פרק ו', הלכות זכייה ומתנה, ספר קניין
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. לְעוֹלָם אוֹמְדִין דַּעַת הַנּוֹתֵן: אִם הָיוּ הַדְּבָרִים מַרְאִין סוֹף דַּעְתּוֹ – עוֹשִׂים עַל פִּי הָאֹמֶד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ. כֵּיצַד? מִי שֶׁהָלַךְ בְּנוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע שֶׁמֵּת, וְעָמַד וְכָתַב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר מַתָּנָה גְּלוּיָה גְּמוּרָה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בְּנוֹ – אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת, שֶׁהַדְּבָרִים מוֹכִיחִין שֶׁאִלּוּ יָדַע שֶׁבְּנוֹ קַיָּם לֹא הָיָה נוֹתֵן כָּל נְכָסָיו. לְפִיכָךְ אִם שִׁיֵּר מִנְּכָסָיו כָּל שֶׁהוּא, בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִין – מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת.
א. אִם הָיוּ הַדְּבָרִים מַרְאִין סוֹף דַּעְתּוֹ. אם ניתן להבין מתוך הקשר העניינים את כוונתו האמתית. וְשָׁמַע שֶׁמֵּת. האב שמע שמועה שבנו יחידו מת. וְעָמַד וְכָתַב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר. שיקבלם לאחר מותו. מַתָּנָה גְּלוּיָה גְּמוּרָה. שמתנה שנכתבה בסתר אינה מתנה (לעיל ה,א).
ב. וְכֵן הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו מַתָּנָה לְאֶחָד מִבָּנָיו, בֵּין שֶׁהָיָה בָּרִיא בֵּין שֶׁהָיָה שְׁכִיב מְרַע, אֲפִלּוּ הָיָה הַבֵּן קָטָן הַמֻּטָּל בַּעֲרִיסָה – לֹא עָשָׂהוּ אֶלָּא אַפִּטְרוֹפּוֹס, וַהֲרֵי הוּא בְּכָל הַנְּכָסִים כְּאֶחָד מֵאֶחָיו; אֻמְדַּן דַּעַת הוּא שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לִהְיוֹת אֶחָיו נִשְׁמָעִין לוֹ. וְאִם שִׁיֵּר כָּל שֶׁהוּא, בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִין – זָכָה הַבֵּן בַּמַּתָּנָה.
ב. לֹא עָשָׂהוּ אֶלָּא אַפִּטְרוֹפּוֹס. ממונה להשגיח על כל הנכסים. אֻמְדַּן דַּעַת הוּא שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לִהְיוֹת אֶחָיו נִשְׁמָעִין לוֹ. אנו משערים שהאב לא התכוון לתת כל נכסיו לבן זה, אלא כתב כך על מנת לפרסם את חשיבותו של בן זה כדי שאחיו יישמעו לו.
ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁכָּתַב לְבֵן בֵּין הַבָּנִים. אֲבָל אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לְבֵן בֵּין הַבָּנוֹת, אוֹ לְבַת בֵּין הַבָּנוֹת, אוֹ לְאֶחָד מִן הַיּוֹרְשִׁין בֵּין שְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁיֵּר כְּלוּם – מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת.
ג. לְבֵן בֵּין הַבָּנִים. בן אחד מבין כל הבנים שלו. לְאֶחָד מִן הַיּוֹרְשִׁין בֵּין שְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין. כגון שלא היו לו ילדים ואחיו יורשים אותו, וכתב לאחד מהם.
ד. וְכֵן הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין בָּרִיא בֵּין שְׁכִיב מְרַע – אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ, לֹא עָשָׂה אוֹתָהּ אֶלָּא אַפִּטְרוֹפְּיָא עַל יוֹרְשָׁיו, בֵּין שֶׁהָיוּ יוֹרְשָׁיו בָּנָיו מִמֶּנָּה אוֹ מֵאַחֶרֶת אוֹ אֶחָיו אוֹ שְׁאָר יוֹרְשָׁיו. וְאִם שִׁיֵּר כָּל שֶׁהוּא, בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִין – קָנָת כָּל שֶׁכָּתַב לָהּ.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּנְשׂוּאָה. אֲבָל אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ אֲרוּסָה אוֹ לִגְרוּשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁיֵּר כְּלוּם – הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, וּמַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת.
ה. אֲרוּסָה. מקודשת שעדיין לא נכנסה לחופה.
ו. הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְאֶחָד מִבָּנָיו וּלְאַחֵר זָר – קָנָה הָאַחֵר חֲצִי הַנְּכָסִים בְּמַתָּנָה, וְנִשְׁאַר הַחֵצִי לְבָנָיו; וְהַבֵּן שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ – אַפִּטְרוֹפּוֹס עַל שְׁאָר אֶחָיו.
ז. וְכֵן אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ וּלְאַחֵר – הָאַחֵר קָנָה מֶחֱצָה, וְאִשְׁתּוֹ אַפִּטְרוֹפְּיָא עַל הַמֶּחֱצָה.
ח. כָּל אִשָּׁה שֶׁקָּנָת כָּל נִכְסֵי בַּעְלָהּ בְּמַתָּנָה – אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ, וְתִקָּרַע. לְפִיכָךְ, אִם יָצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב, וְהָלְכוּ כָּל הַנְּכָסִים בְּחוֹבוֹ שֶׁקָּדַם הַמַּתָּנָה – תִּשָּׁאֵר הִיא בְּלֹא כְלוּם, וְלֹא תִּקַּח בִּכְתֻבָּתָהּ שֶׁקָּדְמָה הַחוֹב, שֶׁאֻמְדַּן דַּעְתָּהּ הוּא שֶׁבַּהֲנָיָה שֶׁבָּאָה לָהּ בִּשְׁמוּעָה זוֹ שֶׁכָּתַב לָהּ כָּל נְכָסָיו, אִבְּדָה כָּל זְכוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּנְּכָסִים חוּץ מִמַּתָּנָה זוֹ.
ח. אִם יָצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב וְהָלְכוּ כָּל הַנְּכָסִים בְּחוֹבוֹ שֶׁקָּדַם הַמַּתָּנָה. שהבעל לווה קודם שנתן את נכסיו לאשתו במתנה, ואז משועבדים הנכסים למלווה ויכול לגבות אותם אף לאחר שניתנו לאישה במתנה. וְלֹא תִּקַּח בִּכְתֻבָּתָהּ שֶׁקָּדְמָה הַחוֹב. אף שכתובתה קודמת לחוב, אינה יכולה להוציא מהנושה. אִבְּדָה כָּל זְכוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּנְּכָסִים חוּץ מִמַּתָּנָה זוֹ. מחלה על שאר זכויותיה בנכסי הבעל (שהרי זכויות אלו אינן נחשבות בעיניה לאחר שקיבלה כל נכסיו), וממילא כתובתה אינה בת תוקף.
ט. וְכֵן הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְבָנָיו, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת, בֵּין בָּרִיא בֵּין שְׁכִיב מְרַע, וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ עִמָּהֶן קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, הוֹאִיל וְעָשָׂה אוֹתָהּ שֻׁתָּף בֵּין הַבָּנִים וְלֹא מִחָת – אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ, וְאֵינָהּ טוֹרֶפֶת מִנְּכָסִים אֵלּוּ כְּלוּם. אֲבָל מִנְּכָסִים שֶׁיָּבֹאוּ לוֹ אַחַר אֵלּוּ – נוֹטֶלֶת מֵהֶן כְּתֻבָּתָהּ.
ט. הוֹאִיל וְעָשָׂה אוֹתָהּ שֻׁתָּף בֵּין הַבָּנִים וְלֹא מִחָת אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ. מכיוון שנתן לה חלק בנכסים ולא מחתה, שלא אמרה שהנכסים משועבדים לכתובתה והיא צריכה לקבל כתובתה, יש להניח שמחלה על שיעבוד כתובתה בנכסים אלו תמורת הקרקע שקיבלה.
י. כָּתַב לָהּ עִמָּהֶן מִטַּלְטְלִין בִּלְבַד, אוֹ שֶׁשִּׁיֵּר לְעַצְמוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת. וְתַקָּנַת גְּאוֹנִים הִיא שֶׁאֲפִלּוּ שִׁיֵּר מִטַּלְטְלִין כָּל שֶׁהוּא כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת: 'מִמַּה שֶּׁשִּׁיֵּר אֲנִי גּוֹבָה', וּמִתּוֹךְ שֶׁתֵּרֵד לְמַה שֶּׁשִּׁיֵּר, תֵּרֵד לִשְׁאָר נְכָסִים וְתִטְרֹף.
י. כָּתַב לָהּ עִמָּהֶן מִטַּלְטְלִין בִּלְבַד. שאינם חשובים כל כך, ומסתבר שלא תמחול מחמתם. אוֹ שֶׁשִּׁיֵּר לְעַצְמוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא. שהיא סומכת על קרקע זו לגבות ממנה. וְתַקָּנַת גְּאוֹנִים הִיא וכו'. מכיוון שהגאונים תיקנו שגם המיטלטלין של הבעל משועבדים לכתובה (הלכות אישות טז,ז), לכן אין הבדל בהלכה כאן בין שייר קרקע לשייר מיטלטלין, שגם על מיטלטלין היא סומכת ולא ויתרה על השיעבוד כלל.
יא. הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְבָנָיו וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ חֵלֶק עִמָּהֶן, וּמֵת אֶחָד מִן הַבָּנִים בְּחַיָּיו – הֲרֵי זוֹ גּוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ מֵחֵלֶק זֶה שֶׁמֵּת, שֶׁלֹּא אִבְּדָה זְכוּתָהּ אֶלָּא מִלִּטְרֹף מֵהֶן.
יא. שֶׁלֹּא אִבְּדָה זְכוּתָהּ אֶלָּא מִלִּטְרֹף מֵהֶן. להוציא מהבנים עצמם, אבל לאחר שמת זכה אביו בנכסיו, ויכולה לגבות כתובתה מנכסים שבאו לידי בעלה לאחר מכן כדלעיל ה"ט.
יב. הָרוֹצָה לְהִנָּשֵׂא, וְכָתְבָה כָּל נְכָסֶיהָ בֵּין לִבְנָהּ בֵּין לְאַחֵר וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת, וְנִתְגָּרְשָׁה אוֹ מֵת בַּעְלָהּ – מַתְּנָתָהּ בְּטֵלָה, שֶׁזּוֹ מַבְרַחַת הִיא, וְלֹא כָּתְבָה כָּל נְכָסֶיהָ אֶלָּא לְהַבְרִיחַ מִבַּעְלָהּ שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה, וּכְשֶׁתִּהְיֶה צְרִיכָה לָהֶן יַחְזְרוּ לָהּ. לְפִיכָךְ, אִם מֵתָה הִיא בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ – קָנָה הַמְקַבֵּל מַתָּנָה אֶת הַכֹּל. וְאִם שִׁיְּרָה כְּלוּם, אֲפִלּוּ מִטַּלְטְלִין – מַתְּנָתָהּ קַיֶּמֶת, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת.
יב. וְנִתְגָּרְשָׁה אוֹ מֵת בַּעְלָהּ מַתְּנָתָהּ בְּטֵלָה. אבל בזמן שהם נשואים המתנה בחזקת המקבל, ולכן הבעל אינו אוכל פירות (הלכות אישות כב,ט). וְלֹא כָּתְבָה כָּל נְכָסֶיהָ אֶלָּא לְהַבְרִיחַ מִבַּעְלָהּ שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה. שאם הייתה רוצה לתת מתנה גמורה הייתה משיירת לעצמה. וְאִם שִׁיְּרָה כְּלוּם. אם השאירה לעצמה משהו.
יג. כָּל הַנּוֹתְנִין כָּל נִכְסֵיהֶם, כְּשֶׁתִּבְטַל הַמַּתָּנָה וְיַחְזְרוּ כָּל הַנְּכָסִים לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים – אֵין הַמְקַבֵּל מַתָּנָה מַחֲזִיר פֵּרוֹת שֶׁאָכַל, שֶׁאֲפִלּוּ נָתַן הָאָדָם מַתָּנָה בְּפֵרוּשׁ עַל מְנַת לְהַחֲזִיר כָּל יְמֵי חַיֵּי פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת כָּל זְמַן הַמַּתָּנָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יג. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,ט.
יד. מִי שֶׁשָּׁלַח כֵּלִים מִמְּדִינַת הַיָּם, וְאָמַר: 'יִתְּנוּ אֵלּוּ לְבָנַי' – הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּתְנוּ לַבָּנִים וְלַבָּנוֹת: הָרָאוּי לַבָּנִים – לַבָּנִים, כְּגוֹן סְפָרִים וּכְלֵי מִלְחָמָה, וְהָרָאוּי לַבָּנוֹת, כְּגוֹן כְּלֵי מֶשִׁי הַצְּבוּעִין וַחֲלִי זָהָב – יִטְּלוּ אוֹתוֹ הַבָּנוֹת. הָיוּ רְאוּיִין לִזְכָרִים וְלִנְקֵבוֹת – יִטְּלוּ אוֹתָן הַזְּכָרִים.
וְכֵן הַמְשַׁלֵּחַ כֵּלִים לְבֵיתוֹ סְתָם, וְהָיוּ בָּהֶן כֵּלִים הָרְאוּיִין לַבָּנוֹת – יִטְּלוּ אוֹתָן בְּנוֹתָיו; אֻמְדַּן דַּעַת הוּא שֶׁלָּהֶן שָׁלַח. וְאִם אֵין לוֹ בָּנוֹת אוֹ שֶׁהָיוּ בְּנוֹתָיו נְשׂוּאוֹת – יִטְּלוּ אוֹתָן נְשֵׁי בָּנָיו, שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה שֶׁלָּהֶן שָׁלַח.
יד. הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּתְנוּ לַבָּנִים וְלַבָּנוֹת וכו'. שיש להניח שלכך התכוון. וַחֲלִי. תכשיט. הָיוּ רְאוּיִין לִזְכָרִים וְלִנְקֵבוֹת. כלים שראויים גם לבנים וגם לבנות. יִטְּלוּ אוֹתָן הַזְּכָרִים. שהרי אמר 'יתנו אלו לבני' (מל"מ ועוד), ויש מפרשים מפני שדעת האב קרובה יותר אל הזכרים (מ"מ).
טו. הַמַּשִּׂיא בְּנוֹ הַגָּדוֹל לִבְתוּלָה בַּבַּיִת – קָנָה הַבַּיִת, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נִשּׂוּאִים רִאשׁוֹנִים לְזֶה הַבֵּן, וְלֹא הִשִּׂיא הָאָב בֵּן אַחֵר קֹדֶם לוֹ, וְלֹא שִׁיֵּר הָאָב בְּזֶה הַבַּיִת שֶׁיִּחֵד לוֹ כְּלוּם. וּדְבָרִים אֵלּוּ כַּהֲלָכָה שֶׁאֵין לָהּ טַעַם הֵן, וְנָגְעוּ חֲכָמִים בְּדָבָר זֶה מֵאֻמְדַּן הַדַּעַת, שֶׁמֵּרֹב שִׂמְחָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ גָּמַר וְהִקְנָהוּ הַבַּיִת, שֶׁהֲרֵי לֹא שִׁיֵּר בּוֹ לְעַצְמוֹ כְּלוּם. לְפִיכָךְ אִם שִׁיֵּר שָׁם אֲפִלּוּ פַּךְ אֶחָד – לֹא קָנָה הַבַּיִת.
יִחֵד לוֹ בַּיִת וּכְלֵי בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁיֵּר בַּבַּיִת כְּלִי אֶחָד לְעַצְמוֹ אוֹ הָיָה לוֹ שָׁם אוֹצָר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – קָנָה כְּלֵי הַבַּיִת, אֲבָל הַבַּיִת לֹא קָנָה.
טו. הַמַּשִּׂיא בְּנוֹ הַגָּדוֹל לִבְתוּלָה בַּבַּיִת קָנָה הַבַּיִת. שדרכם הייתה לבנות בית לבן הבכור שמתחתן ולערוך שם את החופה. וְלֹא שִׁיֵּר הָאָב בְּזֶה הַבַּיִת שֶׁיִּחֵד לוֹ כְּלוּם. שפינה כל כליו משם. וּדְבָרִים אֵלּוּ כַּהֲלָכָה שֶׁאֵין לָהּ טַעַם הֵן. דרך ההקנאה אינה מובנת, והיא כעין גזרה (אבל הטעם לתקנה זו מובן כמבואר בסמוך, ראה תוספות גיטין יד,א).
שֶׁשִּׁיֵּר בַּבַּיִת כְּלִי אֶחָד לְעַצְמוֹ. שהאבא השאיר לעצמו. אוֹצָר. מחסן.
טז. יִחֵד לוֹ בַּיִת וַעֲלִיָּה – בַּיִת קָנָה, עֲלִיָּה לֹא קָנָה. וְכֵן אִם יִחֵד לוֹ בַּיִת וְאַכְסַדְרָה – לֹא קָנָה אַכְסַדְרָה. שְׁנֵי בָּתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה – לֹא קָנָה אֶלָּא הָאֶחָד שֶׁנָּשָׂא בּוֹ.
טז. וַעֲלִיָּה. קומה עליונה. עֲלִיָּה לֹא קָנָה. שאינה עיקר הדירה. וְאַכְסַדְרָה. חדר כניסה שלפני הבית. שְׁנֵי בָּתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה. בית חיצוני ובית פנימי.
יז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּנִשּׂוּאִין שֶׁשְּׁנַיִם שֶׁהָיוּ בֵּינֵיהֶן שִׁדּוּכִין, וּפָסַק זֶה עַל יְדֵי בְּנוֹ וְזֶה עַל יְדֵי בִּתּוֹ, וְאָמְרוּ: 'כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ?' – 'כָּךְ וְכָךְ', 'וְכַמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ?' – 'כָּךְ וְכָךְ', וְעָמְדוּ וְקִדְּשׁוּ – קָנוּ בָּאֲמִירָה. וְאֵינָן קוֹנִין בַּאֲמִירָה זוֹ עַד שְׁעַת הַנִּשּׂוּאִין, שֶׁכָּל הַפּוֹסֵק – דַּעְתּוֹ לִכְנֹס.
וּצְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ הַדְּבָרִים שֶׁפָּסְקוּ מְצוּיִין בִּרְשׁוּתָן, שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּדְבָרִים אֵלּוּ לֹא נִתְּנוּ לְהִכָּתֵב, לְפִיכָךְ אֵינָן בִּשְׁטָר עַד שֶׁיִּטְרֹף בָּהֶן.
יז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות אישות כג,יג-יד. שֶׁשְּׁנַיִם שֶׁהָיוּ בֵּינֵיהֶן שִׁדּוּכִין. שהסכימו ביניהם על נישואי ילדיהם. וּפָסַק זֶה עַל יְדֵי בְּנוֹ. התחייב בשביל בנו. קָנוּ בָּאֲמִירָה. ללא מעשה קניין. שֶׁכָּל הַפּוֹסֵק דַּעְתּוֹ לִכְנֹס. ההתחייבות מותנית בקיום הנישואין.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מכירה כב,א. לְפִיכָךְ אֵינָן בִּשְׁטָר עַד שֶׁיִּטְרֹף בָּהֶן. אין להם תוקף של שטר שניתן לגבות בו מנכסים משועבדים.
יח. הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה, אֲפִלּוּ קִדְּשָׁהּ בְּאֶלֶף דִּינָר, בֵּין שֶׁחָזְרָה הִיא בֵּין שֶׁחָזַר הוּא, בֵּין שֶׁמֵּת הוּא בֵּין שֶׁמֵּתָה הִיא – אֵין הַקִּדּוּשִׁין חוֹזְרִין לְעוֹלָם, אֶלָּא הֲרֵי הֵן מַתָּנָה גְּמוּרָה שֶׁאֵין לָהּ חֲזָרָה.
יח. בֵּין שֶׁחָזְרָה הִיא. שאינה רוצה להיכנס לחופה אלא מעוניינת לקבל גט מן הקידושין. אֵין הַקִּדּוּשִׁין חוֹזְרִין לְעוֹלָם. האיש אינו מקבל חזרה את הכסף שנתן.
יט. וְאִם הָיוּ קִדּוּשֵׁי טָעוּת – חוֹזְרִין הַמָּעוֹת.
יט. וְאִם הָיוּ קִדּוּשֵׁי טָעוּת. והתברר שמתחילה לא חלו כלל הקידושין.
כ. וְהַמְקַדֵּשׁ אֲחוֹתוֹ – הַמָּעוֹת מַתָּנָה; אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּעֲרָיוֹת, וְאֵין זֶה טוֹעֶה, אֶלָּא גָּמַר וְנָתַן לְשֵׁם מַתָּנָה.
כא. הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו, בֵּין מְרֻבִּין בֵּין מוּעָטִין, בֵּין שֶׁאָכַל שָׁם סְעוּדַת אֵרוּסִין בֵּין שֶׁלֹּא אָכַל, בֵּין שֶׁמֵּת הוּא בֵּין שֶׁמֵּתָה הִיא, אוֹ שֶׁחָזַר בּוֹ הָאִישׁ – יַחְזְרוּ הַסִּבְלוֹנוֹת כֻּלָּם, חוּץ מִן הַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה.
כא. הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו. מתנות לכלה ולמשפחתה לאחר הקידושין. סְעוּדַת אֵרוּסִין. סעודה לכבוד הקידושין.
כב. וְכֵן כֵּלִים מוּעָטִין שֶׁשָּׁלַח לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן שָׁם בְּבֵית אָבִיהָ: אִם נִשְׁתַּמְּשָׁה בָּהֶן וּבָלוּ אוֹ אָבְדוּ – אֵינָן מִשְׁתַּלְּמִין; אֲבָל אִם הָיוּ קַיָּמִין – חוֹזֵר הַכֹּל, וְגוֹבֶה אוֹתָן בְּבֵית דִּין, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁלֹּא שְׁלָחָן אֶלָּא דֶּרֶךְ נוֹי בִּלְבַד.
כב. כֵּלִים מוּעָטִין. מעט בגדים לכלה. שֶׁלֹּא שְׁלָחָן אֶלָּא דֶּרֶךְ נוֹי בִּלְבַד. כדי שכלתו תהיה נאה. ומכיוון שלבסוף לא נשאה, חוזרת המתנה אליו. [הערה: המילה נוי נכתבת ומנוקדת על ידי הרמב"ם בפה"מ: נוֹאִי.]
כג. חָזְרָה הִיא בּוֹ – חוֹזֵר הַכֹּל, וַאֲפִלּוּ הַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה נוֹתֶנֶת דָּמָיו בְּזוֹל, וּכְבָר הִסְכִּימוּ גְּאוֹנִים שֶׁאִם הָיוּ דְּמֵי הַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה שִׁשָּׁה – מְשַׁלֶּמֶת אַרְבָּעָה אִם חָזְרָה בָּהּ, שֶׁלֹּא נָתַן לָהּ מַתָּנָה זוֹ אֶלָּא וְדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר בּוֹ.
כג. נוֹתֶנֶת דָּמָיו בְּזוֹל וכו'. מעריכים את המאכלים לא במחירם הראוי, אלא במחיר הזול (בניכוי שליש מהמחיר, כמבואר בסמוך). שזה השווי של הנאתה מן המאכל שהרי הייתה יכולה לאכול אוכל זול יותר (השווה הלכות נזקי ממון ג,ב). שֶׁלֹּא נָתַן לָהּ מַתָּנָה זוֹ אֶלָּא וְדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר בּוֹ. ולכן אם חזרה היא בו משלמת גם על מה שאכלה.
כד. הוֹרוּ רַבּוֹתַי, שֶׁאִם הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל אָרוּס סְעוּדָה וְיַאֲכִיל רֵעָיו אוֹ יְחַלֵּק מָעוֹת לְשַׁמָּשִׁין וְחַזָּנִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְעָשָׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין כָּל הָעָם, וְחָזְרָה בּוֹ – מְשַׁלֶּמֶת הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי גָּרְמָה לוֹ לְאַבֵּד מָמוֹנוֹ, וְכָל הַגּוֹרֵם לְאַבֵּד מָמוֹן חֲבֵרוֹ מְשַׁלֵּם; וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ לוֹ עֵדִים כַּמָּה הוֹצִיא, שֶׁאֵין זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.
כד. וְכָל הַגּוֹרֵם לְאַבֵּד מָמוֹן חֲבֵרוֹ מְשַׁלֵּם. ראה הלכות חובל ומזיק ז,ז. שֶׁאֵין זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. שלא ניתן לקבוע את הסכום על סמך שבועה שהוציא כך וכך אלא רק על פי עדים (שלא כניזק ונגזל שנוטלים כטענתם על ידי שבועה, ראה שם הי"ז, הלכות גזלה ד,א).

תקציר הפרק 

🤔 בטעות שמתי צ'ק בכספת הלא-נכונה, אפשר להתחרט?
הסיפור הבא התרחש באמת: אדם, נקרא לו שלמה, קיבל הזמנה לחתונה. ביום האירוע התלבש שלמה במיטב מחלצותיו והגיע לאולם עם מעטפה ובה צ'ק מכובד ביותר. מיד עם היכנסו, הכניס את המעטפה לכספת המתנות והחל להסתובב קצת בין האורחים. להפתעתו הוא לא זיהה אף אחד, וכשעיין בהזמנה, הבין את הסיבה: הוא הגיע בטעות ביום הלא-נכון, לחתונה הלא-נכונה… הלכתית הוא יכול היה לדרוש את המתנה בחזרה, שכן "לעולם אומדין דעת הנותן", וכאשר הדברים מוכיחים שהמתנה מבוססת על טעות – היא מבוטלת (הלכה א), אך גיבורנו, היה מספיק נדיב כדי להשאיר את הצ'ק לחתן ולכלה שלא הכיר… 🙏🏽

🤷‍ הטבעת שלעולם לא תוכל לקבל בחזרה
הביטוי "נישואין קתולים" מתאר הליך בלתי הפיך שלא ניתן לבטל. היהדות, להבדיל, מכירה בגירושין, ובכל זאת בפרקנו יש מעין "נישואין קתולים", אך לא בין גבר לאישה, אלא בין דמי הקידושין והאישה שקיבלה אותם: "המקדש את האישה, אפילו קידשה באלף דינר, בין שחזרה היא, בין שחזר הוא… אין הקידושין חוזרין לעולם" שכן כסף זה הוא מתנה גמורה מהגבר לאישה (הלכה יח). כיום נעשים הקידושין בטבעת, וגם היא שייכת לאישה שקיבלה אותה מתחת לחופה, ולא משנה מי חטף "רגליים קרות" וביטל את המשך תהליך הנישואין 💔

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות זכייה ומתנה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כתב אדם כל נכסיו לארוסתו – האם קנתה?

2.גרושה שקודם נישואיה נתנה כל נכסיה לבנה – האם קנה קניין גמור?

3.קידש אישה במיליון דולר ולא נישאו – האם הכסף חוזר אליו?

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן