א. מִקְוֶה שֶׁנָּפְלוּ לוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין מִכְּלִי אֶחָד אוֹ מִשְּׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה כֵּלִים – מִצְטָרְפִין, וְהוּא שֶׁיַּתְחִיל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁלֹּא פָּסַק הָרִאשׁוֹן; מֵאַרְבָּעָה כֵּלִים – אֵין מִצְטָרְפִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת אֶת מֵי הַמִּקְוֶה, אֲפִלּוּ נָפַל מִשְׁקַל דִּינָר בְּכָל שָׁנָה – מִצְטָרֵף לִשְׁלֹשֶׁת לֻגִּין. בֵּין שֶׁקָּדְמוּ הַשְּׁאוּבִין אֶת הַכְּשֵׁרִים בֵּין שֶׁקָּדְמוּ כְּשֵׁרִים אֶת הַפְּסוּלִים, אוֹ שֶׁהָיוּ הַשְּׁאוּבִין וְהַכְּשֵׁרִים נוֹפְלִין לַמִּקְוֶה כְּאַחַת, כֵּיוָן שֶׁנָּפְלוּ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין שְׁאוּבִין לְתוֹךְ אַרְבָּעִים סְאָה אוֹ לְפָחוֹת מֵאַרְבָּעִים – נִפְסַל הַכֹּל וְנַעֲשָׂה שָׁאוּב.
א. מִקְוֶה שֶׁנָּפְלוּ לוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין וכו'. הכלל בהלכה זו ובהלכה הבאה ששלושה לוגים שאובים פוסלים את המקווה רק אם נפלו בנפילה אחת או כעין נפילה אחת, שאז יש להם חשיבות, אבל אם הנפילות נפרדות לגמרי הרי מה שנפל בתחילה מתבטל ואינו מצטרף לנפילה הבאה. לְרַבּוֹת. להרבות. שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין שְׁאוּבִין לְתוֹךְ אַרְבָּעִים סְאָה. שביחד עם שלושת הלוגים יש בסך הכול ארבעים סאה (כס"מ, על פי המבואר לעיל ד,ו שארבעים סאה כשרים אינם נפסלים כאשר מוסיפים להם שאובים).
ב. שְׁנַיִם שֶׁהִטִּילוּ זֶה לֹג וּמֶחֱצָה וְזֶה לֹג וּמֶחֱצָה, וְהַסּוֹחֵט כְּסוּתוֹ וְהִגְבִּיהָהּ וְהַמַּיִם שֶׁבָּהּ נוֹפְלִים מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, וְכֵן הַמְעָרֶה מִן הַצַּרְצוּר שֶׁמַּטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה – הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין.
ב. שֶׁהִטִּילוּ. שפכו למקווה. וְהַסּוֹחֵט כְּסוּתוֹ וְהִגְבִּיהָהּ. אדם שכיבס בגדו במקווה והגביה את כל הבגד מן המים, נעשו כל המים שבבגד שאובים. וְהַמַּיִם שֶׁבָּהּ נוֹפְלִים מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה. מצדדים שונים של הבגד, ובסך הכול נפלו למקווה שלושה לוגים. הַצַּרְצוּר. כלי שתייה שמוזגים ממנו דרך רשת העשויה בפיו (פה"מ מקוואות ג,ג). הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין. שכל המקרים האלו נחשבים כעין נפילה אחת.
ג. הַמַּטְבִּיל כַּר אוֹ כֶּסֶת שֶׁל עוֹר בְּמִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן מִן הַמַּיִם – נִמְצְאוּ הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? מַטְבִּילָן וּמַעֲלֶה אוֹתָן דֶּרֶךְ שׁוּלֵיהֶן. אֲבָל הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה – מַטְבִּילִין אוֹתָן וּמַעֲלִין אוֹתָן כְּדַרְכָּן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
ג. כַּר אוֹ כֶּסֶת שֶׁל עוֹר. שיש בהם צד פתוח, וניתן להחזיק בתוכם מים. מְכֻוָּנוֹת. בדיוק. כֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן מִן הַמַּיִם נִמְצְאוּ הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין. אם יוציא אותם מהמים כאשר השפה הפתוחה כלפי מעלה יהיה המקווה חסר משיעור ארבעים סאה, ולא ניתן להחזיר את המים שבתוך הכר מכיוון שנעשו שאובים. וּמַעֲלֶה אוֹתָן דֶּרֶךְ שׁוּלֵיהֶן. באופן שהצד התחתון התפור כלפי מעלה. וְהַקֻּפָּה. סל. וּמַעֲלִין אוֹתָן כְּדַרְכָּן. מפני שיש בהם הרבה נקבים, ולכן המים שבתוכם אינם נחשבים שאובים (ראה גם לקמן ו,ח).
ד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ גֻּמּוֹת שֶׁל מַיִם שְׁאוּבִין, לֹג בְּכָל גֻּמָּא, וְנָפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים: אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַגֻּמָּא הַשְּׁלִישִׁית – כָּשֵׁר; וְאִם לָאו – פָּסוּל.
ד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וכו'. בור ריק שיש בקירותיו שלוש גומות זו למעלה מזו, ובכל גומה לוג של מים שאובים (תפא"י מקוואות ב,ה). עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַגֻּמָּא הַשְּׁלִישִׁית. לפני שמפלס המים הגיע לגובהה של הגומה העליונה ביותר. וְאִם לָאו פָּסוּל. שהרי שלושת הלוגים השאובים התערבו בכשרים לפני שהצטברו ארבעים סאה כשרים.
ה. שְׁנֵי מִקְווֹת, אֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶן אַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפַל לָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה וְלָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה, וְנִתְעָרְבוּ שְׁנֵי הַמִּקְווֹת – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִקְרָא עַל אֶחָד מֵהֶן שֵׁם פְּסוּל.
אֲבָל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, וְאַחַר כָּךְ נֶחֱלַק לִשְׁנַיִם, וְרִבָּה מַיִם כְּשֵׁרִים עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין, שֶׁכָּל הַמִּקְוֶה כֻּלּוֹ שֶׁנִּפְסַל כְּמַיִם שְׁאוּבִין הוּא חָשׁוּב, וּכְאִלּוּ כָּל מֵימָיו נִשְׁאֲבוּ בִּכְלִי.
אֲבָל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, וְאַחַר כָּךְ נֶחֱלַק לִשְׁנַיִם, וְרִבָּה מַיִם כְּשֵׁרִים עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין, שֶׁכָּל הַמִּקְוֶה כֻּלּוֹ שֶׁנִּפְסַל כְּמַיִם שְׁאוּבִין הוּא חָשׁוּב, וּכְאִלּוּ כָּל מֵימָיו נִשְׁאֲבוּ בִּכְלִי.
ה. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִקְרָא עַל אֶחָד מֵהֶן שֵׁם פְּסוּל. שכל אחד בפני עצמו לא נפסל מכיוון שלא נפלו לו שלושה לוגים, ולכן גם בזמן שמתחברים אינם נפסלים.
ו. בּוֹר שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם שְׁאוּבִין, וְהָאַמָּה נִכְנֶסֶת לוֹ וְיוֹצְאָה מִמֶּנּוּ – לְעוֹלָם הוּא בִּפְסוּלוֹ עַד שֶׁיִּתְחַשֵּׁב שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁאוּבִין שֶׁהָיוּ בַּבּוֹר שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין.
מִקְוֶה שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם שְׁאוּבִין וְנִפְסַל, וְאַחַר כָּךְ רִבָּה עָלָיו מַיִם כְּשֵׁרִים עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַכְּשֵׁרִים אַרְבָּעִים סְאָה – הֲרֵי הוּא בִּפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בּוֹ וְיִפְחֲתוּ הַשְּׁאוּבִין מִשְּׁלֹשֶׁת לֻגִּין.
כֵּיצַד? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים סְאָה מֵי גְּשָׁמִים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מַיִם שְׁאוּבִין, וְאַחַר כָּךְ הִרְבָּה עָלָיו מַיִם כְּשֵׁרִים – הֲרֵי זֶה בִּפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים סְאָה שֶׁהָיוּ בּוֹ וַחֲמֵשֶׁת קַבִּין וְיָתֵר מֵרְבִיעַ הַקַּב, וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַכֹּל שֶׁנִּפְסַל חוּץ מִפָּחוֹת מִשְּׁלֹשֶׁת לֻגִּין. וְכֵן אִם עָשָׂה מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים, וְעֵרֵב אוֹתוֹ עִם הַמִּקְוֶה הַזֶּה הַפָּסוּל – טִהֲרוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ.
מִקְוֶה שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם שְׁאוּבִין וְנִפְסַל, וְאַחַר כָּךְ רִבָּה עָלָיו מַיִם כְּשֵׁרִים עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַכְּשֵׁרִים אַרְבָּעִים סְאָה – הֲרֵי הוּא בִּפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בּוֹ וְיִפְחֲתוּ הַשְּׁאוּבִין מִשְּׁלֹשֶׁת לֻגִּין.
כֵּיצַד? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים סְאָה מֵי גְּשָׁמִים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מַיִם שְׁאוּבִין, וְאַחַר כָּךְ הִרְבָּה עָלָיו מַיִם כְּשֵׁרִים – הֲרֵי זֶה בִּפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים סְאָה שֶׁהָיוּ בּוֹ וַחֲמֵשֶׁת קַבִּין וְיָתֵר מֵרְבִיעַ הַקַּב, וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַכֹּל שֶׁנִּפְסַל חוּץ מִפָּחוֹת מִשְּׁלֹשֶׁת לֻגִּין. וְכֵן אִם עָשָׂה מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים, וְעֵרֵב אוֹתוֹ עִם הַמִּקְוֶה הַזֶּה הַפָּסוּל – טִהֲרוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ.
ו. וְהָאַמָּה. תעלה של מי גשמים זורמים (שכן אמה של מים נובעים מטהרת את השאובים בהשקה, כס"מ). לְעוֹלָם הוּא בִּפְסוּלוֹ עַד שֶׁיִּתְחַשֵּׁב וכו'. אין להסתפק בכך שיצאו מהבור מים כשיעור השאובים שהיו בו, שכן המים היוצאים חלקם מי גשמים, ולכן צריך לחשב זאת באופן יחסי, כגון אם היו בבור עשר סאין שאובים ונכנסו אליו עשרים סאין מי גשמים (כמות כפולה מהשאובים), ויצאו חמש עשרה סאין מים מעורבים, הרי יש לשער שהמים שיצאו הכילו עשר סאין מי גשמים וחמש סאין שאובים. נמצא שנשארו בבור חמש סאין שאובים ועדיין הוא פסול (תפא"י מקוואות ג,ג).
עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים סְאָה שֶׁהָיוּ בּוֹ. עשרים סאה מי גשמים שנפסלו. וַחֲמֵשֶׁת קַבִּין וְיָתֵר מֵרְבִיעַ הַקַּב. מתוך סאה שאובים שנפלה. שסאה היא שישה קבים וקב ארבעה לוגים, ונמצא שנשאר מן הסאה פחות משלושה לוגים. וְעֵרֵב אוֹתוֹ עִם הַמִּקְוֶה הַזֶּה הַפָּסוּל. יצר ביניהם נקודת חיבור הנקראת 'השקה' (ראה לקמן ח,ז). ובאופן זה המקווה הכשר מטהר את המקווה הפסול.
ז. הַמְסַנֵּק אֶת הַטִּיט לַצְּדָדִים, וְנִמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין לַמִּקְוֶה – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. הָיָה תּוֹלֵשׁ הַטִּיט וּמַגְבִּיהוֹ בְּיָדוֹ, וְהִבְדִּילוֹ מִן הַמִּקְוֶה לְצִדָּהּ, וְנִמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין – הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין.
ז. הַמְסַנֵּק אֶת הַטִּיט לַצְּדָדִים. מסלק את הטיט מקרקעית המקווה אל צדדיו. וְנִמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין. יצאו מהטיט שלשה לוגים מים. הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. שכל זמן שלא הגביה את הטיט והוציאו, המים שבטיט אינם נחשבים שאובים. וְהִבְדִּילוֹ מִן הַמִּקְוֶה לְצִדָּהּ. הוציא את הטיט והניחו על שפת המקווה (פה"מ מקוואות ב,ו). הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין. שכאשר מגביה את הטיט בידו ומבדילו מן המקווה נחשבים המים שבו כשאובים (שם).
ח. גַּיִס הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְכֵן בְּהֵמָה הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְזָלְפוּ בִּידֵיהֶם וּבְרַגְלֵיהֶם שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין לַמִּקְוֶה – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ עָשׂוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה – הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר.
ח. גַּיִס. קבוצת אנשי צבא. וְזָלְפוּ. התיזו. שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין. של מים כשרים. הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. אף שהמים הגיעו למקווה על ידי בהמה או אדם אינם נחשבים שאובים, מכיוון שהדבר נעשה בדרך הילוכם ללא כוונה (ח"ד מקוואות ג,ג). עָשׂוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה. הזרימו ארבעים סאה לבור ריק.
ט. מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפַל לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם טְמֵאִים שְׁאוּבִים – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מֵהֶן לַיָּדַיִם, וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶם. יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְרַבּוּ עֲלֵיהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן.
נָפַל לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִים – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם, וּפָסוּל לְהַקְווֹת עָלָיו. יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְרַבּוּ עֲלֵיהֶן – הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִים לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מֵהֶן לַיָּדַיִם, וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּם כִּשְׁאוּבִין, וְלֹא יִשָּׁאֵר מֵהֶן אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לֻגִּין.
וְכֵן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר דִּינָר, וְנָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִים – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם, וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן. נָפַל לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשֶׁת לֻגִּין, אֲפִלּוּ כֻּלָּם טְמֵאִים, וְאַחַר כָּךְ נָפַל לְתוֹכוֹ מִשְׁקַל דִּינָר מֵי גְּשָׁמִים לְהַשְׁלִימוֹ – כְּשֵׁם שֶׁטָּהַר לִטְבִילָה כָּךְ טָהַר לְכָל דָּבָר.
נָפַל לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִים – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם, וּפָסוּל לְהַקְווֹת עָלָיו. יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְרַבּוּ עֲלֵיהֶן – הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִים לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מֵהֶן לַיָּדַיִם, וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּם כִּשְׁאוּבִין, וְלֹא יִשָּׁאֵר מֵהֶן אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לֻגִּין.
וְכֵן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר דִּינָר, וְנָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִים – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם, וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן. נָפַל לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשֶׁת לֻגִּין, אֲפִלּוּ כֻּלָּם טְמֵאִים, וְאַחַר כָּךְ נָפַל לְתוֹכוֹ מִשְׁקַל דִּינָר מֵי גְּשָׁמִים לְהַשְׁלִימוֹ – כְּשֵׁם שֶׁטָּהַר לִטְבִילָה כָּךְ טָהַר לְכָל דָּבָר.
ט. הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מֵהֶן לַיָּדַיִם. שמי המקווה לא נטמאו מהמים הטמאים שנפלו לתוכם, מפני שמים שבקרקע אינם נטמאים אלא לרצון (הלכות טומאת אוכלין טו,א). ואף שמי המקווה אינם מטהרים את המים הטמאים, מכל מקום המים הטמאים מועטים מאוד ולפיכך אין לחשוש להם. וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶם. המים שנפלו אינם עולים לשיעור ארבעים סאה של מקווה (ראה גם לקמן ז,ד). יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְרַבּוּ עֲלֵיהֶן הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן. שכאשר רבו הגשמים הם מטהרים את המים הטמאים (הלכות טומאת אוכלין טו,ב), ומתוך שנטהרו לעניין טומאה – נטהרו לעניין מקווה ומשלימים לארבעים סאה.
הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם. מפני ששלושה לוגים טמאים זוהי כמות חשובה. וּפָסוּל לְהַקְווֹת עָלָיו. המקווה נפסל, ולא יועיל להשלימו לארבעים סאה, שכל המים שבו נעשו כשאובים (כדלעיל ה"א). הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִים לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מֵהֶן לַיָּדַיִם. שנטהרו על ידי הגשמים, כמבואר בפסקה הקודמת. וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים… וְלֹא יִשָּׁאֵר מֵהֶן אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לֻגִּין. כדין מקווה שנפל לתוכו מים שאובים ונפסל ואחר כך ריבה עליו מים כשרים (לעיל ה"ו).
וְכֵן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר דִּינָר וְנָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִים וכו'. מקרה זה זהה בדינו למקרה האמור בפסקה הקודמת. וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן. עד שיצאו כל המים הראשונים, שנעשו כולם כשאובים, כמובא בפסקה הקודמת. כְּשֵׁם שֶׁטָּהַר לִטְבִילָה כָּךְ טָהַר לְכָל דָּבָר. שכאשר יש במקווה ארבעים סאה מים כשרים הרי הוא כשר לטבילה ואף מטהר את המים הטמאים שנפלו בו (הלכה זו התבארה ע"פ ח"ד מקוואות א,ז, וראה כס"מ שהסבירה באופן אחר).
הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם. מפני ששלושה לוגים טמאים זוהי כמות חשובה. וּפָסוּל לְהַקְווֹת עָלָיו. המקווה נפסל, ולא יועיל להשלימו לארבעים סאה, שכל המים שבו נעשו כשאובים (כדלעיל ה"א). הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִים לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מֵהֶן לַיָּדַיִם. שנטהרו על ידי הגשמים, כמבואר בפסקה הקודמת. וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים… וְלֹא יִשָּׁאֵר מֵהֶן אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לֻגִּין. כדין מקווה שנפל לתוכו מים שאובים ונפסל ואחר כך ריבה עליו מים כשרים (לעיל ה"ו).
וְכֵן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר דִּינָר וְנָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִים וכו'. מקרה זה זהה בדינו למקרה האמור בפסקה הקודמת. וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן. עד שיצאו כל המים הראשונים, שנעשו כולם כשאובים, כמובא בפסקה הקודמת. כְּשֵׁם שֶׁטָּהַר לִטְבִילָה כָּךְ טָהַר לְכָל דָּבָר. שכאשר יש במקווה ארבעים סאה מים כשרים הרי הוא כשר לטבילה ואף מטהר את המים הטמאים שנפלו בו (הלכה זו התבארה ע"פ ח"ד מקוואות א,ז, וראה כס"מ שהסבירה באופן אחר).
