פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין תּוֹרְמִין אֶלָּא מִן הַיָּפֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ" (במדבר יח,ל; יח,לב). וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן – תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַיֵּם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם יָפֶה שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם. כֵּיצַד? תּוֹרֵם תְּאֵנִים עַל הַגְּרוֹגָרוֹת, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ כֹּהֵן – תּוֹרֵם גְּרוֹגָרוֹת עַל הַתְּאֵנִים. וְאִם רָגִיל לַעֲשׂוֹת תְּאֵנִים גְּרוֹגָרוֹת – תּוֹרֵם מִן הַתְּאֵנִים עַל הַגְּרוֹגָרוֹת אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ כֹּהֵן.
אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּהֵן – אֵין תּוֹרְמִין מִן הַגְּרוֹגָרוֹת עַל הַתְּאֵנִים, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹת תְּאֵנִים גְּרוֹגָרוֹת.
א. אֵין תּוֹרְמִין אֶלָּא מִן הַיָּפֶה. מן החלק המשובח שביבול. חֶלְבּוֹ. החלק המובחר. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן. אלא במקום מרוחק, והתרומה עלולה להתקלקל עד שתגיע אליו. תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַיֵּם. ממה שנשמר לאורך זמן עד שתגיע התרומה לכהן. תּוֹרֵם תְּאֵנִים עַל הַגְּרוֹגָרוֹת. שהתאנים הטריות משובחות מן התאנים המיובשות ('גרוגרות'). וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ כֹּהֵן תּוֹרֵם גְּרוֹגָרוֹת עַל הַתְּאֵנִים. שהגרוגרות נשמרות. וְאִם רָגִיל לַעֲשׂוֹת תְּאֵנִים גְּרוֹגָרוֹת. אם דרכו לייבש את התאנים שלו. תּוֹרֵם מִן הַתְּאֵנִים עַל הַגְּרוֹגָרוֹת אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ כֹּהֵן. שמא יזדמן כהן ויביא לו את התאנים המשובחות יותר. ואין חשש שהתרומה תתקלקל עד שתגיע לכהן, שכן לאחר שיפריש מן התאנים הטריות יעשה מהן גרוגרות.
אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּהֵן אֵין תּוֹרְמִין מִן הַגְּרוֹגָרוֹת עַל הַתְּאֵנִים וכו'. שהרי התאנים הטריות משובחות יותר, ויכול להפריש מן המובחר ולתת לכהן מיד.
ב. וְתוֹרְמִין בָּצָל שָׁלֵם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָטָן, אֲבָל לֹא חֲצִי בָּצָל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּדוֹל, בְּכָל מָקוֹם.
אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן" וכו' (במדבר יח,כז), וְאִם תָּרַם – אֵינָהּ תְּרוּמָה.
ב. וְתוֹרְמִין בָּצָל שָׁלֵם… בְּכָל מָקוֹם. בין אם יש שם כהן ובין אם אין, שהבצל השלם גם נחשב יפה יותר מחצי בצל גדול, וגם משתמר.
אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. מסוג אחד של יבול על סוג אחר. כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן. יש להפריש את הדגן על מה שנמצא בגורן, והמשכו של הפסוק "וכמלאה מן היקב" – יין על מה שנמצא ביקב. ומכאן שמכל מין תורמים לעצמו.
ג. הַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן – מִין אֶחָד. כָּל מִין חִטִּין – אֶחָד. כָּל מִין תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת וּדְבֵלָה – אֶחָד, וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה. וְכָל שֶׁהוּא כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ – לֹא יִתְרֹם מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע.
כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ חֲמִשִּׁים סְאָה חִטִּין וַחֲמִשִּׁים שְׂעוֹרִים בְּבַיִת אֶחָד, וְהִפְרִישׁ עַל הַכֹּל שְׁנֵי סְאִין חִטִּין – אֵינָן תְּרוּמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ – תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע, אֲבָל לֹא מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה. וְאִם תָּרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, חוּץ מִן הַזּוּנִין עַל הַחִטִּין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַזּוּנִין מַאֲכַל אָדָם.
ג. הַקִּשּׁוּת. מין קישוא הדומה למלפפון. כָּל מִין חִטִּין. כל סוגי החיטים. וּדְבֵלָה. גוש של תאנים מיובשות. וְכָל שֶׁהוּא כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ לֹא יִתְרֹם מִזֶּה עַל זֶה. כל שני מינים שאסור לזרוע אותם יחד, נחשבים כשני מינים גם לעניין תרומה (הגדרות המינים לענין זה מפורטות בהלכות כלאיים ג,א-ו).
וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ. כל מה שנחשב כמין אחד לעניין כלאים, ומותר בזריעה. תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע. מן המין המשובח על זה שפחות ממנו (כדלעיל ה"א). חוּץ מִן הַזּוּנִין עַל הַחִטִּין מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַזּוּנִין מַאֲכַל אָדָם. הזונין הן סוג גרוע של חיטה. ולמרות שמצד איסור כלאיים הם מין אחד (הלכות כלאיים ג,ג), אין ההפרשה מהם על החיטה חלה, מכיוון שאינן מאכל אדם ופטורות מתרומה ומעשרות (לעיל ב,א), ואין מפרישים מהפטור על החייב.
ד. אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב" (במדבר יח,כז) – מִן הַגָּמוּר עַל הַגָּמוּר. וְאִם תָּרְמוּ – תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.
ה. מֵאֵימָתַי תּוֹרְמִין אֶת הַגֹּרֶן? מִשֶּׁיִּכְבֹּר. כָּבַר מִקְצָת – תּוֹרֵם מִן הַכָּבוּר עַל שֶׁאֵינוֹ כָּבוּר. הַמְכַנֵּס שִׁבֳּלִין לְתוֹךְ בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹתָן מְלִילוֹת – הֲרֵי זֶה תּוֹרֵם מֵהֶן שִׁבֳּלִים.
ה. מִשֶּׁיִּכְבֹּר. משיפריד את הגרעינים מן הפסולת בעזרת מסננת גסה (כברה). כָּבַר מִקְצָת. ברר מעט, ואז נחשב לגמר המלאכה של הכול, מכיוון שאין הכול מקפידים על כבירת התבואה לפני הכנסתה הביתה (יד"פ). תּוֹרֵם מִן הַכָּבוּר עַל שֶׁאֵינוֹ כָּבוּר. שהוא מן היפה. לַעֲשׂוֹתָן מְלִילוֹת וכו'. לאכול את הגרעינים הרכים מתוך השיבולים, ובמקרה זה נחשב שנגמרה מלאכתם אף בעודם שיבולים.
ו. מֵאֵימָתַי תּוֹרְמִין אֶת הַגַּת? מִשֶּׁיְּהַלְּכוּ בָּהּ שְׁתִי וָעֵרֶב. מֵאֵימָתַי תּוֹרְמִין אֶת הַזֵּיתִים? מִשֶּׁיֵּעָטְנוּ.
ו. הַגַּת. מקום דריכת הענבים. מִשֶּׁיְּהַלְּכוּ בָּהּ. הדורכים על הענבים. שְׁתִי וָעֵרֶב. לאורכה ולרוחבה. מֵאֵימָתַי תּוֹרְמִין אֶת הַזֵּיתִים. המיועדים להפקת שמן. מִשֶּׁיֵּעָטְנוּ. שאת הזיתים מאחסנים לקראת הסחיטה בכלי הנקרא 'מעטן', כדי שיתרככו.
ז. אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְאִם תָּרַם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנִּטְמָא מִקְצָתוֹ – תּוֹרְמִין לְכַתְּחִלָּה מִן הַטָּהוֹר שֶׁבּוֹ עַל הַטָּמֵא שֶׁבּוֹ. וְלֹא הָעִגּוּל בִּלְבַד שֶׁהוּא גּוּף אֶחָד, אֶלָּא אֲפִלּוּ אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, אֲפִלּוּ עֲרֵמָה שֶׁל חִטִּים שֶׁנִּטְמֵאת מִקְצָתָהּ – תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר שֶׁבָּהּ עַל הַטָּמֵא שֶׁבָּהּ.
אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵי עִגּוּלִין אוֹ שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת אוֹ שְׁתֵּי עֲרֵמוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה בְּצִדָּהּ – לֹא יִתְרֹם מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא לְכַתְּחִלָּה. וְתוֹרְמִין תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא לְכַתְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ" (במדבר יח,כט) – טֹל מִן הַמְקֻדָּשׁ שֶׁבּוֹ.
ז. וַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מסורת הלכתית. שֶׁעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנִּטְמָא מִקְצָתוֹ. עיגול של דבלה עשוי מהרבה תאנים מיובשות הדחוסות יחד, ואם נטמא מקום אחד בו לא נטמא כולו, שנחשבות כפרודות. תּוֹרְמִין לְכַתְּחִלָּה מִן הַטָּהוֹר שֶׁבּוֹ עַל הַטָּמֵא שֶׁבּוֹ. משום שלעניין זה הוא כיחידה אחת. אֲפִלּוּ עֲרֵמָה שֶׁל חִטִּים. אף שאין מה שמחבר אותן יחד, דינן כעיגול של דבלה, שנחשבות כיחידה שלמה.
שֶׁנֶּאֱמַר. לגבי תרומת מעשר. טֹל מִן הַמְקֻדָּשׁ שֶׁבּוֹ. ופירשו חכמים שמקודש הוא הטהור, וניתן להפריש ממנו גם אם השאר טמא.
ח. אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר. וְאִם תָּרַם: בְּשׁוֹגֵג – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה; בְּמֵזִיד – לֹא תִּקֵּן אֶת הַשְּׁיָרִים, וְזֶה שֶׁהֵרִים – תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא יָדַע בַּטֻּמְאָה. אֲבָל אִם יָדַע וְשָׁגַג שֶׁמֻּתָּר לִתְרֹם מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר – הֲרֵי הוּא כְּמֵזִיד. וְכֵן בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר.
ח. בְּמֵזִיד לֹא תִּקֵּן אֶת הַשְּׁיָרִים וכו'. שאם הפריש מן הטמא במזיד, קנסוהו חכמים שהשאר נחשב עדיין כטבל ויש להפריש ממנו שנית. וְזֶה שֶׁהֵרִים תְּרוּמָה. מה שהפריש מן הטמא דינו כתרומה, ואינו חוזר להיות חולין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא יָדַע בַּטֻּמְאָה. השוגג האמור, מובנו שלא ידע שהוא תורם מהטמא על הטהור. אֲבָל אִם יָדַע וְשָׁגַג שֶׁמֻּתָּר לִתְרֹם… הֲרֵי הוּא כְּמֵזִיד. למרות שבמצוות אחרות אי ידיעה כזו נחשבת כשגגה (ראה למשל הלכות שגגות ז,ב-ד), כאן קנסוהו משום שהוא שוגג הקרוב למזיד, שהיה צריך לדעת את ההלכה (יד"פ). וְכֵן בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. שלעניין הפרשה מהטמא על הטהור דינה כתרומה גדולה.
ט. אֵין תּוֹרְמִין מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ, וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר. כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין, וְאָמַר: 'פֵּרוֹת אֵלּוּ יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת אֵלּוּ הַמְחֻבָּרִין', אֲפִלּוּ אָמַר: 'לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ', אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי עֲרוּגוֹת, וְאָמַר: 'פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחֻבָּרִין', אוֹ שֶׁאָמַר: 'פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין' – לֹא אָמַר כְּלוּם.
אֲבָל אִם אָמַר: 'פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ', וְנִתְלְשׁוּ – הוֹאִיל וּבְיָדוֹ לְתָלְשָׁן, אֵינוֹ מְחֻסַּר מַעֲשֶׂה, וְלִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ שְׁתֵּיהֶן, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְהוּא שֶׁיָּבִיאוּ שְׁתֵּיהֶן שְׁלִישׁ בְּעֵת שֶׁאָמַר.
ט. אֵין תּוֹרְמִין מִן הַמְחֻבָּר. יבול שלא נקצר. פֵּרוֹת אֵלּוּ יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת אֵלּוּ הַמְחֻבָּרִין אֲפִלּוּ אָמַר לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ וכו'. ואף במקרה זה אינה תרומה, משום שכשאמר 'המחוברין' משמע מדבריו שרוצה שתחול התרומה על הפירות בעודם מחוברים ואף שאמר 'לכשיתלשו' (ע"פ יד"פ, ובכס"מ תיקן וגרס 'אפילו לכשיתלשו', ומובנו שאין התרומה חלה אף אם נתלשו הפירות לאחר מכן, כל שהפריש התרומה על המחובר). אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי עֲרוּגוֹת וְאָמַר פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחֻבָּרִין. שכל הפירות עדיין מחוברים, אך אומר שכשיהיו הפירות של ערוגה אחת תלושים יפריש מהם על המחוברים, ואף בזה אין התרומה חלה שהרי דומה למפריש מן התלוש על המחובר. אוֹ שֶׁאָמַר פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין וכו'. והפירות עדיין מחוברים, מפני שמשמעות הדברים שתחול התרומה עכשיו, ואי אפשר להפריש מן המחובר על המחובר.
לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ. שברור מדבריו שרוצה שהתרומה תחול רק אחרי שיהיו הפירות תלושים. הוֹאִיל וּבְיָדוֹ לְתָלְשָׁן… דְּבָרָיו קַיָּמִין. מכיוון שהתלישה היא פעולה שתלויה בו ויכול לעשותה כבר עכשיו בעצמו, אין חסרונה משמעותי. וְהוּא שֶׁיָּבִיאוּ שְׁתֵּיהֶן שְׁלִישׁ בְּעֵת שֶׁאָמַר. שאז הוא תחילת חיובם למעשרות (כדלעיל א,יב והלכות מעשר ב,ג).
י. אֵין תּוֹרְמִין מִן הַלַּח עַל הַיָּבֵשׁ וְלֹא מִן הַיָּבֵשׁ עַל הַלַּח. וְאִם תָּרַם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. כֵּיצַד? לִקֵּט יָרָק הַיּוֹם וְלִקֵּט מִמֶּנּוּ לְמָחָר – אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּר שְׁנֵי יָמִים. וְכֵן יָרָק שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּר שְׁלֹשָׁה יָמִים, כְּגוֹן הַמְּלָפְפוֹנוֹת, כָּל שֶׁלִּקֵּט בִּשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים – מִצְטָרֵף, וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה. יָרָק שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּר יוֹם אֶחָד בִּלְבַד, וְלִקֵּט בְּשַׁחֲרִית וְלִקֵּט בָּעֶרֶב – תּוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה.
י. אֵין תּוֹרְמִין מִן הַלַּח עַל הַיָּבֵשׁ וְלֹא מִן הַיָּבֵשׁ עַל הַלַּח. יש מי שכתב שהטעם הוא שלח ויבש דומים לשני מינים (ש"ך יו"ד שלא ס"ק פג), וראה בערוה"ש (סט,יג) שכתב שהתורם מן היבש על הלח הוא כתורם מן הרע על היפה, ונשאר בשאלה מדוע אסור גם לתרום מן הלח על היבש. אֶלָּא אִם כֵּן דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּר שְׁנֵי יָמִים. ושניהם לחים.
יא. אֵין תּוֹרְמִין מִפֵּרוֹת שָׁנָה זוֹ עַל פֵּרוֹת שָׁנָה שֶׁעָבְרָה, וְלֹא מִפֵּרוֹת שָׁנָה שֶׁעָבְרָה עַל פֵּרוֹת שָׁנָה זוֹ. וְאִם תָּרַם – אֵינָהּ תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁנָה שָׁנָה" (דברים יד,כב).
לִקֵּט יָרָק עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד שֶׁלֹּא בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְחָזַר וְלִקֵּט אַחַר שֶׁבָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ – אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה, שֶׁזֶּה חָדָשׁ וְזֶה יָשָׁן. וְכֵן אִם לִקֵּט אֶתְרֹג בְּעֶרֶב חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט עַד שֶׁלֹּא בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְחָזַר וְלִקֵּט אֶתְרֹג אַחֵר מִשֶּׁבָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ – אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעַשְׂרוֹת תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת וִירָקוֹת, וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעַשְֹרוֹת הָאִילָן.
יא. שֶׁנֶּאֱמַר שָׁנָה שָׁנָה. הפסוק השלם: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך, היצא השדה שנה שנה". ומכאן למדו חכמים שיבול של כל שנה עומד בפני עצמו לעניין התרומות והמעשרות.
עַד שֶׁלֹּא בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ. לפני שקיעת השמש. מִפְּנֵי שֶׁאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעַשְׂרוֹת תְּבוּאָה וכו'. ומאחר שבירקות מועד הלקיטה מגדיר את שנת המעשר, הירקות שנלקטו לפני ואחרי ראש השנה נחשבים לירקות משנות מעשר שונות (הלכות מעשר שני א,ד). וְכֵן אִם לִקֵּט אֶתְרֹג וכו'. שנת המעשר של פירות האילן מתחילה בט"ו בשבט, ולכן אם ליקט שני אתרוגים, אחד לפני ט"ו בשבט ואחד בט"ו בשבט, הם משויכים לשנות מעשר שונות (שנת המעשר של אתרוג נקבעת לפי תאריך לקיטתו, בניגוד לרוב הפירות שבהם שנת המעשר נקבעת לפי התאריך שבו חנטו הפירות – לפני ט"ו בשבט או אחר כך, ראה שם ה"ה).
יב. אֵין תּוֹרְמִין פֵּרוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ, וְלֹא מִפֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ, וְלֹא מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת סוּרְיָא, וְלֹא מִפֵּרוֹת סוּרְיָא עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ, וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בִּתְרוּמָה כְּגוֹן לֶקֶט וְשִׁכְחָה וּפֵאָה אוֹ פֵּרוֹת שֶׁנִּתְרְמָה תְּרוּמָתָן, עַל פֵּרוֹת שֶׁחַיָּבִין בִּתְרוּמָה, וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁחַיָּבִין בִּתְרוּמָה עַל פֵּרוֹת הַפְּטוּרִין. וְאִם תָּרַם – אֵינָהּ תְּרוּמָה.
יב. כְּגוֹן לֶקֶט וְשִׁכְחָה וּפֵאָה. לעיל ב,ט.
יג. הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אוֹ מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
יג. הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ וכו'. מעשר שהופרש לאחר תרומה גדולה ועדיין לא הופרשה ממנו תרומת מעשר. ואף שהוא עדיין חייב בהפרשה, מכיוון שאינו חייב בתרומה גדולה אי אפשר להפריש ממנו על פירות אחרים, שנמצא מפריש מן הפטור על החייב. אוֹ מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ וכו'. שכדי לאכול פירות מעשר שני צריך לפדותם בכסף (ראה הלכות מעשר שני ד,א), וכן כדי לחלל פירות ההקדש צריך לפדותם (ראה הלכות ערכין וחרמין ו,ד). ואף שעדיין חייבים בפדיון אין אפשרות להפריש מהם תרומה גדולה, משום שאין חייבים בה ונחשב כמפריש מן הפטור על החייב (ואחרי שנפדו בוודאי שאי אפשר להפריש מהם, כס"מ).
יד. אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁחַיָּב בִּתְרוּמָה מִן הַתּוֹרָה עַל הַחַיָּב מִדִּבְרֵיהֶם, וְלֹא מִן הַחַיָּב מִדִּבְרֵיהֶם עַל הַחַיָּב מִן הַתּוֹרָה. וְאִם תָּרַם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם.
יד. אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁחַיָּב בִּתְרוּמָה מִן הַתּוֹרָה וכו'. מכיוון שאין חיובם שווה, דינו כתורם מהחייב על הפטור ומהפטור על החייב (לעיל הי"ב). וְאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. ראה פירוט לקמן הט"ז.
טו. עָצִיץ נָקוּב – הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ. וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב? כְּדֵי שֹׁרֶשׁ קָטָן, וְהוּא פָּחוֹת מִכַּזַּיִת. זָרַע תְּבוּאָה בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, וְהֵבִיאָה שְׁלִישׁ, וְאַחַר כָּךְ נְקָבוֹ, וְנִגְמְרָה הַתְּבוּאָה וְהוּא נָקוּב – הֲרֵי הוּא כְּצוֹמֵחַ בְּשֶׁאֵינוֹ נָקוּב, עַד שֶׁיִּקְּבֶנּוּ קֹדֶם שֶׁיָּבִיאוּ שְׁלִישׁ.
טו. עָצִיץ נָקוּב. שיש חור בתחתיתו. הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ. דבר הנזרע בו כאילו גדל בקרקע עצמה, וחייב בתרומה ומעשרות מהתורה. כְּדֵי שֹׁרֶשׁ קָטָן. כעוביו של שורש דק שיכול להתחבר לקרקע דרך הנקב, ומשום כך הצמח נחשב כמחובר לקרקע. זָרַע תְּבוּאָה בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב וְהֵבִיאָה שְׁלִישׁ. צמחה כדי שליש, וזהו עונת המעשרות של התבואה שבו מתחייבת בתרומות ומעשרות (הלכות מעשר ב,ה). וְנִגְמְרָה הַתְּבוּאָה וְהוּא נָקוּב. גמר גידול התבואה היה בעציץ נקוב. הֲרֵי הוּא כְּצוֹמֵחַ בְּשֶׁאֵינוֹ נָקוּב. מכיוון שהגיע לעונת המעשרות כשלא היה נקוב.
טז. הַתּוֹרֵם מִפֵּרוֹת הַגְּדֵלִין בָּאָרֶץ עַל הַגְּדֵלִין בְּעָצִיץ נָקוּב, אוֹ מִפֵּרוֹת עָצִיץ נָקוּב עַל הַגְּדֵלִין בָּאָרֶץ – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. תָּרַם מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב – תְּרוּמָה, וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר.
טז. תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. מכיוון ששניהם חייבים מהתורה, דינו כתורם מהחייב על החייב. תָּרַם מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מה שהפריש נחשב תרומה, וצריך לתת אותה לכהן. אולם, מכיוון שעציץ שאינו נקוב אינו חייב בתרומה מן התורה, הרי זה כמפריש מן הפטור על החייב, ואין הנלקט מהעציץ הנקוב נפטר מחיובו וצריך לחזור ולתרום עליו. מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב תְּרוּמָה. הפירות שבעציץ שאינו נקוב מותרים באכילה, מכיוון שהופרש עליהם מפירות שחיובם אינו פחות מהחיוב שלהם. וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר. שכיוון שהעציץ שאינו נקוב פטור מדין תורה מן התרומה, הרי מה שהפריש עבורו מן הנקוב אינו תרומה מעיקר הדין, אלא נשאר טבל וצריך להפריש עליו תרומות ומעשרות להתירה באכילה. וצריך להפריש את התרומות ומעשרות מפירות טבל אחרים ולא מהתרומה עצמה. וטעם הדבר, שהרי יש עליה שם תרומה, ואם יפרישו ממנה עצמה תרומות ומעשרות, יבואו לזלזל בה (תוספות יבמות פט,ב).
יז. הַתּוֹרֵם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי, וּמִן הַדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. תָּרַם מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת.
יז. הַדְּמַאי. יבול שספק אם הוא מעושר. הַתּוֹרֵם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי וּמִן הַדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי וכו'. כששניהם דמאי ייתכן שרק אחד חייב, וייתכן ששניהם חייבים או ששניהם פטורים. וכשמפריש מדמאי על הוודאי ייתכן שמפריש מהחייב על החייב וייתכן שמפריש מהפטור על החייב. לכן כשמפריש מהדמאי צריך להפריש שוב ממה שהפרישו עליו, שמא הפריש מהפטור על החייב. אמנם התרומה עצמה מותרת לכהן אף שייתכן שהפריש מהחייב על הפטור, שלא החמירו לנהוג בה כטבל גמור מאחר ונלקחה מהדמאי שחיובו אינו ברור (פירוש הרא"ש לתרומות ה,יא). תָּרַם מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. והדמאי מותר. וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. שמא הדמאי פטור, והפריש מהחייב על הפטור, ומה שהפריש אינו תרומה ונשאר טבל.
יח. אֵין תּוֹרְמִין שִׁבֳּלִים עַל הַחִטִּין, וְזֵיתִים עַל שֶׁמֶן, וַעֲנָבִים עַל יַיִן. וְאִם תָּרַם – אֵינָהּ תְּרוּמָה, גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ אֶת הַכֹּהֵן לִכְתֹּשׁ וְלִדְרֹךְ. אֲבָל תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁין, וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַעֲשׂוֹתָן צִמּוּקִין. לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְתוֹרֵם מִשְּׁנֵי מִינִין שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע.
וְכֵן תּוֹרְמִין מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶּבֶשׁ, אֲבָל לֹא מִזֵּיתֵי כֶּבֶשׁ עַל זֵיתֵי שֶׁמֶן; מִיַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל עַל הַמְבֻשָּׁל, אֲבָל לֹא מִן הַמְבֻשָּׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל; מִן הַצָּלוּל עַל שֶׁאֵינוֹ צָלוּל, אֲבָל לֹא מִשֶּׁאֵינוֹ צָלוּל עַל הַצָּלוּל; מִתְּאֵנִים עַל גְּרוֹגָרוֹת בְּמִנְיָן, מִגְּרוֹגָרוֹת עַל הַתְּאֵנִים בְּמִדָּה, אֲבָל לֹא תְּאֵנִים עַל גְּרוֹגָרוֹת בְּמִדָּה, וְלֹא גְּרוֹגָרוֹת עַל תְּאֵנִים בְּמִנְיָן, כְּדֵי שֶׁיִּתְרֹם לְעוֹלָם בְּעַיִן יָפָה. וְתוֹרְמִין חִטִּין עַל הַפַּת, אֲבָל לֹא מִן הַפַּת עַל הַחִטִּין אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וּבְכָל אֵלּוּ, אִם תָּרַם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
יח. שִׁבֳּלִים עַל הַחִטִּין. משיבולי חיטה על גרעיני חיטה שנגמרה מלאכתם. אֵינָהּ תְּרוּמָה גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ אֶת הַכֹּהֵן לִכְתֹּשׁ וְלִדְרֹךְ. מעיקר הדין התורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו בדיעבד תרומתו תקפה (לעיל ה"ד), אבל חכמים גזרו שיפריש שוב כדין, כדי שלא יטריח את הכהן לעשות בתרומה את גמר המלאכה. אֲבָל תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁין וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַעֲשׂוֹתָן צִמּוּקִין. זיתים הכבושים לצורך אכילה, וכן ענבים שמייבשים אותם לעשותם צימוקים (ונחשבים לאותו המין של השמן והיין אף על פי ששימושיהם שונים). לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְתוֹרֵם מִשְּׁנֵי מִינִין וכו'. כמבואר לעיל ה"ג.
תּוֹרְמִין מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶּבֶשׁ. זיתי שמן הם הזיתים העומדים לסחיטת שמנם, והם מרובים בשמנם וחשובים יותר מאלו שאינם ראויים אלא לכבישה מחמת מיעוט שמנם (פה"מ תרומות ב,ו). והטעם בדין זה, וכן בדינים הבאים, כדי שיתרום מן היפה על הרע ולא להפך. הַצָּלוּל. יין מסונן. מִתְּאֵנִים עַל גְּרוֹגָרוֹת בְּמִנְיָן מִגְּרוֹגָרוֹת עַל הַתְּאֵנִים בְּמִדָּה… כְּדֵי שֶׁיִּתְרֹם לְעוֹלָם בְּעַיִן יָפָה. תאנים לחות גדולות יותר מתאנים מיובשות, ולכן כשמפריש מהלחות על המיובשות יפריש לפי מספר התאנים המיובשות שבא להתיר ולא לפי הנפח, כדי שיתרום מספר גדול יותר של תאנים, ואילו כשמפריש מהמיובשות על הטריות יפריש לפי נפח התאנים הטריות, כדי שיפריש מספר גדול יותר של תאנים מיובשות היות ונפחן קטן יותר. אֲבָל לֹא מִן הַפַּת עַל הַחִטִּין אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. יש לחשב את שיעור החיטה בפת ולהפריש ביחס לכך, מכיוון שהפת תפוחה מאוויר וגם יש בה חומרים נוספים חוץ מחיטה. וּבְכָל אֵלּוּ אִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. בדיעבד, כדין התורם מהרע על היפה, וכן אם תרם באופן שממעט מהשיעור הנדרש ההפרשה תקפה, מכיוון שמעיקר הדין די להפריש תרומה כל שהיא.
יט. אֵין תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְתָּשִׁין, וְלֹא יַיִן עַל עֲנָבִים הַנִּדְרָכוֹת, שֶׁזֶּה דּוֹמֶה לְתוֹרֵם מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וְאִם תָּרַם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם מִן הַזֵּיתִים וְהָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן. הָרִאשׁוֹנָה מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְהָאוֹכְלָהּ חַיָּב עָלֶיהָ כִּשְׁאָר תְּרוּמוֹת גְּמוּרוֹת, אֲבָל לֹא הַשְּׁנִיָּה.
יט. זֵיתִים הַנִּכְתָּשִׁין. כדי להפיק מהם שמן. עֲנָבִים הַנִּדְרָכוֹת. כדי להפיק מהם יין. עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. היות והזיתים והענבים עדיין באמצע תהליך ההפקה. הָרִאשׁוֹנָה מְדַמַּעַת וכו'. הראשונה שעיקרה מן הדין, אם התערבה בחולין, אוסרת אותם באכילה לישראל. וְהָאוֹכְלָהּ חַיָּב עָלֶיהָ כִּשְׁאָר תְּרוּמוֹת גְּמוּרוֹת. במזיד חייב מיתה בידי שמים ובשוגג משלם קרן ומוסיף חומש (לקמן ו,ו). אֲבָל לֹא הַשְּׁנִיָּה. מכיוון שעיקרה מדברי חכמים.
כ. מִי שֶׁתָּרַם שֶׁמֶן עַל זֵיתִים שֶׁדַּעְתּוֹ לְאָכְלָן, אוֹ זֵיתִים עַל זֵיתִים וְדַעְתּוֹ עַל הַכֹּל לַאֲכִילָה, אוֹ שֶׁתָּרַם יַיִן עַל עֲנָבִים שֶׁהֵן לַאֲכִילָה, אוֹ עֲנָבִים עַל הָעֲנָבִים וְהַכֹּל לַאֲכִילָה, וְנִמְלַךְ לְדָרְכָן, וְדָרַךְ הַזֵּיתִים וְהָעֲנָבִים שֶׁכְּבָר תָּרַם עֲלֵיהֶן – אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִתְרוֹם.
כ. וְנִמְלַךְ. שינה את דעתו ומתברר למפרע שבשעה שהפריש לא נגמרה מלאכתם. אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִתְרוֹם. מכיוון שגמר המלאכה נקבע לפי מחשבתו בזמן ההפרשה.
כא. אֵין תּוֹרְמִין חֹמֶץ עַל יַיִן, אֲבָל תּוֹרְמִין יַיִן עַל חֹמֶץ, שֶׁהַיַּיִן וְהַחֹמֶץ מִמִּין אֶחָד הֵן. הָיָה בְּלִבּוֹ לִתְרֹם חֹמֶץ עַל חֹמֶץ, וְנִמְצָא הַחֹמֶץ שֶׁתָּרַם יַיִן – אֵינָהּ תְּרוּמָה.
כא. אֵין תּוֹרְמִין חֹמֶץ עַל יַיִן… שֶׁהַיַּיִן וְהַחֹמֶץ מִמִּין אֶחָד הֵן. אלא שיין נחשב יפה ביחס לחומץ ולכן לכתחילה לא יפריש מהחומץ על היין, אבל יכול להפריש מהיין על החומץ. וְנִמְצָא הַחֹמֶץ שֶׁתָּרַם יַיִן. לאחר ההפרשה התברר שמה שהפריש לא החמיץ. אֵינָהּ תְּרוּמָה. מכיוון שטעה, שלא התכוון לתרום יין אלא חומץ, ולכן ההפרשה מבוטלת מעיקרה.
כב. הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן עַל הַיַּיִן, וְנִמְצֵאת חֹמֶץ: אִם נוֹדַע שֶׁהָיְתָה חֹמֶץ עַד שֶׁלֹּא תְּרָמָהּ – אֵינָהּ תְּרוּמָה; וְאִם אַחַר שֶׁתְּרָמָהּ הֶחֱמִיצָה – הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה; וְאִם סָפֵק – תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם.
וְכֵן הַתּוֹרֵם קִשּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה, אֲבַטִּיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ, אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ נִקּוּרִים, תָּרַם חָבִית שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת מְגֻלָּה, שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹתָהּ – תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. וְאֵין אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְהָאוֹכֵל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן אֵינוֹ חַיָּב חֹמֶשׁ.
כב. הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן עַל הַיַּיִן וְנִמְצֵאת חֹמֶץ… אֵינָהּ תְּרוּמָה. מפני שכוונתו הייתה לתרום מן היין והתברר שבשעת ההפרשה כבר הייתה חומץ, והרי זו תרומת טעות.
וְכֵן הַתּוֹרֵם קִשּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה. תרם קישוא על קישואים אחרים והתברר אחר כך שהוא מר. סָרוּחַ. מקולקל. אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ נִקּוּרִים… וְנִמְצֵאת מְגֻלָּה שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹתָהּ. אם הפירות נוקרו או שהיין הושאר גלוי, הם אסורים באכילה ושתייה מחשש שנחש אכל או שתה מהם והטיל בהם ארס, (הלכות רוצח יא,ז-ח, יב,ב). תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. שכל אלו נחשבים כספק אוכל (ריק"ו ע"פ הירושלמי), ומשום כך יש ספק אם התרומה הראשונה חלה או לא. וְאֵין אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וכו' מכיוון שכל אחת ספק תרומה, אם התערבה בחולין אין צריך מאה כנגדה כדי לבטלה (אלא אם כן נפלו יחד, שאחת מהן ודאי תרומה), וכן לגבי חיוב בחומש.
כג. כֵּיצַד? נָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחֻלִּין – אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. נָפְלָה שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר – אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד – מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן. וְכֵן אִם אָכַל זָר שְׁתֵּיהֶן – מְשַׁלֵּם כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן וְחֻמְשָׁהּ. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה בִּשְׁתֵּיהֶן? נוֹתְנָן לְכֹהֵן אֶחָד, וְנוֹטֵל מִן הַכֹּהֵן דְּמֵי הַגְּדוֹלָה.
כג. לְמָקוֹם אַחֵר. לחולין אחרים. מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן. אף שאולי הגדולה היא התרומה. שמדין תורה תרומה בטלה ברוב וחכמים הצריכו פי מאה, ובמקרה זה לא החמירו בכך אלא די שיש פי מאה מהקטנה ורוב כנגד הגדולה (רדב"ז).
כד. הַבּוֹדֵק אֶת הֶחָבִית, וְהִנִּיחָהּ לְהַפְרִישָׁהּ תְּרוּמָה עַל אֲחֵרִים עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה כֻּלָּהּ תְּרוּמָה וְיִתְּנֶנָּה לַכֹּהֵן, וּלְאַחַר זְמַן בְּדָקָהּ וּמְצָאָהּ חֹמֶץ: מֵעֵת שֶׁבְּדָקָהּ תְּחִלָּה עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים – וַדַּאי יַיִן, וְכָל יַיִן שֶׁחָשַׁב בְּאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁהַתְּרוּמָה שֶׁלּוֹ בְּחָבִית זוֹ, הֲרֵי הוּא מְתֻקָּן; מִכָּאן וָאֵילָךְ – סָפֵק, וְצָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה שְׁנִיָּה.
כד. הַבּוֹדֵק אֶת הֶחָבִית. כדי לוודא שלא החמיצה ויוכל לעשותה תרומה עבור יין אחר. וּלְאַחַר זְמַן בְּדָקָהּ וּמְצָאָהּ חֹמֶץ. ולא ידוע אם הייתה חומץ כשהפריש, שאם הייתה חומץ אינה תרומה (כדלעיל הכ"ב). מֵעֵת שֶׁבְּדָקָהּ תְּחִלָּה עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים וַדַּאי יַיִן. תהליך ההחמצה אורך לפחות שלושה ימים, ומכיוון שכשבדק אותו בפעם הקודמת היה יין, בוודאי לא היה חומץ בשלושת הימים שלאחריו וההפרשה של אותם ימים תקפה.
כה. בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הַיַּיִן שֶׁהִנִּיחוֹ לְהַפְרִישׁ עָלָיו שֶׁמָּא הֶחֱמִיץ, וְאֵלּוּ הֵן: בַּקָּדִים שֶׁל מוֹצָאֵי הֶחָג, וּבְהוֹצָאַת הַסְּמָדַר, וּבִשְׁעַת כְּנִיסַת מַיִם לַבֹּסֶר. וְיַיִן מִגִּתּוֹ – מַפְרִישִׁין עָלָיו בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא יַיִן אַרְבָּעִים יוֹם.
כה. בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים. שלושה זמנים בשנה, ובזמנים אלו יש שינויים חריפים במזג האוויר שעשויים להשפיע על היין. צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הַיַּיִן. לפני שמפריש עליו. בַּקָּדִים שֶׁל מוֹצָאֵי הֶחָג. כשרוח מזרחית מנשבת במוצאי חג הסוכות. וּבְהוֹצָאַת הַסְּמָדַר. כשנושרים הפרחים ורואים ענבים קטנים כעין אשכולות. וּבִשְׁעַת כְּנִיסַת מַיִם לַבֹּסֶר. כשענבי הבוסר מתמלאים בנוזל. וְיַיִן מִגִּתּוֹ. תירוש, מיץ ענבים סחוטים. מַפְרִישִׁין עָלָיו בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא יַיִן אַרְבָּעִים יוֹם. אפילו אם אחד מהפרקים הגיע בתוך אותם ימים.
כו. הַמֵּנִיחַ פֵּרוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא מִן הַמֻּקָּף, אִם הִפְרִישׁ – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת קַיָּמִין. מְצָאָן שֶׁאָבְדוּ – הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ לְכָל מַה שֶּׁתִּקֵּן, שֶׁמָּא לֹא הִפְרִישׁ עֲלֵיהֶן אֶלָּא אַחַר שֶׁאָבְדוּ, וּלְפִיכָךְ מַפְרִישׁ תְּרוּמָה שְׁנִיָּה.
כו. הַמֵּנִיחַ פֵּרוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ תְּרוּמָה. והפירות שהניח לא נמצאים לפניו ואינו יודע אם הם קיימים וניתן לעשותם תרומה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא מִן הַמֻּקָּף. ובדיעבד התרומה תקפה (לעיל ג,יז). מְצָאָן שֶׁאָבְדוּ. אם לאחר ההפרשה התברר שאבדו ולא ידוע אם היו קיימים כשהפריש.

תקציר הפרק 

פרק ה' הלכות תרומות

הפירות המופרשים לתרומה

עיקרו של הפרק עוסק בכלל שהתרומה המופרשת צריכה להיות זהה לפירות שאותה היא באה להתיר – אין תורמין ממין על מין אחר, מדבר שנגמרה מלאכתו על שלא נגמרה (ולהיפך), מהטהור על הטמא (ולהיפך), מהמחובר על התלוש (ולהיפך), מלח על היבש (ולהיפך), מחדש על הישן (ולהיפך), מפירות ברמת חיוב מסויימת לרמת חיוב אחרת ומפירות בשלבי עיבוד שונים.
הפרק רווי דוגמאות לפי הכלל הנ"ל👆🏻.

כמו-כן, אין תורמים אלא מן החלק המשובח והיפה שביבול, ואם אין כהן בסביבת התורם -תורם מהסוג הנשמר לאורך זמן, אף על פי שיש שם יפה שאינו נשמר.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות תרומות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בצל שלם קטן נחשב ליפה יותר מחצי בצל גדול?

2.האם מותר לתרום ממלפפון על קישואים?

3.מותר לתרום מהזיתים על השמן?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן