פרק ו', הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. דַּם הַנִּדָּה וְדַם הַזָּבָה וְדַם הַקֹּשִׁי וְדַם הַיּוֹלֶדֶת וְדַם טֹהַר שֶׁל יוֹלֶדֶת – כֻּלּוֹ דָּם אֶחָד הוּא, וּמִן הַמָּקוֹר הוּא בָּא, וּמִמַּעְיָן אֶחָד הוּא. וּבַזְּמַנִּים בִּלְבַד הוּא שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה דִּינוֹ וְתִהְיֶה רוֹאָה דָּם זוֹ טְהוֹרָה, וְזוֹ נִדָּה, וְזוֹ זָבָה.
א. וְדַם הַקּוֹשִׁי. דם שבא בזמן צירי לידה (ראה לקמן ז,א). כֻּלּוֹ דָּם אֶחָד הוּא וּמַעְיָן אֶחָד הוּא. כל הדמים הללו מאותו הסוג, ומאותו המקור. וּבִזְמַנִּים בִּלְבַד הוּא שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה דִּינוֹ. שהטומאה נקבעת לפי זמן הראייה, אף שאין הבדל מציאותי בין אותם הדמים.
ב. כֵּיצַד? כְּשֶׁתִּרְאֶה הָאִשָּׁה דָּם תְּחִלָּה אוֹ כְּשֶׁתִּרְאֶה בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, וְהוּא הָעֵת שֶׁקָּבְעָה לְנִדָּתָהּ – הֲרֵי זוֹ נִדָּה כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים, בֵּין רָאָת כָּל שִׁבְעָה בֵּין שֶׁלֹּא רָאָת אֶלָּא טִפָּה רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד. רָאָת דָּם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי – הֲרֵי זֶה דַּם זִיבָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּלֹא עֵת נִדָּתָהּ.
ב. כְּשֶׁתִּרְאֶה הָאִשָּׁה דָּם תְּחִלָּה. לראשונה בחייה. הָעֵת שֶׁקָּבְעָה לְנִדָּתָהּ. תחילת פרק הזמן שבו נעשית נידה כשרואה דם (יתבאר עוד לקמן ה"ד). הֲרֵי זוֹ נִדָּה כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים. באותם שבעה ימים. בֵּין שֶׁלֹּא רָאָת אֶלָּא טִפָּה רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד. אפילו אם ראתה טיפה אחת ביום הראשון, טמאה למשך שבעה ימים. בְּלֹא עֵת נִדָּתָהּ. מחוץ לזמן שבו נעשית נידה.
ג. וְכֵן כָּל שֶׁתִּרְאֶה בְּתוֹךְ הַיָּמִים שֶׁבֵּין וֶסֶת נִדָּה וּוֶסֶת נִדָּה – הֲרֵי הוּא דַּם זִיבָה. וַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין בֵּין זְמַן נִדָּה לִזְמַן נִדָּה אֶלָּא אַחַד עָשָׂר יוֹם בִּלְבַד.
ג. וַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וכו'. שכך היא ההלכה שעברה במסורת. אֶלָּא אַחַד עָשָׂר יוֹם בִּלְבַד. שאם רואה דם באותם הימים דינה כזבה.
ד. כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁנִּקְבְּעָה לָהּ וֶסֶת בִּתְחִלָּתָן – הֵן הַנִּקְרָאִין יְמֵי נִדָּתָהּ, בֵּין רָאָת בָּהֶן דָּם בֵּין לֹא רָאָת. וּמִפְּנֵי מָה נִקְרָאִין יְמֵי נִדָּה? מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְנִדָּה, וְכָל דָּם שֶׁתִּרְאֶה בָּהֶן – דַּם נִדָּה יֵחָשֵׁב.
ד. שֶׁנִּקְבְּעָה לָהּ וֶסֶת בִּתְחִלָּתָן. ונקבעו כזמן שאם תראה בו דם תיחשב נידה (כדלעיל ה"ב). בֵּין רָאָת בָּהֶם דָּם בֵּין לֹא רָאָת. אף אם לא ראתה דם ולא נטמאה, הימים הללו נקראים 'ימי נידה'.
ה. וְכָל אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁאַחַר הַשִּׁבְעָה – הֵן הַנִּקְרָאִין יְמֵי זִיבָתָהּ, בֵּין רָאָת בָּהֶן דָּם בֵּין לֹא רָאָת. וְלָמָּה נִקְרָאִין יְמֵי זִיבָה? מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְזִיבָה, וְכָל דָּם שֶׁתִּרְאֶה בָּהֶן – דַּם זִיבָה יֵחָשֵׁב. וְהִזָּהֵר בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵן יְמֵי נִדָּתָהּ וִימֵי זִיבָתָהּ.
ה. וְהִזָּהֵר בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ. זכור את שני המונחים הללו, שחשיבותם גדולה לעניין דיני נידה וזבה, כפי שיתבאר בהמשך.
ו. כָּל יְמֵי הָאִשָּׁה, מִיּוֹם שֶׁיִּקָּבַע לָהּ הַוֶּסֶת עַד שֶׁתָּמוּת אוֹ עַד שֶׁיֵּעָקֵר הַוֶּסֶת לְיוֹם אַחֵר – תִּסְפֹּר לְעוֹלָם שִׁבְעָה מִתְּחִלַּת יוֹם הַוֶּסֶת וְאַחֲרֵיהֶן אַחַד עָשָׂר, שִׁבְעָה וְאַחֲרֵיהֶן אַחַד עָשָׂר. וְתִזָּהֵר בַּמִּנְיָן, כְּדֵי שֶׁתֵּדַע בְּעֵת שֶׁתִּרְאֶה דָּם אִם בִּימֵי נִדָּה רָאָת אוֹ בִּימֵי זִיבָה; שֶׁכָּל יָמֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה כָּךְ הֵן, שִׁבְעָה יְמֵי נִדָּה וְאַחַד עָשָׂר יְמֵי זִיבָה, אֶלָּא אִם כֵּן הִפְסִיקָה הַלֵּדָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ו. מִיּוֹם שֶׁיִּקָבַע לָהּ וֶסֶת. מהפעם שראתה בה לראשונה, ונקבע לה זמן לימי נידה. שֶׁיֵּעָקֵר הַוֶּסֶת לְיוֹם אַחֵר. שאם ילדה, מתחיל מניין הימים מחדש, כלדקמן. שִׁבְעָה וְאַחֲרֵיהֶן אַחַד עָשָׂר. במחזוריות רציפה. וְתִזָּהֵר בַּמִּנְיָן. צריך שהאישה תקפיד על ספירת הימים. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ז,יב.
ז. אִשָּׁה שֶׁרָאָת דָּם בִּימֵי זִיבָתָהּ יוֹם אֶחָד בִּלְבַד אוֹ שְׁנֵי יָמִים זֶה אַחַר זֶה – נִקְרֵאת 'זָבָה קְטַנָּה', וְנִקְרֵאת 'שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם'. וְאִם רָאָת שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה – הֲרֵי זוֹ זָבָה גְּמוּרָה, וְהִיא הַנִּקְרֵאת 'זָבָה גְּדוֹלָה', וְנִקְרֵאת 'זָבָה' סְתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים" (ויקרא טו,כה); מִעוּט יָמִים – שְׁנַיִם, רַבִּים – שְׁלֹשָׁה.
ז. זָבָה קְטַנָּה… זָבָה גְּדוֹלָה. ההבדל בדיניהן יבואר בהלכה הבאה. שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. אופן השימור יבואר לקמן ה"ט. וּמִעוּט יָמִים שְׁנַיִם רַבִּים שְׁלֹשָׁה. המילה 'ימים' בלשון רבים מתייחסת לפחות לשניים, והמילה 'רבים' מוסיפה עליהם עוד יום.
ח. אֵין בֵּין זָבָה גְּדוֹלָה לְזָבָה קְטַנָּה אֶלָּא סְפִירַת שִׁבְעָה וַהֲבָאַת קָרְבָּן: שֶׁזָּבָה גְּדוֹלָה צְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים, וְזָבָה קְטַנָּה אֵינָהּ סוֹפֶרֶת אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד; וְזָבָה גְּדוֹלָה מְבִיאָה קָרְבָּן כְּשֶׁתִּטְהַר. אֲבָל לְעִנְיַן טֻמְאָה וְאִסּוּר בִּיאָה – שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת.
ח. סְפִירַת שִׁבְעָה. ספירת שבעה ימים נקיים, בלא ראיית דם כלל. וַהֲבָאַת קָרְבָּן. שהזבה מביאה קרבנות מן העוף לכפרה (לקמן הי"א, הלכות מחוסרי כפרה א,ג). לְעִנְיַן טֻמְאָה וְאִסּוּר בִּיאָה שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת. שאין הבדל בין הזבות בדרגת הטומאה שלהן (הלכות מטמאי משכב ומושב א,ב), וכן באיסור לשמש עמן.
ט. כֵּיצַד? רָאָת דָּם בִּימֵי זִיבָתָהּ, בֵּין שֶׁרָאָת בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה בֵּין שֶׁרָאָת בְּסוֹף הַיּוֹם – הֲרֵי אוֹתוֹ הַיּוֹם כֻּלּוֹ טָמֵא, וּכְאִלּוּ לֹא פָּסַק הַדָּם מֵעֵת שֶׁרָאָת עַד שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה, וּמְשַׁמֶּרֶת כָּל הַלַּיְלָה. אִם לֹא רָאָת כְּלוּם בַּלַּיְלָה – מַשְׁכֶּמֶת לְמָחָר, וְטוֹבֶלֶת אַחַר שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה, וּמְשַׁמֶּרֶת כָּל הַיּוֹם. אִם לֹא רָאָת כְּלוּם – הֲרֵי זֶה יוֹם אֶחָד טָהוֹר כְּנֶגֶד הַיּוֹם הַטָּמֵא, וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ לָעֶרֶב.
ט. הֲרֵי אוֹתוֹ הַיּוֹם כֻּלּוֹ טָמֵא. שעד הערב היא טמאה, אף אם לא ראתה עוד דם. וּמְשַׁמֶּרֶת. ממתינה. מַשְׁכֶּמֶת לְמָחָר וְטוֹבֶלֶת אַחַר שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. טובלת למחרת בבוקר, אחרי שנשלם ליל השימור (וראה הלכות מטמאי משכב ומושב ה,ו).
י. רָאָת דָּם גַּם בַּשֵּׁנִי, בֵּין בְּיוֹמוֹ בֵּין בְּלֵילוֹ אַחַר שֶׁטָּבְלָה – הֲרֵי הַיּוֹם הַשֵּׁנִי טָמֵא, וּמְשַׁמֶּרֶת כָּל לֵיל שְׁלִישִׁי. אִם לֹא רָאָת – מַשְׁכֶּמֶת לְמָחָר, וְטוֹבֶלֶת אַחַר שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה, וּמְשַׁמֶּרֶת כָּל הַיּוֹם. אִם לֹא רָאָת כְּלוּם – הֲרֵי זֶה יוֹם אֶחָד טָהוֹר כְּנֶגֶד שְׁנֵי יָמִים הַטְּמֵאִים, וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ לָעֶרֶב.
י. בֵּין בְּלֵילוֹ אַחַר שֶׁטָּבְלָה. בלילה שבין היום הראשון ליום השני, אחרי שטבלה מטומאת היום הראשון.
יא. רָאָת דָּם גַּם בַּשְּׁלִישִׁי, בֵּין בְּיוֹמוֹ בֵּין בְּלֵילוֹ – הֲרֵי זוֹ זָבָה גְּדוֹלָה, וּצְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעַת יָמִים טְהוֹרִים בְּלֹא דָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר" (ויקרא טו,כח). וְטוֹבֶלֶת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ לָעֶרֶב. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי מְבִיאָה קָרְבָּנָהּ שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה.
יא. שִׁבְעָה יָמִים טְהוֹרִים בְּלֹא דָּם. והם שנקראים 'שבעה ימים נקיים' (לעיל ה"ח). וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי מְבִיאָה קָרְבָּנָהּ. ואינה טהורה לאכול בקדשים עד שתביא קרבנה (הלכות מחוסרי כפרה א,א).
יב. זָבָה קְטַנָּה שֶׁטָּבְלָה בַּלַּיְלָה שֶׁל יוֹם הַשִּׁמּוּר אוֹ זָבָה גְּדוֹלָה שֶׁטָּבְלָה בְּלֵיל שְׁבִיעִי – כְּאִלּוּ לֹא טָבְלָה, וַהֲרֵי הִיא כְּנִדָּה שֶׁטָּבְלָה בְּתוֹךְ שִׁבְעָה.
יב. כְּאִלּוּ לֹא טָבְלָה. שלא הגיע עדיין זמן טבילתה, וטובלת שוב למחרת. וַהֲרֵי הִיא כְּנִדָּה שֶׁטָּבְלָה בְּתוֹךְ שִׁבְעָה. שלא נשלמו ימי טומאתה, ואף אם טבלה אינה נטהרת (לעיל ד,ו).
יג. הַבָּא עַל זָבָה גְּדוֹלָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁל סְפִירָה אַחַר שֶׁטָּבְלָה, אוֹ עַל זָבָה קְטַנָּה בְּיוֹם הַשִּׁמּוּר אַחַר שֶׁטָּבְלָה – פָּטוּר מִן הַכָּרֵת; כֵּיוָן שֶׁטָּבְלָה בַּזְּמַן הָרָאוּי לִטְבִילָתָהּ – טְהוֹרָה. וְאִשָּׁה זוֹ תַּרְבּוּת רָעָה, שֶׁהֲרֵי בְּעִילָתָהּ וּמַגָּעָהּ תְּלוּיִין.
יג. פָּטוּר מִן הַכָּרֵת. ואין דינו כבא על הזבה (נתבאר לעיל ד,ב), אם אכן לא ראתה דם עד הערב. וְאִשָּׁה זוֹ תַּרְבּוּת רָעָה שֶׁהֲרֵי בְּעִילָתָהּ וּמַגָּעָהּ תְּלוּיִין. התשמיש עם אישה זו הוא התנהגות פסולה, שהרי דינה מסופק, עד שיתברר בסיומו של יום השימור אם ראתה או לא (ראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב ה,ו).
יד. כֵּיצַד הֵן תְּלוּיִין? אִם נִשְׁלַם הַיּוֹם אַחַר הַטְּבִילָה וְלֹא רָאָת דָּם – הֲרֵי כָּל שֶׁנָּגְעָה בּוֹ אַחַר טְבִילָתָהּ טָהוֹר, וּבְעִילָתָהּ אַחַר הַטְּבִילָה אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ כְּלוּם. וְאִם רָאָת דָּם בְּיוֹם זֶה אַחַר שֶׁטָּבְלָה – נִמְצֵאת זָבָה לְמַפְרֵעַ, וְכָל שֶׁנָּגְעָה בּוֹ לְמַפְרֵעַ טָמֵא, וְהִיא וּבוֹעֲלָהּ חַיָּבִין בְּקָרְבָּן. וּלְפִיכָךְ הִיא אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ עַד לָעֶרֶב, שֶׁלֹּא תָּבִיא עַצְמָהּ לִידֵי סָפֵק.
יד. נִשְׁלַם הַיּוֹם אַחַר הַטְּבִילָה וְלֹא רָאָת דָּם. כפי שנתבאר לעיל הל' ט-יא. וְאִם רָאָת דָּם בְּיוֹם זֶה אַחַר שֶׁטָּבְלָה נִמְצֵאת זָבָה לְמַפְרֵעַ. התברר שהייתה זבה בכל אותו היום שעבר. חַיָּיבִין בְּקָרְבָּן. כדין מי שבא על זבה בשוגג, החייב בקרבן חטאת.
טו. זָבָה שֶׁסָּפְרָה שֵׁשֶׁת יָמִים נְקִיִּים וּבַשְּׁבִיעִי רָאָת דָּם, וַאֲפִלּוּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה – סָתְרָה הַכֹּל, וְחוֹזֶרֶת לִמְנוֹת מֵאַחַר הַיּוֹם הַטָּמֵא שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים.
טו. זָבָה שֶׁסָּפְרָה. זבה גדולה (לעיל הי"א). סָתְרָה הַכֹּל. הספירה כולה בטלה. מֵאַחַר הַיּוֹם הַטָּמֵא. מן היום שלאחריו, שהימים הנקיים צריכים להיות רצופים בלא דם.
טז. פָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע בְּתוֹךְ יְמֵי הַסְּפִירָה – סוֹתֶרֶת יוֹם אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּזָב שֶׁרָאָה קֶרִי שֶׁסּוֹתֵר יוֹם אֶחָד.
רָאָת דָּם בָּעֲשִׂירִי מִימֵי זִיבָתָהּ וּבָאַחַד עָשָׂר וּבַשְּׁנֵים עָשָׂר, אַף עַל פִּי שֶׁרָאָת שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה – אֵינָהּ זָבָה גְּדוֹלָה, אֶלָּא יָצָאת מִזִּיבוּת קְטַנָּה לְנִדָּה, שֶׁיּוֹם שְׁנֵים עָשָׂר מַתְחֶלֶת נִדָּתָהּ, וְהָרוֹאָה בִּימֵי נִדָּתָהּ אֵינָהּ זָבָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
טז. פָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע. ששימשה, ויצא הזרע מגופה. סוֹתֶרֶת יוֹם אֶחָד. יום זה אינו נספר במניין השבעה, אך אינו מבטל את שבעת הנקיים. מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּזָב שֶׁרָאָה קֶרִי שֶׁסּוֹתֵר יוֹם אֶחָד. שהזב צריך לספור שבעה נקיים מיום שהפסיק לראות בו זוב, ואם פלט שכבת זרע במהלכם, אותו היום אינו נספר לו(הלכות מחוסרי כפרה ג,א-ב).
אֵינָהּ זָבָה גְּדוֹלָה אֶלָּא יָצָאת מִזִּיבוּת קְטַנָּה לְנִדָּה. שהיום השלישי שייך לימי נידתה, ולפיכך אינו מצטרף עם הראשונים לעשותה זבה גדולה. שֶׁיּוֹם שְׁנֵים עָשָׂר מַתְחֶלֶת נִדָּתָהּ. שימי הזיבה הם אחד עשר יום בלבד (לעיל ה"ב). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ה.
יז. וּמַה הוּא זֶה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ" (ויקרא טו,כה)? שֶׁאִם רָאָת שְׁלֹשָׁה יָמִים סָמוּךְ לְנִדָּתָהּ – הֲרֵי זוֹ זָבָה, כְּגוֹן שֶׁרָאָת בַּשְּׁמִינִי לְנִדָּתָהּ וּבַתְּשִׁיעִי וּבָעֲשִׂירִי, שֶׁהֵן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי מֵהָאַחַד עָשָׂר יוֹם, שֶׁהֵן יְמֵי זִיבָתָהּ.
רָאָת דָּם בְּאַחַד עָשָׂר מִימֵי זִיבָתָהּ וְטָבְלָה לָעֶרֶב, שֶׁהוּא לֵיל שְׁנֵים עָשָׂר, וְשִׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְמֵאָה וּבוֹעֲלָהּ טָמֵא וְעוֹשִׂין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב – אֵינָן חַיָּבִים כָּרֵת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר מִצְטָרֵף לְיוֹם אַחַד עָשָׂר לַעֲשׂוֹתָהּ זָבָה; הוֹעִילָה לָהּ טְבִילַת לֵיל זֶה לְהַצִּילָהּ מִן הַקָּרְבָּן.
יז. וּמַה הוּא זֶה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ. שמן האמור בפסוק, מובן כי הזיבה יכולה להיות בסמוך לימי הנידה. אולם לעיל נתבאר כי אם ראתה בסמוך לימי הנידה לפניהם אינה זבה. בַּשְּׁמִינִי לְנִדָּתָהּ. דהיינו בסמוך לשבעת ימי הנידה לאחריהם, ולא לפניהם. רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי מֵהָאַחַד עָשָׂר יוֹם. התכופים לימי הנידה.
רָאָת דָּם בְּאַחַד עָשָׂר מִימֵי זִיבָתָהּ. שהוא היום האחרון לימי הזיבה. וְטָבְלָה לָעֶרֶב שֶׁהוּא לֵיל שְׁנֵים עָשָׂר וְשִׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ. ולא שמרה יום טהור כנגד היום הטמא. שֶׁהִיא טְמֵאָה וּבוֹעֲלָהּ טָמֵא. שלעניין זה לא הועילה הטבילה (ראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב ה,ז). וְעוֹשִׂין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. מטמאים את מה שישבו או שכבו עליו. שֶׁאֵין יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר מִצְטָרֵף. שהוא מימי הנידה. הוֹעִילָה לָהּ טְבִילַת לֵיל זֶה לְהַצִּילָהּ מִן הַקָּרְבָן. התלוי בחיוב כרת. ומכיוון שאין צירוף של היום הבא לעניין זבה, הטבילה מועילה ואינה נחשבת כטבילה קודם הזמן (השווה לעיל הי"ב).
יח. טָבְלָה בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר אַחַר שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ עַד לָעֶרֶב, כְּדִין כָּל זָבָה קְטַנָּה. וְאִם עָבַר וּבְעָלָהּ – שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין מִכְּלוּם. וַאֲפִלּוּ רָאָת דָּם אַחַר שֶׁבָּא עָלֶיהָ בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁזֶּה דַּם נִדָּה הוּא, וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לַיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו.
יח. כְּדִין כָּל זָבָה קְטַנָּה. ששומרת יום טהור כנגד היום הטמא (לעיל ה"ט). פְּטוּרִין מִכְּלוּם. אינם חייבים בעונש כלל, וכן אינם עושים משכב ומושב. אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אין הראייה מטמאת אותה כזבה למפרע (השווה לעיל הי"ד; וראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב ה,ח).
יט. רָאָת דָּם בְּסוֹף שְׁבִיעִי לְנִדָּתָהּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְרָאָת בַּתְּשִׁיעִי וּבָעֲשִׂירִי – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה, שֶׁמָּא רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה בְּלֵיל שְׁמִינִי הָיְתָה, וְנִמְצֵאת שֶׁרָאָת שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה מִתְּחִלַּת יְמֵי זִיבָתָהּ.
וְכֵן אִם רָאָת דָּם בַּתְּשִׁיעִי וּבָעֲשִׂירִי מִימֵי זִיבָתָהּ, וְרָאָת בְּסוֹף יוֹם אַחַד עָשָׂר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה, שֶׁמָּא רְאִיָּה אַחֲרוֹנָה בְּיוֹם אַחַד עָשָׂר הָיְתָה, וַהֲרֵי רָאָת שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה בִּימֵי זִיבָתָהּ.
יט. בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. שהוא ספק יום ספק לילה. בַּתְּשִׁיעִי וּבָעֲשִׂירִי. של ימי הנידה, שהם הימים השני והשלישי של ימי הזיבה. הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה. שיש להסתפק אם הראייה הייתה בתחילת הלילה השמיני, שהוא הראשון לימי הזיבה, או שהייתה בסוף היום השביעי, שהוא מימי הנידה, ואינו מצטרף לזיבה.
וְרָאָת בְּסוֹף יוֹם אַחַד עָשָׂר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. שיש להסתפק אם ראתה ביום אחד עשר והרי היא זבה, או שראתה בליל שנים עשר וזו תחילת נידה, וראייה זו אינה מצטרפת לזיבה.
כ. נִדָּה שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ בְּתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ וּמָצְאָה שֶׁפָּסַק הַדָּם, וַאֲפִלּוּ פָּסַק בַּשֵּׁנִי לְנִדָּתָהּ, וְשָׁגְגָה אוֹ הֵזִידָה וְלֹא בָּדְקָה עַד לְאַחַר נִדָּתָהּ בְּיָמִים רַבִּים, וּכְשֶׁבָּדְקָה מָצְאָה טָמֵא – אֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא כָּל אוֹתָן הַיָּמִים הָיְתָה טְמֵאָה, אֶלָּא כָּל אוֹתָן הַיָּמִים שֶׁלֹּא בָּדְקָה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה.
בָּדְקָה עַצְמָהּ וּמָצְאָה טָמֵא, אֲפִלּוּ בָּדְקָה בַּשְּׁבִיעִי לְנִדָּתָהּ, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ כְּדֵי לִפְרֹשׁ מִטֻּמְאַת נִדָּה, אֶלָּא הִמְתִּינָה יָמִים וְאַחַר כָּךְ בָּדְקָה וּמָצְאָה טָהוֹר – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה. וְאִם מָצְאָה טָמֵא – הֲרֵי זוֹ זָבָה וַדָּאִית, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבַּתְּחִלָּה מָצְאָה טָמֵא וּבַסּוֹף טָמֵא – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא פָּסַק. וְיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל נִדָּה, אַף עַל פִּי שֶׁמָּצְאָה בּוֹ טָהוֹר – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁמָּצְאָה טָמֵא, שֶׁיּוֹם רִאשׁוֹן כֻּלּוֹ הֻחְזַק הַמַּעְיָן פָּתוּחַ.
כ. בְּתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ. לפני תום שבעת ימי הנידה. וְלֹא בָּדְקָה עַד לְאַחַר נִדָּתָהּ בְּיָמִים רַבִּים. בזמן הראוי לדם זיבה. אֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא כָּל אוֹתָן הַיָּמִים הָיְתָה טְמֵאָה. שאין חוששים שמא ראתה דם שוב בימי נידתה, והראייה נמשכה עד אחר ימים רבים, וצריכה לחשוש שמא היא זבה. בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. בחזקת שלא ראתה דם.
בָּדְקָה עַצְמָהּ וּמָצְאָה טָמֵא. בתוך ימי הנידה. וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת. שאז מסתיימים ימי טומאת הנידה. לֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ כְּדֵי לִפְרֹשׁ מִטֻּמְאַת נִדָּה. לוודא שאינה רואה עוד דם. הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה. שהוחזק שהדם לא פסק ביום השביעי, וייתכן שהמשיך שלשה ימים. וְאִם מָצְאָה טָמֵא הֲרֵי זוֹ זָבָה וַדָּאִית וכו'. שמתחילה הוחזקה שרואה, וחזקה זו לא בטלה, שהרי גם בסוף נמצא כך. וְיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל נִדָּה… הֻחְזַק הַמַּעְיָן פָּתוּחַ. ואין בדיקת היום הראשון יוצרת חזקת טהרה.
כא. זָבָה שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ בָּרִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה וּמָצְאָה טָהוֹר, וְלֹא בָּדְקָה עַד יוֹם שְׁבִיעִי וּמָצְאָה טָהוֹר – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה, וּכְאִלּוּ בָּדְקָה כָּל שִׁבְעָה וּמָצְאָה טָהוֹר.
כא. בָּרִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה. של שבעת הנקיים. הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. שמתחילה הוחזקה טהורה, וחזקה זו לא בטלה, שהרי גם בסוף נמצא כך.
כב. וְכֵן אִם בָּדְקָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה וּמָצְאָה טָהוֹר, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וּמָצְאָה טָהוֹר – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה.
בָּדְקָה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי לְזִיבָתָהּ וּמָצְאָה שֶׁפָּסַק הַדָּם, וְלֹא בָּדְקָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה, וּבַשְּׁבִיעִי בָּדְקָה וּמָצְאָה טָהוֹר – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. וְהוּא הַדִּין לַזָּב בְּכָל אֵלּוּ הַבְּדִיקוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר, וְעָלוּ לוֹ יְמֵי הַסְּפִירָה.
כב. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי. שהוא אחר שבעת הנקיים. הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. שהוחזקו כל שבעת הנקיים בטהרה, הואיל ונמצאה טהורה בתחילתם ולאחריהם.
בָּדְקָה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי לְזִיבָתָהּ וּמָצְאָה שֶׁפָּסַק הַדָּם. ומתחילה למנות שבעה ימים נקיים למחרת היום (לעיל ה"ט). הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. שאף כאן הוחזקו כל שבעת הנקיים בטהרה, הואיל ונמצאה טהורה לפניהם ובסופם. וְהוּא הַדִּין לַזָּב בְּכָל אֵלּוּ הַבְּדִיקוֹת. שחזקת טהרה מועילה לספירת שבעה נקיים לטהרתו (ראה גם הלכות מחוסרי כפרה ג,ג).
כג. כָּל אִשָּׁה שֶׁהִיא סָפֵק נִדָּה סָפֵק זָבָה – צְרִיכָה לֵישֵׁב שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים מִסָּפֵק, וְטוֹבֶלֶת בְּלֵיל שְׁמִינִי וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. וּמְבִיאָה קָרְבַּן זָבָה, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
כג. צְרִיכָה לֵישֵׁב שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים מִסָּפֵק. להחמיר שמא דינה כזבה. וְטוֹבֶלֶת בְּלֵיל שְׁמִינִי. כדין הנידה שטובלת דווקא בלילה (לעיל ד,ו-ח). וּמְבִיאָה קָרְבַּן זָבָה וְאֵינוֹ נֶאֱכָל. שחטאת העוף הבאה על הספק אינה נאכלת אלא נשרפת (הלכות פסולי המוקדשין ז,י). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות מחוסרי כפרה א,ו.

תקציר הפרק 

פרק ו הלכות איסורי ביאה

נידה וזבה

דם הנידה, ודם הזבה, ודם הקושי שבאים בצירי הלידה, ודם היולדת, ודם טוהר של יולדת -כולו דם אחד הוא. -הטומאה נקבעת לפי זמן הראייה אף שאין הבדל מציאותי בין אותם הדמים.
הכלל: מיום שקובעת וסת, מתחלקים ימיה: 7 ימים נעשית נידה כשרואה דם, ואחריהם 11 ימים שנעשית זבה כשרואה דם, וחוזר חלילה. עד שתלד, או תקבע וסת אחר.
חילוקי הדינים: א) נידה – טמאה שבוע בלבד, ואפילו שופעת דם; ב) זבה קטנה – טמאה יום אחד; ג) זבה גדולה – סופרת שבעה נקיים

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כשרואה דם הרבה זמן?

2.האם יש הבדל בין זבה קטנה לשומרת יום כנגד יום?

3.חזקת טהרה נוצרת על ידי בדיקה ראשונה ואחרונה טהורות?

תשובות
1-לא 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן