[א] הַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ לֹא הָיָה בְּמִישׁוֹר, אֶלָּא בְּמַעֲלֵה הָהָר. כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס מִשַּׁעַר מִזְרָחִי לְהַר הַבַּיִת, מְהַלֵּךְ עַד סוֹף הַחֵיל בְּשָׁוֶה, וְעוֹלֶה מִן הַחֵיל לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת, רוּם כָּל מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה וְשִׁלְחָהּ חֲצִי אַמָּה.

א. הַחֵיל. לעיל ה,ג-ד. מַעֲלוֹת. מדרגות. רוּם כָּל מַעֲלָה. גובה המדרגה. וְשִׁלְחָהּ. רוחב (עומק) המדרגה.

[ב] וּמְהַלֵּךְ כָּל עֶזְרַת הַנָּשִׁים בְּשָׁוֶה, וְעוֹלֶה מִמֶּנָּה לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא תְּחִלַּת הָעֲזָרָה, בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת, רוּם כָּל מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה וְשִׁלְחָהּ חֲצִי אַמָּה.

ב. בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת. מעלות אלו לא היו ישרות אלא היו עגולות בצורת חצי גורן (פה"מ מידות ב,ה).

[ג] וּמְהַלֵּךְ כָּל עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל בְּשָׁוֶה, וְעוֹלֶה מִמֶּנָּה לְעֶזְרַת הַכֹּהֲנִים בְּמַעֲלָה גְּבוֹהָה אַמָּה, וְעָלֶיהָ דּוּכָן יֵשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, רוּם כָּל מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה וְשִׁלְחָהּ חֲצִי אַמָּה. נִמְצֵאת עֶזְרַת כֹּהֲנִים גְּבוֹהָה עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה.

ג. דּוּכָן. בימה מוגבהת שעליה עמדו הלוויים ואמרו שירה (לקמן ה"ו). יֵשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת. לדוכן עלו בשלוש מדרגות והוא שימש למעשה גם כמעבר בין עזרת ישראל לעזרת כהנים.

[ד] וּמְהַלֵּךְ כָּל עֶזְרַת כֹּהֲנִים וְהַמִּזְבֵּחַ וּבֵין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ בְּשָׁוֶה, וְעוֹלֶה מִשָּׁם לָאוּלָם בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת, רוּם כָּל מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה וְשִׁלְחָהּ אַמָּה, וְהָאוּלָם וְהַהֵיכָל כֻּלּוֹ בְּשָׁוֶה.

[ה] נִמְצָא קַרְקַע הַהֵיכָל גָּבֹהַּ עַל קַרְקַע שַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁל הַר הַבַּיִת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת, וְגֹבַהּ שַׁעַר הַר הַבַּיִת עֶשְׂרִים אַמָּה. לְפִיכָךְ הָעוֹמֵד כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח אֵינוֹ רוֹאֶה פֶּתַח הַהֵיכָל. וּמִפְּנֵי זֶה עָשׂוּ כֹּתֶל שֶׁעַל גַּבֵּי שַׁעַר זֶה נָמוּךְ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָעוֹמֵד בְּהַר הַמִּשְׁחָה רוֹאֶה פֶּתַח הַהֵיכָל בְּשָׁעָה שֶׁמַּזֶּה מִדַּם הַפָּרָה נֹכַח הַהֵיכָל.

ה. אֵינוֹ רוֹאֶה פֶּתַח הַהֵיכָל. דרך השער. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָעוֹמֵד בְּהַר הַמִּשְׁחָה רוֹאֶה… בְּשָׁעָה שֶׁמַּזֶּה מִדַּם הַפָּרָה נֹכַח הַהֵיכָל. את הפרה האדומה היו שוחטים בהר הזיתים, ומשם היו מזים מדמה לכיוון ההיכל (הלכות פרה ג,ב). הכהן המזה מדם הפרה היה צריך לראות את ההיכל בשעה שהיה מזה (הלכות פרה ד,ה). רוֹאֶה פֶּתַח הַהֵיכָל. מעל הכותל שעל גבי השער.

[ו] וּלְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם תַּחַת עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל פְּתוּחוֹת לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים, שֶׁשָּׁם הַלְוִיִּם נוֹתְנִין הַכִּנּוֹרוֹת וְהַנְּבָלִים וְהַמְּצִלְתַּיִם וְכָל כְּלֵי הַשִּׁיר. וְעַל הַדּוּכָן הָעוֹלֶה מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת הַכֹּהֲנִים הָיוּ הַלְוִיִּם עוֹמְדִין בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִין שִׁירָה עַל הַקָּרְבָּן.

ו. הַכִּנּוֹרוֹת וְהַנְּבָלִים וְהַמְּצִלְתַּיִם וְכָל כְּלֵי הַשִּׁיר. בזמן שהיו מקריבים קרבנות ציבור היו הלוויים עומדים על הדוכן ושרים. שירה זו לוותה בכינורות, חלילים, נבלים ומצלתיים (הלכות כלי המקדש ג,ב-ד).

[ז] הַלְּשָׁכוֹת הַבְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַחֹל: אִם הָיוּ גַּגּוֹתֵיהֶן שָׁוִין עִם קַרְקַע הָעֲזָרָה – תּוֹכָן חֹל וְגַגּוֹתֵיהֶן קֹדֶשׁ; וְאִם אֵינָן שָׁוִין – אַף גַּגּוֹתֵיהֶן חֹל, שֶׁהַגַּגּוֹת וְהָעֲלִיּוֹת לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. לְפִיכָךְ, גַּגִּין אֵלּוּ – אֵין אוֹכְלִין שָׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְלֹא שׁוֹחֲטִין קָדָשִׁים קַלִּים. [ח] הָיוּ בְּנוּיוֹת בַּחֹל פְּתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ – תּוֹכָן קֹדֶשׁ לַאֲכִילַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, אֲבָל אֵין שׁוֹחֲטִין שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים, וְהַנִּכְנָס לְשָׁם בְּטֻמְאָה פָּטוּר, וְגַגּוֹתֵיהֶן חֹל לְכָל דָּבָר. [ט] הַמְּחִלּוֹת הַפְּתוּחוֹת לָעֲזָרָה – קֹדֶשׁ, וְהַפְּתוּחוֹת לְהַר הַבַּיִת – חֹל. הַחַלּוֹנוֹת וְעֹבִי הַחוֹמָה כְּלִפְנִים, בֵּין לַאֲכִילַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין לְטֻמְאָה.

ז. אִם הָיוּ גַּגּוֹתֵיהֶן שָׁוִין עִם קַרְקַע הָעֲזָרָה תּוֹכָן חֹל וְגַגּוֹתֵיהֶן קֹדֶשׁ. כיוון שפתח הלשכה כלפי החול תוכה חול, ומכיוון שהגג שווה לגובה העזרה והוא בשטח העזרה דינו קודש. שֶׁהַגַּגּוֹת וְהָעֲלִיּוֹת לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. כשקידשו את העזרה לא קידשו את הגגות והעליות (הקומות העליונות) של המבנים שבה. אֵין אוֹכְלִין שָׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. שהרי יש לאכלם דווקא בעזרה (הלכות מעשה הקרבנות י,ג). וְלֹא שׁוֹחֲטִין קָדָשִׁים קַלִּים. שיש€ לשחטם דווקא בעזרה (הלכות מעשה הקרבנות ה,ב).
ח. בְּנוּיוֹת בַּחֹל פְּתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ תּוֹכָן קֹדֶשׁ לַאֲכִילַת וכו'. לשכות אלו נחשבות קודש רק לעניין אכילת קדשים, ומדרבנן החמירו להחשיבם קודש לכל דבר (בבלי זבחים נו,א). וְהַנִּכְנָס לְשָׁם בְּטֻמְאָה פָּטוּר. מכרת ומקרבן, שזהו דין הנכנס לעזרה בטומאה (הלכות ביאת מקדש ג,יב).
ט. הַחַלּוֹנוֹת וְעֹבִי הַחוֹמָה. החלונות שבחומת העזרה, וראש החומה.

[י] בֵּית דִּין שֶׁרָצוּ לְהוֹסִיף עַל יְרוּשָׁלַיִם אוֹ לְהוֹסִיף עַל הָעֲזָרוֹת – מוֹסִיפִין, וְיֵשׁ לָהֶם לִמְשֹׁךְ הָעֲזָרָה עַד מָקוֹם שֶׁיִּרְצוּ מֵהַר הַבַּיִת, וְלִמְשֹׁךְ חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם עַד מָקוֹם שֶׁיִּרְצוּ.

[יא] אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא עַל פִּי מֶלֶךְ וְעַל פִּי נָבִיא וּבְאוּרִים וְתֻמִּים וְעַל פִּי סַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ וכו' וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות כה,ט) – לְדוֹרוֹת, וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ מֶלֶךְ הָיָה.

יא. וּבְאוּרִים וְתֻמִּים. כהן גדול הלבוש בחושן המשפט שבו אורים ותומים (ראה לעיל ד,א בביאור). שֶׁנֶּאֱמַר כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי וכו'. בצורה שבה קידשו את המשכן ואת כליו יש לקדש בכל הדורות. ואז הקידוש נעשה על פי משה, שהיה נביא והיה גם מנהיג ישראל ונחשב מלך, ואהרן שהיה כהן גדול עם אורים ותומים, ואתם שבעים הזקנים שיחד עם משה שימשו כסנהדרין.

[יב] וְכֵיצַד מוֹסִיפִין עַל הָעִיר? עוֹשִׂין בֵּית דִּין שְׁתֵּי תּוֹדוֹת, וְלוֹקְחִין לֶחֶם חָמֵץ שֶׁבָּהֶן, וְהוֹלְכִין בֵּית דִּין אַחַר שְׁתֵּי הַתּוֹדוֹת, וּשְׁתֵּי הַתּוֹדוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, וְעוֹמְדִין בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְצִלְצֵל עַל כָּל פִּנָּה וּפִנָּה וְעַל כָּל אֶבֶן וָאֶבֶן שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וְאוֹמְרִין: "אֲרוֹמִמְךָ יי כִּי דִלִּיתָנִי" וכו' (תהלים ל,ב), עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְסוֹף הַמָּקוֹם שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, וְעוֹמְדִין שָׁם, וְאוֹכְלִים שָׁם לֶחֶם תּוֹדָה אַחַת מִשְּׁתֵּי הַתּוֹדוֹת, וְהַשְּׁנִיָּה נִשְׂרֶפֶת. וְעַל פִּי הַנָּבִיא שׂוֹרְפִין אֶת זוֹ וְאוֹכְלִין אֶת זוֹ.

יב. עוֹשִׂין… שְׁתֵּי תּוֹדוֹת וְלוֹקְחִין לֶחֶם חָמֵץ שֶׁבָּהֶן. קרבן התודה הוא קרבן שלמים שמביאים אתו ארבעים לחמים, שלושים מהלחמים עשויים מצה ועשרה לחמים עשויים חמץ (הלכות מעשה הקרבנות פ"ט הל' ה, יז-יח). התודה ולחמיה נאכלים בכל ירושלים (שם י,ה). אַחַר שְׁתֵּי הַתּוֹדוֹת. אחר לחמי החמץ של שתי התודות. וּבְצִלְצֵל. מצלתיים. וְעַל פִּי הַנָּבִיא שׂוֹרְפִין אֶת זוֹ וְאוֹכְלִין אֶת זוֹ. הנביא אומר איזו תודה תישרף ואיזו תודה תאכל.

[יג] וְכֵן אִם הוֹסִיפוּ עַל הָעֲזָרָה, מְקַדְּשִׁין אוֹתָהּ בִּשְׁיָרֵי הַמִּנְחָה: מַה יְּרוּשָׁלַיִם – הַתּוֹדָה שֶׁנֶּאֱכֶלֶת בָּהּ מְקַדַּשְׁתָּהּ, אַף הָעֲזָרָה – שִׁירֵי הַמְּנָחוֹת שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא בָּהּ הֵן שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתָהּ בָּהֶן. וְאוֹכְלִין אוֹתָן בְּסוֹף הַמָּקוֹם שֶׁקִּדְּשׁוּ.

יג. בִּשְׁיָרֵי הַמִּנְחָה. מקרבנות המנחה היו מקריבים קומץ למזבח, ושאר המנחה היה נאכל לכהנים (הלכות מעשה הקרבנות יב,ט). אכילת שיירי המנחה צריכה להיות בעזרה דווקא (הלכות מעשה הקרבנות י,ג).

[יד] כָּל מָקוֹם שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בְּכָל אֵלּוּ וְכַסֵּדֶר הַזֶּה – לֹא נִתְקַדֵּשׁ קִדּוּשׁ גָּמוּר. וְזֶה שֶׁעָשָׂה עֶזְרָא שְׁתֵּי תּוֹדוֹת – זֵכֶר הוּא שֶׁעָשָׂה, וְלֹא בְּמַעֲשָׂיו נִתְקַדֵּשׁ הַמָּקוֹם, שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם לֹא מֶלֶךְ וְלֹא אוּרִים וְתֻמִּים. וּבַמֶּה נִתְקַדְּשׁוּ? בִּקְדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁקִּדְּשָׁהּ שְׁלֹמֹה, שֶׁהִיא קִדְּשָׁה הָעֲזָרָה וִירוּשָׁלַיִם לִשְׁעָתָהּ וְקִדְּשָׁה אוֹתָן לֶעָתִיד לָבֹא. [טו] לְפִיכָךְ מַקְרִיבִין הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם בַּיִת בָּנוּי, וְאוֹכְלִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בְּכָל הָעֲזָרָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חֲרֵבָה וְאֵינָהּ מֻקֶּפֶת בִּמְחִצָּה, וְאוֹכְלִין קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם חוֹמָה, שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא.

יד. וְזֶה שֶׁעָשָׂה עֶזְרָא שְׁתֵּי תּוֹדוֹת. בעת חנוכת חומות ירושלים (ראה נחמיה יב,כז–מ).
טו. מַקְרִיבִין הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם בַּיִת בָּנוּי. ראה לעיל ב,ד. וְאוֹכְלִין קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. שהם נאכלים בשטח שבתוך חומת ירושלים (הלכות מעשה הקרבנות י,ה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי ב,א).

[טז] וְלָמָּה אֲנִי אוֹמֵר בַּמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁתַן לֶעָתִיד לָבֹא, וּבִקְדֻשַּׁת שְׁאָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְעִנְיַן שְׁבִיעִית וּמַעַשְׂרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא קִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא? לְפִי שֶׁקְּדֻשַּׁת הַמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וּשְׁכִינָה אֵינָהּ בְּטֵלָה, וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" (ויקרא כו,לא), וְאָמְרוּ חֲכָמִים: אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹמֵמִין – בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדִין.
אֲבָל חִיּוּב הָאָרֶץ בַּשְּׁבִיעִית וּבַמַּעַשְׂרוֹת אֵינוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּבּוּשׁ רַבִּים, וְכֵיוָן שֶׁנִּלְקְחָה הָאָרֶץ מִידֵיהֶן – בָּטַל הַכִּבּוּשׁ, וְנִפְטְרָה מִן הַתּוֹרָה מִן הַמַּעַשְׂרוֹת וּמִן הַשְּׁבִיעִית, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה עֶזְרָא וְקִדְּשָׁהּ, לֹא קִדְּשָׁהּ בְּכִבּוּשׁ, אֶלָּא בַּחֲזָקָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ, וּלְפִיכָךְ כָּל מָקוֹם שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ עוֹלֵי בָּבֶל וְנִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת עֶזְרָא הַשְּׁנִיָּה – הֲרֵי הוּא מְקֻדָּשׁ הַיּוֹם, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּלְקְחָה הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ, וְחַיָּב בַּשְּׁבִיעִית וּבַמַּעַשְׂרוֹת, עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמָה.

טז. לְעִנְיַן שְׁבִיעִית וּמַעַשְׂרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כל המצוות התלויות בארץ. לֹא קִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא. אלא בזמן גלות בבל הקדושה פסקה מהם.
לֹא קִדְּשָׁהּ בְּכִבּוּשׁ. שהרי קיבל רשות מכורש מלך פרס לעלות. הֲרֵי הוּא מְקֻדָּשׁ הַיּוֹם וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּלְקְחָה הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ. החזקה (ולא הכיבוש) קידשה גם לעתיד לבוא (למהות החילוק בין כיבוש לחזקה ראה הלכות תרומות א,ה בביאור). עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמָה. תרומות א,ה; וראה שם הכ"ו שבזמן הזה התרומה והשביעית מדרבנן כיוון שלא כל ישראל בארץ.