א. בַּעֲלֵי דִּינִין שֶׁבָּאוּ לְבֵית דִּין, טָעַן הָאֶחָד וְאָמַר: 'מָנֶה יֵשׁ לִי אֵצֶל זֶה שֶׁהִלְוִיתִיהוּ' אוֹ 'שֶׁהִפְקַדְתִּי אֶצְלוֹ' אוֹ 'שֶׁגָּזַל מִמֶּנִּי' אוֹ 'שֶׁיֵּשׁ לִי אֶצְלוֹ בִּשְׂכָרִי' וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְהֵשִׁיב הַנִּטְעָן וְאָמַר: 'אֵינִי חַיָּב לְךָ כְּלוּם' אוֹ 'אֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם' אוֹ 'שֶׁקֶר הוּא טוֹעֵן' – אֵין זוֹ תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה.
אֶלָּא אוֹמְרִין בֵּית דִּין לַנִּטְעָן: 'הָשֵׁב עַל טַעֲנָתוֹ וּפָרֵשׁ הַתְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ זֶה טַעֲנָתוֹ, וֶאֱמֹר אִם לָוִיתָה מִמֶּנּוּ אוֹ לֹא לָוִיתָה', 'הִפְקִיד אֶצְלְךָ אוֹ לֹא הִפְקִיד', 'גְּזַלְתּוֹ אוֹ לֹא גְּזַלְתּוֹ', 'שָׂכַרְתָּה אוֹתוֹ אוֹ לֹא שָׂכַרְתָּה', וְכֵן בִּשְׁאָר הַטְּעָנוֹת.
וּמִפְּנֵי מָה אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ תְּשׁוּבָה זוֹ? שֶׁמָּא טוֹעֶה הוּא בְּדַעְתּוֹ וְיָבֹא לְהִשָּׁבַע עַל שֶׁקֶר, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁהִלְוָהוּ כְּמוֹ שֶׁטָּעַן, וְהֶחֱזִיר זֶה אֶת הַחוֹב לִבְנוֹ אוֹ לְאִשְׁתּוֹ אוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ מַתָּנָה כְּנֶגֶד הַחוֹב, וִידַמֶּה בְּדַעְתּוֹ שֶׁנִּפְטַר מִן הַחוֹב.
לְפִיכָךְ אוֹמְרִין לוֹ: 'הֵיאַךְ תֹּאמַר אֵינִי חַיָּב כְּלוּם, שֶׁמָּא אַתָּה מִתְחַיֵּב מִן הַדִּין לְשַׁלֵּם וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ? אֶלָּא הוֹדִיעַ לַדַּיָּנִין פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים וְהֵם יוֹדִיעוּךָ אִם אַתָּה חַיָּב אוֹ אֵין אַתָּה חַיָּב'. וַאֲפִלּוּ הָיָה חָכָם גָּדוֹל, אוֹמְרִין לוֹ: 'אֵין לְךָ הֶפְסֵד שֶׁתָּשִׁיב עַל טַעֲנָתוֹ וְתוֹדִיעוֹ כֵּיצַד אֵין אַתָּה חַיָּב לוֹ – מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ וְהֶחֱזַרְתָּה לוֹ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ דָּנִין בְּ'מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר' בְּכָל מָקוֹם'.
וְכֵן אִם טָעַן הַטּוֹעֵן וְאָמַר: 'זֶה חַיָּב לִי מָנֶה' אוֹ 'מָנֶה יֵשׁ לִי אֵצֶל זֶה' – אוֹמְרִין לוֹ: 'מֵאֵי זֶה פָּנִים? הִלְוִיתָה אוֹתוֹ אוֹ הִפְקַדְתָּ אֶצְלוֹ אוֹ הִזִּיק מָמוֹנְךָ? אֱמוֹר הֵיאַךְ נִתְחַיֵּב לְךָ', שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיְּדַמֶּה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ וְהוּא אֵינוֹ חַיָּב, כְּגוֹן שֶׁחֲשָׁדוֹ שֶׁגְּנָבוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'אֲנִי אֶתֵּן לְךָ מַתָּנָה' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.
הֲרֵי שֶׁטָּעַן עָלָיו שֶׁהִלְוָהוּ מָנֶה, וְהֵשִׁיב זֶה וְאָמַר: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם', וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא הַטּוֹעֵן עֵדִים שֶׁהִלְוָהוּ בִּפְנֵיהֶם, וְחָזַר הַנִּטְעָן וְאָמַר: 'כֵּן הָיָה, לָוִיתִי וּפָרַעְתִּי' – אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, אֶלָּא הֻחְזַק כַּפְרָן, וּמְשַׁלֵּם. אֲבָל אִם הֵשִׁיב: 'אֵינִי חַיָּב לְךָ כְּלוּם' אוֹ 'אֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם' אוֹ 'שֶׁקֶר אַתָּה טוֹעֵן' וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְהָלַךְ הַתּוֹבֵעַ וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁהִלְוָהוּ בִּפְנֵיהֶם, וְאָמַר הַנִּתְבָּע: 'כֵּן הָיָה, אֲבָל הֶחֱזַרְתִּי לוֹ פִּקְדוֹנוֹ' אוֹ 'פְּרַעְתִּיו חוֹבוֹ' – לֹא הֻחְזַק כַּפְרָן, וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר.
אֶלָּא אוֹמְרִין בֵּית דִּין לַנִּטְעָן: 'הָשֵׁב עַל טַעֲנָתוֹ וּפָרֵשׁ הַתְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ זֶה טַעֲנָתוֹ, וֶאֱמֹר אִם לָוִיתָה מִמֶּנּוּ אוֹ לֹא לָוִיתָה', 'הִפְקִיד אֶצְלְךָ אוֹ לֹא הִפְקִיד', 'גְּזַלְתּוֹ אוֹ לֹא גְּזַלְתּוֹ', 'שָׂכַרְתָּה אוֹתוֹ אוֹ לֹא שָׂכַרְתָּה', וְכֵן בִּשְׁאָר הַטְּעָנוֹת.
וּמִפְּנֵי מָה אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ תְּשׁוּבָה זוֹ? שֶׁמָּא טוֹעֶה הוּא בְּדַעְתּוֹ וְיָבֹא לְהִשָּׁבַע עַל שֶׁקֶר, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁהִלְוָהוּ כְּמוֹ שֶׁטָּעַן, וְהֶחֱזִיר זֶה אֶת הַחוֹב לִבְנוֹ אוֹ לְאִשְׁתּוֹ אוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ מַתָּנָה כְּנֶגֶד הַחוֹב, וִידַמֶּה בְּדַעְתּוֹ שֶׁנִּפְטַר מִן הַחוֹב.
לְפִיכָךְ אוֹמְרִין לוֹ: 'הֵיאַךְ תֹּאמַר אֵינִי חַיָּב כְּלוּם, שֶׁמָּא אַתָּה מִתְחַיֵּב מִן הַדִּין לְשַׁלֵּם וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ? אֶלָּא הוֹדִיעַ לַדַּיָּנִין פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים וְהֵם יוֹדִיעוּךָ אִם אַתָּה חַיָּב אוֹ אֵין אַתָּה חַיָּב'. וַאֲפִלּוּ הָיָה חָכָם גָּדוֹל, אוֹמְרִין לוֹ: 'אֵין לְךָ הֶפְסֵד שֶׁתָּשִׁיב עַל טַעֲנָתוֹ וְתוֹדִיעוֹ כֵּיצַד אֵין אַתָּה חַיָּב לוֹ – מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ וְהֶחֱזַרְתָּה לוֹ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ דָּנִין בְּ'מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר' בְּכָל מָקוֹם'.
וְכֵן אִם טָעַן הַטּוֹעֵן וְאָמַר: 'זֶה חַיָּב לִי מָנֶה' אוֹ 'מָנֶה יֵשׁ לִי אֵצֶל זֶה' – אוֹמְרִין לוֹ: 'מֵאֵי זֶה פָּנִים? הִלְוִיתָה אוֹתוֹ אוֹ הִפְקַדְתָּ אֶצְלוֹ אוֹ הִזִּיק מָמוֹנְךָ? אֱמוֹר הֵיאַךְ נִתְחַיֵּב לְךָ', שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיְּדַמֶּה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ וְהוּא אֵינוֹ חַיָּב, כְּגוֹן שֶׁחֲשָׁדוֹ שֶׁגְּנָבוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'אֲנִי אֶתֵּן לְךָ מַתָּנָה' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.
הֲרֵי שֶׁטָּעַן עָלָיו שֶׁהִלְוָהוּ מָנֶה, וְהֵשִׁיב זֶה וְאָמַר: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם', וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא הַטּוֹעֵן עֵדִים שֶׁהִלְוָהוּ בִּפְנֵיהֶם, וְחָזַר הַנִּטְעָן וְאָמַר: 'כֵּן הָיָה, לָוִיתִי וּפָרַעְתִּי' – אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, אֶלָּא הֻחְזַק כַּפְרָן, וּמְשַׁלֵּם. אֲבָל אִם הֵשִׁיב: 'אֵינִי חַיָּב לְךָ כְּלוּם' אוֹ 'אֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם' אוֹ 'שֶׁקֶר אַתָּה טוֹעֵן' וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְהָלַךְ הַתּוֹבֵעַ וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁהִלְוָהוּ בִּפְנֵיהֶם, וְאָמַר הַנִּתְבָּע: 'כֵּן הָיָה, אֲבָל הֶחֱזַרְתִּי לוֹ פִּקְדוֹנוֹ' אוֹ 'פְּרַעְתִּיו חוֹבוֹ' – לֹא הֻחְזַק כַּפְרָן, וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר.
ב. רָאוּהוּ עֵדִים שֶׁמָּנָה לוֹ מָעוֹת וְלֹא יָדְעוּ מַה הֵן, תְּבָעוֹ בַּדִּין וְאָמַר לוֹ: 'תֵּן לִי מָעוֹת שֶׁהִלְוִיתִיךָ', וְאָמַר: 'מַתָּנָה נְתַתָּם לִי' אוֹ 'פֵּרָעוֹן הָיוּ' – הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר. אָמַר: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם', וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ הָעֵדִים שֶׁמָּנָה בִּפְנֵיהֶן – הֻחְזַק כַּפְרָן, וּמְשַׁלֵּם. וּלְעוֹלָם אֵין אָדָם יֻחְזַק כַּפְרָן עַד שֶׁיִּכְפֹּר בְּבֵית דִּין, וְיָבֹאוּ שְׁנֵי עֵדִים וְיַכְחִישׁוּהוּ בְּמַה שֶּׁכָּפַר.
ב. שֶׁמָּנָה לוֹ מָעוֹת. שספר לו כסף תוך כדי נתינה. וְלֹא יָדְעוּ מַה הֵן. לשם מה נתן לו אותן. וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת. על טענת התובע, כמו בכל תביעה וכפירה שכופר בכל ואין עד שמעיד כנגדו.
ג. 'מָנֶה הִלְוִיתִיךָ', כָּפַר בְּבֵית דִּין וְאָמַר: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם', וּבָאוּ שְׁנֵי עֵדִים שֶׁלָּוָה מִמֶּנּוּ מָנֶה וּפְרָעוֹ, וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר: 'לֹא נִפְרַעְתִּי' – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁכָּל הָאוֹמֵר: 'לֹא לָוִיתִי' וּבָאוּ עֵדִים שֶׁלָּוָה, כְּאוֹמֵר: 'לֹא פָּרַעְתִּי', וְנִמְצָא הַלֹּוֶה אוֹמֵר: 'לֹא פָּרַעְתִּי' וְהָעֵדִים מְעִידִים שֶׁפָּרַע, וְהוֹדָאַת בַּעַל דִּין – כְּמֵאָה עֵד. וְאֵין הַמַּלְוֶה חַיָּב שְׁבוּעָה כְּלָל, שֶׁהֲרֵי הֻחְזַק זֶה כַּפְרָן.
וְכֵן אִם הוֹצִיא עָלָיו כְּתַב יָדוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, וְאָמַר: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, וְזֶה אֵינוֹ כְּתַב יָדִי', אִם הֻחְזַק כְּתַב יָדוֹ בְּבֵית דִּין אוֹ שֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהוּא כְּתַב יָדוֹ – הֲרֵי זֶה הֻחְזַק כַּפְרָן, וּמְשַׁלֵּם.
וְכֵן אִם הוֹצִיא עָלָיו כְּתַב יָדוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, וְאָמַר: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, וְזֶה אֵינוֹ כְּתַב יָדִי', אִם הֻחְזַק כְּתַב יָדוֹ בְּבֵית דִּין אוֹ שֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהוּא כְּתַב יָדוֹ – הֲרֵי זֶה הֻחְזַק כַּפְרָן, וּמְשַׁלֵּם.
ג. שֶׁכָּל הָאוֹמֵר לֹא לָוִיתִי וּבָאוּ עֵדִים שֶׁלָּוָה כְּאוֹמֵר לֹא פָּרַעְתִּי. מאחר שידוע על פי העדים שלווה ומתוך טענתו של הלווה עולה שמעולם לא פרע לו, דינו כמי שלווה ומודה שלא פרע. וְהוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵד. הודאתו שלא פרע מחייבת אותו אף כנגד העדים. וְאֵין הַמַּלְוֶה חַיָּב שְׁבוּעָה כְּלָל שֶׁהֲרֵי הֻחְזַק זֶה כַּפְרָן. גם אם הלווה יחזור ויטען לאחר שישלם שלווה ופרע פעמיים, ויבקש להשביע את המלווה שלא קיבל בתחילה את פירעון חובו (כפי שאפשר לתבוע במקרה רגיל של הלוואה – ראה הלכות מלווה ולווה יד,ב), אינו יכול לחייבו שבועה מפני שהוא הוחזק כשקרן.
ד. 'מָנֶה הִלְוִיתִיךָ וְהוּא לִי בְּיָדְךָ', וְאָמַר לוֹ הַנִּטְעָן: 'וַהֲלֹא פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי', וּבָאוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְאָמְרוּ: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם' – לֹא הֻחְזַק כַּפְרָן, שֶׁאֵין הָעֵדִים זוֹכְרִין אֶלָּא דָּבָר שֶׁהֵן עֵדִים בּוֹ. לְפִיכָךְ יִשָּׁבַע הַלֹּוֶה הֶסֵּת, וְיִפָּטֵר.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ: 'תֵּן לִי מָנֶה שֶׁהִלְוִיתִיךָ וְאַתָּה בְּצַד עַמּוּד פְּלוֹנִי', וְאָמַר הַנִּטְעָן: 'לֹא עָמַדְתִּי בְּצַד עַמּוּד זֶה מֵעוֹלָם', וּבָאוּ עֵדִים שֶׁעָמַד – לֹא הֻחְזַק כַּפְרָן, שֶׁאֵין אָדָם מֵשִׂים דַּעְתּוֹ לִדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ: 'תֵּן לִי מָנֶה שֶׁהִלְוִיתִיךָ וְאַתָּה בְּצַד עַמּוּד פְּלוֹנִי', וְאָמַר הַנִּטְעָן: 'לֹא עָמַדְתִּי בְּצַד עַמּוּד זֶה מֵעוֹלָם', וּבָאוּ עֵדִים שֶׁעָמַד – לֹא הֻחְזַק כַּפְרָן, שֶׁאֵין אָדָם מֵשִׂים דַּעְתּוֹ לִדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. שֶׁאֵין הָעֵדִים זוֹכְרִין אֶלָּא דָּבָר שֶׁהֵן עֵדִים בּוֹ. וייתכן שאנשים אלו אכן ראו את ההלוואה אך לא נתכוונו להעיד על כך, ולכן אינם זוכרים זאת.
תֵּן לִי מָנֶה שֶׁהִלְוִיתִיךָ וְאַתָּה בְּצַד עַמּוּד פְּלוֹנִי. שהלוויתי לך כשהיית ליד עמוד מסוים.
תֵּן לִי מָנֶה שֶׁהִלְוִיתִיךָ וְאַתָּה בְּצַד עַמּוּד פְּלוֹנִי. שהלוויתי לך כשהיית ליד עמוד מסוים.
ה. 'תֵּן לִי מָנֶה שֶׁהִלְוִיתִיךָ, וַהֲרֵי הָעֵדִים', וְאָמַר הַנִּטְעָן: 'פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי' – אוֹמְרִין לַלֹּוֶה: 'הָבֵא אוֹתָן וְהִפָּטֵר'. לֹא בָּאוּ אוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹ שֶׁהָלְכוּ לִמְדִינָה אַחֶרֶת – יִשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁפְּרָעוֹ, שֶׁאֵין אָנוּ מַצְרִיכִין אוֹתוֹ לַהֲבִיאָן אֶלָּא לְבָרֵר דְּבָרָיו וּלְהִפָּטֵר אַף מִשְּׁבוּעָה, שֶׁהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּעֵדִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרְעוֹ בְּעֵדִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ה. יִשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁפְּרָעוֹ. וייפטר, אף על פי שלא הביא את העדים. שֶׁהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּעֵדִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרְעוֹ בְּעֵדִים. ולכן יכול לטעון שפרע גם אם לא הביא על כך עדים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מלווה ולווה יא,א.
ו. אָמַר לוֹ בִּפְנֵי עֵדִים: 'מָנֶה לִי בְּיָדְךָ', אָמַר לוֹ: 'הִין'; לְמָחָר תְּבָעוֹ בַּדִּין וְהֵבִיא עֵדִים, וְטָעַן וְאָמַר: 'מְשַׁטֶּה הָיִיתִי בְּךָ, וְאֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם', אֲפִלּוּ אָמַר: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם' – פָּטוּר, וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁאֵין לוֹ בְּיָדוֹ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לָהֶם 'אַתֶּם עֵדַי', וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ עֵדוּת, אֵין אָדָם זוֹכְרוֹ. וּלְפִיכָךְ אִם אָמַר: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם' – לֹא הֻחְזַק כַּפְרָן.
ו. וְהֵבִיא עֵדִים. שראו שהודה לו. אֲפִלּוּ אָמַר לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. לא הודיתי לך. שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לָהֶם אַתֶּם עֵדַי. ולכן אפשר שלא התכוון להודאה מחייבת (כדלקמן ה"ז), ובנוסף לכך ייתכן ששכח גם את עצם העובדה שהודה לו (כדלעיל ה"ד).
ז. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִטְמִין לוֹ עֵדִים אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר וְאָמַר לוֹ: 'מָנֶה לִי בְּיָדְךָ', אָמַר לוֹ: 'הִין'; 'רְצוֹנְךָ שֶׁיָּעִיד פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי?', אָמַר לוֹ: 'לֹא, שֶׁמָּא תִּכְפֵּנִי בַּדִּין לְמָחָר, וְאֵין לִי מָה אֶתֵּן לְךָ', וּלְמָחָר תְּבָעוֹ בַּדִּין בְּאֵלּוּ הָעֵדִים, בֵּין שֶׁטָּעַן וְאָמַר: 'מְשַׁטֶּה הָיִיתִי בּוֹ' בֵּין שֶׁאָמַר: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם' – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע הֶסֵּת, וְנִפְטָר, שֶׁאֵין כָּאן עֵדוּת עַד שֶׁיֹּאמַר הַלֹּוֶה: 'אַתֶּם עֵדַי', אוֹ יֹאמַר הַמַּלְוֶה בִּפְנֵי הַלֹּוֶה וְיִשְׁתֹּק הַלֹּוֶה. אֲבָל בְּעֵדוּת כָּזוֹ – לֹא יֻחְזַק בָּהּ כַּפְרָן.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיוּ קוֹרִין לוֹ 'קַב רְשׁוּ', כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חוֹבוֹת הַרְבֵּה, אָמַר: 'מִי הוּא שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ, אֶלָּא פְּלוֹנִי', וּבָא פְּלוֹנִי וּתְבָעוֹ, וְאָמַר הוּא: 'אֵינִי חַיָּב לוֹ', וְאָמְרוּ חֲכָמִים: יִשָּׁבַע הֶסֵּת וְיִפָּטֵר.
וְכֵן אֶחָד הָיוּ אוֹמְרִין עָלָיו שֶׁהוּא בַּעַל מָמוֹן, בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר: 'אִלּוּ הָיָה לִי מָמוֹן הֲלֹא הָיִיתִי פּוֹרְעוֹ לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי', וְאַחַר מִיתָתוֹ בָּא אוֹתוֹ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי לִתְבֹּעַ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין לָהֶם כְּלוּם, שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ בַּעַל מָמוֹן וְשֶׁלֹּא הִנִּיחַ בָּנָיו בַּעֲלֵי מָמוֹן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיוּ קוֹרִין לוֹ 'קַב רְשׁוּ', כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חוֹבוֹת הַרְבֵּה, אָמַר: 'מִי הוּא שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ, אֶלָּא פְּלוֹנִי', וּבָא פְּלוֹנִי וּתְבָעוֹ, וְאָמַר הוּא: 'אֵינִי חַיָּב לוֹ', וְאָמְרוּ חֲכָמִים: יִשָּׁבַע הֶסֵּת וְיִפָּטֵר.
וְכֵן אֶחָד הָיוּ אוֹמְרִין עָלָיו שֶׁהוּא בַּעַל מָמוֹן, בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר: 'אִלּוּ הָיָה לִי מָמוֹן הֲלֹא הָיִיתִי פּוֹרְעוֹ לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי', וְאַחַר מִיתָתוֹ בָּא אוֹתוֹ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי לִתְבֹּעַ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין לָהֶם כְּלוּם, שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ בַּעַל מָמוֹן וְשֶׁלֹּא הִנִּיחַ בָּנָיו בַּעֲלֵי מָמוֹן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.
ז. רְצוֹנְךָ שֶׁיָּעִיד פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. האם אתה מסכים שפלוני ופלוני יהיו עדים על הודאתך. שֶׁמָּא תִּכְפֵּנִי בַּדִּין לְמָחָר וְאֵין לִי מָה אֶתֵּן לְךָ. שמא תתבע אותי בבית דין ואהיה מוכרח לשלם, ואין לי ממה לשלם לך. שֶׁאֵין כָּאן עֵדוּת. הודאה כזו אינה נחשבת הודאה בעדים. אוֹ יֹאמַר הַמַּלְוֶה בִּפְנֵי הַלֹּוֶה. שהאנשים הנוכחים הם עדים בדבר. וְיִשְׁתֹּק הַלֹּוֶה. ושתיקתו מלמדת על הסכמתו (והכלל כאן הוא כאשר אמר את הדברים בדרך שיחה, אבל אם אמרם בדרך הודיה אין צריך לומר 'אתם עדי' – לקמן ז,א, פה"מ סנהדרין ג,ו). אֲבָל בְּעֵדוּת כָּזוֹ. שהלווה לא קיבל את העדים כעדי הודאה.
קַב רְשׁוּ כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חוֹבוֹת הַרְבֵּה. 'קב' היא מידת נפח, ו'רשו' – חובות. אָמַר מִי הוּא שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ אֶלָּא פְּלוֹנִי. אמר בפני עדים 'איני חייב לשום אדם, אלא רק לפלוני'.
אָמַר אִלּוּ הָיָה לִי מָמוֹן הֲלֹא הָיִיתִי פּוֹרְעוֹ לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי. ומשמע מדבריו שהוא חייב להם. שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ בַּעַל מָמוֹן וכו'. שייתכן שהודה שחייב להם אף שבאמת אין לו שום חוב כלפיהם, ועשה זאת כדי שיחשבו אותו לדל אמצעים שחייב כסף לאחרים.
קַב רְשׁוּ כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חוֹבוֹת הַרְבֵּה. 'קב' היא מידת נפח, ו'רשו' – חובות. אָמַר מִי הוּא שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ אֶלָּא פְּלוֹנִי. אמר בפני עדים 'איני חייב לשום אדם, אלא רק לפלוני'.
אָמַר אִלּוּ הָיָה לִי מָמוֹן הֲלֹא הָיִיתִי פּוֹרְעוֹ לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי. ומשמע מדבריו שהוא חייב להם. שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ בַּעַל מָמוֹן וכו'. שייתכן שהודה שחייב להם אף שבאמת אין לו שום חוב כלפיהם, ועשה זאת כדי שיחשבו אותו לדל אמצעים שחייב כסף לאחרים.
ח. אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּטְמִין עֵדִים אֵינָהּ עֵדוּת, וְכֵן הַמּוֹדֶה מֵעַצְמוֹ וְעֵדִים שׁוֹמְעִין אוֹתוֹ, וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ בִּפְנֵי עֵדִים: 'מָנֶה לִי בְּיָדְךָ' וְאָמַר לוֹ: 'הִין' – כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כְּשֶׁיָּבֹאוּ לְבֵית דִּין, אוֹמְרִין לַנִּתְבָּע: 'לָמָּה לֹא תִּתֵּן מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְלְךָ?'. אָמַר: 'אֵין לוֹ אֶצְלִי כְּלוּם', אוֹמְרִין לוֹ: 'וַהֲלֹא אָמַרְתָּ בִּפְנֵי אֵלּוּ כָּךְ וְכָךְ' אוֹ 'אַתָּה הוֹדֵיתָה מֵעַצְמְךָ'. אִם עָמַד וְשִׁלֵּם – הֲרֵי מוּטָב; וְאִם לֹא טָעַן – אֵין טוֹעֲנִין לוֹ. אֲבָל אִם טָעַן וְאָמַר: 'מְשַׁטֶּה הָיִיתִי בּוֹ' אוֹ 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם' אוֹ 'שֶׁלֹּא לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַצְמִי נִתְכַּוַּנְתִּי' – פָּטוּר וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ח. שֶׁלֹּא לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַצְמִי נִתְכַּוַּנְתִּי. שלא להיראות כאיש עשיר ושבע. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ז.
א. שֶׁיֵּשׁ לִי אֶצְלוֹ בִּשְׂכָרִי. שחייב לשלם לי כמשכורת. נְכוֹנָה. מקובלת.
וִידַמֶּה בְּדַעְתּוֹ שֶׁנִּפְטַר מִן הַחוֹב. אבל מן הדין לא בהכרח נפטר בכך.
שֶׁהֲרֵי אָנוּ דָּנִין בְּמִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר בְּכָל מָקוֹם. כלל הוא שכאשר נתבע יכול לטעון טענה טובה שהיה נפטר על ידה מתביעת הממון, והוא טוען טענה פחות טובה הרי הוא נפטר מתביעת הממון מתוך שיכול לטעון את הטענה הטובה ('מיגו'). ולכן אומרים לחכם שגם אם חושש לפרט טענתו מפני שיודע שלא די בה כדי להיפטר, מכל מקום בית הדין יטענו לו טענת 'מיגו' ויפטרוהו ומשום כך אין לו ממה לחשוש.
אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ מַתָּנָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. ואינו מתחייב בהבטחה ללא קניין (ראה הלכות זכייה ומתנה ג,א).
אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ. לא מקבלים את דבריו. אֶלָּא הֻחְזַק כַּפְרָן. הנתבע מוחזק לשקרן מאחר שהתברר על פי העדים ששיקר, ואינו נאמן לטעון שפרע. אֲבָל אִם הֵשִׁיב אֵינִי חַיָּב לְךָ כְּלוּם וכו'. אם בתחילה לא טען שלא לווה אלא טען טענות שמשמען שאינו חייב לו, אינו נעשה כפרן על פי העדים, מכיוון שלא אמר שלא התחייב לו אלא שעכשיו אינו חייב לו.