פרק ה', הלכות שאר אבות הטומאות, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שִׁכְבַת זֶרַע – אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת, מְטַמְּאָה אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, וְאֵין הַמִּתְטַמֵּא בָּהּ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בָּהּ אוֹ הָרוֹאֶה אוֹתָהּ מִבְּשָׂרוֹ – שְׁנֵיהֶם רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה דִּין תּוֹרָה.
וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ? לַנּוֹגֵעַ – בְּכַעֲדָשָׁה, וְלָרוֹאֶה – בְּכָל שֶׁהוּא. וְאֵין הָרוֹאֶה טָמֵא עַד שֶׁתֵּצֵא מִמֶּנּוּ וְיֵחָתֵם פִּי אַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע" (ויקרא כב,ד). לְפִיכָךְ, אֲפִלּוּ רָאָה בְּקֵיסָם, הוֹאִיל וְהִגִּיעָה לְפִי אַמָּה – נִטְמָא. וְאֶחָד הָרוֹאֶה מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ אוֹ הָרוֹאֶה בְּאֹנֶס – הֲרֵי זֶה טָמֵא.
א. וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר. ראה לעיל א,א. הָרוֹאֶה אוֹתָהּ מִבְּשָׂרוֹ. שיצאה ממנו.
עַד שֶׁתֵּצֵא מִמֶּנּוּ וְיֵחָתֵם פִּי אַמָּה. שצריך שהטיפה היוצאת דרך איבר הזכרות תגיע עד סופו ותסתום את פתחו (כס"מ). אֲפִלּוּ רָאָה בְּקֵיסָם וכו'. אף על פי שהטיפה יצאה ממנו דרך קיסם חלול באופן שלא נגעה בבשרו, כיוון שיצאה מפי האמה נטמא משום רואה שכבת זרע (רשב"א וראשונים נוספים על בבלי נידה כב,א). וְאֶחָד הָרוֹאֶה מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ אוֹ הָרוֹאֶה בְּאֹנֶס. בין אם ראה מחמת קישוי האיבר מרצון, ובין אם ראה לאונסו כגון בעקבות מאכל או משתה וכדומה (השווה הלכות מחוסרי כפרה ב,ב).
ב. אֵין שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל קָטָן מְטַמְּאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד.
ב. עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. שמגיל זה ואילך ביאתו נחשבת ביאה (הלכות אישות יא,ג).
ג. שִׁכְבַת זֶרַע אֲדֻמָּה – טְהוֹרָה, עַד שֶׁתִּהְיֶה לְבָנָה וְנִמְשֶׁכֶת.
ג. וְנִמְשֶׁכֶת. דביקה וצמיגית.
ד. וְכָל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵין כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם מַרְגִּישׁ בָּהּ – אֵינָהּ מְטַמְּאָה. לְפִיכָךְ אִם רָאָה בְּלֹא קִשּׁוּי וּבְלֹא תַּאֲוָה – אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם שִׁכְבַת זֶרַע. נֶעֶקְרָה בְּהַרְגָּשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָת שֶׁלֹּא בְּהַרְגָּשָׁה – טְמֵאָה.
ד. שֶׁאֵין כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם מַרְגִּישׁ בָּהּ. בשעה שיוצאת ממנו. בְּלֹא קִשּׁוּי. של האיבר. אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם שִׁכְבַת זֶרַע. אבל משום זוב הרי היא מטמאת בכגון כך (הלכות מחוסרי כפרה ב,א). נֶעֶקְרָה בְּהַרְגָּשָׁה. שהרגיש שנעקרה ממקורה באיברי הזרע (ראה הלכות תרומות ז,ד).
ה. הַמְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה וְרָאָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ מִטָּה בַּחֲלוֹם, וְעָמַד וּמָצָא בְּשָׂרוֹ חַם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָצָא שִׁכְבַת זֶרַע – הֲרֵי זֶה טָמֵא; כֵּיוָן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּחֲלוֹם, כְּבָר רָאָה בְּהַרְגָּשָׁה, וּלְפִיכָךְ מָצָא בְּשָׂרוֹ חַם, וְהָיְתָה מְעַט וְנִתְקַנְּחָה בַּבָּשָׂר אוֹ בְּכֵלָיו, וּלְפִיכָךְ לֹא מָצָא לַחְלוּחִית. הִרְהֵר וְלֹא מָצָא בְּשָׂרוֹ חַם, אוֹ שֶׁמָּצָא בְּשָׂרוֹ חַם וְלֹא הִרְהֵר – טָהוֹר.
ה. בְּשָׂרוֹ. איברו. הֲרֵי זֶה טָמֵא. מדברי סופרים (לקמן הט"ו).
ו. הַמַּטִּיל מַיִם, וְרָאָה מַיִם חֲלָקִין אוֹ עֲכוּרִין בַּתְּחִלָּה – טָהוֹר. רָאָה אוֹתָם בָּאֶמְצַע אוֹ בַּסּוֹף – הֲרֵי זֶה טָמֵא. הָיוּ הַמַּיִם שֶׁהִטִּיל כֻּלָּן חֲלָקִים מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף אוֹ עֲכוּרִים – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיוּ לְבָנִים וְנִמְשָׁכִין – טָמֵא. וְהַמַּטִּיל טִפִּים עָבוֹת מִתּוֹךְ הָאַמָּה – טָהוֹר.
ו. חֲלָקִין. שאינם זורמים ברציפות אלא יוצאים טיפין טיפין (פה"מ מקוואות ח,ב). בַּתְּחִלָּה. בתחילת ההשתנה. הֲרֵי זֶה טָמֵא. שאלו סימנים של קרי. הָיוּ לְבָנִים וְנִמְשָׁכִין טָמֵא. כדלעיל ה"ג.
ז. בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל, וְלֹא הִטִּיל מַיִם קֹדֶם שֶׁיִּטְבֹּל – כְּשֶׁיַּטִּיל אֶת הַמַּיִם, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁצִּחְצוּחֵי שִׁכְבַת זֶרַע אֵינָן יוֹצְאִין אֶלָּא כְּשֶׁיַּטִּיל מַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחוֹלֶה אוֹ בְּזָקֵן. אֲבָל יֶלֶד בָּרִיא – טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹרֶה שִׁכְבַת זֶרַע בְּחָזְקָה כַּחֵץ, וְהִיא כֻּלָּהּ נִנְתֶּקֶת מִן הָאַמָּה.
עַד כַּמָּה הוּא יֶלֶד? כָּל זְמַן שֶׁעוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת וְנוֹעֵל אוֹ חוֹלֵץ מִנְעָלוֹ. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי חָלְיוֹ – הֲרֵי זֶה חוֹלֶה לְעִנְיָן זֶה.
ז. שֶׁצִּחְצוּחֵי שִׁכְבַת זֶרַע. שאריות שכבת הזרע.
ח. וְכָל אִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ, וְיָרְדָה וְטָבְלָה קֹדֶם שֶׁתְּקַנַּח עַצְמָהּ יָפֶה יָפֶה – הֲרֵי הִיא בְּטֻמְאָתָהּ.
ח. שֶׁשִּׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ. וכעת היא טמאה מן התורה וטעונה טבילה (לקמן ה"ט). קֹדֶם שֶׁתְּקַנַּח עַצְמָהּ יָפֶה יָפֶה. שלא תישאר על גופה שכבת זרע (פה"מ מקוואות ח,ד).
ט. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשׁוּ מִטָּתָן – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים, וּשְׁנֵיהֶן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין הָאִשָּׁה טְמֵאָה מִשּׁוּם נוֹגַעַת בְּשִׁכְבַת זֶרַע, שֶׁנְּגִיעַת בֵּית הַסְּתָרִים אֵינָהּ נְגִיעָה, אֶלָּא הַמְשַׁמֶּשֶׁת הֲרֵי הִיא כָּרוֹאֶה קֶרִי, וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֶת אִשָּׁה" (ויקרא טו,יח, ושם: אִישׁ אֹתָהּ).
הָיְתָה קְטַנָּה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים – אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בִּשְׁכִיבָה, אֲבָל מִתְטַמְּאָה בִּנְגִיעַת שִׁכְבַת זֶרַע אִם נָגְעָה בִּבְשָׂרָהּ מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ הַבּוֹעֵל גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – טְהוֹרָה, שֶׁלֹּא טִמֵּא הַכָּתוּב אוֹתָהּ בְּטֻמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ.
ט. שֶׁנְּגִיעַת בֵּית הַסְּתָרִים אֵינָהּ נְגִיעָה. שמקום הערווה נחשב כבית הסתרים ואין הנוגע שם נטמא (הלכות טומאת מת א,ג, וראה שם ה"ח). שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֶת אִשָּׁה. אין פסוק כזה, ונראה שהכוונה לפסוק: "ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב" (ראה כס"מ על פי ספרא שהדרשה היא מהמילה 'ואשה' הנזכרת בתחילת הפסוק. ובמדור שינו"ס במהדורת פרנקל כתבו שהלימוד הוא מן הלשון "ישכב" שממנו נלמד שצריך שתהיה האישה ראויה לשכיבה, ופחות משלוש שנים אין ביאתה נחשבת ביאה כמבואר בהלכות איסורי ביאה א,יג).
שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. ביאה בפי הטבעת, מאחור. לְפִיכָךְ. כיוון שטומאת האישה אינה משום נגיעה אלא משום התשמיש עצמו.
י. הַבּוֹעֵל אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא הוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע – טָהוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱרָה, וְכֵן הָאִשָּׁה טְהוֹרָה, עַד שֶׁיּוֹצִיא הָאִישׁ.
י. אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱרָה. התחיל את הבעילה. עַד שֶׁיּוֹצִיא הָאִישׁ. שכבת זרע.
יא. הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, אִם פָּלְטָה אוֹתָהּ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת – הֲרֵי הִיא טְמֵאָה כָּרוֹאֶה קֶרִי, לְפִיכָךְ סוֹתֶרֶת יוֹם אֶחָד אִם הָיְתָה זָבָה, כְּאִישׁ שֶׁרָאָה קֶרִי, וּמְטַמְּאָה בְּכָל שֶׁהוּא. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָאת לַחוּץ אֶלָּא נֶעֶקְרָה וְהִגִּיעָה לְבֵין הַשִּׁנַּיִם – נִטְמְאָה, שֶׁהֲרֵי שִׁכְבַת זֶרַע כְּדָמָהּ: מַה דָּמָהּ מְטַמֵּא בִּפְנִים, אַף שִׁכְבַת זַרְעָהּ שֶׁתִּפְלֹט תְּטַמֵּא אוֹתָהּ בִּפְנִים.
יא. שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע. ששימשה, ויצאה שכבת הזרע מגופה. בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת. שלאחר עונת התשמיש, כמבואר לקמן הי"ג. לְפִיכָךְ סוֹתֶרֶת יוֹם אֶחָד אִם הָיְתָה זָבָה. הזבה צריכה לספור לטהרתה שבעה נקיים מיום שהפסיקה לראות דם (להגדרת הזבה ולפרטי דיניה ראה הלכות איסורי ביאה ו,א-יא). ואם פלטה שכבת זרע במהלכם, אותו היום אינו נספר לה (שם הט"ז). כְּאִישׁ שֶׁרָאָה קֶרִי. כשם שהאיש שראה קרי סותר יום אחד אם היה זב (ראה הלכות מחוסרי כפרה ג,א-ב). וּמְטַמְּאָה בְּכָל שֶׁהוּא. שדינה כרואה שכבת זרע, ולא כנוגע בה שאינו נטמא אלא בכעדשה (כדלעיל ה"א). אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָאת לַחוּץ וכו'. אף ששכבת זרע אינה מטמאת את הרואה אותה אלא עד שתצא מחוץ לגוף, לגבי הפולטת היא מטמאת אפילו בעודה בפנים. נֶעֶקְרָה וְהִגִּיעָה לְבֵין הַשִּׁנַּיִם נִטְמְאָה שֶׁהֲרֵי שִׁכְבַת זֶרַע כְּדָמָהּ וכו'. אישה שראתה דם נטמאת ממנו כאשר הדם הגיע אל מחוץ לבין השיניים גם אם לא יצא מגופה (ראה הלכות איסורי ביאה ה,ב ושם הוגדר מקום זה), ובדומה לכך שכבת הזרע שפלטה מטמאה אותה אף שלא יצאה לחוץ.
יב. שִׁכְבַת זֶרַע עַצְמָהּ שֶׁנִּפְלְטָה בְּתוֹךְ הַשָּׁלֹשׁ עוֹנוֹת – מְטַמְּאָה אֲחֵרִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁטִּמְּאָה הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה אוֹתָהּ. וְאִם פָּלְטָה אַחַר שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת – הֲרֵי הָאִשָּׁה טְהוֹרָה, וְכֵן שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁנִּפְלְטָה טְהוֹרָה, שֶׁכְּבָר נִפְסְדָה צוּרָתָהּ.
יב. שֶׁכְּבָר נִפְסְדָה צוּרָתָהּ. ואינה נחשבת יותר כזרע המטמא.
יג. וְכַמָּה הִיא עוֹנָה? אוֹ יוֹם אוֹ לַיְלָה, וְאֵין הָעוֹנָה שֶׁנִּבְעֲלָה בָּהּ מִן הַמִּנְיָן.
כֵּיצַד? נִבְעֲלָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת – שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת שֶׁלָּהּ יוֹם הַשַּׁבָּת וְלֵיל אֶחָד בְּשַׁבָּת וְאֶחָד בְּשַׁבָּת, וְאִם פָּלְטָה בְּתוֹךְ זְמַן זֶה – טְמֵאָה; פָּלְטָה מִלֵּיל שֵׁנִי וָהָלְאָה – טְהוֹרָה. וְהָאִישׁ שֶׁפָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע, אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה עוֹנוֹת – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא לַחָה, וְהַפּוֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ טָמֵא.
יג. וְהָאִישׁ שֶׁפָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה עוֹנוֹת. כגון שנרבע על ידי זכר ופלט את הזרע ממעיו (כס"מ). וְהַפּוֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ טָמֵא. האדם שנפלטה ממנו שכבת זרע זו, הרי הוא טמא.
יד. שִׁכְבַת זֶרַע אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא כְּשֶׁהִיא לַחָה. יָבְשָׁה כְּחֶרֶס – טְהוֹרָה; וְאִם יְכוֹלָה לִשְׁרוֹת מֵעֵת לְעֵת בְּפוֹשְׁרִין וְלַחֲזֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה.
יד. וְאִם יְכוֹלָה לִשְׁרוֹת מֵעֵת לְעֵת בְּפוֹשְׁרִין וכו'. ראה לעיל א,יג.
טו. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהָרוֹאֶה קֶרִי, וְהָאִשָּׁה שֶׁשָּׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע, וְהַנּוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע – טְמֵאִים מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת – הֲרֵי הִיא טְמֵאָה מִן הַתּוֹרָה כְּרוֹאֶה קֶרִי. אֲבָל שְׁאָר הָאֲמוּרִים בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהֵן טְמֵאִים, כְּגוֹן מְהַרְהֵר וּמַטִּיל מַיִם – אֵינָן טְמֵאִים אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם, וְלֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה אֶלָּא לִתְרוּמָה, אֲבָל לְחֻלִּין טְהוֹרִים.
טו. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהָרוֹאֶה קֶרִי… וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה וכו'. לעיל הל' א, ט, יא. כְּגוֹן מְהַרְהֵר וּמַטִּיל מַיִם. לעיל הל' ה-ז. אֶלָּא לִתְרוּמָה. שאסורים באכילת תרומה ומטמאים אותה בנגיעתם.
טז. נָכְרִית שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁלֹשׁ עוֹנוֹת, וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ זְמַן זֶה – הֲרֵי אוֹתָהּ הַנִּפְלֶטֶת טְמֵאָה. פָּלְטוּ לְאַחַר זְמַן זֶה – הֲרֵי הִיא סָפֵק אִם נִסְרְחָה אוֹ עֲדַיִן לֹא נִסְרְחָה.
טז. הֲרֵי אוֹתָהּ הַנִּפְלֶטֶת טְמֵאָה. השכבת זרע טמאה כדין הנפלטת מאישה ישראלית (לעיל הי"ב), אבל הנכרית והבהמה אינן נטמאות ממנה שאינן מקבלות טומאה מן התורה (הלכות טומאת מת א,יג-יד). הֲרֵי הִיא סָפֵק אִם נִסְרְחָה אוֹ עֲדַיִן לֹא נִסְרְחָה. שאינה דומה לגמרי לשכבת זרע הנפלטת מאישה ישראלית (לטעם החילוק ראה בבלי שבת פו,ב).
יז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב שֶׁשִּׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל נָכְרִי טְהוֹרָה מִכְּלוּם. לְפִיכָךְ בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל נָכְרִי, אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת – הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה.
יז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב. ב,י.
יח. גּוֹי שֶׁהִרְגִּישׁ, וְנִתְגַּיֵּר וְיָרַד וְטָבַל, וְיָצָא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁהִרְגִּישׁ בָּהּ אַחַר שֶׁטָּבַל – הֲרֵי זֶה סְפֵק טָמֵא.
יח. גּוֹי שֶׁהִרְגִּישׁ. שנעקרה ממנו שכבת זרע ממקורה. הֲרֵי זֶה סְפֵק טָמֵא. שיש ספק אם הולכים אחר העקירה ובאותה שעה היה עדיין גוי ושכבת זרעו טהורה, או אחר היציאה לחוץ ואז הוא כבר ישראל ושכבת זרעו טמאה (לספק דומה ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ב,ט).
יט. גְּדוֹלָה שֶׁשָּׁכַב אוֹתָהּ קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע, אוֹ נָכְרִי, אוֹ בְּהֵמָה – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה" (ויקרא כ,יח) – עַד שֶׁיִּהְיֶה הַשּׁוֹכֵב אִישׁ וּמִיִּשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יט. פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע. ששכבת זרעו אינה מטמאת (לעיל ה"ב) ואין ביאתו נחשבת ביאה (הלכות אישות יא,ג). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' ב, יז.

תקציר הפרק 

פרק ה הלכות שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת

מהתורה יש 4⃣ סוגי טומאה של שכבת זרע:
1. שכבת זרע עם הרגשה וקישוי שיצאה כדרכה.
2. רואה קרי.
3. שכבת זרע לאחר תשמיש המיטה.
4. אשה שנפלט ממנה זרע לפי פרטי ההלכות שמובאים.

מדרבנן 2⃣
1. הרהר בלילה וחלם על תשמיש וקם וראה שאיברו חם.
2. הטלת מים שמעורבבים בהם שכבת זרע.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שאר אבות הטומאות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ניעור מחלומו ובשרו חם-טמא אפילו לא ראה?

2.יש הבדל בשיעור טומאת זרע בין נוגע לרואה?

3.זרע גוי טהור?

תשובת

1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן