פרק ה', הלכות שגגות, ספר קרבנות
[elad_hebdate date="1721606400"]
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721520000"]
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721433600"]
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721347200"]
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721260800"]
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721174400"]
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721088000"]
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721001600"]
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720915200"]
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721692800"]
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720828800"]
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720742400"]
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720656000"]
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720569600"]
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720483200"]
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720396800"]
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720310400"]
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720224000"]
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722384000"]
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722297600"]
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722211200"]
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722124800"]
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722038400"]
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721952000"]
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721865600"]
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721779200"]
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1726272000"]
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1726185600"]
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1726099200"]
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1726012800"]
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַבָּא עַל עֶרְוָה אַחַת בִּיאוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בֵּין בְּעִילָה וּבְעִילָה יָמִים הַרְבֵּה, הוֹאִיל וְלֹא נוֹדַע לוֹ בִּנְתַּיִם וַהֲרֵי הִיא גּוּף אֶחָד – הֲרֵי הַכֹּל שְׁגָגָה אַחַת, וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אֲבָל אִם שָׁגַג בָּהּ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ, וְחָזַר וְשָׁגַג בָּהּ עַצְמָהּ וּבְעָלָהּ – חַיָּב עַל כָּל בְּעִילָה וּבְעִילָה, שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת הַשְּׁגָגוֹת.
ב. הַבָּא עַל הָעֶרְוָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה בְּעֶלֶם אֶחָד, וְזוֹ הַנִּבְעֶלֶת הָיְתָה לָהּ יְדִיעָה בֵּין כָּל בִּיאָה וּבִיאָה, שֶׁנִּמְצְאוּ הַבִּיאוֹת אֶצְלָהּ בְּהֶעְלֵמוֹת הַרְבֵּה – הוּא מֵבִיא חַטָּאת אַחַת, וְהִיא מְבִיאָה עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. הָיוּ לוֹ הוּא יְדִיעוֹת בִּנְתַּיִם וְהִיא בְּהֶעְלֵם אֶחָד – הוּא מֵבִיא חַטָּאוֹת הַרְבֵּה וְהִיא חַטָּאת אַחַת.
ב. וְזוֹ הַנִּבְעֶלֶת הָיְתָה לָהּ יְדִיעָה בֵּין כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. שנודע לה בין הביאות וחזרה ושגגה. הוּא מֵבִיא חַטָּאת אַחַת. שהרי לא הייתה לו ידיעה בינתיים. וְהִיא מְבִיאָה עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. שהרי הייתה לה ידיעה בין ביאה לביאה, והידיעות מחלקות.
ג. הַבָּא עַל עֲרָיוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן מִשֵּׁם אֶחָד, הוֹאִיל וְהֵן גּוּפִים מֻחְלָקִין – חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁבָּעַל חָמֵשׁ נָשָׁיו נִדּוֹת, אוֹ שֶׁבָּא עַל חָמֵשׁ אַחְיוֹתָיו אוֹ חָמֵשׁ בְּנוֹתָיו בְּעֶלֶם אֶחָד – חַיָּב עַל כָּל גּוּף וָגוּף.
מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: הַבָּא עַל הַזְּכוּר וְהֵבִיא זְכוּר עָלָיו בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּב חַטָּאת אַחַת – בְּשֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַזְּכוּר עַצְמוֹ. אֲבָל אִם הָיָה זְכוּר אַחֵר, בֵּין שֶׁבָּא עַל שְׁנֵיהֶם בֵּין שֶׁבָּא עַל זֶה וְהֵבִיא זֶה עָלָיו – חַיָּב עַל כָּל גּוּף וָגוּף. וְהוּא הַדִּין בְּבָא עַל הַבְּהֵמָה וְהֵבִיא בְּהֵמָה עָלָיו.
ג. אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן מִשֵּׁם אֶחָד הוֹאִיל וְהֵן גּוּפִים מֻחְלָקִין. אף שמדובר בסוג אחד של איסור ובהעלם אחד, מכיוון שעבר על האיסור בכל פעם עם גוף אחר, חייב על כל פעם בפני עצמה.
שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים הַבָּא עַל הַזְּכוּר וְהֵבִיא זְכוּר עָלָיו בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּב חַטָּאת אַחַת. ראה לעיל ד,א.
ד. הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה עָלֶיהָ בְּהֵמוֹת הַרְבֵּה בְּעֶלֶם אֶחָד – חַיֶּבֶת חַטָּאת עַל כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה, שֶׁהֲרֵי גּוּפִין מֻחְלָקִין, וַהֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁנִּבְעֲלָה לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּעֶלֶם אֶחָד, שֶׁהִיא חַיֶּבֶת חַטָּאת עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ.
ה. הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמְעָה שֶׁמֵּת, אוֹ בָּאוּ עֵדִים שֶׁמֵּת, וְנִשֵּׂאת, בֵּין עַל פִּי עַצְמָהּ בֵּין עַל פִּי בֵּית דִּין, וְנוֹדַע שֶׁבַּעְלָהּ קַיָּם – חַיֶּבֶת קָרְבָּן אֶחָד. וְאִם נִשֵּׂאת לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה, אוֹ זִנָּת עִם אֲנָשִׁים הַרְבֵּה – חַיֶּבֶת חַטָּאת עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן גּוּפִין מֻחְלָקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל בִּשְׁגָגָה אַחַת.
הַבָּא עַל הַנִּדָּה בִּשְׁגָגָה, וְטָהֲרָה מִנִּדָּתָהּ וְטָבְלָה, וְחָזְרָה וְרָאָת נִדָּה וּבָא עָלֶיהָ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּאוֹתָהּ שְׁגָגָה עַצְמָהּ – חַיָּב עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם אֶחָד וְהוּא גּוּף אֶחָד, שֶׁזְּמַן נִדּוּת זֶה – חוּץ מִזְּמַן נִדּוּת הַשֵּׁנִי, וַהֲרֵי הֵן כִּשְׁתֵּי נָשִׁים נִדּוֹת.
ה. בֵּין עַל פִּי עַצְמָהּ. כגון שבאו שני עדים והעידו שמת בעלה, שבמקרה זה אינה צריכה להיתר בית דין כדי להינשא (ראה משנה יבמות י,א-ב ובמפרשים שם). עַל פִּי בֵּית דִּין. כגון שרק עד אחד העיד שמת בעלה וצריכה רשות להינשא מבית הדין, ואפילו אם הורו לה בית דין להינשא, נחשב הדבר כטעות שחייבים עליה חטאת (כדלקמן יד,ג). חַיֶּבֶת קָרְבָּן אֶחָד. משום שנישאה לאיש אחד ויש כאן סוג איסור אחד בהעלם אחד אף אם בא עליה בעלה ביאות הרבה. אוֹ זִנָּת עִם אֲנָשִׁים הַרְבֵּה. ללא נישואין, וכעת נודע שהייתה אשת איש.
שֶׁזְּמַן נִדּוּת זֶה חוּץ מִזְּמַן נִדּוּת הַשֵּׁנִי וַהֲרֵי הֵן כִּשְׁתֵּי נָשִׁים נִדּוֹת. שכאשר האישה נטהרה בטבילה ואחר כך שבה ונטמאה, אף שהיה זה בהעלם אחד, ימי הטהרה שבינתיים מחשיבים אותה כגוף אחר.
ו. הַבָּא עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, וְרָאָת דָּם בְּעֵת הַתַּשְׁמִישׁ – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִקָּרְבַּן חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה כְּאָנוּס הוּא וְאֵינוֹ שׁוֹגֵג, שֶׁהַשּׁוֹגֵג הָיָה לוֹ לִבְדֹּק וּלְדַקְדֵּק, וְאִלּוּ בָּדַק יָפֶה יָפֶה וְדִקְדֵּק בִּשְׁאֵלוֹת לֹא הָיָה בָּא לִידֵי שְׁגָגָה, וּלְפִי שֶׁלֹּא טָרַח בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה – צָרִיךְ כַּפָּרָה; אֲבָל זֶה, מֶה הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת? הֲרֵי טְהוֹרָה הָיְתָה, וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וֶסֶת בָּעַל, אֵין זֶה אֶלָּא אֹנֶס.
לְפִיכָךְ, בֵּין שֶׁנִּמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ בֵּין שֶׁנִּמְצָא עַל עֵד שֶׁלּוֹ – פְּטוּרִין. אֲבָל אִם עָבַר וּבָא עָלֶיהָ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ, וְדִמָּה שֶׁיִּבְעֹל וְיִפְרֹשׁ קֹדֶם שֶׁתִּרְאֶה דָּם, וְרָאָת בִּשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ – חַיָּבִין בְּקָרְבָּן, שֶׁזּוֹ שְׁגָגָה הִיא.
לְפִיכָךְ, אִם נִמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלּוֹ – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין, וְחַיָּבִין בְּקָרְבָּן. נִמְצָא עַל עֵד שֶׁלָּהּ: אִם קִנְּחָה עַצְמָהּ מִיָּד כְּשֶׁפֵּרֵשׁ הַבַּעַל וְלֹא שָׁהָת – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין, וְחַיָּבִין בְּקָרְבָּן; וְאִם שָׁהָת כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתַחַת הַכַּר אוֹ לְתַחַת הַכֶּסֶת וְתִטֹּל עֵד לִבְדֹּק בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ קִנְּחָה עַצְמָהּ – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין בְּסָפֵק, וּפְטוּרִין מִקָּרְבָּן; וְאִם שָׁהָת כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ קִנְּחָה עַצְמָהּ וְנִמְצָא דָּם – בַּעְלָהּ טָהוֹר.
ו. שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ. שלא בזמן שבו היא אמורה לראות דם מחזור. וְרָאָת דָּם בְּעֵת הַתַּשְׁמִישׁ. ונמצא שבא על הנידה, והוא איסור שחייבים עליו כרת (כדלעיל א,ד).
ז. מִי שֶׁעָבַר וּבָעַל סָמוּךְ לַוֶּסֶת עַל דַּעַת שֶׁתִּקְדֹּם בִּיאָתוֹ לִרְאִיַּת הַדָּם, הִרְגִּישָׁה הָאִשָּׁה שֶׁנִּטְמֵאת בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ וְאָמְרָה לוֹ: 'נִטְמֵאתִי' – הֲרֵי זֶה לֹא יִפְרֹשׁ כְּשֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה. וְאִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרֹשׁ מִיָּד, וּפֵרֵשׁ כְּשֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה – חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת: אַחַת עַל כְּנִיסָתוֹ, שֶׁהֲרֵי בָּעַל נִדָּה, וְאַחַת עַל יְצִיאָתוֹ, שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָיָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁיָּדַע שֶׁאָסוּר לִבְעֹל בִּשְׁעַת הַוֶּסֶת, וְדִמָּה שֶׁתִּקְדֹּם בְּעִילָתוֹ לִרְאִיָּתָהּ, וְלֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרֹשׁ מִיָּד, שֶׁנִּמְצְאוּ לוֹ שְׁנֵי הֶעְלֵמוֹת. אֲבָל אִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִבְעֹל בִּשְׁעַת הַוֶּסֶת, וְלֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרֹשׁ מִיָּד מִן הַטֻּמְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרֵשׁ מִיָּד וְהוּא מִתְקַשֶּׁה – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, מִפְּנֵי שֶׁכְּנִיסָתוֹ וִיצִיאָתוֹ, שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי בְּעִילוֹת, בִּשְׁגָגָה אַחַת הֵן, וּבְהֶעְלֵם אֶחָד עָשָׂה הַכֹּל.
הוּא הַדִּין בִּשְׁאָר עֲרָיוֹת, שֶׁאִם שָׁגַג וּבָא עַל הָעֶרְוָה עַל דַּעַת שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת, וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהִיא עֶרְוָה וְהוּא בְּתוֹךְ הַתַּשְׁמִישׁ – לֹא יִפְרֹשׁ מִיָּד, שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָיָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ. וְאִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרֹשׁ מִיָּד, וּפֵרֵשׁ וְהוּא מִתְקַשֶּׁה מִיָּד – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, שֶׁהַכֹּל שְׁגָגָה אַחַת הִיא.
ז. לֹא יִפְרֹשׁ כְּשֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה. לא יוציא את איבר התשמיש בעודו קשה, משום שגם ביציאתו נהנה ונחשב כמשמש עם הנידה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה. ד,יא; שצריך לנעוץ את ציפורני רגליו בקרקע ולהמתין ללא תנועה עד שיתרפה איברו ואחר כך יפרוש (ודין זה נוגע גם למי ששימש עם אשתו שלא בשעת וסתה, שאף שאינו חייב חטאת על כניסתו, שהרי היה אנוס, אם יפרוש באיבר חי, יתחייב חטאת על יציאתו). אַחַת עַל כְּנִיסָתוֹ שֶׁהֲרֵי בָּעַל נִדָּה. שהרי בעל סמוך לווסת וזו מוגדרת שגגה. שֶׁיְּצִיאָתוֹ. הוצאת איבר התשמיש.
שֶׁנִּמְצְאוּ לוֹ שְׁנֵי הֶעְלֵמוֹת. העלם אחד בכניסתו, שהרי חשב שיספיק לבעול קודם שתראה דם, והעלם אחד ביציאתו, שלא ידע שאסור לפרוש באיבר קשה. וחייב שתי חטאות משום שיש כאן שני סוגי שגגות שונים, שכן שגגת הכניסה היא שגגה מעשית אם יספיק לבעול או לא, ואילו שגגת היציאה היא שגגה בידיעת ההלכה (ר"י מיגאש שבועות יז,ב, ריק"ו). בִּשְׁגָגָה אַחַת הֵן. ששתי השגגות הן מאותו הסוג, שגגת ידיעת ההלכה בבעילת נידה.
וּפֵרֵשׁ וְהוּא מִתְקַשֶּׁה מִיָּד. פרש מיד כשאיברו עדיין קשה. שֶׁהַכֹּל שְׁגָגָה אַחַת הִיא. שגגת ידיעת ההלכה.
עֵד. בד שמקנחים בו את איברי התשמיש לאחר התשמיש. פְּטוּרִין. שהאנוס פטור מקרבן חטאת. עָבַר וּבָא עָלֶיהָ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ. שאסור לאדם לשמש עם אשתו בתוך העונה שבה היא אמורה לראות את דם המחזור (הלכות איסורי ביאה ד,יב-יג). וְדִמָּה. חשב. שֶׁזּוֹ שְׁגָגָה הִיא. שהרי היה עליו לבדוק ולדקדק ולהימנע מלשמש בזמן זה.
אִם נִמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלּוֹ. שקינח עצמו לאחר התשמיש ומצא דם, והדבר מוכיח שדם זה הגיע בשעת התשמיש. שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. שהבועל נידה נטמא כנידה (הלכות מטמאי משכב ומושב ג,א). קִנְּחָה עַצְמָהּ. ניקתה בהעברת בד את אותו מקום. וְלֹא שָׁהָת. לא המתינה, כגון שהיה לה בד זמין וקינחה בו מיד לאחר התשמיש. שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין וְחַיָּבִין בְּקָרְבָּן. שדם זה הגיע בוודאות בזמן התשמיש. שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין בְּסָפֵק. שאנו מסופקים אם דם זה הגיע בשעת התשמיש או לאחר מכן. וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ. תרחץ את מקום התשמיש המכונה בדברי חכמים בלשון נקייה – פנים (פה"מ נידה ב,ג). בַּעְלָהּ טָהוֹר. שבמקרה זה איננו חוששים שדם זה הגיע בזמן התשמיש, וממילא בעלה טהור ואינם חייבים בקרבן.

תקציר הפרק 

פרק ה' הלכות שגגות

שגגות בבעילות אסורות

כהמשך ישיר לעברות שאדם עובר ומביא עליהן חטאות נפרדות או אחידות לומדים היום על שגגות הקשורות לבעילות אסורות.
לדוגמא:
הבא על ערווה אחת ביאות הרבה, בהעלם אחד (זאת אומרת שבין שתי העבירות לא נזכר שהמעשה שעשה הוא אסור או שלא נאמר לו) -אף על פי שהיה בין בעילה ובעילה ימים הרבה, הואיל ולא נודע לו בינתיים שהיא אסורה לו והרי הוא גוף אחד, הרי הכול שגגה אחת, ואינו חייב אלא חטאת אחת. אבל אם שגג בה, ואחר כך נודע לו שאסורה לו, וחזר ושגג בה עצמה, ובעלה-חייב על כל בעילה ובעילה.
וזה הכלל בפרק: שהידיעות, מחלקות השגגות.

באיסורי נידה:
כל נידוּת נחשבת כיחידה נפרדת וחייב חטאת רק אם בא עליה בזמן וסתה וראתה דם בתשמיש.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שגגות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הכוונה במושג ידיעה מחלקת היא, שככל שיודעים פחות-חוטאים פחות?

2.המושג גופים מחלקים מתייחס לאותה עבירה שנעשתה עם אנשים שונים?

3.העידו שמת בעלה, נישאה פעמיים והוא חזר-תביא 2 חטאות?

תשובות
1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן