פרק ה', הלכות עבודת יום הכיפורים, ספר עבודה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל עֲבוֹדוֹת שֶׁעוֹבֵד בְּבִגְדֵי לָבָן בִּפְנִים בַּהֵיכָל, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָן עַל הַסֵּדֶר שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאִם הִקְדִּים בָּהֶן מַעֲשֶׂה לַחֲבֵרוֹ – לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
א. עַל הַסֵּדֶר שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל פרק ד. לֹא עָשָׂה כְּלוּם. לא יצא ידי חובתו.
ב. קְטֹרֶת שֶׁחֲפָנָהּ קֹדֶם שְׁחִיטַת הַפָּר – לֹא עָשָׂה כְּלוּם; אַף עַל פִּי שֶׁהַחֲפִינָה בָּעֲזָרָה, צֹרֶךְ פְּנִים כַּעֲבוֹדַת פְּנִים הוּא. וְכֵן שָׂעִיר שֶׁשְּׁחָטוֹ קֹדֶם מַתַּן דָּמוֹ שֶׁל פַּר – לֹא עָשָׂה כְּלוּם; אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁחִיטָה בָּעֲזָרָה, הֲרֵי דָּמוֹ נִכְנָס לִפְנִים.
ב. צֹרֶךְ פְּנִים כַּעֲבוֹדַת פְּנִים הוּא. חפינת הקטורת היא לצורך הקטרתה בפנים.
ג. אַיִל וּשְׂעִיר הַמּוּסָפִין שֶׁעָשָׂה אוֹתָן קֹדֶם עֲבוֹדַת הַיּוֹם – אֵינָן כְּלוּם.
ג. אַיִל וּשְׂעִיר הַמּוּסָפִין וכו'. אילו ואיל העם ושעיר החטאת שקרבים לאחר העבודות הנעשות בפנים. ולמרות שהקרבתם היא עבודת חוץ, אם הקדים אותם לעבודת פנים הרי נדחית על ידם עבודת פנים, ולכן לא יצא ידי חובה.
ד. הִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – יַזֶּה מִדַּם הַפָּר כְּמִצְוָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ יָבִיא שָׂעִיר אַחֵר וְיִשְׁחַט אוֹתוֹ וְיַזֶּה מִדָּמוֹ בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּמִצְוָתוֹ, וְיִפָּסֵל הָרִאשׁוֹן. הִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר בַּמַּתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל עַל הַפָּרֹכֶת – יַחֲזֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר פַּעַם שְׁנִיָּה לְאַחַר דַּם הַפָּר.
ד. יָבִיא שָׂעִיר אַחֵר וְיִשְׁחַט אוֹתוֹ. שהרי שחיטת השעיר צריכה להיות אחרי זריקת דם הפר בקודש הקדשים. בַּמַּתָּנוֹת. בהזיות הדם.
ה. נִשְׁפַּךְ הַדָּם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר מַתָּנוֹת שֶׁבְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – יָבִיא דָּם אַחֵר וְיַחֲזוֹר וְיַזֶּה כַּתְּחִלָּה בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
ה. יָבִיא דָּם אַחֵר. ישחוט בהמה נוספת ויביא את דמה ויתחיל להזות מההתחלה.
ו. גָּמַר מַתָּנוֹת שֶׁבְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְהִתְחִיל בַּמַּתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל, וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר – יָבִיא דָּם אַחֵר, וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַזָּיוֹת שֶׁבַּהֵיכָל.
ו. וְהִתְחִיל בַּמַּתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל. ההזיות שעל הפרוכת.
ז. גָּמַר מַתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל וְהִתְחִיל לִתֵּן עַל מִזְבַּח הַזָּהָב, וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר – יָבִיא דָּם אַחֵר, וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת מַתְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁכֻּלָּם כַּפָּרָה כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָן הֵן.
ז. שֶׁכֻּלָּם כַּפָּרָה כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָן הֵן. כל אחת מסדרת ההזאות (קודש הקדשים, פרוכת, מזבח) היא כפרה בפני עצמה. ולכן אין צורך להתחיל מתחילת ההזיות כולן אלא רק מתחילת הסדרה שנמצא בה.
ח. גָּמַר מַתְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁפַּךְ הַדָּם – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא דָּם אַחֵר, שֶׁשְּׁפִיכַת הַשְּׁיָרִים עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. וְאִם דַּם הַפָּר הוּא שֶׁנִּשְׁפַּךְ קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַמַּתָּנוֹת – הֲרֵי זֶה מֵבִיא פַּר אַחֵר, וְיַחְפֹּן הַקְּטֹרֶת פַּעַם שְׁנִיָּה קֹדֶם שְׁחִיטַת הַפָּר, וְיַקְטִיר הַקְּטֹרֶת, וְאַחַר כָּךְ יָבִיא דָּמוֹ וְיַזֶּה מִמֶּנּוּ.
ח. שֶׁשְּׁפִיכַת הַשְּׁיָרִים… אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. גם אם לא שפך את שיירי הדם כלל יצא ידי חובה (הלכות מעשה הקרבנות יט,ד). וְאִם דַּם הַפָּר וכו'. כיון שאת הפר שוחטים לפני הקטרת הקטורת, אם צריך לשחוט פר נוסף יש לחפון קטורת חדשה ולהקטיר אותה פעם נוספת בין השחיטה להזאת הדם.
ט. וְאֵין מְטַמֵּא בְּגָדִים וְאֵין נִשְׂרָף בְּבֵית הַדֶּשֶׁן אֶלָּא הַפָּר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן שֶׁבּוֹ נִגְמְרָה הַכַּפָּרָה.
ט. וְאֵין מְטַמֵּא בְּגָדִים וְאֵין נִשְׂרָף בְּבֵית הַדֶּשֶׁן וכו'. את הפר והשעיר היו שורפים מחוץ לירושלים בבית הדשן (הלכות מעשה הקרבנות ז,ד), והנוגע בהם והנושא אותם מעת שיצאו מחומת העזרה, נטמא ומטמא בגדים שנוגע בהם (הלכות פרה ה,ד-ה). מכיוון שדמו של הפר הראשון נשפך אין חלים עליו דינים אלו והוא נשרף בעזרה כשאר פסולי המוקדשים (הלכות מעשה הקרבנות ז,ג).
י. נִתְעָרֵב לוֹ דַּם הַפָּר בְּדַם הַשָּׂעִיר קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר הַהַזָּיוֹת – נוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם שָׂעִיר. נִתְעָרְבוּ בְּמַתָּנָה אַחֲרוֹנָה – נוֹתֵן אַחַת לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם שָׂעִיר.
י. קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר הַהַזָּיוֹת וכו'. לפני שיגמור את ההזאות שמזה מדם הפר ומדם השעיר בנפרד (לעיל ד,ב). נוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר וכו'. ממשיך להזות מהדם המעורב את המתנות של הפר ואת המתנות של השעיר עד שישלים אחת למעלה ושבע למטה לשם פר, ואחריהם אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר. בכל הזיה שהוא מזה יש גם מדם הפר וגם מדם השעיר ולכן כשמתכוון לשם פר עולות לו ההזאות לפר וכשמתכוון לשעיר עולות לו ההזאות לשעיר. נִתְעָרְבוּ בְּמַתָּנָה אַחֲרוֹנָה וכו'. לפני שהיזה את ההזיה האחרונה מדם הפר. במקרה זה (וכן בשאר המקרים שהתערב הדם לאחר תחילת הזאות הפר) אין צורך להתחיל שוב מתחילת הסדרה אלא די שיזה את המתנה האחרונה מן התערובת לשם פר.
יא. נִתְחַלְּפוּ הַכּוֹסוֹת וְלֹא יָדַע אֵי זֶה הוּא כּוֹס דַּם הַפָּר וְאֵי זֶה הוּא כּוֹס דַּם הַשָּׂעִיר – נוֹתֵן מֵאֶחָד מֵהֶן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְנוֹתֵן מִן הַשֵּׁנִי אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן מִן הָרִאשׁוֹן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה. נִמְצָא מִכָּל מָקוֹם שֶׁנָּתַן מִדַּם הַפָּר וְאַחֲרָיו מִדַּם הַשָּׂעִיר.
יב. קִבֵּל דַּם הַפָּר בִּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת וְקִבֵּל דַּם הַשָּׂעִיר בִּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת, וְנִתְעָרְבוּ מִקְצָת הַכּוֹסוֹת וְלֹא נוֹדַע כּוֹס דַּם הַפָּר מִכּוֹס דַּם הַשָּׂעִיר – הֲרֵי זֶה מַזֶּה כָּל הַהַזָּיוֹת כְּמִצְוָתָן מִן הַכּוֹסוֹת שֶׁלֹּא נִתְעָרְבוּ, וְשׁוֹפֵךְ שְׁיָרֵי אֵלּוּ שֶׁהִזָּה מֵהֶן עַל הַיְסוֹד כַּמִּצְוָה. וְאוֹתָן הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ יִשָּׁפְכוּ לָאַמָּה.
יב. וְנִתְעָרְבוּ מִקְצָת הַכּוֹסוֹת וְלֹא נוֹדַע כּוֹס דַּם הַפָּר וכו'. כוס אחת של פר וכוס אחת של שעיר ידועות, ושתי הכוסות האחרות לא ידוע אם הן של פר או של שעיר. וְאוֹתָן הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ יִשָּׁפְכוּ לָאַמָּה. יש לשפכן לתעלת המים שבמקדש, כשאר הדם הנמצא בעזרה המתנקז לשם (ראה הלכות בית הבחירה ב,יא-יב).
יג. פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל קוֹנֶה אוֹתוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ" (ויקרא טז,ו; טז,יא) – הַמָּקוֹם הִפְקִיר מָמוֹנוֹ בּוֹ לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, שֶׁאִלּוּ לֹא הָיָה לָהֶן בּוֹ שֻׁתָּפוּת, לֹא הָיוּ מִתְכַּפְּרִין בּוֹ. לְפִיכָךְ, אִם מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל קֹדֶם שֶׁיִּשָּׁחֵט הַפָּר – הַכֹּהֵן שֶׁעוֹמֵד תַּחְתָּיו אֵינוֹ מֵבִיא פַּר אַחֵר, אֶלָּא שׁוֹחֵט אֶת שֶׁל רִאשׁוֹן. וְאֵינוֹ חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ שֶׁתָּמוּת, שֶׁאֵין חַטַּאת הָרַבִּים מֵתָה. שָׁחַט אֶת הַפָּר וּמֵת קֹדֶם שֶׁיְּכַפֵּר בְּדָמוֹ – הַכֹּהֵן הָאַחֵר נִכְנָס בְּדָם זֶה וּמְכַפֵּר בּוֹ.
יג. הַמָּקוֹם הִפְקִיר מָמוֹנוֹ וכו'. הקב"ה שיתף בפר זה את כל הכהנים כבעלים (ראה גם הלכות תמורה א,י). חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ שֶׁתָּמוּת וכו'. בהמת חטאת שבעליה מתו, אינה קריבה ודינה למות (הלכות פסולי המוקדשין ד,א). והואיל וכל הכהנים שותפים בפר יום הכיפורים, אפילו אם הכהן הגדול מת אין החטאת נחשבת כחטאת שמתו בעליה.
יד. שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִין בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים, וּלְקִיחָתָן כְּאַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁוִין – כְּשֵׁרִין. לָקַח אֶחָד מֵהֶן הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר – כְּשֵׁרִים.
יד. בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים. במראה הכללי, בגודל ובערך הכספי שלהם. וּלְקִיחָתָן כְּאַחַת. יקנו את שניהם יחד.
טו. מֵת אֶחָד מֵהֶן: אִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת – יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי; וְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת – יָבִיא שְׁנַיִם וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶן כַּתְּחִלָּה. וְרוֹאֶה אֵי זֶה שֶׁמֵּת: אִם הָיָה שֶׁל שֵׁם – אוֹמֵר: 'זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו'; וְאִם הָיָה שֶׁל עֲזָאזֵל – אוֹמֵר: 'זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו'. וְהַשֵּׁנִי מִן הַשְּׁנַיִם שֶׁהִגְרִיל עֲלֵיהֶן בַּסּוֹף – יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה, שֶׁאֵין חַטַּאת הַצִּבּוּר מֵתָה.
טו. וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶן כַּתְּחִלָּה. יטיל גורל כדי לבחור מי מביניהם יהיה בן זוג לשעיר שלא מת, שאי אפשר לקחת שעיר ללא הגרלה (ראה לעיל ג,ג). וְהַשֵּׁנִי… יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם וכו'. מכיוון שהוקדש לשם קרבן צריך לפדותו. ומחכים שייפול בו מום כדי שיהיה אפשר לפדותו על ידי מכירה, ואת דמי המכירה נותנים לקופות שמהן קונים עולות נדבה. שֶׁאֵין חַטַּאת הַצִּבּוּר מֵתָה. אילו היה השעיר חטאת יחיד דינו היה למות כדין חטאת שנתכפרו בעליה באחרת, אך דין זה לא חל לגבי חטאת ציבור (לדיני חטאת המתה ראה הלכות פסולי המוקדשין פרק ד).
טז. פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן וְקָרְבוּ, וְנִמְצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים – יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה. וְכֵן אִם נִמְצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים קֹדֶם שֶׁיִּקְרְבוּ אֵלּוּ – יִקְרְבוּ הָרִאשׁוֹנִים, וְיִרְעוּ הַשְּׁנִיִּים עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם, וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה, שֶׁאֵין חַטַּאת הַצִּבּוּר מֵתָה.
טז. פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָבְדוּ. ראה גם הלכות פסולי המוקדשין ד,ב. שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ. יפול בהם מום.
יז. הַמּוּם פּוֹסֵל בַּשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, אֲפִלּוּ מוּם עוֹבֵר. וְכֵן אִם נַעֲשָׂה מְחֻסַּר זְמַן – נִפְסַל, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁחֲטָה אִמּוֹ לְחוֹלֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁדְּחִיָּתוֹ לַעֲזָאזֵל הִיא שְׁחִיטָתוֹ.
יז. הַמּוּם פּוֹסֵל בַּשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. אף שאינו קרב על המזבח, המום פוסל בו כקרבן. אֲפִלּוּ מוּם עוֹבֵר. מום שעתיד להתרפא, שגם מום כזה פוסל את הקרבן (הלכות איסורי מזבח א,ה). מְחֻסַּר זְמַן. פסול שאינו בגוף הבהמה אלא קשור לזמן הקרבתה (ראה הלכות מעשה הקרבנות יח,ח). כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁחֲטָה אִמּוֹ לְחוֹלֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וכו'. בהמה שאמה נשחטה באותו היום אסורה בשחיטה ופסולה לקרבן עד למחרת (הלכות שחיטה יב,א). ואף שבדרך כלל האיסור הוא בשחיטה בלבד ולא בהמתה באופנים אחרים (שם יב,ג) דחיפת השעיר לעזאזל נחשבת כשחיטה, ואסורה.
יח. הָיָה טְרֵפָה – פָּסוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "יָעֳמַד חַי" (ויקרא טז,י).
יח. טְרֵפָה. בהמה הנוטה למות מחמת פגם או מכה וכיוצא בזה.
יט. חָלָה הַשָּׂעִיר וְאֵין יָכוֹל לְהַלֵּךְ – מַרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.
יט. מַרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ. אף שאסור לטלטל ביום הכיפורים (הלכות שביתת עשור א,ב).
כ. חָלָה הַמְשַׁלֵּחַ – הֲרֵי זֶה מְשַׁלְּחוֹ בְּיַד אַחֵר.
כא. נִטְמָא הַמְשַׁלֵּחַ – הֲרֵי זֶה נִכְנָס לַמִּקְדָּשׁ וְנוֹטְלוֹ וְיוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּיַד אִישׁ עִתִּי" (ויקרא טז,כא) – בְּיַד זֶה שֶׁהוּכַן, אֲפִלּוּ נִטְמָא.
כא. נִכְנָס לַמִּקְדָּשׁ וְנוֹטְלוֹ. למרות שאסור לטמא להיכנס למקדש.
כב. דְּחָפוֹ וְנָפַל הַשָּׂעִיר וְלֹא מֵת – יֵרֵד אַחֲרָיו וִימִיתֶנּוּ בְּכָל דָּבָר שֶׁמְּמִיתוֹ. וְאֵבְרֵי שָׂעִיר זֶה מֻתָּרִין בַּהֲנָיָה.
כב. וִימִיתֶנּוּ בְּכָל דָּבָר שֶׁמְּמִיתוֹ. יהרגנו בכל צורה שירצה.
כג. נִפְחֲתָה תִּקְרָה שֶׁל הֵיכָל – לֹא הָיָה מַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ד,יח).
כג. נִפְחֲתָה. נחסרה. שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֹהֶל מוֹעֵד. ואוהל ללא גג אינו אוהל (ופסוק זה נאמר ביחס להזאות הפנימיות של פר כהן משיח).
כד. מִזְבֵּחַ שֶׁלֹּא נִתְחַנֵּךְ בִּקְטֹרֶת – לֹא יַזֶּה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים" (שם ד,ז).
כד. מִזְבֵּחַ שֶׁלֹּא נִתְחַנֵּךְ בִּקְטֹרֶת. שלא הקטירו עליו קטורת מעולם (ראה הלכות תמידין ומוספין ג,א).
כה. חִסֵּר מִן הַקְּטֹרֶת אֶחָד מִסַּמָּנֶיהָ אוֹ מַעֲלֵה עָשָׁן – חַיָּב עָלֶיהָ מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן" וכו' (שם טז,ב). וְכֵן חַיָּב מִיתָה עַל בִּיאָתוֹ בְּלֹא מִצְוָה. לְפִיכָךְ, אִם שָׁגַג בַּבִּיאָה וְהֵזִיד בַּקְּטֹרֶת, אוֹ שֶׁנִּכְנַס בִּקְטֹרֶת שְׁלֵמָה עִם הַחֲסֵרָה – חַיָּב מִיתָה.
כה. אֶחָד מִסַּמָּנֶיהָ. הקטורת הייתה מורכבת מאחד עשר סממנים (הלכות כלי המקדש ב,ב), אם אחד מהם חסר, נמצאת הקטורת חסרה והמקטירה חייב מיתה בידי שמים (שם ב,ח). אוֹ מַעֲלֵה עָשָׁן. בנוסף לסממני הקטורת היו מוסיפים לה עשב שהיה גורם לעשנה להיתמר כמקל, אם לא הוסיפו אותו לקטורת, חייבים על הקטרתה מיתה, שהרי זה גורם שהכהן הגדול ייראה לפני ה' בקודש הקדשים בלי שענן הקטורת עולה. חַיָּב מִיתָה עַל בִּיאָתוֹ בְּלֹא מִצְוָה. שכך דינו של הכהן הגדול, שאם נכנס לקודש הקדשים שלא לצורך מצווה חייב מיתה בידי שמים (ראה הלכות ביאת מקדש ב,ג). לְפִיכָךְ אִם שָׁגַג בַּבִּיאָה וְהֵזִיד בַּקְּטֹרֶת אוֹ וכו'. למרות שאין לו חיוב על ביאה שלא לצורך שהרי הוא היה שוגג או שהכניס גם קטורת שלמה, הוא חייב על הקטורת החסרה אם הקטירה.
כו. הִקְטִיר מִן הַקְּטֹרֶת שֶׁל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כַּזַּיִת בַּהֵיכָל – חַיָּב מִיתָה.
כז. חֲפִינַת הַקְּטֹרֶת – עֲבוֹדָה, וְהַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ. וְכֵן חֲתִיַּת הַגֶּחָלִים לַקְּטֹרֶת נִפְסֶלֶת בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁמַּכְשִׁירֵי קָרְבָּן כַּקָּרְבָּן.
כז. חֲפִינַת הַקְּטֹרֶת עֲבוֹדָה וְהַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ וכו'. כשם שהמחשבה פוסלת בעבודות הקרבן (ראה הלכות פסולי המוקדשין יג,א). שֶׁמַּכְשִׁירֵי קָרְבָּן כַּקָּרְבָּן. ואף שהחתייה אינה עבודה, מחשבה פוסלת בה מכיוון שהיא פעולת הכנה להקטרה.
כח. חָפַן בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו, אוֹ מִן הַצְּדָדִין, אוֹ מִמַּטָּה לְמַעְלָה, אוֹ שֶׁחָפַן בְּיָדוֹ זוֹ וּבְיָדוֹ זוֹ וְקֵרְבָן זוֹ לָזוֹ, אוֹ שֶׁנִּתְפַּזְּרָה קְטֹרֶת מִיָּדוֹ עַל הָאָרֶץ וַאֲסָפָהּ, אוֹ שֶׁחָפַן חֲבֵרוֹ וְנָתַן לְחָפְנָיו, אוֹ שֶׁחָפַן וּמֵת וְנִכְנַס שֵׁנִי בַּמֶּה שֶׁחָפַן רִאשׁוֹן – כָּל אֵלּוּ סָפֵק, וְלֹא יַקְטִיר. וְאִם הִקְטִיר – הֻרְצָה. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
כח. חָפַן בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. בחפינת הקטורת היה הכהן טומן את כפות ידיו לתוך הקטורת ומצרף את ידיו ואוסף את הקטורת. אם לא טמן את ידיו בקטורת אלא הניח את כפות ידיו על הקטורת ואסף אותה באצבעותיו. מִן הַצְּדָדִין. הכניס את הקטורת לכפות ידיו מן הצדדים באמצעות האגודלים. מִמַּטָּה לְמַעְלָה. הניח את גב ידו על הקטורת והעלה את הקטורת לתוך ידיו על ידי אצבעותיו. אוֹ שֶׁחָפַן בְּיָדוֹ זוֹ וּבְיָדוֹ זוֹ וְקֵרְבָן זוֹ לָזוֹ. חפן בשתי ידיו בנפרד ואז צירפם יחד.

תקציר הפרק 

פרק ה' הלכות עבודת יום הכיפורים פסולים ותקלות 🔹סדר העבודות: אין לשנות כלל מהסדר. ואם שינה, יעשה מחדש. 🔹שני השעירים -לה' ולעזאזל -צריך שיהיו שווים. אם מתו, יביא במקומם. 🔹השעיר המשתלח – יהיה תמים (שלם ללא מום) כל הזמן, ויש לוודאות שימות בהר.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ה' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן