פרק ה', הלכות שכנים, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. חֲצַר הַשֻּׁתָּפִין – כָּל אֶחָד מֵהֶן כּוֹפֶה אֶת חֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לָהּ בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת, וְכֵן כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֶחָצֵר צְרִיכָה לָהֶם צֹרֶךְ גָּדוֹל אוֹ דְּבָרִים שֶׁנָּהֲגוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה לַעֲשׂוֹתָן. אֲבָל שְׁאָר הַדְּבָרִים, כְּגוֹן צִיּוּר וְכִיּוּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – אֵינוֹ כּוֹפֵהוּ. עָשָׂה אֶחָד מֵהֶן מֵעַצְמוֹ, אִם יְגַלֶּה הַשֵּׁנִי דַּעְתּוֹ שֶׁנֹּחַ לוֹ בְּמַה שֶּׁעָשָׂה חֲבֵרוֹ – מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל, וְנוֹתֵן חֶלְקוֹ בַּהוֹצָאָה.
א. חֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. שכמה בתים פתוחים לתוכה. בֵּית שַׁעַר. מבנה קטן שעושים בשער החצר. כִּיּוּר וְצִיּוּר. פיסול וחריטה בקירות לצורך עיטורם. עָשָׂה אֶחָד מֵהֶן מֵעַצְמוֹ. אחד השותפים עשה דבר מהדברים שאין כופים עליהם. מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. מחייבים אותו להשתתף בחלקו בהוצאות חברו (ראה דין דומה לעיל ג,א).
ב. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת – בְּנֵי חָצֵר מְשַׁעְבְּדִין אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן דֶּלֶת וְנֶגֶר וּמַנְעוּל, אֲבָל בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים אֵין מְשַׁעְבְּדִין אוֹתוֹ. וְאִם הָיָה שָׁרוּי עִמָּהֶן בְּאוֹתָהּ חָצֵר – מְשַׁעְבְּדִין אוֹתוֹ עַל הַכֹּל.
ב. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת. ואינו דר שם. דֶּלֶת וְנֶגֶר וּמַנְעוּל. שדברים אלו עשויים לשמירת החצר. וְנֶגֶר. בריח. בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים. שאינם עשויים לשמירת החצר, כגון בית שער.
ג. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין בֶּחָצֵר שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַעֲמִיד בָּהּ בְּהֵמָה אוֹ רֵחַיִם אוֹ לְגַדֵּל בָּהּ תַּרְנְגוֹלִין – חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו. וְכֵן שְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹתָן בְּחַצְרוֹתֵיהֶן – בְּכֻלָּן הַשֻּׁתָּפִין מְעַכְּבִין זֶה עַל זֶה, חוּץ מִן הַכְּבִיסָה, לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְהִתְבַּזּוֹת עַל גַּב הַנָּהָר.
ג. לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְהִתְבַּזּוֹת עַל גַּב הַנָּהָר. שיש חוסר צניעות בעשיית כביסה שם, ולכן חייבים השותפים לאפשר לנשים לכבס בתוך החצר ואינם יכולים לעכב על כך.
ד. אֶחָד חֲצַר הַשֻּׁתָּפִין וְאֶחָד מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ – כָּל בְּנֵי הַמָּבוֹי מְעַכְּבִין זֶה עַל זֶה שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמָּבוֹי אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי הַמְּדִינָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בַּמְּבוֹאוֹת.
ד. מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ. רחוב קטן הפתוח לרשות הרבים בצד אחד.
ה. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין בֶּחָצֵר שֶׁהֶעֱמִיד בְּהֵמָה אוֹ רֵחַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בֶּחָצֵר, וְלֹא מִחָה בּוֹ שֻׁתָּפוֹ – הֲרֵי זֶה מְעַכֵּב עָלָיו כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה. וְאִם הֶעֱמִיד בִּפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים – הֶחֱזִיק, שֶׁהַשֻּׁתָּפִין מַקְפִּידִין עַל הַמְּחִצָּה, וְהוֹאִיל וְהִנִּיחוֹ, מָחַל.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. אֲבָל בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ – אֲפִלּוּ הֶעֱמִיד בְּהֶמְתּוֹ וְעָשָׂה לָהּ מְחִצָּה, לֹא הֶחֱזִיק, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה. וְהוּא הַדִּין לְכָל מַעֲמִיד תַּנּוּר וְכִירַיִם וּמְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁאִם תֹּאמַר הֶחֱזִיק – אֵין לָךְ אָדָם שֶׁמַּשְׁאִיל מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ.
ה. הֲרֵי זֶה מְעַכֵּב עָלָיו כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה. שאין דרכם של השותפים להקפיד בהכרח על שימושים ארעיים בחצר, ולכן אין בכך שלא מיחה בו כדי לבטא הסכמה ומחילה לשימוש זה באופן קבוע. הֶחֱזִיק. החזיק בזכות השימוש ואי אפשר למנוע זאת ממנו. שֶׁהַשֻּׁתָּפִין מַקְפִּידִין עַל הַמְּחִצָּה. שזהו דבר קבוע, והעדר המחאה מצביע על הסכמה ומחילה.
דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה. שבעל החצר משאיל לו את השימוש בחצרו, וכשירצה יסלקו. אֵין לָךְ אָדָם שֶׁמַּשְׁאִיל מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ. מחשש שמא יטען השואל שהחזיק לעשות כן.
ו. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבִּקֵּשׁ לִפְתֹּחַ לוֹ חַלּוֹן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לֶחָצֵר – חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בּוֹ מִמֶּנּוּ, וְאִם פָּתַח – יִסְתֹּם. וְכֵן לֹא יִפְתְּחוּ הַשֻּׁתָּפִין בַּחֲצֵרָן פֶּתַח בַּיִת כְּנֶגֶד פֶּתַח בַּיִת אוֹ חַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא אָדָם לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ: 'הֲרֵינִי כְּאֶחָד מִבְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁרוֹאִין אוֹתְךָ'.
ו. לֶחָצֵר. המשותפת לו ולחברו. חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בּוֹ מִמֶּנּוּ. אף אם יש חלון אחר שדרכו יכול להסתכל, יכול לעכבו מלפתוח חלון נוסף משום שאין לאדם רשות להוסיף על היזק הראייה הקיים (פה"מ בבא בתרא ג,ט). וְאִם פָּתַח יִסְתֹּם. ואם לא מיחה בו או שסייעו בבניית החלון, ראה לקמן ז,ו. וְכֵן לֹא יִפְתְּחוּ הַשֻּׁתָּפִין בַּחֲצֵרָן פֶּתַח בַּיִת כְּנֶגֶד פֶּתַח בַּיִת וכו'. אף אם נתנו זה לזה רשות, כדי שתהיה לכל אדם מידה של פרטיות וצנעה. לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וכו'. ורשות הרבים ביניהם.
ז. אַף עַל פִּי כֵן, לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת כְּנֶגֶד פֶּתַח חֲצַר חֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּה הֶזֵּק קָבוּעַ תָּמִיד, שֶׁהֲרֵי בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים עוֹבְרִין וְשָׁבִין, וְזֶה יוֹשֵׁב כָּל הַיּוֹם וּמַבִּיט בְּפֶתַח חֲבֵרוֹ.
ז. שֶׁהֲרֵי בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים עוֹבְרִין וְשָׁבִין. ואינם מתעכבים מול הפתח.
ח. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין בֶּחָצֵר שֶׁלָּקַח בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת – אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּתְחוֹ לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ בָּנָה עֲלִיָּה עַל גַּב בֵּיתוֹ – לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ פֶּתַח לְתוֹךְ הֶחָצֵר, לְפִי שֶׁמַּרְבֶּה עֲלֵיהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ, שֶׁהֲרֵי הָיָה לָזֶה שָׁכֵן אֶחָד וְנַעֲשׂוּ לוֹ שְׁכֵנִים הַרְבֵּה. אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא פֶּתַח הָעֲלִיָּה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְאִם רָצָה לַחֲלֹק חַדְרוֹ לִשְׁנַיִם – חוֹלֵק.
ח. שֶׁלָּקַח בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת. סמוכה לחצר הראשונה. אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּתְחוֹ. מהבית החדש. אֲפִלּוּ בָּנָה עֲלִיָּה עַל גַּב בֵּיתוֹ. והעלייה פתוחה לביתו ולא לחצר. לְפִי שֶׁמַּרְבֶּה עֲלֵיהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ. שאנשים נוספים עוברים ומשתמשים בחצר. פּוֹתֵחַ הוּא פֶּתַח הָעֲלִיָּה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. שכיוון שצריכים לעבור דרך ביתו לא יכניס לשם אנשים רבים. וְאִם רָצָה לַחֲלֹק חַדְרוֹ לִשְׁנַיִם חוֹלֵק. שהרי אינו מוסיף פתח נוסף לחצר, והנכנס לחדר השני עובר דרך החדר הראשון, ואין חשש שירבה על החצר דיירים מחמת זה.
ט. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁאֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהֵבִיא אֶצְלוֹ לְבֵיתוֹ אַנְשֵׁי בַּיִת אַחֵר – יֵשׁ לַחֲבֵרוֹ לְעַכֵּב עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְבֶּה עָלָיו הַדֶּרֶךְ. וְכֵן הַמַּשְׂכִּיר בֵּיתוֹ לְבַעַל בַּיִת אֶחָד, וְהֵבִיא עִמּוֹ קְרוֹבָיו וּמְיֻדָּעָיו לִשְׁכּוֹן עִמּוֹ כְּאֶחָד בְּבַיִת זֶה – הֲרֵי הַמַּשְׂכִּיר מְעַכֵּב עָלָיו.
י. הָיָה פֶּתַח שֶׁל אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין קָטָן – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְחִיבוֹ, שֶׁהֲרֵי שֻׁתָּפוֹ אוֹמֵר לוֹ: 'בְּפֶתַח קָטָן אֲנִי יָכוֹל לְהִסָּתֵר מִמְּךָ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישִׁי, וְאֵינִי יָכוֹל לְהִסָּתֵר בְּפֶתַח גָּדוֹל'. וְכֵן אִם הָיָה הַפֶּתַח גָּדוֹל – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ: 'בְּפֶתַח אֶחָד אֲנִי יָכוֹל לְהִסָּתֵר, בִּשְׁנַיִם אֵינִי יָכוֹל'.
י. פֶּתַח שֶׁל אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין. הפונה לחצר. בִּשְׁנַיִם אֵינִי יָכוֹל. שאינני יודע באיזה מהם אתה משתמש בכל פעם.
יא. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּתַח קָטָן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְרָצָה לְהַרְחִיבוֹ, אוֹ הָיָה רָחָב וְרָצָה לַעֲשׂוֹתוֹ שְׁנַיִם – אֵין חֲבֵרוֹ שֶׁכְּנֶגְדוֹ מְעַכֵּב עָלָיו, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְעַכֵּב עָלָיו.
יא. אֵין חֲבֵרוֹ שֶׁכְּנֶגְדוֹ מְעַכֵּב עָלָיו. בעל הבית שנמצא בעבר השני של רשות הרבים אינו מעכבו, שהרי יכול לטעון כנגדו שאינו שונה מבני רשות הרבים שיכולים לראותו (כדלעיל ה"ו).
יב. כּוֹפִין בְּנֵי מָבוֹי זֶה אֶת זֶה לַעֲשׂוֹת לָהֶן לֶחִי וְקוֹרָה לַמָּבוֹי.
יב. לַעֲשׂוֹת לָהֶן לֶחִי וְקוֹרָה לַמָּבוֹי. עמוד זקוף בצד הפתח או קורה המונחת בצורה אופקית מעליו, שבעשייתם מותר לטלטל במבוי בשבת (ראה הלכות שבת יז,ב).
יג. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּתַח בַּמָּבוֹי – אֵין בְּנֵי מָבוֹי כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת דֶּלֶת לַמָּבוֹי, שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר: 'רְצוֹנִי שֶׁאֶכָּנֵס בַּחֲבִילָתִי עַד פִּתְחִי'. וּמָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבִקְשׁוּ בְּנֵי מָבוֹי לְהַעֲמִיד לָהֶן דְּלָתוֹת – בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים מְעַכְּבִין עֲלֵיהֶן, שֶׁפְּעָמִים דּוֹחֲקִין הָרַבִּים וְנִכְנָסִין בּוֹ.
יג. אֵין בְּנֵי מָבוֹי כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת דֶּלֶת לַמָּבוֹי. אינם כופים אותו להשתתף בעלות בניית דלת בפתח המבוי. ואף יכול לעכב עליהם ולמנעם מבניית דלת זו (מ"מ). שֶׁאֶכָּנֵס בַּחֲבִילָתִי עַד פִּתְחִי. ומשקוף הדלת והצורך לפתחה עלולים לעכבו מלהיכנס בקלות עם משאו. וּבִקְשׁוּ בְּנֵי מָבוֹי לְהַעֲמִיד לָהֶן דְּלָתוֹת. בשני פתחי המבוי. וְנִכְנָסִין בּוֹ. נצרכים להיכנס למבוי מחמת הדוחק שברשות הרבים.
יד. מִי שֶׁבִּקֵּשׁ לִפְתֹּחַ לוֹ פֶּתַח בְּמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְבֶּה עֲלֵיהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ. וְאִם הָיָה מָבוֹי מְפֻלָּשׁ – פּוֹתֵחַ כָּל פֶּתַח שֶׁיִּרְצֶה לְכַתְּחִלָּה.
יד. מִי שֶׁבִּקֵּשׁ לִפְתֹּחַ לוֹ פֶּתַח בְּמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ. שרוצה לפתוח פתח מחצרו למבוי שאינו רגיל בו (רש"י בבא בתרא יא,ב), ויש מפרשים שחצרו נמצאת בין שני מבואות ופתוחה למבוי אחד וכעת הוא רוצה לפתוח פתח גם בצד המבוי השני ועל ידי כך יוכלו בני המבוי השני להיכנס למבוי שלהם דרך פתחו (רא"ש שם א,מ). פּוֹתֵחַ כָּל פֶּתַח שֶׁיִּרְצֶה לְכַתְּחִלָּה. משום שגם בני רשות הרבים עוברים דרכו לפעמים.
טו. הָיָה לוֹ פֶּתַח סָתוּם בְּמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ – הֲרֵי זֶה פּוֹתְחוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְאִם פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו.
וְכֵן אֶחָד מִבְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לִסְתֹּם פִּתְחוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ לְמָבוֹי אַחֵר – בְּנֵי הַמָּבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו, שֶׁמָּא יָבֹא לָהֶם מַס, וּמִתְמַעֵט מֵחֶלְקָן מִן הַמַּס הַקָּצוּב עַל בְּנֵי הַמָּבוֹי. לְפִיכָךְ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַמַּס קָצוּב עַל בְּנֵי הַמָּבוֹי – הֲרֵי זֶה סוֹתֵם פִּתְחוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה.
טו. פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו. עקר את המזוזות והמשקוף, ובכך גילה דעתו שאינו מתכוון להשתמש עוד בפתח זה (ראה גם לעיל ב,ז).
וּלְהַחֲזִירוֹ לְמָבוֹי אַחֵר. שחצרו נמצאת בין שני מבואות וחפץ לסתום את הפתח שהיה לו למבוי אחד ולפתוח במקומו במבוי השני. בְּנֵי הַמָּבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו. מלסתום את הפתח. יָבֹא לָהֶם מַס. יוטל עליהם מס כללי.
טז. חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ – כֻּלָּן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת עִם הַחִיצוֹנָה, וְהַחִיצוֹנָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ; וְכֵן הַשְּׁנִיָּה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת עִם הַחִיצוֹנָה, וְאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּשֶׁת עִם הַשְּׁאָר. נִמְצֵאת הַפְּנִימִית מִשְׁתַּמֶּשֶׁת עִם כֻּלָּן וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ.
לְפִיכָךְ, אִם בָּנָה בַּעַל הַשְּׁנִיָּה אִצְטַבָּא כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ, וּסְתָמוֹ – אֵין הַחִיצוֹנָה יְכוֹלָה לְעַכֵּב עָלָיו, אֲבָל כָּל הַפְּנִימִיּוֹת מְעַכְּבוֹת עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְבֶּה לָהֶן בְּאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ, שֶׁהֲרֵי מַקִּיפִין הָאִצְטַבָּא.
וְכֵן בַּעַל הַשְּׁנִיָּה שֶׁפָּתַח לַחֲצֵרוֹ פֶּתַח שֵׁנִי בֵּינוֹ וּבֵין הַחִיצוֹנָה – אֵין הַחִיצוֹנָה מְעַכֶּבֶת עָלָיו, שֶׁאֵין לָהּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא מִפִּתְחָהּ וְלַחוּץ. אֲבָל אִם פָּתַח הַפֶּתַח הַשֵּׁנִי בֵּינוֹ וּבֵין הַשְּׁלִישִׁית – הַפְּנִימִיּוֹת מְעַכְּבוֹת עָלָיו, שֶׁאֵין לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמָּבוֹי אֶלָּא מִפֶּתַח חֲצֵרוֹ הָרִאשׁוֹן וְלַחוּץ. וְכֵן הַדִּין בְּכֻלָּן.

טז. מִשְׁתַּמְּשׁוֹת עִם הַחִיצוֹנָה. בשטח שכנגד פתחה של החצר הסמוכה לפתח המבוי. וְהַחִיצוֹנָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ. אבל אינה משתמשת עם הפנימיות בשטח שכנגד פתחן.

אִצְטַבָּא. מבנה מוגבה שמעמידים עליו חפצים או יושבים עליו. אֵין הַחִיצוֹנָה יְכוֹלָה לְעַכֵּב עָלָיו. שהרי בעל החצר החיצונה אינו רשאי להשתמש בשטח זה.
שֶׁפָּתַח לַחֲצֵרוֹ פֶּתַח שֵׁנִי. הפונה למבוי. אֵין הַחִיצוֹנָה מְעַכֶּבֶת עָלָיו שֶׁאֵין לָהּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא מִפִּתְחָהּ וְלַחוּץ. והפנימיות גם כן אינן מעכבות משום שזכות השימוש בשטח זה משותפת לכל החצרות הפנימיות (ראה כס"מ ולח"מ). אֲבָל אִם פָּתַח הַפֶּתַח הַשֵּׁנִי בֵּינוֹ וּבֵין הַשְּׁלִישִׁית הַפְּנִימִיּוֹת מְעַכְּבוֹת עָלָיו. משום שבשטח זה אין לבעל החצר השנייה זכות שימוש אלא רק לבעלי החצרות מהחצר השלישית ופנימה.

תקציר הפרק 

🤔 האם ניתן לכפות על השכנים לבנות מעלית?
כיום הסטנדרט הוא שבכל בניין משותף יש מעלית אחת לפחות, אך בעבר זה היה פחות נפוץ. האם דיירי בניין ישן כזה רשאים להכריח את שאר השכנים לבנות מעלית? – ההלכה היא ש"חצר השותפין – כל אחד מהם כופה את חברו לעשות לה בית שער ודלת וכן כל הדברים שהחצר צריכה להם צורך גדול או דברים שנהגו בני המדינה לעשותן" (הלכה א). האם מעלית כלולה בכך? – מנהג מדינת ישראל, וליתר דיוק חוק המקרקעין שלה, הוא שבניית מעלית בבניין מצריכה הסכמה של 2/3 מהדיירים לפחות, כך שהיחיד לא יכול לכפות את הוצאת בניית המעלית על שכניו, אם הם אינם חפצים בכך ⬆

🤷‍ הסייג שנועד לעזור לנו לעזור
בחברה תקינה אנשים עוזרים זה לזה. אכן, כדי למנוע מצב שבו אנשים ימנעו מלעזור מחשש להפסד, קבעו חכמים סייג הלכתי מעניין: בעוד שבחצר משותפת ניתן לקבוע עובדות בשטח באמצעות עשיית פעולה מסוימת (למשל, לבנות מחיצה לגדור חלק ממנה לשם גידול תרנגולים, למשל), בחצר פרטית שהושאלה הפעולה לא מועילה לקביעת עובדות. מדוע? מפני שחכמים הבינו שהיתר גורף יביא למציאות שבה "אין לך אדם שמשאיל מקום לחברו" (הלכה ה), ורצו לעזור לנו לעזור 🎁

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הדלה גפן בחצר משותפת ובא אחד הדיירים ואכל – ניתן לחייבו בהוצאות השתילה?

2.הכניס פרה לחצר משותפת ואחר 3 שנים מחה בו שותפו- כופים אותו להוציאה?

3.השכיר ביתו לעשרים ושתיים פועלים סינים- האם שאר בעלי החצר יכולים לעכב?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן