א. כָּל שֶׁאָמַרְנוּ מִקְּבִיעַת רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ עַל הָרְאִיָּה וְעִבּוּר הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַזְּמַן אוֹ מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ – אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ אֶלָּא סַנְהֶדְרִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוֹ בֵּית דִּין הַסְּמוּכִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתְנוּ לָהֶן הַסַּנְהֶדְרִין רְשׁוּת, שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב,ב), וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ אִישׁ מֵאִישׁ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁכָּךְ הוּא פֵּרוּשׁ הַדָּבָר: עֵדוּת זוֹ תִּהְיֶה מְסוּרָה לָכֶם, וּלְכָל הָעוֹמֵד אַחֲרֵיהֶן בִּמְקוֹמָן. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אֵין קוֹבְעִין חֳדָשִׁים וְאֵין מְעַבְּרִין שָׁנִים, אֶלָּא בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בּוֹ הַיּוֹם.
א. כָּל שֶׁאָמַרְנוּ מִקְּבִיעַת רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ עַל הָרְאִיָּה. בפרקים א-ג. וְעִבּוּר הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַזְּמַן אוֹ מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ. בפרק ד. סַנְהֶדְרִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. המונה שבעים ואחד חכמים. בֵּית דִּין הַסְּמוּכִין. שהדיינים שלו התמנו להוראה (לאופן הסמיכה ראה הלכות סנהדרין ד,א). וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת הלכתית. וּלְכָל הָעוֹמֵד אַחֲרֵיהֶן בִּמְקוֹמָן. שנשיא הסנהדרין ממלא את מקומו של משה רבנו (ראה הלכות סנהדרין א,ג). אֶלָּא בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בּוֹ הַיּוֹם. דרך החשבון מפורשת לקמן בפרקים ו-י (וראה גם לקמן יא,ד).
ב. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הוּא, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ סַנְהֶדְרִין קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה, וּבִזְמַן שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין קוֹבְעִין עַל חֶשְׁבּוֹן זֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בּוֹ הַיּוֹם, וְאֵין נִזְקָקִין לָרְאִיָּה, אֶלָּא פְּעָמִים שֶׁיִּהְיֶה יוֹם שֶׁקּוֹבְעִין בּוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה הוּא יוֹם הָרְאִיָּה, אוֹ קוֹדֵם לוֹ בְּיוֹם אוֹ אַחֲרָיו בְּיוֹם. וְזֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הָרְאִיָּה בְּיוֹם – פֶּלֶא הוּא, וּבָאֲרָצוֹת שֶׁהֵן לְמַעֲרַב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
ב. וְאֵין נִזְקָקִין לָרְאִיָּה. כשקובעים על פי החשבון, אין מתחשבים בראיית הירח בפועל. אֶלָּא פְּעָמִים שֶׁיִּהְיֶה וכו'. לפעמים ראש חודש חל ביום הראייה ממש, אך לפעמים הוא נקבע יום לפני או אחרי זמן ראיית הירח. פֶּלֶא הוּא. קורה לעתים נדירות. וּבָאֲרָצוֹת שֶׁהֵן לְמַעֲרַב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. ששם השקיעה מאוחרת יותר, וייתכן שייראה הירח יום קודם קביעת ראש החודש. לפי שניתן לראות את חידוש הירח רק בסמוך לזמן השקיעה, ועד שתגיע השקיעה לארצות אלו ינוע הירח ויתרחק מן השמש, ויגדל אורו בינתיים (ראה גם לקמן יח,יג).
ג. וּמֵאֵימָּתַי הִתְחִילוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְחַשֵּׁב בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה? מִסּוֹף חַכְמֵי תַּלְמוּד, בְּעֵת שֶׁחָרְבָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם בֵּית דִּין קָבוּעַ. אֲבָל בִּימֵי חַכְמֵי מִשְׁנָה, וְכֵן בִּימֵי חַכְמֵי תַּלְמוּד עַד יְמֵי אַבַּיֵּי וְרָבָא – עַל קְבִיעַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ סוֹמְכִין.
ג. וּמֵאֵימָּתַי. מאיזו תקופה. [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד מילה זו: אַמָּתַי.] עַד יְמֵי אַבַּיֵּי וְרָבָא. שחיו בבבל עד אמצע המאה הרביעית לסה"נ. עַל קְבִיעַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. קביעת חכמי ארץ ישראל, שקידשו על פי הראייה.
ד. כְּשֶׁהָיְתָה סַנֶדְרִי קַיֶּמֶת וְהָיוּ קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה, הָיוּ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמַּגִּיעִין אֲלֵיהֶם שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי עוֹשִׂין יָמִים טוֹבִים יוֹם אֶחָד בִּלְבַד, וּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין אֲלֵיהֶם הָיוּ עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים מִסָּפֵק, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִין יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֹדֶשׁ.
ד. וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמַּגִּיעִין אֲלֵיהֶם שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי וכו'. הלכה זו מבוארת לעיל ג,יא-יג.
ה. בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין, וּבֵית דִּין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹבְעִין עַל חֶשְׁבּוֹן זֶה, הָיָה מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת עוֹשִׂין יוֹם טוֹב אֶחָד בִּלְבַד, אֲפִלּוּ הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, כְּמוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַכֹּל עַל חֶשְׁבּוֹן אֶחָד סוֹמְכִים וְקוֹבְעִין. אֲבָל תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁיִּזָהֲרוּ בְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁבִּידֵיהֶם.
ה. בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין. כאשר הסנהדרין אינה קיימת (ראה הקדמת הרמב"ם למשנה תורה, ל). הָיָה מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת עוֹשִׂין יוֹם טוֹב אֶחָד… שֶׁהַכֹּל עַל חֶשְׁבּוֹן אֶחָד סוֹמְכִים וְקוֹבְעִין. שאין כל ספק כיום מתי חל יום טוב, שהרי בכל מקום מסתמכים על אותו החשבון. שֶׁיִּזָהֲרוּ בְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁבִּידֵיהֶם. וימשיכו לעשות שני ימים טובים גם בזמן הזה.
ו. לְפִיכָךְ, כָּל מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין אֵלָיו כְּשֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין – יַעֲשׂוּ שְׁנֵי יָמִים, וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בִּזְמַן שֶׁבְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה. וּבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד כְּמִנְהָגָן, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָשׂוּ שְׁנֵי יָמִים. נִמְצָא יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין בַּגָּלֻיּוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה – מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתִּקְּנוּ דָּבָר זֶה.
ו. לְפִיכָךְ. משום שתיקנו חכמים שייזהרו במנהג הקדום. כָּל מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין אֵלָיו. שהוגדרו כמקומות הרחוקים (לעיל ה"ד). עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד כְּמִנְהָגָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָשׂוּ שְׁנֵי יָמִים. ואין להם 'מנהג אבות' לחגוג שני ימים. נִמְצָא יוֹם טוֹב שֵׁנִי… מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. תקנת חכמים לשמרו, ולא משום הספק (ראה גם הלכות יום טוב א,כא).
ז. יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה, הָיוּ רֹב בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין אוֹתוֹ שְׁנֵי יָמִים מִסָּפֵק, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ, שֶׁאֵין הַשְּׁלוּחִים יוֹצְאִים בְּיוֹם טוֹב.
ז. יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. החל בעצמו ביום ראש החודש. הָיוּ רֹב בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין אוֹתוֹ שְׁנֵי יָמִים מִסָּפֵק. שרוב בני הארץ (מלבד אלו שהיו בתחום ירושלים) לא יכלו לדעת בו ביום אם נתקדש החודש או נתעבר, ולכן חגגו את ראש השנה בשני הימים (לעיל ג,ט). שֶׁאֵין הַשְּׁלוּחִים יוֹצְאִים בְּיוֹם טוֹב. שאין מחללים את קדושת יום טוב כדי להודיע על העיבור (לעיל ג,ח).
ח. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם עַצְמָהּ שֶׁהִיא מְקוֹם בֵּית דִּין, פְּעָמִים רַבּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁנֵי יָמִים, שֶׁאִם לֹא בָּאוּ עֵדִים כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים, נוֹהֲגִין הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמְּצַפִּין לָעֵדִים קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ. וְהוֹאִיל וְהָיוּ עוֹשִׂין אוֹתוֹ שְׁנֵי יָמִים וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן הָרְאִיָּה, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂים אֲפִלּוּ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ תָּמִיד שְׁנֵי יָמִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁקּוֹבְעִין עַל הַחֶשְׁבּוֹן. הִנֵּה לָמַדְתָּה שֶׁאֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
ח. שֶׁאִם לֹא בָּאוּ עֵדִים כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים נוֹהֲגִין הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמְּצַפִּין לָעֵדִים קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ. שכאשר ייתכן שנראה הירח בליל שלושים, היו מצפים לעדי הראייה למחרת, ומשמרים יום זה מתחילתו כיום טוב, שכן אם יבואו עדי הראייה בו ביום, ייקבע שיום זה הוא ראש השנה. אך אם לא באו עדים כל היום, נקבע היום שלמחרת כראש השנה, ואז ראש השנה היה נחגג במשך יומיים (ראה לעיל ג,ה-ז). שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂים אֲפִלּוּ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ תָּמִיד שְׁנֵי יָמִים. שכך היה אף מנהג אבותיהם. הִנֵּה לָמַדְתָּה שֶׁאֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. ואינו מחמת הספק, אלא משום המנהג. אמנם בכל זאת ישנם הבדלים בין קדושת יום טוב שני של ראש השנה לקדושת שאר ימים טובים (ראה הלכות יום טוב א,כד).
ט. אֵין עֲשִׂיַּת יוֹם אֶחָד תְּלוּיָה בִּקְרִיבַת הַמָּקוֹם. כֵּיצַד? אִם יִהְיֶה מָקוֹם בֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ חֲמִשָּׁה יָמִים אוֹ פָּחוֹת, שֶׁבְּוַדַּאי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעוּ לָהֶם שְׁלוּחִים – אֵין אוֹמְרִין שֶׁאַנְשֵׁי מָקוֹם זֶה עוֹשִׂין יוֹם טוֹב אֶחָד, שֶׁמִּי יֹאמַר לָנוּ שֶׁהָיוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין לְמָקוֹם זֶה? שֶׁמָּא לֹא הָיוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין לְמָקוֹם זֶה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר שֶׁחָזְרוּ לִקְבֹּעַ עַל הַחֶשְׁבּוֹן יָשְׁבוּ שָׁם יִשְׂרְאֵלִים, שֶׁהֵן חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי יָמִים; אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חֵרוּם בַּדֶּרֶךְ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה בֵּין יְהוּדָה וְגָלִיל בִּימֵי חַכְמֵי מִשְׁנָה, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ הַגּוֹיִם מוֹנְעִין אֶת הַשְּׁלוּחִין לַעֲבֹר בֵּינֵיהֶן.
ט. אֵין עֲשִׂיַּת יוֹם אֶחָד תְּלוּיָה בִּקְרִיבַת הַמָּקוֹם. לפי המרחק מירושלים. שֶׁמִּי יֹאמַר לָנוּ שֶׁהָיוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין לְמָקוֹם זֶה. שהרי יש מקומות קרובים שלא הגיעו אליהם השלוחים מסיבות שונות, כדלקמן. וְאַחַר שֶׁחָזְרוּ לִקְבֹּעַ עַל הַחֶשְׁבּוֹן יָשְׁבוּ שָׁם יִשְׂרְאֵלִים. אחרי שהתחילו לסמוך על החישוב המקובל בימינו, התיישבו שם יהודים. שֶׁהֵן חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי יָמִים. שבמקרה שלא היה מנהג באותו המקום הולכים אחר מנהג רוב העולם, כמבואר לקמן הי"ב. אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חֵרוּם בַּדֶּרֶךְ וכו'. שהייתה הדרך מסוכנת, שבאותה התקופה היו הכותים שבשומרון עוינים את היהודים, ולא אפשרו מעבר חופשי בין ארצות יהודה והגליל. ונמצא שאף בזמן הקביעה על פי הראייה היה צורך לנהוג באותו המקום שני ימים טובים מחמת הספק.
י. וְאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר תָּלוּי בִּקְרִיבַת הַמָּקוֹם, הָיוּ כָּל בְּנֵי מִצְרַיִם עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעוּ לָהֶן שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי, שֶׁאֵין בֵּין יְרוּשָׁלַיִם וּמִצְרַיִם עַל דֶּרֶךְ אַשְׁקְלוֹן אֶלָּא מַהֲלַךְ שְׁמוֹנָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת, וְכֵן רֹב סוּרְיָא. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּהְיוֹת הַמָּקוֹם קָרוֹב.
י. הָיוּ כָּל בְּנֵי מִצְרַיִם עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד. והרי למעשה נהגו לעשות שני ימים. עַל דֶּרֶךְ אַשְׁקְלוֹן. דרך החוף, שהיא הדרך הקצרה למצרים. סוּרְיָא. איזור המקביל ברובו למדינת סוריה, מצפון מזרח לארץ ישראל (שדינו בחלק מן הדברים כארץ ישראל ובחלקם כחוץ לארץ – הלכות תרומות א,ג).
יא. נִמְצָא עִקַּר דָּבָר זֶה עַל דֶּרֶךְ זוֹ כָּךְ הוּא: כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יָתֵר עַל עֲשָׂרָה יָמִים גְּמוּרִין – עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים לְעוֹלָם כְּמִנְהָגָם מִקֹּדֶם, שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי כָּל תִּשְׁרֵי וְתִשְׁרֵי מַגִּיעִין אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת. וְכָל מָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים בְּשָׁוֶה אוֹ פָּחוֹת, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ שְׁלוּחִין מַגִּיעִין אֵלָיו – רוֹאִים: אִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת הָרְאִיָּה בְּכִבּוּשׁ שֵׁנִי, כְּגוֹן אוּשָׁא וּשְׁפַרְעָם וְלֹד וְיַבְנֶה וְנֹב וּטְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד בִּלְבַד; וְאִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִסּוּרְיָא, כְּגוֹן צֹר וְדַמֶּשֶׂק וְאַשְׁקְלוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אוֹ מִחוּצָה לָאָרֶץ, כְּגוֹן מִצְרַיִם וְעַמּוֹן וּמוֹאָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – עוֹשִׂים כְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן שֶׁבִּידֵיהֶם: אִם יוֹם אֶחָד – יוֹם אֶחָד, וְאִם שְׁנֵי יָמִים – שְׁנֵי יָמִים.
יא. מַהֲלַךְ יָתֵר עַל עֲשָׂרָה יָמִים גְּמוּרִין. מקום מרוחק שדרושים יותר מעשרה ימי הליכה שלמים בכדי להגיע אליו. כְּמִנְהָגָם מִקֹּדֶם. שכך נהגו כשקידשו את החודש על פי הראייה (לעיל ג,יב). שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי כָּל תִּשְׁרֵי וְתִשְׁרֵי מַגִּיעִין אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת. שבחלק מן השנים יש שתי שבתות בין ראש השנה ליום טוב של סוכות, ובניכוי השבתות, ראש השנה ויום הכיפורים (שבהם אסור לצאת מחוץ לתחום), נשארים רק עשרה ימי חול שבהם מותר לשליחים ללכת (ראה לעיל ג,יב-יג). אִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת הָרְאִיָּה בְּכִבּוּשׁ שֵׁנִי. במקומות שידוע שגרו בהם יהודים בזמן שיבת ציון, שאז היו מקדשים את החודש על פי הראייה. [הערה: בפה"מ ניקד הרמב"ם את שם העיר טבריה: טֵבַרְיָה.] וְאִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִסּוּרְיָא וכו'. מקומות הסמוכים לארץ ישראל מצפון. וְאַשְׁקְלוֹן. הסמוכה אף היא לארץ ישראל ותוחמת אותה מדרום. אוֹ מִחוּצָה לָאָרֶץ כְּגוֹן מִצְרַיִם וכו'. הארצות הרחוקות יותר מארץ ישראל. עוֹשִׂים כְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן שֶׁבִּידֵיהֶם. כדרך שנהגו בזמן קידוש החודש על ידי הראייה. אִם יוֹם אֶחָד יוֹם אֶחָד וְאִם שְׁנֵי יָמִים שְׁנֵי יָמִים. הכל כפי מה שנהגו באותו המקום על פי הגעת השליחים לשם.
יב. מָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם עֲשָׂרָה אוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, וְהוּא סוּרְיָא אוֹ חוּצָה לָאָרֶץ וְאֵין לָהֶם מִנְהָג, אוֹ שֶׁהִיא עִיר שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה בְּמִדְבַּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוֹ מָקוֹם שֶׁשָּׁכְנוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל עַתָּה – עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים כְּמִנְהַג רֹב הָעוֹלָם. וְכָל יוֹם טוֹב שֵׁנִי – מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וַאֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהַכֹּל עוֹשִׂין אוֹתוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה.
יב. וְאֵין לָהֶם מִנְהָג. שאין ידוע כיצד נהגו שם בעת הקדומה. אוֹ שֶׁהִיא עִיר שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה בְּמִדְבַּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. עיר שנבנתה במקום שהיה בלתי מיושב בעבר. אוֹ מָקוֹם שֶׁשָּׁכְנוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל עַתָּה. מקום שהתגוררו בו בעבר רק גויים, והתיישבה בו קהילה יהודית אחרי המעבר לקביעת הלוח על פי החשבון. וְכָל יוֹם טוֹב שֵׁנִי מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. כמבואר לעיל ה"ו. שֶׁהַכֹּל עוֹשִׂין אוֹתוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה. אף בני ארץ ישראל, כמבואר לעיל ה"ח.
יג. זֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בַּזְּמַן הַזֶּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעִירוֹ, וְאוֹמְרִים שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ יוֹם פְּלוֹנִי וְיוֹם טוֹב בְּיוֹם פְּלוֹנִי – לֹא בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁלָּנוּ אָנוּ קוֹבְעִין וְלֹא עָלָיו אָנוּ סוֹמְכִין, שֶׁאֵין מְעַבְּרִין שָׁנִים וְקוֹבְעִין חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְאֵין אָנוּ סוֹמְכִין אֶלָּא עַל חֶשְׁבּוֹן בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּקְבִיעָתָם. וְזֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין – לְגַלּוֹת הַדָּבָר בִּלְבַד, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעַל חֶשְׁבּוֹן זֶה הֵם סוֹמְכִין, אָנוּ מְחַשְּׁבִין לֵידַע יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵי זֶה יוֹם הוּא. וּבִקְבִיעַת בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ הוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ יוֹם טוֹב, לֹא מִפְּנֵי חֶשְׁבּוֹן שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִים.
יג. שֶׁאֵין מְעַבְּרִין שָׁנִים וְקוֹבְעִין חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. לעיל א,ח. וְאֵין אָנוּ סוֹמְכִין אֶלָּא עַל חֶשְׁבּוֹן בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּקְבִיעָתָם. שחכמי ארץ ישראל מחשבים בדרך זו, וקובעים לפיה את המועדות. לְגַלּוֹת הַדָּבָר. לדעת מתי יחול ראש חודש לפי חישובם של בני ארץ ישראל.
