א. אֵלּוּ מְקוֹמוֹת בָּאָדָם שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין בַּבַּהֶרֶת: תּוֹךְ הָעַיִן, וְתוֹךְ הָאֹזֶן, וְתוֹךְ הַחֹטֶם, וְתוֹךְ הַפֶּה, וְהַקְּמָטִים שֶׁבַּבֶּטֶן, וְהַקְּמָטִים שֶׁבַּצַּוָאר, וְתַחַת הַדַּד, וּבֵית הַשֶּׁחִי, וְכַף הָרֶגֶל, וְהַצִּפֹּרֶן, וְהָרֹאשׁ וְהַזָּקָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שֵׂעָר, וְהַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה הַמּוֹרְדִין.
כָּל אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת אֵין מִתְטַמְּאִין בַּנְּגָעִים, וְאֵין מִצְטָרְפִין בַּנְּגָעִים, וְלֹא הַנֶּגַע פּוֹשֶׂה לְתוֹכָן, וְאֵין מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה, וְאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ" (ויקרא יג,ב; יג,ד; יג,יא), וְכָל אֵלּוּ אֵינָם עוֹר גָּלוּי, אֶלָּא מֵהֶן שֶׁאֵינוֹ עוֹר, וּמֵהֶן שֶׁהוּא עוֹר וְהוּא מְכֻסֶּה וְאֵינוֹ גָּלוּי. וְאֹדֶם הַשְּׂפָתַיִם נִדּוֹן כְּבֵית הַסְּתָרִים, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים.
כָּל אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת אֵין מִתְטַמְּאִין בַּנְּגָעִים, וְאֵין מִצְטָרְפִין בַּנְּגָעִים, וְלֹא הַנֶּגַע פּוֹשֶׂה לְתוֹכָן, וְאֵין מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה, וְאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ" (ויקרא יג,ב; יג,ד; יג,יא), וְכָל אֵלּוּ אֵינָם עוֹר גָּלוּי, אֶלָּא מֵהֶן שֶׁאֵינוֹ עוֹר, וּמֵהֶן שֶׁהוּא עוֹר וְהוּא מְכֻסֶּה וְאֵינוֹ גָּלוּי. וְאֹדֶם הַשְּׂפָתַיִם נִדּוֹן כְּבֵית הַסְּתָרִים, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים.
ב. הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן שֶׁנָּשַׁר כָּל שְׂעָרָן, וְהַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה שֶׁהֶעֱלוּ צָרֶבֶת – מִטַּמְּאִין בַּבַּהֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאֵינָן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְאֵין נֶגַע עוֹר הַבָּשָׂר פּוֹשֶׂה לְתוֹכָן, וְאֵינָן מְטַמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה, אֲבָל מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן.
ב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,ד, ה,יא. וְאֵינָן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וכו'. ראה גם לעיל ה,ה. וְאֵינָן מְטַמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה. במקרה שהנגע שבעור הבשר מקיף אותם אין הם נחשבים כבשר חי המטמא את הנגע משום מחיה. אֲבָל מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן. כיוון שהם ראויים להיטמא בבהרת (ראה לקמן ז,ו).
ג. בַּהֶרֶת הַסְּמוּכָה לָרֹאשׁ אוֹ לָעַיִן וְלָאֹזֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אוֹ לַשְּׁחִין אוֹ לַמִּכְוָה – טָהוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר" (ויקרא יג,ג) – שֶׁיִּהְיֶה כָּל שֶׁחוּצָה לַנֶּגַע כְּעוֹר הַבָּשָׂר, וְרָאוּי לְפִשְׂיוֹן.
ג. בַּהֶרֶת הַסְּמוּכָה וכו'. שצמודה אליהם באופן שאין ביניהם עור אחר. הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר. משמע שהנגע מוקף מכל צדדיו בעור הבשר.
ד. אֵלּוּ בֶּהָרוֹת טְהוֹרוֹת: גּוֹי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְנִתְגַּיֵּר, הָיָה בָּעֻבָּר וְנוֹלַד, בַּקֶּמֶט וְנִגְלָה, בָּרֹאשׁ וּבַזָּקָן כְּשֶׁהָיָה בָּהֶן שֵׂעָר וְנִקְרְחוּ וְנָשַׁר כָּל הַשֵּׂעָר וְנִתְגַּלְּתָה הַבַּהֶרֶת, הָיְתָה בַּשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה כְּשֶׁהֵן מוֹרְדִין וְהֶעֱלוּ צָרֶבֶת – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת.
וְכֵן אִם הָיְתָה הַבַּהֶרֶת בָּרֹאשׁ אוֹ בַּזָּקָן קֹדֶם שֶׁיַּעֲלוּ שֵׂעָר מֵעוֹלָם, וְהֶעֱלוּ שֵׂעָר וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר, אוֹ שֶׁהָיְתָה הַבַּהֶרֶת בָּעוֹר, וְנַעֲשָׂה מְקוֹמָהּ שְׁחִין אוֹ מִכְוָה וְחָיוּ וַהֲרֵי הֵן כְּעוֹר הַבָּשָׂר, אַף עַל פִּי שֶׁתְּחִלָּתָהּ וְסוֹפָהּ טָמֵא, הוֹאִיל וְהָיְתָה טְהוֹרָה בֵּינְתַּיִם – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.
נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן, בֵּין שֶׁהֵעֵזּוּ אוֹ שֶׁכָּהוּ – יֵרָאוּ כַּתְּחִלָּה. כֵּיצַד? גּוֹי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כִּקְרוּם בֵּיצָה, וּלְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר נַעֲשֵׂית כַּשֶּׁלֶג, אוֹ שֶׁהָיְתָה כַּשֶּׁלֶג, וּלְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר נַעֲשָׂת כִּקְרוּם בֵּיצָה – תֵּרָאֶה כַּתְּחִלָּה. וְכֵן בַּקָּטָן שֶׁנּוֹלַד, וּבַקֶּמֶט שֶׁנִּגְלָה, וּבָרֹאשׁ וּבַזָּקָן שֶׁנִּקְרְחוּ, וּבַשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה שֶׁחָיוּ: אִם נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה אוֹתָן הַבֶּהָרוֹת – יֵרָאוּ כַּתְּחִלָּה; וְאִם לֹא נִשְׁתַּנּוּ – הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת.
וְכֵן אִם הָיְתָה הַבַּהֶרֶת בָּרֹאשׁ אוֹ בַּזָּקָן קֹדֶם שֶׁיַּעֲלוּ שֵׂעָר מֵעוֹלָם, וְהֶעֱלוּ שֵׂעָר וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר, אוֹ שֶׁהָיְתָה הַבַּהֶרֶת בָּעוֹר, וְנַעֲשָׂה מְקוֹמָהּ שְׁחִין אוֹ מִכְוָה וְחָיוּ וַהֲרֵי הֵן כְּעוֹר הַבָּשָׂר, אַף עַל פִּי שֶׁתְּחִלָּתָהּ וְסוֹפָהּ טָמֵא, הוֹאִיל וְהָיְתָה טְהוֹרָה בֵּינְתַּיִם – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.
נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן, בֵּין שֶׁהֵעֵזּוּ אוֹ שֶׁכָּהוּ – יֵרָאוּ כַּתְּחִלָּה. כֵּיצַד? גּוֹי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כִּקְרוּם בֵּיצָה, וּלְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר נַעֲשֵׂית כַּשֶּׁלֶג, אוֹ שֶׁהָיְתָה כַּשֶּׁלֶג, וּלְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר נַעֲשָׂת כִּקְרוּם בֵּיצָה – תֵּרָאֶה כַּתְּחִלָּה. וְכֵן בַּקָּטָן שֶׁנּוֹלַד, וּבַקֶּמֶט שֶׁנִּגְלָה, וּבָרֹאשׁ וּבַזָּקָן שֶׁנִּקְרְחוּ, וּבַשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה שֶׁחָיוּ: אִם נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה אוֹתָן הַבֶּהָרוֹת – יֵרָאוּ כַּתְּחִלָּה; וְאִם לֹא נִשְׁתַּנּוּ – הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת.
ד. גּוֹי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְנִתְגַּיֵּר הָיָה בָּעֻבָּר וְנוֹלַד. שהגוי והעובר אינם מיטמאים בנגעים (לקמן ט,א), ואף על פי שהבהרת עודנה בעורם לאחר הגיור או הלידה אין היא מטמאת. בַּקֶּמֶט וְנִגְלָה. כגון באדם שמן שנעשה רזה שקפלי בשרו מתגלים (פה"מ נגעים ז,א).
קֹדֶם שֶׁיַּעֲלוּ שֵׂעָר מֵעוֹלָם. שהם מיטמאים כעור הבשר (לעיל ה,יא). וְנַעֲשָׂה מְקוֹמָהּ שְׁחִין אוֹ מִכְוָה. וכעת אין הבהרת שבתוכם נטמאת (ראה פה"מ נגעים ז,א).
בֵּין שֶׁהֵעֵזּוּ. נעשו בהירים יותר. אוֹ שֶׁכָּהוּ. אך לא כהו מארבע מראות נגעים.
קֹדֶם שֶׁיַּעֲלוּ שֵׂעָר מֵעוֹלָם. שהם מיטמאים כעור הבשר (לעיל ה,יא). וְנַעֲשָׂה מְקוֹמָהּ שְׁחִין אוֹ מִכְוָה. וכעת אין הבהרת שבתוכם נטמאת (ראה פה"מ נגעים ז,א).
בֵּין שֶׁהֵעֵזּוּ. נעשו בהירים יותר. אוֹ שֶׁכָּהוּ. אך לא כהו מארבע מראות נגעים.
ה. כָּל סְפֵק נְגָעִים חוּץ מִשְּׁנֵי הַסְּפֵקוֹת שֶׁמָּנִינוּ כְּבָר – טָהוֹר, עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַטֻּמְאָה. אֲבָל מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה – סְפֵקוֹ טָמֵא. כֵּיצַד? שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן, בָּזֶה בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָזֶה כְּסֶלַע, וְהִסְגִּירָן, וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ וַהֲרֵי בָּזֶה כְּסֶלַע וּבָזֶה כְּסֶלַע, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן פָּשְׂתָה, בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד – הֲרֵי זֶה טָהוֹר; שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁוַּדַּאי פָּשָׂה הַנֶּגַע בָּזֶה, הוֹאִיל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ הִיא הַבַּהֶרֶת שֶׁפָּשְׂתָה – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, עַד שֶׁיֵּדַע בְּאֵיזֶה נֶגַע טִמְּאוֹ.
ה. כָּל סְפֵק נְגָעִים… טָהוֹר. ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות טו,ד. חוּץ מִשְּׁנֵי הַסְּפֵקוֹת שֶׁמָּנִינוּ כְּבָר. לעיל ב,ט, ד,ו. נִזְקַק לַטֻּמְאָה. הוחלט. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁוַּדַּאי פָּשָׂה הַנֶּגַע בָּזֶה וכו'. גם במקרה ששתי הבהרות הן באדם אחד, ועל כל פנים אחד מהנגעים שלו פשה, אין הוא נטמא בכך מכיוון שאין כאן ידיעה איזה אחד מהנגעים שלו פשה.
ו. מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה סְפֵקוֹ טָמֵא כֵּיצַד? שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן, וּבָזֶה בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָזֶה כְּסֶלַע, וְהִסְגִּירָן, וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ וַהֲרֵי בָּזֶה כְּסֶלַע וְעוֹד וּבָזֶה כְּסֶלַע וְעוֹד – שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים. חָזְרוּ שְׁנֵיהֶן לִהְיוֹת כְּסֶלַע, שֶׁהֲרֵי הָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן מֵאֶחָד מֵהֶן, הוֹאִיל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶה הוּא – שְׁנֵיהֶם בְּטֻמְאָתָן, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ שְׁנֵיהֶן לִהְיוֹת כַּגְּרִיס. וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ: מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה – סְפֵקוֹ טָמֵא.
וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן שֶׁקָּדַם אֶת הַבַּהֶרֶת וְשֵׂעָר לָבָן שֶׁהֲפָכַתּוּ הַבַּהֶרֶת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ זֶה שֶׁקָּדַם מִזֶּה שֶׁנֶּהְפַּךְ: אִם מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר נִסְתַּפֵּק לוֹ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר; וְאִם אַחַר הֶחְלֵט – הֲרֵי זֶה טָמֵא, אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ שְׂעַר אֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶה הָלַךְ, אִם הַשֵּׂעָר שֶׁהָיָה סִימַן טֻמְאָה אוֹ הַשֵּׂעָר הָאַחֵר.
וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן שֶׁקָּדַם אֶת הַבַּהֶרֶת וְשֵׂעָר לָבָן שֶׁהֲפָכַתּוּ הַבַּהֶרֶת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ זֶה שֶׁקָּדַם מִזֶּה שֶׁנֶּהְפַּךְ: אִם מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר נִסְתַּפֵּק לוֹ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר; וְאִם אַחַר הֶחְלֵט – הֲרֵי זֶה טָמֵא, אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ שְׂעַר אֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶה הָלַךְ, אִם הַשֵּׂעָר שֶׁהָיָה סִימַן טֻמְאָה אוֹ הַשֵּׂעָר הָאַחֵר.
ו. חָזְרוּ שְׁנֵיהֶן לִהְיוֹת כְּסֶלַע שֶׁהֲרֵי הָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן מֵאֶחָד מֵהֶן. אך בשני יש עדיין פשיון כל עוד לא יחזור להיות כגריס.
וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן שֶׁקָּדַם אֶת הַבַּהֶרֶת. שבכגון כך אין זה סימן טומאה (לעיל ב,ו). וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ זֶה שֶׁקָּדַם מִזֶּה שֶׁנֶּהְפַּךְ. אינו יודע להבחין בין השער הטהור לשער שהוא סימן טומאה. אִם מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר נִסְתַּפֵּק לוֹ. וכן אם נסתפק לו במקרה שבא בתחילה.
וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן שֶׁקָּדַם אֶת הַבַּהֶרֶת. שבכגון כך אין זה סימן טומאה (לעיל ב,ו). וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ זֶה שֶׁקָּדַם מִזֶּה שֶׁנֶּהְפַּךְ. אינו יודע להבחין בין השער הטהור לשער שהוא סימן טומאה. אִם מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר נִסְתַּפֵּק לוֹ. וכן אם נסתפק לו במקרה שבא בתחילה.
ז. מִי שֶׁבָּא אֵצֶל כֹּהֵן, וְרָאָהוּ שֶׁהוּא צָרִיךְ הֶסְגֵּר אוֹ שֶׁהוּא פָּטוּר, וְעַד שֶׁלֹּא הִסְגִּירוֹ אוֹ עַד שֶׁלֹּא פְּטָרוֹ נוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה – הֲרֵי זֶה יַחֲלִיט. וְכֵן אִם רָאָהוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה, וְקֹדֶם שֶׁיַּחֲלִיטוֹ וְיֹאמַר לוֹ: 'טָמֵא אַתָּה' הָלְכוּ לָהֶם סִימָנֵי טֻמְאָה: אִם הָיָה בַּתְּחִלָּה אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן – יַסְגִּיר; וְאִם הָיָה בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ לְאַחַר הֶפְטֵר – יִפְטֹר אוֹתוֹ.
ז. וְקֹדֶם שֶׁיַּחֲלִיטוֹ וְיֹאמַר לוֹ טָמֵא אַתָּה. שכל עוד לא אומר הכהן: 'טמא' אין הוא טמא (לקמן ט,ב). אִם הָיָה בַּתְּחִלָּה אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן יַסְגִּיר וכו'. כדין בהרת שאין בה סימני טומאה (לעיל א,י).
וְאֵין מִצְטָרְפִין בַּנְּגָעִים. שאם יש בהם נגע אין הוא מצטרף לנגע שבעור הבשר להשלימו לשיעור גריס. וְאֵין מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה. במקרה שהנגע מקיף אותם אין הם נחשבים כבשר חי המטמא את הנגע משום מחיה (ראה פה"מ נגעים ו,ח). וְאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן. שאדם שפרחה הצרעת בכולו הרי הוא טהור (לקמן ז,א), ואף על פי שלא פרחה במקומות אלו (וראה גם שם ה"ו). מֵהֶן שֶׁאֵינוֹ עוֹר. כגון הציפורן, הראש והזקן, והשחין והמכווה המורדין. וְאֹדֶם הַשְּׂפָתַיִם נִדּוֹן כְּבֵית הַסְּתָרִים. כיוון שהוא מכוסה כאשר סוגרים את הפה.