פרק ה', הלכות קרבן פסח, ספר קרבנות
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁהָיָה טָמֵא בִּשְׁעַת שְׁחִיטַת הַפֶּסַח, שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, אוֹ נֶאֱנַס בְּאֹנֶס אַחֵר, אוֹ שֶׁשָּׁגַג וְלֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן – הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט פֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁל חֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּשְׁחִיטַת פֶּסַח זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְדוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁאֵין הַשֵּׁנִי תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן, אֶלָּא רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְפִיכָךְ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
א. מִי שֶׁהָיָה טָמֵא בִּשְׁעַת שְׁחִיטַת הַפֶּסַח שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו. כגון טמא מת, או מי שלא יוכל להיטהר מטומאתו עד הערב (יבואר לקמן פרק ו). אוֹ שֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. המרחק יבואר לקמן ה"ט. אוֹ נֶאֱנַס בְּאֹנֶס אַחֵר. דבר אחר המונע ממנו לגמרי את האפשרות להקריב את הפסח. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁל חֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי. הוא חודש אייר. וּשְׁחִיטַת פֶּסַח זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. שאינה חלק ממצוות פסח ראשון, אלא נחשבת כמצווה נפרדת (ראה סה"מ עשה נז). וְדוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. כדין פסח ראשון (לעיל א,יח) שאף בה נאמר "במֹעדו" (במדבר ט,יג; אמנם במקרים מסוימים אינו דוחה שבת, ראה לקמן ה"ח). אֶלָּא רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְפִיכָךְ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. כפי שיתבאר בהמשך.
ב. כֵּיצַד? מִי שֶׁשָּׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן: אִם הֵזִיד וְלֹא הִקְרִיב בַּשֵּׁנִי – חַיָּב כָּרֵת; וְאִם שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס אַף בַּשֵּׁנִי – פָּטוּר. הֵזִיד וְלֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן – הֲרֵי זֶה מַקְרִיב בַּשֵּׁנִי; וְאִם לֹא הִקְרִיב בַּשֵּׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁגַג – הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת, שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְרִיב קָרְבַּן יי בְּמוֹעֲדוֹ וְהָיָה מֵזִיד.
אֲבָל מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵזִיד בַּשֵּׁנִי – אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת, שֶׁכְּבָר נִפְטַר מִפֶּסַח רִאשׁוֹן מִן הַכָּרֵת.
ב. מִי שֶׁשָּׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן אִם הֵזִיד וְלֹא הִקְרִיב בַּשֵּׁנִי חַיָּב כָּרֵת. שאמנם פטור על הראשון, אך על השני חייב משום שרגל בפני עצמו הוא למי שלא יצא ידי חובת הראשון. וְאִם שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס אַף בַּשֵּׁנִי פָּטוּר. שאין עונש כרת על השוגג והאונס. הֵזִיד וְלֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן הֲרֵי זֶה מַקְרִיב בַּשֵּׁנִי. שיש לו אפשרות לתקן בזמן זה. וְאִם לֹא הִקְרִיב בַּשֵּׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁגַג הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת וכו'. על ביטול הראשון במזיד.
אֲבָל מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה… שֶׁכְּבָר נִפְטַר מִפֶּסַח רִאשׁוֹן מִן הַכָּרֵת. שבמקרה זה פטור מפסח ראשון ונדחה לפסח שני. ובשני נאמר "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח – ונכרתה הנפש ההיא…" (במדבר ט,יג), ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה אינו בכלל כרת זה.
ג. וּמִי שֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְשָׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁבָּא לָעֶרֶב – לֹא הֻרְצָה, וְחַיָּב בְּפֶסַח שֵׁנִי.
ג. לֹא הֻרְצָה. הואיל והתורה פטרה אותו לגמרי מפסח ראשון.
ד. טָמֵא שֶׁיָּכוֹל לִטַּהֵר בְּפֶסַח רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא טָבַל אֶלָּא יָשַׁב בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁעָבַר זְמַן הַקָּרְבָּן, וְכֵן עָרֵל שֶׁלֹּא מָל עַד שֶׁעָבַר זְמַן הַקָּרְבָּן – הֲרֵי זֶה מֵזִיד בָּרִאשׁוֹן; לְפִיכָךְ, אִם לֹא עָשָׂה אֶת הַשֵּׁנִי אֲפִלּוּ בִּשְׁגָגָה – חַיָּב כָּרֵת.
ד. טָמֵא שֶׁיָּכוֹל לִטַּהֵר בְּפֶסַח רִאשׁוֹן. אילו היה טובל ונטהר. וְכֵן עָרֵל. שאף הוא אסור בעשיית הפסח, ולוקה על אכילתו (לקמן ט,ח). הֲרֵי זֶה מֵזִיד בָּרִאשׁוֹן. נחשב למבטל במזיד, משום שיכול היה לגרום לעצמו היתר.
ה. כְּשֵׁם שֶׁמִּילַת עַצְמוֹ מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח, כָּךְ מִילַת בָּנָיו הַקְּטַנִּים וּמִילַת כָּל עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ" (שמות יב,מח), וְאִם שָׁחַט קֹדֶם שֶׁיָּמוּל אוֹתָם – הַפֶּסַח פָּסוּל.
וְכֵן טְבִילַת אַמְהוֹתָיו לְשֵׁם עַבְדוּת מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ, וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה, שֶׁהַטְּבִילָה לַשְּׁפָחוֹת כְּמִילָה לָעֲבָדִים.
ה. כָּךְ מִילַת בָּנָיו הַקְּטַנִּים. שהם ברשותו וחובתו למול אותם. וּמִילַת כָּל עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ. שאם יש לו עבדים חייב למול אותם (הלכות מילה א,א).
וְכֵן טְבִילַת אַמְהוֹתָיו לְשֵׁם עַבְדוּת. כשקונים עבד או שפחה מן הגויים מטביל אותם לשם עבדות, כדרך שמטבילים את הגרים (הלכות איסורי ביאה יג,יא). מִפִּי הַקַּבָּלָה. הלכה שהועברה במסורת. שֶׁהַטְּבִילָה לַשְּׁפָחוֹת כְּמִילָה לָעֲבָדִים. שדין אחד להם, ומעכבת את האדון מאכילת הפסח.
ו. הַקָּטָן – אֵין מִילַת עֲבָדָיו וּטְבִילַת שִׁפְחוֹתָיו מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלְּהִמָּנוֹת עַל הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל עֶבֶד אִישׁ" (שמות יב,מד) – לְהוֹצִיא אֶת הַקָּטָן.
ו. הַקָּטָן אֵין מִילַת עֲבָדָיו וכו'. ילד קטן שיש לו עבדים ושפחות. וְכָל עֶבֶד אִישׁ. עבד השייך לאיש, דהיינו גדול.
ז. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר בֵּין פֶּסַח רִאשׁוֹן לְפֶסַח שֵׁנִי, וְכֵן קָטָן שֶׁהִגְדִּיל בֵּין שְׁנֵי פְּסָחִים – חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. וְאִם שָׁחֲטוּ עָלָיו בָּרִאשׁוֹן – פָּטוּר.
ז. חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. שהפסח השני הוא רגל בפני עצמו, ומחייב כל מי שלא חגג בפסח הראשון (כדלעיל ה"א). וְאִם שָׁחֲטוּ עָלָיו בָּרִאשׁוֹן פָּטוּר. על הקטן, שהרי מותר למנותו על הפסח גם בקטנותו (כדלעיל ב,ג-ד).
ח. נָשִׁים שֶׁנִּדְחוּ לַשֵּׁנִי, בֵּין מִפְּנֵי הָאֹנֶס וְהַשְּׁגָגָה בֵּין מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה וְדֶרֶךְ רְחוֹקָה – הֲרֵי פֶּסַח שֵׁנִי לָהֶן רְשׁוּת, רָצוּ שׁוֹחֲטִין רָצוּ אֵין שׁוֹחֲטִין. לְפִיכָךְ אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי עַצְמָן בְּשַׁבָּת בְּפֶסַח שֵׁנִי. אֲבָל אִם הָיְתָה הָאִשָּׁה אַחַת מִבְּנֵי חֲבוּרָה – מֻתָּר.
אֵי זוֹ הִיא דֶּרֶךְ רְחוֹקָה? חֲמִשָּׁה עָשָׂר מִיל חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם.
ח. הֲרֵי פֶּסַח שֵׁנִי לָהֶן רְשׁוּת. ולא חובה. אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי עַצְמָן בְּשַׁבָּת בְּפֶסַח שֵׁנִי. אם הייתה חבורה שכולה נשים, שאם אין הקרבן חובה אינו דוחה את השבת.
חֲמִשָּׁה עָשָׂר מִיל. המיל הוא אלפיים אמה, ובמידות ימינו כקילומטר.
ט. מִי שֶׁהָיָה בֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר עִם עֲלִיַּת הַשֶּׁמֶשׁ חֲמִשָּׁה עָשָׂר מִיל אוֹ יָתֵר – הֲרֵי זֶה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. הָיָה בֵּינוֹ וּבֵינָהּ פָּחוֹת מִזֶּה – אֵינוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם אַחַר חֲצוֹת כְּשֶׁיְּהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו בְּנַחַת.
הָלַךְ וְלֹא הִגִּיעַ מִפְּנֵי שֶׁעִכְּבוּהוּ הַבְּהֵמוֹת בְּדָחְקָם, אוֹ שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם וְהָיָה חוֹלֶה בְּרַגְלָיו וְלֹא הִגִּיעַ לָעֲזָרָה עַד שֶׁעָבַר זְמַן הַקָּרְבָּן – הֲרֵי זֶה אָנוּס, וְאֵינוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה.
מִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם, וְהִבְטִיחוּהוּ לָצֵאת לָעֶרֶב – שׁוֹחֲטִין עָלָיו, וּכְשֶׁיֵּצֵא לָעֶרֶב יֹאכַל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם הָיָה חָבוּשׁ בְּיַד גּוֹיִם – אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו עַד שֶׁיֵּצֵא. וְאִם שָׁחֲטוּ עָלָיו וְיָצָא – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל, וְאִם לֹא יָצָא – פָּטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי, שֶׁהֲרֵי נִשְׁחַט עָלָיו.
וְכֵן הָאוֹנֵן וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לֶאֱכֹל, שֶׁשָּׁחֲטוּ עֲלֵיהֶן וְאַחַר שֶׁנִּזְרַק הַדָּם נִטְמְאוּ בְּמֵת וַהֲרֵי אֵינָן יְכוֹלִין לֶאֱכֹל – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.
ט. יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר עִם עֲלִיַּת הַשֶּׁמֶשׁ. בזמן הזריחה של יום י"ד בניסן. מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם אַחַר חֲצוֹת כְּשֶׁיְּהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו בְּנַחַת. שאדם יכול להלך מרחק כזה בקצב נוח במשך כחצי יום (ששיעור הליכת מיל אחד הוא עשרים וארבע דקות – פה"מ פסחים ג,ב).
מִפְּנֵי שֶׁעִכְּבוּהוּ הַבְּהֵמוֹת בְּדָחְקָם. שהיה עומס על הדרכים בשל עולי הרגל עם בהמותיהם המרובות. הֲרֵי זֶה אָנוּס וְאֵינוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. שנחשב לאנוס ולכן יידחה לפסח שני, אך חייב כרת אם ביטלו במזיד (ראה לעיל ה"ב). ואם שחטו עליו והגיע לבסוף, יצא ידי חובתו (השווה לעיל ה"ג).
חָבוּשׁ. כלוא בבית הסוהר. שׁוֹחֲטִין עָלָיו וּכְשֶׁיֵּצֵא לָעֶרֶב יֹאכַל. שהרי הוא קרוב. בְּשֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל. שיש להניח שיקיימו את הבטחתם לשחררו. אִם הָיָה חָבוּשׁ בְּיַד גּוֹיִם אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו עַד שֶׁיֵּצֵא. שאין לדעת מראש אם באמת יוכל לבוא.
שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לֶאֱכֹל וכו'. שאכילתם מועטה מחמת האבל או החולשה, ואין לשחוט עליהם כשהם בחבורה שכולם חולים, זקנים או אוננים. אבל מותר כשנמנים בחבורה עם אחרים (לעיל ב,ד). הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. שהרי שחטו עליהם בזמן שהיו ראויים לאכול (ראה פה"מ פסחים ח,ו).

תקציר הפרק 

פרק ה' הלכות קרבן פסח

פסח שני

מי שלא הקריב את קרבן הפסח הראשון, מפני שהיה טמא או בדרך רחוקה, או בגלל הכרח אחר, ואפילו אם במזיד נמנע מלהקריב, צריך להביא קרבן פסח בי"ד באייר אחר חצות היום.
גם גר שהתגייר בין זמן פסח ראשון לפסח שני, או ילד שנעשה בוגר ובר מצווה בזמן זה, חייבים להביא פסח שני.
אין צורך לבער את החמץ או להימנע מאכילתו בפסח שני.
גם פסח שני, כמו הראשון, נאכל עם מצה ומרור, ובזמן שחיטתו והקרבתו שרים את ההלל.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות קרבן פסח ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.נשים שהיו טמאות – חייבות בפסח שני?

2.כל מי שפטור מפסח ראשון-פטור מפסח שני?

3.נתקע בפקק בדרך למקדש-עושה פסח שני?

תשובות
1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן