פרק ה', הלכות רוצח ושמירת הנפש, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה – גּוֹלֶה מִמְּדִינָה שֶׁהָרַג בָּהּ לְעָרֵי מִקְלָט. וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַגְלוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל" (במדבר לה,כה). וְהֻזְהֲרוּ בֵּית דִּין שֶׁלֹּא לִקַּח כֹּפֶר מִן הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה כְּדֵי לֵישֵׁב בְּעִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ" (שם לה,לב).
א. מִמְּדִינָה. עיר. לְעָרֵי מִקְלָט. ערים שנועדו לקלוט את הרוצחים בשגגה (לקמן פ"ח). הרוצח יושב בעיר מקלט עד מות הכהן הגדול, והישיבה בה מגינה עליו מגואל הדם. וְהֻזְהֲרוּ בֵּית דִּין שֶׁלֹּא לִקַּח כֹּפֶר מִן הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה. לדין דומה ברוצח במזיד ראה לעיל א,ד. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ. המשך הפסוק: "לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן", ופירושו שאסור לקחת כופר ממי שדינו לנוס לעיר מקלט או שכבר נס כדי שיוכל להתגורר בעירו ולא בעיר מקלט לפני מות הכהן הגדול.
ב. אֵין הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה אֶלָּא אִם כֵּן מֵת הַנֶּהֱרָג מִיָּד. אֲבָל אִם חָבַל בּוֹ בִּשְׁגָגָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְחָלָה וּמֵת – אֵינוֹ גּוֹלֶה, שֶׁמָּא הוּא קֵרֵב אֶת מִיתַת עַצְמוֹ, אוֹ הָרוּחַ נִכְנְסָה בְּחַבּוּרָתוֹ וַהֲרָגַתּוּ. אֲפִלּוּ שָׁחַט בּוֹ כָּל שְׁנֵי הַסִּימָנִין, וְעָמַד מְעַט – אֵינוֹ גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. לְפִיכָךְ אִם לֹא פִּרְכֵּס כְּלָל, אוֹ שֶׁשְּׁחָטוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ, כְּגוֹן בַּיִת סָתוּם שֶׁל שַׁיִשׁ – הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. אַף עַל פִּי שֶׁאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְחָלָה וּמֵת. ואם הייתה הכאה זו במזיד היה חייב מיתה (לעיל ד,ג). שֶׁמָּא הוּא קֵרֵב אֶת מִיתַת עַצְמוֹ. שעל ידי שפרכס ופרפר מנע מהדם להיקרש ולסתום את כלי הדם הפגועים, וכתוצאה מכך הוא איבד דם רב. הָרוּחַ נִכְנְסָה בְּחַבּוּרָתוֹ. וזיהמה את פצעו, ומת מחמת הזיהום. כָּל שְׁנֵי הַסִּימָנִין. סימני השחיטה, הקנה והוושט, ובוודאי ימות. וְעָמַד מְעַט. נשאר זמן קצר בחיים קודם שמת. אֵינוֹ גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. שמא היה גורם אחר שקירב את מותו.
ג. יִשְׂרָאֵל שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה אֶת הָעֶבֶד אוֹ אֶת גֵּר תּוֹשָׁב – גּוֹלֶה. וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה אֶת יִשְׂרָאֵל אוֹ אֶת גֵּר תּוֹשָׁב, וְכֵן גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג אֶת גֵּר תּוֹשָׁב אוֹ אֶת הָעֶבֶד בִּשְׁגָגָה – גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם" (במדבר לה,טו, ושם: לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה).
ג. הָעֶבֶד. עבד כנעני, שחייבים מיתה על הריגתו במזיד (לעיל ב,י). גֵּר תּוֹשָׁב. אף על פי שאין חייבים מיתה על הריגתו במזיד (שם הי"א), מכל מקום גולים על הריגתו בשוגג.
ד. גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁגָגָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג – הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג; אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם. וְכֵן גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג גֵּר תּוֹשָׁב מִפְּנֵי שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהָרְגוֹ – הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְמֵזִיד וְנֶהֱרָג עָלָיו, הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן לְהָרְגוֹ. וְגוֹי שֶׁהָרַג אֶת הַגּוֹי בִּשְׁגָגָה – אֵין עָרֵי מִקְלָט קוֹלְטוֹת אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לה,טו, ושם: לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל… תִּהְיֶינָה).
ד. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם. מחייבים ומטילים על ההורג אחריות גם כשהרג בשוגג, כשם שאדם המזיק בדיני ממונות חייב בכל מקרה בין במזיד ובין בשוגג (הלכות חובל א,יא). וכיוון שאפשר להעניש גוי גם ללא התראה, ניתן להרגו גם כשהרג בשוגג (כס"מ). הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְמֵזִיד וְנֶהֱרָג עָלָיו. מפני שהיה עליו ללמוד שאסור להרוג (הלכות מלכים י,א; לדין ישראל שהרג באופן זה ראה לקמן ו,י). וְגוֹי שֶׁהָרַג אֶת הַגּוֹי בִּשְׁגָגָה אֵין עָרֵי מִקְלָט קוֹלְטוֹת אוֹתוֹ. ולכן גואל הדם רשאי להרגו, אך בתי הדין של הגויים אינם רשאים להרגו (הלכות מלכים י,א).
ה. הַבֵּן שֶׁהָרַג אֶת אָבִיו בִּשְׁגָגָה – גּוֹלֶה. וְכֵן הָאָב שֶׁהָרַג אֶת בְּנוֹ בִּשְׁגָגָה – גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהֲרָגוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת לִמּוּד, אוֹ שֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת אַחֶרֶת שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהּ. אֲבָל אִם יִסֵּר בְּנוֹ כְּדֵי לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה אוֹ חָכְמָה אוֹ אֻמָּנוּת, וּמֵת – פָּטוּר.
ה. אֻמָּנוּת אַחֶרֶת שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהּ. לצורך פרנסתו. אֲבָל אִם יִסֵּר בְּנוֹ כְּדֵי לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה… פָּטוּר. שבהכאות אלו יש מצווה ופטור עליהן כמבואר בהלכה הבאה.
ו. וְכֵן הָרַב הַמַּכֶּה אֶת תַּלְמִידוֹ, אוֹ שְׁלוּחַ בֵּית דִּין שֶׁהִכָּה אֶת בַּעַל דִּין הַנִּמְנָע מִלָּבֹא לַדִּין וֶהֱמִיתוֹ בִּשְׁגָגָה – פְּטוּרִין מִן הַגָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַחְטֹב עֵצִים" (דברים יט,ה) – לְדִבְרֵי הָרְשׁוּת, יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ וּשְׁלוּחַ בֵּית דִּין, שֶׁהֲרֵי שָׁגְגוּ וְהָרְגוּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה.
ו. שֶׁנֶּאֱמַר לַחְטֹב עֵצִים לְדִבְרֵי הָרְשׁוּת. מעשה הדומה לחטיבת עצים שהוא מעשה שאין בו מצווה.
ז. בַּתְּחִלָּה אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט, וּבֵית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר שֶׁהָרַג בָּהּ שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם וְדָנִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם" (דברים יט,יב). מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה – מְמִיתִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם" (שם); מִי שֶׁנִּפְטַר – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם" (במדבר לה,כה); מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת – מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ" (שם).
ז. בַּתְּחִלָּה אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט. מיד לאחר הרצח, נס הרוצח לעיר מקלט. מִי שֶׁנִּפְטַר פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. כגון שהרג בשגגה קרובה לאונס (לקמן ו,ג).
ח. כְּשֶׁמְּשִׁיבִין אוֹתוֹ, מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ גּוֹאֵל הַדָּם בַּדֶּרֶךְ, וְאוֹמְרִין לָהֶן: 'אַל תִּנְהֲגוּ בּוֹ מִנְהַג שׁוֹפְכֵי דָּמִים, בְּשׁוֹגֵג בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ'.
ח. מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וכו'. כדי לפייס את גואל הדם אם ירצה להרגו בדרך, ולהודיעו שאסור לו להרגו כיוון שהרג בשוגג. וְאוֹמְרִין לָהֶן. תלמידי החכמים אומרים לגואלי הדם (פה"מ מכות ב,ח), ואולי יש לפרש כאן שהם אומרים זאת לאנשי עיר המקלט (ראה מאירי מכות י,ב).
ט. רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה שֶׁהֲרָגוֹ גּוֹאֵל הַדָּם חוּץ לִתְחוּם עִיר מִקְלָטוֹ – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת" (דברים יט,ו):
ט. רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה שֶׁהֲרָגוֹ גּוֹאֵל הַדָּם חוּץ לִתְחוּם עִיר מִקְלָטוֹ פָּטוּר. בדרך לעיר מקלט (כשבורח לשם לאחר שהרג וכשחוזר לשם לאחר שדנו אותו) אסור לגואל הדם להרגו, אך אם הרגו פטור ממיתה.
י. אֶחָד הַהוֹרְגוֹ בַּדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לְעִיר מִקְלָטוֹ, אוֹ שֶׁהֲרָגוֹ בַּחֲזִירָתוֹ עִם הַשְּׁנַיִם שֶׁשּׁוֹמְרִין אוֹתוֹ. נִכְנַס לְעִיר מִקְלָטוֹ וְיָצָא חוּץ לִתְחוּמָהּ בְּזָדוֹן – הֲרֵי זֶה הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה, וּרְשׁוּת לְגוֹאֵל הַדָּם לְהָרְגוֹ; וְאִם הֲרָגוֹ כָּל אָדָם – אֵין חַיָּבִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵין לוֹ דָּם" (במדבר לה,כז).
י. וְיָצָא חוּץ לִתְחוּמָהּ בְּזָדוֹן הֲרֵי זֶה הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה. כיוון שכבר הגיע לעיר המקלט נאסר עליו לצאת משם, ואם הוא יוצא מותר לגואל הדם להרוג אותו, ולשאר האנשים אסור להרגו אך פטורים ממיתה אם הרגוהו. חוּץ לִתְחוּמָהּ. המגרשים והשדות סביב העיר קולטים את הרוצח כעיר עצמה (לקמן ח,יא).
יא. יָצָא חוּץ לִתְחוּם עִיר מִקְלָטוֹ בִּשְׁגָגָה – כָּל הַהוֹרְגוֹ, בֵּין גּוֹאֵל הַדָּם בֵּין שְׁאָר אָדָם, גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. הֲרָגוֹ בְּתוֹךְ תְּחוּם עִיר מִקְלָטוֹ, אֲפִלּוּ גּוֹאֵל הַדָּם – הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו.
יא. יָצָא חוּץ לִתְחוּם עִיר מִקְלָטוֹ בִּשְׁגָגָה כָּל הַהוֹרְגוֹ… גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. כיוון שהוא יצא בשוגג לא הותר דמו, ולכן יש להורגו דין רוצח וחייב גלות. מדברי הרמב"ם משמע שגם ההורגו במזיד גולה (ראה ערוה"ש תכה,מב), והקשו הפרשנים מדוע יגלה (ראה תפא"י מכות ב,ז, לשד השמן ועוד). אכן יש שכתבו שכאן מדובר במקרה שהרגו בשוגג (ערוך לנר מכות יב,א, מנ"ח תי, וראה פה"מ מכות ב,ז שכתב שכשהרגו במזיד ייהרג).
יב. הַמִּזְבֵּחַ קוֹלֵט, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּהוֹרֵג בְּזָדוֹן: "מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת" (שמות כא,יד), מִכְּלָל שֶׁהַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה אֵינוֹ נֶהֱרָג בַּמִּזְבֵּחַ. לְפִיכָךְ הַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה וּקְלָטוֹ מִזְבֵּחַ, וַהֲרָגוֹ שָׁם גּוֹאֵל הַדָּם – הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו כְּמוֹ שֶׁהֲרָגוֹ בְּתוֹךְ עִיר מִקְלָטוֹ.
יב. הַמִּזְבֵּחַ קוֹלֵט. דינו כעיר מקלט.
יג. אֵין קוֹלֵט אֶלָּא גַּגּוֹ שֶׁל מִזְבַּח בֵּית הָעוֹלָמִים בִּלְבַד. וְאֵינוֹ קוֹלֵט אֶלָּא כֹּהֵן וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ. אֲבָל זָר, אוֹ כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּהֱרַג, אוֹ שֶׁהָיָה עוֹבֵד וְלֹא הָיָה עַל גַּגּוֹ אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּזְבֵּחַ אוֹ אוֹחֵז בְּקַרְנוֹתָיו – אֵינוֹ נִקְלָט.
יג. גַּגּוֹ שֶׁל מִזְבַּח בֵּית הָעוֹלָמִים בִּלְבַד. ראש המזבח שבבית המקדש שהתקדש לעולם, אבל המזבח שהיה במשכן לא קלט. וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ. בזמן שעובד. זָר. מי שאינו כהן. אוֹ כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּהֱרַג. בשעה שהרגו גואל הדם. אוֹחֵז בְּקַרְנוֹתָיו. מחזיק בפינות המזבח המוגבהות מעל גג המזבח.
יד. וְכָל מִי שֶׁקְּלָטוֹ הַמִּזְבֵּחַ – אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם, אֶלָּא מוֹסְרִין לוֹ שׁוֹמְרִין וּמַגְלִין אוֹתוֹ לְעָרֵי מִקְלָט.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְחֻיַּב גָּלוּת. אֲבָל מִי שֶׁפָּחַד מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ בְּדִין הַמַּלְכוּת, אוֹ מִבֵּית דִּין שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ בְּהוֹרָאַת שָׁעָה, וּבָרַח לַמִּזְבֵּחַ וְנִסְמַךְ לוֹ, וַאֲפִלּוּ הָיָה זָר – הֲרֵי זֶה נִצָּל, וְאֵין לוֹקְחִין אוֹתוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לָמוּת לְעוֹלָם, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיֵּב מִיתַת בֵּין דִּין בְּעֵדוּת גְּמוּרָה וְהַתְרָאָה, כִּשְׁאָר כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין תָּמִיד.
יד. מוֹסְרִין לוֹ שׁוֹמְרִין. להגן עליו בדרך מפני גואל הדם.
בִּמְחֻיַּב גָּלוּת. מחמת שהרג בשגגה. שֶׁפָּחַד מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ בְּדִין הַמַּלְכוּת. כגון שמרד במלך (ראה הלכות מלכים ג,ח) או שהרג באופן שאינו מחויב מיתה בבית דין ומוטל על המלך להרגו בדין המלכות (לעיל ב,ד). מִבֵּית דִּין שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ בְּהוֹרָאַת שָׁעָה. שכאשר בית דין רואים שיש צורך הם רשאים בהוראת שעה להרוג רוצח שאינו מחויב מיתה בבית דין (שם) ושאר עבריינים שעוברים על דבריהם (הלכות סנהדרין כד,ד). וּבָרַח לַמִּזְבֵּחַ וְנִסְמַךְ לוֹ. ואפילו לא עמד על גגו.

תקציר הפרק 

🤔 מה דינו של רופא שהרג בשגגה? (הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ה')
ההלכה רחומה לבעלי תפקידים ששגגו והרגו בשעת עשיית מצווה המוטלת עליהם – כגון שליח בית דין שהיכה כחוק בעל דין שניסה להתחמק מלבוא לדין והמיתו – ופוטרת אותם מן הגלות (אך עדיין עבירה גדולה בידם, שלא היו צריכים להפעיל אלימות באופן כזה). גם רופא שהרג בשוגג נמצא באותה קטגוריה והוא פטור מגלות כשעשה את המוטל עליו ורק טעה בשיקול הדעת שהרי מצווה לרפא, אך אם המית מתוך רשלנות רפואית – דינו גלות (ע"פ הלכה ו וראה ערוה"ש יו"ד שלו,ב) 💊

🤷‍ כשאין מקלט, סופגים בזיונות
בעבר הייתה הגלות לערי המקלט – עונשם של ההורגים בשגגה: "כל ההורג בשגגה – גולה… לערי המקלט, ומצוות עשה להגלותו" (הלכה א). אילו אפשרויות עומדות בפני ההורג בשגגה בימינו? הפוסקים הציעו אפשרויות הכפרה השונות ובהן תעניות, נתינת צדקה, קבלת בזיונות, סיגופים ותפילות 📖

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות רוצח ושמירת הנפש ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עבד שהרג ישראל – האם גולה?

2.גוי שרצח בשגגה גוי אחר – יכול לברוח לעיר מקלט?

3.שליח בית דין שהלקה את החייב והרגו – חייב גלות?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן