פרק ה', הלכות נזקי ממון, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה רוֹעָה נַפְשָׁהּ וְנִכְנְסָה בְּשָׂדוֹת וּכְרָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִזִּיקָה – מַתְרִין בְּבַעְלָהּ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים; אִם לֹא שָׁמַר בְּהֶמְתּוֹ וְלֹא מְנָעָהּ מִלִּתְעוֹת – יֵשׁ רְשׁוּת לְבַעַל הַשָּׂדֶה לִשְׁחֹט אוֹתָהּ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה, וְאוֹמֵר לִבְעָלֶיהָ: 'בֹּאוּ וּמִכְרוּ בָּשָׂר שֶׁלָּכֶם', מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לָאָדָם לְהַזִּיק וּלְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק; אֲפִלּוּ לִגְרֹם הַנֶּזֶק אָסוּר.
א. רוֹעָה נַפְשָׁהּ. לבדה, שאינה תחת השגחת הרועה. וְנִכְנְסָה בְּשָׂדוֹת וּכְרָמִים. של אחרים. מַתְרִין בְּבַעְלָהּ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים. שישמור על בהמתו מללכת ברשות אחרים. אִם לֹא שָׁמַר… יֵשׁ רְשׁוּת לְבַעַל הַשָּׂדֶה לִשְׁחֹט אוֹתָהּ. כדי שלא תזיק לו.
ב. לְפִיכָךְ אָסְרוּ חֲכָמִים לְגַדֵּל בְּהֵמָה דַּקָּה וְחַיָּה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹם הַשָּׂדוֹת וְהַכְּרָמִים, אֶלָּא בַּיְּעָרִים וּבַמִּדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמְגַדְּלִין בְּסוּרְיָא בְּכָל מָקוֹם.
ב. אָסְרוּ חֲכָמִים לְגַדֵּל בְּהֵמָה דַּקָּה וְחַיָּה דַּקָּה. אבל בהמה גסה התירו לגדל (הלכות עדות י,ד). בִּמְקוֹם הַשָּׂדוֹת וְהַכְּרָמִים. לפי שהן פושטות לשדות ומזיקות שם. אֶלָּא בַּיְּעָרִים וּבַמִּדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שאינם מקומות של יישוב ולא מצוי שיוזקו שם אנשים. וּמְגַדְּלִין בְּסוּרְיָא בְּכָל מָקוֹם. סוריא היא חבל ארץ גדול שכבש דוד המלך בצפון מזרח לארץ ישראל, ודינה כארץ ישראל לדברים מסוימים אך לא לעניין זה (ראה הלכות תרומות א,ג-ד; וראה לקמן הדין בבבל).
ג. עֲשָׂרָה תְּנָאִין הִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ וּבֵית דִּינוֹ בְּשָׁעָה שֶׁחִלֵּק אֶת הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵן: הִתְנָה שֶׁמַּרְעִין בְּהֵמָה דַּקָּה בַּיְּעָרִים שֶׁאִילָנֵיהֶן גַּסִּין, אֲבָל אֵין מַרְעִין שָׁם בְּהֵמָה גַּסָּה, וְיַעַר שֶׁאִילָנָיו דַּקִּין אֵין מַרְעִין בּוֹ לֹא גַּסָּה וְלֹא דַּקָּה אֶלָּא מִדַּעַת בְּעָלָיו.
וְכֵן הִתְנָה שֶׁיִּהְיֶה כָּל אָדָם מֻתָּר לְלַקֵּט עֵצִים מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ עֵצִים פְּחוּתִין וּקְרוֹבִין לִהְיוֹת קוֹצִים, כְּגוֹן הִיזְמֵי וְהִיגֵי, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ מְחֻבָּרִין וְלַחִין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְשָׁרֵשׁ; אֲבָל שְׁאָר עֵצִים אָסוּר.
וְכֵן הִתְנָה שֶׁיִּהְיֶה כָּל אָדָם מֻתָּר לְלַקֵּט עֲשָׂבִים הָעוֹלִין מֵאֵילֵיהֶן בְּכָל מָקוֹם, חוּץ מִשְּׂדֵה תִּלְתָּן שֶׁזְּרָעָהּ לִבְהֵמָה.
וְכֵן הִתְנָה שֶׁיְּהֵא אָדָם קוֹטֵם נְטִיעָה בְּכָל מָקוֹם, חוּץ מִגְּרוֹפִיּוֹת שֶׁל זַיִת. וְאֵינוֹ קוֹטֵם מִן הָאִילָנוֹת אֶלָּא כַּזַּיִת וְכַבֵּיצָה, וּבַקָּנִים וּבַגְּפָנִים מִן הַפְּקָק וּלְמַעְלָה, וּבִשְׁאָר הָאִילָן מֵחֻבּוֹ שֶׁל אִילָן, לֹא מֵחֻדּוֹ. וּכְשֶׁהִתִּיר לִקְטֹם לֹא הִתִּיר אֶלָּא מֵחָדָשׁ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, אֲבָל לֹא מִיָּשָׁן שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת, וְאֵינוֹ קוֹטֵם אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה פְּנֵי חַמָּה.
וְכֵן הִתְנָה שֶׁהַמַּעְיָן הַיּוֹצֵא בַּתְּחִלָּה, בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר שֶׁיָּצָא בִּגְבוּלָם מִסְתַּפְּקִין מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִקָּרוֹ בְּחֶלְקָם, וְאֵין לַאֲחֵרִים לְהִסְתַּפֵּק עִמָּהֶם מִמֶּנּוּ.
וְכֵן הִתְנָה שֶׁיִּהְיֶה כָּל אָדָם מֻתָּר לָצוּד דָּגִים מִיַּם טְבֶרְיָה; וְהוּא שֶׁיָּצוּד בְּחַכָּה בִּלְבַד. אֲבָל לֹא יִפְרֹס קֶלַע וְיַעֲמִיד סְפִינָה שָׁם אֶלָּא בְּנֵי הַשֵּׁבֶט שֶׁהִגִּיעַ אוֹתוֹ הַיָּם בְּחֶלְקָם.
וְכֵן הִתְנָה שֶׁכָּל אָדָם שֶׁצָּרִיךְ לִנְקָבָיו מִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ וְנִכְנָס אֲחוֹרֵי גָּדֵר שֶׁפָּגַע בּוֹ וְנִפְנֶה שָׁם, וַאֲפִלּוּ בְּשָׂדֶה מְלֵאָה כַּרְכֹּם, וְנוֹטֵל מִשָּׁם צְרוֹר וּמְקַנֵּחַ.
וְכֵן הִתְנָה שֶׁכָּל הַתּוֹעֶה בֵּין הַכְּרָמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְפַסֵּג וְעוֹלֶה וּמְפַסֵּג וְיוֹרֵד עַד שֶׁיֵּצֵא לְדַרְכּוֹ.
וְכֵן הִתְנָה שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּרְבֶּה הַטִּיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ נְקִיעֵי הַמַּיִם, יֵשׁ לְעוֹבְרֵי דְּרָכִים לְהִסְתַּלֵּק לִצְדָדֵי הַדְּרָכִים וּמְהַלְּכִין שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְהַלְּכִין בְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּעָלִים.
וְכֵן הִתְנָה שֶׁמֵּת מִצְוָה קוֹנֶה מְקוֹמוֹ וְנִקְבָּר בַּמָּקוֹם שֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ; וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֻטָּל עַל הַמֶּצֶר וְלֹא בְּתוֹךְ תְּחוּם הַמְּדִינָה. אֲבָל אִם נִמְצָא עַל הַמֶּצֶר אוֹ שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם – מְבִיאוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת.
ג. עֲשָׂרָה תְּנָאִין. שינהגו ישראל זה עם זה לפנים משורת הדין ולא יקפידו על זכויותיהם. שֶׁמַּרְעִין בְּהֵמָה דַּקָּה בַּיְּעָרִים. שיכול אדם לרעות בהמה דקה ביער פרטי של אחרים. שֶׁאִילָנֵיהֶן גַּסִּין. יערות עם עצים גדולים, שאין הבהמה מזיקה להם הרבה. אֲבָל אֵין מַרְעִין שָׁם בְּהֵמָה גַּסָּה. שהנזק שלה גדול יותר. אֶלָּא מִדַּעַת בְּעָלָיו. שייתן בעל היער את רשותו.
שֶׁיִּהְיֶה כָּל אָדָם מֻתָּר לְלַקֵּט עֵצִים מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ. ואין הדבר נחשב לגזל. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ עֵצִים פְּחוּתִין וּקְרוֹבִין לִהְיוֹת קוֹצִים. שאין בהם תועלת של ממש לבעל השדה. כְּגוֹן הִיזְמֵי וְהִיגֵי. מיני קוצים. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ מְחֻבָּרִין וְלַחִין. שנוח לבעלים שייעקרו מחמת שיונקים מן הקרקע, אבל בתלושים מקפיד הבעלים ומעוניין בהם (רמ"ה בשטמ"ק בבא קמא פא,א). וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְשָׁרֵשׁ. שלא יעקור, שייתכן שהבעלים מעוניין שימשיכו לגדול שם לצורך כלשהו (שם בשם גאונים). אֲבָל שְׁאָר עֵצִים אָסוּר. שהם חשובים לבעלים והרי זה גזל (וראה הלכות מלכים ו,יג הדין במחנה צבאי).
חוּץ מִשְּׂדֵה תִּלְתָּן שֶׁזְּרָעָהּ לִבְהֵמָה. תלתן הוא גרגרנית יוונית (חילבה), צמח המשמש לאכילת אדם ולאכילת בהמה. ומאחר שרוצה את התלתן להאכילו לבהמה, הוא מעוניין להאכילה גם בעשבים (בבלי בבא קמא פא,א).
שֶׁיְּהֵא אָדָם קוֹטֵם נְטִיעָה. חותך ענף מן האילן על מנת לנטעו אצלו באדמה. חוּץ מִגְּרוֹפִיּוֹת שֶׁל זַיִת. ענפי הזיתים הצומחים בצד האילן. ומכיוון שהם קלים יותר להשרשה הבעלים מעוניין בהם. אֶלָּא כַּזַּיִת וְכַבֵּיצָה. כן הנוסח בכתה"י והוא נוסח קשה. ויש שגרסו כאן "בזית כביצה" (ראה ילקוט שינו"ס במהדורת פרנקל). ופירושו שבעץ זית גדול מותר לקצוץ ענפים באופן שיניח מהענף במקום חיבורו לגזע אורך של כביצה (מאירי בבא קמא פא,א). מִן הַפְּקָק וּלְמַעְלָה. שבענף היוצא בגפן וכן בקנה יש כעין קשרים ובהם ניצני התחדשות של הענף, ומותר לקצוץ מן הקשר הקרוב ליציאת הענף ומעלה (מאירי בבא קמא פא,א). מֵחֻבּוֹ שֶׁל אִילָן. מהענפים שבצדדים החיצוניים של העץ שמחביאים את עיקרו (ר"ח ורמ"ה בשטמ"ק שם). לֹא מֵחֻדּוֹ. הענף העיקרי העומד במרכז האילן. מֵחָדָשׁ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. שגדל באותה השנה ולא מצמיח עדיין פירות, ולכן אין הפסד בקציצתו. וְאֵינוֹ קוֹטֵם אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה פְּנֵי חַמָּה. שלא ייקח מן הענפים החיצוניים המופנים כלפי החמה, ששם הפירות גדלים ומתבשלים היטב (רש"י בבא קמא פא,ב).
#איור nm_5_3
כותרת: פקקים של קנה#
שֶׁהַמַּעְיָן הַיּוֹצֵא בַּתְּחִלָּה. מעיין חדש. בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר שֶׁיָּצָא בִּגְבוּלָם מִסְתַּפְּקִין מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִקָּרוֹ בְּחֶלְקָם. לכל בני העיר שבשטחה נמצא המעיין מותר להשתמש במעיין, ולא רק לבעל החלקה שבה נובע המעיין. וְאֵין לַאֲחֵרִים לְהִסְתַּפֵּק עִמָּהֶם מִמֶּנּוּ. לתושבי עיר אחרת אין רשות להשתמש במעיין (והשווה הלכות גזלה ו,יג שבמעיין שזורם מחוץ לרשותו של האדם מותר לכולם להשתמש במים שזורמים החוצה – יד"פ).
מִיַּם טְבֶרְיָה. ים כנרת. לֹא יִפְרֹס קֶלַע וְיַעֲמִיד סְפִינָה שָׁם. שאין הדיג מותר שם אלא בכמות קטנה יותר ולא על ידי העמדת ספינות ומלכודות גדולות. אֶלָּא בְּנֵי הַשֵּׁבֶט שֶׁהִגִּיעַ אוֹתוֹ הַיָּם בְּחֶלְקָם. שרק שבט נפתלי שים הכנרת נפל בנחלתו יכול לצוד באיזה אופן שירצה.
שֶׁצָּרִיךְ לִנְקָבָיו. שנזקק להתפנות. וְנִכְנָס אֲחוֹרֵי גָּדֵר שֶׁפָּגַע בּוֹ. למקום פרטי. וַאֲפִלּוּ בְּשָׂדֶה מְלֵאָה כַּרְכֹּם. שהוא תבלין יקר ויש הפסד גדול אם ניזוק. וְנוֹטֵל מִשָּׁם צְרוֹר וּמְקַנֵּחַ. מותר לו לקחת צרור אדמה ולקנח, ואף שיכול להזיק בכך לשדה רשאי לעשות כן.
הַתּוֹעֶה בֵּין הַכְּרָמִים. איבד את דרכו בכרם חברו. מְפַסֵּג וְעוֹלֶה וּמְפַסֵּג וְיוֹרֵד. מפסק וחותך את הזמורות כדי לפלס לו דרך לצאת מהכרם.שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּרְבֶּה הַטִּיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ נְקִיעֵי הַמַּיִם. שמתוך ההליכה בדרכים בימי החורף נוצרות גומות מלאות מים ואף בקיץ נשאר בשפת הגומות טיט יבש, ואין זה נוח ללכת כך (ראה פה"מ מקוואות ט,ב, רשב"א בבא קמא פא,ב בשם ר"ח). לְהִסְתַּלֵּק לִצְדָדֵי הַדְּרָכִים. לפאתי שדהו של אדם פרטי, ואף בזמן שיש בשדה זרעים או תבואה (רש"י שם פא,א, טור חו"מ סי' רעד).
שֶׁמֵּת מִצְוָה. מת מישראל שמושלך בדרך ואין לו קוברים (הלכות אבל ג,ח) שמצווה על כל אדם לקברו. קוֹנֶה מְקוֹמוֹ וְנִקְבָּר בַּמָּקוֹם שֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ. אף בשדה של אדם פרטי. הַמֶּצֶר. גבול בין שני שדות, ואי אפשר לקברו שם. וְלֹא בְּתוֹךְ תְּחוּם הַמְּדִינָה. בתוך תחומה של העיר. אֲבָל אִם נִמְצָא עַל הַמֶּצֶר… מְבִיאוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת. ראה הלכות טומאת מת ח,ז ובפסקים ושיטות כאן.

ד. שְׁלֹמֹה תִּקֵּן שֶׁיְּהוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים מֻתָּרִין בִּימוֹת הַחַמָּה לְהַלֵּךְ בִּשְׁבִילִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּעָלִים, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.
ד. שְׁלֹמֹה תִּקֵּן. הוסיף על תקנות יהושע. בִּשְׁבִילִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּעָלִים. שבילים שבשדות, ובכך מקצרים ההולכים את דרכם. עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. עונת הגשמים השנייה, שמתקופה זו ההילוך יכול לקלקל את התבואה שנזרעה בשדה.
ה. וְתַקָּנוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגוֹת בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
ה. וְתַקָּנוֹת אֵלּוּ. של יהושע ושלמה.
ו. וּמִשֶּׁיֵּרֵד הַטַּל בְּבָבֶל – אָסוּר לְהַלֵּךְ בִּשְׁבִילִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּעָלִים.
ו. וּמִשֶּׁיֵּרֵד הַטַּל בְּבָבֶל. ששם הקרקע רטובה יותר. אָסוּר לְהַלֵּךְ בִּשְׁבִילִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּעָלִים. אף בימות החמה כל זמן שיורד טל, שדריסת הרגל קשה אז לקרקע.
ז. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר לְשַׁהוֹתָהּ קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם וְקֹדֶם לְמִשְׁתֵּה בְּנוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְהַטַּבָּח לוֹקֵחַ וְשׁוֹחֵט, לוֹקֵחַ וּמַשְׁהֶה, עַד שֶׁיִּשְׁחֹט מְעַט מְעַט; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר, אֶלָּא כָּל הַמַּשְׁהֶה מַשְׁהֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּזִּיק.
ז. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְגַדְּלִין וכו'. בשדות ובכרמים, כאמור לעיל ה"א. מֻתָּר לְשַׁהוֹתָהּ קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם. שצריך בשר לכבוד החג. וְקֹדֶם לְמִשְׁתֵּה בְּנוֹ. שמחת חתונת בנו. ואירועים אלו מצדיקים את החזקת הבהמה בבית. וְהַטַּבָּח. שוחט המוכר בשר. לוֹקֵחַ וּמַשְׁהֶה עַד שֶׁיִּשְׁחֹט מְעַט מְעַט. קונה ומחזיק בכמות שצריך למכור וכך לא יחזיק בהמה לזמן ארוך מדי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר וכו'. שאף היתר זה הוא בתנאי שיישארו הבהמות בתוך הבית.
ח. וּכְבָר עָשׂוּ בָּבֶל כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֶאֱסֹר בָּהּ גִּדּוּלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה וְחַיָּה דַּקָּה, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ רֹב הַשָּׂדוֹת וְהַכְּרָמִים שָׁם בְּאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
ח. וּכְבָר עָשׂוּ בָּבֶל כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. חכמי בבל קבעו שיהא דינה כארץ ישראל.
ט. וְכֵן אָסְרוּ חֲכָמִים לְגַדֵּל חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם, וְלֹא אֶת הַכֶּלֶב אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. אֲבָל מְגַדֵּל הוּא כְּלָבִים בְּעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר, בַּיּוֹם קוֹשְׁרוֹ וּבַלַּיְלָה מַתִּירוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: אָרוּר מְגַדֵּל כְּלָבִים וַחֲזִירִים, מִפְּנֵי שֶׁהֶזֵּקָן מְרֻבֶּה וּמָצוּי.
ט. וְלֹא אֶת הַכֶּלֶב. שהוא עלול לנשוך או להבעית את האנשים. ואם גידל כלב רע מנדים אותו עד שיסלק אותו (הלכות תלמוד תורה ו,יד). בְּעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר. עיר של ישראל הקרובה לגבול המדינה, והיא צריכה שמירה יתרה. בַּיּוֹם קוֹשְׁרוֹ וּבַלַּיְלָה מַתִּירוֹ. שבלילה עיקר הסכנה, ואז גם אין אנשים בחוץ ואין לחשוש להם. אָרוּר מְגַדֵּל כְּלָבִים וַחֲזִירִים מִפְּנֵי שֶׁהֶזֵּקָן מְרֻבֶּה וּמָצוּי. ולגבי החזירים ניתנו טעמים נוספים, כגון מעשה המובא בגמרא הנוגע לחזיר שנשלח לבית המקדש במקום קרבן התמיד (ראה בבלי בבא קמא פב,ב). וככלל ראו חז"ל בחזיר חיה מאוסה ביותר.
י. רוֹעֶה שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר מִיָּד, אֶלָּא מוֹכֵר עַל יָד עַל יָד. וְכֵן מִי שֶׁנָּפְלוּ לוֹ כְּלָבִים וַחֲזִירִים בִּירֻשָּׁה – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר מִיָּד, אֶלָּא מְעַט מְעַט.

י. רוֹעֶה שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. ונשארו בידו בהמות שגידל באיסור. אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר מִיָּד. את כל הבהמות, משום שיש בכך הפסד מרובה ויימנע מתשובה. עַל יָד עַל יָד. מעט מעט.

תקציר הפרק 

פרק ה הלכות *נזקי ממון*

*תקנות ציבוריות למניעת נזק*

על יסוד הכלל שטובת הכלל קודמת לנזק היחיד (במידות מסוימות) תקנו *יהושע ושלמה המלך* תקנות שונות שנפסקו להלכה ונוהגות עד ימינו.
אלו הן חלק מהתקנות: 🔹אסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל משום שמכלה את הזרעים ואת הצמחייה.🔹 מותר לכל אדם לדוג בחכה דגים מהכנרת, למרות שהיא בנחלת שבט נפתלי. 🔹 כשדרכי-הרבים מלאות בוץ בחורף, מותר לעוברי הדרכים, להלך בדרכים, שבצידי שדות פרטיות ועוד.
מעניין 🗯
האיסור המפורסם לגדל חזיר מובא היום בפרק
כמו-כן, הרמב"ם כותב כך על גידול כלב:
*ארור מגדל כלבים וחזירים, מפני שהיזקן מרובה ומצוי* (בשם חז"ל)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נזקי ממון ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם רצוי לגדל כלב?

2.עדר המזיק לשדות והתרו בבעליו – האם מותר לשחוט ממנו כבשים?

3.בארץ ישראל מותר לגדל כבשים רק במדבר ובשטח לא חקלאי?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן