקֳּדָשִׁים כְּשֵׁרָה בְּזָרִים, וּמִקַּבָּלַת הַדָּם וָאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה. וְכָל הַזְּבָחִים – קִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בְּיַד כֹּהֵן, אֲבָל מְקוֹם שְׁחִיטָתָן וּמְקוֹם קִבּוּל דָּמָן אֵינוֹ שָׁוֶה בְּכֻלָּן.

א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁשְּׁחִיטַת הַקֳּדָשִׁים כְּשֵׁרָה בְּזָרִים. הלכות ביאת מקדש ט,ו. וּמִקַּבָּלַת הַדָּם וָאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה. ראה גם הלכות פסולי המוקדשין א,כב.

[ב] כֵּיצַד? קָדְשֵׁי קָדָשִׁים – אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתָן וְאֵין מְקַבְּלִין אֶת דָּמָן אֶלָּא בִּצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁבֵּאַרְנוּ גְּבוּלוֹתָיו בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה. וְקָדָשִׁים קַלִּין – שְׁחִיטָתָן וְקִבּוּל דָּמָן בְּכָל מָקוֹם מִן הָעֲזָרָה.

ב. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים… קָדָשִׁים קַלִּין. ראה לעיל לעיל א,יז. בִּצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ. השטח בעזרה שמצפון למזבח מהכותל המזרחי של העזרה עד כותל ההיכל. בְּכָל מָקוֹם שֶׁבֵּאַרְנוּ גְּבוּלוֹתָיו בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה. הלכות בית הבחירה ה,טו-טז.

[ג] וּמִנַּיִן שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אֶלָּא בַּצָּפוֹן? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּעוֹלָה: "וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה" (ויקרא א,יא), וּבַחַטָּאת הוּא אוֹמֵר: "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת" (שם ו,יח), וּכְשֵׁם שֶׁהַחַטָּאת נִקְרֵאת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כָּךְ הָעוֹלָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וּבָאָשָׁם הוּא אוֹמֵר: "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם" (שם ז,ב). וְשַׁלְמֵי צִבּוּר הֻקְּשׁוּ לַחַטָּאת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת" וכו' (שם כג,יט), לְפִיכָךְ הֵן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים כַּחַטָּאת, וְנִשְׁחָטִין בִּמְקוֹם שְׁחִיטָתָהּ. וּמְקוֹם שְׁחִיטָה הוּא מְקוֹם הַקַּבָּלָה.

ג. וּכְשֵׁם שֶׁהַחַטָּאת נִקְרֵאת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּךְ הָעוֹלָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. החטאת והאשם נקראים בתורה קודש קדשים (ויקרא ו,יח; ז,א), ומכיוון שלעולה דינים זהים היא גם נחשבת קודש קדשים. וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. והמשך הפסוק: "ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים".

[ד] וּמִנַּיִן שֶׁשּׁוֹחֲטִין קָדָשִׁים קַלִּים בְּכָל הָעֲזָרָה, אֲפִלּוּ אֲחוֹרֵי הַהֵיכָל? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּשְּׁלָמִים: "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ג,ב) – לְהַכְשִׁיר כָּל הָרוּחוֹת, שֶׁהֲרֵי לֹא יִחֵד לָהֶן רוּחַ. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים. וְאִם שְׁחָטָן בַּהֵיכָל – כְּשֵׁרִים, אֲבָל אִם שְׁחָטָן בְּגַגּוֹ שֶׁל הֵיכָל – פְּסוּלִין, שֶׁאֵין הַגַּגּוֹת רְאוּיוֹת לִשְׁחִיטָה כְּלָל, אֶלָּא בְּקַרְקַע הָעֲזָרָה.

ד. אֲחוֹרֵי הַהֵיכָל. מערבית לכותל ההיכל היו אחת עשרה אמות הנחשבות חלק משטח העזרה (הלכות בית הבחירה ה,יב). וְאִם שְׁחָטָן בַּהֵיכָל כְּשֵׁרִים. ובשעת הדחק מותר לעשות כן לכתחילה (פה"מ זבחים ו,א). שֶׁאֵין הַגַּגּוֹת רְאוּיוֹת לִשְׁחִיטָה כְּלָל. שהגגות לא התקדשו (ראה הלכות בית הבחירה ו,ז).

[ה] שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל – פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ג,ב) – בִּזְמַן שֶׁפָּתוּחַ. אֲפִלּוּ דַּלְתוֹתָיו מוּגָפוֹת – הֲרֵי זֶה כְּנָעוּל, אֲבָל הַפָּרֹכֶת שֶׁעָלָיו אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת.

ה. קֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל. בבוקר (הלכות תמידין ומוספין ו,א; וכן כששחט בזמן אחר בו היו הדלתות סגורות). אֲבָל הַפָּרֹכֶת שֶׁעָלָיו. כשהיא סגורה.

[ו] הָעוֹלָה וְהָאָשָׁם וְהַשְּׁלָמִים, בֵּין שֶׁל יָחִיד בֵּין שֶׁל צִבּוּר – זְרִיקַת דַּם שְׁלָשְׁתָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ שָׁוָה לְעוֹלָם. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה? כְּשֶׁלּוֹקֵחַ הַכֹּהֵן הַדָּם בַּמִּזְרָק, זוֹרֵק מִמֶּנּוּ בַּמִּזְרָק שְׁתֵּי זְרִיקוֹת עַל שְׁתֵּי זָוִיּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בַּאֲלַכְסוֹן, מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַטָּה, עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית וְעַל קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וּמִתְכַּוֵּן כְּשֶׁיִּזְרֹק הַדָּם עַל הַקֶּרֶן שֶׁיִּהְיֶה הַדָּם מַקִּיף עַל הַזָּוִיּוֹת כְּמִין גַּ"ם, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא הַדָּם שֶׁל שְׁתֵּי מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע כָּתְלֵי הַמִּזְבֵּחַ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּעוֹלָה וּבַשְּׁלָמִים: "סָבִיב" (ויקרא א,ה; ג,ב), וְהוּא הַדִּין לָאָשָׁם. וּשְׁיָרֵי הַדָּם נִשְׁפָּכִין עַל גַּג הַיְסוֹד הַדְּרוֹמִי.

ו. מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַטָּה. למטה מ'חוט הסקרא' שהיה באמצע גובה המזבח (הלכות בית הבחירה ב,ט). מַקִּיף עַל הַזָּוִיּוֹת כְּמִין גַּ"ם. שהדם ייזרק על שני כתלי המזבח משני צדי הזווית. באופן זה הדם מתפשט על המזבח בצורת האות היוונית גמ"א שצורתה: Γ. סָבִיב. מכל הכיוונים. וְהוּא הַדִּין לָאָשָׁם. גם בו נאמר "סביב" (ויקרא ז,ב). וּשְׁיָרֵי הַדָּם. הדם שנשאר במזרק לאחר שתי הזריקות.

[ז] הַחַטָּאוֹת הַנֶּאֱכָלוֹת – דָּמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, מֵחֲצִי מִזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ד,כה, ד,ל, ד,לד, ובכולם: עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה). וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה? כְּשֶׁלּוֹקֵחַ הַכֹּהֵן הַדָּם בַּמִּזְרָק, מוֹלִיכוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, וְטוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית הַסְּמוּכָה לַגּוּדָל בַּדָּם, וְסוֹמֵךְ בְּאֶצְבָּעוֹ הַגְּדוֹלָה מִכָּאן וּבַגּוּדָל מִכָּאן, וּמְחַטֵּא וְיוֹרֵד כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן, עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל הַדָּם שֶׁבְּאֶצְבָּעוֹ.
וְכֵן הוּא עוֹשֶׂה בְּכָל קֶרֶן וְקֶרֶן. וְאִם נָתַן סָמוּךְ לַקֶּרֶן בְּאַמָּה אַחַת מִכָּאן אוֹ מִכָּאן – כִּפֵּר. [ח] וְצָרִיךְ לִטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ עַל כָּל קֶרֶן וְקֶרֶן. וּכְשֶׁגּוֹמֵר הַנְּתִינָה עַל הַקֶּרֶן – מְקַנֵּחַ אֶצְבָּעוֹ בִּשְׂפַת הַמִּזְרָק, וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל פַּעַם שְׁנִיָּה, שֶׁשְּׁיָרֵי הַדָּם שֶׁבָּאֶצְבַּע פְּסוּלִין לִתֵּן מֵהֶן עַל קֶרֶן אַחֶרֶת.

ז. מַתָּנוֹת. נתינות. קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. הזוויות היורדות מפינות המזבח (ואינן הקרנות המרובעות שנמצאות בארבע הפינות של גג המזבח). מוֹלִיכוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. כמבואר לקמן ה"י. לַגּוּדָל. לאגודל. וְסוֹמֵךְ בְּאֶצְבָּעוֹ הַגְּדוֹלָה מִכָּאן וּבַגּוּדָל מִכָּאן. סומך את האצבע שהדם עליה משני צדדיה כדי לכוון את הנתינה שתהיה על הזווית בדיוק (רדב"ז). וּמְחַטֵּא וְיוֹרֵד כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן. מורח את הדם שבאצבעו מלמעלה למטה לאורך הזווית של המזבח.
סָמוּךְ לַקֶּרֶן בְּאַמָּה אַחַת מִכָּאן אוֹ מִכָּאן. באמה הסמוכה לזווית משני הצדדים.
ח. מְקַנֵּחַ אֶצְבָּעוֹ בִּשְׂפַת הַמִּזְרָק. מנקה את האצבע משאריות הדם על קצה המזרק מבחוץ.

[ט] אֵין בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת קָרְבָּן שֶׁטָּעוּן הַזָּיַּת הַדָּם בָּאֶצְבַּע אֶלָּא הַחַטָּאת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "וְטָבַל… אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם" (ויקרא ד,ו). וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שָׁם דָּם כְּדֵי טְבִילָה, לֹא שֶׁיְּסַפֵּג אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם.

ט. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שָׁם דָּם כְּדֵי טְבִילָה וכו'. צריך שיהיה מספיק דם כדי לטבול בו את האצבע מבלי שיצטרך לנגב את הדם שבדפנות הכלי.

[י] וּמִנַּיִן הוּא מַתְחִיל? עוֹלֶה בַּכֶּבֶשׁ וּפוֹנֶה לִימִינוֹ, וּמְהַלֵּךְ עַל הַסּוֹבֵב, וְנוֹתֵן בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ בַּקֶּרֶן הַשְּׁנִיָּה הַסְּמוּכָה לָהּ שֶׁהִיא מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְאַחַר כָּךְ בְּקֶרֶן שְׁלִישִׁית הַסְּמוּכָה לָהּ שֶׁהִיא צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, וְאַחַר כָּךְ בְּקֶרֶן רְבִיעִית הַסְּמוּכָה לָהּ שֶׁהִיא מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. וְעַל יְסוֹד אוֹתָהּ הַקֶּרֶן שֶׁהִשְׁלִים בָּהּ הַמַּתָּנוֹת הוּא שׁוֹפֵךְ שְׁיָרֵי הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת כָּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה" (ויקרא ד,כה, ושם: וְאֶת דָּמוֹ) – זֶה יְסוֹד דְּרוֹמִי.

י. וְעַל יְסוֹד אוֹתָהּ הַקֶּרֶן שֶׁהִשְׁלִים בָּהּ הַמַּתָּנוֹת וכו'. לאחר שמשלים את נתינת הדם, יורד מהסובב לקרקע העזרה (בכבש הפונה ליסוד, ראה הלכות בית הבחירה ב,יד) ושופך את שיירי הדם ליסוד הדרומי הסמוך למקום ירידתו.

[יא] כָּל הַחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת – דָּמָן נִכְנָס לִפְנִים לַהֵיכָל, וּמַזִּין מִמֶּנּוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, וּשְׁיָרֵי הַדָּם שׁוֹפֵךְ אוֹתָן עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁהוּא פּוֹגֵעַ בּוֹ תְּחִלָּה כְּשֶׁיֵּצֵא מִן הַהֵיכָל.

יא. הַחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת. ראה לעיל א,טו-טז. דָּמָן נִכְנָס לִפְנִים לַהֵיכָל. מכניסים את דמם להיכל כדי להזות ממנו שם. כַּאֲשֶׁר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. פר כהן משיח – ויקרא ד,ה-ז; פר העלם דבר של ציבור – שם ד,טז-יח; פר ושעיר של יום הכיפורים – שם טז,יד-יט. שֶׁהוּא פּוֹגֵעַ בּוֹ תְּחִלָּה כְּשֶׁיֵּצֵא מִן הַהֵיכָל. שההיכל נמצא ממערב למזבח.

[יב] וּמֵהֵיכָן מַזִּין מִדָּמָן, וְכַמָּה מַזֶּה מֵהֶן? פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים – דַּם כָּל אֶחָד מֵהֶן טָעוּן שְׁמוֹנֶה הַזָּיוֹת עַל בֵּין הַבַּדִּים וּשְׁמוֹנֶה עַל הַפָּרֹכֶת, וּמְעָרֵב דַּם הַפָּר וְהַשָּׂעִיר וּמַזֶּה מִשְּׁנֵיהֶן אַרְבַּע הַזָּיוֹת עַל אַרְבַּע קַרְנוֹת מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל, וְשֶׁבַע הַזָּיוֹת עַל אֶמְצָעוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ זֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאִם לֹא כִּוֵּן בַּהַזָּיוֹת שֶׁבִּפְנִים – כְּשֵׁרוֹת.

יב. וּמֵהֵיכָן מַזִּין מִדָּמָן. באיזה מקום בהיכל. עַל בֵּין הַבַּדִּים. בין שני בדי הארון שבקודש הקדשים. עַל הַפָּרֹכֶת. על הצד החיצוני של הפרוכת המבדילה בין הקודש לקודש הקדשים. עַל אַרְבַּע קַרְנוֹת מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל. על הפינות של מזבח הקטורת (ונראה שכאן הכוונה לקרנות המרובעות שנמצאות בארבע הפינות של גג המזבח, ראה לקמן הי"ד). עַל אֶמְצָעוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ זֶה. אמצע גגו. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. ג,ה, ד,ב. וְאִם לֹא כִּוֵּן בַּהַזָּיוֹת שֶׁבִּפְנִים כְּשֵׁרוֹת. לא דייק בכיוון ההזיה שלהם.

[יג] פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין – זוֹרֵק מִדַּם כָּל אֶחָד מֵהֶן שֶׁבַע הַזָּיוֹת עַל הַפָּרֹכֶת הַמַּבְדֶּלֶת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְאַרְבַּע הַזָּיוֹת עַל אַרְבַּע קַרְנוֹת מִזְבַּח הַזָּהָב. [יד] וְכָל הַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל מִזְבַּח הַזָּהָב – כְּשֶׁהוּא נִכְנָס, עוֹמֵד בֵּין הַמִּזְבֵּחַ לַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבֵּחַ לְפָנָיו, וְנוֹתֵן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ מִבַּחוּץ, מַתְחִיל מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, לִצְפוֹנִית מַעֲרָבִית, לְמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, לִדְרוֹמִית מִזְרָחִית.

יג. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין. ראה לעיל א,טז.
יד. כְּשֶׁהוּא נִכְנָס. הכהן המזה להיכל. בֵּין הַמִּזְבֵּחַ לַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבֵּחַ לְפָנָיו. הכהן עמד ממזרח למזבח הזהב בפינה הדרומית מזרחית שלו, כנגד המרווח שבין המזבח והמנורה (מזבח הזהב עמד באמצע ההיכל, והמנורה הייתה משוכה לצד הכותל הדרומי ממערב למזבח). והשווה הלכות עבודת יום הכיפורים ד,ב. וְנוֹתֵן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ מִבַּחוּץ. על הצד החיצוני של הבליטות שעל גג המזבח.

[טו] פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְווֹת – הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ עַצְמוֹ מְקַבֵּל דָּמוֹ וּמַזֶּה מִמֶּנּוּ בִּפְנִים. וְאִם קִבֵּל וְהִזָּה כֹּהֵן הֶדְיוֹט – כָּשֵׁר.

טו. פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְווֹת. ראה לעיל א,טו.

[טז] שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְהֵם שְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין – לֹא נִתְפָּרֵשׁ בָּהֶן בַּתּוֹרָה כֵּיצַד נוֹתְנִין דָּמָן וְלֹא הֵיכָן הוּא נִתָּן, אֶלָּא לְפִי שֶׁהֵן חַטַּאת הַקָּהָל דִּינָם כְּדִין פַּר הֶעְלֵם, שֶׁהוּא חַטַּאת הַקָּהָל, לְכָל הָאָמוּר בּוֹ: לְמַתַּן דָּמִים, וְלִשְׂרֵפָה, וּלְטַמֵּא אֶת הַשּׂוֹרֵף.

טז. שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. ראה לעיל א,טז. לֹא נִתְפָּרֵשׁ בָּהֶן בַּתּוֹרָה כֵּיצַד נוֹתְנִין דָּמָן וְלֹא הֵיכָן הוּא נִתָּן. ראה במדבר טו,כד-כה. חַטַּאת הַקָּהָל. חטאת ציבור שמביאים הציבור על חטא כשחטאו רובם. לְמַתַּן דָּמִים. שיזו מדמם בהיכל על הפרוכת ועל קרנות מזבח הזהב. וְלִשְׂרֵפָה. שישרפו את בשרם. וּלְטַמֵּא אֶת הַשּׂוֹרֵף. השורף את החטאות הנשרפות והמסייע בשרפתם נטמא הוא ובגדיו (הלכות פרה ה,ד).

[יז] הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח – דַּם כָּל אֶחָד מֵהֶן טָעוּן מַתָּנָה אַחַת בִּשְׁפִיכָה כְּנֶגֶד הַיְסוֹד, בְּאֵי זוֹ רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה מִשְּׁלֹשׁ זָוִיּוֹת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהֲרֵי קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית לֹא הָיָה לָהּ יְסוֹד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
וּמִנַּיִן שֶׁאֵינָם טְעוּנִים אֶלָּא מַתָּנָה אַחַת? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּבְּכוֹר: "אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר" (במדבר יח,יז) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהוּא הַדִּין בַּמַּעֲשֵׂר וּבַפֶּסַח, שֶׁנִּתָּן דָּמָם בְּמַתָּנָה אַחַת כַּבְּכוֹר.

יז. הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח. ראה לעיל א,ו. מַתָּנָה אַחַת. נתינת דם אחת על המזבח. בִּשְׁפִיכָה כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. שיעמוד קרוב למזבח באחת מזוויותיו וישפוך את הדם ישירות על היסוד (ראה רש"י זבחים לז,א). שֶׁהֲרֵי קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית לֹא הָיָה לָהּ יְסוֹד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות בית הבחירה ב,י.
תִּזְרֹק. מתנה אחת. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חז"ל.

[יח] כָּל הַזְּבָחִים – מַקְטִירִין אֵמוּרֵיהֶן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אַחַר שֶׁזּוֹרְקִין הַדָּם תְּחִלָּה. וְכָל הַזְּבָחִים – מַפְשִׁיטִין אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין אֶת אֵמוּרֵיהֶן, וְאֵין מַפְשִׁיטִין אוֹתָן עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם, חוּץ מֵחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת, שֶׁאֵין מַפְשִׁיטִין אוֹתָן כְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת עוֹרָם וְאֶת בְּשָׂרָם" וכו' (ויקרא טז,כז, ושם: עֹרֹתָם). נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: זוֹרֵק תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מַפְשִׁיט, וְקוֹרֵעַ וּמוֹצִיא הָאֵמוּרִין וּמַקְטִירָן.

יח. אֵמוּרֵיהֶן. ראה לעיל א,יח. אֶת עוֹרָם וְאֶת בְּשָׂרָם וכו'. נאמר על פר ושעיר של יום הכיפורים: "ושרפו באש את עֹרֹתם ואת בשרם". וְקוֹרֵעַ וּמוֹצִיא הָאֵמוּרִין. קורע את בטן הבהמה כדי להוציא ממנה את האימורים.

[יט] כָּל עוֹרוֹת קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים לַכֹּהֲנִים, בֵּין בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר בֵּין בְּקָרְבְּנוֹת יָחִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: "עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב" וכו' (ויקרא ז,ח). אֲבָל עוֹרוֹת קָדָשִׁים קַלִּים – לַבְּעָלִים. וְכָל עוֹלָה שֶׁלֹּא זָכָה הַמִּזְבֵּחַ בִּבְשָׂרָהּ – לֹא זָכוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֹלַת אִישׁ" (שם) – עוֹלָה שֶׁעָלָת לָאִישׁ.

יט. קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים… קָדָשִׁים קַלִּים. לעיל א,יז. עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב. עור קרבן העולה יהיה לכהן המקריב אותה, וממנה למדו לעורות שאר הקרבנות שהם קדשי קדשים (משנה זבחים יב,ג). וְכָל עוֹלָה שֶׁלֹּא זָכָה הַמִּזְבֵּחַ בִּבְשָׂרָהּ. דהיינו שהקרבן נפסל לפני זריקת הדם קודם שהיה הבשר ראוי להקטרה על המזבח.

[כ] כָּל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁאֵרַע בָּהֶן פְּסוּל קֹדֶם הֶפְשֵׁטָן – אֵין עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים; לְאַחַר הֶפְשֵׁטָן – עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים. וְכָל הָעוֹרוֹת – מְחַלְּקִין אוֹתָן אַנְשֵׁי מִשְׁמָר בֵּינֵיהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.

כ. כָּל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וכו'. ראה גם הלכות פסולי המוקדשין יט,ט. כָּל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁאֵרַע בָּהֶן פְּסוּל קֹדֶם הֶפְשֵׁטָן אֵין עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים. אלא שורפים את הקרבן עם עורו, למרות שבשעת זריקת הדם היה הקרבן כשר. לְאַחַר הֶפְשֵׁטָן עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים. שהרי המזבח זכה בבשרם בזריקת הדם. מְחַלְּקִין אוֹתָן אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וכו'. הכהנים העובדים במקדש באותו שבוע היו מחלקים ביניהם את עורות כל הקרבנות מדי שבוע ביום שישי.

[כא] הַמַּתְפִּיס עוֹלָתוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת, וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיָה בָּהֶן זְכָרִים שֶׁדִּינָן שֶׁיִּקְרְבוּ עוֹלוֹת – אֵין עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֹלַת אִישׁ" (ויקרא ז,ח) – פְּרָט לְעוֹלַת הֶקְדֵּשׁ. אֶלָּא יִמָּכְרוּ הָעוֹרוֹת וְיִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת. אֶחָד עוֹלַת אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ גּוֹי אוֹ עֶבֶד – עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים; לֹא נֶאֱמַר "אִישׁ" אֶלָּא לְהוֹצִיא הַהֶקְדֵּשׁ.

כא. הַמַּתְפִּיס עוֹלָתוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת. מי שמקדיש את קרבן העולה שלו לצרכי המקדש, נותנים את דמיה לבדק הבית, ומקריבים את הבהמה כפי שהיה צריך להקריבה בתחילה (הלכות ערכין וחרמין ו,ח). וְהָיָה בָּהֶן זְכָרִים שֶׁדִּינָן שֶׁיִּקְרְבוּ עוֹלוֹת. כשהקדיש את כל נכסיו אין לתת את הבהמות הראויות לקרבן לבדק הבית, אלא מקריבים לעולה את הבהמות הראויות לכך (ראה גם הלכות ערכין וחרמין ה,ז וראה לח"מ שדן ביחס בין שתי ההלכות). יִמָּכְרוּ הָעוֹרוֹת וְיִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת. דמי מכירתם יינתנו לבדק הבית.