פרק ו', הלכות אבל, ספר שופטים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁיִּהְיֶה הָאָבֵל נוֹהֵג בְּמִקְצָת דִּבְרֵי אֲבֵלוּת כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמִנַּיִן סָמְכוּ לִשְׁלֹשִׁים יוֹם? שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים" (דברים כא,יג) – מִכְּלָל שֶׁהָאָבֵל מִצְטַעֵר כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם.
א. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מדברי חכמים. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר. בפרשת אשת יפת תואר הנלקחת כשבויה לאחר המלחמה.
ב. וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בָּהֶן כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם: אָסוּר בְּתִסְפֹּרֶת, וּבְגִהוּץ, וּבְנִשּׂוּאִין, וּבְשִׂמְחַת מֵרֵעוּת, וְלֵילֵךְ בִּסְחוֹרָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה – הַכֹּל חֲמִשָּׁה דְּבָרִים.
ב. וּבְשִׂמְחַת מֵרֵעוּת. סעודה הנהוגה בין רעים (כדלקמן הל' ו-ז). וְלֵילֵךְ בִּסְחוֹרָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה. לעבור מעיר לעיר לצורך מסחרו.
ג. בְּתִסְפֹּרֶת כֵּיצַד? כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְסַפֵּר כָּל שְׂעַר גּוּפוֹ אוֹ לְגַלֵּחַ שְׂפָמוֹ אוֹ לָקֹץ צִפָּרְנָיו בִּכְלִי כָּל שִׁבְעָה, כָּךְ אָסוּר כָּל שְׁלֹשִׁים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בָּאִישׁ. אֲבָל הָאִשָּׁה מֻתֶּרֶת בִּנְטִילַת שֵׂעָר לְאַחַר שִׁבְעָה. וְהָאִישׁ עַד שְׁלֹשִׁים, וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ חַיָּב לְגַדֵּל שְׂעָרוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלַּח פֶּרַע, אוֹ עַד שֶׁיִּגְעֲרוּ בּוֹ חֲבֵרָיו.
ג. חַיָּב לְגַדֵּל שְׂעָרוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלַּח פֶּרַע. מגדל שערו הרבה, וכששערו מגודל בצורה קיצונית מותר לגלחו לאחר שלושים אף ללא שיגערו בו חבריו. אוֹ עַד שֶׁיִּגְעֲרוּ בּוֹ חֲבֵרָיו. אף אם לא גדל שערו בצורה קיצונית.
ד. וְכֵן אָסוּר לִלְבֹּשׁ כֵּלִים לְבָנִים חֲדָשִׁים וּמְגֹהָצִים כָּל שְׁלֹשִׁים, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. הָיוּ צְבוּעִים וּמְגֹהָצִים – מֻתָּרִין. וְכֵן אִם לֹא הָיוּ חֲדָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן לְבָנִים וּמְגֹהָצִין – מֻתָּרִין. וּכְלֵי פִּשְׁתָּן – אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גִּהוּץ. וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מֻתָּר בְּגִהוּץ, אֲפִלּוּ עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ.
ד. כֵּלִים. בגדים. וּכְלֵי פִּשְׁתָּן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גִּהוּץ. אינם אסורים בגיהוץ, שאין הגיהוץ מועיל להם לזמן מרובה וחוזרים לקימוטם מהר (ולפי הדעה שגיהוץ הוא כיבוס יתר – ראה לעיל ה,ג בביאור – בבגדי פשתן הגיהוץ אינו ניכר היטב בבגד מחמת גסות בד הפשתן).
ה. בְּנִשּׂוּאִין כֵּיצַד? אָסוּר לִשָּׂא כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמֻתָּר לְאָרֵס אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַמִּיתָה. וְאִם מֵתָה אִשְׁתּוֹ: אִם כְּבָר קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְיֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ, וְאֵין לוֹ בָּנִים קְטַנִּים – הֲרֵי זֶה אָסוּר לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה רְגָלִים. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא קִיֵּם עֲדַיִן מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אוֹ שֶׁקִּיֵּם וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים קְטַנִּים, אוֹ מִי שֶׁאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְאָרֵס וְלִכְנֹס מִיָּד, וְאָסוּר לוֹ לָבֹא עָלֶיהָ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אֲבֵלָה – לֹא תִּבָּעֵל עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם.
ה. וּמֻתָּר לְאָרֵס אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַמִּיתָה. מותר לקדש את האישה שמא יקדימנו אחר ויארס אישה זו. ולאחר השלושים יישאנה ויכניסה לביתו. אִם כְּבָר קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. שכבר יש לו בן ובת (הלכות אישות טו,ד). וְיֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ. מי שיעשה עבורו את המלאכות שעושה האישה לבעלה. וְאֵין לוֹ בָּנִים קְטַנִּים. הצריכים אם שתגדלם. שְׁלֹשָׁה רְגָלִים. פסח שבועות וסוכות. לְאָרֵס וְלִכְנֹס מִיָּד. לקדש אישה ולהכניסה לביתו, ואפילו ביום המיתה. וְאָסוּר לוֹ לָבֹא עָלֶיהָ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. ואף שאיסור תשמיש המיטה נוהג רק בשבעת ימי האבל, בבעילת אישה חדשה יש שמחה יתרה. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אֲבֵלָה לֹא תִּבָּעֵל עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. המפרשים התקשו בהלכה זו שכן אסור לאישה להינשא תשעים יום לאחר שהתאלמנה כדי שיוכלו להבחין אם היא מעוברת מבעלה הראשון (ראה הלכות גירושין יא,כ). ולפיכך יש שפירשו שמדובר באישה האבלה על שאר קרובים, ואף שאיסור תשמיש המיטה נוהג רק בימי השבעה, בעילה של נישואין שיש בה שמחה יתרה אסורה כל שלושים יום (לח"מ, ב"ח סי' שצב; ובכס"מ פירש שמדובר כאן על איסור נוסף מצד אבלות מלבד האיסור הכללי מחמת הבחנה).
ו. שִׂמְחַת מֵרֵעוּת שֶׁהָיָה חַיָּב לִפְרֹעַ אוֹתָהּ – מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ מִיָּד לְאַחַר שִׁבְעָה. אֲבָל אִם אֵינוֹ חַיָּב לְפָרְעָהּ – אָסוּר לְהִכָּנֵס לָהּ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם.
ו. שִׂמְחַת מֵרֵעוּת שֶׁהָיָה חַיָּב לִפְרֹעַ אוֹתָהּ. שהחברים אוכלים זה אצל זה, וכבר הוזמן לחברו קודם שנעשה אבל וכעת עליו לפרוע לחברו ולהזמינו. אֲבָל אִם אֵינוֹ חַיָּב לְפָרְעָהּ. שעדיין לא אכל אצל חברו וכעת הוא מזמין אותו.
ז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר מֵתִים. אֲבָל עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִכָּנֵס לְשִׂמְחַת מֵרֵעוּת עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
ז. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִכָּנֵס לְשִׂמְחַת מֵרֵעוּת. אפילו אם הוא חייב לפרעה.
ח. עַל כָּל הַמֵּתִים כֻּלָּם מֻתָּר לֵילֵךְ בִּסְחוֹרָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ – עַד שֶׁיִּגְעֲרוּ בּוֹ חֲבֵרָיו וְיֹאמְרוּ לוֹ: 'לֵךְ עִמָּנוּ'.
ח. מֻתָּר לֵילֵךְ בִּסְחוֹרָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. אף שהאבל מותר במשא ומתן ובסחורה לאחר שבעה (כדלעיל ה,ז) בהליכה למקום רחוק הנעשית בשיירה יש פרסום גדול ושמחה, ולכן מותר רק לאחר שלושים יום (רדב"ז, כס"מ). עַד שֶׁיִּגְעֲרוּ בּוֹ חֲבֵרָיו. לאחר שלושים יום.
ט. וְכֵן עַל כָּל הַמֵּתִים כֻּלָּם – רָצָה, מְמַעֵט בְּעִסְקוֹ, רָצָה, אֵינוֹ מְמַעֵט; עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ – מְמַעֵט בְּעִסְקוֹ.
ט. רָצָה מְמַעֵט בְּעִסְקוֹ וכו'. לאחר שבעה, שהוא מותר במשא ומתן ובסחורה שאינה בשיירה וכדומה. עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ מְמַעֵט בְּעִסְקוֹ. לאחר שבעה כל שלושים יום (כס"מ).
י. הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם: אִם יָכוֹל לְמַעֵט בְּעִסְקוֹ – יְמַעֵט; וְאִם לָאו – יִקְנֶה צָרְכֵי הַדֶּרֶךְ וּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ.
י. הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. מדובר באבל על אב ואם שעליו למעט בעסקיו כל שלושים יום (כדלעיל בסמוך; כס"מ). וְאִם לָאו. שאינו יכול למעט, כגון שאין מי שיקנה עבורו, ועליו לקנות באותה העיר כי לא יזדמן לו לאחר מכן. יִקְנֶה צָרְכֵי הַדֶּרֶךְ וּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ. אף שקונה בעצמו וקונה הרבה.
יא. מִי שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ צָלוּב עִמָּהּ בָּעִיר, אוֹ אִשְׁתּוֹ צְלוּבָה, אוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ – אָסוּר לוֹ לִשְׁכֹּן בְּאוֹתָהּ הָעִיר עַד שֶׁיִּכְלֶה הַבָּשָׂר. וְאִם הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה כְּאַנְטוֹכְיָא – יֵשׁ לוֹ לִשְׁכֹּן בַּצַּד הָאַחֵר שֶׁאֵינָן צְלוּבִין בּוֹ.
יא. צָלוּב. תלוי. אָסוּר לוֹ לִשְׁכֹּן בְּאוֹתָהּ הָעִיר עַד שֶׁיִּכְלֶה הַבָּשָׂר. משום שכאשר יראוהו ייזכרו בקרובו הצלוב ויתבזה המת, וכשיכלה הבשר אין צורתו קיימת ואין מזכירים אותו יותר (כס"מ). ויש מפרשים שטעם הדבר הוא משום אבלות, שאם ישהה במקום שקרובו צלוב, נראה כמזלזל באבלות עליו, וכשיכלה הבשר כבר תמה חובת האבלות (רדב"ז). וְאִם הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה כְּאַנְטוֹכְיָא וכו'. שבעיר גדולה אנשים אינם מכירים זה את זה (כס"מ). יֵשׁ לוֹ. מותר לו.
יב. יוֹם שְׁבִיעִי – מִקְצָתוֹ כְּכֻלּוֹ, וְהוּא עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן; לְפִיכָךְ מֻתָּר לְכַבֵּס וְלִרְחֹץ וְלַעֲשׂוֹת שְׁאָר הַדְּבָרִים בְּיוֹם שְׁבִיעִי. וְכֵן יוֹם שְׁלֹשִׁים – מִקְצָתוֹ כְּכֻלּוֹ, וּמֻתָּר לְסַפֵּר וּלְגַהֵץ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים.
יב. וְהוּא עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן. שמסתיימים בו דיני השבעה ומתחילים בו דיני השלושים. לְסַפֵּר. להסתפר.
יג. מִי שֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו – הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ, מֵקֵל בְּתַעַר, לֹא בְּמִסְפָּרַיִם, וּמְכַבֵּס כְּסוּתוֹ בַּמַּיִם, אֲבָל לֹא בַּנֶּתֶר וְלֹא בַּחוֹל, וְרוֹחֵץ כָּל גּוּפוֹ בְּצוֹנֵן, אֲבָל לֹא בְּחַמִּין. וְכֵן מִי שֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו וּבָא מִמְּדִינַת הַיָּם וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה, אוֹ שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, אוֹ שֶׁהָיָה מְנֻדֶּה וְהֻתַּר, אוֹ שֶׁהָיָה מֻדָּר וְנִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ וְהֻתַּר, וְכָל הַיּוֹצֵא מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה – הֲרֵי אֵלּוּ מְגַלְּחִין בִּימֵי אֶבְלָם, הוֹאִיל וְתָכַף אוֹתָם אֵבֶל אַחַר אֵבֶל וְלֹא מָצְאוּ פְּנַאי.
יג. מִי שֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו. שהוצרך לנהוג שתי אבלויות רצופות או יותר. מֵקֵל בְּתַעַר לֹא בְּמִסְפָּרַיִם וכו'. שלא התירו לו תספורת וכיבוס ורחיצה גמורים אלא בשינוי. וּבָא מִמְּדִינַת הַיָּם וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה וכו'. בכל המקרים הללו לא היה האדם יכול להתגלח או להתרחץ או לכבס בגדיו, וכשתכפוהו אבלויות בצירוף אחד מהמקרים הללו, רשאי להסתפר ולהתרחץ ולכבס כדרכו אף בלא שינוי. אוֹ שֶׁהָיָה מְנֻדֶּה וְהֻתַּר. שהמנודה אסור לספר ולכבס עד שיתירו לו את נידויו (ראה הלכות תלמוד תורה ז,ד), והתירו את נידויו בתוך ימי האבלות. אוֹ שֶׁהָיָה מֻדָּר וְנִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ וְהֻתַּר. שנדר שלא יסתפר או שלא יכבס, והלך לחכם והתיר לו את הנדר בתוך ימי האבלות. וְכָל הַיּוֹצֵא מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה. ולא הסתפר או כיבס בגדיו בזמן טומאתו משום שלא ראוי לאדם הנמצא בימי טומאה להתייפות (מ"מ הלכות יום טוב ז,יט).

תקציר הפרק 

🤔 חתונה ביום של לוויה?! "אין מערבים שמחה בשמחה", קובע הפתגם העממי, אז קל וחומר ש"אין מערבים שמחה בצער", נכון? – לא נכון! ההלכה בפרקנו קובעת שגם ביום המיתה (!) של קרובו של האדם, מותר לו לארס אישה, כלומר לקדש אותה, שמא יקדימנו אחר, ולאחר שלושים יום למיתה – ישאנה; אכן, במקרה שאותו חתן "לא קיים עדיין מצוות פרייה ורבייה, או שקיים ויש לו בנים קטנים" (הלכה ה). כל כך גדולה מצוות פרייה ורבייה וכל כך חשוב הצורך של הילדים באם שתגדלם, עד שהיא מאפשרת לערבב שמחה בצער! מפתיע, לא? 🤵🏽

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אבל ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן