פרק ה', הלכות שבת, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת – אֵינָהּ רְשׁוּת, אִם רָצָה מַדְלִיק וְאִם רָצָה אֵינוֹ מַדְלִיק, וְלֹא מִצְוָה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה, כְּגוֹן עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת אוֹ נְטִילַת יָדַיִם לַאֲכִילָה, אֶלָּא חוֹבָה. וְאֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין לִהְיוֹת בְּבָתֵּיהֶם נֵר דָּלוּק בְּשַׁבָּת. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל – שׁוֹאֵל עַל הַפְּתָחִים וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וּמַדְלִיק הַנֵּר, שֶׁזֶּה בִּכְלַל עֹנֶג שַׁבָּת הוּא. וְחַיָּב לְבָרֵךְ קֹדֶם הַדְלָקָה: 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת', כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא חַיָּב בָּהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
א. הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת. הדלקתו לפני השבת, שיאיר בליל שבת. אֵינָהּ רְשׁוּת וכו'. ההדלקה אינה בגדר רשות, התלויה ברצונו של כל אדם אם לעשותה אם לאו. וְלֹא מִצְוָה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ וכו'. שיש מצוות שחיובן נגרם בעקבות פעולה הנתונה לבחירה, ובכך הן דומות לרשות (ראה הלכות ברכות יא,ב-ג). כְּגוֹן עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת. שתיקנו חכמים כדי להתיר טלטול בשבת מבית לחצר (הלכות עירובין א,ב), ואם אינו רוצה לטלטל אינו חייב לערב. נְטִילַת יָדַיִם לַאֲכִילָה. שתיקנו חכמים נטילת ידיים לפני אכילת לחם (הלכות ברכות ו,א-ב), ואם אינו אוכל לחם אינו חייב ליטול ידיו. אֶלָּא חוֹבָה. שהטילו חכמים על כל אדם לעשותה. שֶׁזֶּה בִּכְלַל עֹנֶג שַׁבָּת הוּא. כדי שלא יהיה ביתו חשוך ללא נר. כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא חַיָּב בָּהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. ואף שאין ציווי מפורש בתורה על הדלקת הנרות, המילה 'וציוונו' מתייחסת לציווי לציית לדברי החכמים ולקיים את כל תקנותיהם (הלכות ברכות ו,ב, יא,ג; וראה הלכות ממרים א,א-ב).
ב. מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְנֵר הַשַּׁבָּת, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַדָּבָר צָרִיךְ עִיּוּן הַרְבֵּה. אֲבָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְדַקְדֵּק בִּרְאִיָּתוֹ – אָסוּר לְהַבְחִינוֹ לְאוֹר הַנֵּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטֶּה.

ב. לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְנֵר הַשַּׁבָּת. ליהנות מאורו בליל השבת (בשונה מנר חנוכה, הלכות חנוכה ד,ו). גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטֶּה. את הנר כדי להגדיל את האור שלידו (וראה עוד לקמן הל' יד-טז).

#איור Z1.jpg. כיתוב: נר מתקופת התלמוד#

ג. הַמַּדְלִיק צָרִיךְ לְהַדְלִיק מִבְּעוֹד יוֹם קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְנָשִׁים מְצֻוּוֹת עַל דָּבָר זֶה יָתֵר מִן הָאֲנָשִׁים, לְפִי שֶׁהֵן מְצוּיוֹת בַּבָּתִּים וְהֵן הָעֲסוּקוֹת בִּמְלֶאכֶת הַבַּיִת. וְאַף עַל פִּי כֵן, צָרִיךְ הָאִישׁ לְהַזְהִירָן וְלִבְדֹּק אוֹתָן עַל כָּךְ, וְלוֹמַר לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁתֶּחֱשַׁךְ: 'הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר'. סָפֵק חֲשֵׁכָה וְנִכְנַס הַשַּׁבָּת סָפֵק לֹא נִכְנַס – אֵין מַדְלִיקִין.
ג. קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. שאחר השקיעה הוא ספק לילה, ואין עושים בו מלאכה (לקמן ה"ד).
