פרק ה', הלכות שופר סוכה ולולב, ספר זמנים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַסְּכָךְ שֶׁל סֻכָּה אֵינוֹ כָּשֵׁר מִכָּל דָּבָר: אֵין מְסַכְּכִין אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁגִּדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּעֱקַר מִן הָאָרֶץ, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאֵין רֵיחוֹ רַע, וְאֵינוֹ נוֹשֵׁר וְנוֹבֵל תָּמִיד.
א. מִכָּל דָּבָר. מכל חומר שהוא. שֶׁגִּדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. מן הצומח. שֶׁנֶּעֱקַר מִן הָאָרֶץ. שכבר אינו מחובר. וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. שאינו כלי שיכול להיטמא. תָּמִיד. באופן רגיל.
ב. סִכֵּךְ בְּדָבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ אוֹ בִּמְחֻבָּר אוֹ בְּדָבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה – פְּסוּלָה. אֲבָל אִם עָבַר וְסִכֵּךְ בְּדָבָר הַנּוֹבֵל אוֹ בְּדָבָר שֶׁרֵיחוֹ רַע – כְּשֵׁרָה, שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֵין מְסַכְּכִין בָּאֵלּוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יַנִּיחַ הַסֻּכָּה וְיֵצֵא. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִהְיוּ הוּצִין וְעָלִין שֶׁל סִכּוּךְ יוֹרְדִין לְתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצַר לוֹ בִּישִׁיבָתוֹ.
סִכְּכָהּ בְּמִינֵי מַתָּכוֹת אוֹ בַּעֲצָמוֹת וְעוֹרוֹת – פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן גִּדּוּלֵי קַרְקַע. הִדְלָה עֲלֵי גְּפָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהּ עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ סֻכָּה – פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶעֶקְרוּ. סִכְּכָהּ בִּכְלֵי הָעֵץ וּבְמַחֲצָלוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לִשְׁכִיבָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכֵן אִם סִכְּכָהּ בְּשִׁבְרֵי כֵּלִים וּבְלָיוֹתֵיהֶן – פְּסוּלָה, הוֹאִיל וְהָיוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁמָּא יְסַכֵּךְ בִּשְׁבָרִים שֶׁעֲדַיִן לֹא טָהֲרוּ.
ב. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יַנִּיחַ הַסֻּכָּה וְיֵצֵא. בגלל הריח או העלים שנושרים, אבל אין זה פוסל את הסוכה בדיעבד. שֶׁלֹּא יִהְיוּ הוּצִין וְעָלִין וכו'. שקצות העלים לא יתדלדלו מתחת לגובה עשרה טפחים, כדי שיהיה נוח לשבת שם.
הִדְלָה עֲלֵי גְּפָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהּ עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ סֻכָּה. הגביה את ענפי הגפן מעל הסוכה בעודם מחוברים, כך שיהיו סכך. וּבְמַחֲצָלוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לִשְׁכִיבָה. מחצלות שנעשו לשכיבה עליהן (ראה לקמן ה"ו). בְּשִׁבְרֵי כֵּלִים וּבְלָיוֹתֵיהֶן. כלים שנשברו או בגדים שהתבלו במידה כזו שכבר אינם נחשבים ככלים ואינם ראויים לקבל טומאה (ראה הלכות כלים פרק ו, ושם כב,טו–כז). הוֹאִיל וְהָיוּ וכו'. מכיוון שפעם הם קיבלו טומאה, יש חשש שיטעו ויתירו גם כלים שנשברו באופן שלא טיהרם מלקבל טומאה.
ג. סִכְּכָהּ בָּאֳכָלִים – פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. סוֹכֵי תְּאֵנִים וּבָהֵֶן תְּאֵנִים, פַּרְכִּילִין וּבָהֵֶן עֲנָבִים, מַכְבֵּדוֹת וּבָהֵן תְּמָרִים, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, רוֹאִין: אִם פְּסָל מְרֻבֶּה עַל הָאֳכָלִין – מְסַכְּכִין בָּהֶן, וְאִם לָאו – אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן. סִכֵּךְ בִּירָקוֹת, שֶׁאִם יָבְשׁוּ יִבֹּלוּ וְלֹא יִשָּׁאֵר בָּהֶן מַמָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עַתָּה לַחִים – הֲרֵי מְקוֹמָן נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא אֲוִיר, וּכְאִלּוּ אֵינָם.
ג. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. ראה הלכות טומאת אוכלים א,א. סוֹכֵי תְּאֵנִים. ענפי תאנים. פַּרְכִּילִין. זמורות הגפן. מַכְבֵּדוֹת. ענפי הדקל. אִם פְּסָל וכו'. אם יש יותר ענפים ועלים שאינם משמשים למאכל ואינם מקבלים טומאה, מאשר הפירות המקבלים טומאה – ניתן לסכך בהם, ואם לא – אסור. בִּירָקוֹת שֶׁאִם יָבְשׁוּ יִבֹּלוּ וְלֹא יִשָּׁאֵר בָּהֶן מַמָּשׁ. מיני עלים וירקות, וכגון שאינם מקבלים טומאה (כגון שאינם מיוחדים למאכל אדם – ראה הלכות טומאת אוכלים א,א). הֲרֵי מְקוֹמָן וכו'. כיוון שעשויים להתפורר, כבר עכשיו הם נחשבים כאוויר וכאילו אין כאן סכך כלל, ופוסלים בשלושה טפחים (כדלקמן ה"כ).
ד. סִכְּכָהּ בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ שֶׁלֹּא דַּק אוֹתָן וְלֹא נִפְּצָן – כְּשֵׁרָה, שֶׁעֲדַיִן עֵץ הוּא. וְאִם דַּק וְנִפֵּץ אוֹתוֹ – אֵין מְסַכְּכִין בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּנָּת צוּרָתוֹ, וּכְאִלּוּ אֵינוֹ מִגִּדּוּלֵי קַרְקַע. וּמְסַכְּכִין בַּחֲבָלִים שֶׁל סִיב וְשֶׁל חֵלֶף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁהֲרֵי צוּרָתָן עוֹמֶדֶת, וְאֵין הַחֲבָלִים כֵּלִים.
ד. בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ. בצמח הפשתן. שֶׁלֹּא דַּק אוֹתָן וְלֹא נִפְּצָן. שעוד לא כתשו את הקנים בשביל להסיר את שאריות החומר המעוצה, ולא סרקו את הסיבים בשביל לנקותם וליישרם. שֶׁעֲדַיִן עֵץ הוּא. פשתן זה עדיין נחשב כבא מן הצומח. מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּנָּת צוּרָתוֹ וכו'. שהוא מעובד באופן שאינו נחשב עוד כצומח. סִיב. כעין רשת דקה הצומחת סביב גזע הדקל. חֵלֶף. חילף החולות, שממנו נהגו לקלוע חבלים וסלים. שֶׁהֲרֵי צוּרָתָן עוֹמֶדֶת. ניכר שהם מן הצומח ולא נשתנתה צורתם כל כך. וְאֵין הַחֲבָלִים כֵּלִים. ואינם מקבלים טומאה (ראה הלכות כלים א,יב).
ה. סִכְּכָהּ בְּחִצִּין: בִּזְכָרִים – כְּשֵׁרָה; בִּנְקֵבוֹת – פְּסוּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהִתְמַלֹּאות בְּבַרְזֶל, בֵּית קִבּוּל הוּא, וּמְקַבֵּל טֻמְאָה כְּכָל כְּלִי קִבּוּל.
ה. בְּחִצִּין. בגוף החץ שעשוי עץ, בלא ראשו העשוי מתכת. בִּזְכָרִים. שבראש החץ יש שקע שבו מוכנס גוף החץ. כְּשֵׁרָה. כדין כלי עץ שאין להם בית קיבול, שאינם מקבלים טומאה (ראה הלכות כלים א,י, ד,א). בִּנְקֵבוֹת. שבראש החץ יש בליטה, המוכנסת בשקע שבגוף החץ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהִתְמַלֹּאות בְּבַרְזֶל בֵּית קִבּוּל הוּא. מכיוון שבזמן שמשתמש בכלים אלו ומסכך בהם יש להם בית קיבול (יד"פ בשם ר"ח, והשווה הלכות כלים ב,ג).
ו. מַחֲצֶלֶת קָנִים אוֹ מַחֲצֶלֶת גֶּמִי אוֹ חֵלֶף: קְטַנָּה – סְתָמָהּ לִשְׁכִיבָה, לְפִיכָךְ אֵין מְסַכְּכִין בָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה אוֹתָהּ לְסִכּוּךְ; גְּדוֹלָה – סְתָמָהּ לְסִכּוּךְ, לְפִיכָךְ מְסַכְּכִין בָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה אוֹתָהּ לִשְׁכִיבָה. וְאִם יֵשׁ לָהּ קִיר – אֲפִלּוּ גְּדוֹלָה אֵין מְסַכְּכִין בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הִיא כִּכְלִי קִבּוּל. וַאֲפִלּוּ נִטַּל הַקִּיר שֶׁלָּהּ – אֵין מְסַכְּכִין בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּשִׁבְרֵי כֵּלִים.
ו. גֶּמִי. קנים דקים ארוכים. קְטַנָּה סְתָמָהּ לִשְׁכִיבָה. מן הסתם הייתה כוונת העושה אותה שתשמש לשכיבה, ולפיכך מקבלת טומאה. גְּדוֹלָה סְתָמָהּ לְסִכּוּךְ. מן הסתם הייתה כוונת העושה אותה שתשמש לשם סכך, ולפיכך היא אינה נידונת ככלי ואינה מקבלת טומאה. קִיר. שפה מוגבהת.
ז. נְסָרִין שֶׁאֵין בְּרָחְבָּן אַרְבָּעָה טְפָחִים – מְסַכְּכִין בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְשֻׁפִּין. וְאִם יֵשׁ בְּרָחְבָּן אַרְבָּעָה – אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְשֻׁפִּין, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֵשֵׁב תַּחַת הַתִּקְרָה וִידַמֶּה שֶׁהִיא כְּסֻכָּה. נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר אֶחָד שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים – כְּשֵׁרָה, וְאֵין יְשֵׁנִין תַּחְתָּיו, וְהַיָּשֵׁן תַּחְתָּיו לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. הָיוּ נְסָרִין שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבָּן אַרְבָּעָה וְאֵין בְּעָבְיָן אַרְבָּעָה, וַהֲפָכָן עַל צִדֵּיהֶן שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה וְסִכֵּךְ בָּהֶן – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, שֶׁזֶּה הַנֶּסֶר פָּסוּל, בֵּין שֶׁסִּכֵּךְ בְּרָחְבּוֹ בֵּין שֶׁסִּכֵּךְ בְּעָבְיוֹ.
ז. נְסָרִין. לוחות עץ. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְשֻׁפִּין. משויפים וחלקים, ואף על פי כן אינם נחשבים ככלים המקבלים טומאה. שֶׁמָּא יֵשֵׁב תַּחַת הַתִּקְרָה. והתקרה פסולה, כמבואר בהלכה הבאה. נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר אֶחָד שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים. ושאר הסוכה מסוככת בסכך כשר. כְּשֵׁרָה וְאֵין יְשֵׁנִין תַּחְתָּיו. אין דין נסר זה כסכך פסול שפוסל את הסוכה אם רחב ארבעה טפחים (לקמן הי"ד), לפי שהנסר אינו עשוי מחומר פסול אלא נאסר רק משום הגזרה. ומכל מקום, אין לישון תחת נסר זה משום הגזרה. וַהֲפָכָן עַל צִדֵּיהֶן שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה. העמיד את הנסרים על הצד הצר.
ח. תִּקְרָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַעֲזִיבָה, שֶׁהִיא הַטִּיט וְהָאֲבָנִים, אֶלָּא נְסָרִים תְּקוּעִים בִּלְבַד – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשׂוּ לְשֵׁם סֻכָּה אֶלָּא לְשֵׁם בַּיִת. לְפִיכָךְ, אִם פִּקְפֵּק הַנְּסָרִים וְהֵנִיד הַמַּסְמְרִים לְשֵׁם סֻכָּה – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּכָל נֶסֶר רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְכֵן אִם נָטַל אֶחָד מִבִּנְתַּיִם וְהִנִּיחַ בִּמְקוֹמוֹ סְכָךְ כָּשֵׁר לְשֵׁם סֻכָּה – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
ח. תִּקְרָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַעֲזִיבָה וכו'. תקרה העשויה מלוחות עץ בלבד ללא האבנים והטיט שעליהן. לְפִיכָךְ אִם פִּקְפֵּק הַנְּסָרִים וְהֵנִיד הַמַּסְמְרִים. אם פירק את חיבור הלוחות לבית בכך שהוציא מהן את המסמרים, ועשה זאת לשם סוכה. אִם נָטַל אֶחָד מִבִּנְתַּיִם. שהוציא אחד מבין כל שני נסרים. הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. ואינו צריך לפקפק את הנסרים האחרים.
ט. סֻכָּה שֶׁנַּעֲשָׂת כְּהִלְכָתָהּ מִכָּל מָקוֹם – כְּשֵׁרָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂת לְשֵׁם מִצְוָה, וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה עֲשׂוּיָה לְצֵל, כְּגוֹן סֻכַּת גּוֹיִם וְסֻכַּת בְּהֵמָה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל סֻכָּה שֶׁנַּעֲשָׂת מֵאֵלֶיהָ – פְּסוּלָה, לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂת לְצֵל. וְכֵן הַחוֹטֵט בַּגָּדִישׁ וְעָשָׂהוּ סֻכָּה – אֵינָהּ סֻכָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא עִמֵּר גָּדִישׁ זֶה לְצֵל. לְפִיכָךְ, אִם עָשָׂה בַּתְּחִלָּה חָלָל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה לְשֵׁם סֻכָּה, וְחָטַט בָּהּ אַחֲרֵי כֵן וְהִשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה – כְּשֵׁרָה, שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה סְכָךְ שֶׁלָּהּ לְצֵל.
ט. סֻכַּת גּוֹיִם. שעשו גויים. וְסֻכַּת בְּהֵמָה. שנעשתה לצורך בהמות. הַחוֹטֵט בַּגָּדִישׁ. חופר ועושה בור בתוך ערמת תבואה. שֶׁהֲרֵי לֹא עִמֵּר גָּדִישׁ זֶה לְצֵל. שכשהניח את ערמת הגדיש לא עשה זאת כדי שתשמש לצל כלשהו. ואם חפר בגדיש, אף אם עשה זאת לשם צל – לא עשה שום פעולה חדשה של עשיית הסוכה (הסכך), שהרי סכך זה כבר עמד במקומו והוא רק חפר תחתיו. אִם עָשָׂה בַּתְּחִלָּה וכו'. אם בתחילה כאשר הניח את הגדיש, השאיר תחתיו חלל בגובה של טפח לפחות ובאורך ורוחב של שבעה טפחים, ניתן לומר שמתחילה גדיש זה הונח גם לצל על החלל שתחתיו, ולכן כאשר הגדיל את גובה החלל לעשרה טפחים הרי זו סוכה כשרה.
י. חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִין – אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה אָדָם חֲבִילוֹת עַל גַּגּוֹ כְּדֵי לְיַבְּשָׁן, וְיִמָּלֵךְ וְיֵשֵׁב תַּחְתֵּיהֶן לְשֵׁם סֻכָּה, וְהוּא מִתְּחִלָּה לֹא עָשָׂה סְכָךְ זֶה לְצֵל, וְנִמְצֵאת כְּסֻכָּה שֶׁנַּעֲשָׂת מֵאֵלֶיהָ. וְאִם הִתִּירָן – כְּשֵׁרָה. וְאֵין חֲבִילָה פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בַּדִּים.
י. בַּדִּים. ענפים.
יא. חֲבִילוֹת קְטַנּוֹת שֶׁאָגְדוּ אוֹתָן לְמִנְיָן – מְסַכְּכִין בָּהֶן. וְכֵן הַחוֹתֵךְ רֹאשׁ הַדֶּקֶל וְהַחֲרִיּוֹת אֲגוּדוֹת בּוֹ – מְסַכְּכִין בּוֹ, שֶׁאֶגֶד בִּידֵי שָׁמַיִם אֵינוֹ כַּחֲבִילָה. וַאֲפִלּוּ קָשַׁר רָאשֵׁי הַחֲרִיּוֹת כֻּלָּן מִצַּד הָאֶחָד, שֶׁנִּמְצְאוּ כַּחֲבִילָה אֶחָד מִשְּׁנֵי רָאשֶׁיהָ בִּידֵי שָׁמַיִם וְאֶחָד בִּידֵי אָדָם – מְסַכְּכִין בָּהּ, שֶׁהָאוֹגֵד עֵץ אֶחָד אֵינוֹ חֲבִילָה, וְזוֹ כְּעֵץ אֶחָד הִיא, שֶׁהֲרֵי אֲגוּדָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְכֵן כָּל אֶגֶד שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְטַלְטְלוֹ – אֵינוֹ אֶגֶד.
יא. חֲבִילוֹת קְטַנּוֹת שֶׁאָגְדוּ אוֹתָן לְמִנְיָן. שנקשרו כדי שיהיו מסודרים בחבילות של מספר קבוע. מְסַכְּכִין בָּהֶן. שחוברו רק לשם מניינם ואינו עתיד להשאירם מחוברים, ולכן אין חשש שיעלם כך לגג לייבשם. הַחוֹתֵךְ רֹאשׁ הַדֶּקֶל וְהַחֲרִיּוֹת אֲגוּדוֹת בּוֹ. חתך את ראש עץ הדקל שיוצאים ממנו מספר ענפים, והדבר דומה לחבילה של ענפים. שֶׁהָאוֹגֵד עֵץ אֶחָד אֵינוֹ חֲבִילָה. שכיוון שהם מחוברים כבר הם נחשבים כעץ אחד בלבד, ולכן גם אם קשר לא עשה בזה חבילה. שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְטַלְטְלוֹ. שאין קשירתו חזקה כך ועלולה להתפרק עם טלטול החבילה.
יב. הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ תַּחַת הָאִילָן – כְּאִלּוּ עֲשָׂיָהּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת. הִדְלָה עָלֶיהָ עֲלֵי הָאִילָנוֹת וּבַדֵּיהֶן, וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּן, וְאַחַר כָּךְ קְצָצָן: אִם הָיָה הַסִּכּוּךְ הַרְבֵּה מֵהֶן – כְּשֵׁרָה; וְאִם לֹא הָיָה הַסִּכּוּךְ שֶׁהָיָה כָּשֵׁר מִתְּחִלָּתוֹ, הַרְבֵּה מֵהֶן – צָרִיךְ לְנַעְנֵעַ אוֹתָן אַחַר קְצִיצָתָן, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה עֲשׂוּיָה לְשֵׁם סֻכָּה.
יב. כְּאִלּוּ עֲשָׂיָהּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת. ופסולה. הִדְלָה עָלֶיהָ וכו'. הגביה את עלי האילנות וענפיהם על הסוכה בעודם מחוברים, והניח על גביהם סכך, ואחר כך קצץ את העלים והענפים. אִם הָיָה הַסִּכּוּךְ הַרְבֵּה מֵהֶן כְּשֵׁרָה. אם היה הסכך הכשר מרובה מענפים אלו, כשרה. כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה עֲשׂוּיָה לְשֵׁם סֻכָּה. שהרי בתחילה כשהונחו לא היו כשרים לסכך.
יג. עֵרֵב דָּבָר שֶׁמְּסַכְּכִין בּוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין מְסַכְּכִין בּוֹ וְסִכֵּךְ בִּשְׁנֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהַכָּשֵׁר יָתֵר עַל הַפָּסוּל – פְּסוּלָה. סִכֵּךְ בְּזֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ זֶה בְּצַד זֶה, אִם יֵשׁ בִּסְכָךְ פָּסוּל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בְּמָקוֹם אֶחָד בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה.
יד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּקְטַנָּה. אֲבָל בְּסֻכָּה גְּדוֹלָה: סְכָךְ פָּסוּל בָּאֶמְצַע פּוֹסֵל בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים, פָּחוֹת מִכָּאן כְּשֵׁרָה; וּמִן הַצַּד – פּוֹסֵל בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, וּפָחוֹת מִכָּאן כְּשֵׁרָה.
כֵּיצַד? בַּיִת שֶׁנִּפְחַת בְּאֶמְצָעוֹ וְסִכֵּךְ עַל מְקוֹם הַפְּחָת, וְכֵן חָצֵר הַמֻּקֶּפֶת אַכְסַדְרָה שֶׁסִּכֵּךְ עָלֶיהָ, וְכֵן סֻכָּה גְּדוֹלָה שֶׁהִקִּיפוּהָ בְּדָבָר שֶׁאֵין מְסַכְּכִין בּוֹ בְּצַד הַדְּפָנוֹת מִלְּמַעְלָה: אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת הַסְּכָךְ הַכָּשֵׁר וְלַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת – פְּסוּלָה; פָּחוֹת מִכָּאן – רוֹאִין כְּאִלּוּ הַכֹּתֶל נֶעֱקַם, וְיֵחָשֵׁב זֶה הַסְּכָךְ הַפָּסוּל מִגּוּף הַכֹּתֶל, וּכְשֵׁרָה. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
יד. בִּקְטַנָּה. סוכה ששטחה הכולל הוא שבעה על שבעה טפחים (לקמן הט"ו), ומשום כך הסכך הפסול ממעט משיעור הכשרות המינימלי של הסוכה והיא פסולה (אך כאשר הסכך הפסול הוא פחות משלושה טפחים הוא בטל מדין לבוד ואינו ממעט, ראה לעיל ד,טו). בְּסֻכָּה גְּדוֹלָה. סוכה שיש בה שבעה על שבעה טפחים של סכך כשר מלבד הסכך הפסול (לקמן הט"ו), ולכן הסכך הפסול אינו ממעט את הסוכה משיעור כשרות שלה ואינו פוסל, אלא אם כן יש בו שיעור של ארבעה טפחים באמצע (שהוא שיעור חשוב שפוסל), או שהוא יותר מארבע אמות בצד (שפחות מכך הוא יכול להיחשב כ'דופן עקומה' כמבואר בסמוך).
שֶׁנִּפְחַת בְּאֶמְצָעוֹ. חלק מן התקרה באמצע הבית נחסר. חָצֵר הַמֻּקֶּפֶת אַכְסַדְרָה. חצר המוקפת בתים משלושה צדדים ולאורך צדדי החצר ישנו שטח מקורה, וסיכך בשטח הפתוח שמעבר לקצה תקרת האכסדרה. וְכֵן סֻכָּה גְּדוֹלָה שֶׁהִקִּיפוּהָ וכו'. בהיקף החיצוני של הסוכה יש סכך פסול שמגיע עד לדפנות. אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת וכו'. כל עוד המרחק בין הסכך לדפנות הוא פחות מארבע אמות הסוכה כשרה, שאנו מתייחסים לסכך הפסול כאילו הוא המשך הדופן שמתעקמת וממשיכה עד מקום הסכך הכשר.
טו. וְאֵיזוֹ הִיא סֻכָּה קְטַנָּה? כָּל שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא שִׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים. וּגְדוֹלָה? כָּל שֶׁיִּשָּׁאֵר בָּהּ יָתֵר עַל הַסְּכָךְ הַפָּסוּל שִׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים סְכָךְ כָּשֵׁר.
טו. שִׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים. שהוא השיעור המינימלי לסוכה (לעיל ד,א). כָּל שֶׁיִּשָּׁאֵר בָּהּ וכו'. כל סוכה שיש בה שטח של שבעה על שבעה טפחים סכך, מלבד הסכך הפסול.
טז. סִכֵּךְ בְּדָבָר פָּסוּל וְדָבָר כָּשֵׁר זֶה בְּצַד זֶה, וְאֵין בְּמָקוֹם אֶחָד מִסְּכָךְ הַפָּסוּל רֹחַב שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אֶלָּא פָּחוֹת: אִם הָיָה כָּל הַסְּכָךְ הַכָּשֵׁר יָתֵר עַל כָּל הַסְּכָךְ הַפָּסוּל – כְּשֵׁרָה; וְאִם הָיָה זֶה כְּמוֹ זֶה בְּצִמְצוּם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּמָקוֹם אֶחָד שְׁלֹשָׁה – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁסְּכָךְ פָּסוּל כְּפָרוּץ הוּא נֶחֱשָׁב.
טז. וְאֵין בְּמָקוֹם אֶחָד וכו'. אין במקום אחד רצוף שיעור סכך פסול המספיק כדי לפסול את הסוכה. וְאֵין בְּמָקוֹם אֶחָד מִסְּכָךְ הַפָּסוּל רֹחַב שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בסוכה קטנה, שאם כן הסוכה פסולה ללא קשר לכמות הסכך הכשר (ובסוכה גדולה השיעורים שונים כדלעיל יג-יד). בְּצִמְצוּם. בדיוק. כְּפָרוּץ הוּא נֶחֱשָׁב. כאילו איננו קיים, ועל כן הסוכה פסולה משום שחמתה מרובה מצלתה (כדלקמן הי"ט).
יז. פָּרַשׂ עָלֶיהָ בֶּגֶד מִלְּמַעְלָה אוֹ שֶׁפָּרַשׂ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר – פְּסוּלָה. פְּרָשׂו כְּדֵי לְנָאוֹתָהּ – כְּשֵׁרָה. וְכֵן אִם סִכְּכָהּ כְּהִלְכָתָהּ וְעִטְּרָהּ בְּמִינֵי פֵּרוֹת וּבְמִינֵי בְּגָדִים וְכֵלִים שֶׁתְּלָיָן בָּהּ, בֵּין בִּכְתָלֶיהָ בֵּין בַּסְּכָךְ כְּדֵי לְנָאוֹתָהּ – כְּשֵׁרָה.
יז. מִלְּמַעְלָה. כדי להגן מהשמש וכדומה. תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר. העלים הנושרים בתוך הסוכה. לְנָאוֹתָהּ. לייפות אותה.
יח. נוֹיֵי סֻכָּה אֵין מְמַעֲטִין בְּגָבְהָהּ, אֲבָל מְמַעֲטִין בְּרָחְבָּהּ. הָיוּ נוֹיֵי הַסֻּכָּה מֻפְלָגִין מִגַּגָּהּ אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר – פְּסוּלָה, שֶׁנִּמְצָא הַיּוֹשֵׁב שָׁם כְּאִלּוּ אֵינוֹ תַּחַת הַסְּכָךְ, אֶלָּא תַּחַת הַנּוֹי, שֶׁהוּא אֳכָלִים וְכֵלִים שֶׁאֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן.
יח. נוֹיֵי סֻכָּה אֵין מְמַעֲטִין בְּגָבְהָהּ. הקישוטים התלויים מתקרת הסוכה אינם נחשבים כמפחיתים את גובהה. אֲבָל מְמַעֲטִין בְּרָחְבָּהּ. אם צמודים לדפנות הסוכה הריהם נחשבים כחלק ממבנה הסוכה וממעטים את שטחה. הָיוּ נוֹיֵי הַסֻּכָּה מֻפְלָגִין מִגַּגָּהּ אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר פְּסוּלָה וכו'. שהיו הקישוטים רחוקים מהסכך, ובמרחק כזה אינם בטלים לסכך אלא נחשבים כדבר בפני עצמו, ולכן השטח שתחת הקישוט פסול לשבת בו.
יט. סְכָךְ שֶׁהָיוּ בּוֹ חַלּוֹנוֹת חַלּוֹנוֹת שֶׁהָאֲוִיר נִרְאֶה מֵהֶן: אִם יֵשׁ בְּכָל הָאֲוִיר כְּכָל מָקוֹם הַמְסֻכָּךְ – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁחַמָּתָהּ תִּהְיֶה מְרֻבָּה עַל צִלָּתָהּ, וְכָל שֶׁהַחַמָּה מְרֻבָּה עַל הַצֵּל אֵינוֹ סְכָךְ; וְאִם הָיָה הַסְּכָךְ רַב עַל הָאֲוִיר – כְּשֵׁרָה.
יט. חַלּוֹנוֹת שֶׁהָאֲוִיר נִרְאֶה מֵהֶן. חורי אוויר בסכך שאינם מסוככים כלל. אִם יֵשׁ בְּכָל הָאֲוִיר כְּכָל מָקוֹם הַמְסֻכָּךְ. אם החלקים שאינם מסוככים שווים בשטחם לחלק המסוכך.
כ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הָיָה בְּמָקוֹם אֶחָד אֲוִיר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אֲבָל אִם הָיָה אֲוִיר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ מִשְּׁלֹשָׁה. מִעֲטוֹ בְּדָבָר הַפָּסוּל, כְּגוֹן כֵּלִים וּכְסוּת: אִם סֻכָּה גְּדוֹלָה הִיא – כְּשֵׁרָה; וְאִם בְּסֻכָּה קְטַנָּה – פְּסוּלָה, עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ בְּדָבָר שֶׁמְּסַכְּכִין בּוֹ. הָיָה רֹב הַסִּכּוּךְ צִלָּתוֹ מְרֻבָּה מֵחַמָּתוֹ, וּמִעוּטוֹ חַמָּתוֹ מְרֻבָּה מִצִּלָּתוֹ, הוֹאִיל וְצִלַּת הַכֹּל מְרֻבָּה מֵחַמַּת הַכֹּל – כְּשֵׁרָה.
כ. וּכְסוּת. בגדים. אִם סֻכָּה גְּדוֹלָה וכו'. שאין סכך פסול פוסל בה עד שיהיה ארבעה טפחים באמצע או ארבע אמות בצד (לעיל הי"ד). וְאִם בְּסֻכָּה קְטַנָּה. שסכך פסול פוסל בה בשלושה טפחים (שם). הָיָה רֹב הַסִּכּוּךְ צִלָּתוֹ מְרֻבָּה מֵחַמָּתוֹ וּמִעוּטוֹ חַמָּתוֹ מְרֻבָּה מִצִּלָּתוֹ. ברוב שטח הסוכה היה יותר סכך מאוויר, אך בחלק משטחה היה יותר אוויר מסכך, הסוכה כשרה.
כא. דֶּרֶךְ הַסִּכּוּךְ לִהְיוֹת קַל כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ מִמֶּנּוּ הַכּוֹכָבִים הַגְּדוֹלִים. הָיְתָה מְעֻבָּה כְּמִין בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִין מִתּוֹכָהּ – כְּשֵׁרָה. הָיָה הַסִּכּוּךְ מְדֻבְלָל, וְהוּא הַסִּכּוּךְ שֶׁיִּהְיֶה מִקְצָתוֹ לְמַעְלָה וּמִקְצָתוֹ לְמַטָּה – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּין הָעוֹלֶה וְהַיּוֹרֵד שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְאִם הָיָה בְּרֹחַב זֶה הָעוֹלֶה טֶפַח אוֹ יָתֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּבֹהַּ יָתֵר מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ יָרַד לְמַטָּה וְנָגַע בִּשְׂפַת זֶה הַיּוֹרֵד, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד שְׂפַת הַיּוֹרֵד.
כא. קַל. דליל. שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּין הָעוֹלֶה וְהַיּוֹרֵד שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. שאז הם נחשבים כמחוברים וכאילו כל הגג מונח בשווה (ראה לעיל ד,טו). וְאִם הָיָה בְּרֹחַב זֶה הָעוֹלֶה וכו'. אם רוחב הסכך העליון הוא טפח לפחות, הסוכה כשרה גם אם הוא גבוה הרבה יותר משאר הסכך, שאנו מדמים כאילו הורידו אותו למטה והשוו את גבהו לשאר הסכך. אך זהו רק אם הסכך העליון נמצא בדיוק מעל הרווח הפנוי בסכך התחתון.
כב. הָעוֹשֶׂה סֻכָּה עַל גַּבֵּי סֻכָּה – הַתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה סֻכָּה בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְהָעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה? בְּשֶׁהָיָה גֹּבַהּ הָעֶלְיוֹנָה עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר, וְהָיָה גַּג הַתַּחְתּוֹנָה יָכוֹל לְקַבֵּל כָּרִים וּכְסָתוֹת שֶׁל עֶלְיוֹנָה אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדְּחָק. אֲבָל אִם אֵין גָּבְהָהּ שֶׁל עֶלְיוֹנָה עֲשָׂרָה, אוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה הַתַּחְתּוֹנָה יְכוֹלָה לְקַבֵּל כָּרִים וּכְסָתוֹת שֶׁל עֶלְיוֹנָה אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדְּחָק – אַף הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה גֹּבַהּ שְׁתֵּיהֶן יָתֵר עַל עֶשְׂרִים אַמָּה, שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה בִּסְכַךְ הָעֶלְיוֹנָה הִיא נִתֶּרֶת.
כב. בְּשֶׁהָיָה גֹּבַהּ הָעֶלְיוֹנָה עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר. שבאופן זה נחשבת העליונה כסוכה בפני עצמה ופוסלת את התחתונה. וְהָיָה גַּג הַתַּחְתּוֹנָה יָכוֹל לְקַבֵּל כָּרִים וּכְסָתוֹת. גג התחתונה שהוא רצפת העליונה חזק מספיק כדי שיניחו על גביו כרים וכסתות לשינה ולישיבה.
כג. מִטָּה שֶׁבְּתוֹךְ הַסֻּכָּה, אִם גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים – הַיּוֹשֵׁב תַּחְתֶּיהָ לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּסֻכָּה בְּתוֹךְ סֻכָּה. וְכֵן כִּילָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּג אֲפִלּוּ טֶפַח, אִם גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵין יְשֵׁנִין בָּהּ בַּסֻּכָּה. וְכֵן הַמַּעֲמִיד אַרְבָּעָה עַמּוּדִין וּפָרַשׂ סָדִין עֲלֵיהֶן, אִם גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה – הֲרֵי זוֹ כְּסֻכָּה בְּתוֹךְ סֻכָּה.
כג. כִּילָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּג. כיסוי מסביב למיטה שמאהיל עליה. וְכֵן הַמַּעֲמִיד אַרְבָּעָה עַמּוּדִין. בפינות המיטה.
כד. אֲבָל שְׁנֵי עַמּוּדִין שֶׁפָּרַשׂ עֲלֵיהֶן סָדִין, וְכֵן כִּילָה שֶׁאֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח, אֲפִלּוּ גְּבוֹהִין כָּל שֶׁהוּא – מֻתָּר לִישֹׁן תַּחְתֵּיהֶן בַּסֻּכָּה, שֶׁאֵינָן כְּסֻכָּה בְּתוֹךְ סֻכָּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶן גַּג.
כד. שֶׁפָּרַשׂ עֲלֵיהֶן סָדִין. והסדין משופע באלכסון מצדי העמודים. אֲפִלּוּ גְּבוֹהִין כָּל שֶׁהוּא. שיעור גדול מאוד.
כה. סֻכָּה שְׁאוּלָה כְּשֵׁרָה, וְכֵן הַגְּזוּלָה – כְּשֵׁרָה. כֵּיצַד? אִם תָּקַף עַל חֲבֵרוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִסֻּכָּתוֹ וּגְזָלָהּ וְיָשַׁב בָּהּ – יָצָא, שֶׁאֵין הַקַּרְקַע נִגְזֶלֶת. וְאִם גָּזַל עֵצִים וְעָשָׂה מֵהֶן סֻכָּה – יָצָא, תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁאֵין לְבַעַל הָעֵצִים אֶלָּא דְּמֵי עֵצִים בִּלְבַד. וַאֲפִלּוּ גָּזַל נְסָרִים וְהִנִּיחָן, וְלֹא חִבְּרָן וְלֹא שִׁנָּה בָּהֶן כְּלוּם – יָצָא. הָעוֹשֶׂה סֻכָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
כה. שֶׁאֵין הַקַּרְקַע נִגְזֶלֶת. בניגוד למיטלטלין, קרקע אינה יכולה לעבור לרשות הגזלן ולקניינו (הלכות גזלה ח,יד), ולכן למעשה אין כאן סוכה גזולה. וְאִם גָּזַל עֵצִים וכו'. אף שעצים יכולים להיגזל, חכמים תיקנו שהגוזל עצים ומשתמש בהם לבניין אינו צריך להרוס את הבניין כדי להחזירם אלא די שישיב את שוויים (שם א,ה), ומשום כך הסוכה כשרה. וַאֲפִלּוּ גָּזַל נְסָרִים וְהִנִּיחָן וְלֹא חִבְּרָן וכו'. גם כאשר לא חיבר את הנסרים אלא רק הניח אותם על גבי הסוכה, תיקנו חכמים שאם באו הבעלים במהלך החג אין חובה לפרק את הסוכה אלא די שייתן דמיה (אך לאחר החג צריך להחזיר לו את הנסרים – הלכות גזלה א,ה). הָעוֹשֶׂה סֻכָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. ואף שזו אינה הקרקע שלו.

תקציר הפרק 

פרק ה הלכות סוכה

הסכך
הסכך כשר לכתחילה בתנאים הבאים: א- שיהיה מדבר שגידוליו מן הארץ .ב- שיהיו עקור מן הארץ. ג- שלא יהיה מקבל טומאה .ד- שלא יהיה ריחו רע. ה- שלא יהיה נושר או נובל תמיד..

אין מסככים בנסרים שיש ברוחבן ארבעה טפחים.
סוכה תחת האילן – פסולה.
אין מסככים בתערובת של סכך פסול עם סכך כשר, אפילו שהכשר מרובה מן הפסול.
אם פרס סדין מעל הסכך או מתחתיו כדי למנוע נשירת עלים לסוכה – פסולה; ואם פרס סדין לנוי – כשרה.
היו קישוטי הסוכה יורדים מהסכך 4 טפחים ומעלה, הסוכה פסולה, משום שהוא כיושב תחתיהם, ולא תחת הסכך.

אין הסכך כשר אלא כשצילתו מרובה מחמתו.
3 טפחים של אויר בסכך בין באמצע בין בצד – פוסלים את כל הסוכה.
סוכה על גבי סוכה – אם הסוכה העליונה כשרה (יש בה י' טפחים) וניתן לדור בה – התחתונה פסולה, משום שהיא כסוכה העשויה בתוך הבית. ואם העליונה פסולה (אין בה י' טפחים) או שלא ניתן לדור בה התחתונה כשרה, משום שסכך העליונה נחשב הסכך של התחתונה.

דברים האסורים משום סוכה תחת סוכה: ישיבה תחת המיטה שבסוכה, או תחת כילה שיש לה גג טפח, או תחת סדין הפרוס על גבי עמודים הגבוהים עשרה טפחים.
סוכה שאולה, סוכה גזולה, העושה סוכתו ברשות הרבים – כשרות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בנה סוכה לשמור על שדה האבטיחים – יכול לקיים בה מצוות סוכה?

2.סיכך במחובר ואחר כך קצץ – האם חייב לפרק את כל הסוכה ולבנות מחדש?

3.סוכה בחצר של אדם זר וישב בה בלי רשותו – קיים בה מצווה?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן