פרק ו', הלכות יסודי התורה, ספר המדע
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַמְאַבֵּד שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַטְּהוֹרִים שֶׁנִּקְרָא בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה: "וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיי אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יב,ג-ד).
ב. וְשִׁבְעָה שֵׁמוֹת הֵן: הַשֵּׁם שֶׁנִּכְתָּב יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְהוּא הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, אוֹ הַנִּכְתָּב אַלֶ"ף דַּא"ל נוּ"ן יוֹ"ד; וְאֵל, וֶאֱלוֹהַּ, וֵאלֹהִים, וְאֶהְיֶה, וְשַׁדַּי, וּצְבָאוֹת. כָּל הַמּוֹחֵק אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת מִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת אֵלּוּ – לוֹקֶה.
ב. אוֹ הַנִּכְתָּב אַלֶ"ף דַּא"ל נוּ"ן יוֹ"ד. שהוא האופן שבו הוגים את השם המפורש (הלכות תפילה יד,י; וראה הלכות עבודה זרה ב,ז). דַּא"ל. שם האות דל"ת בשפה הערבית.
ב. שו"ע יו"ד רעו,ט. הַנִּכְתָּב אַלֶ"ף דַּא"ל נוּ"ן יוֹ"ד. ואם כתב את אותיות השם עם קו מפריד ביניהם (כגון: א-ד-נ-י) יש שכתבו שדינו כאילו כתב את השם ממש (אבני נזר יו"ד שסה), ויש שנטו להקל שבאופן זה אין דינו כשמות שאינם נמחקים (ראה שבט הלוי ג,קע, פניני הלכה ליקוטים א ה,ח). כָּל הַמּוֹחֵק… לוֹקֶה. ולעניין מחיקת שמות הכתובים על גבי מסך המחשב כתבו האחרונים שיש להקל מכמה טעמים: הכתב על גבי המחשב אינו נחשב ככתב ממשי, השמות נכתבו על מנת למוחקם והמחיקה היא בדרך גרמא בלבד (שו"ת תשובות והנהגות ג,שכו, שו"ת עטרת פז א כרך ב יו"ד סימן יג הערה ד). כָּל הַמּוֹחֵק אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת… לוֹקֶה. ומותר לפרק שם שמורכב מאותיות שעומדות לפירוק (כגון אותיות שבמכונת הדפוס), ויש המחמירים בכך (פת"ש ס"ק יז). ולגבי מחיקת שם השם מספר תורה לצורך תיקונו ראה שו"ע יו"ד רעו,יא-יב.
ג. כָּל הַנִּטְפָּל לַשֵּׁם מִלְּפָנָיו – מֻתָּר לְמָחֳקוֹ. כְּגוֹן לָמֶ"ד מִ'לַּיי', וּבֵי"ת מִ'בֵּאלֹהִים', וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵינָן כִּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. וְכָל הַנִּטְפָּל לַשֵּׁם מֵאֲחוֹרָיו, כְּגוֹן כָּא"ף שֶׁל 'אֱלֹהֶיךָ', וְכָא"ף מִי"ם שֶׁל 'אֱלֹהֵיכֶם', וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵינָן נִמְחָקִין, וַהֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם, מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם מְקַדְּשָׁן. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ וְאָסוּר לְמָחֳקָן – הַמּוֹחֵק אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת הַנִּטְפָּלוֹת אֵינוֹ לוֹקֶה, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ג. כָּל הַנִּטְפָּל לַשֵּׁם מִלְּפָנָיו. האותיות התחיליות הנכתבות לפני השם. כָּא"ף מִי"ם. שם האותיות כ"ף ומ"ם בשפה הערבית. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
ד. כָּתַב אַלֶ"ף לָמֶ"ד מֵ'אֱלֹהִים', יוֹ"ד הֵ"א מֵ'יי' – אֵינוֹ נִמְחָק. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר 'יָהּ', שֶׁהוּא שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הַשֵּׁם מִקְצָת שֵׁם הַמְפֹרָשׁ הוּא. אֲבָל הַכּוֹתֵב שִׁי"ן דָּלֶ"ת מִ'שַּׁדַּי', צָדִ"י בֵּי"ת מִ'צְּבָאוֹת' – הֲרֵי זֶה נִמְחָק.
ד. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר יָהּ. כשהתכוון לכתוב שם זה בפני עצמו.
ד. שו"ע יו"ד רעו,י. כָּתַב אַלֶ"ף לָמֶ"ד מֵאֱלֹהִים וכו'. והשם הנכתב בסידורים בצורה של שתי יודי"ן צמודות ואחת על גביהן, מותר למוחקו לצורך גדול (רמ"א יו"ד רעו,י), והוא הדין אם נכתב בשתי יודי"ן (פת"ש, ערוה"ש). ויש המתירים למוחקם אף שלא לצורך (ספר חסידים סי' תתקלה; וראה יחו"ד ד,נ). ולגבי כתיבת קיצורים המייצגים את שם השם כגון ה', בעז"ה, אי"ה וכדומה: יש שכתבו שמותר למוחקם אך אין להשתמש בהם בדרך ביזיון (ערוה"ש; ציץ אליעזר כב,נא) ויש שכתבו שאין מוחקים אותם שלא לצורך (פת"ש; וראה אג"מ יו"ד ב,קלח). ולרוב הדעות מותר למחוק קיצורים שאינם מורכבים מאותיות שם השם כגון ד' וכיוצא בזה, ולכן נהגו לכתוב בראשי האגרות בס"ד (בסייעתא דשמיא) במקום ב"ה (אג"מ שם, בצל החכמה ד,קה; וראה יחו"ד ג,עח שכתב שאין בעיה לכתוב ב"ה בראשי המכתבים). ושמות השם בלועזית (כגון God) דינם ככינויים ומותר למחקם (רע"א יו"ד רעו ס"ט; וראה רמב"ם הלכות סנהדרין כו,ג) ויש מחמירים שלא למחקם אם הם כתובים באותיות עבריות בכתב אשורי (פת"ש שם ס"ק יא).
ד. כתב אל מאלהים ויה מיהו-ה אינו נמחק. אמר אברהם: זה אינו כלום שלא אמרו אלא אל מאלהים ויה מיהו-ה, אבל שד משדי וצב מצבאות הרי אלו נמחקין.
ה. שְׁאָר הַכִּנּוּיִין שֶׁמְּשַׁבְּחִין בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּגוֹן חַנּוּן וְרַחוּם, הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, הַנֶּאֱמָן, קַנָּא וְחָזָק, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר דִּבְרֵי הַקֹּדֶשׁ, וּמֻתָּר לְמָחֳקָן.
ה. הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר דִּבְרֵי הַקֹּדֶשׁ וּמֻתָּר לְמָחֳקָן. אך אין למחקם שלא לצורך (שו"ת עין יצחק ה,ד; וראה לקמן ה"ח).
ו. כְּלִי שֶׁהָיָה שֵׁם כָּתוּב עָלָיו – קוֹצֵץ אֶת מְקוֹם הַשֵּׁם וְגוֹנְזוֹ. אֲפִלּוּ הָיָה הַשֵּׁם חָקוּק בִּכְלִי מַתָּכוֹת אוֹ בִּכְלִי זְכוּכִית, וְהִתִּיךְ הַכְּלִי – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, אֶלָּא חוֹתֵךְ אֶת מְקוֹמוֹ וְגוֹנְזוֹ. וְכֵן אִם הָיָה שֵׁם כָּתוּב עַל בְּשָׂרוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחֹץ וְלֹא יָסוּךְ וְלֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַטִּנּוֹפֶת. נִזְדַּמְּנָה לוֹ טְבִילָה שֶׁל מִצְוָה – כּוֹרֵךְ עָלָיו גֶּמִי וְטוֹבֵל. וְאִם לֹא מָצָא גֶּמִי – מְסַבֵּב אַחֲרָיו. וְלֹא יְהַדֵּק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָחֹץ, שֶׁלֹּא אָמְרוּ לִכְרֹךְ עָלָיו אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַשֵּׁם עָרֹם.
ו. לֹא יִרְחֹץ וכו'. שמא יימחק השם שעל בשרו מחמת המים. וְלֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַטִּנּוֹפֶת. מקום שיש בו צואה וכדומה, מפני קדושת השם (ראה הלכות קריאת שמע ג,ד). גֶּמִי. רצועה העשויה מסוף. מְסַבֵּב. מחפש. כְּדֵי שֶׁלֹּא יָחֹץ. שהחציצה פוסלת את הטבילה (ראה הלכות מקוואות א,יב). שֶׁלֹּא אָמְרוּ לִכְרֹךְ עָלָיו וכו'. שמטרת הכיסוי היא שלא יעמוד ערום לפני שם השם ולכן אין צורך להדק את הגמי ומספיק לכורכו בלבד.
ו. כְּלִי שֶׁהָיָה שֵׁם כָּתוּב עָלָיו וכו'. שו"ע יו"ד רעו,יג. כְּלִי שֶׁהָיָה שֵׁם כָּתוּב עָלָיו וכו'. ולכתחילה אין לכתוב שם השם שלא בספר שמא יבוא לידי ביזיון ולכן יש להיזהר שלא לכתוב שם השם במכתב (רמ"א). נִזְדַּמְּנָה לוֹ טְבִילָה שֶׁל מִצְוָה וכו'. ואף שעל ידי כך נמחק שם השם שעל בשרו, מותר מפני שהוא גרמא שלא בידיים. אך אסור לגרום בידיים למחיקת שם השם אף בגרמא (ערוה"ש).
ז. הַסּוֹתֵר אֲפִלּוּ אֶבֶן אַחַת דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִן הַהֵיכָל אוֹ מִשְּׁאָר הָעֲזָרָה – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּעֲבוֹדָה זָרָה: "כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן" (שמות לד,יג), וְכָתוּב: "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיי" (דברים יב,ד). וְכֵן הַשּׂוֹרֵף עֲצֵי הַקֹּדֶשׁ דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן… לֹא תַעֲשׂוּן" (שם יב,ג-ד).
ז. הַסּוֹתֵר אֲפִלּוּ אֶבֶן אַחַת. ראה גם הלכות בית הבחירה א,יז. עֲצֵי הַקֹּדֶשׁ. עצים שהוקדשו לבית המקדש לבדק הבית (שו"ת הרמב"ם קס).
ח. כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ כֻּלָּן וּפֵרוּשֵׁיהֶן וּבֵאוּרֵיהֶן – אָסוּר לִשְׂרֹף אוֹתָן אוֹ לְאַבְּדָן בַּיָּד. וְהַמְאַבֵּד בַּיָּד – לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁכָּתְבוּ אוֹתָן יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁה. אֲבָל מִין יִשְׂרְאֵלִי שֶׁכָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה – שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ עִם הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְלֹא כְּתָבוֹ אֶלָּא וְהוּא מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁזֶּה כִּשְׁאָר הַדְּבָרִים, וְהוֹאִיל וְדַעְתּוֹ כֵּן – לֹא נִתְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם, וּמִצְוָה לְשָׂרְפוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ שֵׁם לַמִּינִים וְלֹא לְמַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל גּוֹי שֶׁכָּתַב אֶת הַשֵּׁם – גּוֹנְזִין אוֹתוֹ. וְכֵן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּלוּ אוֹ שֶׁכְּתָבָן גּוֹי – יִגָּנְזוּ.
ח. מִין. כופר במציאות הבורא וייחודו (כמפורט בהלכות תשובה ג,ז). שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ עִם הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבּוֹ. שמות השם הכתובים בו (ראה גם הלכות תפילין א,יג). וְכֵן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּלוּ. ראה גם הלכות ספר תורה י,ג.
ח. כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ כֻּלָּן וּפֵרוּשֵׁיהֶן וּבֵאוּרֵיהֶן. ובכתבים אלו יש קדושה לא רק כשנכתבו ביד אלא אף אם הם מודפסים (ט"ז רעא,ח; לעניין גניזתם ראה הרחבות: 'גניזת דברי קודש מודפסים', עמ' $$$). שֶׁכָּתְבוּ אוֹתָן יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁה. כתיבת שם ה' צריכה להיות בכוונה לשם קדושה (ראה הלכות תפילין א,טו), ושם של קודש שלא נכתב לשם קדושה, מותר למוחקו לצורך תיקון ספר תורה (ש"ך רעו ס"ק ט). ואם התכוון לכתוב 'יהודה' ובמהלך כתיבתו השמיט בטעות את האות ד', לא חלה קדושה על שם זה ויכול למוחקו (ב"י). מִין יִשְׂרְאֵלִי שֶׁכָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ עִם הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבּוֹ וכו'. שו"ע יו"ד רפא,א, או"ח שלד,כא. שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ עִם הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. לפי שיטת הרמב"ם המינים הם הכופרים במציאות הבורא וייחודו. אולם לדעת רש"י וראשונים נוספים ה'מין' הוא כינוי לאדם האדוק בעבודה זרה (ראה רמב"ם הלכות תשובה ג,ז ובפסקים ושיטות שם). לפי דעתם ספר תורה שכתבו מין נשרף משום שבוודאי נכתב לשם עבודה זרה, וכשיטה זו פסק השו"ע (ראה ב"י או"ח לט,ד ובה"ל שם, ב"י ושו"ע שלד,כא, שו"ע יו"ד רפא,א וש"ך שם). וּמִצְוָה לְשָׂרְפוֹ. נחלקו האחרונים בדין ספרים שכתבו מיסיונרים ובהם שמות קדושים. יש שכתבו שמצווה לשרפם (אג"מ יו"ד א,קעב) ויש שכתבו שאין לשרפם שכן אלו המדפיסים אותם אינם מכוונים לשם עבודה זרה (ציץ אליעזר טו,לב סעיף ג; וראה שבט הלוי ב,קמג).
ט. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּאַבְרָהָם – קֹדֶשׁ. אַף זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" (בראשית יח,ג) – הֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּלוֹט – חוֹל, חוּץ מִזֶּה: "אַל נָא אֲדֹנָי, הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן" (שם יט,יח-יט). כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין – קֹדֶשׁ. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּמִיכָה – חוֹל. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּנָבוֹת – קֹדֶשׁ.
כָּל שְׁלֹמֹה הָאָמוּר בְּשִׁיר הַשִּׁירִים – קֹדֶשׁ, וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַכִּנּוּיִין, חוּץ מִזֶּה: "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה" (שיר השירים ח,יב). כָּל מַלְכַיָּא הָאָמוּר בְּדָנִיֵּאל – חוֹל, חוּץ מִזֶּה: "אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא" (דניאל ב,לז), וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַכִּנּוּיִין.
ט. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּאַבְרָהָם… בְּלוֹט וכו'. המילה 'אדני' המוזכרת בתיאור הגעת המלאכים אל אברהם (בראשית פרק יח) מתייחסת לקב"ה, ואילו אצל לוט (שם פרק יט) מילה זו מתייחסת למלאכים ומשמעה האדונים שלי. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וכו'. השמות המוזכרים בשאלת בני ישראל באלהים אם לצאת לקרב נגד שבט בנימין (שופטים פרק כ), מתייחסים לקב"ה, ואף שנראה לכאורה כי התשובה שניתנה להם לא התקיימה. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּמִיכָה חוֹל. השמות הנזכרים בתיאור מעשה פסל מיכה (שופטים פרקים יז-יח) מתייחסים לעבודה זרה ולא לקב"ה. הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּנָבוֹת קֹדֶשׁ. בעלילה שהעליל עליו אחאב "בֵּרַכתָ אלהים ומלך" (מלכים א כא,י, וכן שם כא,יג), ואין הכוונה לעבודה זרה של אחאב.
ט. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּלוֹט חוֹל. וכן כל שבעת השמות שנכתבו כשמות חול, מותר למוחקם (ש"ך יו"ד רעו ס"ק יב).
כָּל שְׁלֹמֹה הָאָמוּר בְּשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ. מפני שהוא מרמז לשמו של השם. וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַכִּנּוּיִין. שיש איסור לאבדם (לעיל ה"ח). כָּל מַלְכַיָּא הָאָמוּר בְּדָנִיֵּאל חוֹל. שהם מתייחסים למלך נבוכדנצר.
כָּל שְׁלֹמֹה הָאָמוּר בְּשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ. כתב הרמ"א (יו"ד רעו,יג) שיש נזהרים בכתיבת המילה 'שלום' לכתבה בקיצור (שלו') מפני שהיא שמו של הקב"ה. והאחרונים כתבו שאין לחשוש לכך (ש"ך, גר"א). ויש שכתבו שיש להיזהר במילה 'שלום' דווקא כשהיא בהקשר של שאלה בשלום חברו, אך אם כותב שיש שלום בעולם וכן כשכותב לאיש ששמו שלום, אין חשש בכך (פת"ש, ערוה"ש), וכן אם כותב באופן שניכר שאינו מתכוון לברכו בשם ה' כגון שכותב 'שלום לך' או 'שלום וברכה' וכדומה יש מקום נוסף להקל (אגרות משה או"ח ד,מ סעיף ג, וראה שם שמסיק שטוב להחמיר גם באופן זה).

תקציר הפרק 

פרק ו הלכות יסודי התורה

איבוד דברי קודש

אסור לאבד או למחוק שם מ7⃣ השמות הקדושים שנקרא בהם ה':
1⃣ שם הוויה/אדנות.
2⃣ צבאות.
3⃣ אל.
4⃣ אלוה.
5⃣ אלהים.
6⃣ אהיה.
7⃣ שדי.

🔹 כתבי הקודש ופירושיהם אסור לאבדם ביד, אולם אם מדובר בס"ת שכתבו מין (עובד ע"ז)– יישרף יחד עם השמות הקדושים שבו, כיוון שלא כתב אותו לשם ה'. אבל סתם גוי שכתב את אחד השמות – גונזים אותו.
🔹 הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה לוקה, וכן השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה.

🗯
כל פעם שרשום 'שלמה' בשיר השירים זה שם ה' והוא קודש. חל עליו האיסורים הנ"ל.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מה מן השמות הבאים אינו משבעת השמות הקדושים שאסור למוחקם?

א. ו-ה.
ב. א-ל.
ג. אדנ-י.

[פרק ו', הלכה ב']

2. מה דינו של המוחק את האות "ך" במילה "א-ל-ה-י-ך"?

א. מותר.
ב. מכת מרדות.
ג. מיתה בידי שמים.

[פרק ו', הלכה ג']

3. מדוע מותר לשרוף ספר תורה שכתבו מין ישראל?

א. כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהן.
ב. כדי שלא יתערב עם ספר תורה שנכתב בקדושה.
ג. מפני שאינו מאמין בקדושת השם, ולא התקדש השם.

[פרק ו', הלכה ח']

4. מה דין השמות המוזכרים במעשה אברהם ובמעשה מיכה?

א. כולם קודש.
ב. כולם חול.
ג. במעשה אברהם – קודש, במעשה מיכה – חול.

[פרק ו', הלכה ט']

תשובות
1-א 2-ב 3-ג 4-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן