[א] מִצְוַת עֲשֵׂה לְסַדֵּר לֶחֶם הַפָּנִים בְּכָל יוֹם שַׁבָּת עַל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי יי בַּהֵיכָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ" וכו' (ויקרא כד,ח). [ב] וְדָבָר בָּרוּר בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת, כָּל חַלָּה שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים. וְעוֹרְכִין אוֹתוֹ שְׁנֵי סְדָרִין, שֵׁשׁ חַלּוֹת בְּכָל סֵדֶר, חַלָּה עַל גַּבֵּי חַלָּה, וּבֵין כָּל שְׁתֵּי חַלּוֹת שְׁלֹשָׁה קָנִים שֶׁל זָהָב, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ, וְסוֹמֵךְ כָּל מַעֲרָכָה בִּשְׁתֵּי קְשָׂווֹת.
וְנוֹתְנִין בְּצַד כָּל מַעֲרָכָה כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קֹמֶץ לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה" (ויקרא כד,ז), וּכְלִי זֶה הוּא הַנִּקְרָא בָּזֵךְ. נִמְצְאוּ שְׁנֵי קֻמְצֵי לְבוֹנָה בִּשְׁנֵי הַבָּזִיכִין. וְשׁוּלַיִם הָיוּ לַבָּזִיכִין, כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחוּם עַל הַשֻּׁלְחָן.

ב. וְדָבָר בָּרוּר בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת. כפי שכתוב שם בתחילת הפרשייה: "ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות" (ויקרא כד,ה). שְׁנֵי סְדָרִין. ערמות מסודרות של לחם. שְׁלֹשָׁה קָנִים שֶׁל זָהָב. כל אחד בצורת חצי קנה חלול (הלכות בית הבחירה ג,יד). ובין הלחם העליון ללחם שתחתיו היו רק שני קנים (שם הט"ו). שֶׁתִּהְיֶה הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ. בלחם, על ידי הרווח שייווצר בין הלחמים. וְסוֹמֵךְ כָּל מַעֲרָכָה בִּשְׁתֵּי קְשָׂווֹת. עמודים מפוצלים בצורת Y שבהם סמכו את מערכות הלחם (שם הי"ג).
וְנוֹתְנִין בְּצַד כָּל מַעֲרָכָה כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קֹמֶץ לְבוֹנָה. על השולחן ברווח שבין שתי המערכות. וְשׁוּלַיִם הָיוּ לַבָּזִיכִין. תחתית ישרה, שיוכלו לעמוד בלי להישען על הלחם (בניגוד למזרקי הדם שלא היו להם שוליים, ראה הלכות קרבן פסח א,יג).

[ג] שְׁנֵי הַסְּדָרִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, וּשְׁנֵי הַבָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, וְהַסְּדָרִין וְהַבָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְאֵין מְחַנְּכִין אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא בְּלֶחֶם הַפָּנִים בְּשַׁבָּת.
מִיּוֹם הַשַּׁבָּת לְיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹצִיאִין אֶת הַלֶּחֶם שֶׁהוּא שָׁם עַל הַשֻּׁלְחָן מִשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה, וּמְסַדְּרִין לֶחֶם אַחֵר. וְזֶה שֶׁמּוֹצִיאִין – הוּא שֶׁחוֹלְקִין שְׁתֵּי הַמִּשְׁמָרוֹת, הַנִּכְנֶסֶת וְהַיּוֹצֵאת, עִם כֹּהֵן גָּדוֹל, וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ.

ג. הַסְּדָרִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וכו'. לא יוצאים ידי חובה בנתינת סדר אחד או בזך אחד או לחמים ללא בזיכים או בזיכים ללא לחמים.
מִיּוֹם הַשַּׁבָּת לְיוֹם הַשַּׁבָּת. מדי שבת. שֶׁחוֹלְקִין שְׁתֵּי הַמִּשְׁמָרוֹת הַנִּכְנֶסֶת וְהַיּוֹצֵאת עִם כֹּהֵן גָּדוֹל. כמבואר לעיל ד,יב-יד.

[ד] וְכֵיצַד מְסַדְּרִין אֶת הַלֶּחֶם? אַרְבָּעָה כֹּהֲנִים נִכְנָסִין, שְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי סְדָרִים וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בָּזִיכִין, וְאַרְבָּעָה מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶן, שְׁנַיִם לִטֹּל שְׁנֵי סְדָרִים וּשְׁנַיִם לִטֹּל שְׁנֵי בָּזִיכִין שֶׁהָיוּ שָׁם עַל הַשֻּׁלְחָן. הַנִּכְנָסִים עוֹמְדִין בַּצָּפוֹן וּפְנֵיהֶן לַדָּרוֹם, וְהַיּוֹצְאִין עוֹמְדִין בַּדָּרוֹם וּפְנֵיהֶן לַצָּפוֹן, אֵלּוּ מוֹשְׁכִין וְאֵלּוּ מַנִּיחִין, וְטִפְחוֹ שֶׁל זֶה לְתוֹךְ טִפְחוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְפָנַי תָּמִיד" (שמות כה,ל).

ד. שְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי סְדָרִים. ללא הקנים ביניהם. ולקמן הי"א מבואר שבערב שבת היו שומטים את הקנים מן הסדרים ובמוצאי שבת היו מכניסים אותם בין החלות. נִכְנָסִין. להיכל. אֵלּוּ מוֹשְׁכִין. הכהנים העומדים בדרום מוציאים את הלחם אליהם. וְאֵלּוּ מַנִּיחִין. העומדים בצפון. וְטִפְחוֹ שֶׁל זֶה לְתוֹךְ טִפְחוֹ שֶׁל זֶה. תוך כדי משיכת הלחם היו נותנים על השולחן את הלחם החדש, באופן שכנגד כל טפח מהלחמים היוצאים היו מניחים טפח מהלחמים הנכנסים. לְפָנַי תָּמִיד. שלא יהיה השולחן בלי לחם אפילו לזמן קצר.

[ה] יָצְאוּ, וְנָתְנוּ אֶת הַלֶּחֶם שֶׁהוֹצִיאוּ עַל שֻׁלְחַן זָהָב אַחֵר שֶׁהָיָה בָּאוּלָם, וְהִקְטִירוּ הַבָּזִיכִין, וְאַחַר כָּךְ מְחַלְּקִין הַחַלּוֹת. וְאִם חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – הַחַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לָעֶרֶב.

ה. וְנָתְנוּ אֶת הַלֶּחֶם שֶׁהוֹצִיאוּ עַל שֻׁלְחַן זָהָב אַחֵר שֶׁהָיָה בָּאוּלָם. באולם היו שני שולחנות: אחד של שיש שעליו הניחו את הלחם משעת האפייה עד שבת, ושולחן שני של זהב שעליו הניחו את הלחם בשבת עד חלוקתו (הלכות בית הבחירה ג,טז). וְהִקְטִירוּ הַבָּזִיכִין. שרפו את הלבונה שבבזיכים על המזבח. וְאִם חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. ואסור לאכול אז את החלות.

[ו] כֵּיצַד מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים? מְבִיאִין עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע סְאִין חִטִּים הָרְאוּיִין לִמְנָחוֹת, וְשָׁפִין אוֹתָן וּבוֹעֲטִין בָּהֶן כִּשְׁאָר חִטֵּי מְנָחוֹת, וְטוֹחֲנִין אוֹתָן, וּמְנַפִּין מֵהֶן בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נָפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן סֹלֶת, וְעוֹשִׂין מֵהֶן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת מַצּוֹת.
לֹא נִפָּה אוֹתָן בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נָפָה, אוֹ שֶׁלֹּא הוֹצִיאָן מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע סְאִין, הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ סֹלֶת מִכָּל מָקוֹם – כְּשֵׁרוֹת; לֹא נֶאֶמְרוּ הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ אֶלָּא לְמִצְוָה.

ו. עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע סְאִין חִטִּים. כ-180 ליטר. חִטִּים הָרְאוּיִין לִמְנָחוֹת. ראה הלכות איסורי מזבח ו,יא-יג, ז,ד. וְשָׁפִין אוֹתָן וּבוֹעֲטִין בָּהֶן כִּשְׁאָר חִטֵּי מְנָחוֹת. שפשוף החיטים ביד שלוש מאות פעמים ודריסתם ברגל חמש מאות פעמים (שם ז,ד-ה). וּמְנַפִּין מֵהֶן בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נָפָה. גרגרי הסולת הם הגרגרים הגסים של טחינת החיטים (הלכות איסורי מזבח ו,יא-יב) נשארים בנפה והקמח (החלק הדק הדומה לאבק) יורד למטה. אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן סֹלֶת. כ-60 ליטר, נמצא שלאחר הניפוי נשאר שליש מכמות החיטים שהובאה בתחילה.
אוֹ שֶׁלֹּא הוֹצִיאָן מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע סְאִין. ראה גם לקמן ח,ה.

[ז] לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן בַּחוּץ, וַאֲפִיָּתָן בִּפְנִים בָּעֲזָרָה כִּשְׁאָר הַמְּנָחוֹת. וְלָשִׁין אוֹתָן אַחַת אַחַת, וְאוֹפִין אוֹתָן שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם. [ח] וּשְׁלֹשָׁה דְּפוּסִין שֶׁל זָהָב הָיוּ לָהֶן: אֶחָד שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ הַחַלָּה וְהִיא בָּצֵק, וְהַשֵּׁנִי שֶׁאוֹפִין אוֹתָהּ בּוֹ, וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁנּוֹתְנִין אוֹתָהּ בּוֹ כְּשֶׁרוֹדֶה אוֹתָן מִן הַתַּנּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְקַלְקֵל.

ז. לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן בַּחוּץ. כשתי הלחם (לקמן ח,ו). וַאֲפִיָּתָן בִּפְנִים בָּעֲזָרָה כִּשְׁאָר הַמְּנָחוֹת. ובהן גם הלישה הייתה נעשית בפנים (הלכות מעשה הקרבנות יב,כא).
ח. דְּפוּסִין. תבניות. שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ הַחַלָּה וְהִיא בָּצֵק. לעצב את צורתו. תִּתְקַלְקֵל. תישבר.

[ט] כָּל חַלָּה מֵהֶן מְרֻבַּעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֶחֶם פָּנִים" (שמות כה,ל) – שֶׁיִּהְיוּ לוֹ פָּנִים רַבִּים. אֹרֶךְ כָּל חַלָּה מֵהֶן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּהּ חֲמִשָּׁה טְפָחִים, וְרוּמָהּ שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת. וְהַשֻּׁלְחָן אָרְכּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח, וְרָחְבּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים. נוֹתֵן אֹרֶךְ הַחַלָּה עַל רֹחַב הַשֻּׁלְחָן, נִמְצֵאת הַחַלָּה יוֹצֵאת שְׁנֵי טְפָחִים מִכָּאן וּשְׁנֵי טְפָחִים מִכָּאן, וְכוֹפֵל אֶת הַיּוֹצֵא מִכָּאן וּמִכָּאן, וְיִשָּׁאֵר בֵּין שְׁנֵי הַקְּצָווֹת רֶוַח בָּאֶמְצַע. וְכֵן מַנִּיחַ חַלָּה עַל גַּבֵּי חַלָּה, עַד שֶׁעוֹרֵךְ שֵׁשׁ חַלּוֹת. וְכֵן עוֹשֶׂה בְּצִדָּהּ מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֵׁשׁ חַלּוֹת.

ט. שֶׁיִּהְיוּ לוֹ פָּנִים רַבִּים. שישה צדדים (מעלה, מטה וארבעה כיוונים). וְרוּמָהּ. עוביה. וְיִשָּׁאֵר בֵּין שְׁנֵי הַקְּצָווֹת וכו'. לאחר שקיפלו את קצה החלה משני צדדיה, נשאר רווח בין שני קצות החלה המקופלים.

[י] אֵין אֲפִיַּת לֶחֶם הַפָּנִים דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב, אֶלָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת אוֹפִין אוֹתָן, וְעוֹרְכִין אוֹתָן לְמָחָר. וְאִם חָל שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי וּבְעֶרֶב שַׁבָּת – אוֹפִין אוֹתָן מִיּוֹם רְבִיעִי. [יא] וְלֹא סִדּוּר הַקָּנִים וְלֹא נְטִילָתָן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אֶלָּא מֵעֶרֶב שַׁבָּת נִכְנָס וְשׁוֹמְטָן, וְנוֹתְנָן לְאֹרֶךְ הַשֻּׁלְחָן, וּבְאֶחָד בְּשַׁבָּת נִכְנָס, וּמַכְנִיס אֶת הַקָּנִים בֵּין הַחַלּוֹת.

י. וְעוֹרְכִין אוֹתָן לְמָחָר. על שולחן הזהב.
יא. וְלֹא סִדּוּר הַקָּנִים וְלֹא נְטִילָתָן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. הנחת קני הזהב בין הלחמים החדשים והוצאתם מן הישנים (לעיל ה"ב) אינה נעשית בשבת. וְנוֹתְנָן לְאֹרֶךְ הַשֻּׁלְחָן. על הרצפה סמוך לאורך השולחן (תוספות מנחות צו א). וּבְאֶחָד בְּשַׁבָּת נִכְנָס. במוצאי שבת אור ליום ראשון (פה"מ מנחות יא,ו, הר המוריה).

[יב] סִדֵּר הַלֶּחֶם בְּשַׁבָּת כְּמִצְוָתוֹ, וְלֹא הִנִּיחַ עִמּוֹ בָּזִיכֵי לְבוֹנָה עַד לְמָחָר, וּלְשַׁבָּת הַבָּאָה הִקְטִיר הַבָּזִיכִין – נִפְסַל הַלֶּחֶם וְאֵינוֹ קָדוֹשׁ. וְכֵן אִם סִדֵּר הַלֶּחֶם וְהַבָּזִיכִין בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, וְהִקְטִיר הַבָּזִיכִין לְאַחַר שַׁבָּת הַבָּאָה – הַלֶּחֶם אֵינוֹ קָדוֹשׁ, וְנִפְסַל. אֲבָל אִם הִקְטִיר הַבָּזִיכִין בְּשַׁבָּת – נִפְסַל הַלֶּחֶם.

יב. סִדֵּר הַלֶּחֶם בְּשַׁבָּת כְּמִצְוָתוֹ וְלֹא הִנִּיחַ עִמּוֹ בָּזִיכֵי לְבוֹנָה עַד לְמָחָר… נִפְסַל הַלֶּחֶם וְאֵינוֹ קָדוֹשׁ. אסור לאכול את הלחם, והוא אף לא מתקדש לעניין זה שייחשב כקדשים שנפסלו (ראה לקמן הי"ד). וְכֵן אִם סִדֵּר הַלֶּחֶם וְהַבָּזִיכִין בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת… הַלֶּחֶם אֵינוֹ קָדוֹשׁ וְנִפְסַל. מכיוון שהלחם והבזיכים לא הונחו בשבת והבזיכים לא הוקטרו בשבת, אין הלחם מתקדש. אֲבָל אִם הִקְטִיר הַבָּזִיכִין בְּשַׁבָּת נִפְסַל הַלֶּחֶם. וקדוש, שכן הבזיכים הוקטרו בשבת (ובניגוד לרישא שאינו קדוש אף שהבזיכים הוקטרו בשבת, מכיוון שהלחם והבזיכים לא הונחו יחד – ראה ריק"ו, וראה רדב"ז, כס"מ ומפרשים נוספים שהתקשו בדברי הרמב"ם ופירשו ואף הגיהו באופנים שונים).

[יג] כֵּיצַד יַעֲשֶׂה בְּלֶחֶם וּבָזִיכִין שֶׁסִּדֵּר אוֹתָן לְאַחַר הַשַּׁבָּת? יַנִּיחַ אוֹתָן שָׁם עַל הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶן יוֹם הַשַּׁבָּת וְהֵם מְסֻדָּרִין, וְאַחַר כָּךְ יַקְטִיר הַבָּזִיכִין לַשַּׁבָּת הַבָּאָה אַחַר הַשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה עֲלֵיהֶן וְהֵן מְסֻדָּרִין; שֶׁאֲפִלּוּ נִשְׁאַר הַלֶּחֶם עִם הַבָּזִיכִין עַל הַשֻּׁלְחָן כַּמָּה שַׁבָּתוֹת, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.

יג. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה בְּלֶחֶם וּבָזִיכִין שֶׁסִּדֵּר אוֹתָן לְאַחַר הַשַּׁבָּת וכו'. ומועיל רק למקרה שסידר את הלחם והבזיכים לאחר השבת ולא למקרה שסידר את הלחם בשבת ואת הבזיכים לאחר השבת (ראה רדב"ז). יַנִּיחַ אוֹתָן שָׁם עַל הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶן יוֹם הַשַּׁבָּת וְהֵם מְסֻדָּרִין. ובאופן זה נמצא שהלחם והבזיכים היו מונחים על השולחן למשך שבוע משבת לשבת. שֶׁאֲפִלּוּ נִשְׁאַר הַלֶּחֶם עִם הַבָּזִיכִין עַל הַשֻּׁלְחָן כַּמָּה שַׁבָּתוֹת אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. שכל עוד הלחם והבזיכים על השולחן הם כשרים ואינם נפסלים בלינה (פה"מ מנחות יא,ח).

[יד] סִדֵּר אֶת הַלֶּחֶם וְאֶת הַבָּזִיכִין בְּשַׁבָּת כְּמִצְוָתָן, וְהִקְטִיר אֶת הַבָּזִיכִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת, בֵּין לְאַחַר שַׁבָּת זוֹ בֵּין לְאַחַר שַׁבָּת אַחֶרֶת הַבָּאָה – נִפְסַל הַלֶּחֶם, וַהֲרֵי הוּא כְּקָדָשִׁים שֶׁנִּפְסְלוּ, שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

יד. נִפְסַל הַלֶּחֶם וַהֲרֵי הוּא כְּקָדָשִׁים שֶׁנִּפְסְלוּ. כיוון שהלחם והבזיכים סודרו כדין בשבת הלחם קדוש, אך מכיוון שהקטירו את הבזיכים שלא בזמנם נפסל הלחם. שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן… כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. שהאוכל קדשים שנפסלו בפיגול ונותר, וכן טמא שאכל קדשים, חייבים כרת (הלכות פסולי המוקדשין יח הל' ו, י, יג).

[טו] נִפְרְסָה חַלָּה אַחַת מִן הַלֶּחֶם: אִם עַד שֶׁלֹּא הֵסִיר הַלֶּחֶם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן נִפְרְסָה – הַלֶּחֶם פָּסוּל, וְאֵינוֹ מַקְטִיר עָלָיו אֶת הַבָּזִיכִין; וְאִם אַחַר שֶׁהֵסִיר הַלֶּחֶם נִפְרַס – הַלֶּחֶם פָּסוּל, וּמַקְטִיר עָלָיו אֶת הַבָּזִיכִין. [טז] הִגִּיעַ זְמַן הַלֶּחֶם לְהָסִירוֹ – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהֱסִירוֹ, וְאִם נִפְרַס הַלֶּחֶם – מַקְטִיר הַבָּזִיכִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵק הַמַּעֲרָכֶת.
נִטְמָא אֶחָד מִן הַסְּדָרִים, בֵּין לִפְנֵי הַקְטָרָה בֵּין לְאַחַר הַקְטָרָה, אוֹ שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מִן הַבָּזִיכִין – הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ.

טו. נִפְרְסָה חַלָּה. נשברה. אִם עַד שֶׁלֹּא הֵסִיר הַלֶּחֶם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וכו'. דין הלחם והבזיכים במקרה זה דומה למנחה שחסרה קודם קמיצה שלא מקטירים אותה (הלכות פסולי המוקדשין יא,טז). וְאִם אַחַר שֶׁהֵסִיר הַלֶּחֶם נִפְרַס הַלֶּחֶם פָּסוּל וּמַקְטִיר עָלָיו אֶת הַבָּזִיכִין. במקרה זה נחשבים הבזיכים כקומץ של המנחה והלחם כשיירי המנחה, וכשחסרו שיירי מנחה לאחר הקמיצה, מקטירים את הקומץ (שם ה"כ, וראה גם שם יב,ד).
הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ. יאכלו את הלחם הטהור ולא יאכלו את הטמא (ראה גם הלכות פסולי המוקדשין יז,יג). ואם נטמא אחד הבזיכים יקטירו את שניהם (שכן הקרבת טומאה דחויה בציבור ואכילת טומאה אסורה אף בציבור, הלכות ביאת מקדש ד,ט-יא), ואת הטמא יקטירו בטומאה ואת הטהור בטהרה (תוספתא מנחות ג,ב ובבלי שם טו,א).