פרק ה', הלכות שלוחין ושותפין, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמִּשְׁתַּתֵּף עִם חֲבֵרוֹ בִּסְתָם – לֹא יְשַׁנֶּה מִמִּנְהַג הַמְּדִינָה בְּאוֹתָהּ הַסְּחוֹרָה, וְלֹא יֵלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר, וְלֹא יִשְׁתַּתֵּף בָּהּ עִם אֲחֵרִים, וְלֹא יַפְקִיד בְּיַד אֲחֵרִים, וְלֹא יִתְעַסֵּק בִּסְחוֹרָה אַחֶרֶת, וְלֹא יִמְכֹּר בְּהַקָּפָה אֶלָּא דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּכֵר תָּמִיד בְּהַקָּפָה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה אוֹ שֶׁעָשָׂה מִדַּעַת חֲבֵרוֹ.
עָבַר וְעָשָׂה שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ, וְאַחַר כָּךְ הוֹדִיעוֹ וְאָמַר לוֹ: 'עָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ', וְהִסְכִּים לְמַעֲשָׂיו – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאֵין כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ צְרִיכִין קִנְיָן אֶלָּא בִּדְבָרִים בִּלְבַד.
א. לֹא יְשַׁנֶּה מִמִּנְהַג הַמְּדִינָה בְּאוֹתָהּ הַסְּחוֹרָה. ראה גם לקמן ח,ד. וְלֹא יֵלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר. למכור אותה. וְלֹא יִשְׁתַּתֵּף בָּהּ עִם אֲחֵרִים. לא יצרף אדם נוסף בממון השותפות. וְלֹא יִתְעַסֵּק בִּסְחוֹרָה אַחֶרֶת. כדי שלא יזניח את הסחורה המשותפת (ראה גם לקמן ז,ז). בְּהַקָּפָה. מכירה שבה התשלום נדחה למועד מאוחר יותר.
הֲרֵי זֶה פָּטוּר. אינו נושא באחריות להפסד או לנזק בסחורה. וְאֵין כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ צְרִיכִין קִנְיָן אֶלָּא בִּדְבָרִים בִּלְבַד. שלא כעשיית השותפות הראשונית שבה יש לעשות קניין. והטעם מכיוון שההסכמה היא מחילה על השינוי ועל השלכותיו, וניתן למחול על זכות ממונית בלא קניין (כס"מ, ע"פ הלכות מכירה ה,יא).
ב. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁעָבַר וּמָכַר בְּהַקָּפָה, אוֹ פֵּרֵשׁ בַּיָּם, אוֹ שֶׁהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר, אוֹ שֶׁנָּשָׂא וְנָתַן בִּסְחוֹרָה אַחֶרֶת, וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים – כָּל פְּחָת שֶׁיָּבֹא מֵחֲמַת שֶׁעָבַר, חַיָּב לְשַׁלֵּם לְבַדּוֹ. וְאִם הָיָה שָׁם שָׂכָר מֵחֲמַת שֶׁעָבַר – הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע, כְּפִי מַה שֶּׁהִתְנוּ בֵּינֵיהֶן בַּשָּׂכָר.
לְפִיכָךְ, הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ בְּתוֹרַת שֻׁתָּפוּת לִקְנוֹת בָּהֶן חִטִּים לִסְחוֹרָה וְהָלַךְ וְקָנָה שְׂעוֹרִים, אוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ לִקְנוֹת שְׂעוֹרִים וְהָלַךְ וְקָנָה חִטִּים: אִם פָּחֲתוּ – פָּחֲתוּ לָזֶה שֶׁעָבַר; וְאִם הוֹתִירוּ – הוֹתִירוּ לָאֶמְצַע.
וְכֵן אִם הָלַךְ וְנִשְׁתַּתֵּף עִם אַחֵר בְּמָמוֹן הַשֻּׁתָּפוּת: אִם הִפְסִיד – הִפְסִיד לְעַצְמוֹ; וְאִם נִשְׂתַּכֵּר – הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. אֲבָל אִם נִשְׁתַּתֵּף עִם אַחֵר בְּמָמוֹן עַצְמוֹ: אִם פָּחַת – פָּחַת לְעַצְמוֹ; וְאִם הִרְוִיחַ – הִרְוִיחַ לְעַצְמוֹ. וְאִם הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן – הַכֹּל לְפִי הַתְּנַאי.
ב. אוֹ פֵּרֵשׁ בַּיָּם אוֹ שֶׁהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר. כדי למכור את הסחורה. שֶׁיָּבֹא מֵחֲמַת שֶׁעָבַר. שייגרם מחמת השינוי. הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. חולקים אותו בשווה. כְּפִי מַה שֶּׁהִתְנוּ בֵּינֵיהֶן בַּשָּׂכָר. שאם סוכם שיחלקו אחרת את הרווח וההפסד, יחלקו כפי שסיכמו.
לִקְנוֹת בָּהֶן חִטִּים לִסְחוֹרָה וְהָלַךְ וְקָנָה שְׂעוֹרִים וכו'. לדין דומה בשליח ששינה ראה לעיל א,ה.
וְאִם הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן. לשנות ממנהג המדינה, כגון שהתנו בתחילה שיוכלו למכור בהקפה או לשאת ולתת בסחורה אחרת.
ג. הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר – רַשַּׁאי לִקַּח לְעַצְמוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. וּכְשֶׁהוּא מוֹכֵר, לֹא יִמְכֹּר שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, אֶלָּא מוֹכֵר אֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן וְאֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן. וְלֹא יִקַּח לְעַצְמוֹ חִטִּים וְלַחֲבֵרוֹ שְׂעוֹרִים, אֶלָּא אוֹ בְּכֻלָּן חִטִּים אוֹ בְּכֻלָּן שְׂעוֹרִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְעוֹת שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בַּחֲבִילָה.
ג. הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר. שהמתעסק יקנה בכסף סחורה וימכרנה ויקבל חצי מהרווח (ראה לקמן ו,א ששותפות כזאת נקראת 'עסק', כיון שאחד נותן ממון והשני הוא שמתעסק). לִקַּח לְעַצְמוֹ. לקנות מכסף אחר שאינו של השותפות. מֵאוֹתוֹ הַמִּין. ואין חוששים שיחשדו בו שקנאם לעצמו מדמי העסקה (יקר תפארת, וראה בכס"מ שפירש את ההלכה אחרת). וּכְשֶׁהוּא מוֹכֵר לֹא יִמְכֹּר שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד וכו'. כדי שלא יתעורר חשד שלקח לעצמו רווחים ששייכים לעסקה (יקר תפארת). וְלֹא יִקַּח לְעַצְמוֹ חִטִּים וכו'. שמא כשיבוא לשוק ויראה חיטים שאפשר להרוויח בהם יותר, יקנם לעצמו, ויקח לשותפות שעורים. לכן אסרו חכמים שיקח לעצמו מין אחר (אבן האזל). כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְעוֹת שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בַּחֲבִילָה. שינהגו בהם באופן שווה כאילו הם חבילה אחת.
ד. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁאָמַר: 'נוֹלִיךְ הַסְּחוֹרָה לְמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁהִיא בְּיֹקֶר, וְנִמְכֹּר שָׁם', אַף עַל פִּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו כָּל אֹנֶס אוֹ כָּל פְּחָת שֶׁיָּבֹא לָהֶן – הֲרֵי חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'אֵין רְצוֹנִי שֶׁאֶתֵּן מָעוֹת שֶׁבְּיָדִי וְאֶהְיֶה רוֹדֵף אַחֲרֶיךָ לַדִּין לְהוֹצִיא מִיָּדְךָ'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. אַף עַל פִּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו כָּל אֹנֶס אוֹ כָּל פְּחָת שֶׁיָּבֹא לָהֶן. מחמת השינוי. וְאֶהְיֶה רוֹדֵף אַחֲרֶיךָ לַדִּין לְהוֹצִיא מִיָּדְךָ. שאצטרך לתבוע אותך לדין כדי לקבל את חלקי בשותפות.
ה. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּא לְיַשֵּׁן אֶת הַפֵּרוֹת עַד זְמַן הַיָּדוּעַ – אֵין חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו. וְאִם אֵין זְמַן לְאוֹתָן הַפֵּרוֹת – הֲרֵי חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו.
ה. לְיַשֵּׁן אֶת הַפֵּרוֹת עַד זְמַן הַיָּדוּעַ. להמתין מלמכרם עד זמן שמקובל למכרם כדי להרוויח הרבה.
ו. שֻׁתָּפִין שֶׁשָּׁמוּ פֵּרוֹתֵיהֶן וְנִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן – יֵשׁ לָהֶן הוֹנָיָה זֶה עַל זֶה. עֵרְבוּ הַפֵּרוֹת בְּלֹא שׁוּמָה וּמְכָרוּם וְנָשְׂאוּ וְנָתְנוּ בִּדְמֵיהֶם – הֲרֵי אֵלּוּ מְחַשְּׁבִין אֶת הַפֵּרוֹת כַּמָּה הָיוּ שָׁוִים בְּעֵת שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ, וּמְחַשְּׁבִין אֶת הַשָּׂכָר אוֹ אֶת הַהֶפְסֵד.
ו. יֵשׁ לָהֶן הוֹנָיָה זֶה עַל זֶה. אם אחד מהם הביא פירות ששוויים פחות משל חברו או ממה שסוכם הרי זו הונאה (ודיניה מפורטים בהלכות מכירה פרק יב). הֲרֵי אֵלּוּ מְחַשְּׁבִין. כשיבואו לחלק ביניהם את השותפות, יחשבו בהתחלה כמה היו שווים הפירות בזמן שהשתתפו וכך יידעו כמה יש לכל אחד בקרן וכמה הרוויחו או הפסידו (ומחלקים ביניהם כדלעיל ד,ג).
ז. שֻׁתָּפִין שֶׁמָּחֲלוּ לָהֶם מוֹכְסִין – מָחֲלוּ לָאֶמְצַע. וְאִם אָמְרוּ: 'מִשּׁוּם פְּלוֹנִי מָחַלְנוּ' – מַה שֶּׁמָּחֲלוּ, מָחֲלוּ לוֹ. הָיוּ בָּאִים בַּדֶּרֶךְ, וְעָמְדוּ עֲלֵיהֶן לִסְטִים וְגָזְלוּ הַשַּׁיָּרָה, וְהִצִּיל אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין – הִצִּיל לָאֶמְצַע. וְאִם אָמַר: 'לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל' – הִצִּיל לְעַצְמוֹ.
ז. שֶׁמָּחֲלוּ לָהֶם מוֹכְסִין. גובי המכס ויתרו להם על חלק מתשלום המס שחייבים עבור הסחורה המשותפת. מָחֲלוּ לָאֶמְצַע. סכום המחילה מתחלק בין כולם בשווה. וְאִם אָמְרוּ מִשּׁוּם פְּלוֹנִי מָחַלְנוּ. שהמחילה היא בגלל אחד מהם בלבד. מַה שֶּׁמָּחֲלוּ מָחֲלוּ לוֹ. ועל האחרים לשלם את כל המכס שעל חלקם. וְהִצִּיל אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין. הציל חלק מהשותפות מהשודדים. הִצִּיל לָאֶמְצַע. מכיוון שהם שותפים מן הסתם שהציל עבור כולם. וְאִם אָמַר לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל הִצִּיל לְעַצְמוֹ. ולא לכולם, משום שהפריד את עצמו מהשותפות (הלכות גזלה ואבדה יב,י).
ח. דָּבָר הַיָּדוּעַ לִשְׁנֵי שֻׁתָּפִין, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת אֶחָד מֵהֶן – אֵינוֹ יוֹצֵא מֵחֶזְקָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי כָּל יְמֵי הַשֻּׁתָּפוּת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה וְנֹאמַר לָאַחֵר: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, אֶלָּא הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שְׁנֵיהֶם עַד שֶׁיָּבִיא הָאַחֵר רְאָיָה.
ח. דָּבָר הַיָּדוּעַ לִשְׁנֵי שֻׁתָּפִין. שמפורסם שהוא של שניהם בשותפות. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ יוֹצֵא מֵחֶזְקָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי כָּל יְמֵי הַשֻּׁתָּפוּת. גם אם אחד מהם מחזיק בו אצלו הוא מוחזק כשל שניהם עד תום מועד השותפות. וְאֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן וכו'. בדרך כלל מי שהחפץ ברשותו נחשב למוחזק בו, ואם אחר רוצה להוציא ממנו את החפץ עליו להביא ראיה. אבל חפץ של שותפים נחשב בחזקת שניהם גם אם הוא נמצא בפועל ברשות אחד מהם ולא יכול לטעון שקנה או קיבל במתנה מהשני (לדין דומה בשותפות בקרקע ראה הלכות טוען ונטען יג,ח).
ט. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּא לַחֲלֹק שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ – חוֹלֵק בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, אֲפִלּוּ הֵם הֶדְיוֹטוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱמָנִין וְיוֹדְעִין בַּשּׁוּמָה. וְאִם חָלַק בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה – לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁחָלְקוּ פֵּרוֹת. אֲבָל אִם הָיוּ מָעוֹת – הַמָּעוֹת כַּחֲלוּקִין הֵן, וְיֵשׁ לוֹ לַחֲלֹק שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין וּמַנִּיחַ חֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּבֵית דִּין.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ הַמָּעוֹת כֻּלָּן מַטְבֵּעַ אֶחָד, וְשָׁוִים. אֲבָל אִם הָיוּ מִקְצָתָן חֲדָשִׁים וּמִקְצָתָן יְשָׁנִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ מִקְצָתָן יָפוֹת וּמִקְצָתָן רָעוֹת – הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹת, וְאֵין חוֹלְקִין אוֹתָן אֶלָּא בְּבֵית דִּין.
ט. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּא לַחֲלֹק שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ. במקרה שהסתיים זמן השותפות או שלא קבעו לה זמן (לעיל ד,ד). אֲפִלּוּ הֵם הֶדְיוֹטוֹת. ואין צריך שיהיו ראויים לדון דיני ממונות. נֶאֱמָנִין. שלא יטו את השומה לטובת אחד מהשותפים. וְיוֹדְעִין בַּשּׁוּמָה. יודעים לאמוד את שוויים של הדברים.
הַמָּעוֹת כַּחֲלוּקִין הֵן. משום ששוויין מוגדר ולכן אינן צריכות שומה בכדי לחלקן. וְיֵשׁ לוֹ. הוא רשאי. לַחֲלֹק שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין. אלא בפני עצמו.
בְּשֶׁהָיוּ הַמָּעוֹת כֻּלָּן מַטְבֵּעַ אֶחָד וְשָׁוִים. מאותו סוג ובאותה איכות. מִקְצָתָן יָפוֹת וּמִקְצָתָן רָעוֹת. כגון שהיו פגומות או שאינן נסחרות בקלות. אֶלָּא בְּבֵית דִּין. שלושה נאמנים הבקיאים בשומה.
י. אָסוּר לְהִשְׁתַּתֵּף עִם עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה וְיַשְׁבִּיעוֹ בְּיִרְאָתוֹ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וְלֹא בִּבְכוֹרוֹת, וְלֹא בִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, וְלֹא בִּתְרוּמוֹת, וְלֹא בִּשְׁקָצִים וְלֹא בִּרְמָשִׂים; וְאִם עָבַר וְעָשָׂה – הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאִם הִפְסִיד – הִפְסִיד לְעַצְמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁעָבַר.
י. אָסוּר לְהִשְׁתַּתֵּף עִם עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. לעשות עמו שותפות עסקית. שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה. הגוי לישראל. וְיַשְׁבִּיעוֹ בְּיִרְאָתוֹ. ידרוש הישראל מהגוי להישבע בעבודה זרה שלו, ואסרו זאת מן הכתוב "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" (שמות כג,יג), שאסור אפילו לגרום לגוי להזכיר שם עבודה זרה (הלכות עבודה זרה ה,י). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. הלכות שמיטה ויובל ו,א. וְלֹא בִּבְכוֹרוֹת. הלכות בכורות ה,ט. וְלֹא בִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת. הלכות מאכלות אסורות ח,טז. וְלֹא בִּתְרוּמוֹת. הלכות תרומות יב,כא. וְלֹא בִּשְׁקָצִים וְלֹא בִּרְמָשִׂים. הלכות מאכלות אסורות ח,טז. והכלל הוא שכל דבר שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה, ואם איסורו מדברי חכמים מותר לעשות בו סחורה (שם הי"ח). וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאִם הִפְסִיד הִפְסִיד לְעַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁעָבַר. שמכיוון שיש איסור בעסק הסחורה נמצא ששינה להתעסק בדבר שאין הדרך כן, ודינו כמי שעובר על כללי השותפות שנושא בהפסדים, אך חולק את הרווחים עם השותף (לעיל ה"ב, סמ"ע קעו ס"ק לט).
יא. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין אוֹ מִן הַמִּתְעַסְּקִין שֶׁמֵּת – בָּטְלָה הַשֻּׁתָּפוּת אוֹ הָעֵסֶק, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנוּ לִזְמַן קָבוּעַ, שֶׁכְּבָר יָצָא הַמָּמוֹן לִרְשׁוּת הַיּוֹרְשִׁים. וְכָזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים.

יא. אוֹ מִן הַמִּתְעַסְּקִין. מי שקיבל מעות מחברו לעסוק בהן (לקמן ו,א). אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנוּ לִזְמַן קָבוּעַ. ועדיין לא הגיע זמן זה. שֶׁכְּבָר יָצָא הַמָּמוֹן לִרְשׁוּת הַיּוֹרְשִׁים. חלקו של המת עבר ליורשיו מיד כשמת והם אינם חלק מהשותפות.

תקציר הפרק 

🤔 אם שותף הסתער על שודד, למי שייך הכסף שהציל?
שותפים חולקים ביניהם את הרווחים וגם את ההפסדים, אך מה קורה אם שני שותפים אספו כסף ויצאו יחד למסע עסקים, רק כדי להישדד באמצע המסע בידי שודדים חמושים? – שניהם הפסידו. ומה הדין אם אחד מהם סיכן את עצמו והצליח להציל חלק מהכסף? – הכסף שהוצל יתחלק ביניהם, אלא אם כן אמר השותף "לעצמי אני מציל", ואז הכסף נשאר כולו בידיו (הלכה ז), בעוד השותפים שלו נוטשים אותו בריצה עקב הבגידה… 🏃🏾‍♂

🤷‍ כשמלאך המוות נכנס כשותף…
לרוב זה לא חלק מהתוכנית העסקית של אף אחד, אבל לפעמים מלאך המוות מגיח משום מקום ונכנס כשותף כשהוא לוקח אליו – לא עלינו! – את אחד השותפים… מה עושים אז? – ההלכה היא שבמקרה כזה "בטלה השותפות או העסק", וזאת "אף על פי שהתנו לזמן קבוע" שעד אליו תתקיים השותפות וזמן זה עדיין לא הגיע, שכן חלקו של הנפטר עובר לידי היורשים, שאינם חלק מהשותפות, ולכן היא מתבטלת (הלכה יא) ⚰

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שלוחין ושותפין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שותפים שהחליטו לקנות זהב ואחד מהם, קנה כסף והרויח- האם הרווח כולו שלו?

2.שותף שהלך על דעת עצמו להציל סחורה משודדים – יכול לקחתה לעצמו?

3.שותפים שיש ברשותם מטבע זר ומקומי- יכולים לחלוק בפני עצמם?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן