אֲבָל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, וְאַחַר כָּךְ נֶחֱלַק לִשְׁנַיִם, וְרִבָּה מַיִם כְּשֵׁרִים עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין, שֶׁכָּל הַמִּקְוֶה כֻּלּוֹ שֶׁנִּפְסַל כְּמַיִם שְׁאוּבִין הוּא חָשׁוּב, וּכְאִלּוּ כָּל מֵימָיו נִשְׁאֲבוּ בִּכְלִי.
מִקְוֶה שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם שְׁאוּבִין וְנִפְסַל, וְאַחַר כָּךְ רִבָּה עָלָיו מַיִם כְּשֵׁרִים עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַכְּשֵׁרִים אַרְבָּעִים סְאָה – הֲרֵי הוּא בִּפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בּוֹ וְיִפְחֲתוּ הַשְּׁאוּבִין מִשְּׁלֹשֶׁת לֻגִּין.
כֵּיצַד? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים סְאָה מֵי גְּשָׁמִים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מַיִם שְׁאוּבִין, וְאַחַר כָּךְ הִרְבָּה עָלָיו מַיִם כְּשֵׁרִים – הֲרֵי זֶה בִּפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים סְאָה שֶׁהָיוּ בּוֹ וַחֲמֵשֶׁת קַבִּין וְיָתֵר מֵרְבִיעַ הַקַּב, וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַכֹּל שֶׁנִּפְסַל חוּץ מִפָּחוֹת מִשְּׁלֹשֶׁת לֻגִּין. וְכֵן אִם עָשָׂה מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים, וְעֵרֵב אוֹתוֹ עִם הַמִּקְוֶה הַזֶּה הַפָּסוּל – טִהֲרוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ.
ו. וְהָאַמָּה. תעלה של מי גשמים זורמים (שכן אמה של מים נובעים מטהרת את השאובים בהשקה, כס"מ). לְעוֹלָם הוּא בִּפְסוּלוֹ עַד שֶׁיִּתְחַשֵּׁב וכו'. אין להסתפק בכך שיצאו מהבור מים כשיעור השאובים שהיו בו, שכן המים היוצאים חלקם מי גשמים, ולכן צריך לחשב זאת באופן יחסי, כגון אם היו בבור עשר סאין שאובים ונכנסו אליו עשרים סאין מי גשמים (כמות כפולה מהשאובים), ויצאו חמש עשרה סאין מים מעורבים, הרי יש לשער שהמים שיצאו הכילו עשר סאין מי גשמים וחמש סאין שאובים. נמצא שנשארו בבור חמש סאין שאובים ועדיין הוא פסול (תפא"י מקוואות ג,ג).
עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים סְאָה שֶׁהָיוּ בּוֹ. עשרים סאה מי גשמים שנפסלו. וַחֲמֵשֶׁת קַבִּין וְיָתֵר מֵרְבִיעַ הַקַּב. מתוך סאה שאובים שנפלה. שסאה היא שישה קבים וקב ארבעה לוגים, ונמצא שנשאר מן הסאה פחות משלושה לוגים. וְעֵרֵב אוֹתוֹ עִם הַמִּקְוֶה הַזֶּה הַפָּסוּל. יצר ביניהם נקודת חיבור הנקראת 'השקה' (ראה לקמן ח,ז). ובאופן זה המקווה הכשר מטהר את המקווה הפסול.
נָפַל לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִים – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם, וּפָסוּל לְהַקְווֹת עָלָיו. יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְרַבּוּ עֲלֵיהֶן – הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִים לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מֵהֶן לַיָּדַיִם, וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּם כִּשְׁאוּבִין, וְלֹא יִשָּׁאֵר מֵהֶן אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לֻגִּין.
וְכֵן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר דִּינָר, וְנָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִים – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם, וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן. נָפַל לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשֶׁת לֻגִּין, אֲפִלּוּ כֻּלָּם טְמֵאִים, וְאַחַר כָּךְ נָפַל לְתוֹכוֹ מִשְׁקַל דִּינָר מֵי גְּשָׁמִים לְהַשְׁלִימוֹ – כְּשֵׁם שֶׁטָּהַר לִטְבִילָה כָּךְ טָהַר לְכָל דָּבָר.
הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם. מפני ששלושה לוגים טמאים זוהי כמות חשובה. וּפָסוּל לְהַקְווֹת עָלָיו. המקווה נפסל, ולא יועיל להשלימו לארבעים סאה, שכל המים שבו נעשו כשאובים (כדלעיל ה"א). הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִים לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטֹּל מֵהֶן לַיָּדַיִם. שנטהרו על ידי הגשמים, כמבואר בפסקה הקודמת. וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים… וְלֹא יִשָּׁאֵר מֵהֶן אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לֻגִּין. כדין מקווה שנפל לתוכו מים שאובים ונפסל ואחר כך ריבה עליו מים כשרים (לעיל ה"ו).
וְכֵן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר דִּינָר וְנָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִים וכו'. מקרה זה זהה בדינו למקרה האמור בפסקה הקודמת. וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן. עד שיצאו כל המים הראשונים, שנעשו כולם כשאובים, כמובא בפסקה הקודמת. כְּשֵׁם שֶׁטָּהַר לִטְבִילָה כָּךְ טָהַר לְכָל דָּבָר. שכאשר יש במקווה ארבעים סאה מים כשרים הרי הוא כשר לטבילה ואף מטהר את המים הטמאים שנפלו בו (הלכה זו התבארה ע"פ ח"ד מקוואות א,ז, וראה כס"מ שהסבירה באופן אחר).