וְכֵן אִם הָיָה בִּמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ רָעִים וְאֵין אֲנָשֶׁיהָ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה – יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֲנָשָׁיו צַדִּיקִים וְנוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ טוֹבִים. וְאִם הָיוּ כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁהוּא יוֹדְעָן וְשׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָתָן נוֹהֲגִין בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה, כְּמוֹ זְמַנֵּנוּ, אוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ לִמְדִינָה שֶׁמִּנְהָגוֹתֶיהָ טוֹבִים מִפְּנֵי הַגְּיָסוֹת אוֹ מִפְּנֵי הַחֹלִי – יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם" (איכה ג,כח). וְאִם הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֵישֵׁב בַּמְּדִינָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְעָרֵב עִמָּהֶן וְנָהַג בְּמִנְהָגָן הָרַע – יֵצֵא לַמְּעָרוֹת וְלַחֲוָחִים וְלַמִּדְבָּרוֹת וְאַל יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים" וגו' (ירמיהו ט,א).
יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֲנָשָׁיו צַדִּיקִים. ולא יתגורר בשכנות לאנשים רשעים (ראה גם הלכות אישות יג,טו). מִפְּנֵי הַגְּיָסוֹת. שיש סכנה להלך בדרכים. יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי. יתרחק מאנשי המדינה ולא ילמד ממעשיהם. וְלַחֲוָחִים. למצודות, מקומות מוגנים. מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים. הלוואי שהייתי במדבר, מקום שבו לנים עוברי אורח (הולכי דרך), ולא במקומות יישוב בהם גרים אנשי רשע.
הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינוֹ בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם – צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וִידַבֵּר לוֹ בְּנַחַת וּבְלָשׁוֹן רַכָּה, וְיוֹדִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ וּלְהָבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אִם קִבֵּל מִמֶּנּוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו – יוֹכִיחַ פַּעַם שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. וְכֵן תָּמִיד חַיָּב לְהוֹכִיחַ, עַד שֶׁיַּכֵּהוּ הַחוֹטֵא וְיֹאמַר לוֹ: 'אֵינִי שׁוֹמֵעַ'. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מְמַחֶה – הוּא נִתְפָּשׂ בַּעֲוֹן אֵלּוּ כֻּלָּם שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִמְחוֹת בָּהֶן.
אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּכְלִים אֶת חֲבֵרוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה, עָוֹן גָּדוֹל הוּא. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בְּדָבָר זֶה, שֶׁלֹּא יְבַיֵּשׁ חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, בֵּין קָטֹן בֵּין גָּדוֹל, וְלֹא יִקְרָא לוֹ בְּשֵׁם שֶׁהוּא בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ, וְלֹא יְסַפֵּר לְפָנָיו דָּבָר שֶׁהוּא בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אֲבָל בְּדִבְרֵי שָׁמַיִם, אִם לֹא חָזַר בּוֹ בַּסֵּתֶר – מַכְלִימִים אוֹתוֹ בָּרַבִּים, וּמְפַרְסְמִין חֶטְאוֹ, וּמְחָרְפִים אוֹתוֹ בְּפָנָיו, וּמְבַזִּים וּמְקַלְּלִים, עַד שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ כָּל הַנְּבִיאִים בְּיִשְׂרָאֵל.
כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים וכו'. ראה הלכות תשובה ג,יד.
בְּשֵׁם שֶׁהוּא בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ. בכינוי המבייש אותו.
אִם לֹא חָזַר בּוֹ בַּסֵּתֶר. אחרי שהוכיחו אותו בצנעה. וּמְחָרְפִים. מבזים. כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ כָּל הַנְּבִיאִים בְּיִשְׂרָאֵל. שלא נמנעו מלהוכיחם ברבים ובלשון קשה.
וְהֵיאַךְ נוֹהֲגִין עִמָּהֶן? לֹא יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶלָּא רַכּוֹת, וְלֹא יִנְהֹג בָּהֶם אֶלָּא מִנְהַג כָּבוֹד, וְלֹא יַכְאִיב גּוּפָן בַּעֲבוֹדָה וְלֹא לִבָּן בִּדְבָרִים, וְיָחוּס עַל מָמוֹנָם יָתֵר מִמָּמוֹן עַצְמוֹ.
כָּל הַמַּקְנִיטָן אוֹ הִכְעִיסָן אוֹ הִכְאִיב לִבָּן אוֹ רָדָה בָּהֶן אוֹ אִבֵּד מָמוֹנָם – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְכָל שֶׁכֵּן הַמַּכֶּה אוֹתָן אוֹ הַמְקַלְּלָן. וְלָאו זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו – הֲרֵי עָנְשׁוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה: "וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב" (שמות כב,כג).
בְּרִית כָּרַת לָהֶם מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵן צוֹעֲקִין מֵחָמָס – הֵן נַעֲנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ" (שם כב,כב).
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁעִנָּה אוֹתָם לְצָרְכֵי עַצְמוֹ. אֲבָל אִם עִנָּה אוֹתָם הָרַב כְּדֵי לְלַמְּדָם תּוֹרָה אוֹ אֻמָּנוּת אוֹ לְהוֹלִיכָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאַף עַל פִּי כֵן, לֹא יִנְהֹג בָּהֶם מִנְהַג כָּל אָדָם, אֶלָּא יַעֲשֶׂה לָהֶם הֶפְרֵשׁ וִינַהֲלֵם בְּנַחַת וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים וְכָבוֹד, "כִּי יי יָרִיב רִיבָם" (משלי כב,כג). אֶחָד יָתוֹם מֵאָב וְאֶחָד יָתוֹם מֵאֵם. וְעַד אֵמָּתַי נִקְרָאִין יְתוֹמִים לְעִנְיָן זֶה? עַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ צְרִיכִין לְאָדָם גָּדוֹל לְהִסָּמֵךְ לוֹ לְאָמְנָם וּלְהִטַּפֵּל בָּהֶן, אֶלָּא יִהְיֶה עוֹשֶׂה כָּל צָרְכֵי עַצְמוֹ לְעַצְמוֹ כִּשְׁאָר כָּל הַגְּדוֹלִים.
י. לְהִזָּהֵר בִּיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת. שלא לפגוע בהם (ראה הלכות יום טוב ו,יח, הלכות מגילה ב,יז). אַלְמָנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וכו'. שאינם נצרכים לסיוע כספי של הבריות.
רָדָה בָּהֶן. העביד אותם בעבודה קשה ומכאיבה.
בְּרִית כָּרַת לָהֶם מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. הקדוש ברוך הוא הבטיח להם. צוֹעֲקִין מֵחָמָס. מתפללים ומתאוננים על שמציקים להם.
אֲבָל אִם עִנָּה אוֹתָם הָרַב כְּדֵי לְלַמְּדָם תּוֹרָה אוֹ אֻמָּנוּת וכו'. שיש רשות לרב להכות את התלמידים (ראה הלכות תלמוד תורה ב,ב, הלכות רוצח ושמירת הנפש ה,ו). וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יִנְהֹג בָּהֶם מִנְהַג כָּל אָדָם. אף מי שהותר לו לצערם, לא ינהג בהם כדרך שנוהג באחרים. הֶפְרֵשׁ. הבדל. עַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ צְרִיכִין לְאָדָם גָּדוֹל לְהִסָּמֵךְ לוֹ לְאָמְנָם וּלְהִטַּפֵּל בָּהֶן. שיהיו גדולים דיים, ולא יצטרכו מישהו שיגדלם ויטפל בהם. [הערה: הרמב"ם מנקד את המילה אמתי: אַמָּתַי.]
בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. בלא נוכחות אחרים. אֵינִי שׁוֹמֵעַ. איני מקשיב ומקבל ממך.