א. אֵין חוֹתְכִין דִּין מִן הַדִּינִין עַל פִּי עֵד אֶחָד, לֹא דִּינֵי נְפָשׁוֹת וְלֹא דִּינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת" (דברים יט,טו). וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁקָּם הוּא לִשְׁבוּעָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת טוֹעֵן.
ב. בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת הֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד: בַּשּׂוֹטָה שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה מֵי הַמָּרִים, וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁלֹּא תֵּעָרֵף, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמָן. וְכֵן מִדִּבְרֵיהֶם בְּעֵדוּת אִשָּׁה, שֶׁיָּעִיד לָהּ שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ.
ג. וְכָל מָקוֹם שֶׁעֵד אֶחָד מוֹעִיל – אִשָּׁה וּפָסוּל כֵּן מְעִידִין, חוּץ מֵעֵד אֶחָד שֶׁל שְׁבוּעָה, שֶׁאֵין מְחַיְּבִין שְׁבוּעָה אֶלָּא בְּעֵדוּת עֵד כָּשֵׁר הָרָאוּי לְהִצְטָרֵף עִם אֶחָד וְיִתְחַיֵּב זֶה הַנִּשְׁבָּע עַל פִּיו מָמוֹן.
"עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים" (דברים יט,טו) – לַעֲשׂוֹת שְׁלֹשָׁה כִּשְׁנַיִם: מַה הַשְּׁנַיִם אִם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל בָּטְלָה הָעֵדוּת, אַף הַשְּׁלֹשָׁה, וְהוּא הַדִּין לְמֵאָה, אִם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל – בָּטְלָה הָעֵדוּת, בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת.
ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ כֻּלָּן לְהָעִיד. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוְּנוּ כֻּלָּן לְהָעִיד, מַה יַּעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִים בִּכְלַל הָעָם, וְרָאוּ כְּשֶׁהָרַג זֶה אֶת זֶה אוֹ כְּשֶׁחָבַל בּוֹ אוֹ כְּשֶׁחָטַף חֵפֶץ מִיָּדוֹ?
ה. וְכֵיצַד בּוֹדְקִין הַדָּבָר? כְּשֶׁיָּבֹאוּ לְבֵית דִּין עֵדִים מְרֻבִּין כַּת אַחַת, אוֹמְרִין לָהֶם: 'כְּשֶׁרְאִיתֶם זֶה שֶׁהָרַג אוֹ חָבַל, לְהָעִיד בָּאתֶם אוֹ לִרְאוֹת?': כָּל מִי שֶׁאָמַר: 'לֹא בָּאתִי לְהָעִיד עָלָיו אֶלָּא לִרְאוֹת מַה הַדָּבָר, וּבִכְלַל הָעָם בָּאתִי' – מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ; וְכָל מִי שֶׁאָמַר: 'לֹא הָיִיתִי עוֹמֵד אֶלָּא לְהָעִיד וּלְכַוֵּן הָעֵדוּת' – מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ; אִם נִמְצָא בְּאֵלּוּ שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לְהָעִיד קָרוֹב אוֹ פָּסוּל – עֵדוּת כֻּלָּן בְּטֵלָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה בָּהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל. אֲבָל אִם הָיוּ כֻּלָּן כְּשֵׁרִים, אֶחָד הַמִּתְכַּוֵּן לְהָעִיד וְאֶחָד שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְהָעִיד, הוֹאִיל וְרָאָה הַדָּבָר וְכִוֵּן עֵדוּתוֹ, וְהָיְתָה שָׁם הַתְרָאָה – חוֹתְכִין הַדִּין עַל פִּיו, בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת.
ו. שְׁטָר שֶׁהָיוּ עֵדָיו מְרֻבִּין וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן פָּסוּל, אוֹ שֶׁהָיוּ בָּהֶן שְׁנַיִם קְרוֹבִין זֶה לָזֶה, וַהֲרֵי אֵין הָעֵדִים קַיָּמִין כְּדֵי לִשְׁאֹל אוֹתָן: אִם יֵשׁ שָׁם עֵדוּת בְּרוּרָה שֶׁכֻּלָּם יָשְׁבוּ לַחְתֹּם, שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוְּנוּ כֻּלָּם לְהָעִיד – הֲרֵי זֶה בָּטֵל; וְאִם לָאו – תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר.
וְלָמָּה מְקַיְּמִין הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר? שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁחָתְמוּ הַכְּשֵׁרִים וְהִנִּיחוּ מָקוֹם לַגָּדוֹל לַחְתֹּם, וּבָא זֶה הַקָּרוֹב אוֹ הַפָּסוּל וְחָתַם שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם ,
ז. אַף עַל פִּי שֶׁהָעֵד שֶׁחָתַם בַּתְּחִלָּה בַּשְּׁטָר הוּא הַפָּסוּל – הֲרֵי הַשְּׁטָר כָּשֵׁר.
ח. כָּל עֵד שֶׁהֵעִיד בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת – אֵינוֹ מוֹרֶה בְּדִין זֶה הַנֶּהֱרָג, וְלֹא יְלַמֵּד עָלָיו לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה. וְאִם אָמַר: 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת' – מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת" (במדבר לה,ל) – בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. וּמַה הוּא זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "לָמוּת"? כְּלוֹמַר: עֵד שֶׁהֵעִיד בְּנֶפֶשׁ לָמוּת, לֹא יַעֲנֶה דָּבָר, אֶלָּא יָעִיד וְיִשְׁתֹּק.
אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת – יֵשׁ לָעֵד לְלַמֵּד זְכוּת וְחוֹבָה, אֲבָל לֹא יִמָּנֶה מִן הַדַּיָּנִין וְלֹא יֵעָשֶׂה דַּיָּן, שֶׁאֵין עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּן אֲפִלּוּ בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת.
ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁצָּרִיךְ עֵדִים מִן הַתּוֹרָה, וְצָרִיךְ דַּיָּנִין לָדוּן בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל בְּשֶׁל דִּבְרֵיהֶן – עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּן.
כֵּיצַד? אֶחָד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט, וְאָמַר: 'בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם' – הוּא וּשְׁנַיִם נוֹתְנִין אוֹתוֹ לָהּ, וְנִמְצָא כְּאִלּוּ נְטָלַתּוּ בְּבֵית דִּין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
