[א] הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וּמֵת – יֵלְכוּ הַמָּעוֹת לְיָם הַמֶּלַח. וְכֵן הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִקְרִיב חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, וְנִמְצְאוּ הַמָּעוֹת אַחַר כַּפָּרָה – יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח.

א. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וּמֵת וכו'. מעות שהופרשו לחטאת דינם כחטאת עצמה, ולכן כשדין החטאת למות (ראה לעיל ד,א), דין המעות להיאבד. יֵלְכוּ הַמָּעוֹת לְיָם הַמֶּלַח. למקום שהכסף יאבד בו ולא יביא תועלת (וים המלח הוא הים הגדול – הלכות ערכין וחרמין ח,ח לפי נוסחאות מדויקות).

[ב] הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת אֲחֵרוֹת תַּחְתֵּיהֶן, לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת עַד שֶׁנִּמְצְאוּ מָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – יָבִיא מֵאֵלּוּ וְאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

ב. יָבִיא מֵאֵלּוּ וְאֵלּוּ חַטָּאת וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. לכסף הנותר יש דין 'מותר חטאת' שנופל לנדבה (לקמן ה"ט). אמנם אם משך מעות של אחת מההפרשות להתכפר בהן, המעות האחרות ילכו לים המלח (פה"מ תמורה ד,ג, ריק"ו ולח"מ על פי בבלי תמורה כב,ב; והשווה לעיל ד,ג).

[ג] הִפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת, וַהֲרֵי הַחַטָּאת בַּעֲלַת מוּם – תִּמָּכֵר, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וָאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

[ד] הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת תַּחְתֶּיהָ, לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן עַד שֶׁנִּמְצֵאת חַטָּאתוֹ, וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם – תִּמָּכֵר, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וָאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. [ה] הִפְרִישׁ שְׁנֵי צִבּוּרֵי מָעוֹת לְאַחֲרָיוּת – מִתְכַּפֵּר בְּאֶחָד מֵהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִפֹּל לִנְדָבָה.

ה. הִפְרִישׁ שְׁנֵי צִבּוּרֵי מָעוֹת לְאַחֲרָיוּת. שאם אחד יאבד יתכפר בשני (ראה לעיל ד,ה).

[ו] הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ אוֹ דְּמֵי חַטָּאתוֹ וּכְסָבוּר שֶׁהוּא חַיָּב, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב – הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין וְלֹא נִתְקַדְּשׁוּ. הִפְרִישׁ שְׁתַּיִם אוֹ דְּמֵי שְׁתַּיִם וּכְסָבוּר שֶׁהוּא חַיָּב שְׁתַּיִם, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת – יָבִיא אַחַת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

ו. הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין וְלֹא נִתְקַדְּשׁוּ. שהרי אינו חייב חטאת. וּכְסָבוּר שֶׁהוּא חַיָּב שְׁתַּיִם. חשב שעבר על שתי עברות שחייבים עליהן חטאת. וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. שאר המעות שהפריש יפלו לנדבה, כיוון שהיה חייב חטאת הפרשתם אינה נחשבת הקדש טעות ודינם כמותר חטאת (ריק"ו), וכן כשהפריש שתי בהמות הבהמה השנייה תרעה ודמיה יפלו לנדבה (כס"מ).

[ז] הַלּוֹקֵחַ מָעוֹת בְּיָדוֹ אוֹ שֶׁהָיָה מְלַקֵּט, וְאָמַר: 'אֵלּוּ אָבִיא מֵהֶן חַטָּאתִי' – הַמּוֹתָר חֻלִּין. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהַדָּבָר קַל וָחֹמֶר בִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהַמּוֹתָר חֻלִּין.

ז. הַמּוֹתָר חֻלִּין. כיוון שאמר 'אביא מהן' לא הקדיש את כולם. אבל אם אמר 'הרי אלו' המותר יפול לנדבה כמותר חטאת (ריק"ו, הר המוריה). שֶׁהַדָּבָר קַל וָחֹמֶר בִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהַמּוֹתָר חֻלִּין. שקדושתם קלה מקדושת חטאת (ריק"ו).

[ח] הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְמִנְחַת חוֹטֵא וְהֵבִיא מֵהֶן מִנְחָתוֹ, אוֹ שֶׁהִפְרִישׁ מִנְחַת חוֹטֵא וְהוֹתִירָה – הַמּוֹתָר יָבֹא מִנְחַת נְדָבָה. אֲבָל מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁהִיא הַחֲבִתִּין – יִרְקַב. וְכֵן מוֹתַר לַחְמֵי תּוֹדָה וּמוֹתַר לַחְמוֹ שֶׁל נָזִיר – יִרְקְבוּ, וּמוֹתַר דְּמֵי נְסָכָיו – יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים שֶׁמּוֹתַר הַשְּׁקָלִים חֻלִּין. [ט] מוֹתַר קִנֵּי זָבִים, קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת – מוֹתְרֵיהֶן יִפְּלוּ לִנְדָבָה וְיִקְרְבוּ עוֹלוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. מוֹתַר עוֹלָה – לְעוֹלָה. מוֹתַר שְׁלָמִים – לִשְׁלָמִים. מוֹתַר מִנְחָה – לְמִנְחָה. מוֹתַר פֶּסַח – לִשְׁלָמִים. מוֹתַר נְזִירִים – לִנְזִירִים. מוֹתַר נָזִיר – לְאוֹתוֹ נָזִיר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמּוֹתַר חַטָּאת לִנְדָבָה? בְּחַטָּאת קְבוּעָה. אֲבָל מִי שֶׁהוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטַּאת בְּהֵמָה, וְהֶעֱנִי – מֵבִיא תַּחְתֵּיהֶן עוֹף, וּמְחַלְּלָן עַל הָעוֹף, וְיֵהָנֶה בָּהֶן.
וְכֵן אִם הִפְרִישׁ דְּמֵי עוֹף, וְהֶעֱנִי – מֵבִיא תַּחְתֵּיהֶן עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, וִיחַלֵּל הַמָּעוֹת עָלֶיהָ, וְיֵהָנֶה בָּהֶן. [י] הִפְרִישׁ בְּהֵמָה, וְנָפַל בָּהּ מוּם – תִּמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹף. אֲבָל אִם הִפְרִישׁ עוֹף וְנִפְסַל – לֹא יָבִיא בְּדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּאִסּוּרֵי הַמִּזְבֵּחַ.

ח. לְמִנְחַת חוֹטֵא. שמביא עני המחויב קרבן עולה ויורד (ראה לקמן ה"ט), ומנחת סוטה (הלכות מעשה הקרבנות יב,ד). וְהֵבִיא מֵהֶן מִנְחָתוֹ. ונותרו מעות. שֶׁהִפְרִישׁ מִנְחַת חוֹטֵא וְהוֹתִירָה. נותרה סולת. הַמּוֹתָר יָבֹא מִנְחַת נְדָבָה. מותר החטאת נופל לנדבה. אמנם כיוון שאין מנחת נדבה של ציבור, מביאים מהמותר מנחת נדבה של יחיד (או"ש). עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל. מנחת חובה שמביא הכהן גדול בכל יום (הלכות תמידין ומוספין ג,יח). וּמוֹתַר דְּמֵי נְסָכָיו. הנשאר מהמעות שהפריש לקנות בהם יין לניסוך יחד עם קרבנות הנזיר.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים. הלכות שקלים ג,יג. שֶׁמּוֹתַר הַשְּׁקָלִים חֻלִּין. כשמפריש או מלקט למחצית השקל יותר ממה שצריך.
ט. קִנֵּי זָבִים קִנֵּי זָבוֹת קִנֵּי יוֹלְדוֹת. קרבנות מן העוף הבאים להשלמת תהליך הטהרה של הזב הזבה והיולדת. מוֹתְרֵיהֶן יִפְּלוּ לִנְדָבָה וְיִקְרְבוּ עוֹלוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות שקלים ב,ב-ג. מוֹתַר עוֹלָה לְעוֹלָה. הפריש כסף לקרבן עולה ונותר, יקנו בנותר עולה נוספת. מוֹתַר פֶּסַח לִשְׁלָמִים. מהמעות שנשארו מהכסף שהקדיש לקרבן פסח יקנו קרבן שלמים, כיוון שאי אפשר לקנות בהם פסח נוסף וגם השלמים וגם הפסח קדשים קלים (פה"מ שקלים ב,ה; וראה גם הלכות קרבן פסח ד,י). מוֹתַר נְזִירִים לִנְזִירִים. אדם שהפריש מעות לקרבן עבור כמה נזירים, יתכפרו נזירים אחרים במעות שנותרו (הלכות נזירות ט,א). מוֹתַר נָזִיר לְאוֹתוֹ נָזִיר. המפרשים התקשו בדין זה שכן במקומות אחרים ברמב"ם (הלכות שקלים ב,ב, וראה הלכות נזירות ט,א) מפורש שמותר נזיר לנדבה (ראה ריק"ו, הר המוריה, מעשה רקח; וצפנת פענח בהלכות נזירות שם).
בְּחַטָּאת קְבוּעָה. חטאת הבאה תמיד מן הבהמה. בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. קרבן חטאת הבא במקרים מסוימים ומשתנה לפי מצבו הכלכלי של האדם: עשיר מביא קרבן בהמה, עני מביא קרבן עוף, ומי שאין ביכולתו להביא גם עופות מביא קרבן מנחה (הלכות שגגות י,א-ד). מֵבִיא תַּחְתֵּיהֶן עוֹף וּמְחַלְּלָן עַל הָעוֹף וְיֵהָנֶה בָּהֶן. במקום לקנות במעות שהפריש בהמה יחלל אותם על עוף, והמעות שיישארו יוצאים לחולין ויכול להשתמש בהן לצרכיו (ראה גם שם י,י).
י. הִפְרִישׁ בְּהֵמָה וְנָפַל בָּהּ מוּם. הפריש בהמה כשהיה עשיר וכעת הוא עני שמביא קרבן העוף (ראה גם הלכות שגגות י,יא). תִּמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹף. ובמעות שיישארו לו יכול להשתמש לצרכיו. הִפְרִישׁ עוֹף וְנִפְסַל. כגון שנעשה מחוסר איבר. שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּאִסּוּרֵי הַמִּזְבֵּחַ. הלכות איסורי מזבח ו,ד.

[יא] כָּל חַיָּבֵי קִנִּין שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהִפְרִישׁוּ מָעוֹת לְקִנֵּיהֶן, רָצָה לְהָבִיא בְּכָל הַמָּעוֹת חַטַּאת הָעוֹף לְבַדָּהּ – יָבִיא, רָצָה לְהָבִיא בָּהֶן עוֹלַת הָעוֹף לְבַדָּהּ – יָבִיא. אֲפִלּוּ אָמַר: 'אֵלּוּ דְּמֵי חַטָּאתִי וְאֵלּוּ דְּמֵי עוֹלָתִי' – יֵשׁ לוֹ לְעָרֵב הַמָּעוֹת וְלִקַּח בָּהֶן כְּאֶחָד חַטָּאתוֹ וְעוֹלָתוֹ, אוֹ לִקַּח בַּכֹּל חַטָּאת, אוֹ עוֹלָה, שֶׁאֵין הַקִּנִּין מִתְפָּרְשׁוֹת אֶלָּא בִּלְקִיחַת הַבְּעָלִים אוֹ בַּעֲשִׂיַּת כֹּהֵן. [יב] לְפִיכָךְ, אִם הִפְרִישׁ מָעוֹת לְקִנִּין סְתָם, וּמֵת – יִפְּלוּ כָּל אוֹתָן הַמָּעוֹת הַסְּתוּמִין לִנְדָבָה, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן רְאוּיִין לָבֹא עוֹלָה.

יא. חַיָּבֵי קִנִּין. המחויבים להביא שני עופות אחד לעולה ואחד לחטאת. אֲפִלּוּ אָמַר אֵלּוּ דְּמֵי חַטָּאתִי וְאֵלּוּ דְּמֵי עוֹלָתִי. שלאחר שהפריש את המעות לקינו בסתם, חזר ופירש שחלק מהמעות יהיו לעולה וחלק לחטאת (הר המוריה). יֵשׁ לוֹ לְעָרֵב הַמָּעוֹת. מותר לו לערבם. שֶׁאֵין הַקִּנִּין מִתְפָּרְשׁוֹת אֶלָּא בִּלְקִיחַת הַבְּעָלִים אוֹ בַּעֲשִׂיַּת כֹּהֵן. קביעת העופות של הקן לעולה ולחטאת נעשית בזמן שהבעלים קונים את העופות. ואם לא פירשו בזמן הקנייה אינם יכולים לקבוע מה לחטאת ומה לעולה, והדבר נקבע רק בזמן שהכהן מקריבם בפועל (ראה גם לקמן ח,ח). ובאותו האופן המעות המיועדות לקן יכולות להיקבע רק בזמן ההפרשה ולא לאחר מכן.
יב. יִפְּלוּ כָּל אוֹתָן הַמָּעוֹת הַסְּתוּמִין לִנְדָבָה וכו'. כדמי עולה שכשמתו בעליה מביא בהם עולה, ולא כדמי חטאת שכשמתו בעליה יוליכום לים המלח.

[יג] מִי שֶׁהָיָה מְחֻיָּב חַטָּאת וְאָמַר: 'הֲרֵי עָלַי עוֹלָה', וְהִפְרִישׁ מָעוֹת וְאָמַר: 'אֵלּוּ לְחוֹבָתִי' – רָצָה לְהָבִיא בָּהֶן חַטַּאת בְּהֵמָה, יָבִיא, עוֹלַת בְּהֵמָה, יָבִיא. מֵת וְהִנִּיחַ הַמָּעוֹת – יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח.

יג. וְאָמַר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה. עולת נדבה, וכעת מחויב בחטאת ובעולה. מֵת וְהִנִּיחַ הַמָּעוֹת יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח. בשל החשש שמא כוונתו הייתה להביא מהם חטאת, ודמי חטאת שמתו בעליה ילכו לים המלח (לח"מ).