פרק ה', הלכות תפילין מזוזה וספר תורה, ספר אהבה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כֵּיצַד כּוֹתְבִין אֶת הַמְּזוּזָה? כּוֹתֵב שְׁתֵּי הַפָּרָשִׁיּוֹת 'שְׁמַע' (דברים ו,ד-ט) 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ' (שם יא,יג-כא) עַל דַּף אֶחָד בִּירִיעָה אַחַת, וְעוֹשֶׂה לָהּ רֶוַח מִלְּמַעְלָה וְרֶוַח מִלְּמַטָּה כְּמוֹ חֲצִי צִפֹּרֶן. וְאִם כְּתָבָהּ בִּשְׁתַּיִם בְּשָׁלֹשׁ דַּפִּין — כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כְּזָנָב אוֹ כְּמוֹ עִגּוּל אוֹ כְּקֻבָּה. וְאִם עָשָׂה כְּאַחַת מֵאֵלּוּ — פְּסוּלָה. כְּתָבָהּ שֶׁלֹּא עַל הַסֵּדֶר, כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּים פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה — פְּסוּלָה. כְּתָבָהּ בִּשְׁנֵי עוֹרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁתְּפָרָן — פְּסוּלָה. סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה וּתְפִלִּין שֶׁבָּלוּ — אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מְזוּזָה, וְלֹא מִן הַגִּלָּיוֹן שֶׁל סֵפֶר, אֵין כּוֹתְבִין עָלָיו מְזוּזָה, לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה.
א. עַל דַּף אֶחָד. בעמודה אחת. רֶוַח… כְּמוֹ חֲצִי צִפֹּרֶן. רווח בין הכתב לשולי היריעה בשיעור רוחב חצי ציפורן. כְּזָנָב. בשורות ארוכות מלמעלה וקצרות מלמטה. כְּמוֹ עִגּוּל. השורות יוצרות צורת עיגול. כְּקֻבָּה. כאוהל, שורות ארוכות מלמטה וקצרות מלמעלה. שֶׁהִקְדִּים פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה. כתב את הפרשה השנייה ומתחתיה את הפרשה הראשונה. מִן הַגִּלָּיוֹן שֶׁל סֵפֶר. קלף חלק שנשתייר בקצה ספר תורה (ראה הלכות שבת כג,כז והלכות שאר אבות הטומאות ט,ו דינים נוספים הנוגעים לגיליון הספר). שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה. לכלל זה ראה לעיל ג,יז; הלכות תפילה יא,יד, הלכות ציצית א,ז.
ב. וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת הָרֶוַח שֶׁבֵּין פָּרָשַׁת 'שְׁמַע' וּ'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ' פָּרָשָׁה סְתוּמָה. וְאִם עָשָׂה אוֹתָהּ פְּתוּחָה — כְּשֵׁרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ מִן הַתּוֹרָה. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בַּתָּגִין שֶׁבָּהּ. וְאֵלּוּ הֵן הַתָּגִין שֶׁעוֹשִׂין בַּמְּזוּזָה:
ב. וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת הָרֶוַח… פָּרָשָׁה סְתוּמָה. כפי שפרשת 'והיה אם שמע' נכתבת בתורה (ראה רשימת הפרשיות הפתוחות והסתומות לקמן ח,ד; לצורת הפרשיות הפתוחות והסתומות ראה שם הל' א-ב). כְּשֵׁרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ מִן הַתּוֹרָה. בניגוד לתפילין (לעיל ב,ב), שבהן פרשיות 'קדש', 'והיה כי יביאך' סמוכות זו לזו, ומשום כך צורת הפרשיות מעכבת (מעשה רוקח). הַתָּגִין. כתרי האותיות, כמבואר לעיל ב,ח.
ג. פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה — יֵשׁ בָּהּ שֶׁבַע אוֹתִיּוֹת, עַל כָּל אוֹת וָאוֹת מֵהֶן שְׁלֹשָׁה זַיְ"נִין, וְאֵלּוּ הֵן: שִׁי"ן וְעַיִ"ן שֶׁל "שְׁמַע", וְנוּ"ן דְּ"נַפְשְׁךָ", וּשְׁנֵי זַיְ"נִין שֶׁל "מְזֻזוֹת", וּשְׁנֵי טֵי"תִין שֶׁל "לְטֹטָפֹת". וּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה — יֵשׁ בָּהּ שֵׁשׁ אוֹתִיּוֹת, עַל כָּל אוֹת מֵהֶן שְׁלֹשָׁה זַיְ"נִין, וְאֵלּוּ הֵן: גִּימֶ"ל שֶׁל "דְגָנֶךָ", וּשְׁנֵי זַיְ"נִין שֶׁל "מְזוּזוֹת", וּשְׁנֵי טֵי"תִין שֶׁל "לְטוֹטָפֹת", וְצָדִ"י שֶׁל "עַל הָאָרֶץ". וְאִם לֹא עָשָׂה תָּגִין אוֹ שֶׁהוֹסִיף בָּהֶן אוֹ גָּרַע מֵהֶן — לֹא פָּסַל. וְאִם כְּתָבָהּ שֶׁלֹּא בְּשִׂרְטוּט, אוֹ שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בְּמָלֵא וְחָסֵר, אוֹ שֶׁהוֹסִיף בָּהּ מִבִּפְנִים אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת — הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה.
ג. שֶׁלֹּא בְּשִׂרְטוּט. בלא לסמן את השורות כמבואר לעיל א,יב. שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בְּמָלֵא וְחָסֵר. לא הקפיד על הכתיב המדויק של המילים (ראה לעיל א,טז ולקמן ז,יא לעניין תפילין וספר תורה). שֶׁהוֹסִיף בָּהּ מִבִּפְנִים. אך בחוץ נוהגים להוסיף כמבואר בהלכה הבאה.
ד. מִנְהָג פָּשׁוּט שֶׁכּוֹתְבִין עַל הַמְּזוּזָה מִבַּחוּץ כְּנֶגֶד הָרֶוַח שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה 'שַׁדַּי', וְאֵין בָּזֶה הֶפְסֵד, לְפִי שֶׁהוּא מִבַּחוּץ. אֲבָל אֵלּוּ שֶׁכּוֹתְבִין בָּהּ בִּפְנִים שְׁמוֹת מַלְאָכִים אוֹ שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים אוֹ פָּסוּק אוֹ חוֹתָמוֹת — הֲרֵי הֵן בִּכְלַל מִי שֶׁאֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁאֵלּוּ הַטִּפְּשִׁים, לֹא דַּי לָהֶם שֶׁבִּטְּלוּ הַמִּצְוָה, אֶלָּא שֶׁעוֹשִׂין מִצְוָה גְּדוֹלָה שֶׁהִיא יִחוּד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַהֲבָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ כְּאִלּוּ הִיא קָמֵיעַ לַהֲנָיַת עַצְמָן, כְּמוֹ שֶׁעָלָה עַל לִבָּם הַסָּכָל שֶׁזֶּה דָּבָר הַמְהַנֶּה בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם.
ד. אוֹ חוֹתָמוֹת. צורות שונות המשמשות לקמיעות. שֶׁעוֹשִׂין מִצְוָה גְּדוֹלָה… לַהֲנָיַת עַצְמָן. השווה הלכות עבודה זרה יא,יב.
ה. וּמִצְוָה לִכְתֹּב "עַל הָאָרֶץ" בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה, בֵּין בְּרֹאשׁ הַשִּׁיטָה בֵּין בְּאֶמְצַע הַשִּׁיטָה. וְנָהֲגוּ כָּל הַסּוֹפְרִים לִכְתֹּב אוֹתָהּ בִּשְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שִׁיטוֹת, וְ"עַל הָאָרֶץ" בְּרֹאשׁ שִׁיטָה אַחֲרוֹנָה. וְאֵלּוּ הֵן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּרֹאשׁ כָּל שִׁיטָה וְשִׁיטָה עַל הַסֵּדֶר: "שְׁמַע", "יי", "הַדְּבָרִים", "לְבָנֶיךָ", "וּבְשָׁכְבְּךָ", "בֵּין", "וְהָיָה", "מְצַוֶּה", "בְּכָל", "יוֹרֶה", "עֵשֶׂב", "פֶּן", "וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם", "הַשָּׁמַיִם", "וַאֲבַדְתֶּם", "וְשַׂמְתֶּם", "אֹתָם", "אֹתָם", "בַּדֶּרֶךְ", "וּבִשְׁעָרֶיךָ", "אֲשֶׁר", "עַל הָאָרֶץ".
ה. עַל הָאָרֶץ. התיבות שבסוף פרשה שנייה. בְּשִׁיטָה. שורה. לִכְתֹּב אוֹתָהּ. את המזוזה.
ו. כְּשֶׁכּוֹפְלִין אוֹתָהּ — גּוֹלְלִין אוֹתָהּ מִסּוֹף הַשִּׁיטָה לִתְחִלָּתָהּ, עַד שֶׁתִּמָּצֵא כְּשֶׁיִּפְתַּח הַקּוֹרֵא לִקְרוֹת, יִקְרָא מֵרֹאשׁ הַשִּׁיטָה לְסוֹפָהּ. וְאַחַר שֶׁגּוֹלְלָהּ, מַכְנִיסָהּ בִּשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה אוֹ שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל כָּל דָּבָר, וּמְחַבֵּר אוֹתָהּ אֶל מְזוּזַת הַפֶּתַח בְּמַסְמֵר, אוֹ חוֹפֵר בִּמְזוּזַת הַפֶּתַח וּמַכְנִיס בָּהּ הַמְּזוּזָה.
ו. כְּשֶׁכּוֹפְלִין אוֹתָהּ. מקפלים את המזוזה להכניסה לבית המזוזה. מִסּוֹף הַשִּׁיטָה לִתְחִלָּתָהּ. בדומה לתפילין (לעיל ג,ז). מְזוּזַת הַפֶּתַח. העמוד האנכי של הפתח.
ז. וְקֹדֶם שֶׁיִּקְבָּעֶנָּה בִּמְזוּזַת הַפֶּתַח, מְבָרֵךְ תְּחִלָּה: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְבֹּעַ מְזוּזָה'. וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ בִּשְׁעַת כְּתִיבָתָהּ, שֶׁקְּבִיעָתָהּ הִיא הַמִּצְוָה.
ז. שֶׁקְּבִיעָתָהּ הִיא הַמִּצְוָה. ומברכים בשעת עשיית המצווה עצמה ולא בשעת ההכנות אליה (ראה הלכות ברכות יא,ח).
ח. תְּלָיָהּ בְּמַקֵּל — פְּסוּלָה, שֶׁאֵין זוֹ קְבִיעָה. הִנִּיחָהּ אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת — לֹא עָשָׂה כְּלוּם. חָפַר בִּמְזוּזַת הַפֶּתַח וְהִכְנִיס הַמְּזוּזָה כְּמוֹ נֶגֶר, וְהוּא כִּבְרִיחַ הַקְּרָשִׁים בַּטַּבָּעוֹת — פְּסוּלָה. הֶעֱמִיק לָהּ טֶפַח — פְּסוּלָה. חָתַךְ קָנֶה וְהִכְנִיס בּוֹ מְזוּזָה, וְאַחַר כָּךְ חִבֵּר הַקָּנֶה אֶל קָנִים אֲחֵרִים וְהֶעֱמִיד מִן הַכֹּל מְזוּזַת הַפֶּתַח — פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה קְבִיעַת הַמְּזוּזָה לַעֲשִׂיַּת מְזוּזַת הַפֶּתַח.
ח. תְּלָיָהּ בְּמַקֵּל. חיברה למקל הסמוך למזוזת הפתח, אך אינה מחוברת למזוזת הפתח עצמה. אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת. על הקיר שמאחורי הדלת, ולא על מזוזת הפתח. וְהִכְנִיס הַמְּזוּזָה כְּמוֹ נֶגֶר. השכיב את המזוזה במאוזן, כמנעול בריח. כִּבְרִיחַ הַקְּרָשִׁים בַּטַּבָּעוֹת. הֶעֱמִיק לָהּ טֶפַח פְּסוּלָה. חקק בתוך מזוזת הפתח בעומק טפח, שבעומק זה אינו נחשב כמונח 'על מזוזות ביתך' אלא בתוך המזוזה. וְהֶעֱמִיד מִן הַכֹּל. הכין פתח מקנים אלו, שכבר יש בהם מזוזה. שֶׁקָּדְמָה קְבִיעַת הַמְּזוּזָה לַעֲשִׂיַּת מְזוּזַת הַפֶּתַח. המזוזה נקבעה כשעדיין לא היה הפתח קיים, ובעת קביעתה לא התקיימה המצווה (ראה הלכות ציצית א,יב-יג).
ט. מְזוּזַת הַיָּחִיד נִבְדֶּקֶת פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ, וּמְזוּזַת רַבִּים פַּעֲמַיִם בַּיּוֹבֵל, שֶׁמָּא נִקְרְעָה מִמֶּנָּה אוֹת אוֹ נִמְחֲקָה; מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְבוּעָה בַּכְּתָלִים — מַרְקֶבֶת.
ט. בַּשָּׁבוּעַ. בשבע שנים. בַּיּוֹבֵל. בחמישים שנה, שלא הטריחו את הציבור לבדוק כמו את היחיד.
י. הַכֹּל חַיָּבִין בִּמְזוּזָה, וַאֲפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים. וּמְחַנְּכִין אֶת הַקְּטַנִּים לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה לְבָתֵּיהֶם. הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהַדָּר בְּפֻנְדָּק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — חַיָּב בַּמְּזוּזָה מִיָּד.
י. שְׁלֹשִׁים יוֹם. שרק לאחר מכן נחשב כדר בבית. הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיָּב בַּמְּזוּזָה מִיָּד. משום יישוב ארץ ישראל, ולכן מיד כששוכר נחשב כדר בבית.
יא. הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ — עַל הַשּׂוֹכֵר לְהָבִיא מְזוּזָה וְלִקְבֹּעַ אוֹתָהּ, אֲפִלּוּ הָיָה נוֹתֵן שָׂכָר עַל קְבִיעָתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהַמְּזוּזָה — חוֹבַת הַדָּר הִיא וְאֵינָהּ חוֹבַת הַבַּיִת. וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא — לֹא יִטְּלֶנָּה בְּיָדוֹ וְיֵצֵא. וְאִם הָיָה הַבַּיִת לְגוֹי — הֲרֵי זֶה נוֹטְלָהּ כְּשֶׁיֵּצֵא.
יא. עַל הַשּׂוֹכֵר לְהָבִיא מְזוּזָה. ראה גם הלכות שכירות ו,ג. אֲפִלּוּ הָיָה נוֹתֵן שָׂכָר עַל קְבִיעָתָהּ. גם אם הדבר יעלה לו כסף. לֹא יִטְּלֶנָּה בְּיָדוֹ וְיֵצֵא. שאין ראוי לבטל המצווה בידיים.

תקציר הפרק 

פרק ה הלכות תפילין מזוזה וספר תורה

כתיבת המזוזה וקביעתה

מתחילים נושא חדש בתוך הנושא הכללי: מזוזה. 2⃣ פרקים סה"כ עד לנושא הבא.

כותבים את פרשיות "שמע" ו"והיה אם שמוע" על דף אחד, ומגלגלים אותו מסוף השורה לתחילתה. קודם קביעת המזוזה מברך "לקבוע מזוזה". חובה לקבוע את המזוזה אך ורק על מזוזת הפתח, בצורה מאונכת.
מזוזה של יחיד צריכה בדיקה פעמיים בשבע שנים, ושל רבים – פעמיים ביובל.
מצוות מזוזה היא חובה על הדר בבית, ולכן אם השכיר אדם בית לחברו, המצווה היא על השוכר. לאחר שיוצא מן הבית לא ייקח עמו את המזוזה, אלא אם כן הבית שייך לגוי. השוכר בית בחו"ל חייב במזוזה לאחר שלושים יום, אך בארץ ישראל – חייב מיד.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מה סובר הרמב"ם על הכותבים שמות מלאכים בתוך המזוזה?

א- הם טיפשים ואין להם חלק לעולם הבא.
ב- הם חסידים ועושים מצוה גדולה.
ג- הם טועים ומכלים את זמנם לריק.

[פרק ה', הלכה ד']

2. בכמה שורות נוהגים לכתוב את המזוזה?

א- 22
ב- 24
ג- 28

[פרק ה', הלכה ה']

3. פעם בכמה זמן יש לבדוק את המזוזה?

א- פעמיים בשבוע.
ב- פעמיים ביובל.
ג- מזוזת יחיד – פעמיים בשבוע; מזוזת רבים – פעמיים ביובל.

[פרק ה', הלכה ט']

תשובות
1-א 2-א 3-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן