פרק ה', הלכות עבדים, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים, וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁלֹשָׁה: נִקְנֶה בְּכֶסֶף, אוֹ בִּשְׁטָר, אוֹ בַּחֲזָקָה, אוֹ בַּחֲלִיפִין, אוֹ בִּמְשִׁיכָה; וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְּכֶסֶף, אוֹ בִּשְׁטָר, אוֹ בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים. וְעֶבֶד קָטָן – הֲרֵי הוּא כִּבְהֵמָה, וְנִקְנֶה בִּמְשִׁיכָה כִּמְשִׁיכַת הַבְּהֵמָה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה כָּל הַדְּרָכִים שֶׁהָעֲבָדִים נִקְנִין בָּהֶן.
א. עֶבֶד כְּנַעֲנִי. עבד גוי. נִקְנֶה. מידי בעליו הקודמים לאדונו החדש, ואם היה קודם לכן בן חורין נקנה כעת לבעליו ונעשה עבד (ראה לקמן ט,ב). וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ. לצאת לחירות. בִּמְשִׁיכָה. באופן שמשך אותו בכוח (הלכות מכירה ב,ג). וְעֶבֶד קָטָן. שאין לו דעת. וְנִקְנֶה בִּמְשִׁיכָה כִּמְשִׁיכַת הַבְּהֵמָה. ולכן מספיק שיגרום לו ללכת על ידי שיקרא לו וכדומה (שם ה"ד). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה. שם ב,א-ד, ה,ה.
ב. כֵּיצַד קוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְּכֶסֶף? כְּגוֹן שֶׁנָּתַן אֶחָד לְרַבּוֹ מָעוֹת וְאָמַר לוֹ: 'עַל מְנָת שֶׁיֵּצֵא עַבְדְּךָ בָּהֶן לְחֵרוּת' – כֵּיוָן שֶׁקִּבֵּל הָרַב הַכֶּסֶף אוֹ שָׁוֶה כֶּסֶף, יָצָא הָעֶבֶד לְחֵרוּת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ דַּעַת הָעֶבֶד, שֶׁזְּכוּת הִיא לוֹ, וְזָכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.
וְכֵן אִם נָתַן אֶחָד לָעֶבֶד מָעוֹת וְאָמַר לוֹ: 'עַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת': אִם רָצָה הָאָדוֹן וְקִבֵּל הַמָּעוֹת – יָצָא הָעֶבֶד לְחֵרוּת; וְאִם לֹא רָצָה – לֹא קָנָה הָעֶבֶד הַמָּעוֹת, שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיֵּצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת. וְאֶחָד הַכֶּסֶף אוֹ שָׁוֶה כֶּסֶף, בֵּין לִקְנוֹתוֹ בֵּין לְהַקְנוֹת עַצְמוֹ לוֹ.
ב. שֶׁזְּכוּת הִיא לוֹ. להשתחרר מהעבדות. וְזָכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. קניינים שונים וכדומה שהם לזכותו ולטובתו של אדם, עושים אותם עבורו שלא מדעתו.
וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת. אבל אם לא אמר לו כן, זכה האדון במעות הללו, שיד העבד כיד רבו, ומיד זכה בהן הרב (הלכות זכייה ומתנה ג,יב-יד). וְאֶחָד הַכֶּסֶף אוֹ שָׁוֶה כֶּסֶף. דין אחד להם. בֵּין לִקְנוֹתוֹ בֵּין לְהַקְנוֹת עַצְמוֹ לוֹ. בין לקנות את עצמו כשיוצא לחירות ובין להקנות את עצמו לעבד.
ג. כֵּיצַד בִּשְׁטָר? כָּתַב לוֹ עַל הַנְּיָר אוֹ עַל הַחֶרֶס: 'הֲרֵי אַתְּ בֶּן חֹרִין' אוֹ 'הֲרֵי אַתְּ שֶׁל עַצְמָךְ' אוֹ 'אֵין לִי עֵסֶק בָּךְ' וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּעִנְיַן זֶה, שֶׁזֶּה הוּא גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר, וּמָסַר לוֹ אֶת הַשְּׁטָר בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים, אוֹ שֶׁהָיוּ עֵדִים חֲתוּמִין בּוֹ וּמְסָרוֹ לוֹ בֵּינוֹ לְבֵינוֹ – הֲרֵי זֶה יָצָא לְחֵרוּת, שֶׁהֲרֵי גִּטּוֹ וְיָדוֹ בָּאִין כְּאַחַת.
אָמַר לוֹ שֶׁלֹּא בִּכְתָב: 'הֲרֵי אַתְּ בֶּן חֹרִין', 'הֲרֵי אַתְּ שֶׁל עַצְמָךְ', אַף עַל פִּי שֶׁהֵעִיד עָלָיו עֵדִים בְּבֵית דִּין וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּנָה מִיָּדוֹ – עֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּחְרֵר, שֶׁאֵין הָעֶבֶד יוֹצֵא לְחֵרוּת אֶלָּא בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר אוֹ בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים. וְהַכּוֹתֵב לְשִׁפְחָתוֹ: 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם' – לֹא אָמַר כְּלוּם.
ג. עַל הַנְּיָר אוֹ עַל הַחֶרֶס. אפילו על חומרים אלה ניתן לכתוב. שֶׁזֶּה הוּא גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר. עיקרו של שטר השחרור. וּמָסַר לוֹ אֶת הַשְּׁטָר בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים. כגט אישה שצריך למסרו לה בפני שני עדים (הלכות גירושין א,יג). אוֹ שֶׁהָיוּ עֵדִים חֲתוּמִין בּוֹ וּמְסָרוֹ לוֹ בֵּינוֹ לְבֵינוֹ. כשם שגט אישה שחתומים בו שני עדים כשר אף בלא עדי מסירה (שם הט"ז). שֶׁהֲרֵי גִּטּוֹ וְיָדוֹ בָּאִין כְּאַחַת. אף שיד העבד כיד רבו ואין הוא יכול לזכות בדבר, יוצא הוא לחירות בקבלת הגט, מכיוון שהגט מפריד ומשחרר אותו משעבודו לאדונו, ובזמן קבלת הגט נעשית ידו עצמאית ויכול לזכות לעצמו.
שֶׁהֵעִיד עָלָיו עֵדִים בְּבֵית דִּין. העידו עדים בבית הדין שכך אמר. וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּנָה מִיָּדוֹ. שעשה האדון קניין סודר על שחרורו (ראה הלכות מכירה ה,ה). וְהַכּוֹתֵב לְשִׁפְחָתוֹ הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם לֹא אָמַר כְּלוּם. שאין זו לשון שחרור שפחה אלא לשון גירושי אישה (ראה הלכות גירושין א,ד).
ד. כֵּיצַד בְּרָאשֵׁי אֵבָרִין? הַמַּכֶּה אֶת עַבְדּוֹ בְּכַוָּנָה, וְחִסְּרוֹ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֵבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין – יָצָא לְחֵרוּת, וְצָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר. אִם כֵּן, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה אֶלָּא שֵׁן וְעַיִן? לָדוּן מֵהֶן: מַה שֵּׁן וְעַיִן מוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי וְאֵינָן חוֹזְרִין, אַף כָּל מוּם שֶׁבַּגָּלוּי שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר – יֵצֵא הָעֶבֶד בּוֹ לְחֵרוּת.
אֲבָל הַמְסָרֵס עַבְדּוֹ בַּבֵּיצִים אוֹ הַחוֹתֵךְ לְשׁוֹנוֹ – אֵינוֹ יוֹצֵא לְחֵרוּת, שֶׁאֵינָן מוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי. וְכֵן הַמַּפִּיל שֵׁן הַקָּטָן – אֵינוֹ יוֹצֵא לְחֵרוּת, שֶׁהֲרֵי סוֹפוֹ לַחֲזֹר.
ד. לָמָּה לֹא נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה אֶלָּא שֵׁן וְעַיִן. שרק לגבי איברים אלו התפרש שהעבד יוצא בהכאתם לחירות (שמות כא,כו-כז). מוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי. במקום גלוי בגוף. וְאֵינָן חוֹזְרִין. אינם מתרפאים.
ה. אֵין יוֹצֵא בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים אֶלָּא עֲבָדִים שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ, שֶׁהֲרֵי יֶשְׁנָן בְּמִקְצָת מִצְווֹת. אֲבָל עֶבֶד שֶׁהוּא בְּגַיּוּתוֹ – אֵינוֹ יוֹצֵא בְּרָאשֵׁי אֵבָרִין.
וְאֵלּוּ הֵן רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין: אֶצְבְּעוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם – עֶשְׂרִים; רָאשֵׁי הָאָזְנַיִם, וְרֹאשׁ הַחֹטֶם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה, וְרָאשֵׁי דַּדִּין שֶׁבָּאִשָּׁה. אֲבָל הָעֵינַיִם וְהַשִּׁנַּיִם – הֲרֵי הֵן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה.
ה. עֲבָדִים שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ שֶׁהֲרֵי יֶשְׁנָן בְּמִקְצָת מִצְווֹת. הקונה עבד מן הגויים צריך למול אותו ולהטבילו לשם עבדות והוא מקבל עליו את קיום המצוות (ראה הלכות איסורי ביאה יג,יא, יד,ט), וחייב במצוות כאישה (הלכות חגיגה ב,א). ועבד כזה הוא במצב ביניים שיצא מכלל הגויים ולכלל ישראל לא בא (הלכות איסורי ביאה יב,יא), וכשהוא משתחרר צריך לטבול פעם נוספת ובכך הוא נעשה ישראל גמור (שם יג,יב), ודינו כגר (שם יד,יט). עֶבֶד שֶׁהוּא בְּגַיּוּתוֹ. שאינו מעוניין למול ולקבל מצוות העבדים אלא להישאר גוי (ראה לקמן ח,יב).
רָאשֵׁי הָאָזְנַיִם. שפת האוזן כולה. וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה. ראש איבר המין של האיש. וְרָאשֵׁי דַּדִּין שֶׁבָּאִשָּׁה. פטמות השדיים.
ו. הָיְתָה לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה, וַחֲתָכָהּ – אִם נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד, עֶבֶד יוֹצֵא בָּהּ לְחֵרוּת.
הָיְתָה עֵינוֹ סְמוּיָה, וַחֲטָטָהּ – עֶבֶד יוֹצֵא בָּהּ לְחֵרוּת, שֶׁהֲרֵי חִסְּרוֹ אֵבֶר. וְהוּא הַדִּין לְאֶחָד מֵרָאשֵׁי אֵבָרִין שֶׁהָיָה בָּטֵל וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה, שֶׁאִם חֲתָכוֹ – הֲרֵי חִסְּרוֹ אֵבֶר, וְיֵצֵא לְחֵרוּת.
ו. הָיְתָה לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה. עבד שיש לו עשרים ואחת אצבעות. אִם נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד. שנמצאת באותה שורה עם שאר האצבעות שאז היא נחשבת כאיבר נוסף בפני עצמו (השווה הלכות טומאת מת ב,ז).
הָיְתָה עֵינוֹ סְמוּיָה. שאינו רואה בה. וַחֲטָטָהּ. הוציא אותה מהגוף.
ז. הִכָּהוּ עַל עֵינוֹ וְסִמְּאָהּ, עַל אָזְנוֹ וְחֵרְשָׁהּ – עֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת. הִכָּהוּ כְּנֶגֶד עֵינוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֶה, כְּנֶגֶד אָזְנוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ – אֵין הָעֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת.
ז. הִכָּהוּ כְּנֶגֶד עֵינוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֶה וכו'. היכה ליד עינו או אזנו מבלי לגעת בגופו וכתוצאה מכך נתעוור או נתחרש. אֵין הָעֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת. שבמקרים אלו לא המכה עצמה גרמה לעיוורון או לחירשות, אלא הוא גרם לעצמו על ידי הפחד (ראה בבלי בבא קמא צא,א).
ח. הִכָּהוּ עַל עֵינוֹ וְחִסֵּר מְאוֹרָהּ, עַל שִׁנּוֹ וְנִדְנְדָהּ: אִם יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן – אֵינוֹ יוֹצֵא לְחֵרוּת; וְאִם לָאו – יֵצֵא לְחֵרוּת.
ח. וְחִסֵּר מְאוֹרָהּ. פגם בכושר ראייתו.
ט. הָיְתָה עֵינוֹ כֵּהָה וְחָסֵר מְאוֹרָהּ אוֹ שִׁנּוֹ נוֹדֶדֶת, וְהִכָּהוּ הָאָדוֹן וְהִפִּיל הַשֵּׁן הַנּוֹדֶדֶת אוֹ סִמֵּא הָעַיִן הַכֵּהָה: אִם הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כְּבָר כָּל שֶׁהוּא – יָצָא לְחֵרוּת; וְאִם לָאו – לֹא יָצָא לְחֵרוּת.
ט. נוֹדֶדֶת. מתנדנדת. אִם הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כְּבָר כָּל שֶׁהוּא. אם לפני המכה היה משתמש מעט בשן המתנדנדת או בעין החלשה.
י. הִכָּהוּ עַל יָדוֹ, וְצָמָת יָדוֹ וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר – אֵינוֹ יוֹצֵא לְחֵרוּת. תָּלַשׁ בִּזְקָנוֹ וְדִלְדֵּל בּוֹ עֶצֶם מִן הַלֶּחִי – יָצָא לְחֵרוּת, שֶׁהֲרֵי בִּטֵּל מַעֲשֵׂה הַשִּׁנַּיִם הַקְּבוּעִין בְּאוֹתוֹ הָעֶצֶם.
י. וְצָמָת יָדוֹ. התייבשה ונעשתה משותקת. תָּלַשׁ בִּזְקָנוֹ וְדִלְדֵּל בּוֹ עֶצֶם מִן הַלֶּחִי. משך בזקנו וגרם לשבר בלסת התחתונה.
יא. הִפִּיל שִׁנּוֹ אוֹ סִמֵּא עֵינוֹ בְּלֹא כַּוָּנָה, כְּגוֹן שֶׁזָּרַק אֶבֶן לִבְהֵמָה וְנָפְלָה בָּעֶבֶד וְהִפִּילָה שִׁנּוֹ אוֹ חָתְכָה אֶצְבָּעוֹ – לֹא יָצָא לְחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל" (שמות כא,כז, ושם: וְאִם) – עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן.
יא. שֶׁזָּרַק אֶבֶן לִבְהֵמָה וְנָפְלָה בָּעֶבֶד. שהתכוון לפגוע בבהמה ופגע בעבד.
יב. הוֹשִׁיט יָדוֹ לִמְעֵי שִׁפְחָתוֹ וְסִמֵּא עֵין הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ – לֹא יָצָא לְחֵרוּת, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַע דָּבָר שֶׁיִּתְכַּוֵּן לוֹ.
יב. הוֹשִׁיט יָדוֹ לִמְעֵי שִׁפְחָתוֹ. כדי לסייע לה בלידתה.
יג. הָיָה רַבּוֹ רוֹפֵא, וְאָמַר לוֹ: 'כְּחֹל לִי עֵינִי' וְסִמְּאָהּ, 'חֲתֹר לִי שִׁנִּי' וְהִפִּילָהּ – שִׂחֵק בָּאָדוֹן וְיָצָא לְחֵרוּת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק, הֲרֵי נִתְכַּוֵּן לִנְגֹּעַ בְּאֵבְרֵי הָעֶבֶד וּלְסַכֵּן בָּהֶן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיְתָה שֵׁן הָעֶבֶד כּוֹאֶבֶת, וְהָיָה רַבּוֹ אֻמָּן וַעֲקָרָהּ לוֹ, שֶׁהֲרֵי יָצָא לְחֵרוּת.
יג. וְאָמַר לוֹ כְּחֹל לִי עֵינִי. העבד ביקש מאדונו שימרח לו משחה על עינו. חֲתֹר לִי שִׁנִּי. ביקש ממנו שיקדח בשינו הכואבת. שִׂחֵק בָּאָדוֹן וְיָצָא לְחֵרוּת. הצליח לתעתע בו ולגרום לו להוציאו לחירות.
יד. הַמַּפִּיל שֵׁן עַבְדּוֹ וְסִמֵּא אֶת עֵינוֹ – הֲרֵי זֶה יָצָא לְחֵרוּת בְּשִׁנּוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יד. הֲרֵי זֶה יָצָא לְחֵרוּת בְּשִׁנּוֹ וְנוֹתֵן לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ. שלאחר שהפיל את שינו כבר אינו עבדו, והחבלה בעין יש בה דין תשלומים ככל חובל בחברו (ואין אומרים שיוצא לחירות בשניהם יחד וממילא אין לו תשלומים כלל). אמנם לגבי התשלום בפועל, מבואר בהלכות חובל ומזיק (ד,יא) שאם העבד לא קיבל גט שחרור בין ההכאות אינו יכול להוציא את התשלום מן האדון אך אם תפס את התשלום זכה בו ואין מוציאים מידו (ראה כס"מ כאן ויד"פ שם בשם ר"י הנגיד).
טו. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין, וְעֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין – אֵינוֹ יוֹצֵא בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְרַבּוֹ שֶׁחָבַל בּוֹ.
טו. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין. שהיו לו שני בעלים שותפים ואחד מהם שחררו, או ששחרר בעליו את חציו (ראה לקמן ז,ד). לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְרַבּוֹ שֶׁחָבַל בּוֹ. אינו שייך רק לרבו שחבל בו, אלא חציו בן חורין או חציו שייך לאדון אחר, ובעבד כזה אין דין יציאה בשן ועין (בבלי בבא קמא צ,א).
טז. עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יוֹצְאִין בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים אִם חִסְּרָן הַבַּעַל, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. וְעַבְדֵי מְלוֹג אֵינָן יוֹצְאִין בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים, לֹא אִם הִפִּילָן הַבַּעַל, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ בָּהֶן אֶלָּא פֵּרוֹת, וְלֹא אִם הִפִּילָה אוֹתָן הָאִשָּׁה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מְיֻחָדִין לָהּ.
טז. עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יוֹצְאִין בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים אִם חִסְּרָן הַבַּעַל. עבדים שהאישה הכניסה לרשות בעלה בזמן הנישואין, וקיבל עליהם אחריות שבמקרה של גירושין או התאלמנות תקבל האישה את ערכם כפי שהיו שווים בשעת הנישואין (ראה הלכות אישות טז,א), הרי הבעל נחשב האדון שלהם לעניין יציאה בשן ועין, כיוון שכל זמן שהם נשואים העבדים ברשותו. וְעַבְדֵי מְלוֹג. עבדים שהאישה הכניסה והם ברשותה, אלא שהבעל נהנה מהם ('אוכל פירות') כל זמן שהם נשואים (ראה שם כב,ז). מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מְיֻחָדִין לָהּ. אינם בבעלותה הבלעדית, שהרי לבעל יש זכות קניינית בפירות שלהם.
יז. יְצִיאַת הָעֶבֶד בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים נוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, וְאֵין דָּנִין בּוֹ אֶלָּא בֵּית דִּין סְמוּכִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קְנָס. לְפִיכָךְ, עֶבֶד שֶׁאָמַר לְרַבּוֹ: 'הִפַּלְתָּ אֶת שִׁנִּי' וְ'סִמִּיתָ אֶת עֵינִי', וְהָאָדוֹן אוֹמֵר: 'לֹא עָשִׂיתִי זֶה' – פָּטוּר, שֶׁאִם יוֹדֶה מֵעַצְמוֹ – אֵינוֹ חַיָּב לְהוֹצִיאוֹ לְחֵרוּת בְּלֹא עֵדִים, שֶׁהַמּוֹדֶה בִּקְנָס פָּטוּר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה שֶׁכָּל מוֹדֶה בִּקְנָס פָּטוּר מִלְּשַׁלְּמוֹ.

יז. בֵּית דִּין סְמוּכִין. שמינו אותם להיות דיינים (ראה הלכות סנהדרין ד,א-ג). מִפְּנֵי שֶׁהוּא קְנָס. יציאת העבד אינה תשלום ישיר על הנזק שגרם לו האדון אלא קנס שהתורה קנסה את האדון, ורק בית דין סמוכים דנים דיני קנסות (ראה שם ה,ח). פָּטוּר שֶׁאִם יוֹדֶה מֵעַצְמוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְהוֹצִיאוֹ לְחֵרוּת בְּלֹא עֵדִים. האדון פטור מלשחררו ואף אינו צריך להישבע היסת כנגד טענת העבד, מכיוון שכפר בממון שאף אם היה מודה בו לא היה מתחייב (ראה הלכות טוען ונטען א,טו, אבן האזל). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה. א,ה.

תקציר הפרק 

🤔 מה הקשר בין שיאי גינס והלכות עבדים?
לרובנו יש 5 אצבעות בכל יד ו-5 בכל רגל, אבל 1 ל-500 לידות בערך מופיעה פולידקטיליה: ריבוי אצבעות. בשיא גינס מחזיקים לנוקס ופרקר, זוג תאומים שנולדו עם 6 אצבעות בכל יד ו-7 בכל רגל. אצבעותיהם העודפות הוסרו בניתוח, אך אם זה לא היה קורה ואיכשהו הם היו נמכרים לעבדים, ריבוי האצבעות שלהם היה מעורר שאלה מעניינת: עבד שנגרם לו מידי אדונו נזק גופני בלתי-הפיך, ובכלל זה קטיעה של אצבע, זכאי לשחרור מוקדם. ומה קורה עם עבד ש"הייתה לו אצבע יתרה, וחתכה"? – "אם נספרת על גב היד", כלומר: נמצאת באותה שורה עם שאר אצבעות היד, "עבד יוצא בה לחירות" (הלכה ה'). מכאן שללנוקס ופרקר היו יותר אפשרויות לצאת לחירות 🤟🏽

🤷‍ יש אור בקצה המנהרה
מכירים את המנהרה החדשה בכביש 6? נוסעים ונוסעים ונראה שהיא לעולם לא נגמרת… אבל פתאום, אחרי אחד העיקולים הוא מופיע: הפתח שממנו יוצאים לאוויר העולם. גם לעבד, אדם שהגיע לתחתית המדרגה ואיבד את עצמאותו, יש אור בקצה המנהרה, ולא עוד אלא שיש לו לפחות שלוש דרכים שונות בהן הוא נגאל לחופשי: כסף, שטר או ראשי איברים. לא כל הדרכים נעימות, אבל כולן מובילות אל אותה חירות נכספת (הלכה א) 🕺🏽

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עבדים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עבד כנעני גוי וחציו בן חורין יוצאים בראשי איברים?

2.עקר לו האדון שן כואבת כדי לרפאותו – האם השתחרר?

3.חתך לשונו של העבד – האם השתחרר?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן