פרק ה', הלכות נחלות, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. זֶה הַכְּלָל בַּיּוֹרְשִׁין: כָּל שְׁנֵי יוֹרְשִׁין שֶׁהָאֶחָד מֵהֶן יוֹרֵשׁ וַדַּאי וְהַשֵּׁנִי סָפֵק – אֵין לַסָּפֵק כְּלוּם. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם סָפֵק, שֶׁמָּא זֶה הוּא הַיּוֹרֵשׁ אוֹ שֶׁמָּא זֶה – חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
לְפִיכָךְ, מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בֵּן וְטֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרָגִינָס – הֲרֵי הַבֵּן יוֹרֵשׁ הַכֹּל, שֶׁהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרָגִינָס סָפֵק. הִנִּיחַ בָּנוֹת וְטֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרָגִינָס – יוֹרְשׁוֹת בְּשָׁוֶה, וַהֲרֵי הוּא כְּאֶחָד מִן הַבָּנוֹת.
א. אֵין לַסָּפֵק כְּלוּם. על פי הכלל שהמוציא מחברו עליו הראיה (פה"מ יבמות יא,ז).
וְטֻמְטוּם. מי שאיברי המין שלו מכוסים ואין ניכר אם הוא זכר או נקבה (הלכות אישות ב,כה). [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד מילה זו: טֻומְטוֹם.] אַנְדְּרָגִינָס. מי שיש לו איברי מין זכריים ונקביים (שם הכ"ד). מעמדם ההלכתי של הטומטום והאנדרוגינוס מסופק אם דינם כבן או בת. כְּאֶחָד מִן הַבָּנוֹת. הטומטום או האנדרוגינוס נוטל חלק כאחת הבנות שכן אף אם אינו בן, מגיע לו לפחות כאחת מהבנות.
ב. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת דִּין הַבָּנוֹת עִם הַבָּנִים בִּמְזוֹנוֹתָן וּבְפַרְנָסָתָן. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמְּזוֹנוֹת מִתְּנָאֵי כְּתֻבָּה, וּבִזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין – אֵין לַבָּנוֹת אֶלָּא מְזוֹנוֹתֵיהֶן, וְהַבָּנִים יִירְשׁוּ הַכֹּל, וְיִתְפַּרְנְסוּ הַבָּנוֹת בְּעִשּׂוּר נְכָסִים כְּדֵי שֶׁיִּנָּשְׂאוּ לִבְעָלִים; וּבִזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מוּעָטִין – אֵין לַבָּנִים כְּלוּם, אֶלָּא הַכֹּל לִמְזוֹן הַבָּנוֹת.
לְפִיכָךְ, מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת וְטֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרָגִינָס: בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין – הַבָּנִים יוֹרְשִׁין וְדוֹחִין הַטֻּמְטוּם אֵצֶל הַבָּנוֹת, וְנִזּוֹן כְּמוֹתָן; וּבִזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מוּעָטִין – הַבָּנוֹת דּוֹחוֹת אֶת הַטֻּמְטוּם אֵצֶל הַבָּנִים, וְאוֹמְרִין לוֹ: 'זָכָר אַתָּה, וְאֵין לְךָ עִמָּנוּ מְזוֹנוֹת'.
ב. בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת. יט,י-כ, כ,ג-י. בִּמְזוֹנוֹתָן. בכתובה מתחייב הבעל שהבנות יקבלו מזונות מנכסיו עד שיבגרו או יתארסו (שם יט,י). וּבְפַרְנָסָתָן. מתקנת חכמים האב חייב לתת לכל אחת מבנותיו כעשירית מנכסיו לצרכי נישואיהן (שם כ,א-ג). שֶׁהַמְּזוֹנוֹת מִתְּנָאֵי כְּתֻבָּה. חובת המזונות היא בכלל התחייבויות שהטילו חכמים על הבא להינשא ודין גבייתן כגביית הכתובה. לעומת זאת הפרנסה איננה מתנאי הכתובה אלא מוגדרת כחוב ודרכי גבייתה כשל גביית חוב (ראה שם כ,ה-ו). שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין. שיש בנכסי הירושה יותר מכדי מזונות הבנים והבנות עד שיבגרו הבנות (שם יט,יז). בְּעִשּׂוּר. עשירית. הַכֹּל לִמְזוֹן הַבָּנוֹת. והבנים ישאלו על הפתחים (שם).
וְדוֹחִין הַטֻּמְטוּם אֵצֶל הַבָּנוֹת וכו'. מכיוון שמעמדו מסופק ידו על התחתונה: בנכסים מרובים ייטול כבנות, ובנכסים מועטים יחזר על הפתחים כבנים. וכן דין האנדרוגינוס.
ג. מִי שֶׁלֹּא שָׁהָת אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת וְיָלְדָה בֵּן, וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן – אֵין זֶה הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְאִם מֵת הַבֵּן – שְׁנֵיהֶם יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ וְחוֹלְקִין בְּשָׁוֶה, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם סָפֵק, שֶׁמָּא זֶה אָבִיו אוֹ זֶה אָבִיו.
ג. שֶׁלֹּא שָׁהָת אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. שהוא הזמן שאישה שנתגרשה או נתאלמנה צריכה להמתין קודם שתינשא כדי שיהיה אפשר להכיר אם היא מעוברת מבעלה הראשון (הלכות גירושין יא,יח). בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן. שהעובר נולד לאחר תשעה חודשי היריון והוא בנו של בעלה הראשון. וְאִם מֵת הַבֵּן. ואין לבן זרע. שְׁנֵיהֶם יוֹרְשִׁין. שני האבות המסופקים.
ד. יְבָמָה שֶׁלֹּא שָׁהָת שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִתְיַבְּמָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה, וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, זֶה הַסָּפֵק אוֹמֵר: 'שֶׁמָּא בֶּן הַמֵּת אֲנִי וְאִירַשׁ נִכְסֵי אָבִי כֻּלָּן, וְאֵין אַתָּה רָאוּי לְיַבֵּם, שֶׁאֵין אִמִּי בַּת יִבּוּם', וְהַיָּבָם אוֹמֵר: 'שֶׁמָּא בְּנִי אַתָּה, וְאִמְּךָ רְאוּיָה לְיִבּוּם, וְאֵין לְךָ בְּנִכְסֵי אָחִי כְּלוּם', הוֹאִיל וְגַם זֶה הַיָּבָם סָפֵק שֶׁמָּא יָבָם הוּא אוֹ אֵינוֹ יָבָם – חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
וְכֵן דִּין הַסָּפֵק עִם בְּנֵי הַיָּבָם בְּנִכְסֵי הַמֵּת שֶׁנִּתְיַבְּמָה אִשְׁתּוֹ – חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה, הַסָּפֵק מֶחֱצָה וּבְנֵי הַיָּבָם הַוַּדָּאִין מֶחֱצָה.
מֵת הַיָּבָם אַחַר שֶׁחָלַק עִם זֶה הַסָּפֵק, וּבָאוּ בְּנֵי הַיָּבָם הַוַּדָּאִין לִירַשׁ אֲבִיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְזֶה הַסָּפֵק לוֹמַר לָהֶם: 'אִם אֲחִיכֶם אֲנִי – תְּנוּ לִי חֵלֶק בִּירֻשָּׁה זוֹ, וְאִם אֵין אֲנִי אֲחִיכֶם – הַחֲזִירוּ לִי הַחֵצִי שֶׁלָּקַח אֲבִיכֶם' – אֵין לְזֶה הַסָּפֵק עִמָּהֶן בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶן כְּלוּם, וְאֵינוֹ מוֹצִיא מִיָּדָן.
ד. יְבָמָה שֶׁלֹּא שָׁהָת שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וכו'. האישה שמת בעלה צריכה להמתין שלושה חודשים קודם שתתייבם כדי שיהיה אפשר להכיר אם נתעברה מבעלה הראשון ואינה זקוקה לייבום (הלכות ייבום וחליצה א,יט). ואם לא המתינה וילדה כעבור שישה חודשים מזמן הייבום, הבן הוא ספק בן תשעה חודשים מהבעל הראשון שמת או בן שבעה חודשים מהיבם, וצריך היבם להוציאה בגט, שמא נתעברה מהבעל הראשון, ואסורה היא על אחיו היבם (שם הכ"ג). שֶׁמָּא בְּנִי אַתָּה וְאִמְּךָ רְאוּיָה לְיִבּוּם. ואם כן דינו כיבם שיורש את נכסי אחיו המת (כדלעיל ג,ז).
וְכֵן דִּין הַסָּפֵק עִם בְּנֵי הַיָּבָם. אם מת היבם קודם שחלק את הירושה עם הספק, ובניו הוודאיים תובעים את הירושה. חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. את נכסי המת שנתייבמה אשתו.
אִם אֲחִיכֶם אֲנִי תְּנוּ לִי חֵלֶק בִּירֻשָּׁה זוֹ. שדינו לקבל חלק בירושה ככל אחד מהאחים. וְאִם אֵין אֲנִי אֲחִיכֶם הַחֲזִירוּ לִי הַחֵצִי שֶׁלָּקַח אֲבִיכֶם. שאם הוא הבן של האח הראשון שמת הרי הוא יורש אותו ולא היבם. אֵין לְזֶה הַסָּפֵק עִמָּהֶן בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶן כְּלוּם. אינו יורש אתם בנכסים כאחד מהאחים, מפני הספק שמא הוא בנו של האח הראשון. וְאֵינוֹ מוֹצִיא מִיָּדָן. אינו יכול לתבוע שיחזירו לו את החצי שלקח אביהם מנכסי האח הראשון, שמכיוון שכבר נעשה דין והספק התחלק עם היבם, אין הוא יכול לבוא עכשיו ולערער על החלוקה.
ה. סָפֵק וְיָבָם שֶׁבָּאוּ לַחֲלֹק בְּנִכְסֵי אֲבִי הַיָּבָם – הֲרֵי יָבָם יוֹרֵשׁ וַדַּאי, וְזֶה הַסָּפֵק: אִם הוּא בֶּן הַמֵּת – יֵשׁ לוֹ חֲצִי הַמָּמוֹן וּלְזֶה הַיָּבָם חֶצְיוֹ; וְאִם הוּא בֶּן הַיָּבָם – אֵין לוֹ כְּלוּם; לְפִיכָךְ יִירַשׁ הַיָּבָם וְיִדָּחֶה הַסָּפֵק.
הִנִּיחַ הַיָּבָם שְׁנֵי בָּנִים וַדָּאִין, וְאַחַר כָּךְ מֵת אֲבִי הַיָּבָם; הֲרֵי הַסָּפֵק אוֹמֵר: 'אֲנִי בֶּן הַמֵּת, וְיֵשׁ לִי מֶחֱצָה וְלִשְׁנֵיכֶם מֶחֱצָה', וְהַשְּׁנַיִם אוֹמְרִין לוֹ: 'אַתָּה אָחִינוּ, וּבֶן הַיָּבָם אַתָּה, וְאֵין לְךָ אֶלָּא שְׁלִישׁ בְּנִכְסֵי הַזָּקֵן': הַחֵצִי שֶׁמּוֹדֶה לָהֶם בּוֹ – נוֹטְלִין; וְהַשְּׁלִישׁ שֶׁמּוֹדִים הֵם בּוֹ לוֹ – נוֹטְלוֹ, וְהַשְּׁתוּת הַנִּשְׁאָר – חוֹלְקִין אוֹתוֹ בְּשָׁוֶה, הוּא נוֹטֵל חֶצְיוֹ וּשְׁנֵיהֶם חֶצְיוֹ.
מֵת הַסָּפֵק, הֲרֵי הַיָּבָם אוֹמֵר: 'שֶׁמָּא בְּנִי הוּא וַאֲנִי אִירָשֶׁנּוּ', וַאֲבִי הַיָּבָם אוֹמֵר: 'שֶׁמָּא בֶּן בְּנִי הַמֵּת הוּא וַאֲנִי אִירָשֶׁנּוּ' – חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
מֵת הַיָּבָם, הֲרֵי הַסָּפֵק אוֹמֵר: 'בְּנוֹ אֲנִי וְאִירָשֶׁנּוּ', וַאֲבִי הַיָּבָם אוֹמֵר: 'שֶׁמָּא בֶּן בְּנִי הָאַחֵר אַתָּה וְזֶה אֲחִי אָבִיךָ הוּא, וַאֲנִי אִירָשֶׁנּוּ' – חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
ה. לַחֲלוֹק בְּנִכְסֵי אֲבִי הַיָּבָם. שמת הסב, ובאים היבם והספק לחלוק הירושה. היבם תובע חלקו וחלק אחיו שמת. והספק טוען שהוא בנו של המת, ותובע חלקו. יָבָם יוֹרֵשׁ וַדַּאי. שהרי הוא בוודאי בנו של הנפטר. וְיִדָּחֶה הַסָּפֵק. שבכל מקום שיש ספק וודאי, נדחה הספק מפני הוודאי כדלעיל ה"א.
וְיֵשׁ לִי מֶחֱצָה. שיורש את הסב במקום אביו. וְלִשְׁנֵיכֶם מֶחֱצָה. חלק אביהם היבם בנכסי הסב. וְהַשְּׁתוּת. שישית.
מֵת הַסָּפֵק וכו'. ובאים היבם ואביו לירשנו, היבם טוען שהספק בנו, והסב טוען שהספק נולד מבנו שמת ועל כן הוא זכאי בירושתו.
מֵת הַיָּבָם. ללא בנים אחרים, ובאים הספק והסב לירשנו.
ו. מִי שֶׁנָּפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ, וְאֵין יָדוּעַ אִם הָאִשָּׁה מֵתָה תְּחִלָּה, וְנִמְצְאוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל יוֹרְשִׁין כָּל נְכָסֶיהָ, אוֹ הַבַּעַל מֵת תְּחִלָּה, וְנִמְצְאוּ יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה יוֹרְשִׁין כָּל נְכָסֶיהָ, כֵּיצַד דִּינָם? מַעֲמִידִין נִכְסֵי מְלוֹג בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה; וְהַכְּתֻבָּה, עִקָּר וְתוֹסֶפֶת, בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל; וְחוֹלְקִין בְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל: יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה נוֹטְלִין חֶצְיָן, וְיוֹרְשֵׁי הַבַּעַל חֶצְיָן.
אֲבָל אִם נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ – מַעֲמִידִין אֶת נִכְסֵי הָאֵם בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאֵם, שֶׁהֵן יוֹרְשִׁין וַדָּאִין; אֲבָל יוֹרְשֵׁי הַבֵּן סָפֵק הֵן, שֶׁאִם מֵת הַבֵּן תְּחִלָּה, אֵין לְאֶחָיו מֵאָבִיו בְּנִכְסֵי אִמּוֹ כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ו. יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל. בניו מאישה אחרת או אביו או אחיו. יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה. ממשפחת אביה או ילדים שהיו לה מבעל אחר (אבל אם יש להם ילדים משותפים הרי הם יורשים את הנכסים בין מצד הבעל ובין מצד האישה). כֵּיצַד דִּינָם וכו'. מכיוון שיש כאן ספק הולכים אחרי חזקת הנכסים, ונותנים אותם ליורשי מי שמוחזק בהם (בדומה לנזכר לעיל ג,ט ראה שם בביאור). וְהַכְּתֻבָּה עִקָּר וְתוֹסֶפֶת. התחייבות שהבעל מקבל עליו בשעת הנישואין לשלם לאישה אם ימות או יגרשנה. הן הסכום הקצוב שקבעו חכמים ('עיקר'), הן התוספת שהוסיף מעצמו על סכום זה (ראה הלכות אישות י,ז).
אִם נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ. ואין ידוע מי מת ראשון, ויש ספק אם ירושת האם מגיעה לקרוביה או לקרובי הבן (ומדובר במקרה שלבן אין ילדים, שאם יש לו הרי הם יורשים בין מצד הבן ובין מצד האם). מַעֲמִידִין אֶת נִכְסֵי הָאֵם בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאֵם שֶׁהֵן יוֹרְשִׁין וַדָּאִין. שקרובי האם הם ודאי במעמד של יורשים שלה ולכן מוחזקים בירושה. אבל יורשי הבן שאינם ממשפחת האם אינם במעמד של יורשים מצד קרבתם אליה, אלא הם יורשים אותה רק במקרה שהבן מת אחריה (שאז יורשים אותה מכוחו). ומכיוון שכאן יש ספק אם אכן כך קרה הם יורשיה בספק (יד"פ). שֶׁאִם מֵת הַבֵּן תְּחִלָּה אֵין לְאֶחָיו מֵאָבִיו בְּנִכְסֵי אִמּוֹ כְּלוּם. שאין הירושה מוסבת במקרה זה למשפחת אבי הבן. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,יג.
ז. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בֶּן בִּתּוֹ: אִם הָאָב מֵת תְּחִלָּה – בֶּן בִּתּוֹ יִירָשֶׁנּוּ, וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים שֶׁל יוֹרְשֵׁי הַבֵּן; וְאִם בֶּן בִּתּוֹ מֵת תְּחִלָּה – אֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים שֶׁל יוֹרְשֵׁי הָאָב. לְפִיכָךְ יַחְלְקוּ יוֹרְשֵׁי הָאָב עִם יוֹרְשֵׁי בֶּן הַבַּת.
וְכֵן אִם נִשְׁבָּה הָאָב וּמֵת בֶּן בִּתּוֹ בַּמְּדִינָה, אוֹ שֶׁנִּשְׁבָּה הַבֵּן וּמֵת אֲבִי אִמּוֹ בַּמְּדִינָה – יַחְלְקוּ יוֹרְשֵׁי הָאָב עִם יוֹרְשֵׁי בֶּן הַבַּת.
ז. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בֶּן בִּתּוֹ. ואין ידוע מי מת קודם, האב או הנכד (ומדובר שהיה לסב רק בת אחת ובנה הוא היורש את הסב). אִם הָאָב מֵת תְּחִלָּה בֶּן בִּתּוֹ יִירָשֶׁנּוּ וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים שֶׁל יוֹרְשֵׁי הַבֵּן. שאם הסב מת תחילה, זכה הנכד בירושה, ואחרי מותו מקבלים אותה יורשיו שהם משפחת אביו. וְאִם בֶּן בִּתּוֹ מֵת תְּחִלָּה אֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,יג. וכיוון שמת בן בתו לפניו, ירושת הסב שעוברת לאמו אינה מגיעה אליו כשהוא בקבר, אלא מגיעה ליורשי הסב. לְפִיכָךְ יַחְלְקוּ יוֹרְשֵׁי הָאָב עִם יוֹרְשֵׁי בֶּן הַבַּת. ששניהם יורשים מספק. ואף שגם כאן, כמו בהלכה הקודמת, יורשי האב הם ודאי במעמד של יורשים ואילו יורשי הבן אינם במעמד כזה, אין יורשי האב נוטלים את כל הנכסים. וטעם הדבר שבמקרה האמור כאן הירושה עברה מן הסב אל בתו המתה, ועל ידי כך יצאה מחזקת יורשי הסב. ומכיוון שלשני הצדדים יש ספק שווה אם הם יורשים אותה או לא, חולקים (כס"מ ע"פ הסבר הרא"ש).
וְכֵן אִם נִשְׁבָּה הָאָב וּמֵת בֶּן בִּתּוֹ בַּמְּדִינָה. שאינם באותו המקום ולא ידוע מי מת קודם.
ח. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אָבִיו אוֹ שְׁאָר מוֹרִישָׁיו, וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעֲלֵי חוֹב, יוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִין: 'הַבֵּן מֵת תְּחִלָּה וְלֹא הִנִּיחַ כְּלוּם, וְאָבַד הַחוֹב', וּבַעֲלֵי חוֹבוֹת אוֹמְרִין: 'הָאָב מֵת תְּחִלָּה וְזָכָה הַבֵּן בִּירֻשָּׁתוֹ, וְיֵשׁ לָנוּ לִגְבּוֹת מֵחֶלְקוֹ' – הֲרֵי הַנְּכָסִים בְּחֶזְקַת הַיּוֹרְשִׁין, וְעַל הָאִשָּׁה וּבַעֲלֵי חוֹבוֹת לְהָבִיא רְאָיָה אוֹ יֵלְכוּ לָהֶן בְּלֹא כְּלוּם.

ח. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו. ולא היו לו נכסים פרט לנכסים שיורש מאביו. שְׁאָר מוֹרִישָׁיו. קרובים אחרים שהוא יורש אותם. וְיֵשׁ לָנוּ לִגְבּוֹת מֵחֶלְקוֹ. שהנכסים שירש מאביו נשתעבדו לחוב. הַנְּכָסִים בְּחֶזְקַת הַיּוֹרְשִׁין. כיוון שהם יורשים בכל אופן, בין אם מת האב לפני הבן בין אם מת אחריו. ואם בעלי החובות רוצים להוציא מהם את חובם עליהם להביא ראיה שהאב מת קודם והבן ירש אותו.

ט. דִּין אֵלּוּ שֶׁמֵּתוּ תַּחַת הַמַּפֹּלֶת אוֹ שֶׁטָּבְעוּ בַּיָּם אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לָאֵשׁ אוֹ שֶׁמֵּתוּ בְּיוֹם אֶחָד וְזֶה בַּמְּדִינָה וְהָאַחֵר בִּמְדִינָה אַחֶרֶת – דִּין אֶחָד הוּא, שֶׁבְּכָל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין יוֹדְעִין מִי הוּא שֶׁמֵּת תְּחִלָּה.

תקציר הפרק 

🤔 עד שהמוות (לא) יפריד בינינו…
רבים מסיפורי האגדות מסתיימים במשפט "והם חיים באושר ועושר עד היום הזה". המציאות, בניגוד לאגדות, מורכבת יותר. ולפעמים החיים נגמרים בצורה טרגית דווקא. כזה הוא המקרה שבפרקנו שמתאר אסון כבד שמעורר דיון הלכתי: "מי שנפל הבית עליו ועל אשתו, ואין ידוע אם האישה מתה תחילה, ונמצאו יורשי הבעל יורשין כל נכסיה, או הבעל מת תחילה, ונמצאו יורשי האישה יורשין כל נכסיה" – מה דינם? ההלכה היא שמחלקים את נכסי הזוג בין היורשים לפי מפתח הבעלות על הנכסים של הזוג בחייהם (הלכה ו) 🏠

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נחלות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ילד שיש ספק מי אביו – לא יורש אף אחד מהם?

2.טומטום שווה לבת בירושה משום שהוא ספק זכר?

3.כשאין יודעים מי מת תחילה – חולקים הנכסים?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן