פרק ה', הלכות עירובין, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אַנְשֵׁי מָבוֹי שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן שִׁתּוּף בְּמַאֲכָל אֶחָד לְעִנְיַן סְחוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁקָּנוּ יַיִן בְּשֻׁתָּפוּת אוֹ שֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵינָן צְרִיכִין שִׁתּוּף אַחֵר לְעִנְיַן שַׁבָּת, אֶלָּא סוֹמְכִין עַל שִׁתּוּף שֶׁל סְחוֹרָה; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמִּין שֶׁהֵן שֻׁתָּפִין בּוֹ מִין אֶחָד וּבִכְלִי אֶחָד. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן שֻׁתָּף לָזֶה בְּיַיִן וּלְאַחֵר בְּשֶׁמֶן, אוֹ שֶׁהָיָה הַכֹּל יַיִן וְהָיָה בִּשְׁנֵי כֵּלִים – הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין לְהִשְׁתַּתֵּף לְעִנְיַן שַׁבָּת.
א. מָבוֹי. סמטה היוצאת מרשות הרבים שאליה פתוחים מספר חצרות. מִין אֶחָד. ואף ששיתוף חצרות לא חייב להיות ממין אחד (לעיל א,יא), במקרה זה, כיוון שאינם משתתפים לשבת אלא מסתמכים על שותפותם בסחורה צריך שיהיו שותפים במין אחד כדי שיהיה ניכר שיתופם. וּבִכְלִי אֶחָד. ראה לעיל א,יח.
ב. אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ מֵחֲבֵרוֹ יַיִן אוֹ שֶׁמֶן קֹדֶם הַשַּׁבָּת וְלֹא נָתַן לוֹ – בָּטַל הַשִּׁתּוּף, שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינָן כֻּלָּן כְּשֻׁתָּפִין שֶׁאֵין מַקְפִּידִין זֶה עַל זֶה. וְאֶחָד מִבְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁרָגִיל לְהִשְׁתַּתֵּף עִם בְּנֵי הַמָּבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף – בְּנֵי מָבוֹי נִכְנָסִין לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ שִׁתּוּף בְּעַל כָּרְחוֹ. וְאֶחָד מִבְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף כְּלָל עִם בְּנֵי הַמָּבוֹי – כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן.
ב. כּוֹפִין אוֹתוֹ. בית דין.
ג. אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁהָיָה לוֹ אוֹצָר שֶׁל יַיִן אוֹ שֶׁמֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זֶה מְזַכֶּה מִמֶּנּוּ מְעַט לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ וּמְעָרֵב בּוֹ עֲלֵיהֶן; וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוֹ וְלֹא יִחֲדוֹ אֶלָּא הֲרֵי הוּא מְעֹרָב בָּאוֹצָר, הֲרֵי זֶה שִׁתּוּף.
ג. אוֹצָר. מחסן.
ד. חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים פְּתוּחִין לִשְׁנֵי מְבוֹאוֹת, אִם נִשְׁתַּתְּפָה עִם אֶחָד מֵהֶן בִּלְבַד – נֶאֶסְרָה בַּמָּבוֹי הַשֵּׁנִי, וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה וּמַכְנִיסָה בּוֹ. לְפִיכָךְ, אִם זִכָּה אֶחָד בַּשִּׁתּוּף לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי וְשִׁתֵּף עֲלֵיהֶם – צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְאַנְשֵׁי חָצֵר זוֹ; שֶׁאֵינָן מִשְׁתַּתְּפִין אֶלָּא מִדַּעְתָּן, שֶׁאֵינָהּ זְכוּת לָהֶם, שֶׁמָּא בַּמָּבוֹי הַשֵּׁנִי רוֹצִין לְהִשְׁתַּתֵּף, לֹא בָּזֶה.

ד. מִדַּעְתָּן. מידיעתם ורצונם. שֶׁאֵינָן מִשְׁתַּתְּפִין אֶלָּא מִדַּעְתָּן שֶׁאֵינָהּ זְכוּת לָהֶם. ניתן לבצע פעולת קניין עבור אדם שלא מדעתו רק כאשר יש בה רווח בלבד אך לא כאשר יש בה צד הפסד (ראה הלכות זכייה ומתנה ד,ב, ולקמן ה,כג, ו,יח). שֶׁמָּא בַּמָּבוֹי הַשֵּׁנִי רוֹצִין לְהִשְׁתַּתֵּף. ואף שיכולים להשתתף עם שני המבואות (ראה לקמן ה"ז), ייתכן שאין רצונם שישתמשו בני המבוי השני בחצר, משום שדי להם ביציאה דרך המבוי הראשון (מ"מ).

ה. אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעָרֶבֶת לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְהוּא שֶׁלֹּא יֶאֱסֹר עַל שְׁכֵנָיו. אֲבָל אִם אוֹסֵר – אֵינָהּ מְעָרֶבֶת עָלָיו וְלֹא מִשְׁתַּתֶּפֶת עָלָיו אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. כֵּיצַד אוֹסֵר? כְּגוֹן שֶׁאָמַר: 'אֵינִי מְעָרֵב עִמָּכֶם' אוֹ 'אֵינִי מִשְׁתַּתֵּף עִמָּכֶם'.
ו. נִשְׁתַּתְּפוּ אַנְשֵׁי חָצֵר זוֹ עִם אֶחָד מִשְּׁנֵי הַמְּבוֹאוֹת: אִם בְּמִין אֶחָד נִשְׁתַּתְּפוּ, אֲפִלּוּ כָּלָה אוֹתוֹ הַמִּין – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה שִׁתּוּף אַחֵר וּמְזַכֶּה לָהֶן, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעָם פַּעַם שְׁנִיָּה; וְאִם בִּשְׁנֵי מִינִין נִשְׁתַּתְּפוּ וְנִתְמַעֵט הָאֹכֶל – מוֹסִיף וּמְזַכֶּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ, וְאִם כָּלוּ – מְזַכֶּה לָהֶם וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָם. נִתּוֹסְפוּ שְׁכֵנִים בְּחָצֵר זוֹ – מְזַכֶּה לָהֶם וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָם.
ו. וְאִם בִּשְׁנֵי מִינִין נִשְׁתַּתְּפוּ… וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָם. שייתכן וכעת אין רצונם לערב בתערובת של שני מינים (מרכבת המשנה). נִתּוֹסְפוּ שְׁכֵנִים… וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָם. להודיע לשכנים החדשים, שמא רוצים לערב עם החצר האחרת.
ז. נִשְׁתַּתְּפָה חָצֵר זוֹ עִם בְּנֵי מָבוֹי זֶה מִפֶּתַח זֶה, וְעִם בְּנֵי הַמָּבוֹי הַשֵּׁנִי מִן הַפֶּתַח הָאַחֵר – מֻתֶּרֶת עִם שְׁנֵיהֶם וְהֵם מֻתָּרִין עִמָּהּ, וּשְׁנֵי הַמְּבוֹאוֹת אֲסוּרִין זֶה עִם זֶה. לֹא עֵרְבָה עִם אֶחָד מֵהֶן – אוֹסֶרֶת עַל שְׁנֵיהֶן.
ח. הָיְתָה חָצֵר זוֹ רְגִילָה בְּפֶתַח אֶחָד, וְהַפֶּתַח הַשֵּׁנִי אֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ: זֶה שֶׁרְגִילָה בּוֹ – אוֹסֵר, וְשֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ – אֵינוֹ אוֹסֵר. עֵרְבָה עִם מָבוֹי שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ – הֻתַּר הַמָּבוֹי הָאַחֵר לְעַצְמוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעָרֵב עִמָּהּ.
ח. זֶה שֶׁרְגִילָה בּוֹ אוֹסֵר וְשֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ אֵינוֹ אוֹסֵר. שהחצר נחשבת כפתוחה רק למקום שרגילה להיכנס ולצאת ממנו.
ט. עֵרְבוּ בְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁהִיא רְגִילָה בּוֹ לְעַצְמָן, וְהִיא לֹא עֵרְבָה עִמּוֹ וְלֹא עִם בְּנֵי הַמָּבוֹי הָאַחֵר שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ, וְגַם לֹא עֵרְבוּ בְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ – דּוֹחִין אוֹתָהּ אֵצֶל זֶה הַמָּבוֹי שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עֵרֵב; הוֹאִיל וְהִיא לֹא עֵרְבָה וְהוּא לֹא עֵרֵב – דּוֹחִין אוֹתָהּ אֶצְלוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֶּאֱסֹר עַל מָבוֹי זֶה שֶׁעֵרֵב לְעַצְמוֹ.
ט. דּוֹחִין אוֹתָהּ אֵצֶל זֶה הַמָּבוֹי שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ. מחשיבים אותה כאילו פתחה העיקרי הוא למבוי שאינה רגילה בו.
י. חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֶּתַח לְמָבוֹי וּפֶתַח אַחֵר לְבִקְעָה אוֹ לְקַרְפֵּף יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם, הוֹאִיל וְאָסוּר לְטַלְטֵל מֵחָצֵר לְאוֹתוֹ הַקַּרְפֵּף – אֵינוֹ סוֹמֵךְ אֶלָּא עַל פֶּתַח שֶׁל מָבוֹי, לְפִיכָךְ אוֹסֵר עַל בְּנֵי הַמָּבוֹי עַד שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן. אֲבָל אִם הָיָה הַקַּרְפֵּף בֵּית סָאתַיִם אוֹ פָּחוֹת – אֵינוֹ אוֹסֵר עַל בְּנֵי הַמָּבוֹי, שֶׁעַל הַפֶּתַח הַמְיֻחָד לוֹ סוֹמֵךְ, הוֹאִיל וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכָל הַקַּרְפֵּף.
י. לְקַרְפֵּף יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם. שטח של בית סאתיים (כ-1,150 מ"ר) שהוקף מחיצות שלא לשם מגורים. הוֹאִיל וְאָסוּר לְטַלְטֵל מֵחָצֵר לְאוֹתוֹ קַרְפֵּף. שהקרפף (וכן והבקעה) דינו ככרמלית שאסור לטלטל מרשות היחיד לתוכו (ראה הלכות שבת טז,א, יד,יג). שֶׁעַל הַפֶּתַח הַמְיֻחָד לוֹ סוֹמֵךְ. הפתח העיקרי מבחינתו הוא זה הפתוח לקרפף, שהוא מיוחד לו ואינו משותף לכל בני המבוי. ויש מפרשים שהטעם הוא מצד רוב האויר ורוחב המקום (מאירי).
יא. אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁהָלַךְ לִשְׁבֹּת בְּמָבוֹי אַחֵר – אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. וְכֵן אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבָּנָה מַצֵּבָה רְחָבָה אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל פִּתְחוֹ – אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן, שֶׁהֲרֵי הִפְרִישׁ עַצְמוֹ מֵהֶן וְחָלַק רְשׁוּתוֹ.
יא. אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. בדומה לדין חצר, לעיל ד,יג. מַצֵּבָה. אצטבה, משטח מוגבה.
יב. אַנְשֵׁי מָבוֹי שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ מִקְצָתָן וְשָׁכְחוּ מִקְצָתָן וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ – מְבַטְּלִין רְשׁוּתָן לְאֵלּוּ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ, וְדִינָם לְעִנְיַן בִּטּוּל רְשׁוּת כְּדִין אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן אוֹ שְׁנַיִם וְלֹא עֵרְבוּ. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁכָּל אָדָם עִם אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ הַסּוֹמְכִין עַל שֻׁלְחָנוֹ כְּאִישׁ אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִין, בֵּין לְעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת בֵּין לְשִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת.
יב. וְדִינָם לְעִנְיַן בִּטּוּל רְשׁוּת כְּדִין אַנְשֵׁי חָצֵר וכו'. מבואר לעיל ב,א. וּכְבָר אָמַרְנוּ. לעיל ד,א.
יג. מָבוֹי שֶׁעֵרְבוּ כָּל חֲצֵרוֹת שֶׁבּוֹ כָּל חָצֵר וְחָצֵר בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּתְּפוּ כֻּלָּן בַּמָּבוֹי: שָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵרֵב עִם בְּנֵי חֲצֵרוֹ – לֹא הִפְסִיד כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן נִשְׁתַּתְּפוּ, וְעַל הַשִּׁתּוּף סוֹמְכִין, וְלֹא הִצְרִיכוּ לְעָרֵב בַּחֲצֵרוֹת עִם הַשִּׁתּוּף אֶלָּא שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ הַתִּינוֹקוֹת, וַהֲרֵי עֵרְבוּ בַּחֲצֵרוֹת; אֲבָל אִם שָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף – אֲסוּרִין בַּמָּבוֹי, וּמֻתָּרִין בְּנֵי כָּל חָצֵר לְטַלְטֵל בַּחֲצֵרָן, שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים.
יג. וְלֹא הִצְרִיכוּ לְעָרֵב בַּחֲצֵרוֹת… אֶלָּא שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ הַתִּינוֹקוֹת. לעיל א,יט. שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים. כשם שדייר שלא עירב בחצר אוסר על בני החצר לטלטל בחצר אך מותרים לטלטל בבתים, כך דייר שלא השתתף במבוי אוסר על בני המבוי לטלטל במבוי אך מותרים לטלטל בחצר.
יד. נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי וְשָׁכְחוּ כֻּלָּן לְעָרֵב בַּחֲצֵרוֹת – אִם אֵין מַקְפִּידִין עַל פְּרוּסָתָן, סוֹמְכִין עַל הַשִּׁתּוּף בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה בִּלְבַד. וְאֵין מַתִּירִין לָהֶן דָּבָר זֶה אֶלָּא מִדֹּחַק.
יד. אִם אֵין מַקְפִּידִין… סוֹמְכִין עַל הַשִּׁתּוּף. שאין השיתוף חל אלא בבני מבוי שאין מקפידים זה על זה (לעיל ה"ב). פְּרוּסָתָן. מאכלם. וְאֵין מַתִּירִין לָהֶן דָּבָר זֶה אֶלָּא מִדֹּחַק. שהרי הצריכו חכמים לערב בחצרות שלא לשכח התינוקות.
טו. מָבוֹי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ: אִם עֵרְבוּ חֲצֵרוֹת עִם הַבָּתִּים – אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת כַּכַּרְמְלִית; מֵאַחַר שֶׁעֵרְבוּ חֲצֵרוֹת עִם הַבָּתִּים, נַעֲשָׂה הַמָּבוֹי כְּאִלּוּ אֵין פָּתוּחַ לוֹ אֶלָּא בָּתִּים בִּלְבַד בְּלֹא חֲצֵרוֹת, וּלְפִיכָךְ אֵין מְטַלְטְלִין בְּכֻלּוֹ; וְאִם לֹא עֵרְבוּ אַנְשֵׁי הַחֲצֵרוֹת – מְטַלְטְלִין בְּכֻלּוֹ כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכוֹ, כְּחָצֵר שֶׁלֹּא עֵרְבוּ בָּהּ.
טו. אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת כַּכַּרְמְלִית. הלכות שבת יד,א. כְּאִלּוּ אֵין פָּתוּחַ לוֹ אֶלָּא בָּתִּים בִּלְבַד בְּלֹא חֲצֵרוֹת. שכן החצרות בטלות לגבי הבתים. וּלְפִיכָךְ אֵין מְטַלְטְלִין בְּכֻלּוֹ. שכן מבוי שלא פתוחים אליו בתים וחצרות נחשב ככרמלית אף אם יש לו לחי וקורה (ראה שם יז,ז-ח). וְאִם לֹא עֵרְבוּ אַנְשֵׁי הַחֲצֵרוֹת מְטַלְטְלִין בְּכֻלּוֹ וכו'. כדין מבוי שמותר לטלטל בו כלים ששבתו בתוכו (לעיל ג,יח). כְּחָצֵר שֶׁלֹּא עֵרְבוּ בָּהּ. לעיל ד,טו.
טז. גּוֹי אוֹ צְדוֹקִי הַשָּׁרוּי בֶּחָצֵר שֶׁבַּמָּבוֹי – דִּינוֹ עִם בְּנֵי הַמָּבוֹי כְּדִינוֹ עִם בְּנֵי הֶחָצֵר, שֶׁשּׂוֹכְרִין מִן הַגּוֹי אוֹ מֵאֶחָד מִבַּעֲלֵי בֵּיתוֹ רְשׁוּתוֹ שֶׁבַּמָּבוֹי, אוֹ מְבַטֵּל לָהֶן הַצְּדוֹקִי. וְאִם הָיָה בַּמָּבוֹי גּוֹי וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד – אֵינוֹ צָרִיךְ שִׁתּוּף. וְדִין יִשְׂרָאֵל אֶחָד וְדִין רַבִּים שֶׁהֵן סוֹמְכִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד – דִּין אֶחָד הוּא.
טז. שֶׁשּׂוֹכְרִים מִן הַגּוֹי וכו'. לעיל ב,יב. אוֹ מְבַטֵּל לָהֶן הַצְּדוֹקִי. לעיל ב,טז. גּוֹי וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד אֵינוֹ צָרִיךְ שִׁתּוּף. בדומה לדין חצר (לעיל ב,ט). וְדִין יִשְׂרָאֵל אֶחָד… דִּין אֶחָד הוּא. שרבים הסומכים על שולחן אחד נחשבים כיחיד (לעיל ד,א) ולכן אינם צריכים להשתתף עם הגוי.
יז. גּוֹי שֶׁהָיָה דָּר בַּמָּבוֹי, אִם יֵשׁ לוֹ בַּחֲצֵרוֹ פֶּתַח אֶחָד לַבִּקְעָה – אֵינוֹ אוֹסֵר עַל בְּנֵי הַמָּבוֹי. וַאֲפִלּוּ הָיָה פֶּתַח קָטָן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁמּוֹצִיא גְּמַלִּים וּקְרוֹנוֹת דֶּרֶךְ הַפֶּתַח שֶׁבַּמָּבוֹי – אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ אֶלָּא עַל פֶּתַח הַמְיֻחָד לוֹ, שֶׁהוּא לַבִּקְעָה. וְכֵן אִם הָיָה פֶּתַח לְקַרְפֵּף שֶׁהוּא יָתֵר עַל בֵּית סָאתַיִם – הֲרֵי זֶה כְּפָתוּחַ לַבִּקְעָה, וְאֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. הָיָה בֵּית סָאתַיִם אוֹ פָּחוֹת – אֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלָיו, וְאוֹסֵר עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּשְׂכְּרוּ מִמֶּנּוּ.
יז. לַבִּקְעָה. שדה פתוח. וַאֲפִלּוּ הָיָה פֶּתַח קָטָן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. והיה מקום לומר שפתח זה אינו חשוב. וְאַף עַל פִּי שֶׁמּוֹצִיא גְּמַלִּים וּקְרוֹנוֹת דֶּרֶךְ הַפֶּתַח שֶׁבַּמָּבוֹי. והיה מקום לומר שפתח זה הוא העיקרי מבחינתו. [הערה: בכתבי־היד הגרסה היא 'וקרנות', חסר וא"ו, ועל כן ייתכן שהרמב"ם גרס מילה זו, שהיא לועזית במקורה, בקמץ ברי"ש: 'וקרָנות'.] שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ אֶלָּא עַל פֶּתַח הַמְיֻחָד לוֹ שֶׁהוּא לַבִּקְעָה. הפתח העיקרי מבחינתו הוא הפתח הפתוח לבקעה שהיא מרווחת יותר מן החצר. הָיָה בֵּית סָאתַיִם אוֹ פָּחוֹת אֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלָיו וכו'. שמכיוון ששטח קרפף זה קטן, אינו חשוב מבחינתו של הגוי יותר מהמבוי.
יח. מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד גּוֹיִם וְצִדּוֹ אֶחָד יִשְׂרְאֵלִים, וְהָיוּ חַלּוֹנוֹת פְּתוּחוֹת מֵחָצֵר לְחָצֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעֵרְבוּ כֻּלָּן דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּאַנְשֵׁי בַּיִת אֶחָד וּמֻתָּרִין לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמָּבוֹי דֶּרֶךְ פְּתָחִים עַד שֶׁיִּשְׂכְּרוּ מִן הַגּוֹיִם, שֶׁאֵין רַבִּים נַעֲשִׂים כְּיָחִיד בִּמְקוֹם גּוֹי.
יח. מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד גּוֹיִם וכו'. ראה לעיל ב,טו.
יט. כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמְּדִינָה? כָּל חָצֵר וְחָצֵר מְעָרֶבֶת לְעַצְמָהּ, שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ הַתִּינוֹקוֹת, וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּתְּפִין כָּל אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי. וְאִם הָיְתָה הַמְּדִינָה קִנְיָן לַיָּחִיד, אֲפִלּוּ נַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים – מִשְׁתַּתְּפִין כֻּלָּן שִׁתּוּף אֶחָד, וִיטַלְטְלוּ בְּכָל הַמְּדִינָה. וְכֵן אִם הָיְתָה שֶׁל רַבִּים וְיֵשׁ לָהּ פֶּתַח אֶחָד – מִשְׁתַּתְּפִין כֻּלָּן שִׁתּוּף אֶחָד.
יט. בַּמְּדִינָה. עיר. שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ הַתִּינוֹקוֹת. כלעיל א,יט. קִנְיָן לַיָּחִיד. שייכת לאדם אחד.
כ. אֲבָל אִם הָיְתָה שֶׁל רַבִּים, וְיֵשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים שֶׁהָעָם נִכְנָסִין בָּזֶה וְיוֹצְאִין בָּזֶה, אֲפִלּוּ נַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד – אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ, אֶלָּא מַנִּיחִין מִמֶּנָּה מָקוֹם אֶחָד, אֲפִלּוּ בַּיִת אֶחָד בְּחָצֵר אַחַת, וּמִשְׁתַּתְּפִין הַשְּׁאָר, וְיִהְיוּ אֵלּוּ הַמִּשְׁתַּתְּפִין כֻּלָּן מֻתָּרִין בְּכָל הַמְּדִינָה חוּץ מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁשִּׁיְּרוּ, וְיִהְיוּ אוֹתָן הַנִּשְׁאָרִין מֻתָּרִין בִּמְקוֹמָן בַּשִּׁתּוּף שֶׁעוֹשִׂין לְעַצְמָן, אִם הָיוּ הַמְשֹׁאָרִין רַבִּים, וַאֲסוּרִין לְטַלְטֵל בִּשְׁאָר כָּל הַמְּדִינָה.
כ. אֲבָל אִם הָיְתָה שֶׁל רַבִּים… אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ. טעם הדבר יבואר בהלכה הבאה.
כא. וְדָבָר זֶה מִשּׁוּם הֶכֵּר הוּא, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהָעֵרוּב הִתִּיר לָהֶן לְטַלְטֵל בִּמְדִינָה זוֹ שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִין בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הַמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁאַר וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן.
כא. וְדָבָר זֶה מִשּׁוּם הֶכֵּר הוּא כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ וכו'. והיכר זה נצרך דווקא בעירוב של מדינה שיש בה שני פתחים שרבים נכנסים ויוצאים ממנה מפני שהיא גדולה ויש חשש שאנשים לא יהיו מודעים לכך שעירבו. בּוֹקְעִין. עוברים.
כב. מְדִינָה שֶׁל רַבִּים שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֶּתַח אֶחָד וְסֻלָּם בְּמָקוֹם אֶחָד – מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ וְאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁיּוּר, שֶׁאֵין הַסֻּלָּם שֶׁבַּחוֹמָה חָשׁוּב כְּפֶתַח. בָּתִּים שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָן שִׁיּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן פְּתוּחִין לָעִיר, אֶלָּא אֲחוֹרֵיהֶן לָעִיר וּפְנֵיהֶן לַחוּץ – עוֹשִׂין אוֹתָן שִׁיּוּר, וּמְעָרְבִין אֶת הַשְּׁאָר.
כב. וְאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁיּוּר. אין צריך להשאיר בה מקום אחד שאותו לא מערבים.
כג. הַמְזַכֶּה בְּשִׁתּוּף לִבְנֵי הַמְּדִינָה, אִם עֵרְבוּ כֻּלָּן עֵרוּב אֶחָד – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעָן, שֶׁזְּכוּת הִיא לָהֶן. וְדִין מִי שֶׁשָּׁכַח וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף עִם בְּנֵי הַמְּדִינָה, אוֹ מִי שֶׁהָלַךְ לִשְׁבֹּת בְּעִיר אַחֶרֶת, אוֹ גּוֹי שֶׁהָיָה עִמָּהֶן בַּמְּדִינָה – דִּין הַכֹּל כְּדִינָם בֶּחָצֵר שֶׁבַּמָּבוֹי.
כג. אִם עֵרְבוּ כֻּלָּן עֵרוּב אֶחָד. אם כל בני העיר מעורבין בעירוב אחד. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעָן שֶׁזְּכוּת הִיא לָהֶן. בכך שיכולים לטלטל בכל העיר. אך אם העיר מעורבת בכמה עירובין נפרדים (ראה הלכה הבאה), אינו יכול לזכות בעירוב עבור בני העיר שלא מדעתן מפני שהוא חובה להם, שייתכן ורוצים לערב עם חלק אחר של העיר (ראה לעיל ה"ד). וְדִין מִי שֶׁשָּׁכַח וכו'. דינים אלו נתבארו בפרקים ב ו-ד.
כד. מְדִינָה שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ כָּל יוֹשְׁבֶיהָ חוּץ מִמָּבוֹי אֶחָד – הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עַל כֻּלָּן; וְאִם בָּנוּ מַצֵּבָה עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי – אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. לְפִיכָךְ אֵין מְעָרְבִין מְדִינָה לַחֲצָיִין, אֶלָּא אוֹ כֻּלָּהּ אוֹ מָבוֹי מָבוֹי. וּבוֹנֶה כָּל מָבוֹי מַצֵּבָה עַל פִּתְחוֹ אִם רָצָה לַחֲלֹק רְשׁוּתוֹ מֵהֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶאֱסֹר עַל שְׁאָר הַמְּבוֹאוֹת.
כד. וְאִם בָּנוּ מַצֵּבָה עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. בדומה לדין מבוי לעיל הי"א.

תקציר הפרק 

פרק ה הלכות עירובין

שיתופי מבואות

אנשי מבוי שהיו כולם שותפין בסחורה של מאכל ממין אחד, והוא נמצא בכלי אחד – סומכין עליו, ואין צריכים להניח שיתוף נוסף.
🔹 שיתוף בסחורה: אפשרי במין אחד בכלי אחד, הניתן לשימוש כולם. וכופים על כך. מזכים שלא מדעת, אם זו זכות.
🔹 חצר ומבואות: מערבת עם שניהם, והם אסורים ביניהם. לא עירבה, אוסרת המבוי שרגילה לעבור בו (כמפורט בפרק).
🔹 שיתוף ועירוב: שווים לענין – ביטול רשות; משפחה; אם לא שתפו; גוי וצדוקי.
🔹 עיר: עושים שיתוף לכולה, אם פתחה אחד.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

עוד על הלכות עירובין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם בימינו ניתן לערב מדינה שלמה בעירוב אחד?

2.שיתפו מבואות וגילו שבחצר אחת שכח דייר לערב עמהם-האם פוסל?

3.משפחה אחת הגרה עם גוי אחד במבוי – צריכים לשתף?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן