פרק ה', הלכות פרה אדומה, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – מְטַמְּאִין בְּגָדִים כָּל זְמַן עֲשִׂיָּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר בַּשּׁוֹחֵט וּמַשְׁלִיךְ עֵץ אֶרֶז: "וְכִבֶּס בְּגָדָיו… וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ" (במדבר יט,ז), וְנֶאֱמַר בַּשּׂוֹרֵף: "וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו" (שם יט,ח), וְנֶאֱמַר: "וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה" וכו' (שם יט,י) – מְלַמֵּד שֶׁכָּל הָעוֹסְקִין בָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִין בְּגָדִים וּטְעוּנִין טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ דִּין תּוֹרָה. אֲבָל הַמְשַׁמֵּר אוֹתָהּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ – מְטַמֵּא בְּגָדִים מִדִּבְרֵיהֶם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָזִיז בָּהּ אֵבֶר.
א. מְטַמְּאִין בְּגָדִים כָּל זְמַן עֲשִׂיָּיתָן. כמבואר לקמן ה"ב. וּטְעוּנִין טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ דִּין תּוֹרָה. כדין כל הנטמא באב הטומאה (ראה הלכות שאר אבות הטומאות י,א). הַמְשַׁמֵּר אוֹתָהּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ. השומר עליה משחיטתה ועד כינוס אפרה (בהסבר הטעם לשמירה ראה ערוה"ש ס,ו). שֶׁמָּא יָזִיז בָּהּ אֵבֶר. ויטמא מן התורה כדין כל העוסקים בפרה.
ב. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בַּטֻּמְאוֹת: "יְכַבֵּס בְּגָדָיו" – לֹא בָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהַבְּגָדִים שֶׁעָלָיו בִּלְבַד הֵם הַטְּמֵאִים, אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁכָּל בֶּגֶד אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ הַטָּמֵא הַזֶּה בִּשְׁעַת חִבּוּרוֹ בִּמְטַמְּאָיו – הֲרֵי הֵן טְמֵאִים. אֲבָל אַחַר שֶׁיִּפְרֹשׁ מִמְּטַמְּאָיו אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים.
כֵּיצַד? הַנּוֹשֵׂא אֶת הַנְּבֵלָה, אֶחָד בֶּגֶד שֶׁעָלָיו אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ כָּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָהּ – הֲרֵי הֵן טְמֵאִין, וַהֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְכֵן זֶה הַנּוֹשֵׂא הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן. פֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַנְּבֵלָה – הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן כְּמוֹת שֶׁהוּא, וְאִם יִגַּע בִּכְלִי אוֹ בֶּגֶד – אֵינוֹ מְטַמֵּא אוֹתוֹ, שֶׁאֵין וְלַד טֻמְאָה מְטַמֵּא כֵּלִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בַּנְּבֵלָה.
וְכֵן כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה, אִם נָגַע בְּבֶגֶד אוֹ בִּכְלִי בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה אוֹ בִּשְׁעַת שְׂרֵפָה – הֲרֵי הֵן טְמֵאִים. אֲבָל אַחַר שֶׁיִּפְרֹשׁ מִמַּעֲשֶׂיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא טָבַל, אִם נָגַע בִּכְלִי – אֵינוֹ מְטַמְּאוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְלַד טֻמְאָה. וְהַפָּרָה עַצְמָהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהּ, אֶלָּא הַמִּתְעַסֵּק בָּהּ בִּלְבַד הוּא הַטָּמֵא וְטָעוּן טְבִילָה וּמְטַמֵּא בְּגָדִים כָּל זְמַן שֶׁעוֹסֵק בָּהּ.
ב. שֶׁכָּל בֶּגֶד אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ הַטָּמֵא… הֲרֵי הֵן טְמֵאִים. והם נעשים ראשון לטומאה כדלקמן. אבל אם נגע באוכלים ומשקים הם נעשים שני לטומאה (הלכות שאר אבות הטומאות ו,טו), ואם נגע באדם או בכלי חרס, אינם טמאים כלל (הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ב).
הַנּוֹשֵׂא אֶת הַנְּבֵלָה. שהיא אב הטומאה והאדם הנושא אותה מטמא את בגדיו (הלכות שאר אבות הטומאות א,א). וַהֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. אף שלא נגעו ישירות בנבלה, נעשים ראשון לטומאה שכן נגעו באדם בעת שהוא עצמו נוגע בנבלה (ראה פה"מ כלים א,ב). וְלַד טֻמְאָה. ראשון לטומאה ושלמטה ממנו. שֶׁאֵין וְלַד טֻמְאָה מְטַמֵּא כֵּלִים. אלא אוכלים ומשקים בלבד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר. הלכות טומאת מת ה,ז. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בַּנְּבֵלָה. כל טומאה שהנוגע או הנושא אותה מטמא בגדים דינה כפי שכתוב כאן.
וְהַפָּרָה עַצְמָהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהּ. כל עוד לא נתעסקו בה.
ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁנִּשְׂרֶפֶת כְּמִצְוָתָהּ. אֲבָל אִם נִפְסְלָה – הַמִּתְעַסֵּק בָּהּ טָהוֹר. אֵרַע פְּסוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים. אֵרַע בְּהַזָּיָתָהּ פְּסוּל: כָּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפְנֵי פִּסּוּלָהּ – מְטַמֵּא בְּגָדִים, וּלְאַחַר פִּסּוּלָהּ – אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים.
ד. הִשְׁלִים לִכְנֹס אֶת אֶפְרָהּ – הַמִּתְעַסֵּק בָּהּ אַחַר כֵּן בְּחִלּוּק הָאֵפֶר אוֹ בְּהַצְנָעָתוֹ, וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בּוֹ, טָהוֹר.
וְלֹא הַפָּרָה בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת מִן הַפָּרִים וּמִן הַשְּׂעִירִים – הַשּׂוֹרֵף אוֹתָן מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת שְׂרֵפָתוֹ עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ אֵפֶר, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּפַר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים: "וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו" (ויקרא טז,כח): מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה בִּנְיַן אָב לְכָל הַנִּשְׂרָפִין שֶׁיִּהְיוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ אֵפֶר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא אֵרַע בָּהֶן פְּסוּל, וְנִשְׂרְפוּ כְּמִצְוָתָן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן. אֲבָל אִם נִפְסְלוּ בָּעֲזָרָה – נִשְׂרָפִין שָׁם כִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין, וְשׂוֹרְפָן טָהוֹר. וְכֵן הַמִּתְעַסֵּק בָּהֶן מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ אֵפֶר אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים. וְאֵי זֶה הוּא שׂוֹרֵף? זֶה הַמְסַיֵּעַ בַּשְּׂרֵפָה, כְּגוֹן הַמְהַפֵּךְ בַּבָּשָׂר, וְהַמַּשְׁלִיךְ עֵצִים, וְהַמְהַפֵּךְ בָּאֵשׁ, וְהַחוֹתֶה גֶּחָלִים כְּדֵי שֶׁתִּבְעַר הָאֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל הַמַּצִּית אֶת הָאוּר לְשָׂרְפָן וְהַמְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה – טָהוֹר.
וְכֵן לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁהַנּוֹשֵׂא פָּרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין לְהוֹצִיאָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן לְשָׂרְפָן – טָמֵא וּמְטַמֵּא בְּגָדִים דִּין תּוֹרָה כָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּהוֹלָכָתָן, וְטָעוּן טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ כְּמוֹ הַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל, שֶׁהוּא מְטַמֵּא כָּל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ כַּכֵּלִים שֶׁעָלָיו כָּל זְמַן שֶׁמִּתְעַסֵּק בְּשִׁלּוּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו" (ויקרא טז,כו).
ד. בְּחִלּוּק הָאֵפֶר אוֹ בְּהַצְנָעָתוֹ. ראה לעיל ג,ד.
הַחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת. קרבנות חטאת ששורפים את בשרם מחוץ למקדש (שלא כחטאות הרגילות שבשרן נאכל לכהנים). מִן הַפָּרִים. פר שמביא כהן גדול ביום הכיפורים, וכן פר העלם דבר של ציבור ופר הבא על כל המצוות (הלכות מעשה הקרבנות א,טו–טז). וּמִן הַשְּׂעִירִים. שעיר של יום הכיפורים הנעשה בפנים, ושעירי עבודה זרה (שם). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חז"ל. בִּנְיַן אָב. מקור הלכתי שמהווה בסיס לדינים אחרים שנלמדים ממנו.
בְּבֵית הַדֶּשֶׁן. מקום מחוץ לירושלים שבו שורפים את החטאות הנשרפות (הלכות מעשה הקרבנות ז,ד). אֲבָל אִם נִפְסְלוּ בָּעֲזָרָה נִשְׂרָפִין שָׁם כִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. שם ה"ג.
הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל. השעיר החי המשתלח למדבר ביום הכיפורים (ראה הלכות עבודת יום הכיפורים ג,ז).
ה. מֵאֵמָּתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים הַנּוֹשְׂאִים פָּרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים? מִשֶּׁיֵּצְאוּ בָּהֶן חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה. נְשָׂאוּם בְּמוֹטוֹת, וְיָצְאוּ מִקְצָת הַנּוֹשְׂאִים חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה, וְהָאַחֲרוֹנִים לֹא יָצְאוּ – אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וְאֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצְאוּ אֵינָם מְטַמְּאִין בְּגָדִים עַד שֶׁיֵּצְאוּ.
יָצְאוּ וְחָזְרוּ לָעֲזָרָה – הַנּוֹשֵׂא אוֹתָן בָּעֲזָרָה טָהוֹר עַד שֶׁיֵּצֵא בָּהֶן. הָיָה עוֹמֵד חוּץ לָעֲזָרָה וּמוֹשֵׁךְ אוֹתָם מִשָּׁם מֵאַחַר שֶׁחָזְרוּ, הוֹאִיל וּכְבָר יָצְאוּ לַחוּץ וַהֲרֵי זֶה הַמּוֹשֵׁךְ אוֹתָן בַּחוּץ – הֲרֵי הוּא סְפֵק טָמֵא.
ה. וְיָצְאוּ מִקְצָת הַנּוֹשְׂאִים. שרק הנושאים הקדמיים יצאו. וְהָאַחֲרוֹנִים. האחוריים.
יָצְאוּ. הפרים או השעירים. הַנּוֹשֵׂא אוֹתָן בָּעֲזָרָה. שאינו מאותם שהוציאם לחוץ קודם לכן. הָיָה עוֹמֵד חוּץ לָעֲזָרָה. איש טהור. וּמוֹשֵׁךְ אוֹתָם מִשָּׁם. את אותם הפרים והשעירים שיצאו וחזרו.
ו. וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְּגָדִים הַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר? מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם עַד שְׁעַת דְּחִיָּתוֹ לַעֲזָאזֵל. אֲבָל אַחַר שֶׁדָּחָהוּ, אִם נָגַע בְּכֵלִים וּבְגָדִים – טְהוֹרִים.
ז. הַנּוֹגֵעַ בְּפָרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין עַצְמָן, אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁיָּצְאוּ, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין אֳכָלִים בֵּין מַשְׁקִין – הַכֹּל טָהוֹר. וְכֵן אִם נָגְעוּ בַּשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ עַצְמוֹ בִּזְמַן הוֹלָכָתוֹ – טְהוֹרִים, שֶׁאֵין אֵלּוּ מְטַמְּאִין אֶלָּא לַמִּתְעַסֵּק בָּהֶן בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו" (ויקרא טז,כח), אֲבָל הַנּוֹגֵעַ טָהוֹר.

תקציר הפרק 

פרק ה' הלכות פרה אדומה🐄

טומאת העוסקים בפרה

היום לומדים על טומאת הבגדים בשעת עשיית הפרה:
כל המתעסק בפרה עד אחר שריפתה -נטמא ב"הערב שמש" (חייבים להמתין לאחר שטבלו עד שיגיע הערב, ואז נטהרים לגמרי), ומטמא בגדים בשעה שנוגע בפרה. וכן כל השורף חטאות הנשרפות וכדומה, לאחר שיצא מהעזרה. ובתנאי שלא מדובר בפרה או קרבן שנפסל.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פרה אדומה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.זר שנגע בפרה בזמן עשייתה-האם נטמא?

2.השורף את הפרה שנגע בשרץ אחר שאסף את אפרה-האם נטמא?

3.שווה פרה אדומה לשאר הנשרפים בטומאת בגדים?

תשובות

1-לא 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן