ב. אֵין חַיָּב בַּחַלָּה אֶלָּא חֲמִשָּׁה מִינֵי תְּבוּאָה בִּלְבַד, וְהֵן הַחִטִּים וְהַשְּׂעוֹרִים וְהַכֻּסְּמִין וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁיפוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ" (במדבר טו,יט), וְאֵין קָרוּי לֶחֶם אֶלָּא פַּת הַנַּעֲשֵׂית מֵאֵלּוּ. אֲבָל הָעוֹשֶׂה פַּת אֹרֶז אוֹ דֹּחַן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִן הַקִּטְנִיּוֹת – אֵינָן חַיָּבִין בַּחַלָּה כְּלָל.
ב. וְהַכֻּסְּמִין. חיטה מדברית (פה"מ כלאיים א,א). וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁיפוֹן. מיני שעורים מדבריות (שם).
ג. הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה וְהַהֶפְקֵר וּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן פְּטוּרִין מִן הַתְּרוּמָה – הֲרֵי הֵן חַיָּבִין בַּחַלָּה. וְכֵן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִין שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵלֶק תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וּמוֹתַר הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים כְּשֶׁיִּפָּדוּ כָּל אוֹתָן הַמַּתָּנוֹת – הַכֹּל חַיָּבִין בַּחַלָּה.
ג. וּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ. שלא צמחה שליש גידולה. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן פְּטוּרִין מִן הַתְּרוּמָה. הלכות תרומות ב,ט-יא. הֲרֵי הֵן חַיָּבִין בַּחַלָּה. שחיוב חלה חל רק כאשר נעשית עיסה (לקמן ח,ד), והעושה עיסה הרי היא בבעלותו אפילו אם זכה בחיטים מההפקר או ממתנות עניים. והעושה עיסה מתבואה שלא הגיעה לשלב הגידול המחייב בתרומה (הבאת שליש) מתחייב בחלה בזמן עשיית העיסה לפי שעיסה העשויה מתבואה כזו יכולה להחמיץ, וכל עיסה שבאה לידי חימוץ חייבת בחלה (פה"מ חלה א,ג). מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִין שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ. שהלוי הקדים את הכהן וקיבל מעשר משיבולים לפני שהופרשה מהן תרומה גדולה, והפריש מהן תרומת מעשר. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵלֶק תְּרוּמָה גְּדוֹלָה. אף שיש במעשר זה אחוז מסוים שהיה אמור להיות תרומה גדולה, הופקעה ממנו חובת הפרשת תרומה גדולה (הלכות תרומות ג,יג), אך חובת הפרשת חלה שחלה בזמן עשיית העיסה לא הופקעה (ד"א). וּמוֹתַר הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים כְּשֶׁיִּפָּדוּ כָּל אוֹתָן הַמַּתָּנוֹת. מנחות אלו נעשות מכמות מסוימת של קמח מנופה היטב, וכל העודף על הכמות הנצרכת נפדה ונאכל לכל אדם (הלכות תמידין ומוספין ז,יב, ח,ג-ד). ובעודן קדושות פטורות מן החלה, אך מכיוון שנפדו ויצאו לחולין לפני עשיית העיסה, מתחייבות בחלה (ראה לקמן ח,ו).
ד. עִסָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם וְעִסַּת שְׁבִיעִית וּסְפֵק מְדֻמָּע – חַיָּבִין בַּחַלָּה. אֲבָל הַמְדֻמָּע פָּטוּר מִן הַחַלָּה.
ד. עִסָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם. שמצווה לאכלה שם בטהרה. וְעִסַּת שְׁבִיעִית. שנעשתה מחיטים שיש בהן קדושת שביעית. וּסְפֵק מְדֻמָּע. מדומע הוא תערובת תרומה וחולין באופן שהתרומה לא התבטלה בחולין וכל התערובת נאסרה לזרים (ראה הלכות תרומות יג,ב), וספק מדומע הוא כגון שהייתה ערמת קמח חולין ובצדה ערמת קמח תרומה, ונפל מעט קמח תרומה לאחת הערמות, שבזה לא אסרו חכמים את ערמת החולין (ראה שם הי"ד). חַיָּבִין בַּחַלָּה. אף שבכל העיסות הללו יש צד של קדושה, אינן נחשבות לעיסת קודש שפטורה מן החלה כיוון שמותרות באכילה לבעל העיסה. אֲבָל הַמְדֻמָּע פָּטוּר מִן הַחַלָּה. שהתערובת כולה נידונת כתרומה שפטורה מן החלה (ראה ריק"ו).
ה. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר: עָשָׂה אוֹתָן לְעַצְמוֹ – פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן קֹדֶשׁ; עֲשָׂיָן לְמָכְרָן בַּשּׁוּק לִנְזִירִים וּלְמַקְרִיבֵי תּוֹדָה – חַיָּבִין בַּחַלָּה, לְפִי שֶׁבְּדַעְתּוֹ שֶׁאִם לֹא תִּמָּכֵר יֹאכְלֶנָּה.
ה. חַלּוֹת תּוֹדָה. לחמים שמביאים יחד עם קרבן תודה (הלכות מעשה הקרבנות ט,יז-כא). וּרְקִיקֵי נָזִיר. שהנזיר מביא יחד עם קרבנו (שם הכ"ג). לְפִי שֶׁבְּדַעְתּוֹ שֶׁאִם לֹא תִּמָּכֵר יֹאכְלֶנָּה. שאינו מקדישן בשעת עשייתן, אלא משאיר לעצמו את האפשרות לאכלן חולין.
ו. עִסַּת הַשֻּׁתָּפִין וְהָעוֹשֶׂה עִסָּה לָרַבִּים – חַיֶּבֶת בַּחַלָּה.
ו. וְהָעוֹשֶׂה עִסָּה לָרַבִּים. על מנת לחלקה לרבים אחר האפייה (וראה לקמן הי"ט אם מחלק את העיסה בעודה בצק).
ז. הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַטֶּבֶל, בֵּין שֶׁהִקְדִּים חַלָּה לַתְּרוּמָה בֵּין שֶׁהִקְדִּים תְּרוּמָה לַחַלָּה – מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי. וְאִם הַחַלָּה הִפְרִישׁ תְּחִלָּה – לֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְאִם תְּרוּמָה הִפְרִישׁ תְּחִלָּה – לֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ חַלָּה.
ז. הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַטֶּבֶל. מקמח שלא הפרישו ממנו תרומות ומעשרות (בדרך כלל מפרישים תרומות ומעשרות לפני שעושים מהתבואה קמח). לֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ חַלָּה. עד שיפריש חלה מהעיסה ויכוון לפטור גם את התרומה מחיוב חלה, שכאשר אדם מפריש תרומה רק לאחר שעושה מהדגן עיסה, גם התרומה חייבת בחלה.
ח. הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְהַאֲכִיל הַפַּת שֶׁלָּהּ לִבְהֵמָה אוֹ לְחַיָּה – פְּטוּרָה. עִסַּת הַכְּלָבִים, בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה – חַיֶּבֶת בַּחַלָּה.
עִסַּת הַנָּכְרִי – פְּטוּרָה.
עִסַּת הַנָּכְרִי – פְּטוּרָה.
ח. לִבְהֵמָה אוֹ לְחַיָּה פְּטוּרָה. שנאמר "באכלכם מלחם הארץ" (במדבר טו,יט) – אכילת אדם (פה"מ חלה א,ח). עִסַּת הַכְּלָבִים. עיסה שעושים הרועים לכלבים, שנעשית מקמח שמעורב בו מורסן (פסולת חיטה) ומשמשת בדוחק למאכל אדם.
ט. הָיָה יִשְׂרְאֵלִי וְנָכְרִי שֻׁתָּפִין בָּעִסָּה, אִם הָיָה בְּחֵלֶק יִשְׂרָאֵל שִׁעוּר עִסָּה הַחַיֶּבֶת בַּחַלָּה – הֲרֵי זוֹ חַיֶּבֶת.
י. נָכְרִי שֶׁהִפְרִישׁ חַלָּה, אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אֵינָהּ חַלָּה, אֶלָּא מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וְתֵאָכֵל לְזָר. וְלָמָּה לֹא חָשַׁשְׁנוּ לָהּ שֶׁמָּא עִסָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִיא וְתָלָה אוֹתָהּ בְּיַד גּוֹי כְּדֵי לְפָטְרָהּ? שֶׁאִם יִרְצֶה יִשְׂרָאֵל – יִפְטֹר עַצְמוֹ, וְיַעֲשֶׂה עִסָּתוֹ פָּחוֹת מִשִּׁעוּר חַלָּה.
י. מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. כדי שלא יחשוב שמאכילים את החלה שלו לזר (ש"ך יו"ד של ס"ק ג). וְלָמָּה לֹא חָשַׁשְׁנוּ וכו'. כדרך שחששנו בהפרשת תרומה (ראה הלכות תרומות ד,טו). שֶׁאִם יִרְצֶה יִשְׂרָאֵל וכו'. קיימת דרך פשוטה להיפטר מחיוב הפרשת חלה (לקמן הט"ו).
יא. הַמְעָרֵב קֶמַח חִטִּים וְקֶמַח אֹרֶז וְעָשָׂה מֵהֶן עִסָּה: אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן – חַיֶּבֶת בַּחַלָּה; וְאִם לָאו – פְּטוּרָה. אֲפִלּוּ הָיָה הַשְּׂאוֹר חִטִּים לְתוֹךְ עִסַּת אֹרֶז: אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן – חַיֶּבֶת בַּחַלָּה; וְאִם לָאו – פְּטוּרָה.
יא. אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶּבֶת בַּחַלָּה. אף שכמות האורז גדולה מכמות החיטים, כיוון שהאורז נגרר אחר החיטים וכל העיסה ראויה להחמיץ (מפרשים ע"פ ירושלמי חלה א,א). הַשְּׂאוֹר. עיסה חמוצה שמשמשת להתפחת בצק אחר.
יב. עִסָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּיַיִן אוֹ שֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ אוֹ מַיִם רוֹתְחִין, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ תְּבָלִין, אוֹ שֶׁהִרְתִּיחַ הַמַּיִם וְהִשְׁלִיךְ הַקֶּמַח לְתוֹכוֹ וְלָשׁוֹ: אִם אֲפָיָהּ בֵּין בַּתַּנּוּר בֵּין בַּקַּרְקַע בֵּין עַל הַמַּחֲבַת וְהַמַּרְחֶשֶׁת, בֵּין שֶׁהִדְבִּיק אֶת הַבָּצֵק בַּמַּחֲבַת וּבַמַּרְחֶשֶׁת וְאַחַר כָּךְ הִרְתִּיחָן בָּאֵשׁ מִלְּמַטָּה עַד שֶׁנֶּאֱפָת הַפַּת, בֵּין שֶׁהִרְתִּיחָן וְאַחַר כָּךְ הִדְבִּיק הַבָּצֵק – כָּל אֵלּוּ חַיָּבִין בַּחַלָּה.
אֲבָל הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְיַבְּשָׁהּ בַּחַמָּה בִּלְבַד אוֹ לְבַשְּׁלָהּ בַּקְּדֵרָה – הֲרֵי הִיא פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה, שֶׁאֵין מַעֲשֵׂה חַמָּה לֶחֶם, בֵּין שֶׁלָּשָׁהּ בְּמַיִם בֵּין בִּשְׁאָר מַשְׁקִין. וְכֵן קָלִי שֶׁלָּשִׁין אוֹתוֹ בְּמַיִם אוֹ בִּדְבַשׁ וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּלֹא אֲפִיָּה – פָּטוּר, שֶׁאֵין חַיֶּבֶת אֶלָּא עִסָּה שֶׁסּוֹפָהּ לְהֵאָפוֹת לֶחֶם לְמַאֲכַל אָדָם.
אֲבָל הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְיַבְּשָׁהּ בַּחַמָּה בִּלְבַד אוֹ לְבַשְּׁלָהּ בַּקְּדֵרָה – הֲרֵי הִיא פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה, שֶׁאֵין מַעֲשֵׂה חַמָּה לֶחֶם, בֵּין שֶׁלָּשָׁהּ בְּמַיִם בֵּין בִּשְׁאָר מַשְׁקִין. וְכֵן קָלִי שֶׁלָּשִׁין אוֹתוֹ בְּמַיִם אוֹ בִּדְבַשׁ וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּלֹא אֲפִיָּה – פָּטוּר, שֶׁאֵין חַיֶּבֶת אֶלָּא עִסָּה שֶׁסּוֹפָהּ לְהֵאָפוֹת לֶחֶם לְמַאֲכַל אָדָם.
יב. בֵּין בַּקַּרְקַע. בתוך בור באדמה באמצעות גחלים. וְהַמַּרְחֶשֶׁת. כעין מחבת.
לְבַשְּׁלָהּ בַּקְּדֵרָה. בסיר עם מים. קָלִי. קמח שנעשה מחיטים קלויות.
לְבַשְּׁלָהּ בַּקְּדֵרָה. בסיר עם מים. קָלִי. קמח שנעשה מחיטים קלויות.
יג. עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ תְּחִלָּה לַעֲשׂוֹתָהּ מַעֲשֵׂה חַמָּה וְהִשְׁלִימָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ פַּת, אוֹ שֶׁהִתְחִיל בָּהּ לֶאֱפוֹתָהּ פַּת וְהִשְׁלִימָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ מַעֲשֵׂה חַמָּה; וְכֵן קָלִי שֶׁלָּשׁוֹ לֶאֱפוֹתוֹ פַּת – חַיָּבִין בַּחַלָּה.
יג. לַעֲשׂוֹתָהּ מַעֲשֵׂה חַמָּה. על דעת לייבשה בחמה (או לבשלה במים). וְהִשְׁלִימָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ פַּת. לאחר שהכין העיסה, שינה דעתו ואפה אותה. אוֹ שֶׁהִתְחִיל בָּהּ לֶאֱפוֹתָהּ פַּת. שבשעת הכנת העיסה כבר התחייב בחלה. וְכֵן קָלִי שֶׁלָּשׁוֹ לֶאֱפוֹתוֹ פַּת. שהחליט לא לאכלו במים או דבש אלא לאפותו פת, ואפאו.
יד. לֶחֶם הֶעָשׂוּי לְכֻתָּח – מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ: עֲשָׂיָהּ כְּעָכִין – חַיֶּבֶת בַּחַלָּה; עֲשָׂיָהּ כְּלִמּוּדִין – פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה.
יד. הֶעָשׂוּי לְכֻתָּח. הנאפה על מנת לפררו וליתנו בכותח שהוא מאכל העשוי ממי חלב, פירורי לחם ומלח. עֲשָׂיָהּ כְּעָכִין. אפה בצורת לחם רגיל. כְּלִמּוּדִין. כנסרים, שלא הקפיד על צורה נאה.
טו. כַּמָּה הוּא שִׁעוּר הָעִסָּה שֶׁחַיֶּבֶת בַּחַלָּה? מְלֹא הָעֹמֶר קֶמַח, בֵּין מֵאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין בֵּין מֵחֲמִשְׁתָּן – כֻּלָּן מִצְטָרְפִין לַשִּׁעוּר. וְכַמָּה הוּא שִׁעוּר הָעֹמֶר? שְׁנֵי קַבִּין פָּחוֹת חֹמֶשׁ. וְהַקַּב אַרְבַּעַת לֻגִּין, וְהַלֹּג אַרְבַּע רְבִיעִיּוֹת, וְהָרְבִיעִית אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם בְּרוּם אֶצְבָּעַיִם וַחֲצִי אֶצְבַּע וְחֹמֶשׁ אֶצְבַּע. וְכָל הָאֶצְבָּעוֹת הֵן רֹחַב גּוּדָל שֶׁל יָד.
נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַמִּדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת עַל עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת בְּרוּם שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וּתְשִׁיעַ אֶצְבַּע בְּקֵרוּב – הִיא הָעֹמֶר. וְכֵן מִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת פָּחוֹת שְׁנֵי תְּשִׁיעֵי אֶצְבַּע עַל שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת פָּחוֹת שְׁנֵי תְּשִׁיעֵי אֶצְבַּע בְּרוּם שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת פָּחוֹת שְׁנֵי תְּשִׁיעֵי אֶצְבַּע – הִיא מִדַּת הָעֹמֶר. וּשְׁתֵּי הַמִּדּוֹת כְּאַחַת הֵן עוֹלִין.
וְכַמָּה מְכִילָה מִדָּה זוֹ? כְּמוֹ שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים בֵּיצִים בֵּינוֹנִיּוֹת וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה, וְהֵן מִשְׁקַל שִׁשָּׁה וּשְׁמוֹנִים סְלָעִים וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי סֶלַע מִקֶּמַח הַחִטִּים שֶׁבְּמִצְרַיִם, שֶׁהֵן מִשְׁקַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת זוּז וְעֶשְׂרִים זוּז מִזּוּזֵי מִצְרַיִם בַּזְּמַן הַזֶּה. וּמִדָּה שֶׁהִיא מְכִילָה כְּמִשְׁקָל זֶה מִקֶּמַח הַחִטִּים הַזֶּה – בָּהּ מוֹדְדִין לַחַלָּה בְּכָל מָקוֹם.
נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַמִּדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת עַל עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת בְּרוּם שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וּתְשִׁיעַ אֶצְבַּע בְּקֵרוּב – הִיא הָעֹמֶר. וְכֵן מִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת פָּחוֹת שְׁנֵי תְּשִׁיעֵי אֶצְבַּע עַל שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת פָּחוֹת שְׁנֵי תְּשִׁיעֵי אֶצְבַּע בְּרוּם שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת פָּחוֹת שְׁנֵי תְּשִׁיעֵי אֶצְבַּע – הִיא מִדַּת הָעֹמֶר. וּשְׁתֵּי הַמִּדּוֹת כְּאַחַת הֵן עוֹלִין.
וְכַמָּה מְכִילָה מִדָּה זוֹ? כְּמוֹ שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים בֵּיצִים בֵּינוֹנִיּוֹת וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה, וְהֵן מִשְׁקַל שִׁשָּׁה וּשְׁמוֹנִים סְלָעִים וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי סֶלַע מִקֶּמַח הַחִטִּים שֶׁבְּמִצְרַיִם, שֶׁהֵן מִשְׁקַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת זוּז וְעֶשְׂרִים זוּז מִזּוּזֵי מִצְרַיִם בַּזְּמַן הַזֶּה. וּמִדָּה שֶׁהִיא מְכִילָה כְּמִשְׁקָל זֶה מִקֶּמַח הַחִטִּים הַזֶּה – בָּהּ מוֹדְדִין לַחַלָּה בְּכָל מָקוֹם.
טו. מְלֹא הָעֹמֶר. ככמות המן שקיבל כל אדם במדבר (שמות טז,טז). שְׁנֵי קַבִּין פָּחוֹת חֹמֶשׁ. מידת נפח של 1.8 קב, שהעומר הוא עשירית האיפה (שם טז,לו) ואיפה היא 18 קבים. וְהָרְבִיעִית אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם וכו'. נפח של רביעית הוא 2 אצבעות על 2 אצבעות בגובה 2.7 אצבעות. וְכָל הָאֶצְבָּעוֹת הֵן רֹחַב גּוּדָל שֶׁל יָד. שיעור אצבע נמדד על פי רוחב האגודל בכף היד.
וּשְׁתֵּי הַמִּדּוֹת כְּאַחַת הֵן עוֹלִין. המדות מתאימות זו לזו.
מִקֶּמַח הַחִטִּים שֶׁבְּמִצְרַיִם. מידת המשקל שניתנה כאן שמתאימה לנפח 43.2 ביצים היא לפי קמח החיטים שבמצרים. אמנם המשקל משתנה בין חיטים לשעורים וכן בין סוגי הקמח, ולפיכך אין לשער לפי משקל אלא אם משערים באופן מקורב ובהתאמה לאותו המין, ואילו השיעור הקובע הוא לפי הנפח (פה"מ חלה ב,ו).
וּשְׁתֵּי הַמִּדּוֹת כְּאַחַת הֵן עוֹלִין. המדות מתאימות זו לזו.
מִקֶּמַח הַחִטִּים שֶׁבְּמִצְרַיִם. מידת המשקל שניתנה כאן שמתאימה לנפח 43.2 ביצים היא לפי קמח החיטים שבמצרים. אמנם המשקל משתנה בין חיטים לשעורים וכן בין סוגי הקמח, ולפיכך אין לשער לפי משקל אלא אם משערים באופן מקורב ובהתאמה לאותו המין, ואילו השיעור הקובע הוא לפי הנפח (פה"מ חלה ב,ו).
טז. אָסוּר לְאָדָם לַעֲשׂוֹת עִסָּתוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר כְּדֵי לְפָטְרָהּ מִן הַחַלָּה. וְהַמַּפְרִישׁ חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכַּשִּׁעוּר – לֹא עָשָׂה כְּלוּם, וַהֲרֵי הִיא חֻלִּין כְּשֶׁהָיְתָה.
עָשָׂה עִסָּה פְּחוּתָה מִכַּשִּׁעוּר וַאֲפָיָהּ וְנָתַן הַפַּת לַסַּל, וְחָזַר וְאָפָה פַּת אַחֶרֶת וְנָתַן לַסַּל, אִם נִתְקַבֵּץ בַּסַּל שִׁעוּר חַלָּה – הַסַּל מְצָרְפָן לְחַלָּה, וּמַפְרִישׁ הַחַלָּה מִן הַפַּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ" וכו' (במדבר טו,יט) – מְלַמֵּד שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מִן הָאָפוּי. וְאֵין הַתַּנּוּר מְצָרְפָן לְחַלָּה.
עָשָׂה עִסָּה פְּחוּתָה מִכַּשִּׁעוּר וַאֲפָיָהּ וְנָתַן הַפַּת לַסַּל, וְחָזַר וְאָפָה פַּת אַחֶרֶת וְנָתַן לַסַּל, אִם נִתְקַבֵּץ בַּסַּל שִׁעוּר חַלָּה – הַסַּל מְצָרְפָן לְחַלָּה, וּמַפְרִישׁ הַחַלָּה מִן הַפַּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ" וכו' (במדבר טו,יט) – מְלַמֵּד שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מִן הָאָפוּי. וְאֵין הַתַּנּוּר מְצָרְפָן לְחַלָּה.
טז. לַעֲשׂוֹת עִסָּתוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר. להכין עיסות קטנות זו אחר זו, במקום עיסה אחת גדולה.
יז. הָיוּ הַכִּכָּרוֹת נוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ, וְנִתְקַבֵּץ מִן הַכֹּל שִׁעוּר חַלָּה – חַיָּבִין בַּחַלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בַּסַּל. אָפָה מְעַט מְעַט וְקִבֵּץ הַכֹּל עַל לוּחַ שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ – הֲרֵי זֶה סָפֵק. וְאִם חַלָּה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם הִיא – אֵינוֹ חַיָּב לְהַפְרִישׁ עַד שֶׁיְּצָרֵף אוֹתָם כְּלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ.
יז. נוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ. נוגעות ודבוקות באופן שאם יפרידו ביניהן יתלשו מעט אחת מהשנייה. לוּחַ שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ. משטח שאין לו דפנות מסביב. חַלָּה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. מקרה שבו חיוב חלה הוא רק מדברי חכמים.
יח. קֶמַח שֶׁלֹּא רִקְּדוֹ, אֶלָּא לָשׁוֹ בַּסֻּבִּין שֶׁלּוֹ, הוֹאִיל וְיֵשׁ בְּכָל הַקֶּמַח עֹמֶר – חַיָּב בַּחַלָּה. אֲבָל אִם נָטַל הַמֻּרְסָן מִן הַקֶּמַח, וְחָזַר וְהִשְׁלִים שִׁעוּר הָעִסָּה בַּמֻּרְסָן שֶׁהֶחֱזִירוֹ לַקֶּמַח – אֵינוֹ חַיָּב בַּחַלָּה.
יח. שֶׁלֹּא רִקְּדוֹ. שלא ניפה אותו. בַּסֻּבִּין. קליפות דקות. חַיָּב בַּחַלָּה. כיוון שלפעמים מכינים כך עיסה. הַמֻּרְסָן. קליפות גסות שמעל הסובין. אֵינוֹ חַיָּב בַּחַלָּה. שאין זו דרך הכנת עיסה.
יט. נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה עִסָּה לַעֲשׂוֹתָהּ שְׂאוֹר לְחַלְּקוֹ – חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, שֶׁאִם לֹא תִּמָּכֵר יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ פַּת. אֲבָל הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְחַלְּקָהּ בָּצֵק – פְּטוּרָה.
יט. לַעֲשׂוֹתָהּ שְׂאוֹר לְחַלְּקוֹ. למכור ללקוחות עיסות קטנות חמוצות. שֶׁאִם לֹא תִּמָּכֵר יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ פַּת. ומכיוון שבדעתו קיימת אפשרות שיאפה את כל העיסה יחד ויתחייב בחלה, הרי הוא חייב (השווה לעיל ה"ה, וראה פה"מ חלה א,ז). אֲבָל הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְחַלְּקָהּ בָּצֵק פְּטוּרָה. אדם שלש עיסה בשיעור החייב בחלה ובדעתו לחלקה לפני אפייה לחתיכות קטנות שאין בהן שיעור, פטור.
כ. נָשִׁים שֶׁנָּתְנוּ לַנַּחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶן שְׂאוֹר, אִם אֵין בְּשֶׁל אַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בִּכְלָלָן כַּשִּׁעוּר – פְּטוּרָה.
כ. לַעֲשׂוֹת לָהֶן שְׂאוֹר. שכל אחת תיקח מעט שאור לצורך אפייה בביתה.