פרק ה', הלכות עדות, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין חוֹתְכִין דִּין מִן הַדִּינִין עַל פִּי עֵד אֶחָד, לֹא דִּינֵי נְפָשׁוֹת וְלֹא דִּינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת" (דברים יט,טו). וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁקָּם הוּא לִשְׁבוּעָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת טוֹעֵן.
א. חוֹתְכִין. מכריעים. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים במדרש הפסוקים. שֶׁקָּם הוּא לִשְׁבוּעָה. שאמנם אין מוציאים ממון על פי עד אחד, אבל עדותו מחייבת את הנתבע שבועה מן התורה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת טוֹעֵן. הלכות טוען ונטען א,א.
ב. בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת הֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד: בַּשּׂוֹטָה שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה מֵי הַמָּרִים, וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁלֹּא תֵּעָרֵף, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמָן. וְכֵן מִדִּבְרֵיהֶם בְּעֵדוּת אִשָּׁה, שֶׁיָּעִיד לָהּ שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ.
ב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמָן. הלכות סוטה א,יד, הלכות רוצח ט,יב. מִדִּבְרֵיהֶם. מדברי חכמים. בְּעֵדוּת אִשָּׁה שֶׁיָּעִיד לָהּ שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ. ותהיה מותרת להינשא על פיו (ראה הלכות גירושין יב,טו-טז, יג,כח).
ג. וְכָל מָקוֹם שֶׁעֵד אֶחָד מוֹעִיל – אִשָּׁה וּפָסוּל כֵּן מְעִידִין, חוּץ מֵעֵד אֶחָד שֶׁל שְׁבוּעָה, שֶׁאֵין מְחַיְּבִין שְׁבוּעָה אֶלָּא בְּעֵדוּת עֵד כָּשֵׁר הָרָאוּי לְהִצְטָרֵף עִם אֶחָד וְיִתְחַיֵּב זֶה הַנִּשְׁבָּע עַל פִּיו מָמוֹן.
"עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים" (דברים יט,טו) – לַעֲשׂוֹת שְׁלֹשָׁה כִּשְׁנַיִם: מַה הַשְּׁנַיִם אִם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל בָּטְלָה הָעֵדוּת, אַף הַשְּׁלֹשָׁה, וְהוּא הַדִּין לְמֵאָה, אִם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל – בָּטְלָה הָעֵדוּת, בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת.
ג. אִשָּׁה וּפָסוּל כֵּן מְעִידִין. גם עדות של אישה או של עד פסול מועילה. שֶׁאֵין מְחַיְּבִין שְׁבוּעָה אֶלָּא בְּעֵדוּת עֵד כָּשֵׁר וכו'. עד אחד מחייב שבועה רק במקרה שאם היה מצטרף אתו עד אחר, הייתה עדותם מחייבת את הנתבע ממון.
ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ כֻּלָּן לְהָעִיד. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוְּנוּ כֻּלָּן לְהָעִיד, מַה יַּעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִים בִּכְלַל הָעָם, וְרָאוּ כְּשֶׁהָרַג זֶה אֶת זֶה אוֹ כְּשֶׁחָבַל בּוֹ אוֹ כְּשֶׁחָטַף חֵפֶץ מִיָּדוֹ?
ד. מַה יַּעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִים וכו'. שהרי קרובי משפחה פסולים להעיד יחד (לקמן יג,א), ולא ייתכן שבגלל ששניהם היו נוכחים באירוע תיפסל העדות כולה.
ה. וְכֵיצַד בּוֹדְקִין הַדָּבָר? כְּשֶׁיָּבֹאוּ לְבֵית דִּין עֵדִים מְרֻבִּין כַּת אַחַת, אוֹמְרִין לָהֶם: 'כְּשֶׁרְאִיתֶם זֶה שֶׁהָרַג אוֹ חָבַל, לְהָעִיד בָּאתֶם אוֹ לִרְאוֹת?': כָּל מִי שֶׁאָמַר: 'לֹא בָּאתִי לְהָעִיד עָלָיו אֶלָּא לִרְאוֹת מַה הַדָּבָר, וּבִכְלַל הָעָם בָּאתִי' – מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ; וְכָל מִי שֶׁאָמַר: 'לֹא הָיִיתִי עוֹמֵד אֶלָּא לְהָעִיד וּלְכַוֵּן הָעֵדוּת' – מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ; אִם נִמְצָא בְּאֵלּוּ שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לְהָעִיד קָרוֹב אוֹ פָּסוּל – עֵדוּת כֻּלָּן בְּטֵלָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה בָּהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל. אֲבָל אִם הָיוּ כֻּלָּן כְּשֵׁרִים, אֶחָד הַמִּתְכַּוֵּן לְהָעִיד וְאֶחָד שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְהָעִיד, הוֹאִיל וְרָאָה הַדָּבָר וְכִוֵּן עֵדוּתוֹ, וְהָיְתָה שָׁם הַתְרָאָה – חוֹתְכִין הַדִּין עַל פִּיו, בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת.
ה. עֵדוּת כֻּלָּן בְּטֵלָה. אפילו של אלה שלא התכוונו להעיד, הואיל ונמצא פסול בעדים העיקריים (לח"מ).
אֶחָד הַמִּתְכַּוֵּן לְהָעִיד וְאֶחָד שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְהָעִיד וכו'. אף מי שלא נתכוון להעיד יכול להעיד, ומכריעים את הדין על פיו.
ו. שְׁטָר שֶׁהָיוּ עֵדָיו מְרֻבִּין וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן פָּסוּל, אוֹ שֶׁהָיוּ בָּהֶן שְׁנַיִם קְרוֹבִין זֶה לָזֶה, וַהֲרֵי אֵין הָעֵדִים קַיָּמִין כְּדֵי לִשְׁאֹל אוֹתָן: אִם יֵשׁ שָׁם עֵדוּת בְּרוּרָה שֶׁכֻּלָּם יָשְׁבוּ לַחְתֹּם, שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוְּנוּ כֻּלָּם לְהָעִיד – הֲרֵי זֶה בָּטֵל; וְאִם לָאו – תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר.
וְלָמָּה מְקַיְּמִין הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר? שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁחָתְמוּ הַכְּשֵׁרִים וְהִנִּיחוּ מָקוֹם לַגָּדוֹל לַחְתֹּם, וּבָא זֶה הַקָּרוֹב אוֹ הַפָּסוּל וְחָתַם שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם ,
ו. שְׁטָר שֶׁהָיוּ עֵדָיו מְרֻבִּין. שחתומים עליו יותר משני עדים. וַהֲרֵי אֵין הָעֵדִים קַיָּמִין כְּדֵי לִשְׁאֹל אוֹתָן. שאין אפשרות לברר עם העדים עצמם אם כל החתומים התכוונו להעיד או שיש כאלה שחתמו על השטר לשם כבוד וכדומה ולא לשם עדות. אִם יֵשׁ שָׁם עֵדוּת בְּרוּרָה שֶׁכֻּלָּם יָשְׁבוּ לַחְתֹּם שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוְּנוּ כֻּלָּם לְהָעִיד. אם ידוע שהתכנסו לחתום יחד מוכח שכוונתם הייתה להעיד.
וְהִנִּיחוּ מָקוֹם לַגָּדוֹל לַחְתֹּם. מעל חתימותיהם, מפאת כבודו.
ז. אַף עַל פִּי שֶׁהָעֵד שֶׁחָתַם בַּתְּחִלָּה בַּשְּׁטָר הוּא הַפָּסוּל – הֲרֵי הַשְּׁטָר כָּשֵׁר.
ח. כָּל עֵד שֶׁהֵעִיד בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת – אֵינוֹ מוֹרֶה בְּדִין זֶה הַנֶּהֱרָג, וְלֹא יְלַמֵּד עָלָיו לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה. וְאִם אָמַר: 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת' – מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת" (במדבר לה,ל) – בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. וּמַה הוּא זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "לָמוּת"? כְּלוֹמַר: עֵד שֶׁהֵעִיד בְּנֶפֶשׁ לָמוּת, לֹא יַעֲנֶה דָּבָר, אֶלָּא יָעִיד וְיִשְׁתֹּק.
אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת – יֵשׁ לָעֵד לְלַמֵּד זְכוּת וְחוֹבָה, אֲבָל לֹא יִמָּנֶה מִן הַדַּיָּנִין וְלֹא יֵעָשֶׂה דַּיָּן, שֶׁאֵין עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּן אֲפִלּוּ בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת.
ח. אֵינוֹ מוֹרֶה בְּדִין זֶה הַנֶּהֱרָג. אינו יכול לשמש כדיין בדינו. וְלֹא יְלַמֵּד עָלָיו לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה. אינו רשאי להוסיף דברים בעניינו וללמד עליו זכות או חובה לאחר שסיים את עדותו.
אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת יֵשׁ לָעֵד לְלַמֵּד זְכוּת וְחוֹבָה. שהרי הפסוק מיעט רק עד שהעיד בנפש למות. לֹא יִמָּנֶה מִן הַדַּיָּנִין. לא ישתתף במשא ומתן של הדיינים (ראה הלכות סנהדרין יא,ח). וְלֹא יֵעָשֶׂה דַּיָּן. בוודאי שאינו יכול לשמש כדיין בדין זה.
ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁצָּרִיךְ עֵדִים מִן הַתּוֹרָה, וְצָרִיךְ דַּיָּנִין לָדוּן בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל בְּשֶׁל דִּבְרֵיהֶן – עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּן.
כֵּיצַד? אֶחָד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט, וְאָמַר: 'בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם' – הוּא וּשְׁנַיִם נוֹתְנִין אוֹתוֹ לָהּ, וְנִמְצָא כְּאִלּוּ נְטָלַתּוּ בְּבֵית דִּין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ט. אֲבָל בְּשֶׁל דִּבְרֵיהֶן. בדבר שמן התורה אין צריך כלל עדים, וחכמים הם שהצריכו עדים.
אֶחָד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט. שליח שהביא גט ממדינת הבעל למדינת האישה. וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם. בגט המובא ממקום רחוק חששו חכמים לכך שיהיה קושי לאמת את חתימת העדים במקרה של ערעור על ידי הבעל, ולכן תיקנו שהשליח המביא את הגט יעיד שהגט נכתב ונחתם בפניו ואז לא ניתן יהיה לערער עוד על כשרותו (הלכות גירושין ז,ח). הוּא וּשְׁנַיִם נוֹתְנִין אוֹתוֹ לָהּ וְנִמְצָא כְּאִלּוּ נְטָלַתּוּ בְּבֵית דִּין. שעדות השליח על כשרות הגט צריכה להיאמר בפני בית דין (בדומה לקיום שטרות שצריך להיעשות בפני בית דין – ראה לקמן ו,א), אך מכיוון שמדובר בתקנת חכמים די בכך שהשליח יעיד בפני שניים והוא עצמו יצטרף אליהם כדיין לקיים את הגט (ראה הלכות גירושין ז,יט ולקמן ז,ו).

תקציר הפרק 

🤔 עד אחד מי יודע? עד אחד אני יודע!
יש דברים שאי אפשר לחלק לשניים. "חצי חינם", למשל, הוא לא "חינם", ו"חצי מילה" היא לא-כלום. ובכל זאת, לפעמים אפשר לחלק לשניים גם דברים שנראים בלתי ניתנים לחלוקה. כזה, למשל, הוא הקונספט של "שניים עדים". על אף שבתורה נאמר "לא יקום עד אחד באיש… על פי שני עדים… יקום דבר", ולכן "אין חותכין דין מן הדינים על פי עד אחד", עדיין "מפי השמועה למדו שקם [אותו עד אחד]… לשבועה" (הלכה א), כלומר, שעדותו של עד אחד מחייבת את הנתבע שבועה מן התורה. בנוסף, "בשני מקומות האמינה תורה עד אחד: בשוטה שלא תשתה מי המרים ובעגלה ערופה שלא תיערף… וכן מדבריהם בעדות אישה, שיעיד לה שמת בעלה" (הלכה ב) ⚖️

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עדות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.למעשה עדות יחיד כשרה רק השוטה ועגלה ערופה?

2.נפסל אחד מתוך מאה עדים – בדיני ממונות ניתן לסמוך על השאר?

3.חתמו בשטר שלוש זוגות עדים בנפרד – וזוג אחד פסול – האם נפסל השטר?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן