פרק ו', הלכות גירושין, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

טו. בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. בלא עדים. הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. כדין הבעל במקרה כזה (לעיל א,טז).
א. הַשָּׁלִיחַ שֶׁעוֹשָׂה הָאִשָּׁה לְקַבֵּל לָהּ גִּטָּהּ מִיַּד בַּעְלָהּ – הוּא הַנִּקְרָא שְׁלִיחַ קַבָּלָה, וּמִשֶּׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדוֹ תִּתְגָּרֵשׁ כְּאִלּוּ הִגִּיעַ לְיָדָהּ. וּצְרִיכָה לַעֲשׂוֹתוֹ בִּשְׁנֵי עֵדִים. וּצְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ שֶׁהִגִּיעַ הַגֵּט לְיַד שְׁלוּחָהּ; וַאֲפִלּוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים, אוֹ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאַחֵר – הֲרֵי זוֹ עֵדוּת גְּמוּרָה.
א. הַשָּׁלִיחַ שֶׁעוֹשָׂה הָאִשָּׁה… הוּא הַנִּקְרָא שְׁלִיחַ קַבָּלָה. שאינו שליח להובלת הגט, אלא נתמנה כדי לקבל את הגט במקום האישה. וּצְרִיכָה לַעֲשׂוֹתוֹ בִּשְׁנֵי עֵדִים. למנות אותו בפני שני עדים, כשם שהגירושין צריכים להיעשות בפני עדים (ראה לעיל א,יג), כך גם שליחות זו, מפני שבקבלת השליח את הקידושין מצבה של האישה משתנה (ראה יד"פ, והלכות אישות ג,טו). וַאֲפִלּוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים. עדי המינוי יכולים לשמש גם כעדי המסירה.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאָבַד הַגֵּט אוֹ נִקְרַע. אֲבָל אִם הָיָה הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁלִיחַ הַקַּבָּלָה – אֵינוֹ צָרִיךְ עֵדִים; בֵּין שֶׁנִּמְסַר לוֹ בְּעֵדִים בֵּין שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ הַבַּעַל בֵּינוֹ לְבֵינוֹ – יְצִיאָתוֹ מִתַּחַת יָדוֹ כִּיצִיאָתוֹ מִתַּחַת יְדֵי הָאִשָּׁה. וְאַף עַל פִּי כֵן לְכַתְּחִלָּה לֹא יִתֵּן לוֹ הַגֵּט אֶלָּא בְּעֵדֵי מְסִירָה, כְּמוֹ הָאִשָּׁה עַצְמָהּ.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שצריך גם עדי מסירה. בְּשֶׁאָבַד הַגֵּט אוֹ נִקְרַע. ואין ראיה לכך שאכן נמסר הגט לשליח. יְצִיאָתוֹ מִתַּחַת יָדוֹ כִּיצִיאָתוֹ מִתַּחַת יְדֵי הָאִשָּׁה. כשם שאם הגט נמצא ברשותה, די בעדי חתימה (לעיל א,טז), כך הדין כשהגט ברשותו. כְּמוֹ הָאִשָּׁה עַצְמָהּ. לעיל א,טו-טז.
ג. הַבַּעַל אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, אֲבָל נוֹתֵן לְשָׁלִיחַ לְהוֹלִיךְ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא שְׁלִיחַ הוֹלָכָה.
ג. הַבַּעַל אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גֵּט לְאִשְׁתּוֹ. אין בכוחו למנות אדם שיקבל את הגט במקומה.
ד. וְכֵן הָאִשָּׁה שׁוֹלַחַת שָׁלִיחַ לְהָבִיא לָהּ גִּטָּהּ מִיַּד בַּעְלָהּ, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא שְׁלִיחַ הֲבָאָה. וְאֵין שְׁלִיחַ הוֹלָכָה וַהֲבָאָה צָרִיךְ עֵדִים.
ד. וְאֵין שְׁלִיחַ הוֹלָכָה וַהֲבָאָה צָרִיךְ עֵדִים. בשעת מינוים, משום שהם משמשים בשליחות מעשית, ולא מחליפים את המשלח מן הבחינה המהותית (כדלעיל ה"א).
ה. וְאֵין הָאִשָּׁה מִתְגָּרֶשֶׁת בַּגֵּט שֶׁשָּׁלַח הַבַּעַל אוֹ שֶׁהֵבִיא לָהּ שְׁלִיחַ הֲבָאָה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֹּאמַר בְּעִנְיַן הַגִּטִּים 'שָׁלִיחַ' סְתָם, הוּא שְׁלִיחַ הוֹלָכָה אוֹ שְׁלִיחַ הֲבָאָה.
ו. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִשְׁלִיחוּת הַגֵּט, בֵּין שְׁלִיחַ קַבָּלָה בֵּין שְׁלִיחַ הוֹלָכָה וַהֲבָאָה, חוּץ מִן הַחֲמִשָּׁה: הַנָּכְרִי, וְהָעֶבֶד, וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן. וְאִם קִבֵּל אוֹ הֵבִיא אֶחָד מֵהֶן גֵּט – אֵינוֹ גֵּט.
ו. חוּץ מִן… הַנָּכְרִי וְהָעֶבֶד. מפני שלא חלים עליהם דיני קידושין וגירושין (ראה הלכות אישות ג,יז). וְהַחֵרֵשׁ וְהַשּׁוֹטֶה וְהַקָּטָן. שאינם בני דעת (שם).
ז. אֲבָל הַנָּשִׁים וְהַקְּרוֹבִים כְּשֵׁרִים. וַאֲפִלּוּ הַפְּסוּלִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בַּעֲבֵרָה – כְּשֵׁרִים לִשְׁלִיחוּת. אֲבָל הַפְּסוּלִים בַּעֲבֵרָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה – פְּסוּלִין לַהֲבָאַת הַגֵּט, וְאִם הֵבִיאוּ – הֲרֵי זֶה פָּסוּל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנִּתְקַיֵּם הַגֵּט בְּחוֹתְמָיו. אֲבָל אִם לֹא נִסְמֹךְ בּוֹ אֶלָּא עַל דִּבְרֵי פָּסוּל מִן הַתּוֹרָה בַּעֲבֵרָה – אֵינוֹ גֵּט.
ז. הַנָּשִׁים וְהַקְּרוֹבִים. אף על פי שהם פסולים לעדות (הלכות עדות ט,א). הַפְּסוּלִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בַּעֲבֵרָה. שעברו על עברות שמדברי חכמים ונפסלו לעדות (ראה שם י,ג-ד). הַפְּסוּלִים בַּעֲבֵרָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. שעברו על עברה מן התורה (ראה שם). בְּשֶׁנִּתְקַיֵּם הַגֵּט בְּחוֹתְמָיו. בית דין אישר את חתימת ידי העדים, ויש צד כשרות בגט זה, אלא שנפסל מפני שחוששים שלא מונו כשליחים (יד"פ). אִם לֹא נִסְמֹךְ בּוֹ אֶלָּא עַל דִּבְרֵי פָּסוּל… אֵינוֹ גֵּט. שאין עדות מלבדם.
ח. הָיָה הַשָּׁלִיחַ קָטָן כְּשֶׁנִּתַּן לוֹ הַגֵּט וְגָדוֹל כְּשֶׁהֱבִיאוֹ, חֵרֵשׁ וְנִתְפַּקַּח, שׁוֹטֶה וְנִשְׁתַּפָּה, נָכְרִי וְנִתְגַּיֵּר, עֶבֶד וְנִשְׁתַּחְרֵר – הֲרֵי זֶה בָּטֵל. אֲבָל אִם נִתַּן לוֹ הַגֵּט וְהוּא פִּקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ וְחָזַר וְנִתְפַּקַּח, הָיָה שָׁפוּי כְּשֶׁנִּתַּן לוֹ וְנִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה כְּשֶׁהֱבִיאוֹ לְיַד הָאִשָּׁה – הֲרֵי זֶה גֵּט כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְּדַעַת.
ח. וְנִתְפַּקַּח. נתרפא מחרשותו. וְנִשְׁתַּפָּה. נהיה שפוי. וְנִשְׁתַּחְרֵר. ובשחרורו הוא נעשה גר ודינו כישראל לכל דבר (הלכות איסורי ביאה יב,יז, יג,יב). הֲרֵי זֶה בָּטֵל. שניתן לשליח בהיותו פסול לשליחות.
ט. הָאִשָּׁה שֶׁעָשָׂת שָׁלִיחַ בְּעֵדִים וְאָמְרָה לוֹ: 'טֹל לִי גִּטִּי', 'יְהֵא לִי בְּיָדְךָ', הֲרֵי זֶה שְׁלִיחַ קַבָּלָה, וּכְאִלּוּ אָמְרָה לוֹ: 'הִתְקַבֵּל לִי גִּטִּי'. וְיֵשׁ לָאִשָּׁה לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחַ קַבָּלָה לְקַבֵּל לָהּ גִּטָּהּ מִיַּד שְׁלוּחוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ. וּקְטַנָּה אֵינָהּ עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבָּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁחֲצֵרָהּ קוֹנָה לָהּ גִּטָּהּ כִּגְדוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלִיחַ קַבָּלָה צָרִיךְ עֵדִים, וְאֵין מְעִידִים עַל הַקָּטָן, שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת גְּמוּרָה.
ט. וְיֵשׁ לָאִשָּׁה לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחַ קַבָּלָה וכו'. יש בכוחה לעשות זאת, אף שאינו מקבל את הגט מיד הבעל. אַף עַל פִּי שֶׁחֲצֵרָהּ קוֹנָה לָהּ גִּטָּהּ כִּגְדוֹלָה… צָרִיךְ עֵדִים. למרות שהחצר קונה לה מדרשת הכתוב "ידה" (ראה הלכות גזלה ואבדה יז,י), ומאותה הדרשה נתרבה גם שליח קבלה (לעיל ה,א), בכל זאת אינה עושה שליח, משום שלמינויו צריך עדים.
י. הָאִשָּׁה שֶׁעָשָׂת שָׁלִיחַ לְקַבָּלָה, וְאָמַר לוֹ הַבַּעַל: 'אֵין רְצוֹנִי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ, אֶלָּא הֲרֵי זֶה גִּטָּהּ, הוֹלֵךְ אוֹתוֹ לָהּ' – הָרְשׁוּת בְּיַד הַבַּעַל, וְנַעֲשָׂה זֶה שְׁלִיחַ הוֹלָכָה, לֹא שְׁלִיחַ קַבָּלָה. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'הִתְקַבֵּל לָהּ' אוֹ 'זְכֵה לָהּ' אוֹ 'הֵא לְךָ' – לֹא עָקַר שְׁלִיחוּת הַקַּבָּלָה. אָמַר לוֹ: 'הוֹלֵךְ לָהּ' – עָקַר שְׁלִיחוּת הַקַּבָּלָה וְנַעֲשָׂה שְׁלִיחַ הַבַּעַל. וְכֵן אִם אָמַר לוֹ: 'הוֹלֵךְ וְתֵן לָהּ' – עָקַר שְׁלִיחוּת הַקַּבָּלָה.
י. וְאָמַר לוֹ הַבַּעַל אֵין רְצוֹנִי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ וכו'. שלא הסכים הבעל לתת לו את הגט כשליח קבלה, שיקבל במקומה, אלא שיביא לה את הגט כשליח הולכה.
יא. שְׁלִיחַ הָאִשָּׁה שֶׁבָּא לִטֹּל גֵּט מִן הַבַּעַל וְאָמַר לוֹ: 'שְׁלִיחַ קַבָּלָה אָנִי', וְאָמַר לוֹ הַבַּעַל: 'הֵא לְךָ גֵּט זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה', כְּלוֹמַר: אֵינִי עוֹקֵר שְׁלִיחוּתָהּ, אֶלָּא בֵּין שֶׁעָשָׂת אוֹתְךָ שְׁלִיחַ קַבָּלָה אוֹ שְׁלִיחַ הֲבָאָה הֲרֵי אַתְּ כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה, וְהֵבִיא אֶת הַגֵּט, וְאָמְרָה לוֹ: 'לֹא שַׂמְתִּיךָ אֶלָּא שְׁלִיחַ הֲבָאָה' – אֲפִלּוּ הִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ, אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁהֲרֵי עָקַר הַשָּׁלִיחַ שְׁלִיחוּת שֶׁאָמְרָה הִיא, וְאָמַר לַבַּעַל: מֵעוֹלָם לֹא נַעֲשֵׂיתִי שְׁלִיחַ הֲבָאָה לָהּ.
יא. הֲרֵי אַתְּ כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה. אני מסכים למה שהאישה מינתה אותך. לֹא שַׂמְתִּיךָ אֶלָּא שְׁלִיחַ הֲבָאָה. שמיניתי אותך להיות שליח הבאה, ולא כמו שאמרת לבעל. אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת שֶׁהֲרֵי עָקַר הַשָּׁלִיחַ שְׁלִיחוּת שֶׁאָמְרָה הִיא וכו'. מכך שאמר שהוא שליח קבלה, נראה שאינו מסכים להיות שליח הבאה, לטרוח ולהביא את הגט אליה, אלא לקבל אותו בשבילה בלבד. ומשום כך נמצא שאין הוא פועל בשליחותה של האישה, וגם לא בשליחות הבעל, שסמך על דבריו ולא מינהו.
יב. אָמַר הַשָּׁלִיחַ לַבַּעַל: 'שְׁלִיחַ הֲבָאָה אָנִי', וְאָמַר לוֹ הַבַּעַל: 'הֵא לְךָ כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה', וְהֵבִיא אֶת הַגֵּט, וְאָמְרָה לוֹ: 'שְׁלִיחַ קַבָּלָה שַׂמְתִּיךָ' – כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ, מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁהֲרֵי לֹא עָקַר שְׁלִיחוּת שֶׁאָמְרָה, אֶלָּא גָּרַע אוֹתָהּ, שֶׁהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת 'לְקַבָּלָה', וְהוּא אָמַר לַבַּעַל 'לַהֲבָאָה' בִּלְבַד.
יב. אֶלָּא גָּרַע אוֹתָהּ. שהאישה מינתה אותו להיות שליח הממלא את מקומה בצורה מלאה, והוא הפחית את שליחותו להבאת הגט, ולא ביטל אותה.
יג. הַבַּעַל שֶׁשָּׁלַח גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, בָּא שָׁלִיחַ לִתְּנוֹ לָהּ, לֹא נְטָלַתּוּ אֶלָּא אָמְרָה לוֹ בִּפְנֵי עֵדִים: 'יִהְיֶה לִי גֵּט זֶה פִּקָּדוֹן אֶצְלְךָ', אוֹ שֶׁאָמְרָה לוֹ: 'הֲרֵי אַתְּ שָׁלִיחַ לְקַבְּלוֹ לִי' – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת בְּסָפֵק עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ, וּמִשֶּׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ תִּתְגָּרֵשׁ וַדַּאי.
יג. יִהְיֶה לִי גֵּט זֶה פִּקָּדוֹן אֶצְלְךָ. והתכוונה שיקבל את הגט בשבילה. הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת בְּסָפֵק וכו'. שלא הוכרע האם שליח ההולכה יכול להפוך לשליח קבלה לפני שגמר את שליחותו הראשונה (בבלי גיטין סג,ב).
יד. שָׁלִיחַ שֶׁהֵבִיא גֵּט – כְּשֶׁהוּא נוֹתְנוֹ לָהּ, נוֹתְנוֹ בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְאוֹתָן הַשְּׁנַיִם צְרִיכִין לִקְרוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ יִנָּתֵן לָהּ בִּפְנֵיהֶם, שֶׁדִּין הַשָּׁלִיחַ עִם הָאִשָּׁה כְּדִין הַבַּעַל עִמָּהּ, שֶׁתַּחְתָּיו הוּא קָם.
לְפִיכָךְ אִם נְתָנוֹ הַשָּׁלִיחַ לָהּ וְלֹא קְרָאוּהוּ עֵדֵי מְסִירָה, וּנְטָלַתּוּ וּזְרָקַתּוּ לַיָּם – הֲרֵי זֶה סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת.
יד. כְּדִין הַבַּעַל עִמָּהּ. שאף בפני הבעל יש צורך שיקראו עדי המסירה את הגט (לעיל א,יט-כב). שֶׁתַּחְתָּיו הוּא קָם. השליח ממלא את מקומו של הבעל.
הֲרֵי זֶה סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת. כדין בבעל, במקרה זה (לעיל א,כא).
טו. עָבַר הַשָּׁלִיחַ וְנָתַן הַגֵּט בֵּינוֹ לְבֵינָהּ – יִטְּלֶנּוּ מִמֶּנָּה וְיַחֲזֹר וְיִתְּנֶנּוּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם. וְאִם מֵת, הוֹאִיל וְהַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ וּמְקֻיָּם בְּחוֹתְמָיו – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
טז. שָׁלִיחַ שֶׁנָּטַל אֶת הַגֵּט, וְקֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְיַד הָאִשָּׁה חָזַר הַבַּעַל וְאָמַר לוֹ: 'גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי עִמְּךָ בָּטֵל', אוֹ שֶׁקָּדַם וְאָמַר לָאִשָּׁה: 'גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לָךְ בָּטֵל', אוֹ שֶׁשָּׁלַח שָׁלִיחַ אַחֵר לְבַטְּלוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לַאֲחֵרִים: 'גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לְאִשְׁתִּי בָּטֵל' – הֲרֵי זֶה בָּטֵל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ לְיָדָהּ. וְכָל הַמְבַטֵּל בִּפְנֵי אֲחֵרִים – צָרִיךְ לְבַטֵּל בִּפְנֵי שְׁנַיִם. וְאִם אַחַר שֶׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ אוֹ לְיַד שְׁלִיחַ הַקַּבָּלָה – אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר וּבִטְּלוֹ, הוֹאִיל וְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ לְיָדָהּ אוֹ לְיַד שְׁלִיחַ קַבָּלָה אוֹ לַחֲצֵרָהּ בִּטְּלוֹ – אֵינוֹ בָּטֵל, וַהֲרֵי זֶה גֵּט כָּשֵׁר.
טז. הֲרֵי זֶה בָּטֵל וְאַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ לְיָדָהּ. שניתן לבטל את השליחות בטרם נעשתה, ואם נתן את הגט לאחר הביטול אינו מגרש. וְכָל הַמְבַטֵּל בִּפְנֵי אֲחֵרִים צָרִיךְ לְבַטֵּל בִּפְנֵי שְׁנַיִם. שיהיו עדים בדבר (רמב"ן גיטין לב,ב), או כדי שיהיה פרסום לעניין (רש"י ותוספות שם). אמנם חכמים אסרו לעשות כן מפני חשש לתקלה (לקמן הכ"ו). וְאַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר וּבִטְּלוֹ… אֵינוֹ בָּטֵל. גם אם הבעל ביטל את הגט בתוך זמן שניתן לומר בו את המילים 'שלום עליך רבי' (הלכות שבועות ב,יז), אינו בטל. ואף שברוב העניינים שבהלכה יכול אדם לחזור בו מאמירתו אם לא חלף זמן כזה, בגירושין ובקידושין אין כלל זה תקף (ראה הלכות אישות ז,כב).
יז. הָיָה מְחַזֵּר וּמְבַקֵּשׁ הַשָּׁלִיחַ כְּדֵי לְבַטְּלוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ שְׁנַיִם שֶׁיְּבַטְּלוֹ בִּפְנֵיהֶם, וּבֵין שֶׁהוּא מְחַזֵּר וְרוֹדֵף הִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ וְאַחַר כָּךְ בִּטֵּל – אֵינוֹ בָּטֵל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מְחַזֵּר לְבַטְּלוֹ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְיָדָהּ.
יז. הָיָה מְחַזֵּר וּמְבַקֵּשׁ הַשָּׁלִיחַ. הבעל מסתובב ומחפש אותו. וּבֵין שֶׁהוּא מְחַזֵּר וְרוֹדֵף הִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ. בעודו מחפש את השליח, קיבלה האישה את הגט. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מְחַזֵּר וכו'. מפני שבפועל לא ביטלו, ודברים שבלב אינם דברים (הלכות אישות ח,ב).
יח. אָמַר לַעֲשָׂרָה: 'כִּתְבוּ גֵּט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי' – יָכוֹל לְבַטֵּל זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה, וַאֲפִלּוּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אֲחֵרִים. שָׁלַח הַגֵּט בְּיַד שְׁנַיִם – הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְבַטְּלוֹ זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה. וַאֲפִלּוּ הָיוּ עֲשָׂרָה, מִשֶּׁבִּטְּלוֹ בִּפְנֵי אֶחָד – בָּטַל הַגֵּט.
יח. אָמַר לַעֲשָׂרָה כִּתְבוּ גֵּט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי. והדין הוא שאחד כותב ושניים חותמים, ואחד מהם נותן לה את הגט (לקמן ט,כז). יָכוֹל לְבַטֵּל זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה וַאֲפִלּוּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אֲחֵרִים. שאומר לאחד מהם שלא יכתבו ויתנו, כדין ביטול בפני שליח הולכת הגט (לעיל הט"ז). וכן יכול לומר בפני שני עדים שמבטל את שליחות הכתיבה והנתינה, כדין ביטול שלא בפני שליח הולכה (שם, מער"ק). וַאֲפִלּוּ הָיוּ עֲשָׂרָה מִשֶּׁבִּטְּלוֹ בִּפְנֵי אֶחָד בָּטַל הַגֵּט. המשפט האחרון נסוב על שני המקרים, שבין בשליחות כתיבה ונתינה ובין בשליחות הולכה, אם ביטל מקצת שליחיו, הגט בטל. והטעם הוא משום שעדות שבטלה מקצתה – בטלה כולה (ראה הלכות עדות ה,ג), וכן שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה (מער"ק, והשווה להסבר המ"מ שהובא בפסקים ושיטות).
יט. וְכֵן מִי שֶׁאָמַר לִשְׁנַיִם: 'גֵּט שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב לְאִשְׁתִּי בָּטֵל הוּא', וְכָתַב אַחֲרֵי כֵן גֵּט וּנְתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אֲחֵרִים – הֲרֵי זֶה גֵּט בָּטֵל, וְזוֹ הִיא מְסִירַת הַמּוֹדָעָא עַל הַגֵּט. וְכֵן אִם אָמַר לָהֶם: 'כָּל גֵּט שֶׁיִּכְתֹּב לִי פְּלוֹנִי בָּטֵל', 'כָּל גֵּט שֶׁאֶכְתֹּב בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי הֲרֵי הוּא בָּטֵל', אוֹ: 'כָּל גֵּט שֶׁאֶכְתֹּב מֵהַיּוֹם עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה בָּטֵל' – הֲרֵי זֶה בָּטֵל.
וְכֵן אִם אָמַר לִשְׁנַיִם: 'כָּל גֵּט שֶׁאֶכְתֹּב לִפְלוֹנִית אִשְׁתִּי בָּטֵל הוּא, וְכָל דָּבָר שֶׁאֲבַטֵּל בּוֹ מוֹדָעָא זוֹ הֲרֵי הוּא בָּטֵל', וְכָתַב אַחַר כֵּן גֵּט וּנְתָנוֹ לָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁבִּטֵּל הַמּוֹדָעָא קֹדֶם שֶׁיִּכְתֹּב הַגֵּט וְיִתְּנוֹ לָהּ – הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל.
יט. מְסִירַת הַמּוֹדָעָא. הודעה מראש לעדים שפעולה מסוימת נעשית שלא ברצון האדם, ותיבטל לאחר מכן. דין זה תקף בגיטין כמו בכל דיני ממונות (ראה הלכות מכירה פרק י).
וְכָל דָּבָר שֶׁאֲבַטֵּל בּוֹ מוֹדָעָא זוֹ הֲרֵי הוּא בָּטֵל. ואם הודיע כך, הרי שגם אם ביטל את המודעה שעל הגט – מודעתו קיימת והגט בטל.
כ. אִם כֵּן, מַה תַּקָּנַת דָּבָר זֶה? שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ הָעֵדִים קֹדֶם כְּתִיבַת הַגֵּט: 'אֱמֹר בְּפָנֵינוּ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁמָּסַרְתָּ שֶׁגּוֹרְמִין כְּשֶׁיִּתְקַיְּמוּ אוֹתָן הַדְּבָרִים לְבַטֵּל גֵּט זֶה, הֲרֵי הֵן בְּטֵלִין', וְהוּא אוֹמֵר: 'הִין', וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר לָהֶן לִכְתֹּב וְלַחְתֹּם וְלִתֵּן לָהּ. וְלֹא יַנִּיחוּהוּ לֵילֵךְ עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיבַטְּלוֹ. וְאֵין הַמּוֹסֵר מוֹדָעָא וְלֹא הַמְבַטֵּל מוֹדָעָא צָרִיךְ קִנְיָן.
כ. אִם כֵּן מַה תַּקָּנַת דָּבָר זֶה. כיצד מונעים את האפשרות לביטול הגט על ידי מודעא. וְהוּא אוֹמֵר הִין. כן, שמסכים לדבריהם. וְאֵין… צָרִיךְ קִנְיָן. אין צורך לעשות פעולה של קניין הנותנת תוקף לדבר, אלא די בהודעה כשלעצמה.
כא. הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט בְּיַד שָׁלִיחַ, וּבִטֵּל הַגֵּט – הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ כְּשֶׁיִּרְצֶה, שֶׁלֹּא בִּטְּלוֹ מִתּוֹרַת גֵּט אֶלָּא מִתּוֹרַת שְׁלִיחוּת. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה הַגֵּט בְּיַד הַבַּעַל וּבִטְּלוֹ, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: 'גֵּט זֶה בָּטֵל הוּא' – אֵינוֹ מְגָרֵשׁ בּוֹ לְעוֹלָם, וַהֲרֵי הוּא כַּחֶרֶשׂ, וְאִם גֵּרֵשׁ בּוֹ אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת. וְכֵן אִם פֵּרֵשׁ בְּעֵת שֶׁבִּטְּלוֹ וְהוּא בְּיַד הַשָּׁלִיחַ, וְאָמַר: 'גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי הֲרֵי הוּא בָּטֵל מִלִּהְיוֹת גֵּט' – אֵינוֹ מְגָרֵשׁ בּוֹ לְעוֹלָם.
כא. הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ. יכול להשתמש באותו הגט. שֶׁלֹּא בִּטְּלוֹ מִתּוֹרַת גֵּט אֶלָּא מִתּוֹרַת שְׁלִיחוּת. ביטל את המינוי של השליח ולא את תוקפו של הגט.
כב. בְּאֵי זֶה לְשׁוֹנוֹת מְבַטֵּל הַגֵּט? אָמַר: 'בָּטֵל הוּא', 'אִי אֶפְשִׁי בּוֹ', 'גֵּט זֶה לֹא יוֹעִיל', 'לֹא יַעֲזֹב', 'לֹא יְשַׁלַּח', 'לֹא יְגָרֵשׁ', 'יְהֵא כַּחֶרֶס', 'יְהֵא חֶרֶס', 'הֲרֵי הוּא כַּחֶרֶס', אִם אָמַר אֶחָד מֵאֵלּוּ וּמִן הַדּוֹמֶה לָהֶן – הֲרֵי זֶה בִּטְּלוֹ.
כב. אִי אֶפְשִׁי בּוֹ. אינני רוצה בו.
כג. אֲבָל אִם אָמַר: 'גֵּט זֶה אֵינוֹ גֵּט', 'פָּסוּל הוּא', 'אֵינוֹ מוֹעִיל', 'אֵינוֹ מַתִּיר', 'אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ', 'אֵינוֹ מְגָרֵשׁ', 'חֶרֶס הוּא' – לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁאֵין זֶה לָשׁוֹן מְבַטֵּל אֶלָּא לָשׁוֹן מוֹדִיעַ אֲמִתַּת הַדָּבָר, וַהֲרֵי הוֹדִיעַ לָנוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כֵּן, כְּמִי שֶׁאוֹמֵר עַל דָּבָר הָאָסוּר שֶׁהוּא מֻתָּר אוֹ עַל הַטָּמֵא שֶׁהוּא טָהוֹר.
כג. שֶׁאֵין זֶה לָשׁוֹן מְבַטֵּל אֶלָּא לָשׁוֹן מוֹדִיעַ אֲמִתַּת הַדָּבָר. שאין הביטויים הללו מתפרשים כאמירה פעילה של ביטול, אלא כתיאור של מצב קיים. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כֵּן. דבר שאינו נכון, שהרי לא נמצא עדיין פסול באותו הגט.
כד. אָמַר: 'גֵּט זֶה בָּטַל', שֶׁמַּשְׁמָעוֹ פֹּעַל שֶׁעָבַר, כְּגוֹן 'חָמַק', 'עָבַר' – הֲרֵי זֶה סָפֵק; לְפִיכָךְ, אִם נִתְגָּרְשָׁה בְּגֵט זֶה – הֲרֵי הִיא סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת.
כד. גֵּט זֶה בָּטַל… הֲרֵי זֶה סָפֵק. שלא הוכרע אם לפרשו כתיאור מצב שהיה, או כביטול.
כה. מִי שֶׁשָּׁלַח גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וּבָא שָׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ: 'לֹא מְצָאתִיהָ' אוֹ 'לֹא רָצָת לִקַּח הַגֵּט', וְאָמַר הַבַּעַל: 'בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב' אוֹ כַּיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ, שֶׁמַּשְׁמָעָן שֶׁאֵין בְּדַעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, שֶׁהֲרֵי הוּא שָׂמֵחַ בְּעִכּוּב הַגֵּט – לֹא בָּטַל הַגֵּט, אֶלָּא יִתֵּן וְתִהְיֶה מְגֹרֶשֶׁת, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ: 'לֹא תִּתֵּן', אוֹ יְבַטֵּל בְּפֵרוּשׁ.
כה. בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. ברכה על בשורה טובה (הלכות ברכות י,ג). לֹא בָּטַל הַגֵּט. שרק השתמע מדבריו שמעוניין בביטול, ולא ביטלו בפירוש (ראה לעיל הי"ז).
כו. מִי שֶׁשָּׁלַח גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְחָזַר וּבִטְּלוֹ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, וְכֵן מִי שֶׁמָּסַר מוֹדָעָא עַל הַגֵּט – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֵם לִהְיוֹת מַמְזֵרִין, שֶׁהֲרֵי יַגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ וְתִנָּשֵׂא בּוֹ, וְאַחַר זְמַן יֵצְאוּ הָעֵדִים שֶׁבִּטֵּל בִּפְנֵיהֶם אוֹ שֶׁמָּסַר מוֹדָעָא בִּפְנֵיהֶם קֹדֶם שֶׁיִּכְתֹּב הַגֵּט, וְנִמְצָא הַוָּלָד מַמְזֵר.
כו. מַכַּת מַרְדּוּת. חיוב מלקות מדברי חכמים. מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֵם לִהְיוֹת מַמְזֵרִין וכו'. שעלולה להינשא בטעות בגט זה, בלא שתדע שאינו תקף. ואם יוולדו לה בנים מאדם אחר בהיותה עדיין אשתו של הראשון, דינם כממזרים, ככל הנולדים מאיסורי עריות (הלכות איסורי ביאה טו,א).
כז. שָׁלִיחַ שֶׁהֵבִיא גֵּט וּנְתָנוֹ לָאִשָּׁה – אֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא בִּטְּלוֹ הַבַּעַל, אֶלָּא נוֹתְנִין אוֹתוֹ לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא כָּשֵׁר, וְתִנָּשֵׂא בּוֹ, וְאִם נִמְצָא אַחַר כָּךְ שֶׁבִּטְּלוֹ – תֵּצֵא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר. וְכֵן הַכּוֹתֵב גֵּט וּנְתָנוֹ לְאִשְׁתּוֹ – אֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא מָסַר מוֹדָעָא עַל גֵּט זֶה, אֶלָּא הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת, וְתִנָּשֵׂא בּוֹ.
כז. אֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא בִּטְּלוֹ הַבַּעַל. שאין חוששים לכך מן הסתם, אלא מניחים שלא ביטלו. תֵּצֵא וְהַוָּלָד מַמְזֵר. צריכה להתגרש מבעלה השני, שהיא עדיין נשואה לראשון.
כח. וְכֵן הַמֵּבִיא גֵּט וְהִנִּיחַ הַבַּעַל חוֹלֶה אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – נוֹתְנוֹ לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם. אֲבָל אִם הִנִּיחוֹ גּוֹסֵס – רֹב גּוֹסְסִין לְמִיתָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ – הֲרֵי זֶה סְפֵק גֵּרוּשִׁין, שֶׁאֵין גֵּט לְאַחַר מִיתָה. וְכֵן עִיר שֶׁהִקִּיפָהּ הַחַיִל וְהִיא בְּמָצוֹר, וּסְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם, וְהַיּוֹצֵא לִדּוֹן – הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת חַיִּים, וְאִם הָיָה גֵּט אֶחָד מֵהֶן בְּיַד הַשָּׁלִיחַ, נוֹתְנוֹ לְאִשְׁתּוֹ, וְתִהְיֶה בְּחֶזְקַת מְגֹרֶשֶׁת.
כח. וְהִנִּיחַ הַבַּעַל חוֹלֶה… נוֹתְנוֹ לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם. אין חוששים שמא מת הבעל בינתיים, אלא מניחים שהוא עדיין חי, כפי שהיה בשעת יציאת השליח לדרכו. אִם הִנִּיחוֹ גּוֹסֵס רֹב גּוֹסְסִין לְמִיתָה. שאם היה נוטה למות כשיצא, חוששים שמא מת שהרי רוב הגוססים אינם חוזרים ומחלימים, ולא ייתן לה את הגט. וּסְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם. שנקלעה לסערה. וְהַיּוֹצֵא לִדּוֹן. להישפט, ואולי ייגזר עליו דין מוות. הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת חַיִּים. שהרי ייתכן שניצלו מן הסכנה, ואין מניחים שמתו.
כט. אֲבָל עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ הַגַּיִּס וְהָבְקְעָה, וּסְפִינָה שֶׁאָבְדָה בַּיָּם, וְהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג מִבֵּית דִּין שֶׁל גּוֹיִם, וּמִי שֶׁגְּרָרַתּוּ חַיָּה אוֹ שְׁטָפוֹ נָהָר אוֹ נָפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת – נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי חַיִּים וְחֻמְרֵי מֵתִים; וְאִם הָיָה גֵּט אֶחָד מֵהֶן בְּיַד הַשָּׁלִיחַ, אֵינוֹ נוֹתְנוֹ לְאִשְׁתּוֹ, וְאִם נְתָנוֹ לָהּ – הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת. וְאִם נוֹדַע שֶׁמֵּת הַבַּעַל קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ – אֵינוֹ גֵּט.
כט. וּסְפִינָה שֶׁאָבְדָה בַּיָּם. שלא נותרה אפשרות להצילה (ראה פה"מ גיטין ג,ד). נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי חַיִּים וְחֻמְרֵי מֵתִים. חוששים ומחמירים כשתי האפשרויות, שמא חי ושמא מת (וראה הלכות תרומות ט,ב).
ל. הַבַּעַל שֶׁשָּׁלַח גֵּט לְאִשְׁתּוֹ – הֲרֵי הוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וּבְכָל תְּנָאֵי כְּתֻבָּה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ אוֹ לְיַד שְׁלִיחַ קַבָּלָה.
ל. הֲרֵי הוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. שכל עוד היא אשתו מחויב בזה. תְּנָאֵי כְּתֻבָּה. חיובים הנלווים לעיקר הכתובה, כגון החובה לרפא אותה, לפדותה ולקברה (לפירוט חיוביו ראה הלכות אישות יב,ב).

תקציר הפרק 

פרק ו הלכות גירושין

שליח בגט

ישנם 2 סוגי שלוחים בגט:
1⃣קבלה – האשה עושה (בעדים), שיקבל במקומה.
2⃣הולכה והובאה – האיש או האשה עושים, שיעביר את הגט לידי האשה.
דינים שונים: א) הפסולים – כבכתיבה; ב) הסבה מקבלה להולכה – אפשרית ע"י הבעל; ג) המסירה – בעדים, ויקרא בפניה; ד) ביטול שליחות – אפשרי קודם שתקבל. ואין זה רצוי; ה) חזקה תמיד – שהגט כשר, ושהבעל חי (כמפורט בפרק)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גירושין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שליח קבלה מועיל משום שהוא נחשב כאישה בעצמה?

2.התנאי לביטול גט הוא – שיבטלנו קודם שיגיע לידה?

3.שלח גט לחו"ל באוניה – האם חייב לקנות לה בגדים עד שיגיע הגט?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן