א. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַבְּהֵמָה, וְחָלְתָה אוֹ נִשְׁתַּטָּת אוֹ נִלְקְחָה לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפָהּ לַחֲזֹר אִם נִלְקְחָה דֶּרֶךְ הֲלִיכָתָהּ – הֲרֵי הַמַּשְׂכִּיר אוֹמֵר לַשּׂוֹכֵר: 'הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ', וְחַיָּב לִתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁשְּׂכָרָהּ לָשֵׂאת עָלֶיהָ מַשּׂוֹי שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשְׁלִיכוֹ בְּלֹא הַקְפָּדָה. אֲבָל אִם שְׂכָרָהּ לִרְכֹּב עָלֶיהָ אוֹ לָשֵׂאת עָלֶיהָ כְּלֵי זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר אִם שָׂכַר מִמֶּנּוּ חֲמוֹר. וְאִם לֹא הֶעֱמִיד – יַחֲזִיר הַשָּׂכָר וִיחַשֵּׁב עִמּוֹ עַל שְׂכַר מַה שֶּׁהָלַךְ בָּהּ.
א. אוֹ נִלְקְחָה לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפָהּ לַחֲזֹר. השלטונות החרימו את החמור לצורך עבודת המלך ואינם עתידים להחזירו (וכל שכן אם נלקח החמור רק לזמן מסוים ואחר כך יחזירוהו). אִם נִלְקְחָה דֶּרֶךְ הֲלִיכָתָהּ. כאשר שליחי השלטונות לא חיפשו את הבהמה המסוימת הזו אלא באקראי הזדמנה להם, חייב השוכר לשלם משום שטוען המשכיר שמזלו של השוכר גרם, שאילולא הוליך שם את הבהמה לא הייתה נלקחת, אך אם לקחו דווקא בהמה זו, הרי זה מחמת המשכיר ולא מחמת השוכר וחייב להעמיד לו בהמה אחרת (תוספות בבא מציעא עח,ב בשם ר"ח). וְחַיָּב לִתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם. חייב השוכר לשלם את כל דמי השכירות. אֲבָל אִם שְׂכָרָהּ לִרְכֹּב עָלֶיהָ אוֹ לָשֵׂאת עָלֶיהָ כְּלֵי זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר. שכאשר שכר את הבהמה לרכיבה או לנשיאת מטען רגיש, יש למשכיר מחויבות גבוהה יותר למימוש השכירות (יד"פ). וְאִם לֹא הֶעֱמִיד יַחֲזִיר הַשָּׂכָר. במקרה שכבר שילם השוכר דמי השכירות, יחזירם לו המשכיר. וִיחַשֵּׁב עִמּוֹ עַל שְׂכַר מַה שֶּׁהָלַךְ בָּהּ. ישלם השוכר למשכיר באופן יחסי על חלק השכירות שהתממש.
ב. מֵתָה הַבְּהֵמָה אוֹ נִשְׁבְּרָה, בֵּין שֶׁשְּׂכָרָהּ לָשֵׂאת בֵּין שֶׁשְּׂכָרָהּ לִרְכֹּב, אִם אָמַר לוֹ: 'חֲמוֹר סְתָם אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ' – חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר אַחֵר מִכָּל מָקוֹם. וְאִם לֹא הֶעֱמִיד – יֵשׁ לַשּׂוֹכֵר לִמְכֹּר הַבְּהֵמָה וְלִקַּח בָּהּ בְּהֵמָה אַחֶרֶת, אוֹ שׂוֹכֵר בְּדָמֶיהָ אִם אֵין בַּדָּמִים לִקַּח, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק עִמּוֹ.
אָמַר לוֹ: 'חֲמוֹר זֶה אֲנִי שׂוֹכֵר': אִם שְׂכָרָהּ לִרְכֹּב אוֹ לִכְלֵי זְכוּכִית, וּמֵתָה בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ: אִם יֵשׁ בְּדָמֶיהָ לִקַּח בְּהֵמָה אַחֶרֶת – יִקַּח; וְאִם אֵין בַּדָּמִים לִקַּח – שׂוֹכֵר אֲפִלּוּ בְּכֻלָּן, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק עִמּוֹ; וְאִם אֵין בַּדָּמִים לֹא לִקַּח וְלֹא לִשְׂכֹּר – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁל חֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת. שְׂכָרָהּ לְמַשָּׂא, הוֹאִיל וְאָמַר לוֹ: 'חֲמוֹר זֶה' וּמֵת בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ – אֵינוֹ חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ אַחֵר, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁל חֲצִי הַדֶּרֶךְ וּמַנִּיחַ לוֹ נִבְלָתוֹ.
אָמַר לוֹ: 'חֲמוֹר זֶה אֲנִי שׂוֹכֵר': אִם שְׂכָרָהּ לִרְכֹּב אוֹ לִכְלֵי זְכוּכִית, וּמֵתָה בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ: אִם יֵשׁ בְּדָמֶיהָ לִקַּח בְּהֵמָה אַחֶרֶת – יִקַּח; וְאִם אֵין בַּדָּמִים לִקַּח – שׂוֹכֵר אֲפִלּוּ בְּכֻלָּן, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק עִמּוֹ; וְאִם אֵין בַּדָּמִים לֹא לִקַּח וְלֹא לִשְׂכֹּר – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁל חֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת. שְׂכָרָהּ לְמַשָּׂא, הוֹאִיל וְאָמַר לוֹ: 'חֲמוֹר זֶה' וּמֵת בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ – אֵינוֹ חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ אַחֵר, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁל חֲצִי הַדֶּרֶךְ וּמַנִּיחַ לוֹ נִבְלָתוֹ.
ב. אִם אָמַר לוֹ חֲמוֹר סְתָם… חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר אַחֵר מִכָּל מָקוֹם. ואינו יכול לומר 'הרי שלך לפניך' שהרי התחייב להשכירו חמור ואין כאן חמור שהרי מת או יצא מכלל שימוש (מה שאין כן בהלכה הקודמת ששם הבהמה קיימת אלא שכעת אין באפשרות השוכר להשתמש בה). יֵשׁ לַשּׂוֹכֵר לִמְכֹּר הַבְּהֵמָה וְלִקַּח בָּהּ בְּהֵמָה אַחֶרֶת. רשאי למכור את הבהמה שמתה או נשברה ולקנות בדמיה בהמה אחרת שישתמש בה לצורך השכירות ולאחר מכן תחזור לבעלים. אוֹ שׂוֹכֵר בְּדָמֶיהָ אִם אֵין בַּדָּמִים לִקַּח עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק עִמּוֹ. כשאין דמי המכירה מספיקים לקניית בהמה אחרת, יכול לשכור בהם בהמה אחרת למימוש השכירות כפי שסוכם ביניהם.
אָמַר לוֹ חֲמוֹר זֶה אֲנִי שׂוֹכֵר. אם לא סיכמו באופן סתמי על השכרת חמור אלא סיכמו על השכרת חמור מסוים. אִם שְׂכָרָהּ לִרְכֹּב אוֹ לִכְלֵי זְכוּכִית. כאשר שכר את הבהמה לרכיבה או לנשיאת מטען רגיש, יש למשכיר מחויבות גבוהה יותר למימוש השכירות, ולכן גם אם החמור המסוים שהסכימו עליו מת, לא פקעה מחויבות המשכיר לשוכר. וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת. השוכר רשאי להקפיד על המשכיר, אך אינו יכול לתבוע ממנו ממון. וּמַנִּיחַ לוֹ נִבְלָתוֹ. למשכיר, ואינו יכול לשכור בדמי הנבלה חמור אחר.
אָמַר לוֹ חֲמוֹר זֶה אֲנִי שׂוֹכֵר. אם לא סיכמו באופן סתמי על השכרת חמור אלא סיכמו על השכרת חמור מסוים. אִם שְׂכָרָהּ לִרְכֹּב אוֹ לִכְלֵי זְכוּכִית. כאשר שכר את הבהמה לרכיבה או לנשיאת מטען רגיש, יש למשכיר מחויבות גבוהה יותר למימוש השכירות, ולכן גם אם החמור המסוים שהסכימו עליו מת, לא פקעה מחויבות המשכיר לשוכר. וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת. השוכר רשאי להקפיד על המשכיר, אך אינו יכול לתבוע ממנו ממון. וּמַנִּיחַ לוֹ נִבְלָתוֹ. למשכיר, ואינו יכול לשכור בדמי הנבלה חמור אחר.
ג. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה, וְטָבְעָה לָהּ בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ: אִם אָמַר לוֹ: 'סְפִינָה זוֹ אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ', וּשְׂכָרָהּ הַשּׂוֹכֵר לְהוֹלִיךְ בָּהּ יַיִן סְתָם – אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ הַשָּׂכָר, יַחֲזִיר כָּל הַשָּׂכָר, שֶׁהֲרֵי זֶה אוֹמֵר לוֹ: 'הָבֵא לִי הַסְּפִינָה עַצְמָהּ שֶׁשָּׂכַרְתִּי, שֶׁהַקְפָּדָה גְּדוֹלָה יֵשׁ בַּסְּפִינָה, וַאֲנִי אָבִיא יַיִן מִכָּל מָקוֹם וְאוֹלִיךְ בָּהּ'.
אָמַר לוֹ: 'סְפִינָה סְתָם אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ', וּשְׂכָרָהּ הַשּׂוֹכֵר לְהוֹלִיךְ בָּהּ יַיִן זֶה – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ מִן הַשָּׂכָר כְּלוּם, חַיָּב לִתֵּן כָּל הַשְּׂכִירוּת, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'הָבֵא לִי הַיַּיִן עַצְמוֹ, וַאֲנִי אָבִיא סְפִינָה מִכָּל מָקוֹם וְאוֹלִיכוֹ'. אֲבָל צָרִיךְ לְנַכּוֹת לוֹ כְּדֵי הַטֹּרַח שֶׁל חֲצִי הַדֶּרֶךְ, שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה הַמִּטַּפֵּל בְּהוֹלָכַת הַסְּפִינָה לְיוֹשֵׁב וּבָטֵל.
אָמַר לוֹ: 'סְפִינָה זוֹ אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ', וּשְׂכָרָהּ הַשּׂוֹכֵר לְהוֹלִיךְ בָּהּ יַיִן זֶה: אִם נָתַן הַשָּׂכָר – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ; וְאִם לֹא נָתַן – לֹא יִתֵּן, שֶׁאֵין זֶה יָכוֹל לְהָבִיא הַסְּפִינָה עַצְמָהּ וְלֹא זֶה יָכוֹל לְהָבִיא הַיַּיִן עַצְמוֹ. שָׂכַר סְפִינָה סְתָם לְיַיִן סְתָם – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין הַשָּׂכָר.
אָמַר לוֹ: 'סְפִינָה סְתָם אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ', וּשְׂכָרָהּ הַשּׂוֹכֵר לְהוֹלִיךְ בָּהּ יַיִן זֶה – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ מִן הַשָּׂכָר כְּלוּם, חַיָּב לִתֵּן כָּל הַשְּׂכִירוּת, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'הָבֵא לִי הַיַּיִן עַצְמוֹ, וַאֲנִי אָבִיא סְפִינָה מִכָּל מָקוֹם וְאוֹלִיכוֹ'. אֲבָל צָרִיךְ לְנַכּוֹת לוֹ כְּדֵי הַטֹּרַח שֶׁל חֲצִי הַדֶּרֶךְ, שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה הַמִּטַּפֵּל בְּהוֹלָכַת הַסְּפִינָה לְיוֹשֵׁב וּבָטֵל.
אָמַר לוֹ: 'סְפִינָה זוֹ אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ', וּשְׂכָרָהּ הַשּׂוֹכֵר לְהוֹלִיךְ בָּהּ יַיִן זֶה: אִם נָתַן הַשָּׂכָר – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ; וְאִם לֹא נָתַן – לֹא יִתֵּן, שֶׁאֵין זֶה יָכוֹל לְהָבִיא הַסְּפִינָה עַצְמָהּ וְלֹא זֶה יָכוֹל לְהָבִיא הַיַּיִן עַצְמוֹ. שָׂכַר סְפִינָה סְתָם לְיַיִן סְתָם – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין הַשָּׂכָר.
ג. סְפִינָה זוֹ… יַיִן סְתָם. שבשעת השכירות סיכמו ביניהם על ספינה מסוימת שיעביר בה השוכר איזה יין שירצה ולא יין מסוים. אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ הַשָּׂכָר יַחֲזִיר כָּל הַשָּׂכָר שֶׁהֲרֵי זֶה אוֹמֵר לוֹ וכו'. משום שהמשכיר אינו יכול למלא את התחייבותו לספק ספינה זו דווקא, ואילו השוכר יכול לקיים את חלקו בהבאת יין אחר, על המשכיר להשיב את מלוא דמי השכירות לשוכר (ושלא כדין בהמה הנזכר בהלכה הקודמת, כאן אין השוכר צריך לשלם למשכיר את שכר חצי הדרך, משום שהיין טבע והרי לא נהנה מהשכירות כלל). שֶׁהַקְפָּדָה גְּדוֹלָה יֵשׁ בַּסְּפִינָה. שאף אם ירצה המשכיר לספק לשוכר ספינה אחרת, יכול השוכר לטעון ששכר ספינה זו דווקא משום שהייתה מתאימה להעברת היין.
סְפִינָה סְתָם… יַיִן זֶה. שבשעת השכירות סיכמו ביניהם שהשוכר יעביר יין מסוים ללא התחייבות על ספינה מסוימת שיספק המשכיר לשוכר. חַיָּב לִתֵּן כָּל הַשְּׂכִירוּת שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ וכו'. משום שהשוכר אינו יכול למלא את חלקו בהתחייבות, ואילו המשכיר יכול למלא את חלקו אם יספק ספינה אחרת, על השוכר לשלם את דמי השכירות. אֲבָל צָרִיךְ לְנַכּוֹת לוֹ כְּדֵי הַטֹּרַח שֶׁל חֲצִי הַדֶּרֶךְ. המשכיר את הספינה מנכה מדמי השכירות את טורח חצי הדרך שהיה אמור להשיט את הספינה לולי טבעה, ומחשבים כמה מוכן היה אדם שינכו לו משכר טורח הולכת הספינה למרחק זה על מנת שבמקום להפליג יהיה יושב ובטל.
שֶׁאֵין זֶה יָכוֹל לְהָבִיא הַסְּפִינָה עַצְמָהּ וְלֹא זֶה יָכוֹל לְהָבִיא הַיַּיִן עַצְמוֹ. ומכיוון שאף אחד מהם אינו יכול למלא את חלקו בהסכם השכירות, משאירים את הממון ביד המוחזק. שָׂכַר סְפִינָה סְתָם לְיַיִן סְתָם הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין הַשָּׂכָר. מכיוון שכל אחד יכול למלא את חלקו בהסכם השכירות, אלא ששניהם אינם מעוניינים במימוש השכירות, חולקים את דמי השכירות ביניהם.
סְפִינָה סְתָם… יַיִן זֶה. שבשעת השכירות סיכמו ביניהם שהשוכר יעביר יין מסוים ללא התחייבות על ספינה מסוימת שיספק המשכיר לשוכר. חַיָּב לִתֵּן כָּל הַשְּׂכִירוּת שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ וכו'. משום שהשוכר אינו יכול למלא את חלקו בהתחייבות, ואילו המשכיר יכול למלא את חלקו אם יספק ספינה אחרת, על השוכר לשלם את דמי השכירות. אֲבָל צָרִיךְ לְנַכּוֹת לוֹ כְּדֵי הַטֹּרַח שֶׁל חֲצִי הַדֶּרֶךְ. המשכיר את הספינה מנכה מדמי השכירות את טורח חצי הדרך שהיה אמור להשיט את הספינה לולי טבעה, ומחשבים כמה מוכן היה אדם שינכו לו משכר טורח הולכת הספינה למרחק זה על מנת שבמקום להפליג יהיה יושב ובטל.
שֶׁאֵין זֶה יָכוֹל לְהָבִיא הַסְּפִינָה עַצְמָהּ וְלֹא זֶה יָכוֹל לְהָבִיא הַיַּיִן עַצְמוֹ. ומכיוון שאף אחד מהם אינו יכול למלא את חלקו בהסכם השכירות, משאירים את הממון ביד המוחזק. שָׂכַר סְפִינָה סְתָם לְיַיִן סְתָם הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין הַשָּׂכָר. מכיוון שכל אחד יכול למלא את חלקו בהסכם השכירות, אלא ששניהם אינם מעוניינים במימוש השכירות, חולקים את דמי השכירות ביניהם.
ד. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה, וּפְרָקָהּ בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ – נוֹתֵן לוֹ שְׂכַר כָּל הַדֶּרֶךְ. וְאִם מָצָא הַשּׂוֹכֵר מִי שֶׁיַּשְׂכִּיר אוֹתָהּ לוֹ עַד הַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק – מַשְׂכִּיר, וְיֵשׁ לְבַעַל הַסְּפִינָה עָלָיו תַּרְעֹמֶת.
וְכֵן אִם מָכַר כָּל הַסְּחוֹרָה שֶׁבַּסְּפִינָה לְאִישׁ אֶחָד בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְיָרַד הוּא וְעָלָה הַלּוֹקֵחַ – נוֹטֵל שְׂכַר חֲצִי הַדֶּרֶךְ מִן הָרִאשׁוֹן וּשְׂכַר הַחֵצִי מִזֶּה הָאַחֲרוֹן, וְיֵשׁ לְבַעַל הַסְּפִינָה עָלָיו תַּרְעֹמֶת, מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לִסְבֹּל דַּעַת אִישׁ אַחֵר שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻרְגַּל בּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְכֵן אִם מָכַר כָּל הַסְּחוֹרָה שֶׁבַּסְּפִינָה לְאִישׁ אֶחָד בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְיָרַד הוּא וְעָלָה הַלּוֹקֵחַ – נוֹטֵל שְׂכַר חֲצִי הַדֶּרֶךְ מִן הָרִאשׁוֹן וּשְׂכַר הַחֵצִי מִזֶּה הָאַחֲרוֹן, וְיֵשׁ לְבַעַל הַסְּפִינָה עָלָיו תַּרְעֹמֶת, מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לִסְבֹּל דַּעַת אִישׁ אַחֵר שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻרְגַּל בּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. וּפְרָקָהּ בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ. השוכר פרק ממנה את מטענו באמצע הדרך. נוֹתֵן לוֹ שְׂכַר כָּל הַדֶּרֶךְ. משלם השוכר למשכיר את מלוא דמי השכירות, אף על פי שלא מימש את כולה. מִי שֶׁיַּשְׂכִּיר אוֹתָהּ לוֹ עַד הַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. אם השוכר מוצא אדם אחר להשכיר לו את הספינה, ולהשתמש בה בכפוף למה שסוכם עם המשכיר הראשון, רשאי לעשות כן (כדלקמן ה"ה). וְיֵשׁ לְבַעַל הַסְּפִינָה עָלָיו תַּרְעֹמֶת. שהרי השכיר לאדם אחר שלא מדעתו, ואולי לא נוח למשכיר להשכיר לאדם זה.
וְיָרַד הוּא וְעָלָה הַלּוֹקֵחַ. השוכר שמכר את סחורתו יורד מהספינה, והקונה עולה וממשיך בהפלגה.
וְיָרַד הוּא וְעָלָה הַלּוֹקֵחַ. השוכר שמכר את סחורתו יורד מהספינה, והקונה עולה וממשיך בהפלגה.
ה. מִכָּאן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ עַד זְמַן קָצוּב, וְרָצָה הַשּׂוֹכֵר לְהַשְׂכִּיר הַבַּיִת לְאַחֵר עַד סוֹף זְמַנּוֹ – מַשְׂכִּיר, אֲבָל לַאֲחֵרִים שֶׁהֵן כְּמִנְיַן בְּנֵי בֵּיתוֹ: אִם הָיוּ אַרְבָּעָה – לֹא יִשְׂכֹּר לַחֲמִשָּׁה. שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר אֶלָּא בַּמִּטַּלְטְלִין, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'אֵין רְצוֹנִי שֶׁיְּהֵא פִּקְדוֹנִי בְּיַד אַחֵר', אֲבָל בַּקַּרְקַע אוֹ בַּסְּפִינָה שֶׁהֲרֵי בַּעְלָהּ עִמָּהּ – אֵין אוֹמְרִין כֵּן.
וְכֵן אֲנִי אוֹמֵר, אִם אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת לַשּׂוֹכֵר: 'לָמָּה תִּטְרַח וְתַשְׂכִּיר בֵּיתִי לַאֲחֵרִים? אִם לֹא תִּרְצֶה לַעֲמֹד בּוֹ, צֵא וְהַנִּיחוֹ וְאַתָּה פָּטוּר מִשְּׂכִירוּתוֹ' – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׂכִּירוֹ לְאַחֵר, שֶׁזֶּה בְּ"אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו" (משלי ג,כז) – עַד שֶׁאַתָּה מַשְׂכִּירוֹ לְאַחֵר, הַנִּיחַ לָזֶה בֵּיתוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה וְאָמַר: אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׂכִּירוֹ לְאַחֵר כְּלָל, וְיִתֵּן שְׂכָרוֹ עַד סוֹף זְמַנּוֹ. וְלֹא יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה דִּין אֱמֶת.
וְכֵן אֲנִי אוֹמֵר, אִם אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת לַשּׂוֹכֵר: 'לָמָּה תִּטְרַח וְתַשְׂכִּיר בֵּיתִי לַאֲחֵרִים? אִם לֹא תִּרְצֶה לַעֲמֹד בּוֹ, צֵא וְהַנִּיחוֹ וְאַתָּה פָּטוּר מִשְּׂכִירוּתוֹ' – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׂכִּירוֹ לְאַחֵר, שֶׁזֶּה בְּ"אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו" (משלי ג,כז) – עַד שֶׁאַתָּה מַשְׂכִּירוֹ לְאַחֵר, הַנִּיחַ לָזֶה בֵּיתוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה וְאָמַר: אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׂכִּירוֹ לְאַחֵר כְּלָל, וְיִתֵּן שְׂכָרוֹ עַד סוֹף זְמַנּוֹ. וְלֹא יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה דִּין אֱמֶת.
ה. אֲבָל לַאֲחֵרִים שֶׁהֵן כְּמִנְיַן בְּנֵי בֵּיתוֹ. רשות השוכר להחליף שוכרים מותנית בכך שלא ירבה את מספר הדיירים. שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וכו'. כדלעיל א,ד. שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ. יכול המשכיר לטעון כנגד השוכר. אֲבָל בַּקַּרְקַע. שבכל מקום שהיא, אינה יוצאת מרשות הבעלים (מאירי בבא מציעא עט,ב). אוֹ בַּסְּפִינָה שֶׁהֲרֵי בַּעְלָהּ עִמָּהּ. שבעל הספינה מפליג עם השוכר.
ו. 'בַּיִת זֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ', וְאַחַר שֶׁהִשְׂכִּירוֹ לוֹ נָפַל – אֵינוֹ חַיָּב לִבְנוֹתוֹ, אֶלָּא מְחַשֵּׁב עִמּוֹ עַל מַה שֶּׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, וּמַחֲזִיר לוֹ שְׁאָר הַשְּׂכִירוּת. אֲבָל אִם סְתָרוֹ – חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת אַחֵר אוֹ יִשְׂכֹּר לוֹ כְּמוֹתוֹ. וְכֵן אִם חָזַר אַחַר שֶׁשְּׂכָרוֹ לָזֶה וְהִשְׂכִּירוֹ אוֹ מְכָרוֹ לְגוֹי אוֹ אַנָּס, שֶׁהִפְקִיעַ שְׂכִירוּת הָרִאשׁוֹן – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַשְׂכִּיר לוֹ בַּיִת אַחֵר כְּמוֹתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ו. אֵינוֹ חַיָּב לִבְנוֹתוֹ. מכיוון שהשכיר לו בית מסוים, אין המשכיר חייב לבנות את הבית, והשכירות הסתיימה עם נפילתו. אֶלָּא מְחַשֵּׁב עִמּוֹ עַל מַה שֶּׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וּמַחֲזִיר לוֹ שְׁאָר הַשְּׂכִירוּת. ובמקרה זה אין השוכר משתמש בדמי הבית שנפל כדי לבנות או לשכור אחר, משום שאין דרך למכור בית שנפל (שלא כדין השוכר חמור זה לרכוב שהשוכר משתמש בדמי הנבלה לקנות או לשכור חמור אחר כדלעיל ה"ב, שכן נבלה היא דבר העומד למכירה – מ"מ). אִם סְתָרוֹ. אם המשכיר הרס את הבית. חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת אַחֵר אוֹ יִשְׂכֹּר לוֹ כְּמוֹתוֹ. שכאשר הדבר נובע ממעשה ישיר של המשכיר, חייב לספק לשוכר בית אחר לשכירות. אַנָּס. אדם אלים שנוטל בכוח. שֶׁהִפְקִיעַ שְׂכִירוּת הָרִאשׁוֹן. ביטל את השכירות בעל כרחו של השוכר.
ז. הִשְׂכִּיר לוֹ בַּיִת סְתָם, וְאַחַר שֶׁנָּתַן לוֹ בַּיִת נָפַל – חַיָּב לִבְנוֹתוֹ אוֹ יִתֵּן לוֹ בַּיִת אַחֵר. וְאִם הָיָה קָטָן מִן הַבַּיִת שֶׁנָּפַל – אֵין הַשּׂוֹכֵר יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָרוּי בַּיִת, שֶׁלֹּא הִשְׂכִּיר לוֹ אֶלָּא בַּיִת סְתָם.
אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'בַּיִת כָּזֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ' – חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת כְּמִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ שֶׁל בַּיִת זֶה שֶׁהֶרְאָהוּ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: 'לֹא הָיָה עִנְיַן דְּבָרַי אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לַנָּהָר' אוֹ 'לַשּׁוּק' אוֹ 'לַמֶּרְחָץ' 'כְּזֶה', אֶלָּא חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת כְּמִדָּתוֹ וּכְצוּרָתוֹ.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה קָטָן – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל; גָּדוֹל – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן. אֶחָד – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם; שְׁנַיִם – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד. וְלֹא יִפְחֹת מִן הַחַלּוֹנוֹת שֶׁהָיוּ בּוֹ וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן.
אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'בַּיִת כָּזֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ' – חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת כְּמִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ שֶׁל בַּיִת זֶה שֶׁהֶרְאָהוּ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: 'לֹא הָיָה עִנְיַן דְּבָרַי אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לַנָּהָר' אוֹ 'לַשּׁוּק' אוֹ 'לַמֶּרְחָץ' 'כְּזֶה', אֶלָּא חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת כְּמִדָּתוֹ וּכְצוּרָתוֹ.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה קָטָן – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל; גָּדוֹל – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן. אֶחָד – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם; שְׁנַיִם – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד. וְלֹא יִפְחֹת מִן הַחַלּוֹנוֹת שֶׁהָיוּ בּוֹ וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן.
ז. הִשְׂכִּיר לוֹ בַּיִת סְתָם וכו'. משום שבשעת השכירות לא סיכמו על בית מסוים, חייב המשכיר לממש את חלקו בשכירות ולספק לשוכר בית. שֶׁיִּהְיֶה קָרוּי בַּיִת. שיהיה בית הראוי לדירה.
בַּיִת כָּזֶה. הגדירו את הבית שיושכר על פי בית אחר. וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ לֹא הָיָה עִנְיַן דְּבָרַי וכו'. אין המשכיר יכול לטעון שכוונתו במילת 'כזה' הייתה לעניינים אחרים שבבית זה שהראהו.
לְפִיכָךְ. אם נפל הבית ובא המשכיר לבנותו. לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם. מחולק לשניים.
בַּיִת כָּזֶה. הגדירו את הבית שיושכר על פי בית אחר. וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ לֹא הָיָה עִנְיַן דְּבָרַי וכו'. אין המשכיר יכול לטעון שכוונתו במילת 'כזה' הייתה לעניינים אחרים שבבית זה שהראהו.
לְפִיכָךְ. אם נפל הבית ובא המשכיר לבנותו. לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם. מחולק לשניים.
ח. הַמַּשְׂכִּיר עֲלִיָּה סְתָם – חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עֲלִיָּה. אָמַר לוֹ: 'עֲלִיָּה זוֹ שֶׁעַל גַּבֵּי בַּיִת זֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ' – הֲרֵי שִעְבֵּד הַבַּיִת לָעֲלִיָּה. לְפִיכָךְ, אִם נִפְחֲתָה הָעֲלִיָּה בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר – חַיָּב הַמַּשְׂכִּיר לְתַקֵּן. וְאִם לֹא תִּקֵּן – הֲרֵי הַשּׂוֹכֵר יוֹרֵד וְדָר בַּבַּיִת עִם בַּעַל הַבַּיִת עַד שֶׁיְּתַקֵּן.
הָיוּ שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, וְנִפְחֲתָה הָעֶלְיוֹנָה – דָּר בַּתַּחְתּוֹנָה. נִפְחֲתָה הַתַּחְתּוֹנָה – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יָדוּר בָּעֶלְיוֹנָה אוֹ בַּבַּיִת, לְפִיכָךְ לֹא יָדוּר, וְאִם דָּר – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ: 'דָּלִית זוֹ שֶׁעַל גַּבֵּי הַפַּרְסֵק הַזֶּה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ', וְנֶעֱקַר אִילַן הַפַּרְסֵק מִמְּקוֹמוֹ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְאָמְרוּ לוֹ: 'חַיָּב אַתָּה לְהַעֲמִיד הַפַּרְסֵק כָּל זְמַן שֶׁהַדָּלִית קַיֶּמֶת'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
הָיוּ שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, וְנִפְחֲתָה הָעֶלְיוֹנָה – דָּר בַּתַּחְתּוֹנָה. נִפְחֲתָה הַתַּחְתּוֹנָה – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יָדוּר בָּעֶלְיוֹנָה אוֹ בַּבַּיִת, לְפִיכָךְ לֹא יָדוּר, וְאִם דָּר – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ: 'דָּלִית זוֹ שֶׁעַל גַּבֵּי הַפַּרְסֵק הַזֶּה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ', וְנֶעֱקַר אִילַן הַפַּרְסֵק מִמְּקוֹמוֹ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְאָמְרוּ לוֹ: 'חַיָּב אַתָּה לְהַעֲמִיד הַפַּרְסֵק כָּל זְמַן שֶׁהַדָּלִית קַיֶּמֶת'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. הַמַּשְׂכִּיר עֲלִיָּה סְתָם חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עֲלִיָּה. אם נפלה הקומה העליונה ('עלייה'), חייב המשכיר להעמיד לשוכר עלייה הראויה לדירה (ואם אמר לו 'עלייה זו' או 'עלייה כזו' ונפלה, הדין שווה לאמור לעיל לגבי בית). נִפְחֲתָה הָעֲלִיָּה בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים. רצפת העלייה נשברה או התרופפה ונשמטה למטה בשטח של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים. וְאִם לֹא תִּקֵּן הֲרֵי הַשּׂוֹכֵר וכו'. משום שכשאמר המשכיר 'עלייה זו שעל גבי בית זה' שעבד את הבית לתקינותה של העלייה.
הָיוּ שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְנִפְחֲתָה הָעֶלְיוֹנָה. בניין של שלוש קומות ונפחתה הקומה השלישית שדר בה השוכר. נִפְחֲתָה הַתַּחְתּוֹנָה. נפחתה העלייה התחתונה שהיא הקומה השנייה של הבניין. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יָדוּר בָּעֶלְיוֹנָה אוֹ בַּבַּיִת. מצד אחד יכול לטעון המשכיר שהתחייב להשכיר לו עלייה, והרי הוא מקיים את חלקו בהסכם כשהשוכר יגור בקומה השלישית, ומצד שני יכול השוכר לטעון שלא קיבל על עצמו את הטרחה שבעלייה לקומה השלישית ושהוא רוצה לגור בקומה הראשונה, בבית המשכיר (בבלי בבא מציעא קיז,א). לְפִיכָךְ לֹא יָדוּר. אינו יכול לגור בבית, בקומה הראשונה. שמחמת הספק אינו יכול להוציא את זכות הדיור המלאה בבית מיד בעל הבית שהוא מוחזק בו. וְאִם דָּר אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ. אם קדם השוכר ותפס את זכותו לדור בבית, אין מוציאים מידו שהרי הוא מוחזק כעת בבית.
דָּלִית זוֹ שֶׁעַל גַּבֵּי הַפַּרְסֵק הַזֶּה. גפן זו שמודלית על גבי עץ אפרסק זה. חַיָּב אַתָּה לְהַעֲמִיד הַפַּרְסֵק כָּל זְמַן שֶׁהַדָּלִית קַיֶּמֶת. משום שבאמירתו שעבד את האפרסק לדלית.
הָיוּ שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְנִפְחֲתָה הָעֶלְיוֹנָה. בניין של שלוש קומות ונפחתה הקומה השלישית שדר בה השוכר. נִפְחֲתָה הַתַּחְתּוֹנָה. נפחתה העלייה התחתונה שהיא הקומה השנייה של הבניין. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יָדוּר בָּעֶלְיוֹנָה אוֹ בַּבַּיִת. מצד אחד יכול לטעון המשכיר שהתחייב להשכיר לו עלייה, והרי הוא מקיים את חלקו בהסכם כשהשוכר יגור בקומה השלישית, ומצד שני יכול השוכר לטעון שלא קיבל על עצמו את הטרחה שבעלייה לקומה השלישית ושהוא רוצה לגור בקומה הראשונה, בבית המשכיר (בבלי בבא מציעא קיז,א). לְפִיכָךְ לֹא יָדוּר. אינו יכול לגור בבית, בקומה הראשונה. שמחמת הספק אינו יכול להוציא את זכות הדיור המלאה בבית מיד בעל הבית שהוא מוחזק בו. וְאִם דָּר אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ. אם קדם השוכר ותפס את זכותו לדור בבית, אין מוציאים מידו שהרי הוא מוחזק כעת בבית.
דָּלִית זוֹ שֶׁעַל גַּבֵּי הַפַּרְסֵק הַזֶּה. גפן זו שמודלית על גבי עץ אפרסק זה. חַיָּב אַתָּה לְהַעֲמִיד הַפַּרְסֵק כָּל זְמַן שֶׁהַדָּלִית קַיֶּמֶת. משום שבאמירתו שעבד את האפרסק לדלית.