ד. מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה עַד שֶׁיֵּרָאוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִיִּים – הוּא זְמַן הַנִּקְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּכָל מָקוֹם. וְהוּא סָפֵק מִן הַיּוֹם סָפֵק מִן הַלַּיְלָה, וְדָנִין בּוֹ לְהַחֲמִיר בְּכָל מָקוֹם, וּלְפִיכָךְ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת עֶרֶב שַׁבָּת וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג – חַיָּב חַטָּאת מִכָּל מָקוֹם. וְכוֹכָבִים אֵלּוּ – לֹא גְּדוֹלִים הַנִּרְאִים בַּיּוֹם, וְלֹא קְטַנִּים שֶׁאֵין נִרְאִין אֶלָּא בַּלַּיְלָה. וּמִשֶּׁיֵּרָאוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים אֵלּוּ הַבֵּינוֹנִיִּים – הֲרֵי זֶה לַיְלָה וַדַּאי.
ד. עַד שֶׁיֵּרָאוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִיִּים. שאז נחשב בוודאות לילה (ראה גם הלכות תרומות ז,ב). הוּא הַזְּמַן הַנִּקְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּכָל מָקוֹם. שיש משמעות לזמן זה לדינים רבים בהלכה. וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת עֶרֶב שַׁבָּת וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וכו'. אם עשה מלאכה גם בערב שבת וגם במוצאי שבת בין השמשות, בוודאי חילל את השבת: שאם בין השמשות הוא בגדר לילה – חילל את השבת בכניסתה, ואם הוא יום – חיללה לפני צאתה.
ה. פְּתִילָה שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהּ לַשַּׁבָּת – אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ מִדָּבָר שֶׁהָאוּר מְסַכְסֶכֶת בּוֹ, כְּגוֹן שֵׂעָר וְצֶמֶר וּמֶשִׁי וְצֶמֶר אֶרֶז וּפִשְׁתָּן שֶׁלֹּא נֻפַּץ וְסִיב שֶׁל דֶּקֶל וּמִינֵי הָעֵץ הָרַכִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֶלָּא מִדָּבָר שֶׁהָאוּר נִתְלֵית בּוֹ, כְּגוֹן פִּשְׁתָּה נְפוּצָה וּבִגְדֵי שֵׁשׁ וְצֶמֶר גֶּפֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְהַמַּדְלִיק צָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק בְּרֹב הַיּוֹצֵא מִן הַפְּתִילָה.
ה. מִדָּבָר שֶׁהָאוּר מְסַכְסֶכֶת בּוֹ. מחומרים שאין האש דולקת בהם יפה. וְצֶמֶר אֶרֶז. סיבים המצויים מתחת לקליפת העץ. וּפִשְׁתָּן שֶׁלֹּא נֻפַּץ. פשתן גולמי שלא נופץ לסיבים. וְסִיב שֶׁל דֶּקֶל. חומר עצי הגדל סביב הדקל בצורת סיבים. שֵׁשׁ. אריג פשתן. שֶׁיַּדְלִיק בְּרֹב הַיּוֹצֵא מִן הַפְּתִילָה. יבעיר את רוב חלק הפתילה היוצא מן הנר, שתבער היטב (ראה לעיל ג,יט).
ו. הַכּוֹרֵךְ דָּבָר שֶׁמַּדְלִיקִין בּוֹ עַל דָּבָר שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ: אִם לְהַעֲבוֹת הַפְּתִילָה כְּדֵי לְהוֹסִיף אוֹרָה – אָסוּר; וְאִם לְהַקְשׁוֹת הַפְּתִילָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עוֹמֶדֶת וְלֹא תִּשְׁתַּלְשֵׁל לְמַטָּה – מֻתָּר.
ו. דָּבָר שֶׁמַּדְלִיקִין בּוֹ. פתילה מן החומרים שמותר להדליק מהם. לְהַעֲבוֹת. שתהיה עבה, שרוצה שיידלק גם החומר שאין מדליקים בו. עוֹמֶדֶת. ניצבת.
ז. נוֹתְנִין גַּרְגֵּר שֶׁל מֶלַח וּגְרִיס שֶׁל פּוֹל עַל פִּי הַנֵּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא דּוֹלֵק בְּלֵילֵי שַׁבָּת. וְכָל הַפְּתִילוֹת שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן – עוֹשִׂין מֵהֶן מְדוּרָה, בֵּין לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בֵּין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ, בֵּין עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹתָן פְּתִילָה לַנֵּר בִּלְבַד.
ז. נוֹתְנִין גַּרְגֵּר שֶׁל מֶלַח… כְּדֵי שֶׁיְּהֵא דּוֹלֵק בְּלֵילֵי שַׁבָּת. מותר להניח במקום יציאת הפתילה מן הכלי גרגר כדי לתחום את גודל השלהבת, על מנת להאט את בעירת הנר. ואין חוששים שמא ישכח ויסירנו בשבת כדי להגביר את האור (יד"פ). עוֹשִׂין מֵהֶן מְדוּרָה. מותר להשתמש בהן למדורה, שכן בה אין הגבלות על חומרי הבעירה (לעיל ג,יט). עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה. ואף שהדבר דומה לנר.
ח. שֶׁמֶן שֶׁמַּדְלִיקִין בּוֹ לַשַּׁבָּת – צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא נִמְשָׁךְ אַחַר הַפְּתִילָה. אֲבָל שְׁמָנִים שֶׁאֵין נִמְשָׁכִין אַחַר הַפְּתִילָה, כְּגוֹן זֶפֶת וְשַׁעֲוָה וְשֶׁמֶן קִיק וְאַלְיָה וְחֵלֶב – אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן. וּמִפְּנֵי מָה אֵין מַדְלִיקִין בִּפְתִילוֹת שֶׁאֵין הָאוּר נִתְלֵית בָּהֶן, וְלֹא בִּשְׁמָנִים שֶׁאֵין נִמְשָׁכִין אַחַר הַפְּתִילָה? גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה אוֹר הַנֵּר אָפֵל וְיַטֶּה אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ.
ח. נִמְשָׁךְ אַחַר הַפְּתִילָה. נשאב ובוער היטב באמצעותה. וְאַלְיָה וְחֵלֶב. שומן בהמה. שֶׁמָּא יִהְיֶה אוֹר הַנֵּר אָפֵל. שלא יאיר כראוי. וְיַטֶּה אוֹתָהּ. את הנר כדי להגדיל את השלהבת, ונמצא מבעיר אש בשבת.
ט. חֵלֶב שֶׁהִתִּיכוֹ וְקִרְבֵי דָּגִים שֶׁנִּמּוֹחוּ – נוֹתֵן לְתוֹכָן שֶׁמֶן כָּל שֶׁהוּא וּמַדְלִיק. אֲבָל שְׁמָנִין שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן, אֲפִלּוּ עֵרְבָן בִּשְׁמָנִין שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהֶן – לֹא יַדְלִיק, מִפְּנֵי שֶׁאֵין נִמְשָׁכִין.
ט. שֶׁהִתִּיכוֹ. חיממו עד שנמס. שֶׁנִּמּוֹחוּ. נמעכו עד שנעשו כשמן. נוֹתֵן לְתוֹכָן שֶׁמֶן כָּל שֶׁהוּא. מערב בהם מעט שמן המותר בהדלקה. שאותם השמנים שנימוחו נספגים בפתילה ובוערים היטב רק במצב נוזלי, אך לא אם נקרשו וקפאו. ובתערובת שמן כשר נשמרים נוזליים ונמשכים כראוי אחר הפתילה (ר"י קאפח). אֲבָל שְׁמָנִין שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן… שֶׁאֵין נִמְשָׁכִין. ולכן אין תועלת בכך שיערב בהם שמן המותר בהדלקה.
י. אֵין מַדְלִיקִין בָּעִטְרָן, מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ רַע, שֶׁמָּא יַנִּיחֶנּוּ וְיֵצֵא, וְחוֹבָה עָלָיו לֵישֵׁב לְאוֹר הַנֵּר. וְלֹא בַּצֳּרִי, מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ טוֹב, שֶׁמָּא יִקַּח מִמֶּנּוּ מִן הַנֵּר, וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָף. וְלֹא בְּנֵפְטְ לָבָן, וַאֲפִלּוּ בַּחֹל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָף וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה.
י. בָּעִטְרָן. נוזל שמנוני שהוא תוצר לוואי בהפקת זפת. וְחוֹבָה עָלָיו לֵישֵׁב לְאוֹר הַנֵּר. שהוא משום עונג שבת (לעיל ה"א). בַּצֳּרִי. שרף ריחני מעצי בושם. שֶׁמָּא יִקַּח מִמֶּנּוּ מִן הַנֵּר. כדי להשתמש בבושם (וראה לקמן הי"ב). עָף. מתנדף ודליק. בְּנֵפְטְ לָבָן. מזוקק. בַּחֹל. ביום חול. וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. של דלקה.
יא. מֻתָּר לְהַדְלִיק לְכַתְּחִלָּה בִּשְׁאָר שְׁמָנִים, כְּגוֹן שֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין וְשֶׁמֶן צְנוֹן וְלֶפֶת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. אֵין אָסוּר אֶלָּא אֵלּוּ שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בִּלְבַד.
יא. בִּשְׁאָר שְׁמָנִים. כל שאר השמנים שלא נזכרו לאיסור.
יב. לֹא יִתֵּן אָדָם כְּלִי מְנֻקָּב מָלֵא שֶׁמֶן עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא מְנַטֵּף, וְלֹא יְמַלֵּא קְעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתִּהְיֶה שׁוֹאֶבֶת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקַּח מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּכְּלִי, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְאַס בַּנֵּר. וְאָסוּר לֵהָנוֹת בְּשַׁבָּת מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁהֻדְלַק בּוֹ, וַאֲפִלּוּ כָּבְתָה הַנֵּר, וַאֲפִלּוּ נָטַף מִן הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר. וְאִם חִבֵּר הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשֶּׁמֶן אֶל הַנֵּר בְּסִיד וּבְחַרְסִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מֻתָּר.
יב. בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא מְנַטֵּף. טיפות שמן אל תוך הנר באטיות. רֹאשׁ הַפְּתִילָה. קצה הפתילה. שֶׁמָּא יִקַּח מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּכְּלִי. מאותו השמן שנועד להידלק בשבת, ואסור משום מכבה שהרי הוא מזרז את כיבוי הנר (לקמן יב,ב). שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְאַס בַּנֵּר. שהוא מצוי בכלי נפרד, ואינו מלוכלך ומאוס לשימוש כשמן שבנר עצמו. וְאָסוּר לֵהָנוֹת בְּשַׁבָּת מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁהֻדְלַק בּוֹ וכו'. אף במצב שאינו מכבה אם לוקח מן השמן. מֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר. שאסור היה להשתמש בו עם כניסת השבת בשל איסור כיבוי (ראה לקמן כו,יד). וְאִם חִבֵּר הַכְּלִי… מֻתָּר. להדליק בו, שבמקרה כזה אין לחשוש שישתמש בשמן מכיוון שניכר שהוא נועד לצורך הנר הדולק.
יג. אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ שֶׁמֶן בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי מְבַטֵּל הַכְּלִי מֵהֵכֶנוֹ; וְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם – מֻתָּר. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר בְּשַׁבָּת לְקַבֵּל בּוֹ נִיצוֹצוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ, וַהֲרֵי לֹא בִּטְּלוֹ מִלְּטַלְטְלוֹ. וְאָסוּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, וַאֲפִלּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת כִּבּוּי הַנִּיצוֹצוֹת.
יג. לְקַבֵּל בּוֹ שֶׁמֶן. הנוטף מן הנר. מְבַטֵּל הַכְּלִי מֵהֵכֶנוֹ. גורם בשבת לאסור את הכלי בטלטול. שהכלי היה מותר בשימוש קודם לכן, וכאשר נוטף לתוכו שמן מוקצה בשבת, נאסר בטלטול (לקמן כה,כג). וְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מֻתָּר. שלא ביטלו מהכנו בשבת. נִיצוֹצוֹת. רסיסים בוערים הנופלים מן הנר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. שהם נשרפים מיד ואינם נשארים בכלי. וְאָסוּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם. אל תוך הכלי שהונח תחת הנר לקבל את הניצוצות. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת כִּבּוּי הַנִּיצוֹצוֹת. שכבים מיד בנפילתם למים, והרי זו כפעולת כיבוי.
יד. אֵין פּוֹלִין לְאוֹר הַנֵּר, וְלֹא קוֹרִין לְאוֹר הַנֵּר, וַאֲפִלּוּ גָּבֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת, וַאֲפִלּוּ עֲשָׂרָה בָּתִּים זֶה עַל גַּב זֶה וְהַנֵּר בָּעֶלְיוֹנָה – לֹא יִקְרָא וְלֹא יְפַלֵּא לְאוֹרוֹ בַּתַּחְתּוֹנָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַטֶּה. וְאִם הָיוּ שְׁנַיִם קוֹרִין בְּעִנְיָן אֶחָד – מֻתָּרִין לִקְרוֹת לִפְנֵי הַנֵּר, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן מַזְכִּיר אֶת חֲבֵרוֹ אִם שָׁכַח; אֲבָל לֹא בִּשְׁנֵי עִנְיָנוֹת, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן טָרוּד בְּעִנְיָנוֹ.
יד. אֵין פּוֹלִין לְאוֹר הַנֵּר. אסור לבדוק את הבגדים מן הכינים לאור הנר, שהוא דבר שצריך לדקדק בראייתו (לעיל ה"ב). וַאֲפִלּוּ גָּבֹהַּ וכו'. אף אם הנר מצוי במקום שבוודאי לא יוכל לגעת בו. וְיַטֶּה. את הנר, כדי להיטיב את אורו (וכדלעיל ה"ט). שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן טָרוּד בְּעִנְיָנוֹ. ואינו עשוי לשים לב לכך שחברו שוכח ומטה את הנר.
טו. הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לִפְנֵי רַבָּן לְאוֹר הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהָרַב מְשַׁמְּרָן, אֲבָל הוּא לֹא יִקְרָא, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֵימָתָן עָלָיו. וְיֵשׁ לוֹ לִרְאוֹת בַּסֵּפֶר לְאוֹר הַנֵּר עַד שֶׁיִּרְאֶה רֹאשׁ הַפָּרָשָׁה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַקְרוֹתָן, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן הַסֵּפֶר בְּיָדָן וְהֵן קוֹרְאִין לְפָנָיו.
טו. הַתִּינוֹקוֹת. ילדים. שֶׁהָרַב מְשַׁמְּרָן. שלא יטו, כדין שניים שקוראים בעניין אחד שכל אחד מזכיר לחברו (לעיל הי"ד). שֶׁאֵין אֵימָתָן עָלָיו. ולא יזכירו לו מפני שמפחדים ממנו. וְיֵשׁ לוֹ לִרְאוֹת בַּסֵּפֶר וכו'. מותר לו למצוא את תחילת הפרשה, שאין זו קריאה הדורשת עיון אלא הבטה בלבד.
טז. כֵּלִים הַדּוֹמִין זֶה לָזֶה וְאֵינָן נִכָּרִין אֶלָּא בְּעִיּוּן הַרְבֵּה – אָסוּר לְהַקְרִיבָן לְאוֹר הַנֵּר וּלְהַבְחִין בֵּינֵיהֶן, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַטֶּה. לְפִיכָךְ, שַׁמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ – אָסוּר לוֹ לִבְדֹּק כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת לְאוֹר הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָן, בֵּין בְּנֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת בֵּין בְּנֵר שֶׁל נֵפְטְ שֶׁאוֹרוֹ רַב. אֲבָל שַׁמָּשׁ קָבוּעַ – מֻתָּר לוֹ לִבְדֹּק לְאוֹר הַנֵּר כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ עִיּוּן הַרְבֵּה. וְאִם הָיָה נֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת – אֵין מוֹרִין לוֹ לִבְדֹּק, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ.
טז. וּלְהַבְחִין בֵּינֵיהֶן. להבדיל בין הכלים. שַׁמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ. משרת שאינו מורגל באותם הכלים. בֵּין בְּנֵר שֶׁל נֵפְטְ שֶׁאוֹרוֹ רַב. ואף על פי כן אסור, שמא יטה. אֵין מוֹרִין לוֹ לִבְדֹּק וכו'. אף שאין חשש ששמש קבוע יטה, אין מלמדים אותו שמותר לבדוק לאור נר של שמן זית, שמא הדבר יביא לידי תקלה אחרת – שייקח מן השמן, ונמצא מכבה.
יז. נֵר שֶׁאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת – אָסוּר לִפְתֹּחַ הַדֶּלֶת וְלִנְעֹל כְּדַרְכּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֵּהוּ, אֶלָּא יִזָּהֵר בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ וּבְשָׁעָה שֶׁנּוֹעֵל. וְאָסוּר לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא רוּחַ הַמְּצוּיָה. וּמַנִּיחִין הַנֵּר שֶׁל שַׁבָּת עַל גַּבֵּי אִילָן הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
יז. נֵר שֶׁאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת. הנר מונח סמוך לדלת או קבוע בה מצדה הפנימי. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֵּהוּ. אם פותח את הדלת או סוגר אותה כדרכו במהירות, הנר נכבה משום כך. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהּ. בכוונה ללבות את אש המדורה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא רוּחַ הַמְּצוּיָה. רוח רגילה, והליבוי ברוח כזו אינו ודאי. וּמַנִּיחִין הַנֵּר שֶׁל שַׁבָּת עַל גַּבֵּי אִילָן הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אין לחוש שיבוא להשתמש באילן, שהרי בשבת אסור לטלטל את הנר (לאיסור שימוש במחובר ראה לקמן כא,ו). אך ביום טוב שמותר לטלטל בו את הנר, אסור להניחו על האילן (הלכות יום טוב ד,ה).
יח. כָּל מְדִינוֹת וַעֲיָרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל – תּוֹקְעִין בָּהֶן שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּבְמָקוֹם גָּבֹהַּ הָיוּ תּוֹקְעִין, כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ כָּל אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּגְרָשׁ שֶׁלָּהּ.
יח. שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. שלוש תקיעות לציון מועדי הפסקה ממלאכות, ושלוש להבדיל בין קודש לחול (יפורט לקמן הי"ט; וראה הלכות כלי המקדש ז,ו). הַמִּגְרָשׁ שֶׁלָּהּ. שדות ושטחים שסביב העיר וששייכים לה (ראה לקמן כז,א).
יט. תְּקִיעָה רִאשׁוֹנָה – נִמְנְעוּ הָעוֹמְדִין בַּשָּׂדוֹת מִלַּחֲרֹשׁ וּמִלַּעֲדֹר וּמִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה שֶׁבַּשָּׂדֶה, וְאֵין הַקְּרוֹבִין רַשָּׁאִין לִכָּנֵס לָעִיר, עַד שֶׁיָּבֹאוּ רְחוֹקִים וְיִכָּנְסוּ כֻּלָּם בְּבַת אַחַת, וַעֲדַיִן הַחֲנֻיּוֹת פְּתוּחוֹת וְהַתְּרִיסִין מֻנָּחִין. הִתְחִיל לִתְקֹעַ שְׁנִיָּה – נִסְתַּלְּקוּ הַתְּרִיסִין וְנִנְעֲלוּ הַחֲנֻיּוֹת, וַעֲדַיִן הַחַמִּין וְהַקְּדֵרוֹת מֻנָּחוֹת עַל גַּבֵּי כִּירָה. הִתְחִיל לִתְקֹעַ תְּקִיעָה שְׁלִישִׁית – סִלֵּק הַמְסַלֵּק, וְהִטְמִין הַמַּטְמִין, וְהִדְלִיקוּ אֶת הַנֵּרוֹת. וְשׁוֹהֶה כְּדֵי לִצְלוֹת דָּג קָטָן אוֹ כְּדֵי לְהַדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר, וְתוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ, וְשׁוֹבֵת.
יט. וְאֵין הַקְּרוֹבִין רַשָּׁאִין לִכָּנֵס לָעִיר עַד שֶׁיָּבֹאוּ רְחוֹקִים וְיִכָּנְסוּ כֻּלָּם בְּבַת אַחַת. כדי שיהיה ניכר שנכנסים לעיר לכבוד השבת. ויש מפרשים כדי שלא יחשדו ברחוקים שהמשיכו לעבוד לאחר התקיעה (מער"ק בשם רש"י). וְהַתְּרִיסִין מֻנָּחִין. דלתות החנויות שעליהן מונחת הסחורה הנמכרת בחנויות. סִלֵּק הַמְסַלֵּק. העביר את הקדרות מעל הכירה. וְהִטְמִין הַמַּטְמִין. את הקדרות בדברים השומרים על החום. וְשׁוֹהֶה כְּדֵי לִצְלוֹת וכו'. אחר התקיעה השלישית ממתין זמן קצר, כשיעור ההכנות האחרונות לפני השבת, ואחר כך תוקע את שלוש התקיעות המבדילות בין חול לקודש.
כ. תְּקִיעָה רִאשׁוֹנָה – תּוֹקֵעַ אוֹתָהּ בַּמִּנְחָה; וְהַשְּׁלִישִׁית – קָרוֹב לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְכֵן תּוֹקְעִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, לְהַתִּיר הָעָם לְמַעֲשֵׂיהֶם.
כ. בַּמִּנְחָה. לפנות ערב, כשעתיים וחצי קודם השקיעה (ראה פה"מ פסחים י,א). לְהַתִּיר הָעָם לְמַעֲשֵׂיהֶם. להודיע שיצאה השבת ומותרים בעשיית כל מלאכה.
כא. יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת – לֹא הָיוּ תּוֹקְעִין; חָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת – לֹא תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת – תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין; חָל לִהְיוֹת לְאַחַר הַשַּׁבָּת – מַבְדִּילִין וְלֹא תּוֹקְעִין.
כא. לֹא הָיוּ תּוֹקְעִין. ביום הכיפורים להודיע על כניסת השבת, שהתקיעה נועדה להודיע על תחילתם של איסורי שבת, ואלו אסורים כבר ביום הכיפורים עצמו, שכן איסורי מלאכה של יום הכיפורים ושל שבת שווים (הלכות שביתת עשור א,ב). וכל זה בזמן שהיו מקדשים את החודש לפי הראייה, אבל בימינו אין שבת ויום הכיפורים סמוכים זה לזה (ראה הלכות קידוש החודש ז,א, ז,ז ובפסקים ושיטות שם). לֹא תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין. אין תוקעים להודיע שיצאה השבת, וכן אין מבדילים בתפילה או על הכוס, משום שאיסורי המלאכה של השבת ממשיכים ביום הכיפורים. תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין. תוקעים כדי להודיע על תחילת איסורי מלאכה בשבת, החמורים מאיסורי יום טוב (ראה הלכות יום טוב א,ד). ואין מבדילים, שהוא מעבר מקדושה קלה לקדושה חמורה (ראה לקמן כט,יח). מַבְדִּילִין וְלֹא תּוֹקְעִין. מבדילים מקדושה חמורה לקדושה קלה ("המבדיל בין קודש לקודש", לקמן כט,כב), ואין תוקעים כדי להודיע על סוף איסורי שבת, משום שהתקיעה ביום טוב אסורה באיסור שבות (ראה הלכות שופר ב,ו-ז), ואין דוחים אותו להודיע היתר.

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק ה

נרות שבת🕯🕯

חכמים תקנו שחייב אדם להדליק נרות שבת, וחובה זאת היא בין על האנשים ובין על הנשים, אלא שכיוון שהנשים מצויות יותר בבית מצוות יותר על דבר זה. יש להדליק לפני שקיעת החמה, שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוא זמן בין השמשות ואסור במלאכה.
חכמים אסרו להדליק בפילות ושמנים מסוימים שאינם דולקים יפה, ויש חשש שיזיז את הנר כדי לשפר את אורו, ויעבור על איסור מבעיר. כמו כן אסרו לקרוא לאור הנר, מאותו חשש, אלא אם כן שניים קוראים יחד, שאז יזכירו זה לזה.
בעבר היו תוקעים מספר תקיעות בכניסת השבת ובצאתה כדי להבדיל את העם ממלאכה ולהודיע להם שיצאה שבת.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.רווק המתגורר לבדו בפנימיה-חייב להדליק נר שבת?

2.במשפחת שמש דוד מבשל לשבת ודנה עובדת בגינה-האם נכון שדוד ידליק?

3.האם בדיעבד יכול להדליק 13 דקות אחרי השקיעה?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן