פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין לְאָכְלָן – נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר מִדִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמֵאֵימָתַי יִקָּבְעוּ לַמַּעֲשֵׂר? מִשֶּׁיִּתֵּן אֶת הַדָּמִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ. הֲרֵי שֶׁלֹּא נָתַן דָּמִים, וְהָיָה בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לִקַּח – לֹא נִתְחַיֵּב לְעַשֵּׂר. וְאִם הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם, מִשֶּׁגָּמַר בְּלִבּוֹ – מְעַשֵּׂר, וְאַחַר כָּךְ יַחֲזִיר לַמּוֹכֵר אִם רָצָה לְהַחֲזִיר.
א. הַלּוֹקֵחַ. הקונה. פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין. שנגמרה מלאכתם ברשות המוכר (כדלעיל ב,ב). נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שהמקח קובע למעשר כדלעיל ג,ג, וחיובו מדברי חכמים כדלעיל ד,ב. מִשֶּׁיִּתֵּן אֶת הַדָּמִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ. שמשעת התשלום המקח חל מן התורה (הלכות מכירה ג,א). ואף שחכמים תיקנו שכל עוד לא הגביה את הפירות לשם קניינם רשאי לחזור בו ולקבל את כספו חזרה (שם ה"ד), לעניין קביעת הפירות למעשר נחשב הדבר למקח משעת התשלום. בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ. בוחר פירות מתוך הפירות שבחנות ומניחם בצד על מנת לקנותם לאחר מכן. וְאַף עַל פִּי שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לִקַּח לֹא נִתְחַיֵּב לְעַשֵּׂר. גם אם החליט לקנותם לא התחייב כל עוד לא עשה בפירות פעולה קניינית (ראה גם לקמן יא,ח). וְאִם הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם וכו'. שרוצה לקיים את מה שהחליט במחשבתו אף שאין בזה תוקף של קניין ממוני. מְעַשֵּׂר. מפריש מהפירות שרצה לקנות ונותן למוכר את דמי המעשרות, או מפריש את המעשר מתוך פירות שלו.
ב. הַלּוֹקֵחַ בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, אוֹ שֶׁלָּקַח תָּלוּשׁ לְשַׁלֵּחַ לַחֲבֵרוֹ לַאֲכִילָה – לֹא נִקְבְּעוּ, וְיֵשׁ לוֹ לֶאֱכֹל מֵהֶן עֲרַאי.
ב. הַלּוֹקֵחַ בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע. אדם שקנה פירות שטרם נקטפו. לֹא נִקְבְּעוּ. שהמקח קובע למעשרות רק כאשר קונה פירות תלושים שנגמרה מלאכתם לצורך אכילת עצמו (שחכמים תיקנו קביעה על ידי מקח באופן דומה לקביעה מן התורה, ומן התורה חיוב מעשרות הוא רק כאשר בכוונתו לאכול בעצמו כדלעיל ב,א – ש"ך יו"ד שלא ס"ק קיט).
ג. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'הֵא לְךָ אִסָּר זֶה וְתֵן לִי בּוֹ חָמֵשׁ תְּאֵנִים' – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל אַחַת אַחַת וּפָטוּר. וְאִם צֵרֵף – חַיָּב לְעַשֵּׂר.
'הֵא לְךָ אִסָּר זֶה בְּעֶשְׂרִים תְּאֵנִים שֶׁאָבוֹר לִי' – בּוֹרֵר אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל. 'בָּאֶשְׁכּוֹל שֶׁאָבוֹר לִי' – מְגַרְגֵּר אַחַת אַחַת בָּאִילָן וְאוֹכֵל. 'בָּרִמּוֹן שֶׁאָבוֹר לִי' – פּוֹרֵט אוֹתוֹ בָּאִילָן וְאוֹכֵל. 'בָּאֲבַטִּיחַ שֶׁאָבוֹר לִי' – סוֹפֵת בַּקַּרְקַע וְאוֹכֵל. וְאִם קָצַץ אֶת הַתְּאֵנִים וְצֵרְפָן, אוֹ שֶׁקָּצַץ אֶת הָאֶשְׁכּוֹל אוֹ הָאֲבַטִּיחַ – חַיָּב לְעַשֵּׂר, שֶׁהֲרֵי לֹא קָנָה אֶלָּא הַנִּתְלָשׁ.
אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'הֵא לְךָ אִסָּר בְּעֶשְׂרִים תְּאֵנִים אֵלּוּ', 'בִּשְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת אֵלּוּ', 'בִּשְׁנֵי רִמּוֹנִים אֵלּוּ', 'בִּשְׁנֵי אֲבַטִּיחִים אֵלּוּ' – קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ וְאוֹכֵל עֲרַאי וּפָטוּר, שֶׁלֹּא נִקְבְּעוּ בַּמֶּקַח, שֶׁהֲרֵי לְקָחָן בִּמְחֻבָּר.
ג. הֵא לְךָ אִסָּר זֶה וְתֵן לִי בּוֹ חָמֵשׁ תְּאֵנִים. קח מטבע ותן לי תמורתו חמש תאנים, ומדובר בתאנים שלא נגמרה מלאכתן (ריק"ו). וְאִם צֵרֵף חַיָּב לְעַשֵּׂר. שהצירוף כגמר מלאכה (כמובא לעיל ד,טו לגבי חצר).
בְּעֶשְׂרִים תְּאֵנִים שֶׁאָבוֹר לִי. שאברור ואבחר לי מעץ התאנה שלך. בּוֹרֵר אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל. שבאופן זה המקח נעשה בדבר שלא נגמרה מלאכתו וכמבואר בפסקה הקודמת. מְגַרְגֵּר, פּוֹרֵט, סוֹפֵת. ראה לעיל ד,יז בביאור. שֶׁהֲרֵי לֹא קָנָה אֶלָּא הַנִּתְלָשׁ. מכיוון שאמר שהקניין יהיה באותם הפירות שיבחר, ממילא חל המקח רק לאחר שתלש את הפירות, ולכן אם תלשם באופן שנחשב גמר מלאכה, המקח קובע למעשר.
בְּעֶשְׂרִים תְּאֵנִים אֵלּוּ. המחוברים לקרקע, שהמקח חל בעודם מחוברים. קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ. אפילו תאנים רבות יחד.
ד. הַמַּחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ, זֶה לֶאֱכֹל וְזֶה לֶאֱכֹל – שְׁנֵיהֶן נִקְבְּעוּ לַמַּעַשְׂרוֹת, שֶׁהֲרֵי לְקָחוֹ בְּתָלוּשׁ. זֶה לְקַצּוֹת וְזֶה לְקַצּוֹת – שְׁנֵיהֶן לֹא נִקְבְּעוּ, שֶׁאֵין הַמֶּכֶר קוֹבֵעַ דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
לָקַח הָאֶחָד פֵּרוֹת שֶׁהֶחֱלִיף לַאֲכִילָה, וְלָקַח הָאַחֵר חֲלִיפֵיהֶן לְהַקְצוֹתָן – זֶה שֶׁלָּקַח לַאֲכִילָה חַיָּב לְעַשֵּׂר, וְזֶה שֶׁלָּקַח לְהַקְצוֹת לֹא נִקְבַּע לַמַּעֲשֵׂר.
ד. הַמַּחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ. פירות תמורת פירות. זֶה לֶאֱכֹל וְזֶה לֶאֱכֹל. כל אחד מהם כוונתו לאכול את הפירות שמקבל, ונחשב כקונה לצורך אכילה. לְקַצּוֹת. לשטוח לייבוש. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,ג.
ה. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'צֵא וְלַקֵּט לְךָ עֶשְׂרִים תְּאֵנִים מִשֶּׁלִּי, וַאֲנִי אֲמַלֵּא אֶת כְּרֵסִי מִשֶּׁלְּךָ' – שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין, שֶׁאֵין זֶה חֲלִיפִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֶכֶר. וְאִם צֵרֵף וְאָכַל – חַיָּב.
ה. שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין וכו'. המלקט עשרים תאנים נחשב כקונה (שהרי משלם עליהם בכך שנותן לחברו רשות למלא כרסו משלו), והטעם שהוא פטור מפני שלקט מן המחובר שלא נגמרה מלאכתו. והממלא כרסו אינו נחשב כחליפין (שדינם כמקח) אלא נחשב כמקבל מתנה (שהרי רשאי לאכול יותר מכמות התאנים שהרשה לחברו ללקוט), ולכן פטור אפילו לקח מפירות שנגמרה מלאכתם. וְאִם צֵרֵף וְאָכַל חַיָּב. המלקט עשרים תאנים שנחשב כקונה, צריך לאכלן אחת אחת כדלעיל ה"ג, ואם צירף חייב משום שנחשב כגמר מלאכה. אמנם הממלא כרסו שנחשב כמקבל מתנה, פטור אפילו אם צירף, שהרי מותר לאכול עראי מדבר שנגמרה מלאכתו ולא נקבע למעשר (ריק"ו).
ו. וְהַמַּתָּנָה אֵינָהּ קוֹבַעַת בְּמֶכֶר.
עַם הָאָרֶץ שֶׁהָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק, וְאָמַר: 'טְלוּ לָכֶם תְּאֵנִים' – אוֹכְלִין וּפְטוּרִין, שֶׁאֵין הַמַּתָּנָה קוֹבַעַת. וְאִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶן: אִם רֹב הָעָם מַכְנִיסִין לַבָּתִּים – מְעַשְּׂרִין; וְאִם רֹב הָעָם מַכְנִיסִין לַשּׁוּק – אֵינָן מְתַקְּנִין אֶלָּא דְּמַאי, שֶׁמָּא עִשֵּׂר וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא לַשּׁוּק. וְאִם אָמַר: 'טְלוּ לָכֶם וְהַכְנִיסוּ לְבָתֵּיכֶם' – כְּשֶׁמַּכְנִיס לַבַּיִת, מְעַשֵּׂר דְּמַאי.
נָתַן לוֹ דָּבָר מְרֻבֶּה, אֲפִלּוּ אָמַר לוֹ: 'טֹל וֶאֱכֹל' – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאָמַר לוֹ: 'טֹל וְהַכְנִיס', שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל עַד שֶׁיְּתַקֵּן דְּמַאי. וְכֵן אִם נָתַן לוֹ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהֵאָכֵל חַי, אוֹ שֶׁהָיָה אָדָם גָּדוֹל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל בַּשּׁוּק – הֲרֵי זֶה מְתַקֵּן דְּמַאי.
ו. וְהַמַּתָּנָה אֵינָהּ קוֹבַעַת בְּמֶכֶר. אינה קובעת למעשרות בתור מכר (ויש נוסחאות: 'כמכר' והמשמעות זהה).
אוֹכְלִין. אכילת עראי. שֶׁאֵין הַמַּתָּנָה קוֹבַעַת. ומדובר במקום שרוב העם מכניסים לבתים שאז הפירות לא נקבעו למעשר בגמר המלאכה (ד"א). אִם רֹב הָעָם מַכְנִיסִין לַבָּתִּים. אם רוב האנשים באותו מקום נוהגים לקחת לביתם את היבול שצומח בשדה שלהם, ויש להניח שגם אותו עם הארץ נוהג לעשות כך ונתן להם תאנים שעדיין לא נכנסו לביתו ולא נקבעו למעשר. מְעַשְּׂרִין. שתאנים אלו התחייבו במעשר משעה שנכנסו לבתי האנשים שקיבלו אותן במתנה. מַכְנִיסִין לַשּׁוּק. מובילים את יבולם למכירה. אֵינָן מְתַקְּנִין אֶלָּא דְּמַאי. מפרישים מעשרות בתורת ספק (ראה לקמן ט,ב-ה). שֶׁמָּא עִשֵּׂר וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא לַשּׁוּק. שפירות המיועדים למכירה נקבעים למעשר משעת גמר מלאכה בשדה (לעיל ג,א-ב), ופירות עם הארץ שהתחייבו במעשר ברשותו הם ספק מעושרים (לקמן ט,א). וְאִם אָמַר טְלוּ לָכֶם וְהַכְנִיסוּ לְבָתֵּיכֶם. מאמירה זו משתמע שלטענתו התאנים מעושרות (פה"מ מעשרות ב,א). מְעַשֵּׂר דְּמַאי. אפילו במקרה שרוב העם מכניסים לבתים, שיש להניח שתאנים אלו נכנסו לביתו של עם הארץ וכבר נקבעו למעשר (שהרי מעיד עליהן שהן מעושרות ולפני הכנסה לבית לא נהוג לעשר). אמנם עם הארץ אינו נאמן על כל המעשרות ולפיכך יש לעשר דמאי.
דָּבָר מְרֻבֶּה. כמות גדולה של תאנים. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאָמַר לוֹ טֹל וְהַכְנִיס. שכמות גדולה בדרך כלל אינה נאכלת בחוץ, ונתינה של כמות כזו הרי היא כאמירה שתאנים אלו מעושרות. דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהֵאָכֵל חַי. פרי או ירק שטעון בישול בתוך הבית, ולכן נחשב כאילו אמר לו 'טול והכנס'.
ז. הָיוּ שְׁנַיִם, אָמַר לְאֶחָד: 'טֹל וֶאֱכֹל', וְאָמַר לַשֵּׁנִי: 'טֹל וְהַכְנִיס' – זֶה אוֹכֵל וּפָטוּר, וְזֶה אוֹכֵל וְחַיָּב.
ז. זֶה אוֹכֵל וּפָטוּר. האדם שנאמר לו 'טול ואכול' רשאי לאכול אכילת עראי בשוק בלי לעשר. וְזֶה אוֹכֵל וְחַיָּב. האדם השני חייב לעשר אפילו אם רוצה לאכול עראי בשוק, כיוון שיש להניח שהפירות שהוא קיבל נקבעו למעשר בביתו של עם הארץ (כדלעיל ה"ו).
ח. וְכֵן אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בַּשַּׁעַר אוֹ בַּחֲנוּת, וְאָמַר לָהֶן: 'טְלוּ וְאִכְלוּ' – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין וּפְטוּרִין, וּבַעַל הַשַּׁעַר אוֹ בַּעַל הַחֲנוּת לֹא יֹאכְלוּ עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ דְּמַאי, שֶׁנִּמְצָא כְּאוֹמֵר לָאֵלּוּ: 'טְלוּ וְהַכְנִיסוּ לְבָתֵּיכֶם', שֶׁהֲרֵי הֵן בְּבָתֵּיהֶם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ קוֹבֵעַ לוֹ כְּשֶׁיַּעַבְרוּ הַפֵּרוֹת בְּתוֹכוֹ.
ח. בַּשַּׁעַר. בית שער של חצר שקובע למעשרות כחצר (לעיל ד,ט). הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין. אכילת עראי. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל ד,יא. כְּשֶׁיַּעַבְרוּ הַפֵּרוֹת בְּתוֹכוֹ. כאשר בית חברו אינו היעד הסופי לאכילת קבע של הפירות.
ט. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַּפֵּרוֹת, בֵּין בִּתְלוּשִׁין בֵּין בִּמְחֻבָּרִין, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶן לֶאֱכֹל מִן הַתּוֹרָה בְּמַה שֶּׁהֵן עוֹשִׂין – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין וּפְטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְאִם הִתְנָה עִמָּהֶן שֶׁיֹּאכְלוּ מַה שֶּׁלֹּא זִכְּתָה לָהֶן תּוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה הַפּוֹעֵל שֶׁיֹּאכַל בְּנוֹ עִמּוֹ, אוֹ שֶׁיֹּאכַל בְּנוֹ מִשְּׂכָרוֹ, אוֹ שֶׁיֹּאכַל אַחַר גְּמַר מְלַאכְתּוֹ בַּתָּלוּשׁ – הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכֹל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר; הוֹאִיל וְאוֹכֵל מִפְּנֵי הַתְּנַאי שֶׁלּוֹ – הֲרֵי זֶה כְּלוֹקֵחַ.
ט. לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ. לעבוד אצלו. הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶן לֶאֱכֹל מִן הַתּוֹרָה בְּמַה שֶּׁהֵן עוֹשִׂין וכו'. מהתורה מותר לפועלים לאכול בזמן העבודה מהפירות שעובדים בהם כאשר עוסקים בפירות תלושים שלא נגמרה מלאכתם או בפירות מחוברים בגמר עבודתם במחובר (הלכות שכירות יב,א). ומשום כך אכילת הפירות אינה נחשבת כמקח, שאינה נובעת מהסכם ממוני אלא מציווי התורה. שֶׁיֹּאכַל בְּנוֹ מִשְּׂכָרוֹ. שבנו יאכל במקומו, וללא תנאי אינו רשאי לתת את חלקו לבנו אף שאינו מפסיד את בעל הבית כיוון שהתורה זיכתה רק לפועל עצמו בזמן עבודתו (שם הי"ג). שֶׁיֹּאכַל אַחַר גְּמַר מְלַאכְתּוֹ בַּתָּלוּשׁ. שללא תנאי רשאי לאכול מפירות תלושים רק כשעושה בהם מלאכה קודם גמר מלאכתם (שם ה"ב). הוֹאִיל וְאוֹכֵל מִפְּנֵי הַתְּנַאי שֶׁלּוֹ. שאכילתו נובעת מעסקה ממונית שעשה עם בעל הבית.
י. שְׂכָרוֹ לְנַכֵּשׁ עִמּוֹ בַּזֵּיתִים, וְהִתְנָה הַפּוֹעֵל שֶׁיֹּאכַל בַּזֵּיתִים – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִן הָאִילָן אַחַת אַחַת וּפָטוּר. וְאִם צֵרֵף – חַיָּב.
י. וְהִתְנָה הַפּוֹעֵל שֶׁיֹּאכַל בַּזֵּיתִים. שללא תנאי אינו אוכל כיוון שניכוש אינו גמר מלאכתם במחובר (שם ה"ד). הֲרֵי זֶה אוֹכֵל וכו'. כדין קונה לעיל ה"ג, שאם צירף הרי זה גמר מלאכה והמקח קובע למעשרות.
יא. שְׂכָרוֹ לְנַכֵּשׁ בַּבְּצָלִים, וְהִתְנָה לֶאֱכֹל יָרָק – מְקַרְסֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל. וְאִם צֵרֵף – חַיָּב.
קָצַץ הַפּוֹעֵל שֶׁיֹּאכַל רִטְלָא שֶׁל זֵיתִים – אוֹכֵל אַחַת אַחַת. וְאִם צֵרֵף – חַיָּב לְעַשֵּׂר. הוֹאִיל וְהוּא אוֹכֵל דָּבָר קָצוּב – הֲרֵי זֶה כְּלוֹקֵחַ, שֶׁאִם צֵרֵף – נִקְבַּע.
לֹא קָצַץ, אֶלָּא הָיָה אוֹכֵל בְּדִין תּוֹרָה – מְצָרֵף וְאוֹכֵל כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְהוּא שֶׁלֹּא יִסְפֹּת בְּמֶלַח. אֲבָל אִם סָפַת בְּמֶלַח – אַחַת אַחַת מֻתָּר, שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם אָסוּר, שֶׁהֲרֵי נִקְבְּעוּ בַּמֶּלַח.
יא. וְהִתְנָה לֶאֱכֹל יָרָק. את העלים הירוקים של הבצל. מְקַרְסֵם. חותך.
קָצַץ הַפּוֹעֵל שֶׁיֹּאכַל רִטְלָא שֶׁל זֵיתִים. פועל העוסק במלאכה שהתורה התירה לעוסקים בה לאכול ללא קצבה, אך כאן הפועל סיכם עם בעל הבית שיאכל כמות קצובה. והוא רשאי לאכול כמות זו בכל עת שיחפוץ, וזאת בניגוד לפועל רגיל שמותר לאכול רק בשעת המלאכה (ד"א). רִטְלָא. ליטרא, מידת נפח.
יִסְפֹּת. יטבול. שֶׁהֲרֵי נִקְבְּעוּ בַּמֶּלַח. שמלח קובע למעשר כדלעיל ג,ג ולקמן הי"ח.
יב. פּוֹעֵל שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בַּלְּבָסִין – לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע, בִּבְנוֹת שֶׁבַע – לֹא יֹאכַל בַּלְּבָסִין, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. אֲבָל יֵשׁ לוֹ לִמְנֹעַ עַצְמוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת.
יב. עוֹשֶׂה בַּלְּבָסִין. עובד בזן גרוע של תאנים (פה"מ מעשרות ב,ח). לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע וכו'. אסור לו לאכול מזן אחר של תאנים שאינו עובד בו (הלכות שכירות יב,י), ואם קיבל מבעל הבית רשות לאכול מזן אחר – צריך לעשר כדין לוקח. בִּבְנוֹת שֶׁבַע. זן משובח של תאנים לבנות (פה"מ שם). אֲבָל יֵשׁ לוֹ וכו'. רשאי למנוע עצמו מאכילת הפירות הגרועים שעובד בהם, ולאכול כדי שבעו מהפירות המשובחים של אותו זן שעובד בו, ואינו צריך לעשר כיוון שאוכל בדין תורה (ראה גם הלכות שכירות יב,יא).
יג. הַמּוֹצִיא אֶת פּוֹעֲלָיו לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה בַּשָּׂדֶה: בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶן עָלָיו מְזוֹנוֹת – אוֹכְלִין מִן הַפֵּרוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה וּפְטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר, וְהוּא שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן; אֲבָל אִם יֵשׁ לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִן הַטֶּבֶל. אֶלָּא אוֹכְלִין אַחַת אַחַת מִן הַתְּאֵנָה, אֲבָל לֹא מִן הַסַּל וְלֹא מִן הַקֻּפָּה וְלֹא מִן הַמֻּקְצֶה.
יג. לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה בַּשָּׂדֶה. ומדובר במלאכה שאינם רשאים לאכול מן היבול בזמן העבודה, כגון חרישה או קצירה (פה"מ מעשרות ג,ב). בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶן עָלָיו מְזוֹנוֹת. שלא התחייב לספק להם מזון ליום העבודה. אוֹכְלִין מִן הַפֵּרוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה וּפְטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. אם נתן להם רשות לאכול אינם צריכים לעשר, שמתנה אינה קובעת למעשרות כדלעיל ה"ו. וְהוּא שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. המפרשים התקשו בביאור תנאי זה, שהרי מתנה אינה קובעת אפילו בדבר שנגמרה מלאכתו (ראה ד"א). ואולי יש לפרש שמדובר בפירות שכוונת הבעלים להוליכם לשוק (או שהפועל אינו יודע מהי כוונת הבעלים), ואם כן נקבע למעשרות מיד כשנגמרה מלאכתו כדלעיל ג,א-ב. שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִן הַטֶּבֶל. שאסור למכור פירות שאינם מעושרים (ראה לקמן ו,ו), ופריעת חוב כמכירה (שם ה"ט). וכאשר התחייב לפועלים מזונות והם אוכלים מן הטבל, הרי זה כפורע חובו מן הטבל. אֶלָּא אוֹכְלִין אַחַת אַחַת מִן הַתְּאֵנָה. קוטפים תאנה ואוכלים ולאחר מכן קוטפים תאנה נוספת, שבאופן כזה שהפירות טרם נקבעו למעשר התירו חכמים לפרוע חובו מן הטבל (ד"א). אֲבָל לֹא מִן הַסַּל וכו'. שלאחר גמר מלאכה הפירות נקבעו למעשר על ידי המקח (שכאשר בעל הבית התחייב במזונות, דין הפועלים כדין קונה). הַקֻּפָּה. סל גדול. הַמֻּקְצֶה. מקום ששוטחים בו תאנים לייבוש.
יד. אֶחָד הַמְבַשֵּׁל וְאֶחָד הַשּׁוֹלֵק וְאֶחָד הַכּוֹבֵשׁ – קוֹבֵעַ לַמַּעֲשֵׂר. אֲבָל הַמְעַשֵּׁן אֶת הַפֵּרוֹת עַד שֶׁהִכְשִׁירָן – הֲרֵי הוּא סָפֵק.
יד. הַשּׁוֹלֵק. מבשל קלות במים ללא תבלינים (הערת הר"י קאפח לפה"מ ברכות ו,ח; וראה פה"מ תרומות י,יא, הלכות נדרים ט,א). ויש מפרשים ששלוק היינו מבושל הרבה (רש"י נדרים מט,א ועוד; וראה מאירי שם שהמילה מתפרשת בשני המובנים – הכל לפי ההקשר). הַמְעַשֵּׁן אֶת הַפֵּרוֹת עַד שֶׁהִכְשִׁירָן. מעלה עשן מתחת לפירות כדי לתקנם לאכילה.
טו. הַטּוֹמֵן פֵּרוֹת בָּאֲדָמָה אוֹ בַּתֶּבֶן אוֹ בַּזֶּבֶל עַד שֶׁהִכְשִׁירָן לַאֲכִילָה – לֹא נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר.
טו. הַטּוֹמֵן פֵּרוֹת בָּאֲדָמָה וכו'. כדי שיתחממו ויתרככו שם. לֹא נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר. שהטמנה אינה נחשבת בישול לעניין מעשרות.
טז. הַנּוֹתֵן יַיִן לְתַבְשִׁיל חַם, אוֹ שֶׁנָּתַן שֶׁמֶן לִקְדֵרָה וְאִלְפָּס כְּשֶׁהֵן מְרֻתָּחִין – נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר. מָזַג יַיִן בְּמַיִם חַמִּין – נִקְבַּע לַמַּעֲשֵׂר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם בִּשֵּׁל הַיַּיִן, וַאֲפִלּוּ בַּגַּת, שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
טז. לִקְדֵרָה וְאִלְפָּס. כלי בישול. כְּשֶׁהֵן מְרֻתָּחִין. כאשר יש בהם תבשיל חם שהתבשל בתוכם על גבי האש (פה"מ מעשרות א,ז, וראה לעיל ג,טו). נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר. היין או השמן נחשבים מבושלים ונאסרו באכילת עראי. מָזַג. מהל. וַאֲפִלּוּ בַּגַּת. אפילו במקום דריכת הענבים לפני גמר מלאכתם, כיוון שהבישול (או נתינת היין לכלי) נחשב גמר מלאכה (וגם קובע למעשרות כדין בישול של דבר שנגמרה מלאכתו).
יז. הַשּׁוּם וְהַשַּׁחֲלַיִם וְהַחַרְדָּל שֶׁשְּׁחָקָן בַּשָּׂדֶה בְּשֶׁמֶן – נִטְבְּלוּ לַמַּעֲשֵׂר. וְכֵן הַסּוֹחֵט אֶשְׁכּוֹל לְתוֹךְ הַכּוֹס – נִקְבַּע; לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי – לֹא נִקְבַּע.
יז. וְהַשַּׁחֲלַיִם. צמח בעל עלים ירוקים וחריפים. נִטְבְּלוּ לַמַּעֲשֵׂר. שהשחיקה מכשירה אותם לאכילה ונחשבת גמר מלאכה וקובעת למעשרות. נִקְבַּע. שיצירת משקה נחשבת כמו בישול. הַתַּמְחוּי. קערה שיש בה תבשיל. לֹא נִקְבַּע. כיוון שלא יצר משקה שעומד בפני עצמו.
יח. הַמּוֹלֵחַ פֵּרוֹת בַּשָּׂדֶה – נִקְבְּעוּ. טָבַל הַזֵּיתִים אַחַת אַחַת בַּמֶּלַח וְאָכַל – פָּטוּר. הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הַשָּׂרָף מֵהֶן – פָּטוּר. הַנּוֹטֵל זֵיתִים מִן הַמַּעֲטָן – טוֹבֵל אַחַת אַחַת בַּמֶּלַח וְאוֹכֵל. וְאִם מָלַח וְנָתַן לְפָנָיו – חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יח. הַפּוֹצֵעַ. פותח. הַשָּׂרָף. ליחה שדומה לחלב. פָּטוּר. שהשרף אינו נחשב משקה. הַמַּעֲטָן. מקום שצוברים בו את הזיתים כדי שיתרככו לפני סחיטתם (פה"מ מעשרות ד,ג).
יט. הַתּוֹרֵם פֵּרוֹתָיו תְּרוּמָה שֶׁצָּרִיךְ לִתְרֹם אַחֲרֶיהָ שְׁנִיָּה – נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר, וְלֹא יֹאכַל מֵהֶן עֲרַאי עַד שֶׁיּוֹצִיא הַתְּרוּמָה הַשְּׁנִיָּה וִיעַשֵּׂר.
יט. תְּרוּמָה שֶׁצָּרִיךְ לִתְרֹם אַחֲרֶיהָ שְׁנִיָּה. כגון שתרם מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, שהחשיבו את תרומתו כתרומה, אך הפירות עדיין טבולים לתרומה וצריך לתרום שנית (ראה הלכות תרומות ה,יד-טז). נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר. על ידי התרומה הראשונה על אף שלא תיקנה את הפירות.
כ. פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן, וְחָשְׁכָה עֲלֵיהֶן לֵילֵי שַׁבָּת – נִקְבְּעוּ, וְלֹא יֹאכַל מֵהֶן אֲפִלּוּ אַחַר הַשַּׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
כ. וְחָשְׁכָה עֲלֵיהֶן לֵילֵי שַׁבָּת נִקְבְּעוּ. כיוון שבכניסת שבת נעשה הכול מיועד ומוכן לאכילה (פה"מ תרומות ח,ג).
כא. תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּמְנוּ תְּאֵנִים לַשַּׁבָּת וְשָׁכְחוּ לְעַשְּׂרָן – לֹא יֹאכְלוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ.
כא. תִּינוֹקוֹת. ילדים. לֹא יֹאכְלוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ. אמנם בערב שבת רשאים לאכול (מפרשים על פי ירושלמי, וראה בהלכה הבאה).
כב. תְּאֵנָה שֶׁהָיְתָה מְיֻחֶדֶת לוֹ לֶאֱכֹל פֵּרוֹתֶיהָ בְּשַׁבָּת, וְלִקֵּט מִמֶּנָּה כַּלְכָּלָה – לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, הוֹאִיל וּפֵרוֹת אֵלּוּ מְיֻחָדִין לַשַּׁבָּת, וְהַשַּׁבָּת קוֹבַעַת.
כב. תְּאֵנָה. עץ תאנים. כַּלְכָּלָה. סל. לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. אפילו בערב שבת, שפירות המיוחדים לשבת נקבעים למעשר מיד. ובהלכה הקודמת לא נקבעו לפני שבת, כיוון שיוחדו לשבת על ידי ילדים שאין להם דעת (רדב"ז).
כג. הָיָה אוֹכֵל בָּאֶשְׁכּוֹל, וְחָשְׁכָה עָלָיו לֵילֵי שַׁבָּת – הֲרֵי זֶה לֹא יִגְמֹר אֲכִילָתוֹ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ לְאַחַר שַׁבָּת – הֲרֵי זֶה לֹא יִגְמֹר.
כג. הֲרֵי זֶה לֹא יִגְמֹר אֲכִילָתוֹ וכו'. אף שהתחיל בהיתר.

תקציר הפרק 

פרק ה הלכות מעשר

שאר הדברים הקובעים למעשר

בפרק זה ממשיך הרמב"ם לעסוק בענין קביעה למעשרות, ובו מבוארים פרטי הדינים של שאר הדברים הקובעים למעשר לאחר לקיטתם מהשדה (מדרבנן):

🔹המקח(קנין חליפין, רק כשקנאם לעצמו, ושילם, והם תלושים. וכן אם מתכונן למכרם בשוק).
🔹האש (בישול וכד').
🔹המלח (דרך עיבוד).
🔹התרומה (לאחר הפרשת תרומה גדולה)
🔹השבת (מעת כניסת השבת).

פועל: אוכל כפי שהתורה זיכתה אותו, בלא להפריש. בשאר מקרים, אוכל רק באופן שאינו גמר מלאכה (כמפורט בפרק).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מעשר ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עישן תפוחים – ספק אם קבעם למעשר?

2.הרב הראשי שנתן לו אדם פרי בשוק, חייב לעשרו?

3.פרי הנמכר בשוק לאדם ירא שמיים האם נקבע למעשר?

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן