פרק ו', הלכות ברכות, ספר אהבה
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הָאוֹכֵל הַפַּת שֶׁמְּבָרְכִין עָלֶיהָ 'הַמּוֹצִיא' — צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם תְּחִלָּה וָסוֹף. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא פַּת חֻלִּין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם טֻמְאָה — לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִּטֹּל שְׁתֵּי יָדָיו. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקִין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם תְּחִלָּה.
א. הַפַּת שֶׁמְּבָרְכִין עָלֶיהָ הַמּוֹצִיא. גדרה נתבאר לעיל פרק ג. נְטִילַת יָדַיִם תְּחִלָּה וָסוֹף. שטיפת ידיים לפני האכילה ואחריה. שחכמים גזרו על הידיים שיהיו טמאות לעניין תרומה, ותיקנו נטילת ידיים כדי לטהרן (ראה הלכות שאר אבות הטומאות ח,ח). והוסיפו לחייב אף לחולין כדי שיתרגלו אוכלי תרומה ליטול את ידיהם (בבלי חולין קו,א). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת. שכאמור, אין הנטילה משום ניקיון. דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקִין. מאכל שטובלים אותו באחד מן המשקים, ועלול להיטמא מן הידיים על ידי המשקים (הלכות שאר אבות הטומאות ח,י), ולפיכך תיקנו נטילת ידיים לפני אכילתו.
ב. כָּל הַנּוֹטֵל יָדָיו, בֵּין לַאֲכִילָה בֵּין לִקְרִיַּת שְׁמַע בֵּין לִתְפִלָּה — מְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה: 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם', שֶׁזּוֹ מִצְוַת חֲכָמִים הִיא שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בַּתּוֹרָה לִשְׁמֹעַ מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" וכו' (דברים יז,יא).
וּמַיִם אַחֲרוֹנִים — אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן, שֶׁאֵינָן אֶלָּא מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. וּלְפִיכָךְ חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהֶן יָתֵר.
ב. בֵּין לַאֲכִילָה בֵּין לִקְרִיַּת שְׁמַע בֵּין לִתְפִלָּה. שבזמנים הללו יש מצווה ליטול ידיים (ראה הלכות קריאת שמע ג,א; הלכות תפילה ד,א-ב). מִצְוַת חֲכָמִים הִיא. תקנת חכמים. שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בַּתּוֹרָה לִשְׁמֹעַ מֵהֶן. ולכן ניתן לברך 'וציוונו על נטילת ידיים' (ראה לקמן יא,ג).
וּמַיִם אַחֲרוֹנִים. שנוטלים אחרי האכילה. שֶׁאֵינָן אֶלָּא מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. נועדו לנקות את הידיים משיירי מלח מסוכן, ולא משום מצווה (ראה גם לקמן יא,ד). וּלְפִיכָךְ חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהֶן יָתֵר. ולהקפיד ביותר על רחיצה זו (וראה עוד לקמן ה"ג).
ג. נְטִילַת יָדַיִם בֵּין תַּבְשִׁיל לְתַבְשִׁיל — רְשׁוּת: רָצָה נוֹטֵל, רָצָה אֵינוֹ נוֹטֵל. וּפֵרוֹת שֶׁל חֻלִּין אֵינָן צְרִיכִין נְטִילַת יָדַיִם, לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף. וְכָל הַנּוֹטֵל יָדָיו לְפֵרוֹת — הֲרֵי זֶה מִגַּסֵּי הָרוּחַ.
כָּל אֶת הַמֶּלַח — צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁמָּא יֵשׁ בּוֹ מֶלַח סְדוֹמִית אוֹ מֶלַח שֶׁטִּבְעוֹ כְּטֶבַע מֶלַח סְדוֹמִית, וְיַעֲבִיר יָדָיו עַל עֵינָיו וְיִסָּמֵא. וּמִפְּנֵי זֶה חִיְּבוּ לִנְטֹל יָדַיִם בְּסוֹף כָּל סְעוּדָה, מִפְּנֵי הַמֶּלַח. וּבַמַּחֲנֶה פְּטוּרִין מִנְּטִילַת יָדַיִם בַּתְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן טְרוּדִין בַּמִּלְחָמָה, וְחַיָּבִין בָּאַחֲרוֹנָה, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.
ג. בֵּין תַּבְשִׁיל לְתַבְשִׁיל. בכדי להתנקות מאותו התבשיל. וּפֵרוֹת שֶׁל חֻלִּין וכו'. שאינם תרומה או קדשים, ואינם נטמאים מן הידיים (השווה הלכות תרומות יא,ז, הלכות שאר אבות הטומאות ח,ח). הֲרֵי זֶה מִגַּסֵּי הָרוּחַ. גאוותן, בכך שמחמיר בדבר שאין בו צורך.
כָּל אֶת הַמֶּלַח. מדד מלח. בָּאַחֲרוֹנָה. לאחר שסיים את המגע עם המלח. וְיַעֲבִיר יָדָיו עַל עֵינָיו וְיִסָּמֵא. שקיימים בו חומרים העלולים לגרום לעיוורון. וּבַמַּחֲנֶה. מחנה צבאי, בצאתם ובחזרתם מן המלחמה (ראה הלכות מלכים ו,יג).
ד. עַד הֵיכָן הִיא נְטִילַת יָדַיִם? עַד הַפֶּרֶק. וְכַמָּה שִׁעוּר הַמַּיִם? רְבִיעִית לְכָל שְׁתֵּי יָדַיִם. וְכָל שֶׁחוֹצֵץ בִּטְבִילָה, חוֹצֵץ בִּנְטִילַת יָדַיִם. וְכָל הָעוֹלֶה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה, עוֹלֶה לְשִׁעוּר רְבִיעִית.
ד. עַד הַפֶּרֶק. עד פרק כף היד. רְבִיעִית. לשיעורה ראה הלכות תפילה טו,ד. לְכָל שְׁתֵּי יָדַיִם. לשתי הידיים יחד (ראה גם הלכות מקוואות יא,ח). וְכָל שֶׁחוֹצֵץ בִּטְבִילָה. דברים הדבוקים לגוף ואינם מאפשרים מעבר מים (ראה הלכות מקוואות פרק ב). וְכָל הָעוֹלֶה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה. מים שראויים להשלים לשיעור מקווה, שאינם מי פירות או מי צבע וכיוצא בזה (ראה הלכות מקוואות ז,א-ה).
ה. כָּל הַצָּרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם: אִם הִטְבִּיל יָדָיו בְּמֵי מִקְוֶה — אֵינוֹ צָרִיךְ דָּבָר אַחֵר; וְאִם הִטְבִּילָן בְּמַיִם שֶׁאֵין בָּהֶן שִׁעוּר מִקְוֶה אוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין שֶׁבַּקַּרְקַע — לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁאֵין הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין מְטַהֲרִין אֶת הַיָּדַיִם אֶלָּא בִּנְטִילָה.
ה. אִם הִטְבִּיל יָדָיו בְּמֵי מִקְוֶה וכו'. הכשר לטבילה (ראה הלכות מקוואות יא,א). שֶׁאֵין בָּהֶן שִׁעוּר מִקְוֶה. שהוא ארבעים סאה (שם ד,א). בְּמַיִם שְׁאוּבִין שֶׁבַּקַּרְקַע. מים שנשאבו וקובצו בבור שבארץ, ופסולים לטבילה (שם ד,ב). לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שאין טבילה באלו מטהרת.
ו. כָּל הַנּוֹטֵל יָדָיו צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים: בַּמַּיִם עַצְמָן — שֶׁלֹּא יְהוּ פְּסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם; וּבַשִּׁעוּר — שֶׁיְּהֵא בָּהֶן רְבִיעִית לְכָל שְׁתֵּי יָדַיִם; וּבַכְּלִי — שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם שֶׁנּוֹטְלִין בָּהֶן בִּכְלִי; וּבַנּוֹטֵל — שֶׁיְּהוּ הַמַּיִם בָּאִים מִכֹּחַ נוֹתֵן.
ו. בַּמַּיִם עַצְמָן. אופני הפסול יתבארו לקמן הל' ז-ט. וּבַשִּׁעוּר. כמות. לעיל ה"ד ולקמן ה"י. וּבַכְּלִי. שיישפכו מן הכלי דווקא, לקמן הל' יא-יב. וּבַנּוֹטֵל… מִכֹּחַ נוֹתֵן. שלא יישפכו המים מאליהם, לקמן הל' יג-יד.
ז. אַרְבָּעָה דְּבָרִים פּוֹסְלִין אֶת הַמַּיִם: שִׁנּוּי מַרְאֶה, וְגִלּוּי, וַעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בָּהֶן, וְהֶפְסֵד הַמּוֹנֵעַ אֶת הַבְּהֵמָה מִלִּשְׁתּוֹת מֵהֶן. כֵּיצַד? מַיִם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן, בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת, בֵּין מֵחֲמַת דָּבָר שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן בֵּין מֵחֲמַת מְקוֹמָן — הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. וְכֵן אִם נִתְגַּלּוּ גִּלּוּי הָאוֹסֵר אוֹתָן מִן הַשְּׁתִיָּה — נִפְסְלוּ לִנְטִילַת יָדַיִם.
ז. שִׁנּוּי מַרְאֶה. צבע המים. וְגִלּוּי. שהיו המים מגולים באופן ששרץ ארסי עלול היה לשתות מהם (ראה הלכות רוצח ושמירת הנפש יא,יא). וַעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בָּהֶן. שהשתמשו באותם המים לצורך אחר. וְהֶפְסֵד. פגם באיכות המים. בֵּין בְּקַרְקָעוֹת. בעודן בקרקע. מֵחֲמַת מְקוֹמָן. כגון שנמצאו במקום חם או שאווירו עכור. נִתְגַּלּוּ גִּלּוּי הָאוֹסֵר אוֹתָן מִן הַשְּׁתִיָּה. ראה שם יא,ו-טז.
ח. כָּל מַיִם שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶן מְלָאכָה — נַעֲשׂוּ שׁוֹפְכִין, וּפְסוּלִים לִנְטִילַת יָדַיִם. כֵּיצַד? מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁהֵדִיחַ בָּהֶן כֵּלִים אוֹ שֶׁשָּׁרָה בָּהֶן פִּתּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת — פְּסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם. הֵדִיחַ בָּהֶן כֵּלִים מוּדָחִין אוֹ חֲדָשִׁים — לֹא פְּסָלָן. מַיִם שֶׁהַנַּחְתּוֹם מַטְבִּיל בָּהֶן אֶת הַכְּעָכִין — פְּסוּלִין; וְשֶׁהוּא חוֹפֵן מֵהֶן בִּשְׁעַת לִישָׁה — כְּשֵׁרִים, שֶׁהַמַּיִם שֶׁבְּחָפְנָיו הֵם שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּהֶן מְלָאכָה, אֲבָל הַמַּיִם שֶׁחָפַן מֵהֶן הֲרֵי הֵן בְּכַשְׁרוּתָן.
ח. נַעֲשׂוּ שׁוֹפְכִין. מחמת שהשתמשו בהם הם מוגדרים כמֵי שפיכות שהם בחזקת טומאה (ראה הלכות טומאת אוכלין ב,כו, פה"מ מכשירין ב,ג). הֵדִיחַ. שטף. שֶׁשָּׁרָה בָּהֶן פִּתּוֹ. השרה בהם את הלחם כדי לרככו. הֵדִיחַ בָּהֶן כֵּלִים מוּדָחִין אוֹ חֲדָשִׁים לֹא פְּסָלָן. שאין זו בכלל מלאכה. נַחְתּוֹם. אופה. מַטְבִּיל בָּהֶן אֶת הַכְּעָכִין. טובל את הבצק במים, ונמצא עושה מלאכה בכל המים שבכלי. חוֹפֵן מֵהֶן בִּשְׁעַת לִישָׁה. שואב מהם בכפות ידיו. הַמַּיִם שֶׁחָפַן מֵהֶן הֲרֵי הֵן בְּכַשְׁרוּתָן. שלא נעשתה בהם מלאכה.
ט. כָּל מַיִם שֶׁנִּפְסְלוּ מִשְּׁתִיַּת הַכֶּלֶב, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מָרִים אוֹ מְלוּחִין אוֹ עֲכוּרִין אוֹ רֵיחָן רַע עַד שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה אוֹתָן הַכֶּלֶב: בַּכֵּלִים — פְּסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם; וּבַקַּרְקָעוֹת — כְּשֵׁרִים לְהַטְבִּיל בָּהֶן. חַמֵּי טְבֶרְיָה: בִּמְקוֹמָן — מַטְבִּילִין בָּהֶן אֶת הַיָּדַיִם; אֲבָל אִם נָטַל מֵהֶן בִּכְלִי אוֹ שֶׁהִפְלִיג מֵהֶן אַמָּה לְמָקוֹם אַחֵר — אֵין נוֹטְלִין מֵהֶן לֹא רִאשׁוֹנִים וְלֹא אַחֲרוֹנִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיַּת הַבְּהֵמָה.
ט. שֶׁנִּפְסְלוּ מִשְּׁתִיַּת הַכֶּלֶב. שאפילו כלב אינו מסוגל לשתות מהם. וּבַקַּרְקָעוֹת כְּשֵׁרִים לְהַטְבִּיל בָּהֶן. שאין סרחון המים פוסל אותם מתורת מקווה (הלכות מקוואות ז,א). חַמֵּי טְבֶרְיָה. מעיינות חמים, שיש במימיהן גופרית הפוסלת אותם משתייה. [הערה: אצל הרמב"ם בפה"מ מנוקדת תיבה זו: טֵבַרְיָה.] בִּמְקוֹמָן. במקום שבו הם נובעים, שהם מטהרים כמקווה. שֶׁהִפְלִיג מֵהֶן אַמָּה. הבדיל אותם בתעלה מן המעיין, ואינם מחוברים. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיַּת הַבְּהֵמָה. שהמים בחמי טבריה מרים ומלוחים.
י. יֵשׁ לַנּוֹטֵל לִתֵּן עַל יָדָיו מְעַט מְעַט עַד שֶׁיִּתֵּן
כַּשִּׁעוּר. וְאִם נָתַן הָרְבִיעִית כֻּלָּהּ בִּשְׁטִיפָה
אַחַת — כָּשֵׁר. נוֹטְלִין אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה זֶה
בְּצַד זֶה אוֹ יַד זֶה עַל גַּבֵּי יַד זֶה בִּשְׁטִיפָה אַחַת,
וּבִלְבַד שֶׁיְּרַפּוּ יְדֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיָּבֹא בֵּינֵיהֶן הַמַּיִם, וְיִהְיֶה בְּאוֹתָהּ הַשְּׁטִיפָה כְּדֵי רְבִיעִית לְכָל אֶחָד
וְאֶחָד.
י. יֵשׁ לַנּוֹטֵל לִתֵּן עַל יָדָיו מְעַט מְעַט. רשאי לצקת את המים באיטיות. בִּשְׁטִיפָה אַחַת. בבת אחת על שתי ידיו (ראה הלכות מקוואות יא,ו). שֶׁיְּרַפּוּ יְדֵיהֶם. שהידיים לא תהיינה צמודות זו לזו. וְיִהְיֶה בְּאוֹתָהּ הַשְּׁטִיפָה כְּדֵי רְבִיעִית לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. שהוא שיעור המים לנטילה לכל אדם (לעיל ה"ד; וראה גם הלכות מקוואות יא,ח).
יא. אֵין נוֹתְנִין לַיָּדַיִם לֹא בְּדָפְנוֹת הַכֵּלִים וְלֹא בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ וְלֹא בַּחֲרָסִים וְלֹא בִּמְגוּפַת הֶחָבִית. וְאִם תִּקֵּן הַמְּגוּפָה לִנְטִילָה — נוֹטְלִין מִמֶּנָּה לַיָּדַיִם. וְכֵן הַחֵמֶת שֶׁתִּקְּנָהּ — נוֹתְנִין בָּהּ לַיָּדַיִם. אֲבָל שַׂק וְקֻפָּה, אַף עַל פִּי שֶׁתִּקְּנָן — אֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לַיָּדַיִם. וְלֹא יִתֵּן לַחֲבֵרוֹ בְּחָפְנָיו, שֶׁאֵין חָפְנָיו כְּלִי. וְכֵלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ שְׁבִירָה הַמְטַהֶרֶת אוֹתָם מִידֵי טֻמְאָה — אֵין נוֹתְנִין בָּהֶן לַיָּדַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שִׁבְרֵי כֵּלִים.
יא. אֵין נוֹתְנִין לַיָּדַיִם. אין להשתמש באחד מאלו ככלי לנטילת ידיים. בְּדָפְנוֹת הַכֵּלִים. דפנות שנשברו מכלי חרס, שיש להן בית קיבול. בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ. תחתית חרס עמוקה שמניחים בה כלים. בַּחֲרָסִים. שלא נעשו ככלים. בִּמְגוּפַת הֶחָבִית. מכסה לחבית. וכל הכלים הללו לא נועדו מתחילתם להיות כלי קיבול. תִּקֵּן הַמְּגוּפָה לִנְטִילָה. עשה ממנה כלי המיועד לנטילה. הַחֵמֶת. נאד עור העשוי לשמירת נוזלים. שֶׁתִּקְּנָהּ. שתוכל לשמש לנטילה. שַׂק וְקֻפָּה וכו'. שאינם כלים העשויים להכיל נוזלים. בְּחָפְנָיו. בכפות ידיו. וְכֵלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ שְׁבִירָה הַמְטַהֶרֶת אוֹתָם מִידֵי טֻמְאָה. כל כלי שנשבר אחרי שנטמא ובטלה צורתו ותשמישו, טהור בשבירתו. וכן כלים טהורים שנשברו, שבריהם אינם מקבלים טומאה (הלכות כלים ו,א; לשיעור השבירה בכלים מחומרים שונים, ראה שם פרקים ו, יא, יט).
יב. בְּכָל הַכֵּלִים נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ כְּלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲדָמָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֵמִים. כְּלִי שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק רְבִיעִית אוֹ שֶׁאֵין בּוֹ רְבִיעִית — אֵין נוֹתְנִין מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם.
יב. כְּלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲדָמָה. שעשויים מחומרים באיכות ירודה. כְּלִי שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק רְבִיעִית. קטן מלהכיל רביעית. אוֹ שֶׁאֵין בּוֹ רְבִיעִית. שיש בו כמות מועטה מדי של מים (ראה לעיל ה"ו).
יג. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִתֵּן לַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. אִם אֵין שָׁם אַחֵר — מַנִּיחַ הַכְּלִי בֵּין בִּרְכָּיו וְצָק עַל יָדָיו, אוֹ יַטֶּה הֶחָבִית עַל יָדָיו וְיִטֹּל, אוֹ נוֹטֵל יָדוֹ אַחַת וְצָק בָּזוֹ עַל זוֹ, וְחוֹזֵר וְצָק בָּרִאשׁוֹנָה עַל הַשְּׁנִיָּה. וְהַקּוֹף נוֹטֵל לַיָּדַיִם.
יג. אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. שאינם בני דעת, משום שאין צורך שהנטילה תיעשה בכוונה אלא די במעשה הנתינה בלבד.
מַנִּיחַ הַכְּלִי בֵּין בִּרְכָּיו. ומטה אותו עד שהמים נשפכים. אוֹ יַטֶּה הֶחָבִית עַל יָדָיו. בעודה מונחת על הארץ או השולחן. אוֹ נוֹטֵל יָדוֹ אַחַת וְצָק בָּזוֹ עַל זוֹ. שופך בידו האחת על חברתה באמצעות כלי. וְהַקּוֹף נוֹטֵל לַיָּדַיִם. שאף הוא שופך את המים מרצונו, ונחשב 'כח נותן' (כדלעיל ה"ו).
יד. הַשֹּׁקֶת שֶׁדּוֹלֶה הָאָדָם בְּיָדוֹ אוֹ בְּגַלְגַּל וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ, וְהַמַּיִם נִמְשָׁכִין מִמֶּנָּה בָּאַמָּה וְהוֹלְכִין וּמַשְׁקִין הַיְרָקוֹת אוֹ הַבְּהֵמָה, וְהִנִּיחַ יָדָיו בַּשֹּׁקֶת וְעָבְרוּ הַמַּיִם וְשָׁטְפוּ עַל יָדָיו — לֹא עָלְתָה לוֹ נְטִילָה, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן נוֹתֵן עַל יָדָיו. וְאִם הָיוּ יָדָיו קְרוֹבוֹת לִשְׁפִיכַת הַדְּלִי עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמַּיִם שָׁטְפוּ עַל יָדָיו מִכֹּחַ נְתִינַת הָאָדָם — עָלְתָה לוֹ נְטִילָה.
יד. הַשֹּׁקֶת. אבן חלולה המיועדת להחזקת מים. שֶׁדּוֹלֶה הָאָדָם בְּיָדוֹ. שואב מים ושופך לתוכה. בְּגַלְגַּל. מכונה לשאיבת מים המופעלת על ידי סיבוב גלגל. בָּאַמָּה. בתעלה. אֵין כָּאן נוֹתֵן עַל יָדָיו. שהמים זורמים על ידיו מכוח זרימתם בתעלה, אף על פי שמתחילה האדם הוא ששאב אותם אל השוקת.
טו. מַיִם שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם נַעֲשָׂה בָּהֶן מְלָאכָה אוֹ לֹא נַעֲשָׂה, אִם יֵשׁ בָּהֶן כַּשִּׁעוּר אוֹ שֶׁאֵין בָּהֶן, אִם הֵם טְהוֹרִים אוֹ טְמֵאִים, סָפֵק נָטַל יָדָיו סָפֵק לֹא נָטַל — סְפֵקוֹ טָהוֹר, שֶׁכָּל סָפֵק שֶׁבְּטָהֳרַת הַיָּדַיִם טָהוֹר.
טו. אִם נַעֲשָׂה בָּהֶן מְלָאכָה. ונפסלו לנטילה משום כך (לעיל ה"ח). שֶׁכָּל סָפֵק שֶׁבְּטָהֳרַת הַיָּדַיִם טָהוֹר. משום שמדובר בספק של תקנה מדברי חכמים (לעיל ה"ב; וראה גם הלכות מקוואות יא,יא, הלכות שאר אבות הטומאות יד,יא).
טז. מַיִם רִאשׁוֹנִים — צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה, שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מַיִם חוּץ לַפֶּרֶק וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ אֶת הַיָּדַיִם; וְאַחֲרוֹנִים — צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁפִּיל יָדָיו לְמַטָּה, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא כָּל כֹּחַ הַמֶּלַח שֶׁעַל יָדָיו. מַיִם רִאשׁוֹנִים — נִטָּלִין בֵּין עַל גַּבֵּי כְּלִי בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע; וְאַחֲרוֹנִים — אֵינָן נִטָּלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע. מַיִם רִאשׁוֹנִים — בֵּין בְּחַמֵּי הָאוּר בֵּין בְּצוֹנֵן; אַחֲרוֹנִים — אֵין נִטָּלִין בְּחַמִּין, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ חַמִּין שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַעֲבִירִין אֶת הַזֻּהֲמָה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְפַשְׁפֵּשׁ בָּהֶן. אֲבָל אִם הָיוּ פּוֹשְׁרִין — נוֹטְלִין מֵהֶן בָּאַחֲרוֹנָה.
טז. צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה. יפנה את האצבעות כלפי מעלה. שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מַיִם חוּץ לַפֶּרֶק וכו'. שאם יפנה אותן כלפי מטה, עלולים המים שמחוץ לפרק לחזור אל הידיים ולטמאן (ראה גם הלכות מקוואות יא,ד).
שֶׁיַּשְׁפִּיל יָדָיו לְמַטָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא כָּל כֹּחַ הַמֶּלַח. שצריך להטות את אצבעותיו כלפי מטה בשעת השטיפה, כדי שהידיים יתנקו לגמרי. בְּחַמֵּי הָאוּר. במים חמים שהורתחו באש. שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶן. שהיד נרתעת מהמים האלו מרוב חום. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְפַשְׁפֵּשׁ בָּהֶן. שאין אפשרות לנקות את הידיים ביסודיות מפני חום המים. פּוֹשְׁרִין. חמים מעט.
יז. נוֹטֵל אָדָם יָדָיו שַׁחֲרִית וּמַתְנֶה עֲלֵיהֶן לְכָל הַיּוֹם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִטּוֹל יָדָיו לְכָל אֲכִילָה וַאֲכִילָה; וְהוּא שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן. אֲבָל אִם הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ — צָרִיךְ לִטּוֹל יָדָיו בְּכָל עֵת שֶׁצָּרִיךְ נְטִילָה.
יז. נוֹטֵל אָדָם יָדָיו שַׁחֲרִית וּמַתְנֶה עֲלֵיהֶן לְכָל הַיּוֹם. רשאי ליטול פעם אחת בבוקר, ולהתנות שהנטילה תועיל לכל היום.
הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ. הסיר את מחשבתו משמירתם (ראה הלכות חמץ ומצה ח,ו).
יח. לָט אָדָם אֶת יָדָיו בְּמַפָּה וְאוֹכֵל בָּהֶן פַּת אוֹ דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו. הַמַּאֲכִיל לַאֲחֵרִים — אֵינוֹ צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם, וְהָאוֹכֵל צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּאֲכָל, אֶלָּא אַחֵר הוּא הַמַּאֲכִילוֹ. וְהוּא הַדִּין לָאוֹכֵל בְּמַגְרֵפָה, שֶׁצָּרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם.
יח. לָט. עוטף. בְּמַפָּה. יריעת בד. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו. שהמפה חוצצת בין ידיו ובין האוכל, ואינו עלול לקבל טומאה (ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות ח,ט). הַמַּאֲכִיל לַאֲחֵרִים אֵינוֹ צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם וכו'. שאין תקנת הנטילה אלא לאדם האוכל בלבד. וְהָאוֹכֵל צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם. שמא ייגע במאכל. בְּמַגְרֵפָה. במזלג או בכף.
יט. אָסוּר לְהַאֲכִיל לְמִי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו. וְאָסוּר לְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם. וְצִוּוּי הַרְבֵּה צִוּוּ חֲכָמִים עַל נְטִילַת יָדַיִם וְהִזְהִירוּ עַל הַדָּבָר: אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַיִם אֶלָּא כְּדֵי לִשְׁתּוֹת — נוֹטֵל יָדָיו בְּמִקְצָתָן וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל, וְשׁוֹתֶה מִקְצָתָן.
יט. אָסוּר לְהַאֲכִיל לְמִי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו. משום שגורם לו לעבור על מצוות חכמים. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו. שהרי אין בכך בכדי לפטור את האוכל מנטילה (לעיל הי"ח). וְאָסוּר לְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם. להקל בה בלא הצדקה, רק משום שאינה מצווה מן התורה. וְצִוּוּי הַרְבֵּה צִוּוּ חֲכָמִים עַל נְטִילַת יָדַיִם. שדיברו בשבח המחזיקים בה ובגנות המזלזלים בה. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַיִם אֶלָּא כְּדֵי לִשְׁתּוֹת וכו'. ומכאן מובן שמדובר במצווה חשובה מאוד, ובוודאי אין לזלזל בה.
כ. צָרִיךְ אָדָם לְנַגֵּב אֶת יָדָיו וְאַחַר כָּךְ יֹאכַל. וְכָל הָאוֹכֵל בְּלֹא נִגּוּב יָדַיִם — כְּאוֹכֵל לֶחֶם טָמֵא. וְכָל הַנּוֹטֵל יָדָיו בָּאַחֲרוֹנָה — מְנַגֵּב, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ. וְתֵכֶף לִנְטִילַת יָדַיִם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְלֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶן בְּדָבָר אַחֵר, אֲפִלּוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם אַחַר שֶׁנּוֹטֵל יָדָיו בָּאַחֲרוֹנָה אָסוּר, עַד שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
כ. לְנַגֵּב אֶת יָדָיו. שלא תהיינה רטובות ממי הנטילה. כְּאוֹכֵל לֶחֶם טָמֵא. שהרי כשמקפידים על טומאה וטהרה, יש לחוש שנטמאו המים מחמת הידיים, ומטמאים את הלחם (ראה הלכות מקוואות יא,ג). בָּאַחֲרוֹנָה. מים אחרונים, שבסיום הסעודה. מְנַגֵּב וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ. משום כבוד הברכה. וְלֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶן בְּדָבָר אַחֵר. לא יאכל או ישתה כלל, מפני שנתחייב בברכת המזון (ראה לעיל ד,ח).

תקציר הפרק 

פרק ו הלכות ברכות

נטילת ידיים🤲🏻

אדם חייב ליטול ידיים לפני ואחרי אכילת לחם או לפני דבר שטבול במשקה. על נטילת ידיים שלפני אכילה או תפילה מברכים "על נטילת ידיים".
את הידיים יש ליטול עד לפרק- החיבור עם הזרוע, בשיעור של רביעית מים וללא חציצה (כמו טבילה במקווה). טבילת הידיים במים מועילה כנטילה.
יש צורך להקפיד על ארבעה דברים: כשרות המים (מים ששינו את צבעם, שהיו מגולים בלילה, שנעשה בהם מלאכה או שלא ראויים לשתיית כלב פסולים), ליטול שיעור רביעית, ליטול מכלי ושהמים יבואו מכוח האדם ולא מאליהם. מקלים בכל ספק בנטילת ידיים.
כאשר אוכלים עם מפית ללא מגע אין צורך בנטילת ידיים. חובה לנגב את הידיים לאחר הנטילה.

אסור לזלזל בנטילת ידים, וצווי הרבה צוו חכמים על נטילת ידים והזהירו על הדבר: אפילו אין לו מים אלא כדי לשתות- נוטל ידיו במקצתן ואחר כך אוכל ושותה מקצתן! (הלכה יט)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. על איזו נטילת ידיים אין לברך?

א- לקריאת שמע.
ב- לתפילה.
ג- מים אחרונים.

[פרק ו', הלכה ב']

2. איזה הבדל בין מים ראשונים למים אחרונים אינו נכון?

א- מים ראשונים – חובה; מים אחרונים – רשות.
ב- מים ראשונים – צריך שיגביה ידיו למעלה; מים אחרונים – צריך שישפיל ידיו למטה.
ג- מים ראשונים – מברכים עליהם; מים אחרונים – אין מברכים עליהם.

[פרק ו', הלכה א-ב והלכה ט"ז]

3. מה יעשה מי שאין לו מים אלא בשביל לשתות?

א- יאכל בלי נטילת ידיים.
ב- ייטול ידיים, אע"פ שלא יישאר לו מה לשתות.
ג- ייטול ידיים במקצת מן המים, וישתה את השאר.

[פרק ו', הלכה י"ט]

תשובות
1-ג 2-א 3-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן