פרק ו', הלכות יבום וחליצה, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. יֵשׁ אַחִים שֶׁהֵן רְאוּיִין לְיִבּוּם אוֹ לַחֲלִיצָה, וְיֵשׁ אַחִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִים לֹא לְיִבּוּם וְלֹא לַחֲלִיצָה, וְאֵין לָהֶן זִקָּה כְּלָל, אֶלָּא יְבִמְתּוֹ מֻתֶּרֶת לְזָר, וְיֵשׁ אַחִים שֶׁהֵן רְאוּיִים לַחֲלִיצָה וְאֵינָם רְאוּיִים לְיִבּוּם, וְיֵשׁ אַחִים שֶׁהֵן רְאוּיִים לְיִבּוּם וְאֵינָן רְאוּיִים לַחֲלִיצָה.
א. וְאֵין לָהֶן זִקָּה כְּלָל. אין בהם חיוב במצוות הייבום והחליצה.
ב. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן זִקָּה כְּלָל: סְרִיס חַמָּה וְאַנְדְּרָגִינָס, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְוָלָד וְלֹא הָיְתָה לָהֶם שְׁעַת הַכֹּשֶׁר.
ב. סְרִיס חַמָּה. אדם שהתפתחותו המינית פגומה, ואינו מוליד (לסימניו, ראה הלכות אישות ב,יג). וְאַנְדְּרָגִינָס. מי שנולד עם איברי זכרות ונקבות כאחת (שם,כד-כה). וְלֹא הָיְתָה לָהֶם שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. שמעולם לא היו ראויים להולדה.
ג. וְאֵלּוּ מְיַבְּמִין וְלֹא חוֹלְצִין: הַחֵרֵשׁ וְהַשּׁוֹטֶה וְהַקָּטָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לַחֲלֹץ. וּכְשֶׁיְּיַבֵּם הַחֵרֵשׁ – אֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתוֹ עוֹשָׂה אוֹתָהּ אֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה, וְאֵין גֵּרוּשָׁיו גְּמוּרִין. וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁיִּבֵּם – אֵינוֹ יָכוֹל לְגָרֵשׁ עַד שֶׁיַּגְדִּיל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לַחֲלֹץ. אבל לייבום אין צורך בדעת, ודי בכוונה לבעול (לעיל ב,ג-ד). וּכְשֶׁיְּיַבֵּם הַחֵרֵשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם וכו'. שנעשית אשתו מכוח נישואי אחיו הפיקח, שקידושיו גמורים. ואילו הוא אינו יכול לגרש אלא מנישואין שמדברי סופרים (הלכות גירושין ב,יז). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,יח.
ד. וְאֵלּוּ חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין: הַסְּפֵקוֹת, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה סְפֵק עֶרְוָה, וּפְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמִּינֵי הַסֵּרוּס, וְהַזָּקֵן בְּיוֹתֵר שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וְכָשַׁל. וְאִם בָּעַל סְרִיס אָדָם – קָנָה, שֶׁהֲרֵי הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר, וּמוֹצִיא בְּגֵט, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר לָבֹא בַּקָּהָל. וְהַטֻּמְטוּם חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְאִם נִקְרַע וְנִמְצָא זָכָר – רָצָה חוֹלֵץ, רָצָה מְיַבֵּם. וּשְׁאָר כָּל הָאַחִים – אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין.
ד. סְפֵק עֶרְוָה. ספק איסור עריות על היבם (ראה לקמן הי"ג). וּפְצוּעַ דַּכָּא. שנפצעו אשכיו. וּכְרוּת שָׁפְכָה. שנכרת איבר זכרותו או מקצתו (להגדרה מלאה ראה הלכות איסורי ביאה טז,ג-ט). שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וְכָשַׁל. שאינו מסוגל לבעול. סְרִיס אָדָם. שנסתרס בידי אדם, ובכלל זה פצוע דכא וכרות שפכה (הלכות אישות ב,יד). שֶׁהֲרֵי הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. שהיה ראוי לביאה לפני שנסתרס. שֶׁהוּא אָסוּר לָבֹא בַּקָּהָל. שפצוע דכא וכרות שפכה אסור לשאת ישראלית כשרה (הלכות איסורי ביאה טז,א). וְהַטֻּמְטוּם. מי שאיברי המין שלו מכוסים בתוך גופו, ואין ידוע אם הוא זכר או נקבה (הלכות אישות ב,כה). מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. שמא הוא זכר.
ה. יֵשׁ יְבָמוֹת שֶׁהֵן רְאוּיוֹת לַחֲלִיצָה אוֹ לְיִבּוּם, וְיֵשׁ יְבָמוֹת שֶׁהֵן רְאוּיוֹת לְיִבּוּם וְלֹא לַחֲלִיצָה, וְיֵשׁ יְבָמוֹת שֶׁהֵן רְאוּיוֹת לַחֲלִיצָה וְלֹא לְיִבּוּם, וְיֵשׁ יְבָמוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֹא לַחֲלִיצָה וְלֹא לְיִבּוּם, וְאֵין עֲלֵיהֶן זִקָּה כְּלָל וּמֻתָּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לְזָר.
ו. וְאֵלּוּ שֶׁמִּתְיַבְּמוֹת וְלֹא חוֹלְצוֹת: הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וְהַקְּטַנָּה, לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לִקְרוֹת וּלְהָבִין. וְאִם רָצָה הַיָּבָם לְגָרֵשׁ אֶת הַחֵרֶשֶׁת בְּגֵט אַחַר שֶׁיִּבְעֹל אוֹתָהּ – הֲרֵי זֶה מְגָרֵשׁ.
ו. לִקְרוֹת וּלְהָבִין. לקרוא את נוסח החליצה ולהבין את מעשה החליצה (לעיל ד,ג-ד). הֲרֵי זֶה מְגָרֵשׁ. מפני שהאישה מתגרשת אף שלא לרצונה (הלכות גירושין א,ב).
ז. וְאֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת: אִסּוּרֵי לָאוִין וְהַשְּׁנִיּוֹת וְאִסּוּרֵי עֲשֵׂה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכָל אִשָּׁה שֶׁהִיא סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת – חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, שֶׁמָּא יִפְגַּע בְּעֶרְוָה, שֶׁאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁגֵּרְשָׁהּ אֲסוּרָה עָלָיו מִשּׁוּם עֶרְוָה.
אֲבָל מִי שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לְאָחִיו בִּסְפֵק קִדּוּשִׁין – הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר כָּל הַיְבָמוֹת, וְחוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת, שֶׁאֵין כָּאן דָּבָר לָחוּשׁ לוֹ. וְכֵן אֵשֶׁת הַחֵרֵשׁ וְהַזְּקֵנָה וְהָעֲקָרָה – הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר כָּל הַיְבָמוֹת: רָצָה חוֹלֵץ, רָצָה מְיַבֵּם, שֶׁזְּקֵנָה וַעֲקָרָה הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכֹּשֶׁר.
ז. אִסּוּרֵי לָאוִין. שהתורה אסרה ביאתם בלשון לאו ואין בהם חיוב כרת, כגון ממזרת לישראל (הלכות אישות א,ז). וְהַשְּׁנִיּוֹת. האסורות מדברי חכמים. וְאִסּוּרֵי עֲשֵׂה. שאיסור ביאתן נאמר בתורה בלשון עשה (שם א,ח). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ה"י.
שֶׁאֵין כָּאן דָּבָר לָחוּשׁ לוֹ. שאם הייתה מקודשת לאחיו, מקיים עכשיו מצוות ייבום, ואם לאו, מותר לו להינשא לה, מפני שמעולם לא הייתה אשת אחיו. הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. היו ראויות להוליד.
ח. וְאֵלּוּ שֶׁהֵן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם: אֵשֶׁת סְרִיס חַמָּה וְאַנְדְּרָגִינָס, וְאֵשֶׁת הַשּׁוֹטֶה, וְאֵשֶׁת הַקָּטָן, וְאַיְלוֹנִית, וּמִי שֶׁהִיא עֶרְוָה. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל" (דברים כה,ו) – פְּרָט לִסְרִיס חַמָּה וְאַנְדְּרָגִינָס, שֶׁשְּׁמָם מָחוּי; הוֹאִיל וְאֵינָם רְאוּיִים לְוָלָד מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָן, הֲרֵי הֵן כְּמִין בִּפְנֵי עַצְמוֹ. "וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד" (שם) – פְּרָט לְאַיְלוֹנִית, שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְוָלָד מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ. "לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת" (שם כה,ה) – פְּרָט לְאֵשֶׁת שׁוֹטֶה וְקָטָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶן אִישׁוּת כְּלָל. "וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה" (שם) – פְּרָט לְעֶרְוָה שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ לִקּוּחִין.
ח. וְאַיְלוֹנִית. אישה שהתפתחותה המינית פגומה, ואינה יולדת (לסימניה ראה הלכות אישות ב,ו). שֶׁשְּׁמָם מָחוּי. שאין להם דור המשך. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶן אִישׁוּת כְּלָל. שאינה נחשבת נשואה להם. שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ לִקּוּחִין. שאין קידושין תופסים בה (שם ד,יב).
#איור Na14
כותרת: כותרת: יבמה שהיא ערווה על היבם
כיתוב 1: מלכה אשת ראובן ערווה על שמעון, שהיא אחות אשתו
כיתוב 2: חנה אשת ראובן ערווה על שמעון, שהיא אם אשתו
כיתוב 3: חנה אשת ראובן ערווה על שמעון, שהיא בת אשתו#
ט. כֵּיצַד? יְבָמָה שֶׁהִיא עֶרְוָה עַל יְבָמָהּ, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אוֹ אִמָּהּ אוֹ בִּתָּהּ – הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם, וְאֵין לוֹ עָלֶיהָ זִקָּה כְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ" (דברים כה,ה) – מִי שֶׁרְאוּיָה לְלִקּוּחִין וְקִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ, הִיא שֶׁהִיא זְקוּקָה לְיָבָם.
י. הָיְתָה הַיְבָמָה אֲסוּרָה עַל יְבָמָהּ אִסּוּר לָאו אוֹ אִסּוּר עֲשֵׂה אוֹ שֶׁהָיְתָה שְׁנִיָּה – הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. וּמִפְּנֵי מָה צְרִיכָה חֲלִיצָה? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לִקּוּחִין; הוֹאִיל וְקִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן – הֲרֵי הֵן זְקוּקוֹת לְיָבָם.
וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁיִּתְיַבְּמוּ, שֶׁהַיִּבּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה; אֲבָל חֲכָמִים גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יִתְיַבְּמוּ חַיָּבֵי לָאוִין וְלֹא שְׁנִיּוֹת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ בִּיאָה שְׁנִיָּה, וַהֲרֵי בִּיאָתָהּ אֲסוּרָה, וְאֵין שָׁם מִצְוָה, שֶׁאֵין מִצְוַת עֲשֵׂה אֶלָּא בִּיאָה רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד.
לְפִיכָךְ, אִם עָבַר וּבָא עַל יְבִמְתּוֹ הָאֲסוּרָה מִשּׁוּם לָאו אוֹ מִשּׁוּם עֲשֵׂה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁנִיָּה – הֲרֵי זֶה קָנָה קִנְיָן גָּמוּר, וּמוֹצִיאָהּ בְּגֵט, וְהִיא וְכָל צָרוֹתֶיהָ מֻתָּרוֹת לְזָר, שֶׁהֲרֵי נִפְטְרוּ.
י. וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁיִּתְיַבְּמוּ. כך היה נכון מן הבחינה העקרונית.
לְפִיכָךְ. לפי שהן זקוקות לייבום וקידושין תופסין בהן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁנִיָּה. שאיסורה מדברי חכמים בלבד. הֲרֵי זֶה קָנָה קִנְיָן גָּמוּר וכו'. כאילו הייתה יבמה כשרה.
יא. וִיבָמָה שֶׁהִיא אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין, וּבָא עָלֶיהָ כֹּהֵן גָּדוֹל – לֹא נִפְטְרָה צָרָתָהּ, שֶׁאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַּעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. וְהוֹאִיל וְלֹא קָנָה מִן הַתּוֹרָה קִנְיָן גָּמוּר – לֹא הֻתְּרָה צָרָתָהּ לְזָר עַד שֶׁתַּחֲלֹץ.
יא. שֶׁהִיא אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין. שנישאה לכהן הדיוט ומת, ונפלה לייבום לפני אחי בעלה שהוא כהן גדול. לֹא תַּעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. השייכים בכהן גדול: לא תעשה הוא איסור אלמנה, ועשה הוא המצווה לשאת בתולה (הלכות אישות א,ז-ח, הלכות איסורי ביאה יז,א, יז,יג).
יב. הָיְתָה הַיְבָמָה עֶרְוָה עַל בַּעְלָהּ, כְּגוֹן שֶׁעָבַר אוֹ טָעָה וְלָקַח אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו וְנָפְלָה לִפְנֵי אָחִיו – אֵין זוֹ אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ, וְאֵינָהּ לֹא בַּת יִבּוּם וְלֹא בַּת חֲלִיצָה. וְאִם הָיְתָה לָהּ צָרָה – חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. וְאִם הָיְתָה זוֹ שֶׁהִיא עֶרְוָה עַל הַבַּעַל מֻתֶּרֶת לַיָּבָם, וְרָצָה הַיָּבָם לִשָּׂא אוֹתָהּ וּלְיַבֵּם צָרָתָהּ – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.
יב. אֵין זוֹ אִשְׁתּוֹ. אינה נחשבת אשת האח שמת (הלכות אישות ד,יב). לִשָּׂא אוֹתָהּ וּלְיַבֵּם צָרָתָהּ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. מכיוון שלאמיתו של דבר הערווה לא הייתה אשת המת, אין כאן איסור לשאת שתי יבמות.
יג. הָיְתָה הַיְבָמָה אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ מִשּׁוּם לָאו אוֹ מִשּׁוּם עֲשֵׂה אוֹ שֶׁהָיְתָה שְׁנִיָּה לַבַּעַל וְלֹא הָיְתָה אֲסוּרָה עַל הַיָּבָם מִצַּד אֵלּוּ הַצְּדָדִים – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לַיָּבָם, חוּץ מִמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת וּמֵת, שֶׁהִיא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
וְכֵן יְבָמָה שֶׁהִיא סְפֵק עֶרְוָה עַל הַיָּבָם אוֹ סְפֵק עֶרְוָה עַל בַּעְלָהּ – הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה בִּסְפֵק קִדּוּשִׁין, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא אֲחוֹתָהּ, וְנָפְלָה לוֹ לְיִבּוּם, שֶׁהִיא סְפֵק אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ – הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, וּמוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט מִסָּפֵק, וּשְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עָלָיו: יְבִמְתּוֹ – מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק עֶרְוָה; וַאֲרוּסָתוֹ – מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ, שֶׁהִיא כִּשְׁנִיָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יג. חוּץ מִמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת וכו'. שאסורה לבעלה משום לאו (הלכות גירושין יא,יב).
אוֹ סְפֵק עֶרְוָה עַל בַּעְלָהּ הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. יש שהסבירו שדין זה הוא רק במקרה שקידש אחת משתי אחיות, שלספק קידושי הערווה של הבעל יש השפעה גם על קיום הייבום – שכשם שאין הבעל יכול לשאת אחת מהן, שמא היא אחות אשתו (וספק ערווה), כך אין היבם יכול לייבם אחת מהן, שמא היא אחות זקוקתו (מל"מ). אולם במקרה של ספק ערווה אחרת על הבעל ולא על היבם, יכול לייבמה, שכן אם אינה אסורה כערווה – הרי מייבם כהוגן, ואם היא אסורה – אינה אשת אחיו כלל, ויכול לשאתה. נוֹשֵׂא אֲחוֹתָהּ. נשוי מכבר לאחותה. מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק עֶרְוָה. שאם היו קידושין, הרי היא אחות ארוסתו. מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ. שאם לא היו קידושין, הרי היא אחות חלוצתו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,יג.
יד. מִי שֶׁמֵּת אָחִיו וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲסוּרָה עַל יְבָמָהּ מִשּׁוּם עֶרְוָה וְהַשְּׁנִיָּה אֵינָהּ עֶרְוָה – כְּשֵׁם שֶׁהָעֶרְוָה פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם, כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה, וְלֹא נָפְלָה לוֹ זִקָּה עַל בַּיִת זֶה כְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו" (דברים כה,ט): בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִקּוּחִין בְּאֵי זוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה – הוּא שֶׁיֵּשׁ עָלָיו זִקָּה; בַּיִת שֶׁמִּקְצָתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִבְנוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ בּוֹ לִקּוּחִין – אֵינוֹ בּוֹנֶה אֲפִלּוּ מִקְצָתוֹ שֶׁהָיָה מֻתָּר, וְנִמְצֵאת צָרַת הָעֶרְוָה עֶרְוָה עָלָיו מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ עָלֶיהָ זִקָּה.
יד. שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִקּוּחִין בְּאֵי זוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. שיכול לייבם כל אחת מן הנשים. עֶרְוָה עָלָיו מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו. ככל אשת אח שאין לה זיקת ייבום (ראה הלכות איסורי ביאה ב,א).
#איור Na15
כיתוב 1: מלכה אחות אשתו של שמעון. כשם שמלכה אסורה כך אסורה צרתה פנינה
כיתוב 2. חנה אם אשתו של שמעון. כשם שחנה אסורה כך אסורה צרתה פנינה
כיתוב 3: חנה בת אשתו של שמעון. כשם שחנה אסורה כך אסורה צרתה פנינה
טו. לְפִיכָךְ, רְאוּבֵן שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת עֶרְוָה עַל שִׁמְעוֹן וּשְׁתֵּיהֶן רְאוּיוֹת לְלֵוִי – אֵין לְשִׁמְעוֹן זִקָּה עַל בַּיִת זֶה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן תַּחַת זִקַּת לֵוִי. יִבֵּם לֵוִי הָאַחַת מֵהֶן שֶׁהִיא צָרַת עֶרְוָה שֶׁל שִׁמְעוֹן, וְהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וּמֵת לֵוִי וְנָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לִפְנֵי שִׁמְעוֹן – שְׁתֵּיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם מִשִּׁמְעוֹן: הָאַחַת – מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה צָרַת עֶרְוָה; וְהַשְּׁנִיָּה – מִפְּנֵי שֶׁהִיא צָרָתָהּ. וְכֵן הַדִּין בְּצָרַת צָרָתָהּ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכָּל אִשָּׁה שֶׁאֵין לוֹ עָלֶיהָ זִקָּה – בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אָח עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם.
טו. מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה צָרַת עֶרְוָה. של אשת ראובן, כאשר נפלה לפני שמעון לייבום. וְכֵן הַדִּין בְּצָרַת צָרָתָהּ עַד סוֹף הָעוֹלָם. שאם תתייבם צרה זו של שמעון לאח אחר, תאסור אף את צרתה החדשה על שמעון. וכן הלאה.
#איור Na15a כותרת: צרת צרת ערווה
כיתוב: חנה בתו של שמעון, ופנינה צרתה ואסורה לשמעון. לוי יבם את פנינה ומת, כשם שפנינה אסורה לשמעון כך מרים צרתה אסורה #
טז. וְכֵן אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, הוֹאִיל וְאֵין לוֹ עָלֶיהָ זִקָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו" (דברים כה,ה), עַד שֶׁיֵּשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם בָּעוֹלָם – הֲרֵי זוֹ עֶרְוָה עָלָיו לְעוֹלָם מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח, וּפוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.
טז. אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ. שנולד היבם רק לאחר שמת אחיו. עַד שֶׁיֵּשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם בָּעוֹלָם. שיחיו יחד באותו הזמן.
יז. כֵּיצַד? רְאוּבֵן שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשָּׁה, נָפְלָה עַל שִׁמְעוֹן, וְאַחַר שֶׁמֵּת רְאוּבֵן נוֹלַד לֵוִי, בֵּין שֶׁנּוֹלַד קֹדֶם שֶׁיִּבֵּם שִׁמְעוֹן אֵשֶׁת רְאוּבֵן בֵּין שֶׁנּוֹלַד אַחַר שֶׁיִּבְּמָהּ – הֲרֵי אֵשֶׁת רְאוּבֵן עֶרְוָה עַל לֵוִי לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ, אִם מֵת שִׁמְעוֹן, וְנָפְלָה זוֹ וְצָרָתָהּ לִפְנֵי לֵוִי – שְׁתֵּיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם.
יז. בֵּין שֶׁנּוֹלַד קֹדֶם שֶׁיִּבֵּם שִׁמְעוֹן. ונולד במצב שהיא זקוקה ליבם, ומסתבר שלא יוכל לייבמה מחמת גזרת הכתוב. בֵּין שֶׁנּוֹלַד אַחַר שֶׁיִּבְּמָהּ. שאף אם נולד לוי אחרי שהתיבמה אשת ראובן לשמעון, לא נחשבת כאשת שמעון לכל דבר בעניין זה, ואסורה להתייבם ללוי.
#איור Na16
כותרת: אשת אחיו שלא היה בעולמו
כיתוב: שמעון יבם את פנינה אשת ראובן, אחר כך נולד לוי. אם מת שמעון, פנינה אסורה ללוי משום אשת אחיו שלא היה בעולמו וחנה משום צרתה #
יח. עָשָׂה שִׁמְעוֹן מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ שֶׁהִיא אֵשֶׁת רְאוּבֵן, וּמֵת קֹדֶם שֶׁיִּכְנֹס אוֹתָהּ – הֲרֵי לֵוִי חוֹלֵץ לְצָרָתָהּ וְלֹא מְיַבֵּם, שֶׁאֵין הַמַּאֲמָר קוֹנֶה בַּיְבָמָה קִנְיָן גָּמוּר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יח. שֶׁיִּכְנֹס. בבעילה, כדין הייבום. חוֹלֵץ לְצָרָתָהּ. שאין היא נחשבת כצרת אשת אחיו שלא היה בעולמו לגמרי. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,א, ה,ב.
יט. אִשָּׁה שֶׁזִּנָּת תַּחַת בַּעְלָהּ בְּרָצוֹן וּבְעֵדִים, וּמֵת קֹדֶם שֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה, וְנָפְלָה לִפְנֵי יָבָם – הֲרֵי הִיא פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם, וְכֵן צָרָתָהּ, כְּאִלּוּ הָיְתָה עֶרְוָה עַל הַיָּבָם, מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָה כְּתוּבָה בָּהּ כָּעֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִיא נִטְמָאָה" (במדבר ה,יג).
אֲבָל שׂוֹטָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ קֹדֶם שֶׁיַּשְׁקֶנָּה מֵי הַמָּרִים, אוֹ שֶׁאֵינָהּ בַּת שְׁתִיָּה אֶלָּא בַּת גֵּרוּשִׁין – הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת; וְאִם הָיְתָה לָהּ צָרָה – הֲרֵי צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת, וְחוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת.
יט. בְּרָצוֹן וּבְעֵדִים. שאסורה על בעלה (הלכות גירושין יא,יד). שֶׁטֻּמְאָה כְּתוּבָה בָּהּ כָּעֲרָיוֹת. המונח טומאה נזכר באיסורי עריות: "אל תטמאו בכל אלה" (ויקרא יח,כד), והושוותה האישה שזינתה תחת בעלה לערווה לעניין ייבום, שפטורה.
שׂוֹטָה. שאין ידוע בוודאות שנטמאה, אלא צריכה להיבדק במים המרים (ראה הלכות סוטה ג,ח-י). שׂוֹטָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ קֹדֶם שֶׁיַּשְׁקֶנָּה מֵי הַמָּרִים. שאינה שותה (שם ב,ז). שֶׁאֵינָהּ בַּת שְׁתִיָּה. שאינה יכולה להיבדק במים המרים, ומחויב לגרשה (שם ב,ב).
כ. וְכֵן שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד, שֶׁהָיְתָה הָאַחַת מֵהֶן שְׁנִיָּה עַל הַיָּבָם אוֹ מֵחַיָּבֵי לָאוִין אוֹ מֵחַיָּבֵי עֲשֵׂה אוֹ אַיְלוֹנִית – הֲרֵי צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת, וְחוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת.
אֲבָל הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְהָלְכָה אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ אוֹ אִמָּהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וּמֵת, וְנָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְפָנָיו – כְּשֵׁם שֶׁקְּרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ אֲסוּרָה עָלָיו כָּךְ צָרָתָהּ, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כִּשְׁנִיּוֹת לוֹ, וְחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וּמִפְּנֵי מָה אָסְרוּ צָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ? מִפְּנֵי שֶׁמִּתְחַלֶּפֶת בְּצָרַת חֲלוּצָתוֹ.
כ. הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְהָלְכָה אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ אוֹ אִמָּהּ וכו'. שהן אסורות על החולץ מדברי חכמים, שגזרו לאסור קרובות החלוצה כגרושה (לעיל א,יג). מִפְּנֵי שֶׁמִּתְחַלֶּפֶת בְּצָרַת חֲלוּצָתוֹ. למרות שמדובר בצרה של איסור שנייה, אסורה מפני החשש שאנשים לא יבחינו בין החלוצה לקרובתה, ויבואו להתיר אף את צרת החלוצה.
#איור Na17
כותרת: צרת קרובת חלוצתו
כיתוב: שמעון חלץ ליוכבד, ולוי אחיו נשא את מרים בתה. אם מת לוי – מרים אסורה על שמעון מדברי חכמים משום קרובת חלוצתו, וצרתה לאה אסורה משום שעלולים להחליפה בצרת החלוצה חנה#
כא. שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד, שֶׁהָאַחַת מֵהֶן עֶרְוָה עַל הַיָּבָם וַהֲרֵי הָעֶרְוָה אַיְלוֹנִית – צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת, וְחוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת; הוֹאִיל וְהָאַיְלוֹנִית אֵינָהּ בַּת יִבּוּם, הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁאֵינָהּ, וְנָפְלָה זִקָּתוֹ עַל צָרָתָהּ בִּלְבַד.
וְכֵן אִם גֵּרֵשׁ אָחִיו אֶת הָעֶרְוָה אוֹ מֵאֲנָה בּוֹ קֹדֶם שֶׁיָּמוּת, אוֹ שֶׁמֵּתָה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו – הֲרֵי צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת, וְחוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. וְאֵין אוֹמְרִין: הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית צָרָה לָעֶרְוָה שָׁעָה אַחַת תֵּאָסֵר לְעוֹלָם, שֶׁאֵין הַצָּרָה אֲסוּרָה עַד שֶׁתִּהְיֶה צָרַת עֶרְוָה בִּשְׁעַת נְפִילָה לְיִבּוּם.
כא. מֵאֲנָה בּוֹ. בעודה קטנה. בִּשְׁעַת נְפִילָה לְיִבּוּם. בשעת מיתת האח.
כב. הָיְתָה זוֹ שֶׁהִיא עֶרְוָה עַל הַיָּבָם מְקֻדֶּשֶׁת לְאָחִיו שֶׁמֵּת בְּסָפֵק, אוֹ מְגֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ בְּסָפֵק, אוֹ שֶׁהָיְתָה קְטַנָּה הָרְאוּיָה לְמָאֵן וְלֹא מֵאֲנָה בְּאָחִיו בְּחַיָּיו, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּאֲנָה בַּיָּבָם – צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
כב. מְקֻדֶּשֶׁת לְאָחִיו שֶׁמֵּת בְּסָפֵק וכו'. הואיל ואין הנישואין גמורים, אין הערווה פוטרת. אַף עַל פִּי שֶׁמֵּאֲנָה בַּיָּבָם וכו'. אף שהמיאון ביבם מפקיע את קשר הנישואין מעיקרו, אין הצרה מותרת לו, שבשעת המיתה נראתה הצרה כצרת ערווה (וראה הלכות גירושין יא,יז).
כג. הָלְכָה צָרַת הָעֶרְוָה וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָעֶרְוָה אַיְלוֹנִית – תֵּצֵא הַצָּרָה מִבַּעְלָהּ וּמִיְּבָמָהּ, וּצְרִיכָה גֵּט מִבַּעְלָהּ וַחֲלִיצָה מִיְּבָמָהּ כְּדֵי לְהַתִּירָהּ לַשּׁוּק.
כג. נִמְצֵאת הָעֶרְוָה אַיְלוֹנִית. והתגלה לאחר מעשה שהצרה הייתה חייבת בייבום או חליצה (ראה לעיל הכ"א). תֵּצֵא הַצָּרָה מִבַּעְלָהּ וּמִיְּבָמָהּ. תצא מבעלה משום שנישאה לו באיסור, ועל יבמה נאסרה כאשר נישאה לאחר (לעיל ב,יח). לְהַתִּירָהּ לַשּׁוּק. להינשא לאחרים.
כד. יִבֵּם הַיָּבָם לַצָּרָה מִפְּנֵי שֶׁדִּמּוּ שֶׁהָעֶרְוָה אַיְלוֹנִית, וְנִמְצֵאת הָעֶרְוָה שֶׁאֵינָהּ אַיְלוֹנִית – תֵּצֵא מִיְּבָמָהּ בְּגֵט, וְהַוָּלָד מַמְזֵר.
כד. שֶׁדִּמּוּ. חשבו. תֵּצֵא מִיְּבָמָהּ בְּגֵט. שמא יאמרו שגירש אחיו את הערווה סמוך למיתתו, ונתייבמה הצרה כדין, ונמצאת אשת איש יוצאת מבעלה בלא גט (או"ש). וְהַוָּלָד מַמְזֵר. שהצרה אסורה עליו כדין אשת אח (לעיל הי"ד).
כה. שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית: מֵת הַנָּשׂוּי נָכְרִית וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת – הֲרֵי הַנָּכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא צָרַת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בְּזִקַּת אָחִיו שֶׁמֵּת אַחֲרוֹן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ גֵּרֵשׁ הָאֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ אַחַר שֶׁמֵּת הַנָּשׂוּי נָכְרִית וּמֵת הַמְגָרֵשׁ – הֲרֵי הַנָּכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית צָרַת אָחוֹת אִשְׁתּוֹ בְּזִקָּה שָׁעָה אַחַת; שֶׁאִם תִּתְיַבֵּם, שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְיַבֵּם אוֹתָהּ וַאֲפִלּוּ לֹא גֵּרֵשׁ זֶה שֶׁמֵּת אַחֲרוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ.
כה. נָכְרִית. שאינה קרובת משפחה של האחרות. בְּזִקַּת אָחִיו שֶׁמֵּת אַחֲרוֹן. הזיקה היא יחס של קרבת נישואין בין היבמה לאחיו של המת. קשר זה עושה את היבמה הנכרית מעין צרה של אשת היבם, ואם מת היבם, ונפלה אשתו לפני הנשוי לאחותה – היא אסורה משום אחות אישה, וגם הנכרית אשת הראשון אסורה משום צרתה בזיקה. צָרַת אָחוֹת אִשְׁתּוֹ בְּזִקָּה שָׁעָה אַחַת. שהייתה במצב זה למשך זמן קצר, ממות בעלה ונפילתה לייבום ועד שגירש האח את אחותה.
#איור Na18
כותרת: צרת אחות אשתו בזיקה
כיתוב: לוי מת ואחריו שמעון. מרים אסורה לראובן משום שהייתה זקוקה לשמעון, הנשוי למלכה אחות אשתו של ראובן, והיא דומה לצרתה#
כו. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גָּזְרוּ דָּבָר זֶה בַּנִּשּׂוּאִין, שֶׁהֲרֵי צָרַת עֶרְוָה בְּנִשּׂוּאִין, אִם גֵּרֵשׁ אֶת הָעֶרְוָה וּמֵת, צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת לַיָּבָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ? מִפְּנֵי שֶׁאִסּוּר צָרַת הָעֶרְוָה בְּנִשּׂוּאִין יָדוּעַ לַכֹּל, וְאֵינָן בָּאִין לְהַתִּיר הַצָּרָה אִם לֹא גֵּרֵשׁ הָעֶרְוָה, וְאִסּוּר צָרַת עֶרְוָה בְּזִקָּה אֵינוֹ יָדוּעַ לַכֹּל, וּבָאִין לְהַתִּיר הַצָּרָה וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְגָּרְשָׁה הָעֶרְוָה.
כו. לֹא גָּזְרוּ דָּבָר זֶה. לאסור צרת הערווה אחרי שהערווה התגרשה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הכ"א. יָדוּעַ לַכֹּל. מפני שהוא מן התורה (לעיל הי"ד).
כז. שְׁלֹשָׁה אַחִים נְשׂוּאִים שָׁלֹשׁ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת, מֵת אֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה הַשֵּׁנִי מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ וּמֵת קֹדֶם שֶׁיִּכְנֹס, וְנָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לִפְנֵי הַיָּבָם – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲלַת הַמַּאֲמָר – עָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין, וְנִמְצֵאת כְּאִלּוּ הִיא אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים, וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: "אֵשֶׁת הַמֵּת" (דברים כה,ה), וְלֹא אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים. לְפִיכָךְ, כָּל אִשָּׁה שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין – חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, וְכֵן צָרָתָהּ, וְאִסּוּרָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
כז. וְנָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן. אשת השני ובעלת המאמר.
כח. וּמִפְּנֵי מָה לֹא יַחֲלֹץ לְבַעֲלַת הַמַּאֲמָר שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין וִייַבֵּם צָרָתָהּ? גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד, אַחַת חוֹלֶצֶת וְאַחַת מִתְיַבֶּמֶת, וּלְפִיכָךְ אָסְרוּ אַף צָרָתָהּ.
כח. וִייַבֵּם צָרָתָהּ. שהרי הצרה באה רק מכוחו של אחד מהם, ואינה 'אשת שני מתים'. שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד אַחַת חוֹלֶצֶת וְאַחַת מִתְיַבֶּמֶת. שהרי נראות שתיהן כנשואות לשני, ויחשבו שאין יבמה אחת נפטרת במעשה שנעשה בשנייה, מה שאינו נכון (ראה לעיל א,ט).
כט. עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ וְנָתַן גֵּט לְמַאֲמָרוֹ, וּמֵת – חָזְרָה לְהֶתֵּרָהּ, שֶׁהַמַּאֲמָר שֶׁאֲסָרָהּ, הֲרֵי בִּטְּלוֹ, וְרָצָה חוֹלֵץ לָהּ, רָצָה מְיַבֵּם.
כט. וְנָתַן גֵּט לְמַאֲמָרוֹ. ובכך ביטל את המאמר (ראה לעיל ה,ד). חָזְרָה לְהֶתֵּרָהּ וכו'. שאינה נחשבת כאשת שני מתים. וְרָצָה. האח השלישי.
ל. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ וּמֵת כְּשֶׁהוּא קָטָן, וְנָפְלָה פַּעַם שְׁנִיָּה לִפְנֵי אָחִיו הַגָּדוֹל – הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, שֶׁבִּיאַת בֶּן תֵּשַׁע כְּמַאֲמָר מִן הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְנִמְצָא עָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין.
ל. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,יח.
לא. מִי שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חֹרִין שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לִרְאוּבֵן וְנִשְׁתַּחְרְרָה, וְחָזְרָה וְנִתְקַדְּשָׁה לְשִׁמְעוֹן, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶן – מִתְיַבֶּמֶת לְלֵוִי, וְאֵינָהּ אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים: אִם קִדּוּשֵׁי רְאוּבֵן קִדּוּשִׁין – אֵין קִדּוּשֵׁי שִׁמְעוֹן כְּלוּם; וְאִם קִדּוּשֵׁי שִׁמְעוֹן קִדּוּשִׁין – אֵין קִדּוּשֵׁי רְאוּבֵן כְּלוּם.
לא. שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חֹרִין. שהייתה שפחה השייכת לשני אדונים, ושחרר אותה אחד מהם. שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לִרְאוּבֵן וְחָזְרָה וְנִתְקַדְּשָׁה לְשִׁמְעוֹן וכו'. שהדין בזה שהיא ספק מקודשת לשניהם (הלכות אישות ד,טז), שאין קידושי הראשון גמורים, משום שאינם תופסים בחלק השפחה (שם,טו), ואין קידושי השני גמורים משום שאינם תופסים בחלק בת חורין שהיא אשת איש (שם,יב).

תקציר הפרק 

פרק ו הלכות ייבום וחליצה

*הראויות לייבום ולחליצה*

📝פירוש מילולי למונחים מהפרק:

🔸 *צרת ערווה*: כאשר אשה נצרכת ליבום ועימה נופלת ליבום אשה נוספת של אותו בעל שמת (שהיה נשוי לשתי נשים) שהיא ערווה לגבי היבם (כלומר קרובת משפחה האסורה בנישואין עם היבם מהתורה מצד עצמה, כגון בתו של היבם), אזי גם האשה הראשונה שאינה אסורה ליבם מצד עצמה אסורה להתייבם לו מכח האשה השנייה, וכן היא מותרת מיד להנשא לזר ללא צורך בחליצה, אם אין יבמים נוספים.
🔸 *זיקה*: אדם נשוי שמת בלי להשאיר אחריו בנים, אחיו מצווה לייבם את אשתו -הקשר שנשאר נקרא "זיקה".

🧐תחזיקו ראש:
יש אחין שהן ראויין לייבום, או לחליצה; ויש אחין שאינן ראויין, לא לייבום ולא לחליצה, ואין להן זיקה (=אין בהם חיוב במצוות הייבום והחליצה) כלל, אלא יבמתו מותרת לזר. ויש אחין שהן ראויין לחליצה, ואינן ראויין לייבום; ויש אחין שהן ראויין לייבום, ואינן ראויין לחליצה.

🔹ללא זיקה: גברים שאינם ראויים להוליד, נשות חסרי דעת, אשה שהיא ערוה (כמפורט בפרק) ועוד.
🔹רק ייבום: החירש והשוטה והקטן (מפני שאין בהן דעת לחלוץ) -כנ"ל במתייבמת.
🔹רק חליצה: הספקות ערווה, האסורה ליבם, סריס, זקן ביותר ועוד.

🔹מי שמת אחיו והניח 2⃣ נשים, האחת אסורה על יבמה משום ערווה, והשנייה אינה ערווה -כשם שהערווה פטורה מן החליצה ומן הייבום, כך צרתה פטורה. דוגמאות לדין מסתעפות להלכות רבות המופיעות בהלכות י"ד-ל"א.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות יבום וחליצה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עשה בה מאמר ומת, ונפלה לפני אחיו – יש לה 2 זיקות?

2.האם לאיילונית יש זיקת ייבום?

3.האם שוטה יכולה להתייבם?

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן