[א] אִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּהֵא קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר הֵן קָרְבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם עוֹמְדִין בָּעֲזָרָה בִּשְׁעַת קָרְבָּן. לְפִיכָךְ תִּקְּנוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּבְרְרוּ מִיִּשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים וְיִרְאֵי חֵטְא, יִהְיוּ שְׁלוּחֵי כָּל יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד עַל הַקָּרְבָּנוֹת, וְהֵן הַנִּקְרָאִין אַנְשֵׁי מַעֲמָד.
וְחִלְּקוּ אוֹתָן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מַעֲמָדוֹת כְּמִנְיַן מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה, וְעַל כָּל מַעֲמָד וּמַעֲמָד אֶחָד מֵהֶן מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם, וְהוּא נִקְרָא רֹאשׁ הַמַּעֲמָד.

א. וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר הֵן קָרְבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. שהיו נקנים מכספי מחצית השקל שכל ישראל נתנו (הלכות שקלים ד,א).
כְּמִנְיַן מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה. לעיל ד,ג, ג,ט.

[ב] בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת מִתְקַבְּצִין אַנְשֵׁי מַעֲמָד שֶׁל אוֹתָהּ שַׁבָּת. מִי שֶׁהָיָה מֵהֶן בִּירוּשָׁלַיִם אוֹ קָרוֹב לָהּ – נִכְנָסִין לַמִּקְדָּשׁ עִם מִשְׁמַר כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה שֶׁל אוֹתָהּ שַׁבָּת, וְהָרְחוֹקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ מַעֲמָד, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מַעֲמָד שֶׁלָּהֶן – הֵן מִתְקַבְּצִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁבִּמְקוֹמָן.

ב. בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. בכל שבוע ושבוע.

[ג] וּמַה הֵן עוֹשִׂין אֵלּוּ הַמִּתְקַבְּצִין, בֵּין בִּירוּשָׁלַיִם בֵּין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת? מִתְעַנִּין בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת שֶׁלָּהֶן, וּבַשְּׁלִישִׁי וּבָרְבִיעִי וּבַחֲמִישִׁי. אֲבָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת, וּבְאֶחָד בְּשַׁבָּת אֵינָן מִתְעַנִּין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מֵעֹנֶג שַׁבָּת לְצוֹם.

ג. מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. שלא ייכנסו לשבת כשהם יגעים בתעניתם.

[ד] וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִשַּׁבָּת שֶׁהִיא מַעֲמָדָן מִתְפַּלְּלִים אַרְבַּע תְּפִלּוֹת: שַׁחֲרִית, וּמִנְחָה, וּנְעִילָה, וְעוֹד מוֹסִיפִין תְּפִלָּה אַחֶרֶת בֵּין שַׁחֲרִית וּמִנְחָה וְהִיא יְתֵרָה לָהֶן. וְנוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶן הַכֹּהֲנִים בַּמַּעֲמָד שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים בְּכָל יוֹם: בְּשַׁחֲרִית, וּבִתְפִלָּה זוֹ הַיְתֵרָה, וּבִנְעִילָה.
וְקוֹרְאִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, בְּשַׁחֲרִית וּבַתְּפִלָּה הַשְּׁנִיָּה שֶׁמּוֹסִיפִין. אֲבָל בַּמִּנְחָה לֹא הָיוּ קוֹרְאִין בַּסֵּפֶר אֶלָּא עַל פֶּה, כְּקוֹרְאִין אֶת 'שְׁמַע'. וְלֹא הָיוּ מִתְקַבְּצִין לִתְפִלַּת מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן טְרוּדִין לְשַׁבָּת.

ד. וּנְעִילָה. תפילה מיוחדת שמתפללים סמוך לשקיעת החמה בימי התענית (הלכות תפילה א,ז). וְהִיא יְתֵרָה לָהֶן. ונוהגת רק באנשי המעמד. וְנוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶן הַכֹּהֲנִים. מברכים ברכת כהנים. בְּשַׁחֲרִית וּבִתְפִלָּה זוֹ הַיְתֵרָה וּבִנְעִילָה. אבל במנחה אין לכהנים לשאת את כפיהם (ראה שם יד,א).
שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים. שלושה עולים לתורה. אֶלָּא עַל פֶּה כְּקוֹרְאִין אֶת שְׁמַע. שכולם קוראים יחד (בבלי תענית כח,א). טְרוּדִין לְשַׁבָּת. בהכנות.

[ה] וְקִבּוּצָן לְכָל תְּפִלָּה מֵאַרְבַּע תְּפִלּוֹת אֵלּוּ, וַעֲמִידָתָן שָׁם לִתְפִלָּה וְלִתְחִנָּה וּלְבַקָּשָׁה וְלִקְרֹאות בַּתּוֹרָה, נִקְרָא מַעֲמָד.

[ו] וּבַמֶּה הָיוּ קוֹרִין? בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן קוֹרִין 'בְּרֵאשִׁית' (בראשית א,א-ה) וִ'יהִי רָקִיעַ' (שם א,ו-ח), בַּשֵּׁנִי: 'יְהִי רָקִיעַ' וְ'יִקָּווּ הַמַּיִם' (שם א,ט-יג), בַּשְּׁלִישִׁי: 'יִקָּווּ הַמַּיִם' וִ'יהִי מְאֹרֹת' (שם א,יד-יט), בָּרְבִיעִי: 'יְהִי מְאֹרֹת' וְ'יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם' (שם א,כ-כג), בַּחֲמִישִׁי: 'יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם' וְ'תוֹצֵא הָאָרֶץ' (שם א,כד-לא), בַּשִּׁשִּׁי: 'תּוֹצֵא הָאָרֶץ' וּ'וַיְכֻלּוּ' (שם ב,א-ג). [ז] פָּרָשָׁה גְּדוֹלָה קוֹרְאִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם, וּקְטַנָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ אֶחָד. וּשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁקּוֹרְאִין שַׁחֲרִית, הֵן שֶׁחוֹזְרִין וְקוֹרְאִין אוֹתָם בַּתְּפִלָּה הַשְּׁנִיָּה בַּסֵּפֶר, וְחוֹזְרִין וְקוֹרְאִין אוֹתָהּ עַל פֶּה בַּמִּנְחָה.

ו. וּבַמֶּה הָיוּ קוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. מכיוון שקיום העולם תלוי בעבודת הקרבנות (בבלי תענית כז,ב, וראה פה"מ תענית ד,ב). בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן קוֹרִין בְּרֵאשִׁית וִיהִי רָקִיעַ. סיפור הבריאה של היום הראשון והשני. וכך בכל יום קוראים את סיפור הבריאה של אותו היום והיום שאחריו (מכיוון שבכל פרשה מפרשיות מעשה בראשית אין מספיק פסוקים לשלוש עליות, רש"י תענית כו,א).
ז. פָּרָשָׁה גְּדוֹלָה קוֹרְאִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם וּקְטַנָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ אֶחָד. בכל יום היו שלושה עולים לשתי הפרשיות. את הפרשה הגדולה קראו שניים מהם, ואת הקטנה קרא אחד.

[ח] שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה לֹא הָיוּ אַנְשֵׁי מַעֲמָד עוֹשִׂין מַעֲמָד בְּשַׁחֲרִית. וְכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף – לֹא הָיָה בּוֹ מַעֲמָד לֹא בִּתְפִלָּה שְׁנִיָּה שֶׁלָּהֶם וְלֹא בַּמִּנְחָה, אֶלָּא בְּשַׁחֲרִית וּבִנְעִילָה בִּלְבַד. וְכָל יוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ קֻרְבַּן הָעֵצִים – לֹא הָיָה בּוֹ מַעֲמָד בִּנְעִילָה, אֶלָּא בְּשַׁחֲרִית וּבִתְפִלָּה שְׁנִיָּה וּבַמִּנְחָה.

ח. לֹא הָיוּ אַנְשֵׁי מַעֲמָד עוֹשִׂין מַעֲמָד בְּשַׁחֲרִית. לא התכנסו לתפילות המיוחדות ולקריאת התורה בשחרית.

[ט] וּמַה הוּא קֻרְבַּן הָעֵצִים? זְמַן קָבוּעַ הָיָה לְמִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לָצֵאת לַיְעָרִים לְהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, וְיוֹם שֶׁיַּגִּיעַ לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה זוֹ לְהָבִיא הָעֵצִים – מַקְרִיבִין עוֹלוֹת נְדָבָה, וְזֶה הוּא קֻרְבַּן הָעֵצִים. וְהָיָה לָהֶן כְּמוֹ יוֹם טוֹב, אֲסוּרִין בּוֹ בְּסֶפֶד וּבְתַעֲנִית וּבַעֲשִׂיַּת מְלָאכָה.

ט. עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. ששימשו לאש שעל גבי המזבח. זְמַן קָבוּעַ הָיָה לְמִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת וכו'. בזמן שעלו בני הגולה מבבל בימי בית המקדש השני, היה צורך בעצים למערכת המזבח וכמה משפחות התנדבו לכך. נדבה זו מכונה 'קרבן העצים' (ראה נחמיה י,לה). בעקבות זאת ניתן למשפחות אלו זכות הבאת העצים בתאריכים קבועים בשנה (בבלי תענית כח,א). וְיוֹם שֶׁיַּגִּיעַ. בזמן הקבוע. אֲסוּרִין בּוֹ בְּסֶפֶד וּבְתַעֲנִית וּבַעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. אסור להספיד בו על המת ולקבוע בו צום בדומה ליום טוב (ראה הלכות תעניות א,ו, הלכות אבל יא,ג), וכן אסור לעשות בו מלאכות מסוימות כשם שאסור לעשות מלאכות בערב פסח אחר חצות, בשל הקרבן המיוחד שמקריבים בו (ראה הלכות יום טוב ח,יז, וראה מל"מ).

[י] אֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁהִתְנַדֵּב עֵצִים אוֹ גְּזָרִין לַמַּעֲרָכָה אָסוּר אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּסֶפֶד וּבְתַעֲנִית וּבַעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. וְדָבָר זֶה מִנְהָג.

[יא] אַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס כָּל הַשַּׁבָּת שֶׁלָּהֶן, וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וּמִפְּנֵי מָה אָסְרוּ עֲלֵיהֶן לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לְמַעֲמָדָן כְּשֶׁהֵן מְנֻוָּלִין, אֶלָּא יְסַפְּרוּ וִיכַבְּסוּ מִקֹּדֶם.

יא. אַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס כָּל הַשַּׁבָּת שֶׁלָּהֶן. בדומה לאנשי משמר (הלכות ביאת מקדש א,יב). וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. שלא יהיו מגודלי שער בשבת ושיהיה להם בגדים מכובסים לשבת. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לְמַעֲמָדָן כְּשֶׁהֵן מְנֻוָּלִין. ומטעם זה גם אסרו להסתפר ולכבס בחול המועד (הלכות יום טוב ז,יז).